פסק דין א. רקע עובדתי 1. הנתבעת מס' 1 (להלן: "אופטיקנה חיפה") הוקמה ע"י התובע מס' 1 (להלן: "התובע") והנתבע מס' 3 (להלן: "הנתבע"), בעקבות הסכם שנחתם ביניהם ביום 5.11.1992 (להלן: "הסכם היזמות"). התובעת מס' 2 (להלן: "התובעת") והנתבעת מס' 4 (להלן: "הנתבעת"), בנות זוגן של התובע והנתבע, איננן חתומות על הסכם היזמות. הנתבע 3 והנתבעת 4 יקראו יחד להלן: "הנתבעים". הנתבעת מס' 2 (להלן: "אופטיקנה"), נוסדה בשנת 1988 ע"י הנתבעים במטרה להקים רשת חנויות לשיווק מוצרי אופטיקה ומשקפיים בכל רחבי הארץ, וכחלק מתהליך התרחבותה והתפתחותה, החליטה אופטיקנה להעניק לאופטיקנה חיפה זכיון להפעלת חנות בחיפה בהתאם לנוהלי הרשת ותחת הסימן המסחרי 'אופטקינה', בהתאם להוראות שנקבעו בהסכם הזכיון. סעיף 4.1 להסכם היזמות מגדיר את מטרות החברה אופטיקנה חיפה כ"ניהול חנות אופטיקנה ברשת "אופטיקנה" בחיפה" וסעיף 3 קובע את חלוקת המניות בין הצדדים באופן שהתובעים מחזיקים ב50%- מהמניות הרגילות וב40%- ממניות הניהול ואילו הנתבעים מחזיקים ב50%- מהמניות הרגילות וב60%- ממניות הניהול. ביום 6.11.92 חתמו התובע והנתבע על חוזה זכיון עם רשת אופטיקנה (להלן: "הסכם הזכיון") (נספח א' לתצהיר הנתבע מיום 21.9.99). בהתאם להסכם הזכיון לפיו הוענק לאופטיקנה חיפה זכיון להפעלת חנות אחת, נפתחה חנות בבית הקרנות בחיפה. במהלך השנים שלאחר מכן נפתחו בחיפה ארבע חנויות אופטיקנה נוספות - ביולי 1996 נפתחה חנות בשדרות הנשיא בכרמל, בחודשים אוגוסט - ספטמבר 1997 נפתחה חנות אחת ברחוב נתנזון בעיר התחתית וחנות אחרת בקניון חיפה, בכניסה הדרומית לחיפה וב1999- נפתחה חנות נוספת בקניון ה'גרנד-קניון' בחיפה. אין חולק כי התובע המליץ עוד בשנת 1994 שאופטיקנה תשכור חנות ב'גרנד-קניון' לצורך הפעלתה ע"י אופטקינה חיפה ועל-סמך המלצה זו נחתם זכרון דברים ע"י אופטיקנה לשכירת החנות. לעמדת הנתבע, בתחילת 1999 כאשר ה'גרנד-קניון' עמד להיפתח והיה צורך לפעול להקמתה של החנות, הודיע התובע שאין ברצונו שאופטיקנה חיפה תפעיל את החנות, כי הסכם הזכיון עומד להסתיים בשנת 1999. טוען הנתבע כי לאור סירובו של התובע וחתימתה של אופטיקנה עוד קודם לכן על זכרון דברים, נאלצה אופטיקנה לקחת על עצמה את ניהול החנות והפעלתה. לגירסת התובע, באותו שלב כבר היה בעיצומו הסכסוך בין הצדדים ולכן לא הסכים לנהל גם את החנות ב'גרנד-קניון'. לדבריו, לאור הסכם הזכיון בין הצדדים לא היתה לאופטיקנה רשות לפתוח את החנות ב'גרנד-קניון' והדבר מהווה הפרה בוטה של ההסכם; מה גם שהנתבעים, כבעלי השליטה באופטיקנה חיפה, יכלו לקבל על נקלה את הסכמת אופקטינה חיפה לניהול החנות על ידה. עפ"י הסכם הזכיון תקופת הזכיון בת 60 חודשים מיום 1.1.93 עד יום 31.12.97 (סע' 3.4), כאשר לצדדים אופציה להאריכה בשנתיים נוספות (סע' 6.2). במכתב מיום 8.1.98 (נספח ה2 לכתב התביעה) ביקש הנתבע את הסכמת התובע להאריך את תקופת הזכיינות. מהמסמך עצמו נלמד כי הנתבע מתייחס לסיום תקופת הזכיינות הראשונה, בתאריך 31.12.1997, כסיום פורמאלי, כרשום "1. תקופת הזכיינות של אופטיקנה חיפה הסתיימה באופן פורמאלי בתאריך 31.12.97". בהתאם לאמור הוארכה תקופת הזכיינות עד ליום 31.12.99. התובע שימש כמנהל שכיר באופטיקנה חיפה החל מהקמתה והתובעת החלה לעבוד באחת החנויות ביולי 1996, במשך כשלוש שנים. הנתבעים, אשר היו במועד חתימת ההסכמים האמורים בעלי מניות ודירקטורים גם באופטיקנה, העבירו ביום 31.12.93 את מניותיהם באופטיקנה חיפה לאופטיקנה (נספחים ו1- וו2- לכתב התביעה). 2. ראשיתם של ההליכים המשפטיים בבקשה דחופה שהוגשה ע"י התובעים ביום 4.8.99 (בש"א 7094/99) למתן סעדים זמניים במעמד צד אחד. באותה בקשה עתרו התובעים לצו מניעה האוסר על הנתבעים מלעשות שינויים בזכויותיהם של התובעים באופטיקנה חיפה ולהימנע מקבלת החלטות החורגות ממהלך עסקים רגיל, לרבות החלטות בדבר פתיחת או סגירת חנויות של אופטיקנה חיפה. בכתב התביעה שעילתו סעד להסרת קיפוח, העלו התובעים טענות שונות בדבר קיפוחם בכל הקשור לניהול אופטיקנה חיפה. לטענתם נהגו הנתבעים בחברה מנהג בעלים, מעולם לא כינסו ישיבות דריקטוריון או אסיפות כלליות, קיבלו החלטות באופן הנוגד את תזכיר החברה ובד"כ לא העבירו את מאזני החברה לחתימתם של התובעים כמתחייב עפ"י החוק. כן טוענים התובעים כי הנתבעים מנעו מהם עיון והעתקה של מסמכי החברה. התובע טען כי על אף מעמדו כמנהל ארבע חנויות אופטיקנה שנפתחו בחיפה, בפועל לא היתה לו שליטה או יכולת לפקח על העובדים והוא לא קיבל דיווח על תנאיהם. במכתב מיום 13.7.99 הודע לתובע על הפסקת עבודתו באופטיקנה חיפה בעקבות החלטתו לצאת לחופשת קיץ בת חודש ימים שלא תואמה עם החברה ובשל "שורה ארוכה של מעשים קודמים אשר בוצעו על ידך ואשר אינם מקובלים ביחסים שבין עובד למעביד" (נספח יט2 לכתב התביעה). לטענת התובעים כוחו של הרוב הופעל כנגדם שלא בתום-לב, ללא סמכות, משיקולים זרים ושלא לטובת אופטיקנה חיפה וכי נסיבות העניין מצביעות בבירור על כך שענייניה של החברה מנוהלים באופן מתמשך בדרך שיש בה משום קיפוח ועושק המיעוט - התובעים. עוד טענו התובעים כי הפעולות שננקטו כנגדם גרמו לפגיעה חמורה בזכויותיהם וכי התובעים הרחיקו אותם מניהול ענייניה של אופטיקנה חיפה ומשיתוף בהחלטותיה וכי השתלטו על חלקם, שלא כדין, תוך דחיקת רגליהם הלכה למעשה מתוך אופטיקנה חיפה. התובעים הוסיפו כי הסכם הזכיון הינו חוזה אחיד אשר נחתם מתוך הנחת הצדדים שהנתבעים, בהיותם בעלי מניות הן באופטיקנה חיפה והן באופטיקנה, יפעלו באופן שיפיק את התועלת המירבית עבור אופטיקנה חיפה, או לפחות שיגרמו לכך שאופטיקנה חיפה לא תופלה לרעה לעומת זכיינים אחרים של אופטיקנה, אולם נתחוור להם, לטענתם, כי לא כך היא. בתביעתם עותרים התובעים להורות לנתבעים לרכוש את מניותיהם באופטיקנה חיפה תמורת 5 מליון ש"ח ו/או תמורת שוויין על-פי אומדן שיקבע ע"י מומחה. לטענת הנתבעים, הסתיים הסכם הזכיון בין אופטיקנה חיפה לאופטקינה ב31.12.99- ובכך תמה ונשלמה מערכת היחסים העסקיים שבין הצדדים וכי גם לעמדת התובעים, זה המועד לסיום היחסים החוזיים בין הצדדים ורק בהמשך הדיונים לפני ביהמ"ש, שינו טעמם והעלו גרסה חדשה לפיה נעשה בין הצדדים הסכם חדש, כפי שיתואר להלן. 3. על פי המלצתי הסכימו הצדדים להעביר למומחה את הערכת שווי החברה אופטיקנה חיפה כדי שיקבע את הסכום בו ירכשו הנתבעים או מי מהם את מניות התובעים. הסוגיה היחידה שנותרה לדיון הינה: משך תוקף הזכיון אל מול עמדת התובעים שהסכם הזכיון בין הצדדים מעולם לא פקע וימשיך לחול לפחות עד אוגוסט 2006, טוענים הנתבעים כי ההסכם פקע ב31.12.99-. ב. טענות הצדדים 4. טענות התובעים - תקופת 7 השנים שנקבעה בהסכם הזכיון המקורי היתה יכולה להחשב רלבנטית אם אכן היתה מוקמת - בהתאם להסכם - אך ורק חנות אופטיקנה אחת בחיפה ולה היתה בלעדיות מובהקת בכל אזור חיפה והסביבה. באופן זה היתה נהנית החנות היחידה מכל פוטנציאל הלקוחות ומרווחים נאים. תחת זאת נפתחו 3 חנויות נוספות כשההשקעה בהן מומנה מרווחי החנות הראשונה ממנה נשללה הבלעדיות. התובע, שנרתם למאמצי עבודה ואחריות גדולים בהרבה ממה שדובר מלכתחילה, לא קיבל לידיו דיבידנדים (למעט סכום של 4,000 ש"ח בחודש) וכל הרווחים נותבו להרחבת הרשת בניגוד מוחלט להסכם הזכיון המקורי. בכך נתהוותה התקשרות חדשה. התובעים סומכים טענתם על הנימוקים הבאים: 1) הסכם הזכיון המקורי כלל לא קויים ככתבו וכלשונו - בשל התמורות שחלו במעמד החברות, בצמיחתן וביחסים האישיים שבין התובעים לנתבעים, הצדדים התעלמו וחרגו מהוראות הסכם הזכיון המקורי, בין עפ"י סיכום בע"פ ובין בהתנהגותם (אינדיקציות: נפתחו חנויות נוספות על אף שההסכם אוסר זאת ומדבר על חנות אחת; בחוזי עבודה של עובדי אופטיקנה חיפה המעביד הוא אופטיקנה בניגוד להוראות ההסכם האוסרות קיום יחסי עובד-מעביד בין עובדים שיועסקו ע"י הזכיין לבין אופטיקנה; הזכיון הוארך במכתבו של הנתבע שלא לפי הפרוצדורה הקבועה בהסכם; החנות בגרנד-קניון נפתחה בניגוד להסכם הזכיון האוסר על אופטיקנה לפתוח חנויות באזור הזכיון; אופטיקנה חיפה חוייבה לכבד זיכוי של סניפים אחרים - חובה שלא מופיעה בהסכם הזכיון; הצדדים מעולם לא פנו להסכם הזכיון לצורך ליבון או הבהרת סוגיה שהיתה שנויה במחלוקת ופתרו כל בעיה בע"פ, עפ"י הסכמה שהגיעו אליה). 2) בפתיחת החנויות החדשות ע"י אופטיקנה חיפה, לאור מצגי הנתבע והעברת הבעלות והשליטה לאופטיקנה, היה ברור לתובעים כי הסכם הזכיון המקורי נשתכלל לידי הסכם חדש אשר, בין היתר, כולל בחובו את כל החנויות בחיפה ואינו מוגבל בזמן. זו המסקנה אליה יש להגיע בהשלמת ההסכם, שאינו עוסק ביתר החנויות, עפ"י כוונות ואומד הצדדים בעת כריתתו. מטרת ההסכם וכוונת הצדדים האמיתית והמשותפת היתה הקמה, ניהול ותפעול של רשת חנויות באזור חיפה ועפ"י מטרות וכוונות אלו הורחבה הרשת החיפאית. 3) טעמים כלכליים - ברור היה לתובעים כי מתוך המציאות הכלכלית והמסחרית המשתנה נשתכללה התקשרות חדשה, שהרי כיצד יעלה על הדעת שאופטיקנה חיפה תשקיע סכומי עתק של מליוני שקלים חדשים בפתיחת חנות חדשה שנתיים עובר לתום תקופת הזכיון? 4) הסכם היזמות אינו מוגבל בזמן ובכך יש לשקף את כוונת הצדדים שכן להבדיל מהסכם הזכיון שהוא הסכם כללי ואחיד לכל הזכיינים של אופטיקנה הארצית, הסכם היזמות הוא הסכם ספציפי להתקשרות בין התובעים לנתבעים. 5) אופטיקנה חיפה הינה חברת הבת של אופטיקנה הארצית - עם ההחלטה על פתיחת חנויות חדשות הוחלט באופטיקנה ובאופטיקנה חיפה על הפיכת האחרונה לחברת בת החברה ברשת אופטיקנה. בעקבות זאת בוצעה גם העברת מניות הנתבעים לאופטיקנה (אינדיקציות: הגדרת 'חברת בת' בפקודת החברות; נוכחות התובע בישיבות פורום; העמדת הלוואות לאופטיקנה חיפה ע"י אופטיקנה ללא הסכמי הלוואה וללא רבית; העסקת עובדי אופטיקנה חיפה ע"י אופטיקנה; העובדה שלא נחתמו הסכמי זכיון ספציפיים לגבי כל חנות חדשה שנפתחה; הגדרת חברת האם כאופטיקנה בדוח הכספי של אופטיקנה חיפה לשנת 96'; ניהול הכספים והפעילות העסקית של אופטיקנה חיפה (יוע"מ, רו"ח) באמצעות אופטיקנה). 6) גרסת הנתבע בחקירתו כי אופטיקנה חיפה נתנה לעצמה זכיון מנוגדת לגרסתו הראשונית בתצהיר מיום 21.9.99 לפיה אופטיקנה נתנה לאופטיקנה חיפה זכיון להפעלת 3 חנויות נוספות. 7) ניגוד עניינים - אופטיקנה חיפה מנועה מלטעון כי הסכם הזכיון פג שהרי יש בהעלאת טענות אלו כדי להעיד בברור כי קיים ניגוד עניינים בין תפקידם של הנתבעים כבעלי מניות ודירקטורים באופטיקנה הארצית ובין תפקידם כבעלי מניות ודירקטורים באופטיקנה חיפה. 8) שימוש בזכות שלא בתום-לב - ביטול הזכיון בנסיבות הקונקרטיות בידיעה ובכוונה כי חנויות אופטיקנה חיפה יועברו לאופטיקנה לוקה בחוסר תום-לב ולפיכך אינו יכול לעמוד. 5. טענות הנתבעים - כפי שהדבר נקבע בהסכם הזכיון, היה ברור לצדדים כי הסכם הזכיון מסתיים בתאריך 31.12.99. זה היה אומד הדעת המשותף לשניהם והדבר אף מצא ביטוי מספר פעמים בשיחות שהתנהלו בין התובע לנתבע, במהלכן ציין הנתבע כי אם היחסים התקינים ששררו באותה עת בין הצדדים ימשיכו להתקיים, לא תהא כל מניעה לחידוש הסכם הזכיון והארכתו תמורת תשלום סמלי כדמי זכיינות. סעיף 18 להסכם הזכיון קובע את נוהלי הפסקת ההסכם ופינוי החנות ע"י אופטיקנה חיפה וקובע כי במקרה של סיום ההסכם תתבצע ספירת מלאי של הציוד והמתקנים בחנות כאשר ערכם יקבע ע"י בורר על בסיס מחיר הרכישה בניכוי פחת ובלאי ולאופטיקנה תהא הזכות לרכשם. סעיף 10.4 להסכם היזמות קובע כי במידה והתובע לא יוכל לעבוד במשרה מלאה בחנות מכל סיבה שהיא, יהיה עליו למכור מניותיו באופטיקנה חיפה לנתבע תוך 3 חודשים, לפי נוסחא של השקעתו בחברה צמודת דולר עד יום צאתו מהחברה או ערך החברה כפי שייקבע ע"י בורר, הנמוך מביניהם. עולה כי בשני הנושאים העומדים לדיון בפני ביהמ"ש - שאלת סיום הסכם הזכיון והתשלום לחברה בגין השבת הזכיון לאופטיקנה ושאלת רכישת המניות של התובעים באופטיקנה חיפה - נקבעו בהסכמים השונים הוראות ברורות וחד משמעיות. לאור האמור יש לקבל גישת הנתבעים לפיה הסתיים הסכם הזכיון ביום 31.12.99 בהתאם להוראות הסכם הזכיון ויש על כן לאכוף הסכם הזכיון והסכם היזמות בכל הנוגע לסיום הזכיון ולרכישת מניותיהם של התובעים באופטיקנה חיפה. ביחס לטענות שמעלים התובעים משיבים הנתבעים כדלקמן: 1) הצדדים הקפידו כל העת על קיום הוראות הסכם הזכיון לרבות ובעיקר בנושאים המרכזיים ולא הובאה כל ראיה מצד התובעים לשינויים שנערכו בהסכמים. 2) הטענה לפיה נשתכלל הסכם חדש שאינו מוגבל בזמן נשמעה לראשונה מצד התובעים רק בעת הדיון כאשר הועלתה שאלת מועד סיום הזכיון ולא בא זכרה קודם לכן. כל טענות התובעים בתצהיריהם הראשונים מתייחסות להסכם הזכיון כפי שנחתם ב6.11.92-. 3) הסכם היזמות הינו הסכם כללי שעניינו הסדרת ענייני החברה בלבד ואין בו התייחסות מפורשת לזכיון שניתן לה. בנוסף, הצדדים להסכמים שונים. לכן לא ניתן ללמוד מהסכם היזמות שאינו מוגבל בזמן, לעניין תקופת הזכיון. 4) הנתבעים דוחים מכל וכל את הטענה כי אופטיקנה חיפה חברת בת של אופטיקנה ומוסיפים כי גם לו נתקבלה הטענה, עדיין אין בכך הוכחה לטענתם של התובעים בדבר מועד סיום הזכיון וכן, אם אכן זהו מצב הדברים, הרי שחברת האם יכולה להפסיק את ההתקשרות עם חברת הבת כחברה המפעילה את החנויות בחיפה, בכל עת. 5) בטענת התובעים כאילו אופטיקנה חיפה נתנה לעצמה זכיון, מתעלמים הם מכך שההחלטה על פתיחת חנויות נוספות, קודם שהתקבלה באופטיקנה חיפה, התקבלה אצל אופטיקנה כמזכה וכמי ששכרה בפועל את החנויות. בהיות אופטיקנה בעלת מניות באופטיקנה חיפה, ברור כי כל הסכמה של בעלי המניות באופטיקנה חיפה כוללת בתוכה גם את הסכמת אופטיקנה ולכן ברור כי הזכיון לחנויות הנוספות ניתן לאופטיקנה חיפה ע"י אופטיקנה בהתאם ובכפוף להוראות הסכם הזכיון. 6) הנתבעים דוחים את טענת ניגוד העניינים והשימוש בזכות שלא בתום-לב וטוענים כי התובעים נהנו ממצב הדברים בו אופטיקנה בעלת מניות באופטיקנה חיפה לאור המימון שהזרימה לה וטענתם זו עלתה רק עם פרוץ הסכסוך. ג. דיון 6. ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים בשאלת משך הזכיון ותחולתו על חנויות אופטיקנה שנפתחו בחיפה, הינה פועל יוצא של פרוש החוזים שנכרתו בין הצדדים והשלמתם במידת הצורך. פסה"ד המנחה של ביהמ"ש העליון לעניין פרשנות חוזה והשלמתו הינו ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991),פ"ד מט(2)265 (להלן:"אפרופים"). ההלכה שנקבעה באפרופים תעבור כחוט השני בבוחני את היחסים החוזיים שבין הצדדים, היקפם ותחום השתרעותם. עיקרי ההלכה, בקצירת האומר, הם כי חוזה מתפרש עפ"י אומד דעתם של הצדדים, היינו המטרות, היעדים, האינטרסים והתכניות אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. אומד דעת זה נלמד מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו, לא באופן של מבחן דו שלבי בו הפניה לנסיבות אפשרית רק מקום שאין בחוזה עצמו כדי להצביע על אומד דעתם של הצדדים, אלא במבחן חד שלבי של תנועה בלתי פוסקת בין השניים, כשבכל מקרה של סתירה בין אומד דעת הצדדים העולה מלשון החוזה לזה העולה מהנסיבות החיצוניות לו, יד הראשון על העליונה (אפרופים, עמ' 314-311). עוד נפסק כי החתירה היא אל אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשני הצדדים ובמקרה של סתירה בין שניהם יפורש החוזה עפ"י תכליתו האובייקטיבית - המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזים מהסוג הנדון נועדו להגשים. בכל מקרה, במידה ואומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לצדדים סותר את התכלית האובייקטיבית - יכריע הראשון (שם). 7. אפנה לבחינת החוזים שנכרתו בין הצדדים. הסכם היזמות נחתם כאמור בין התובע לנתבע ב5.11.92-, וקבע, בין היתר, את מטרות החברה, אופן חלוקת מניותיה ויחס ההשקעות בה ע"י הצדדים. להבדיל מהצדדים להסכם היזמות, הצדדים להסכם הזכיון שנחתם ב6.11.92- הם אופטיקנה (הנתבעת 2) ואופטיקנה חיפה (הנתבעת 1) ע"י מנהליה - הנתבע והתובע. אני דוחה את טענות התובע בדבר קשר בין שתי החברות שלא כמזכה - זכיין; טענות העוסקות בהגבלתו בהתקשרות עם ספקים, איסור מתן הנחות, ניהול העניינים הפיננסיים של אופטיקנה חיפה ע"י אופטיקנה והשתתפות אופטיקנה חיפה בהוצאות הפרסום. תנאים אלה ואחרים הוסדרו בהסכם הזכיון והתובעים לא הוכיחו בפני כי מדובר בהוראות חריגות שאינן מקובלות בחוזים מסוג זה (וראה הסכם הזכיון - סעיפים 3.7, 7, 8.3, 10.7, 12). שאלת יחסי הגומלין בין אופטיקנה לאופטקינה חיפה תיבחן בהמשך. 8. אבחן את הוראות ההסכם הרלבנטיות לדיון בסוגיה שבפני, הן אלו העוסקות בהיקף הזכיון, מבחינת זמן ומקום. תקופת הזמן מוגדרת כאמור כבת 60 חודשים, שתחילתה ביום 1.1.93 וסיומה ביום 31.12.97 (סעיף 3.4). סעיף 6.2 קובע כי "בכפוף לסעיף 18.1 להלן, לזכיין או לחברה זכות להאריך את תקופת ההתקשרות ב2- שנים נוספות מיום סיום תקופת ההסכם..". כלומר, גם לאופטיקנה - "החברה" כהגדרתה בהסכם הזכיון - ניתנה הזכות ליזום הארכת ההסכם עפ"י האופציה. אמנם הדבר לא נעשה בהודעה 90 יום לפני תום תקופת ההסכם, כקבוע בהסכם הזכיון, אלא במכתבו של הנתבע מה8.1.98-, אולם אינני מוצאת כי ניתן לראות בכך, כפי שטוענים התובעים, ביטוי להיות ההסכם בלתי מוגבל בזמן והיות המכתב הנ"ל הודעה פורמאלית שאין לייחס לה כל חשיבות. על אף שניסוחה של ההודעה היה כאילו למען הסדר הטוב, ולמרות העובדה שהיוזמה היתה מטעמו של הנתבע, יש בעצם משלוח המכתב המפנה להוראות הסכם הזכיון ומבקש את אישור התובע בכתב להארכת התקופה, ללמד כי הנתבעים לא ראו את התמשכות התקופה מעבר לקבוע בהסכם הזכיון, כמובנת מאליה. ההוראה בהסכם הזכיון העוסקת בהיקף הזכיון מבחינת ה'מקום' היא סעיף 3.2 המגדיר את "החנות" בה עוסק ההסכם כחנות ברח' הרצל (בית הקרנות). חשיבות ההוראה איננה כמובן לעניין מיקום החנות אלא לעובדה שהסכם הזכיון עוסק בחנות אחת. סעיף 5 על סעיפיו הקטנים מבהיר כי הזכיון ניתן להפעלת חנות רק באזור המכירה המוגדר במפה המצורפת להסכם וכולל את התחייבות אופטיקנה בכל תקופת ההסכם, שלא לפתוח באזור המכירה חנות דומה לחנות לה ניתן הזכיון ולא למכור את המוצרים באזור המכירה. מסמך נוסף שיש לציינו בהקשר הנדון הוא פרוטוקול אסיפת בעלי מניות אופטיקנה חיפה מיום 13.4.1995 (נספח ג' לתצהיר הנתבע מיום 17.3.00). המסמך מתאר כי אופטיקנה עומדת לחתום על חוזה שכירות לגבי חנות בקניון חיפה ואת הסכמת אופקטינה חיפה "להפעיל את החנות, בהתאם להסכמים שבינה לבין אופקטינה ו/או בין מי מהצדדים. כמו כן, החברה מסכימה להתחייב כלפי אופקטינה לשאת בכל ומלוא החיובים שאופקטינה נטלה על עצמה במסגרת הסכם השכירות... ולשלם את כל ההוצאות..". בתחתית ההחלטה חתום התובע. 9. מבלי להיכנס לפרשנות המסמך האחרון, מהשלב של בדיקת לשון הסכם הזכיון עולה, אפוא, כי הזכיון ניתן להפעלת חנות אחת לתקופה שנסתיימה ב31.12.99-. עם זאת, ובהימצאי עדיין במסגרת בדיקת לשון החוזים ובטרם אפנה לנסיבות החיצוניות להם, אני מוצאת לנכון לצטט את סעיף 6.3 להסכם היזמות הקובע כי "החברה תשקיע ממקורותיה העצמיים כל סכום נוסף שיידרש לצורך פיתוחה, הרחבת עסקיה או לכל מטרה אחרת, הכל כפי שיוחלט בדירקטוריון החברה" - שמא ניתן ללמוד מסעיף זה על אומד דעתם המשותף של הצדדים כי כבר במועד חתימת ההסכמים, נובמבר 1992, היה בכוונתם להקים רשת חנויות אופטיקנה בחיפה וכי, כפי שטוען התובע (בסעיף 50 לתצהירו מיום 23.2.00) - החנות הראשונה שהוקמה היתה "שפן נסיונות" ונקודת זינוק לפתיחת חנויות נוספות? אקבע כי אני מייחסת משמעות רבה להוראות הסכם היזמות, אשר בניגוד להסכם הזכיון שהינו אחיד וקבוע, מהווה הסכם היזמות פרי יצירתם של הצדדים לו ומכיל הוראות המיוחדות להתקשרות בין הצדדים הקונקרטיים. בדיקת לשון החוזים - הסכם היזמות והסכם הזכיון וכן פרוטוקול אסיפת בעלי המניות, לא נותנת בידי לקבוע נחרצות את אומד דעתם המשותף של הצדדים. אין חולקין כי לו היו הדברים אמורים בחנות האחת בבית הקרנות בחיפה בה מדובר בהסכם הזכיון, אזי סביר כי לא היתה מתעוררת כלל השאלה בה אני נדרשת להכריע ולא היה מקום לבקש לסטות מהוראות הסכם הזכיון שאינן משתמעות לשני פנים. אולם, כיוון שלא כך הדבר וכאמור נפתחו, במרוצת הזמן, ארבע חנויות נוספות בחיפה, הרי שאומד הדעת אחריו עלי לתור איננו רק אומד דעתם המשותף של הצדדים בשעת כריתת ההסכמים ביניהם - נובמבר 1992, אלא אומד דעתם בשלבים מאוחרים יותר, בהם החליטו להרחיב תחום פעילותם העסקית המשותפת מעבר לזו שנתחמה בחוזים שבכתב. כיוון שהסכם היזמות והסכם הזכיון לא מספקים מענה לשאלת תחולתם על החנויות הנוספות, הרי שאין לי אלא ללמוד על אומד דעתם של הצדדים מתוך הנסיבות החיצוניות. כדברי המלומדת גבריאלה שלו, הנסיבות שמתוכן ניתן לאמוד את דעתם של הצדדים הן כל הנסיבות הרלבנטיות האופפות את העסקה. ביניהן ניתן למנות מסמכים, הצהרות בעל-פה, התנהגות הצדדים לפני כריתת החוזה ולאחריה, מגעים קודמים בין הצדדים וחוזים אחרים ביניהם (גבריאלה שלו, 'דיני חוזים', מהדורה שניה). 10. התובע מתאר בתצהירו מיום 14.11.99 כי חזר ארצה בשנת 1992 לאחר שנים ארוכות בהן עבד וצבר ניסיון כאופטומיטריסט מוסמך באיטליה וכישורים אלו היוו הבסיס להתקשרותו עם הנתבעים (סעיפים 9-10 לתצהיר). גם הנתבע מתאר כי "הסכם היזמות וכן מסמכי היסוד של אופטקינה חיפה סוכמו והוכנו מתוך כוונה שבידי ובידי גב' רסין יופקד ניהול ענייניה הפיננסיים של אופטיקנה חיפה כאשר הניהול המקצועי של החנות והחברה יוותרו בידיו של מר אסטרייכר שהינו אופטימיטריסט בהשכלתו ובהכשרתו" (תצהירו מיום 21.9.99, סעיף 9). ואכן, התמונה המתקבלת ממכלול החומר שהוגש לתיק ביהמ"ש ומן העדויות היא שהתובע שימש כמנהל החנות הראשונה שנפתחה ובהמשך של החנויות האחרות ועיסוקו התמקד במישור המקצועי, בעוד שהנתבעים, כמנהלי רשת אופטיקנה הארצית והמזכה של אופטיקנה חיפה, עסקו בניהול הכולל של הרשת, קביעת מדיניותה, ניהול ענייניה הפיננסיים וכיוב'. התרשמתי מעדויות התובע והנתבע כי דובר בצדדים שהיחסים ביניהם והתנהגותם לאחר כריתת החוזה, גלשו מיחסים בין שותפים לעסקים, לפן אישי - חברתי שהתבטא במפגשים חברתיים ונסיעות משותפות. 11. יש להניח כי אילולא פרץ הסכסוך ביחסים שבין התובעת לנתבעת (שייתכן כי בהשפעתו הועכרו בהמשך גם היחסים עם התובע), היה בכוונת הצדדים להמשיך לצעוד יחד בניהול עסקי אופטיקנה בחיפה. אני נותנת אמון בעדותו של התובע בפני ובתצהיריו, לפיה היתה לצדדים כוונה מתמדת להתפתח ולהרחיב את עסקיה של אופטיקנה חיפה, וכי התובע השקיע מיטב זמנו ומרצו בחנויות שהוקמו ובבדיקת הזדמנויות עסקיות נוספות. הדבר עולה גם מעדות הנתבע כי היה ברור ש"סביר להניח שנחדש את ההסכם" (עמ' 32 לפרוטוקול). מהתנהגות הצדדים משתמע כי לאור פתיחת החנויות הנוספות, הזכיון לא יסתיים במועד המקורי שנקבע לו. הנתבע אישר בחקירתו בפני כי היה מסכים להארכת תוקף ההסכם בתנאים שיוסכמו בין הצדדים: "סביר להניח כי נחדש את ההסכם, גם דובר על סכום... אם אנחנו חיים ביחד, זה יהיה מספר סימלי..." (עמ' 32 לפרוטוקול). 12. זוהי התוצאה המתבקשת מפירוש החוזה והשלמתו, תוך התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים מתוך הנסיבות החיצוניות לחוזה ובהפעלת עיקרון תום הלב שמטרתו היא להשלים את שהחסירו הצדדים. על השימוש בעיקרון תום הלב בפרשנות חוזה והשלמתו נאמר בפס"ד אפרופים: "תום הלב לא נועד לשנות מההסדר החוזי. הוא לא בא לכרות חוזה חדש לצדדים. מטרתו היא להשלים את שהצדדים החסירו. הוא ממשיך, לשם כך, את קווי הפעולה שהצדדים קבעו, על-פי הגיונם הפנימי שלהם. בית המשפט משתמש לשם כך באמות המידה ובהנחות היסוד שהצדדים עצמם קבעו. הוא מבקש לקיים את האיזון החוזי שהצדדים קבעו ביניהם... עקרון תום הלב אינו מוגבל אך להתוויית דרך ראויה לביצוע חיובים חוזיים, אלא הוא מהווה גם מקור להוספת זכויות וחבויות לחוזה הקיים. בכוחו של עקרון תום הלב להביא לשינוי לשונו המפורשת של החוזה תוך שינוי החיוב החוזי עצמו או להגביל את השימוש בזכות חוזית" (שם,ע"מ 328-326). 13. אף כי אינני מקבלת את גישתם של הנתבעים לפיה הזכיון תם ב31.12.99- לגבי כל החנויות, כך גם אינני מקבלת את גישת התובעים לפיה נשתכלל הסכם זכיון חדש שאינו מוגבל בזמן. קיום האיזון החוזי שהצדדים קבעו ביניהם לכתחילה, תוך יישום קנה מידה של תום-לב וצדדים הוגנים לחוזה, מוליכני לקביעה כי כוונת הצדדים היתה שהסכם זכיון זהה לזה שנכרת לגבי החנות הראשונה יחול על כל אחת מהחנויות שנפתחו, למשך 5 שנים מיום פתיחתה. חזקה על הצדדים כי קביעת התקופה של 5 שנים בהסכם הזכיון שחתמו עליו משקפת את גישתם כי במשך תקופה זו מחזיר הזכיין את השקעתו הראשונית ואף נהנה מרווחים לאורך תקופה ההופכים את השקעתו לכדאית מלכתחילה ובתום תקופה זו, כפי שמורה ההסכם, הזכויות בחנות ובהפעלתה עוברים למזכה, תמורת תשלום לזכיין כמוסדר בהסכם. האופציה להאריך את תקופת הזכיון בשנתיים נוספות איננה אוטומטית שכן סעיף 6.2 הקובע את אופצית ההארכה, מכפיף אותה לסעיף 18.1 הקובע כי "כל צד רשאי להודיע למשנהו ..על כוונתו לסיים את ההסכם. במקרה זה לא תהיה לצד השני האופציה להארכתו כאמור בסעיף 6.2 לעיל". 14. לפיכך אקבע כי הסכם הזכיון יחול על כל חנות למשך 5 שנים מיום תחילת הפעלתה - פתיחתה בפועל, לרבות החנות שנפתחה ע"י אופטיקנה ב'גרנד-קניון'. אני מעדיפה את גישתו של התובע כי אין זה הגיוני שיסרב לנהל את החנות שהיה בין הוגי הקמתה, עוד ב1994- בשלבים המוקדמים של ההתקשרות בין הצדדים - נדמה לי כי משהוצגה לו עמדת הנתבעים בדבר תום תקופת הזכיון, ומחמת פרוץ הסכסוך לא הסכים לנהל החנות עד שתיבחן השאלה בדבר קיפוחו והסעד הראוי לכך. זאת ועוד, עד פתיחת החנות ב'גרנד-קניון' לא היתה לאופקטינה חנות בחיפה מחוץ לשליטת אופטיקנה חיפה. מבלי שאני נדרשת לשאלה אם יש בפתיחת החנות ב'גרנד-קניון' משום הפרת הסכם הזכיון ע"י אופטיקנה כלפי התובעים ואופטיקנה חיפה, זו סיבה נוספת להכללתה בין נכסי אופטיקנה חיפה. 15. התמונה הכוללת של ניהול החברות, כאשר הנתבעים הם בעלי הידע והניסיון העסקי-פיננסי והיכולת הכלכלית. מהדוחות הכספיים של אופטיקנה חיפה (מב1/), מלמד כי אופטיקנה היא חברת האם ואופטיקנה חיפה חברה קשורה, ולמעשה אופטיקנה היא בעלת השליטה באופטיקנה חיפה לאחר שמניותיהם של הנתבעים הועברו לאופטיקנה ב31.12.93-. על אף שאני לא נדרשת לכך לצרכי החלטתי זו, יש טעם בעמדת התובעים כי בנסיבות כאלה יכול להיות ניגוד אינטרסים של אופטיקנה כבעלת הרשת בחברת האם, לבין אופטיקנה בעלת השליטה באופטיקנה חיפה. תמיכה נוספת למסקנתי אני מוצאת בלשונה העמומה משהו, של ההחלטה בקשר לחנות בקניון חיפה שנתקבלה ביום 13.4.95. מחד, ברור כי ההחלטה מפנה להסכם הזכיון שבין אופטקינה לבין אופטיקנה חיפה אך מאידך, נשאלת השאלה האם הכוונה המפורשת היתה כי מועד סיום הזכיון לגבי חנות זאת יהא המועד הנקוב בהסכם או שמה הכוונה היתה כי גם על חנות זו תחול אותה תקופת משך זכיון- 5 שנים + אופציה לשנתיים נוספות, כמו גם יתר הוראות ההסכם? ההחלטות על פתיחת החנויות הנוספות היו בכל מקרה בידי אופטיקנה, כבעלת שליטה, ע"י הנתבעים, והם, בתור מנסחי החוזים והמסמכים השונים העוסקים כאמור בניהול הרשת כולה, אחראים היו לקביעת החיובים והזכויות ההדדיות בצורה בהירה שאינה משתמעת לשני פנים. טישטוש ההפרדה בין אופטיקנה לאופטיקנה חיפה, כפי שעולה גם מגרסאותיו השונות של הנתבע לעניין מתן הזכיון, פועלת לרעת הנתבעים. בתצהירו מיום 21.9.99 טען הנתבע כי "בהתאם להסכם הזכיון ניתן לאופטיקנה הזכיון להפעלת חנות אחת בלבד בבית הקרנות.. מאוחר יותר הוחלט באופטיקנה על פתיחתן של חנויות נוספות בעיר חיפה, לאור גודלה של העיר וכמות הלקוחות הפוטנציאליים. על מנת שלא לפגוע בזכיון שניתן לאופטיקנה חיפה בחנות (וכן בזכות הבלעדיות שהוענקה לה בעיר חיפה על פי סעיף 3.8 להסכם הזכיון) ניתן לאופטיקנה חיפה הזכיון להפעלת שלוש חנויות נוספות בחיפה" (סעיף 14) ובעדותו בפני העיד כי "אופטיקנה חיפה לקחה החלטה שהיא רוצה לפתוח חנות בחיפה". דומה כי בעירוב התחומים והפעילות בין אופטיקנה לבין אופטיקנה חיפה, נדחקה שלא כדין הדאגה לאינטרס התובעים כבעלי מניות באופטיקנה חיפה. 16. קביעתי מתבססת עוד באימוץ טענתם של התובעים כי זה היה הגיונה העסקי והכלכלי של העסקה מבחינתם, שכן החלק הארי מרווחיה של אופטיקנה חיפה נותב להשקעה ופיתוח החנויות הנוספות. כפי שהעיד התובע לגבי החנות בקניון חיפה - "החנות נפתחה ב1997- בספטמבר, אני פתחתי אותה. כל הבנייה הזאת של החנות פיזית, אני השתתפתי יום יום בבניה של החנות...אתה חושב שהייתי משקיע את כל המאמץ הזה, הפיזי והכספי, אם אני הייתי יודע שב99-' בדצמבר אני צריך להסתלק משם?" (עמ' 14 לפרוטוקול). 17. נושא ההשקעות הכספיות יבדק ע"י המעריך שימונה להערכת שווי מניות התובעים באופטיקנה חיפה. יחד עם זה, יש במקצת הראיות שהובאו בפני בנוגע לדרכי השקעת והזרמת הכספים מאופטיקנה לאופטיקנה חיפה, או הזרמת הכספים מאופטיקנה חיפה לפתיחת חנויות נוספות, כדי לתמוך בעמדת התובע שפורטה לעיל. התובע שלל טענת הנתבע כי התובעים משכו כספים מאופטיקנה חיפה והדגיש כי כל הכספים שקיבלו התובעים במהלך השנים מאז הקמת אופטקינה חיפה היו על חשבון רווחים בלבד וכי בשנתיים האחרונות לא קיבלו כל תשלום מאופטיקנה חיפה זולת 4,000 ש"ח לחודש ששולמו לתובע בלבד ופסקו מיד לאחר הגשת הבקשה לסעדים זמניים (תצהיר התובע מיום 14.11.99, סעיפים 16-15). בעדותו אישר התובע כי לא השקיע מכספו האישי בפתיחת החנויות הנוספות אולם הדגיש כי אופטיקנה חיפה היא זו שהשקיעה (עמ' 5 לפרוטוקול). הנתבעים, כאחראים על ניהול ענייניה הפיננסיים של אופטיקנה חיפה ואופטיקנה, היו בעלי האינפורמציה ויכלו להוכיח גירסתם כי המימון נעשה ע"י אופטיקנה בלבד. בנוסף לכך, יש חוסר עקביות בטענותיו של הנתבע בענין - בסעיף 14 לתצהירו מיום 21.9.99 טען כי הזכיון להפעלת שלוש חנויות נוספות בחיפה ניתן לאופטיקנה חיפה "מבלי שהמבקשים שילמו כל תשלום ו/או השקעה נוספים מצידם כאשר כל ההשקעה בגין פתיחת החנויות הנוספות נעשית ע"י אופטיקנה". גם בסעיף 20 לאותו תצהיר חזר על הטענה באומרו כי "השקעתם הכספית היחידה של המבקשים בשנת 1993 הסתכמה בסכום של 144,623$ אשר המבקשים השקיעו כהלוואת בעלים באופטיקנה חיפה כמתחייב מסעיף 6.1.1 להסכם היזמות, סכום אשר המבקשים מיהרו למשוך את רובו חזרה בהזדמנות הראשונה... כל ההשקעות באופטיקנה חיפה, לרבות לצורך פתיחת החנויות הנוספות, נעשו ונעשות על ידי אופטיקנה בלבד המזרימה כל העת כספים לצורך מימון העלות השוטפת של אופטיקנה חיפה מבלי שהמבקשים משקיעים ולו אגורה נוספת בחברה למרות שהתחייבו לעשות כן על פי סעיף 6.4 להסכם היזמות". בעדותו בפני מסתמנת נסיגה מסויימת מהגירסה לפיה כל ההשקעות באופטיקנה חיפה, לרבות לצורך פתיחת החנויות הנוספות, נעשו ונעשות על ידי אופטיקנה בלבד שכן העיד כי "אופטיקנה חיפה השקיעה בפתיחת החנויות החדשות. לכשנסתיימו המזומנים שלה, האופטי-סטור הראשון הלווה לה כספים" (עמ' 42 לפרוטוקול) ובהמשך "אופטיקנה חיפה העדיפה למשוך חלק קטן מהכסף לכיסי המשקיעים בצורת דיבידנד ואת השאר היא העדיפה להשקיע" (עמ' 45 לפרוטוקול). 18. סוף דבר הסכם הזכיון כפי שנחתם בין אופטיקנה לאופטיקנה חיפה ביום 6.11.92 יחול על כל אחת מחנויות אופטיקנה שנפתחו בחיפה, לרבות החנות ב'גרנד-קניון', בשינוי המועדים ובהתאמה כך שתקופת הזכיון תחול על כל חנות למשך 60 חודשים מיום תחילתה הפעלתה - פתיחתה בפועל. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ. הסך האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהדיני חברותיזמות