פסק דין אני מחליטה לדון בבקשה כבערעור. ערעור זה בדין יסודו. המערער חייב לבנק הפועלים סכום כסף על פי פס"ד. הגיש בנק הפועלים בקשה לעיכוב יציאה מן הארץ, הנתמכת בתצהיר בו מפורטים נימוקי הבקשה. הנימוקים לעיכוב יציאה מן הארץ הם, לגירסתו ולשיטתו של בנק הפועלים: "4. יתרת החוב בתיק עומדת על סך כמעל מיליון ש"ח. 5. בשים לב ליתרת החוב בתיק, להיעדר רכוש בר מימוש בשמו של החייב, קיים חשש ממשי שהחייב יעזוב את הארץ לצמיתות ו/או לתקופה ממושכת ובכך יסקל את האפשרות לגבות ממנו את החוב בתיק." העולה מנימוקים אלה, כי יציאתו מן הארץ של כל חייב נעדר רכוש, תעוכב משום עוניו. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת. הנגזר ממנה כי כל אדם נעדר רכוש, החייב כסף, לא יוכל לצאת לחו"ל. גזירה זו עומדת בניגוד חזיתי, חסר כל נימוק והסבר, לסעיף 6 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על פיו: "כל אדם חופשי לצאת מישראל". כנגד זכותו החוקתית של אדם לצאת בכל עת מן הארץ, קיימת זכותו החוקתית של הזכאי לשלמות קניינו, דהיינו, לזכותו לגבות מהחייב את החוב שבו הוא נושה. את האיזון בין שתי זכויות אלה ניתן ללמוד מפסק דינו של המשנה לנשיא (כתוארו אז) ברק בבג"צ 3914/92 לאה לב נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד מח(2) 491, בעמ' 507: בהפעלת פגיעה בזכות החוקתית של חייב לצאת מן הארץ כנגד שמירה על הזכות החוקתית של הנושה לזכות הקניין: "אמת המידה החוקתית הראויה היא זו: ניתן לעכב יציאתו של בעל דין מישראל אם קיים חשש כן ורציני כי יציאתו של בעל דין תסכל או תכשיל את ההליך השיפוטי או תביא למניעת ביצועו של פסק הדין." במקרה דנן, הטענה היחידה בדבר אפשרות סיכול ביצוע פסה"ד ע"י יציאתו של החייב מן הארץ היא העובדה כי הוא חייב וכי אין לו רכוש בארץ. ברע"א 18/89 פיכמן שאול נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מב(4) 513, פסק השופט (כתוארו אז) ש' לוין בעניין הטענה כי יש לעכב חייב חסר אמצעים מיציאתו את הארץ (סעיף 5 לפסה"ד), דלקמן: "עצם העובדה שנתבע נתון בקשיים כלכליים אינה יוצרת חזקה שנתמלאו תנאי תקנה 376 והמבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ אינו יוצא לידי חובתו באיזכור טכני בתצהיר של תקנה זו; אמת נכון הדבר שתקנה 376 באה למנוע סיכולה מראש של תביעה ע"י הימלטותו של חייב לחו"ל: ר"ע 558/85, פ"ד מ(1) 553, אך זאת לאור ההגבלה החמורה על חופש התנועה הטמונה משימוש בתקנה זו. חופש שהוא זכות קונסטיטוציונית מהמעלה הראשונה, אין לעשות שימוש בתקנה זו אלא אם הוכחו באופן דווקני כל יסודותיה, בין אם ע"י ראיות ישירות ובין אם ע"י ראיות נסיבתיות. במקרה שלפני אמנם הוכח שהמבקש מבקש לנסוע לחו"ל מהנסיבות המפורטות בתצהירו, אך אל הוכח שהנסיעה תכביד על בירור המשפט או על ביצוע פסק דין." דברים אלה נאמרו על בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ על פי תקנות סדר הדין האזרחי אך הלכתם יפה אף לעניין צו עיכוב יציאה מן הארץ על פי דיני ההוצל"פ, כפי שנאמר ע"י השופט ת' אור ברע"א 7208/93 ויסגלס נ' ויסגלס, פ"ד מח(4) 529, בעמ' 539: "לפי סעיף 14, הסמכות קמה כאשר ראש ההוצל"פ 'יסוד להניח שהחייב עומד לעזוב את הארץ ולסכל ע"י כך הליך או להכביד על ביצוע פסה"ד...'. כפי שקובע ביהמ"ש המחוזי בפסק דינו, ההלכות שנפסקו סביב סמכות העיכוב מכוח תקנות סדר הדין האזרחי חלות גם בנוגע לסמכות העיכוב מכוח חוק ההוצל"פ. אולם אלו גם אלו צריכות להתפרש היום לאור חוק היסוד." בתצהיר הכולל נימוקים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המערער, נטען כי מצבו הכלכלי של המערער מצביע על חשש ממשי כי ייעדר מן הארץ לתקופה ארוכה ולצמיתות. כפי הנלמד מפסק דינו של השופט לוין, אין מצב כלכלי רעוע, לכשעצמו ובהיעדר ראיות נוספות, יוצר חשש כזה. מוסיף הבנק וטוען, כי צו עיכוב יציאה מן הארץ אינו מגביל את חופש תנועתו של החייב או את אפשרותו לצאת מהארץ. אין לו אלא לשלם את החוב או להמציא ערבים לחזרתו. טענה זו טוב היה לה אילולא נטענה. זכות היסוד של אדם לצאת מישראל אינה מסוייגת בצורך להמציא ערבים. משנזקקים אנו להתנית תנאים ליציאתו של אדם מן הארץ בין ע"י חיובו בפרעון החוב על אתר או בהמצאת ערבים, ממילא שוללים אנו את זכותו הבלתי מסוייגת על פי חוק היסוד לצאת מן הארץ ומתנים אותה בתנאים. כמבואר לעיל, לא שדבר זה בלתי אפשרי, ויש ודבר זה נחוץ לצורך איזון בין זכויות מתנגשות, אך כדי לפגוע בזכותו החוקתית של אדם לצאת מישראל ללא סייג וללא תנאי, יש צורך בנימוקים של ממש. כמבואר, מצבו הכלכלי הרעוע של אדם, ללא ראיה נוספת, אינו נימוק מספיק להגבלת זכותו החוקתית של אדם לחופש התנועה. בנסיבות אלה, אין צורך לציין כי בעניין הספציפי שבפני מדובר בחייב העומד בצו התשלומים שהוצא נגדו. איני צריכה אף להתייחס לטענת הבנק כי "קיים חשש ממשי שהחייב יעזוב את הארץ לצמיתות ו/או לתקופה ממושכת". העובדה כי אדם חסר רכוש אינה מקימה חשש כזה (שלא לומר כי הגדרת העילה לעיכוב יציאה מהארץ בהוצל"פ אינה זו המוגדרת בסעיף 5 לתצהיר). גובה חובותיו של אדם אשר נעדר רכוש אינם תשתית עובדתית מספקת לעיכובו מן הארץ. אשר על כן, דין הערעור להתקבל. אני מבטלת את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא נגד המבקש בתיק הוצל"פ מס' 01-35447-97-2. בנסיבות העניין, ובמיוחד, לאחר שהצעתי לב"כ הבנק, בטרם נכתבה ההחלטה, להסכים לערעור, אך הוא עמד על דעתו כי שיטת הבנק, המקוממת, כמוסבר לעיל, נכונה, נראה לי, כי ההוצאות המתאימות במקרה זה הם 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ וכך אני פוסקת. עיכוב יציאה מהארץ