סגירת תיק מימוש משכנתא

החלטה 1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ג'ובראן) מיום 26.11.99 בו דחה את בקשת המבקשת לערער על החלטת ראש ההוצל"פ שלא להיענות לבקשתה לסגור תיק מימוש משכנתא המתנהל נגדה על ידי המשיב בטענת "פרעתי". 2. אלה העובדות הצריכות לענין: המבקשת ובעלה קבלו הלוואה מהבנק המשיב (להלן - "הבנק") ולהבטחת פרעונה מישכנו לו את דירתם. הם פגרו בתשלומים וכתוצאה מכך באוקטובר 1994 ניתן נגדם פסק דין לתשלום חוב של 7,081 ש"ח לטובת הבנק. בנובמבר 1994 פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשת ובעלה ובמהלך התקופה בה התנהל תיק ההוצל"פ שילמה המבקשת חלק מהחוב - חלקו בהפקדה חד פעמית וחלקו לשיעורין. בתאריך 15.6.97 ניתן צו איחוד תיקים בהוצאה לפועל בעניינה של המבקשת אשר הביא לאיחוד חוב הבנק ביחד עם חובות שני תיקים אחרים, כאשר חוב הבנק מגיע כדי 70% מסך כל החובות המאוחדים. (להלן - "תיק האיחוד"). המבקשת עמדה בתשלומים שהוטלו עליה בתיק האיחוד וכן עמדה בתשלומים השוטפים של החוב לבנק שבגינו ניתנה המשכנתא על הדירה. ביום 13.1.98 פתח הבנק תיק הוצל"פ נוסף נגד המבקשת, שהוא התיק נשוא ענייננו, וזאת בגין יתרת חוב בסך 48,306 ש"ח המשקף את מלוא יתרת החוב הבלתי מסולק המובטח על ידי המשכנתא. הבנק טען כי המבקשת לא עמדה בתנאי הסכם ההלוואה ולפיכך העמיד את ההלוואה לפרעון מיידי כקבוע בהסכם, והגיש את שטר המשכנתא לביצוע. במסגרת תיק זה (להלן -"תיק המימוש") הוציא ראש ההוצל"פ ביום 12.7.98 צו לפינוי המבקשת מדירתה. החלטת הפינוי בוטלה ביום 15.3.99 בהסכמת הצדדים אך תיק המימוש נותר פתוח ופעיל. באפריל 99 הגישה המבקשת בקשה לסגירת התיק בטענת "פרעתי". לטענתה, היא לא הפרה את תנאי הסכם ההלוואה ולא פיגרה בתשלומים ולכן לבנק לא היתה זכות לפתוח בהליכי מימוש המשכנתא. ראש ההוצל"פ דחה את הבקשה בקובעו כי אין מדובר, למעשה, בטענת "פרעתי" אלא בטענה כנגד עצם הזכות לממש את המשכנתא וענין זה אינו מצוי בגדר סמכותו. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בבית המשפט המחוזי חזרה המבקשת על טענותיה כי לא הפרה את תנאי המשכנתא ולא פגרה בתשלומים ולכן לא קמה לבנק הזכות לממש את שטר המשכון, וכי הפיגור משנת 94 הוסדר במסגרת צו איחוד התיקים שהוצא על ידי ראש הוצל"פ ובדרישות צו זה היא עומדת כסידרן. כנגד זאת טען בא כוח הבנק כי תיק המימוש כלל אינו מהווה חלק מתיק האיחוד ולכן ניתן לממש את הבטוחה הקניינית בלא כל קשר לתיק האיחוד שאם לא כן הוא עשוי להתרוקן ממשמעותו. אשר לעצם הזכות לממש את המשכון נטען כי חוב הפיגורים בתשלומי המשכנתא מקנה לבנק זכות לממש את המשכון לפי חוזה ההלוואה ומכאן שהפיגור משנת 1994 שבגללו הוחל בהליכי ההוצל"פ בתיק הראשון מקנה זכות להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי ולממש את משכון גם אם בעקבות צו האיחוד משלמת המבקשת את התשלומים שנפסקו לה כסידרם. 3. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו את אלה: (א) הצדק עם ראש ההוצל"פ בסוברו כי אין מדובר בטענת "פרעתי" ולפיכך כדין דחה את הבקשה. (ב) הבנק רשאי לממש את המשכנתא למרות שבמקביל לכך קיים תיק האיחוד שבמסגרתו משולמים תשלומי חוב הפיגורים, בין היתר גם החוב שלהבטחתו ניתנה המשכנתא. תכלית ההסדר בדבר איחוד תיקים בתחום ההוצאה לפועל נועדה לייעל את אכיפת החיובים ולא ליצור מחסום בפני נושים מלנקוט בדרכי הוצאה לפועל שונות ומגוונות העומדות לרשותם לצורך גביית חובם, ולכן העובדה כי קיים ופועל תיק האיחוד בהוצאה לפועל אינה מייתרת ומונעת את קיומו של תיק המימוש הנוגע לחלק מהחוב נשוא תיק האיחוד. 4. בבקשתה זו חזרה המבקשת על עיקרי הטיעונים שהשמיעה בערכאות הקודמות. טענתה העיקרית היתה ועודנה כי העובדה שמתנהל חוק איחוד בעניינה וכי היא עומדת בצו התשלומים כסדרו כמו גם בתשלומי המשכנתא השוטפים שוללת מן הבנק את זכותו לממש את המשכנתא ולפנותה מהדירה. מעבר לכך, העלה בא כוח המבקשת גם את הטיעונים הבאים: (א) הבנק לא התנגד לאיחוד התיקים ולשיעור התשלומים החודשי שנקבע במסגרתו ולכן כל עוד תשלומים אלה משולמים כסידרם אין בסיס לפעולתו למימוש המשכנתא. (ב) אין זה סביר כי חמש שנים לאחר מתן פסק הדין נגד המבקשת ובעלה ופתיחת תיק ההוצל"פ ינצל הבנק לראשונה את זכותו להעמיד את ההלוואה לפרען מיידי וזאת בגין חוב שנוצר זמן כה רב קודם לכן. יש, איפוא, לראותו כמי שאיחר את המועד לצורך מימוש המשכנתא נוכח שיהוי רב ובלתי סביר בין מועד היווצרות הפיגור בתשלומים לבין פתיחת תיק המימוש. (ג) הבקשה למימוש משכנתא לא מולאה כדין, ולא פורש בה סכום נכון של החוב שבפיגור, שעמד נכון למועד בו נוהל ההליך בפני ראש ההוצל"פ על 20,635 ש"ח. (סעיף 44 לסיכומי טענות המבקשת). 5. בתשובתו, חוזר הבנק על העמדה כי הליכי מימוש משכנתא הינם בלתי תלויים בהליכי הוצאה לפועל אחרים ובכלל זה במסגרת איחוד תיקים. כן טען כי לא נתקיים שיהוי מצדו, שכן בין פתיחת תיק הוצל"פ ועד לפתיחת תיק האיחוד פעל במסגרת ההוצל"פ לגביית חובו ומאז פתיחת תיק האיחוד ועד לפתיחת תיק המימוש חלפו רק חודשים ספורים בלבד. עוד טוען הבנק כי אין מדובר כאן באופן אמיתי בטענת "פרעתי" שכן גם המבקשת מודה כי קיים חוב בפיגור לבנק שבגינו היא משלמת תשלומים מכח תיק האיחוד. קיום חוב זה משמש על פי חוזה ההלוואה עילה מספקת להצגת החוב כולו לפרעון מיידי ולמימוש המשכנתא בעקבותיו. 6. נתתי דעתי למכלול טיעוני הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. אלה הם טעמי: (א) הצדק עם הגישה שננקטה על ידי הערכאות הקודמות בהניחן כי הליכי ההוצאה לפועל שננקטו לראשונה על ידי הבנק ב1994- לא פגעו, כשלעצמם, בזכותו ליזום הליכים מקבילים למימוש המשכנתא לצורך פרעון חובה של המבקשת כלפיו, וזאת בהנחה שעובר לפתיחת הליך כזה היה חוב בפיגור שבגינו ניתן לממש את המשכנתא בהתאם לתנאיה. מושכלות ראשונים הם כי לנושה מובטח שבידו שעבוד קנייני להבטחת חובו היכולת להיפרע את חובו באמצעות מימוש הנכס המשועבד וזאת במישרין וללא תלות בהליכים אחרים או בנושים אחרים ובמנותק גם מהליכי הוצאה לפועל רגילים המתנהלים לגבי אותו חוב, או מהליכי פשיטת רגל או פירוק באם אלה מתקיימים. ראה בג"צ 42/64 בנק הפועלים נ' יו"ר משרדי הוצל"פ בעכו, פד"י יח(3) עמ' 116, 125; כהן, דיני חברות, חלק 3, עמ' 554-5). הנכס המשועבד אינו משמש לתשלום חובות לנושים אחרים רגילים או מועדפים לפני שנפרע חובו של בעל השעבוד במלואו. הנושה המובטח הוא בעל זיקה קניינית לנכס המשועבד להבטחת חובו וזיקה זו מעניקה לו הגנה חפצית כלפי כלי עלמא - בין כלפי החייב עצמו, וזאת אף אם מתנהלים בעניינו הליכי הוצאה לפועל רגילים בגין אותו חוב, ובין כלפי הנושים האחרים. על פי סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז1967- משכנתאות רשומות על מקרקעין שנקבע לגביהם בדין כי יש לבצעם כמו פסק דין של בית משפט, יחולו עליהם הוראות חוק ההוצאה לפועל בשנויים המחוייבים. על פי סעיף 90 לחוק המקרקעין, תשכ"ט 1969- מימוש המשכנתא יהיה על פי פסק דין של בית משפט או על פי צו ראש ההוצאה לפועל בדרך האמורה בסעיף 18 לחוק המשכון תשכ"ז1967-. הוראה זו משמיעה כי המימוש יהיה כמימושו של נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה לפועל של פסק דין, זולת אם הורה ראש ההוצאה לפועל אחרת. יוצא איפוא, כי מימוש המשכנתא כשעבוד קנייני הינו מסלול נפרד מהליכי הוצאה לפועל רגילים לאכיפת חוב על פי פסק דין ואין נקיטה במסלול אחד מונעת או מייתרת את האחר גם אם אלה נוגעים לאותו חוב עצמו. במימוש הבטוחה הקניינית תפקיד ראש ההוצל"פ מצטמצם לשאלות בדבר אופן המימוש. (בא אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, מהד' 4, עמ' 79). החייב מצדו מוגבל בטענות אותן הוא רשאי להעלות כנגד מימוש המשכנתא בהוצאה לפועל, ואלה מסתכמות בעיקרן לטענות "פרעתי" במסגרת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. שאר טענות העשויות לעמוד לו כנגד שטר המשכנתא אינן מתבררות בפני ראש ההוצאה לפועל, שהרי מבחינת הליכי ההוצאה לפועל השטר נחזה כ"פסק דין" העומד לביצוע והטענה היחידה העומדת בשלב האכיפה כנגד ביצוע זה הינה כי החייב "...מילא אחר פסק-הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו..." כלשון סעיף 19 לחוק. (ראה גם בר אופיר, שם, עמ' 508ג - 510, אולם השווה מ' דויטש, קנין, כרך ב' עמ' 83). (ב) כשם שהליכי מימוש משכנתא אינם נפגעים מעצם קיומו של הליך הוצאה לפועל רגיל למימוש אותו חוב בגינו ניתן פסק דין בבית משפט, כך אין הם נפגעים מעצם קיום הליך של איחוד תיקים שתכליתו לאחד את כלל הליכי ההוצל"פ המתנהלים לגבי אותו חייב תחת "קורת גג אחת" ולהסדיר בצורה כוללת את פרעון חובותיו בדרך יעילה יותר שתהלום את יכולתו הכלכלית האמיתית. גם עמידה בהסדר תשלומים במסגרת איחוד תיקים איננה פוגעת בזכות הנושה המובטח לממש את בטוחתו בגין החוב שבפיגור, אלא עשויה להיות לה משמעות לענין ייתורם של אמצעי כפייה לאכיפת תשלום החוב בהוצאה לפועל, כגון צווי מאסר. (סעיף 70 לחוק ההוצאה לפועל; השווה בר-אופיר, שם, עמ' 103, 106). מדברים אלה עולה כי אין לקבל את עמדת המבקשת לפיה עצם הליכי איחוד התיקים מייתרים את ההליך המקביל של מימוש המשכנתא אלא הם מתקיימים אלה בצד אלה. (ג) המבקשת הגדירה את בקשתה בפני ראש ההוצל"פ כבקשה בטענת "פרעתי" וזו, אכן, הטענה היחידה שהיא יכולה להעלות בפני ראש ההוצל"פ כנגד הליכי מימוש שטר משכנתא הנחזה כ"פסק דין" לצורך אכיפתו. בטיעוניה בפני הערכאות הקודמות לא הצליחה המבקשת לבסס טענת "פרעתי" שכן היא עצמה מודה בקיומו של חוב בפיגור כלפי הבנק שטרם נפרע כולו. אמת, כי לאחר מתן פסק הדין כנגד המבקשת ובעלה ופתיחת תיק ההוצל"פ ב- 1994 פרעה המבקשת חלק נכבד מהחוב. אולם גם לאחר פרעון חלקי זה נותר עדיין חוב בפיגור כלפי הבנק אשר הלך ותפח עם הזמן. גם אם אין הסכמה לגבי גובהו של חוב זה, הרי אין מחלוקת בדבר עצם קיומו. בנסיבות אלה, לא תצלח טענת המבקשת כי פרעה את מלוא חובה שבפיגור לבנק, ולכן טענה זו אינה יכולה להתקבל גם כאשר מוסכם כי מאז צו האיחוד מקיימת המבקשת את צו התשלומים שניתן נגדה, ומשלמת כסידרם את חובותיה החודשיים השוטפים בגין המשכנתא. אלא שהמבקשת ביקשה לשלב במסגרת טענת "פרעתי" גם טענות שונות הנוגעות לעצם זכותו של הבנק לפתוח בהליך מימוש המשכנתא, כגון טענה בדבר ויתור משתמע מצדו על זכותו לפעול למימוש המשכנתא הנלמדת מהסכמתו לאיחוד התיקים ולגובה התשלום החודשי; טענת שיהוי מצד הבנק בהפעלת זכותו זו וחוסר תום לב בפתיחת הליכי המימוש נוכח היקפו של החוב בפיגור. נראה כי טענות אלה מועלות לראשונה בסיכומים שבפנינו ומכל מקום גם אילו נטענו בערכאות הקודמות לא היה להן מקום בהליך שננקט בטענת "פרעתי". שהרי הן מטיבן נוגעות למערכת היחסים בין המבקשת כחייבת לבין הבנק כנותן ההלוואה וכבעל המשכנתא ומקומן להידון איננו בין כתלי ההוצאה לפועל אלא, אם בכלל, בבית המשפט המוסמך. לאור זאת, וכל עוד לא נקבע אחרת על ידי בית משפט מוסמך, מצווה ראש ההוצל"פ להמשיך בניהול תיק מימוש המשכנתא ואין להתערב בקביעת בית משפט קמא לפיה אין עילה לסגירת תיק המימוש מטעמים שבטענת "פרעתי". לאור האמור, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות המיוחדות של הענין, ונוכח התחשבות במצבה הכלכלי הקשה של המבקשת ומאמציה לעמוד בצווי התשלומים השוטפים עד כה, לא יוצא צו להוצאות. מקרקעיןמימוש משכנתאמשכנתא