פסק דין 1. תביעה בטענה לזכות להחזר מלוא התמורה בגין טובין שהושבו כי לא חלה הרעה במצבם. 2. לטענת התובע כשהתקלקל תנור חשמלי, הוא קנה אצל הנתבעת מפסק חדש במחיר של 140 ₪ (יכונה להלן גם "המוצר") והציג אותו לטכנאי שהסביר, שאין בו צורך אלא בגוף חימום (יכונה להלן גם: "החלק החילופי"). לפיכך שב לחנות של הנתבע וביקש להחליפו בחלק החילופי. לטענתו הנתבע הסכים להחליפו בעודו בקופה התברר שלא זיכה אותו במלוא מחירו אלא רק במחציתו וכשוויו של החלק החילופי. 3. בכתב הגנה לא כפר הנתבע בכך שקיבל את המוצר ולא נתן בעדו זיכוי מלא אלא שלטענתו פעל נכון כי אין מקום להחזרת מוצר כלשונו "בוודאי ובוודאי לא כאשר הוא נפתח ונעשה בו שימוש" "ועל אחת כמה וכמה כאשר נותרו סימנים במגעים ויתכן שלא ניתן להשתמש בו" (המילה יתכן אינה מודגשת במקור א.ב.) בנסיבות אלה לגישתו התביעה היא חוצפה. הוא כבר לא יוכל בעצמו להחזיר את המפסק. אגב, בנספח לכתב הגנה שהוא חשבונת קנייה הבליט הנתבע בעזרת עיגול כיתוב באותיות קטנות שלפיו: "החל מ- 1.7.08 לא ניתן להחזיר סחורה". החשבונית לפי כותרתה לא נמסרה לתובע זה. דיון והכרעה: 4. בדיון נשמעו התובע והנתבע. 5. מעדות התובע אציין את הדברים הבאים: א. הטכנאי אמר לו שהבעיה בגוף החימום לפני שהרכיב את המפסק .הוא חזר לנתבע כעבור שעה בלבד כדי להחליפו וכשהגיע לקופה גילה שאינו מקבל את ההפרש.לשאלתו הסתפק הנתבע בהסבר הלקוני "זהו זהו". ב. משלא ניתן זיכוי מלא לקח התובע את המכשיר לידיו שהוא בעיניו גם היום חדש. ג. ג. לדבריו, החפץ נמכר לו ללו אריזה והיה בקופסא עם עוד 20 פריטים. 6. מעדות הנתבע אציין את הדברים הבאים: א. א. בדיון הנתבע התבונן בחפץ שהציג התובע ואמר: "לא חסר כלום למפסק "אך בכל זאת טען שהיה בשימוש. ב. לדבריו השימוש היה כי נשרט. הנתבע ביצע הדגמה באולם לגבי אופן שריטה בעזרת פריט שהביא. בהדגמה הותירה לדבריו שריטה עליה אמר בעצמו "אני מזהה את הסימנים אני 50 שנה במקצוע. אני לא יודע אם משהוא אחר יכול לזהות". ג. עדותו היתה לא קוהרנטית בתחילה אמר "אני לא יכול להחזיר דבר משומש" ואחר כך עלה מדבריו כי חפץ משומש ניתן למכירה בהוזלה, "חלקים שהיו בשימוש רוכשים ונהוג לרכוש ב- 50%". ד. הנתבע העיד שהמוצר לא הגיע באריזה (בקופסא או בניילון) ולא ברור כיצד דבריו מתיישבים עם הטענה בכתב התביעה שלפיה החפץ נפתח. ד. ד. הנתבע טען שההסדר המזכה צרכן בהשבת תמורה לא חל על המוצר שהגדיר כחלק חילוף. ה. ה. עדותו נשמעה מגמתית. המחלוקת: 7. אין מחלוקת שהנתבע הסכים לקבל בחזרה טובין ולזכות בתמורה בשווי מחצית מהמחיר. המחלוקת היא על גובה הזיכוי המגיע. טענת הנתבע מן הפן המשפטי היא כי גם אם יש כלשונו חוק לצרכן הוא אינו חל על המוצר דנן, ואין מקום להשבת מלוא התמורה. דיון והכרעה: 8. עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את העדים התרשמתי מהם במישרין, ונוכח מכלול הראיות שבפני, הגעתי למסקנה כי חובת הנתבע הייתה לבצע זיכוי מלא, וכי דין התביעה להתקבל. למסקנה הגעתי בין היתר מהטעמים הבאים: המסגרת הנורמטיבית שלאורה לא די בכיתוב בשולי החשבונית: 9. החזרת טובין שלא עקב פגם, זכתה להסדר מיוחד, ומגונן בסעיף 4ג ל התשמ"א-1981 (חוק זה יכונה להלן: "חוק הגנת הצרכן"). הסדר זה מתייחס בין היתר לצורך בהצגת מודעה שמפרטת את המדיניות להחזרת טובין ומשלימות אותו תקנות הגנת הצרכן (הצגת מודעה בדבר מדיניות החזרת טובין) התשס"ה 2005. שקובעות כללים "מדוקדקים" לגבי "עיצוב" המודעה דהיינו לעיצוב התניות שבה. הכללים הללו נועדו לאפשר לצרכן לקרוא ולהבין את המדיניות שמפורטת במודעה על בסיס ההנחה שיוכל לכלכל את צעדיו לפיהם. מרמת הדקדוק נגזרת רמה גבוהה יחסית של הקפדה מצדו של עוסק. במקרה דנן העוסק לא כפר בהחזרת הטובין אלא בגובה הזיכוי. 10. לענין זה לא די בכיתוב קטן בשולי החשבונית לפיו מתאריך מסוים לא ניתן להחזיר סחורה שהבלטה לגביו נעשתה, כך נראה, לצורך כתב ההגנה אך לא לפני המכירה ולצורך המכירה. לא למיותר להוסיף שאין המדובר בהעתק החשבונית שנחזית כאילו שנמסרה לתובע. דחיית הטענה שהחוק לא חל על המוצר הנטען: 11. דין טענת הנתבע בסוף עמוד 2 לפרוטוקול, כי ההסדר בחוק הגנת הצרכן אינו חל על המוצר להידחות. לאור משמעות המונח "טובין" אין מקום לאבחנה שלפיה המוצר לא כפוף להסדר בעוד מוצר אחר, שהוא התנור החשמלי כולו כפוף לו. המושג "טובין" כשלעצמו אינו מוגדר בנפרד בחוק הגנת הצרכן אולם לפי משמעותו הכללית אין הצדקה להוציא את המוצר דנן מהגדרה זאת . השווה להגדרה בסעיף 3 לחוק חוק הפרשנות, התשמ"א-1981 בו מצויה הגדרה הבאה: "מיטלטלין" או "טובין" - נכסים מוחשיים שאינם מקרקעין" משנמצא שהסדר בחוק הגנת הצרכן חל גם על המוצר דנן ,נותר להכריע אם לאורו יש להשיב את מלוא התמורה. לפי ההסדר בחוק הגנת הצרכן חייב הנתבע להשיב את מלוא התמורה ולא הוכחה הרעה במצב הטובין: 12. לגרסת הנתבע די בזיכוי החלקי שנתן מחמת בשני טעמים: א. הנימוק הראשון הוא שהמוצר נפתח. ב. הנימוק השני הוא שבטובין נותרו סימנים במהלך ניסיון התקנה. 13. המבחן להכרעה בשאילת החובה להחזיר את הטובין ולהשיב את מלוא התמורה באופן בו שולמה, נעוץ בפרשנות המושג "הרעה במצב הטובין" שבסעיף 4ג(ב) לחוק הגנת הצרכן. לטענה שחלה הרעה במצב הטובין חשיבות רבה כי בהתקיימה קם סייג לכלל בדבר חובת החזרת טובין. לפי הכלל "העוסק יהיה חייב להשיב לו את מלוא התמורה שקיבל באופן בו שילם הצרכן". מדובר בכלל שהמחוקק ייחס לו חשיבות רבה מבחינות שונות כמו עיגונו בחקיקה ראשית, מתן מעמד של חזקה במקום בו התקיימו תנאי סעיף 4(ג) לחוק זה, ומתן שיקול הדעת במקרים המתאימים לצורך פסיקת פיצויים לדוגמה מכוח סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן שהיא סטיה מכלל הפיצוי התרופתי. 14. דין הנימוק הראשון של הנתבע למתן זיכוי חלקי להדחות. בזמן הדיון לא חזר הנתבע על הטענה שהחפץ נפתח ואף אישר את טענת התובע כי לא הגיע בניילון או בקופסה. אגב, אף אילו דובר בפתיחת אריזה היא אינה מהווה טעם למתן זיכוי חלקי במקום שבו צריך היה לתת זיכוי מלא. זאת הואיל ולפי לשון החוק "פתיחת האריזה כשלעצמה לא תיחשב כהרעה במצב הטובין, אלא אם כן השר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, קבע אחרת לגבי טובין או סוגי טובין". 15. במקרה דנן שוכנעתי שגם דין הנימוק השני בדבר "הסימנים" להדחות. שכן, במקרה דנן, עדות התובע לגבי העדר שימוש נשמעה משכנעת. מעבר לכך, לא שוכנעתי שהיו סימנים שמהווים סיבה לאי מתן זיכוי מלא וזאת גם מהטעמים הבאים. הטובין הוצגו, בסימנים קשה היה להבחין ואף הובהר שמשמעותם, אינה מניעה ממכר חוזר. לא הוכח כי די בסימנים אלה שהעוסק טען שהצליח להבחין בהם להוות או לבטא "הרעה במצב הטובין". 16. מושג הרעה במצב הטובין, אינו מוגדר בחוק שמסתפק בלומר שפתיחת האריזה כשלעצמה לא תיחשב כהרעה במצב הטובין. דומה שיש לפרש את המושג "הרעה" לפחות באופן שמחייב הוכחה לכך שמצב טובין לפני המסירה לא רק שונה, אלא הורע ולו במידת מה לעומת מצב הטובין אחריה ובעת החזרת הטובין. תיעוד ההבדלים הנוגעם להרעה, ככל שהם משמעותיים יכול להיות פשוט וזול ובמקרים מתאימים עשוי לחייב את שמירת הטובין והגשת חוות דעת. 17. אגב, בעצם הנכונות לנטילת הטובין לשימוש חוזר יש תרומה מסויימת להתרשמות שאין מקום לסטות במקרה זה, מהכלל שלפיו על העוסק להשיב את מלוא התמורה ששולמה ובאופן שבו שולמה. לא ראיתי להסתפק באמירת הנתבע כי "יתכן וכבר לא ניתן להשתמש בו", כדי להעיד על הרעה בפרט הואיל ולאור הנאמר בדיון עלה שהנתבע היה מוכן לשוב ולמכור את המוצר, לטענתו כמשומש. 18. קשיים מצאתי בגישת הנתבע שהחליט לזכות את התובע דווקא במחיר המוצר החילופי אם לא חלה הרעה הרי שעליו לזכות בהשבת מלוא התמורה. כלל זה הוא קוגנטי ואינו ניתן להתנאה. אין מקום להחזרה חלקית או מדורגת לפי מצב שאינו הרעה. יתירה מכך בכתב ההגנה לא הובהר הכיצד אמד את שווי המוצר בעת שהוחזר דווקא כשווי המוצר החילופי, ולא במחיר אחר ולמשל גבוה יותר, כי רק עם השתשלות הדיון עלה לראשונה טיעון שבחר בהשבת מחצית כי זה חפץ משומש. סוף דבר: 19. אשר על כן, דין התביעה לקבלת שווי מלוא המוצר להתקבל והתובע זכאי למחיר המוצר בסך 140 ש"ח. לא הוכח בפני נזק נוסף, שאינו בגדר הוצאות משפט. 20. הפיצוי האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, ממועד התאונה ועד למועד תשלום בפועל. 21. ואולם, אם ישולמו הסכומים בתוך 30 יום הם לא ישאו הפרשי הצמדה וריבית. 22. כמו כן ישולם סך נוסף בגין אגרת משפט, וסך נוסף של 250 ₪ בגין הוצאות משפט. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מוצרי חשמל (הגנת הצרכן)