פסק דין התביעה והתביעה שכנגד ענינן סכסוך בין מזמין למבצע עבודות מיזוג אויר באתר בניה. הצדדים להליך התובעת בתביעה העיקרית והנתבעת בתביעה שכנגד (להלן: "התובעת") עסקה במועדים הרלבנטים לתביעה זו בביצוע עבודות מיזוג אויר. נתבעות 1-3 בתביעה העיקרית והתובעות בתביעה שכנגד (להלן: "הנתבעות") הן היזמות והקבלן המבצע של פרוייקט בניה בשם "מגדלי גרונר" ברמת-גן. נתבעת 4 (להלן: "סער") הינה קבלן לעבודות מיזוג אויר אשר המשיכה בביצוען של העבודות לאחר שהתובעת סולקה מהאתר ע"י נתבעות 1-3. העובדות בשנת 1994 עסקו הנתבעות בהקמתו של פרוייקט הבניה אשר כלל קומות חניה, מרתף, אולם ציבורי שיועד לשימושה של עיריית רמת-גן ומגדל מגורים. בחודש יוני 1994 החלו הנתבעות במו"מ עם התובעת לביצוען של עבודות מיזוג האויר באתר ובתאריך 9.6.94 חתמו הצדדים על מסמך שהוגדר כ"סיכום דברים" (נספח א' למוצגי הנתבעות). מסמך זה כלל את ההסכמות העיקריות בין הצדדים ובתאריך 5.7.94 נחתם ההסכם נספח ב' למוצגי הנתבעות. במועד החתימה על ההסכמים הנ"ל הגיעו העבודות באתר לשלב השלמת השלד של קומות החניה והאולם הציבורי והנתבעות היו נתונות בלחץ זמן בשל התחייבותן למסור בסוף אותה שנה את החניון והאולם הציבורי למזמין ולעיריה. לוח הזמנים שנקבע בנספח א' לחוזה הינו תולדה של אילוצים אלה ואין חולק כי התובעת היתה מודעת לעובדה זו וקיבלה עליה התחייבות לבצע העבודות במועדים שפורטו בהסכמים. במהלך החודשים יולי-אוקטובר 1994 בוצעו ע"י התובעת מרבית העבודות בקומות החניה והאולם הציבורי והמחלוקת בין הצדדים פרצה בשל טענתן של הנתבעות כי התובעת אינה עומדת בלוח הזמנים ומעכבת את יתר העבודות באתר. בתאריך 3.11.94 בהמשך לחילופי האשמות ומכתבים בין הצדדים סולקה התובעת מן האתר והנתבעות דרשו חילוטן של הערבויות שהופקדו על ידי התובעת כנגד מקדמות ששולמו על ידן. עד לתאריך 21.11.94 ניהלו הצדדים מו"מ בנסיון ליישב את הסכסוך ומשנכשלו נסיונותיהן הגישה התובעת בקשה בדרך המרצה למתן צו מניעה כנגד הנתבעות שיחייבן להמנע מהתקשרות נוגדת עם קבלן אחר לביצוע העבודות באתר וכן יאסור עליהן לפרוע את הערבויות (נספח יח(1) למוצגי הנתבעות). דר' א. וינוגרד הנשיא דאז של בית המשפט המחוזי החליט להענות לבקשה והורה על מתן צו מניעה ארעי כמבוקש (נספח כ'). לאחר קבלת תגובתן של הנתבעות צמצם כב' הנשיא , בתאריך 29.11.94, את הצו הארעי באופן שהאיסור על התקשרות נוגדת בוטל ונותר על כנו רק האיסור למימוש הערבויות (נספח כא'). בתאריך 2.1.94 התקיים בפני כב' השופטת א. קובו דיון במעמד שני הצדדים שבסופו הגיעו להסכמה לפיה הנתבעות יפדו את הערבות הבנקאית בסכום של 300,000 ש"ח והיתרה תושאר בבנק. עוד הוסכם כי הנתבעות ישלמו לתובעת סכום של 50,000 ש"ח שאינו שנוי במחלוקת וסכום זה יקוזז מהערבויות. כן קיבלו עליהם הצדדים את ההסכמות כדלקמן: "נציגי המבקשת ונציגי המשיבות, ישבו לדיון משותף באשר לתביעות המבקשת בסכומים המגיעים לה בגין העבודות שביצעה בפועל בשטח... וההשקעות שהשקיעה בפועל, בשטח הבניה ובגין השקעותיה בתכנון ובציוד שהוזמן ובהוצאות המשרד. החלטתו של המהנדס צבי טשר, שהוא מתכנן ויועץ מזוג האויר של הפרוייקט וגם מפקח עליון, על פי ההסכם שבין הצדדים, תחייב את המשיבות בתשלום הסכום שאותו יש לשלם למבקשת. בתוך 10 ימים מהיום יעביר כל צד את חשבונותיו ופרוט תביעתו (להוציא נזק ופיצוי) למהנדס טשר הנ"ל, והוא יתן את החלטתו בתוך 20 יום לאחר מכן. ... כמו כן, מצהירים הצדדים כי אין בהסדר זה לענין הערבויות כדי לפגוע בטענת מי מהם לענין נזק ו/או פיצוי המגיע לו, של כל הכרוך בקיום החוזים הנדונים" (נספח כב'). בתאריך 12.2.95 הגיש מהנדס צבי טשר את המלצתו לענין היתרה שעל הנתבעות לשלם לתובעת בהסתמך על העבודות שבוצעו עד לאותו שלב (נספח כד'). יצוין כי ההחלטה הנ"ל מתייחסת לציוד בלבד ואושר תשלום של 105,000 ש"ח. 50,000 ש"ח במזומן ו55,000- ש"ח מתוך הערבויות (נספח כה'). מסיכומו של מהנדס טשר עולה כי ממחירי הציוד הופחתה הנחה של 10% על פי ההסכם ו10%- נוספים כערבות טיב. מאחר והתובעת סברה כי הסכום שנפסק לה אינו משקף את ערך העבודה שהושקעה באתר ובשל טענתה כי נגרמו לה נזקים נוספים עקב סילוקה מהאתר הוגשה התביעה שבפני. הנתבעות מצידן טוענות כי התובעת היא זו שהפרה את ההסכם ותובעות פיצוי בשל הנזקים שנגרמו להן לטענתן עקב הפרה זו. התביעה נגד סער הוגשה בשל טענת התובעת לפיה כניסתה לאתר מהווה עוולה של גרם הפרת חוזה (סעיף 62 לפקודת הנזיקין). המחלוקות עיקר המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה מי מהם הפר את החוזה וגרם להפסקת ההתקשרות. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת גובה הנזק. נתבעת 4 - סער - דוחה מכל וכל את טענת התובעת לפיה ביצעה עוולה של גרם הפרת חוזה. הגורם לסיום ההתקשרות מן הראיות שהוצגו בפני עולה כי העבודה באתר בוצעה ע"י קבלן ראשי שנעזר בקבלני משנה כשהפיקוח מבוצע ע"י נציג מטעם היזמות. התובעת היתה קבלן המשנה האחרון ששרותיו נשכרו כאשר חלק מן הבנין היה בשלבי סיום של השלד. התקשרות מאוחרת זו גרמה לבעיות טכניות ועיכובים שניתן היה למנעם אילו בוצעו בתכנון ותאום מראש, שהינם כורח המציאות בפרוייקטים מורכבים. מר יוסי שפר, ששימש מהנדס הפרוייקט מטעם נתבעת 3, הקבלן המבצע, העיד כי כל קבלני המשנה אמורים להגיע לאתר עם תחילת העבודה לכל היותר בהפרשים של ימים או שבועות על מנת שניתן יהיה לתכנן מראש את העבודה תוך תאום המערכות השונות (עמ' 150) ולהשקפתו העובדה שהתובעת הגיעה לאתר בשלב סיום השלד אינה תקינה (עמ' 151) ובהמשך מפרט העד כיצד יש לבצע תיאום מוקדם בין קבלנים באתר בסדר גודל של הפרוייקט נשוא הדיון: "אני אתן לך דוגמא מפרוייקט שאני כרגע מבצע, שאלקטרה מעמידה לצורך הפרוייקט מתאם מערכות, שהוא מתאם בין כל סוגי המערכות של אלקטרה כשאנחנו עושים כרגע בשלב ביצוע השלד את כל התיאום של הפתחים וכל זה מראש, אבל קבלן מיזוג האוויר או נציג מיזוג האוויר כבר מעורב, מבחינת הפרוייקט, ויושב שם מנהל עבודה אפילו שאין לו 'פול טיים ג'וב', באתר לראות שכשאני יוצק את השלד אני מכין לו את הפתחים והוא מכניס את האלמנטים המתאימים" (עמ' 162). בפרוייקט מגדלי גרונר הדבר לא נעשה משום מה ועקב כך מטבע הדברים נאלצו המבצעים לבצע התאמות בשל אילוצים אותם לא צפו, דבר שגרם לעיכובים בעבודה ולחוסר תיאום. טוען מר שפר, במידה רבה של הגיון, שקבלן המקבל עליו עבודה בנתונים כגון אלה אמור להיות ער למגבלות המתוארות לעיל ולא לקבל על עצמו לוח זמנים שלא יוכל לעמוד בו. אולם, בעניננו רשאית היתה התובעת לסמוך על הנתבעות שיפעלו על פי התחייבותן החוזית ויטפלו בארגון ותאום העבודה בין הקבלנים השונים כמפורט בסעיפים 2(י) - 2(יב) לחוזה (עמ' 3 לנספח (ב)). כאמור לעיל, כניסתה המאוחרת של התובעת לאתר גרמה לעיכובים בלתי צפויים בביצוע העבודות, אולם בכך לא די. הנתבעות לא עמדו בחלק מהתחייבויותיהן באופן שמנע התקדמות העבודה על פי לוח הזמנים. הוכח בוודאות כי עד למועד עזיבתה של התובעת את האתר טרם הותקנו בסיסי בטון עליהם היה על התובעת להציב את הציוד על מנת שניתן יהיה לחברו למערכת והמדובר בעשרות בסיסי בטון להצבת פריטים כגון מזגנים, מפוחים וכו'. למרות שמדובר בעבודה קטנה יחסית ולמרות פניותיה החוזרות ונשנות של התובעת, הבסיסים לא הותקנו (עדות ישעיהו ביק, עמ' 32-33). הפתרון אשר הוצע על ידי מר שפר להציב את הציוד על לבנים אינו סביר וגם למי שאין מומחיותו בעבודות בניה ברור שאין טעם להציב ציוד אלקטרוני על בסיסים זמניים רק לשם הצבתו המאולתרת מאחר שיש להציבו על בסיס קבוע ויציב. גישתה של התובעת זוכה לחיזוק בדפים הבודדים של יומני העבודה שהוגשו על ידי הנתבעות ובמוצג ה' מיום 18.8.94 כותב הקבלן המבצע: "קומה P 2 - אנו מבקשים תשובה לגבי ניקוזי מים של המזגנים, לפיכך איננו יכולים להתחיל בריצוף". מהנדס צבי טשר אשר שימש כיועץ המיזוג של האתר מאשר בתאריך 12.10.94 כי בשל תקלות בביצוע העבודות מצד הנתבעות מתעכבות עבודות מיזוג האויר (ת6/). מר טשר גם מדגיש כי בחדר למפוח מס' 4 עדיין אין בסיסים ואינו מוכן להתקנת מפוח וממשיך ומפרט את השינויים שיש לבצע כגון איטום ושינויים בתעלות. הנתבעות טוענות בלהט כי התובעת לא עמדה במועדים ועיכבה את יתר העבודות. לאור חומרת ההאשמות המושמעות כנגד התובעת, אין לי אלא להביע את פליאתי כיצד זה הוצגו רק שלושה דפים של יומני עבודה. בנסיבות המתוארות ניתן היה לצפות שתרשמנה הערות מרובות ועניניות יותר מאלה שהוצגו. יתרה מכך, עם סיום ההתקשרות בדק מהנדס טשר את עבודת התובעת על מנת להעריך את יתרת התשלום המגיע לה ולא מצאתי בחוות דעתו הפחתה כלשהי בשל ליקויים בעבודה או בטיב הציוד והמסקנה המתבקשת היא שהעבודה בוצעה באיכות טובה כנדרש. תקלה נוספת מצד הנתבעות אשר היה בה כדי להכביד על ביצוע העבודה נבעה מאי העמדתו של מחסן ראוי לשמו לרשות התובעת, בניגוד להתחייבות בסעיף 2(ו) להסכם להכנת שטחי התארגנות ואחסון בתחומי האתר כפי שיקבע המפקח, כולל הקמת מחסן לקבלן המשנה בגודל שיסוכם עם המפקח. עוד הובטח באותו סעיף שהמחסן יהיה נקי, נעול ומואר. מר שפר אשר העיד בפני הודה כי לתובעת לא נמסר מחסן כמתואר לעיל אלא "חלל" עבודה שאותו היה עליה להתאים באופן מאולתר לשימושה. יש לזכור כי הציוד בו משתמשת התובעת הינו ציוד יקר ויש להניח כי השלכתו באתר בניה ללא פיקוח עשויה לגרום לו לנזק. ברור שבנסיבות אלה, כאשר לא הועמד לרשות התובעת מחסן ולא הותקנו הבסיסים להצבת הציוד וחיבורו, לא ניתן היה לקדם את העבודה בקצב הרצוי. עוד עולה מרישומי היומן כי בחודש אוגוסט הוחל בריצוף השטחים בהם עבדה גם התובעת ובשלב זה לא ניתן היה להציב פיגומים ניידים ולבצע העבודות של התקנת התעלות בקצב הרצוי ויודגש כי מעדותו של מר גינסבורג הסתבר שבסופו של דבר הסתיימה בניית החניון והאולם הציבורי במועד ולא חל כל עיכוב במסירת הפרוייקט למזמינים. מכאן ניתן להסיק במידה רבה של הגיון שאילו התאזרו הנתבעות בסבלנות ואיפשרו לתובעת להתגבר על העיכובים הנובעים מכניסתה המאוחרת לאתר, ניתן היה להשלים את העבודה בתוך זמן סביר וללא חריגה גדולה מדי מלוח הזמנים, אולם נראה כי בשל האוירה העכורה שנוצרה, שהתפתחה לסכסוך שלא ניתן היה לעצרו, הגיעו הצדדים לאן שהגיעו. הפרה נוספת מצד הנתבעות קשורה למועדי התשלומים. התובעת מצידה העבירה לנתבעות חשבונות חלקיים אולם התשלומים עוכבו בתואנות של חוסר פירוט. אולם מר ארז כמוס אשר העיד בפני לא יכול היה להבהיר מהו הפירוט הנדרש מעבר לכמויות ומחירים שפורטו בחשבונות התובעת תוך התייחסות לכל פריט ופריט (עמ' 257-259). גם השוואת החשבונות שהועברו ע"י התובעת לחשבונותיה של סער שאושרו ע"י הנתבעות מעלה שזוהי מידת הפירוט המקובלת והנדרשת ולאור העובדה שהנתבעות אף טרחו לבצע תיקונים בכמויות ובמחירים שהוגשו על ידי התובעת. המסקנה המתבקשת היא שמדובר בתירוץ ובנסיון לדחות מועדי תשלום. הנתבעות גורסות שהיה על התובעת לפרט במידה רבה יותר את אורך הצינורות ששימשו להתקנת תעלות הפח אלא שמהעדויות הסתבר שעבודה זו בוצעה ע"י קבלן משנה של התובעת בתיאום ישיר עם מר כמוס ולאור העובדה שהנתבעות המשיכו להעסיק את אותו קבלן משנה לאחר סילוקה של התובעת מהאתר וללא ידיעתה נראה שלא היו להן טענות כלשהן נגד חישוביו וטיב עבודתו. הפרותיה הנטענות של התובעת מן הראיות שהובאו בפני ברור כי גם התובעת אינה נקיה ממשגים, למשל אי מינויו של מנהל עבודה סמוך לאחר תחילת עבודה באתר ואי עמידתה בלוח הזמנים. אולם, להשקפתי, מדובר בהפרות שוליות אשר אינן מצדיקות הפסקת ההתקשרות ואלמלא הדינמיקה של הסכסוך שהתפתח ויצא מכלל פרופורציה לא היה צורך לנקוט בצעד הדרסטי של סילוק מהאתר. זה המקום לציין כי על פי סעיף 28(2) להסכם רשאי המזמין לסלק את קבלן המשנה מהאתר במקרה שהמפקח או קבלן הבנין סבורים שקצב ביצוע העבודה איטי מידי. אולם, הוראה זו, כמו גם יתר הוראות החוזה יש לבצע בתום לב ובדרך המקובלת כמצוות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג1973- והתנהגותן של הנתבעות רחוקה מלענות על דרישות אלה ואופן סילוקה של התובעת מהאתר מספר שעות לאחר שנדרשה לספק ציוד רב שהושאר בידי הנתבעות מהווה אישור וחיזוק לגרסת התובעת. לאור כל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי הנתבעות הן שהפרו את החוזה בכך שסילקו את התובעת מהאתר. הנזק יתרת התשלום בשל העבודות דרישת התובעת מתחלקת ליתרה המגיעה לה עבור הציוד עצמו וכן תשלום עבור הוצאות תקורה, תכנון ורווח קבלני. בהמלצתו אישר מר טשר תשלומים עבור ציוד שהותקן באתר וכן ציוד שסופק ולא הותקן. חישוביו של מר טשר אינם מתייחסים כלל לעלויות נוספות להן טענה התובעת ועל כן נשאלת השאלה האם זכאית התובעת לתשלום נוסף עבור העבודה (להבדיל מפיצוי בשל הפרת החוזה). לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים לפיה פתוחה בפניהם הדרך לתבוע את יתר נזקיהם גם לאחר התשלום של הסכומים שאינם שנויים במחלוקת אין אני סבורה שיש בקבלת המלצתו של טשר משום ויתור על יתרת המחיר במידה ויעלה בידי התובעת להוכיחו. באשר לעלות הציוד ועבודות התקנתו לא הובאה על ידי התובעת ראיה כלשהי להוכחת טענתה לפיה הערכותיו של מר טשר היו נמוכות או בלתי סבירות ועל כן אין לי אלא לקבל את המלצתו בנקודה זו. מה גם שמהנדס טשר לא זומן לחקירה על חוות דעתו שהוגשה בהסכמה. אולם, מחווה"ד הנ"ל עולה כי מהמחירים שאושרו הופחתו 10% כערבות טיב ועתה משחלפו שש שנים ממועד האספקה מבלי שהוגשו תביעות כלשהן ביחס לאיכות המוצרים או טיב העבודה, הגיע הזמן להשיב לתובעת את הסכומים שעוכבו כאמור לעיל. ההנחה טוענת התובעת כי אילו ידעה שהיקף העבודה יצטמצם רק לאותו חלק שבוצע בפועל לא היתה מעניקה לנתבעות הנחה בשעור של 10%. טעון זה מקובל עלי באופן חלקי בלבד. למרות שמקובלת עלי הטענה לפיה בעבודות בהיקף גדול נוהגים להעניק הנחות למזמין, הן מתוך רצון לקבל עבודות נוספות והן משיקולי כדאיות של הפרוייקט בכללותו, אני סבורה שגם אותו חלק של העבודה שבוצע בפועל אינו נחשב לפרוייקט קטן ובהחלט סביר להניח שהתובעת היתה מעניקה לנתבעות הנחה כלשהי. מעיון בחשבונותיה של סער עולה שזו העניקה לנתבעות הנחה של 8.5% ומכיוון שהיקף העבודה של סער גדול מזה של התובעת, נראה כי הנחה של 5% משקפת את היחס שבין היקף העבודה לגודל ההנחה ועל כן אני קובעת כי על הנתבעות להוסיף על הסכום של 105,000 ש"ח ששולמו לתובעת 15% בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.2.95 ועד למועד התשלום בפועל. הוצאות נלוות הוכח בעדותו של מנהל התובעת, מר ישעיהו ביק, שמעבר לעלויות הממשיות שבהן נשאה התובעת נגרמו לה הוצאות תכנון של המערכות והוצאות ניהול מאחר ובמקביל לעבודות שבוצעו על ידה עסקה בתכנון יתר חלקי הפרוייקט ובהזמנת ציוד והתאמתו לאתר. אולם, יחד עם זאת, אין אני סבורה שהתובעת זכאית לרווח קבלני בשעור של 20% מכל הפרוייקט, מן הטעם שלא כל העבודה בוצעה על ידה ובכך נחסכו ממנה הוצאות הניהול והתכנון בהן היה עליה לשאת בהמשך ועל כן אני פוסקת בשל הפסד רווח ועלויות כמפורט לעיל סך של 75,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. נזק בשל הפרת החוזה ופגיעה במוניטין התובעת טוענת שבשל סילוקה מהאתר נגרמו לה נזקים כבדים והיא נאלצה לחסל את עסקיה. טענה זו לא הוכחה. ראשית משום שלא הוצגו ראיות המוכיחות את הטענה לפיה האשראי של התובעת ביחס לספקים ולמזמינים פוטנציאליים נפגע כשם שלא הוכח מצבה הכספי של התובעת עובר לאירוע ולאחריו. אם ביקשה התובעת להוכיח את הפגיעה בעסקיה לאחר סילוקה מהאתר, היה עליה להגיש חוות דעת של רו"ח שינתח את מאזניה ולהציג ראיות אובייקטיביות ביחס לתנאי אשראי חריגים שנאלצה לעמוד בהם. מנהל התובעת פרט בעדותו את הפרויקטים בהם הועסק בסמוך לאירועים נשוא התביעה ולא שוכנעתי שרק בשל הסכסוך עם הנתבעות נמנעו ממנו פרויקטים נוספים. לא ניתן להסתמך על עדותו היחידה של מר ביק שאינה מגובה בראיות חיצוניות כלשהן ולקבוע שאכן קיים קשר בין הפסקת פעילותה של התובעת להפרת החוזה ע"י הנתבעות. אחריות נתבעת 4 כפי שהוכח בראיות שהובאו בפני, סער התקשרה בהסכם עם הנתבעות בתחילת חודש דצמבר 1994. לא הובאה כל ראיה לפיה נוצר קשר כלשהו בין סער לנתבעות במועד מוקדם יותר. טענתה היחידה של התובעת נגד הנתבעת 4 הינה שאלמלא הסכימה לקבל עליה את המשך הפרוייקט היו הנתבעות חייבות להחזיר את התובעת לעבודה. פירוש זה אינו תואם, להשקפתי, את הוראות סעיף 62 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) הקובע: "(א) מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי, אולם האדם השלישי לא יוכל להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סגל על ידי כך נזק-ממון" (ההדגשה שלי - ש.ד.). סבורני כי המילה "גורם" בה נוקט המחוקק מצביעה על דרישה לקיומו של קשר סיבתי בין מעשהו או מחדלו של המעוול לתוצאה של הפרת החוזה. "המלים 'גורם לאדם' מציבות דרישה של קשר סיבתי בין פעולתו של המתערב לבין פעולת ההפרה... הקשר בין פעולת המתערב לבין פעולת ההפרה יכול להיווצר בנסיבות שונות ומגוונות: (א) ... (ב) ג כורת עם ב עיסקה נוגדת לעיסקה שבין ב' ל-א, העיסקה הנוגדת יכולה להיות פרי יוזמתו של ג אך גם פרי יוזמתו של ב" (נ' כהן "גרם הפרת חוזה" דיני הנזיקין העוולות השונות, עמ' 103). אלא שבעניננו הפרת ההסכם ארעה כחודש ימים בטרם התקשרה סער עם הנתבעות בהסכם לביצוען של העבודות באתר וגם אם פעלו הנתבעות 1-3 שלא כדין, אין כל קשר סיבתי בין הפרתו של החוזה שהתרחשה ב3.11.94- עם סילוקה של התובעת מהאתר והושלמה ב22.11- בהגשת הבקשה לחילוט הערבויות. בשלב זה כאשר הנתבעות דרשו חילוט הערבויות והתובעת פנתה לבית המשפט בבקשה לצו מניעה הגיע החוזה לקיצו ועל כן לא ניתן לראות בהתקשרות בין סער לנתבעות התערבות ביחסים חוזיים כיוון שהללו הגיעו לקיצם. יתרה מכך, בתאריך 29.11.94 בוטל צו המניעה הארעי שניתן בתאריך 22.11.94 ולא היתה לסער כל סיבה להניח כי היא פועלת שלא כדין. ב"כ התובעת מבקש להסתמך על פסק דינו של כב' סגן הנשיא א. כהן בת.א. 4224/92 בו חויבה חברת אלקטרה בפיצוי התובעת בשל התקשרות בחוזה עם עיריית אשדוד. אלא שבאותו ענין הגישו התובעת ואלקטרה הצעות למכרז שהוצא ע"י עירית אשדוד והצעתה של התובעת היתה הזולה מבין ההצעות. למרות האמור לעיל, התקשרה העיריה בחוזה עם אלקטרה. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי הקשר בין אלקטרה לעיריה נוצר בשלב בו היה פוטנציאל ממשי ליצירתו של קשר חוזי בין התובעת לעיריה ורק מחמת פעולותיה הבלתי תקינות של העיריה נבחרה אלקטרה כזוכה במכרז. סבורני כי נסיבות אלה שונות מעובדות המקרה שבפני מאחר וביחסים שבין התובעת לנתבעות לא היה כל פוטנציאל ליצירת מערכת יחסים חוזית תקינה. ההיפך הוא הנכון. החוזה כבר הופר והסכסוך אף הגיע לערכאות. יתרה מכך, בת.א. 4224/92 הנ"ל פנתה התובעת לבג"צ וביקשה ביטול החלטת העיריה ובג"צ נענה לבקשתה לסעד זמני. דהיינו, מניעת חתימת ההסכם בין העיריה לאלקטרה. אלא שהצו לא נכנס לתוקפו מאחר שהתובעת לא עמדה בתנאי של הפקדת 75,000 ש"ח. בעניננו, לעומת זאת, בוטל הצו האוסר התקשרות נוגדת לאחר שבית המשפט עיין בתגובת הנתבעות. מכל מקום, אני סבורה שהרחבת תחולת העוולה של גרם הפרת חוזה למקרים בהם צד ג' מתקשר עם אחד הצדדים לחוזה לאחר שהופר על ידי אחד מהם מהווה פירוש מרחיק לכת ועשויה לפגוע בחופש העיסוק להטיל סנקציה מרחיקת לכת, גם אם מדובר בצד המפר. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין התביעה נגד נתבעת 4 להדחות. באשר לתביעה שכנגד משקבעתי כי הנתבעות הן שהפרו את החוזה לא נותר לי אלא לדחות את תביעתן. מעבר לדרוש אציין כי לא עלה בידן להוכיח את הנזק הנטען ומדובר בטעונים סתמיים ובלתי מבוססים, כגון טענתו של מר גינסבורג לפיה ארבעה עובדים עסקו במשך חודש ימים בטיפול בהחלפתו של הקבלן כמו גם תחשיביו של מר כמוס ביחס לפער המחירים בין הצעת התובעת להצעת סער אשר אינו לוקח בחשבון את העובדה שמן המחיר עליו סוכם 2,395,000 ש"ח יש לנכות את הסכומים אשר שולמו לתובעת ואת הבונוס בסך 50,000 ש"ח שהובטח לסער עבור עמידה בלוח זמנים. למותר לציין שאלמלא סולקה התובעת מן האתר לא היה צורך בתשלום הבונוס הנ"ל. לסיכום הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת 15,750 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.2.95 ועד למועד התשלום בפועל וכן 75,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעות הוצאות משפט הכוללות אגרות (בשעור יחסי לסכום שנפסק) והוצאות ההקלטה וכן שכ"ט עו"ד בשעור 18% + מע"מ מן הסכום שנפסק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. התביעה נגד נתבעת 4 נדחית. התובעת תשלם לנתבעת 4 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. הפרת חוזהחוזה