פסק דין 1. מהות התביעה: בפני דיון בהתנגדות של הנתבע לביצוע שטר חתום על ידו בטענה כי שטר זה נפרע כבר על ידו. 2. המסכת העובדתית: א. עסקינן בשטר חוב מיום 01.07.86 ע"ס 50,000 ש"ח, אשר זמן פירעונו 01.06.87, חתום על ידי הנתבע כעושה השטר, וע"י ערבים. ב. השטר הוגש לביצוע כנגד הנתבע וכנגד הערבים שהגישו התנגדות לביצוע השטר. הערבים חזרו בהם מהתנגדותם לביצוע השטר וביום 29.12.94 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופטת שבח כי ההתנגדות לביצוע השטר שהוגשה על ידי הערבים תדחה, אך הליכי הגביה כנגד הערבים יעוכבו עד להחלטה בעניין התנגדותו של הנתבע. ג. בגוף השטר נאמר כי תמורת השטר נתקבלה על ידי הנתבע בהלוואה וכי השטר צמוד עד ליום פרעונו למדד המחירים הכללי לצרכן. ד. כן נאמר בגוף השטר כי כל חוב שבפיגור ישא ריבית בנקאית בשיעור הנהוג בבנק לאומי בגין יתרת חובה חריגה. ה. על אף שזמן הפירעון הנקוב על גבי השטר הוא 01.06.87 הוגש השטר לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל רק ימים ספורים בלבד לפני חלוף תקופת ההתיישנות (תיק הוצל"פ 01-19060-94-6). ו. הנתבע הגיש הודעה על התנגדות לביצוע השטר, תיק המ' 122004/94. ז. בתאריך 01.01.95 החליטה כבוד השופטת שבח לקבל את ההתנגדות לביצוע השטר וכי ההתנגדות תצומצם לטענה אחת בלבד והיא פירעון השטר, לפי הסכומים הנקובים בסעיף 5 לתצהיר אשר צורף לבקשת ההתנגדות. 3. המחלוקת המשפטית: טענות הנתבע: א. הוא פרע את ההלוואה בשנת 1988 וזאת באמצעות 4 שיקים שסכומם הכולל 72,797.- ש"ח שנמשכו על ידי חברת כ.א.מ. שירותי כוח אדם מיוחד בע"מ לפקודת קבלן הספקת פועלים ערבים עיסאם רושדי, שהם כספים שהיו שייכים לנתבע והוא העבירם לתובע. ב. הוא שכח לקחת את שטר, נשוא כתב התביעה, מהתובע. ג. התובע מנסה לנצל את השטר שבידיו על מנת לגבות הלוואה אחרת, קודמת, שהתיישנה. טענות התובע: א. הנתבע לא פרע את ההלוואה. ב. השיקים המוזכרים על ידי הנתבע אכן הגיעו לידי התובע. ברם, הם אינם שייכים כלל לנתבע כי אם לקבלן הערבי, עיסאם רושדי. ג. ההלוואה היתה אמורה להיפרע ב - 01.06.87 ומחמת בקשותיו של הנתבע מפעם לפעם להאריך את ההלוואה היא הוארכה על פי תנאי השטר. משהוארכה שוב ושוב והתקרב מועד התיישנות השטר, נקט התובע במימוש על ידי הוצאה לפועל של השטר שלא יפסיד את כספו. 4. המסגרת הדיונית: בתיק נשמעו ראיות: מטעם ההגנה: עה1/ מר אזולאי שמואל הנתבע נחקר על תצהירו נ1/. עה2/ מר עמלה עיסאם רושדי העיד בחקירה ראשית ונחקר בחקירה נגדית. עה3/ מר מרדכי בריסק העיד בחקירה ראשית ונחקר בחקירה נגדית. מטעם התביעה: עת1/ מר סעד שלמה העיד בחקירה ראשית. עת2/ מר יעקב גוטנשטיין העיד בחקירה ראשית ונחקר בחקירה נגדית. עת3/ מר שמעון זילברשץ נחקר על תצהירו ת7/. בתום הבאת הראיות הגישו ב"כ הצדדים את סיכומי טענותיהם בכתב. 5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי היטב את החומר המצוי בתיק, בחנתי את העדויות השונות, וכן נתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את טענת הנתבע כי פרע חובו באמצעות 4 השיקים המוזכרים לעיל. להלן נימוקי למסקנתי זו: 6. נטל הראייה: "דיני הראיות קובעים את נטל השכנוע במשפט אזרחי בדרך כלל על יסוד העיקרון, כי על בעל דין לשכנע את בית המשפט בקיום אותן העובדות בהן מותנית התוצאה המשפטית הנובעת מן ההלכה שהוא מסתמך עליה. דרך משל: על פי סעיף 37(1) לפקודת השטרות, אוחז השטר זכאי לתבוע את פרעון השטר; על כן חייב, מי שתובע כאוחז, בראייה כי אמנם אוחז הוא, וכי נתקיימו במסמך כל היסודות המנויים בסעיף 3 לפקודת השטרות, לרבות חתימת החייב... שאם לא כן, אין המסמך שטר. על פי סעיף 60(א) לפקודה הנ"ל "השטר נפרע בפרעון כשורה על ידי הנמשך או על ידי המקבל או מטעמם". בא הנתבע וטוען, כי נפרע השטר, עליו הראיה שהיה פרעון כשורה כאמור בסעיף 60 הנ"ל". "הטענה "פרעתי" היא טענת "הודאה והדחה", בבחינת: "כן-אבל". האומר "פרעתי" מודה בכך שנולד החוב ופוטר את התובע מהוכחתו, אבל, לאחר מכן, אומר הוא, נפרע החוב שנולד". "תובע המודה בקבלת כסף אך כופר בכך שלשם פרעון חוב נתקבל, אין דיני הראיות מעמידים אותו בחזקת נושה שנפרע. אין טענתו בבחינת "הודאה והדחיה", שכן לא בכל העובדות של עילת ההגנה הודה. בטענת ההגנה כי קיבל את הכסף לשם פרעון חוב כפר, וכפירה כזו, אגב מתן הנמקה, כפירה היא לכל דבר". (ע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה, פ"ד טז(2) 1006,1005). 7. מן הכלל אל הפרט: התובע תובע על פי שטר החוב ואילו הנתבע טוען פרעתי אותו ב- 4 שיקים המוזכרים לעיל. נטל ההוכחה לכל אורך הדרך לעניין זה מונח על כתפי הנתבע כי אכן פרע את ההלוואה באותם השיקים. על כן בסופו של יום נבדוק האם השכיל הנתבע להוכיח כי אכן פרע את ההלוואה באמצעות שיקים אלו, אם לאו. 8. השיקים: א. לפקודת מי ניתנו השיקים? כך העיד הנתבע: "קיבלתי את השיקים לפקודת האסם רושדי ולא לפקודתי כי דובר בהיקפים גדולים. רציתי לא לנפח את החשבון שלי ואז באתי והסברתי לחברה שהם כותבים חלק מהשיקים לפקודת המוביל המסיע דודי או לפקודתי וחלק אחר של השיקים לפקודת הקבלנים הערבים". "ארבעת השיקים היו בעבורי, בהתאם לבקשתי נכתבו לפקודת קבלני המשנה הערביים האסם רושדי. במקרה זה לא נכון שאת ארבעת השיקים קיבלתי כדי למסור להאסם רושדי, קיבלתי אותם אלי בעבורי". (עמ' 12 לפרוטוקול). "לא אמרתי שזו היתה הכנסה שלי, זה היה כסף שלי ששילמתי לקבלני משנה". (עמ' 13 לפרוטוקול). "אני קיבלתי כסף מכ.א.ם עבור הקבלנים" (עמ' 20 לפרוטוקול). כלומר אין חולק כי השיקים אכן היו לפקודת רשדי ולא לפקודת הנתבע. ב. מה היה הנוהג לגבי השיקים? לפי דברי הנתבע הוא היה חותם על השיקים כמסב בחתימתו של רושדי ברשותו והיה מושך את הכסף במזומן ומשלם לקבלנים הערביים. וכך העיד גם מר רושדי: "אני לא ראיתי אף פעם שיקים שהנתבע נתן לי אלא רק כסף מזומן. אני אישרתי לו שהוא יכול לחתום בשמי, להסב את השיקים , לחתום במקומי , ולתת לי כסף מזומן". (עמ' 25 לפרוטוקול). וכן: "הרי לפי החשבון הזה היינו יושבים לפי מס' הפועלים שהיו עובדים ואת החשבונות הוצאתי לכב' כ.א.מ ואת הכסף הייתי מקבל במזומן. אני מאשר שכל החשבוניות שהגשתי לכ.א.מ. היו לגבי עבודה ופועלים. החשבוניות היו אמיתיות". (עמ' 25 לפרוטוקול). וכן: "ביני לבין שמיל כל מה שהיה נסגר קיבלתי את כל מה שמגיע לי". (עמ' 26 לפרוטוקול). כך העיד מר מרדכי בריסק: "השיקים שהוצאנו היו על פי הסכמי עבודה ובהתאם לחשבוניות שחברתו קיבלה משמואל אזולאי... את השיקים עבור הקבלנים הערביים קיבל שמואל אזולאי בתור אחראי כלפי כ.א.מ על כל העבודה הזו". (עמ' 36 לפרוטוקול). וכך העיד מר יעקב גוטנשטיין: "נכון שהיו שיקים דחויים ששמואל אזולאי ביקש פרעון מיידי וכשלא היה כסף מיידי שמואל אזולאי לפי מיטב ידיעתי קיבל שיקים דחויים וביצע ניכיון השיקים האלה. לא יודע את כל הגורמים שאצלם עשה זאת אך אחד מהם היה זילברשץ התובע". (עמ' 39 לפרוטוקול). מן העדויות לעיל עולה כי השיקים שהוציאה חברת כ.א.מ לטובת הקבלנים הערבים היו על פי חשבוניות. הקבלנים הערבים היו יושבים עם הנתבע ומכינים חשבוניות שהיו אמיתיות ותמורת עבודה והנתבע היה מסב את השיקים ונותן כסף במזומן לקבלנים הערבים והם קיבלו את כל המגיע להם. ג. כיצד ניסה הנתבע להוכיח כי פרע את ההלוואה? הנתבע טוען כי: "בגין השיקים האלה לא קיבלתי מזומן". "את 4 השיקים קיבלתי מחברת כ.אמ ונתתי לשמעון זילברשץ והפקיד אותם בחשבון שלו ובזה הסתיימה ההלוואה". (עמ' 16 לפרוטוקול). "את ההלואה לא החזרתי בשקים שלי כי זו הדרך שמצאתי לנכון לעשות את זה". (עמ' 14 לפרוטוקול). כלומר הנתבע טוען שבניגוד לנוהל שהיה בינו לבין התובע שתמורת השיקים הוא קיבל מזומן, תמורת 4 השיקים הללו לא קיבל מאומה, ובזאת הוא סילק את ההלוואה. ד. האם הנתבע הוכיח את טענתו? 1. לנתבע אין קבלה : "לא קיבלתי מהתובע קבלה כי היתה ביניינו מערכת אמון". (עמ' 14 לפרוטוקול). 2. השטר נשאר אצל התובע: "לא זכרתי שיש שטר ולא ביקשתי לקבל את השטר". (עמ' 14 לפרוטוקול). 3. כך העיד התובע: "כשמע"מ פתחו בחקירה, בין השיקים שהוציאו מהבנק נמצאו מספר שיקים שמע"מ ראה שהם הופקדו בחשבון הבנק שלי הפרטי בבנק הפועלים... אני הסברתי להם שאני עשיתי בסך הכל החלפת שיקים... ואני יראה להם אחד מול אחד שמול כל שיק שאני קיבלתי משכתי כסף מזומן מחשבון הבנק שלי כדי למסור לאסם רושדי. יוסי פיטאל ביקש ממני מסמך מסודר שמציג את כל הפעולות האלה שעשיתי ואז כתבתי את ת1/". (עמ' 66 לפרוטוקול). כתמיכה בדבריו הביא התובע אסמכתאות כי בוצעו הפקדות שיקים, ומשיכות מזומן במקביל להפקדות אלו, המרמזות כי אכן בוצעה החלפת שיקים כפי שטען. הנתבע הסמך על מכתב ת1/ שכתב התובע ליוסי פתאל מחקירות מע"מ כדי להוכיח שהשיקים הגיעו לידי התובע, ברם ממכתב זה ניתן ללמוד כי אמנם שיקים אלו התקבלו על ידי התובע אך הוא הוציא תמורתם מזומנים. הנתבע אינו יכול ללמוד רק מחלקו האחד של המכתב ולהתעלם מחלקו השני. 9. חובו של הנתבע: הנתבע, כפי שהזכרנו לעיל טוען כי פרע את ההלוואה וכי: "התובע משקר בזה שאומר שהוא ביקש ממנו (טעות במקור א.ג.) לפרוע את ההלוואה (עמ' 14 לפרוטוקול). לעומתו טוענים העדים את הטענות הבאות: מר סעד שלמה, אחד הערבים: "לא ידעתי אם פרע או לא את ההלוואה" (עמ' 21 לפרוטוקול). "התובע לא סיפר לי אי פעם שהחזיר את ההלוואה" (עמ' 20 לפרוטוקול). מרדכי בריסק: "לפני אותה פגישה חברת כ.א.מ שירותי שמירה למעשה נמכרה והתובע היה צריך לחתום על העברת מניות, ואז הוא טען שיש לו עניין כספי עם אזולאי... שמעון טען שאזולאי חייב לו". (עמ' 34 לפרוטוקול). יעקב גוטנשטיין: "בישיבה שהיתה במשרדנו בתל-אביב, שמעון זילברשץ התנגד למכירה כי הוא טען שאזלואי היה חייב לו כסף... נכון שהתובע סירב למכור לאזולאי את החברה עד שהוא יסדיר לו את החוב, ובאותה ישיבה אזולאי הבטיח שהוא יסדיר לתובע את החוב". (עמ' 39 לפרוטוקול). "ידוע לי שבשנת 92-93 שמואל אזולאי היה חייב כסף לשמעון זילברשץ שנבע מפעולות עסקיות פרטיות שהיו ביניהם ללא קשר לפעילות החברה" (עמ' 46 לפרוטוקול). "אני יודע שישנו חוב משנת 92 כיוון ששמואל אזולאי עסק בסוף שנות 80 תחילת שנות ה - 90 בנכיון שיקים אצל שמעון זילברשץ. כנראה שנוצרה יתרת חוב בגין הפעילות הזאת ויתן שבגין פעילויות נוספות... לא נכון שאני באופן אישי יודע שהנתבע לא חייב לתובע בגין השטר" (עמ' 47 לפרוטוקול). "ידוע לי ששמואל אזולאי באותו מועד שדובר על העברת החברה היה חייב כסף לשמעון זילברשץ, החוב נבע מעסקי מימון פרטיים שנערכו בין שמעון זילברשץ לבין שמואל אזולאי... כשאני אומר עסקי מימון אני מתכוון ששמעון זילברשץ הלווה לאזולאי סכומי כסף מעת לעת. התכוונתי להלוואות ולנכיונות שיקים ". (עמ' 82 לפרוטוקול). התובע העיד כי: "לא דרשתי את פרעונו של השטר בכתב. דרשתי זאת בשיחה בעל פה". (עמ' 58 לפרוטוקול). כלומר מן העדויות עולה כי היה חוב של הנתבע לתובע, ושהתובע דרש את פריעתו של חוב זה. בנסיבות דנן, היה על הנתבע להראות כי עסקינן בחוב אחר שאיננו ההלוואה, נשוא דיוננו, אותה פרע כבר לטענתו- אך הוא לא עשה כן. 10. נקודה נוספת: הנתבע לא הכחיש את גרסת התובע למע"מ כי 4 השיקים נכללו במסגרת החלפות שיקים שבוצעו בינו לבין הנתבע ולא טען כי מדובר ב - 4 שיקים שניתנו עבור פרעון הלוואה ולא זו אף זו, לא רק כלפי מע"מ לא הכחיש זאת הנתבע [כפי שטען "אותנו לא לימדו ללכת להלשין על אנשים לכן לא הלכתי למע"מ" (עמ' 18 לפרוטוקול)], אלא הוא אף לא נזכר לפנות לתובע ולהזכירו כי פרע ב - 4 שיקים הללו את ההלוואה ואף לא נזכר לבקש בחזרה את שטר החוב שניתן בגינה. בנוסף לכך אף הערבים החתומים על השטר לא נתנו דעתם ודרשו את שטר החוב בחזרה לאחר שלכאורה כבר לא נזדקק. אין ספק שהדברים תמוהים. 11. טענותיו של הנתבע כי התובע הודה כי הוא פרע את ההלואה, אינן מקובלות עלי לאור הכחשותיו ועדותו של התובע שנתתי בה אמון מלא. 12. הסכום בו פרע הנתבע את ההלוואה, לטענתו?? אציין את פליאתה של כבוד השופטת שבח בהמרצה 122009/94. "כיצד זה יתכן ששטר בסך של 50,000 ש"ח הנושא הפרשי הצמדה מיום 01.07.86 ל - 01.06.87 ומיום זה ריבית בשיעור ריבית חובה חריגה הנהוגה בבנק לאומי, יפרע כולו בסך של 72,000 ש"ח בלבד, כאשר בשנת 88 הסתכמה ריבית החובה החריגה בעשרות אחוזים לשנה?". לטעמי תמיהה זו עדיין לא נפתרה. הנתבע לא הסביר כיצד זה יתכן לאור נתוני ההצמדה וריבית הפיגורים, שהוא פרע את ההלוואה בסכום של 72,797 ש"ח בלבד. התמיהה נותרה על כנה. 13. דרך פרעון ההלוואה: גם הדרך בה בחר הנתבע לפרוע הלוואה שלקח הוא עצמו תמוהה מעט. נתינת שיקים שאינם ערוכים לפקודתו ואף בתאריכים שונים כאשר הוא אף לא הסב אותם בחתימתו שלו (אלא היתה חתימה של רושדי, הקבלן הערבי שלפקודתו ערוך היה השיק). כל אלו , אולי אינם כשלעצמם הוכחה , כי לא פרע את ההלוואה, אך בהצטבר התמיהות כולן - אומר הדבר דרשני. 14. סיכומם של דברים: על הנתבע רבץ הנטל להוכיח כי: על אף שאין בידו קבלה שפרע את ההלוואה, ועל אף שאין בידו את שטר החוב אשר השאירו אצל התובע, ועל אף שהתובע הציג אסמכתאות לפיהן במקביל להפקדת השיקים שעל פיהם טען הנתבע כי פרע חובו - נמשכו כספים במזומן מחשבונו, דבר הסותר טענת הנתבע כי היה זה שונה ממהלך עסקיהם הרגיל בו תמורת הפקדת שיקים קיבל מזומן לשלם בו לקבלנים הערבים, ועל אף שלא סתר טענתו של התובע למע"מ ולא טען כי עסקינן בשיקים לפירעון הלוואה ולא בהחלפת שיקים ועל אף שהערבים גם הם לא דרשו את שטר החוב בחזרה לאחר התייתרותו כביכול, ועל אף שהעידו בפני בית המשפט כמעט כל העדים שהתובע דרש מהנתבע לסלק את חובו גם לאחר שנת 1988, בה לכאורה פרע את ההלוואה, והנתבע לא השכיל להראות כי מדובר היה בחוב אחר, על אף כל אלו היה עליו להוכיח כי הוא אכן פרע את ההלוואה בשיקים הללו. אני קובע כי לא הובאה בפני גרסה אמינה וסדורה מצדו של הנתבע שתוכיח לי כי אכן פרע חובו באמצעות 4 שיקים אלו, אי לכך אני קובע כי משלא עמד בנטל הרובץ לפתחו, הרי שדין טענתו כי פרע את החוב להידחות. 15. לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כדלקמן: א. הנני דוחה את ההתנגדות לביצוע השטר, ומבטל בזאת את עכוב הליכי ההוצל"פ נגד הנתבע בתיק 01-19060-94-0. ב. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ כחוק בסך כולל של 15,000.- ש"ח סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר