ביטול הגבלת חשבון בנק - שיקים ללא כיסוי

להלן פסק דין בנושא ביטול הגבלה בבנק / ביטול הגבלת חשבון בנק: השופט ח' פיזם, ס.נשיא - אב"ד 1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (להלן: בימ"ש קמא) על ידי כב' השופטת גב' חנה לפין הראל (להלן: שופטת קמא) מיום 02.08.99 בתיק בשא 1727/99. בבימ"ש קמא הגיש המשיב בקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט לפיה התבקש בימ"ש קמא להורות למערערת ולבנק ישראל לקיים את ההחלטה שניתנה בתיק בשא 2606/98 ביום 08.06.98, ככתבה וכלשונה, ולבטל את ההגבלה על חשבון המשיב אצל המערער. הרקע לבקשה בפני בימ"ש קמא, כדלקמן: ביום 26.04.98, הגיש המשיב לבימ"ש קמא (כב' השופט ה' חטיב) בהתאם להוראות סעיף 10 + סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א - 1981 (להלן: חוק השיקים). עניינה של הבקשה היה ביטול הגבלת חשבון הבנק של המשיב אצל המערער על פי הודעה שנשלחה למשיב ביום 13.01.98 מטעם המערער, לפיה ההגבלה תסתיים ביום 28.01.99 (כעבור שנה). במהלך הדיון בבקשת ביטול ההגבלה הנ"ל, הגיעו המערער והמשיב להסכמה לפיה יחזור בו המבקש מבקשתו, ובמקביל, יסכים המערער כי תקופת עיכוב ההגבלה הזמנית (שהוסכם עליה בשעתו עד ליום הדיון ביום 08.06.98), תובא בחשבון מנין ימי ההגבלה, כך שהגבלת חשבונו של המשיב אצל המערער, תסתיים ביום 28.01.99. ההסכמה הנ"ל קיבלה תוקף של החלטה (ביום 08.06.98), ואף צויין בה במפורש כי ההגבלה תגיע לסיום ביום 218.01.99. אחר הדברים האלה, בהגיע המועד 28.01.99, טעם המערער כי בהסתמך על הודעת בנק ישראל, ועל פי הקבוע בסעיף 3(2) לחוק הישיקים, תימשך הגבלת חשבונו של המשיב אצל המערער. שכן, מי שהיה לקוח מוגבל וחשבונו הוגבל שנית תוך 3 שנים מיום שנסתיימה התקופה שבה היה לקוח מוגבל (כבנדוננו), הוא נחשב ללקוח מוגבל חמור, ומוספת לו עוד הגבלה לתקופה של שנה. 2. המשיב טען בבימ"ש קמא כי הוא לא ידע שמדובר בהגבלה חמורה, וכי המערער קשור להסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, והתנערות ממנה היא גם בזיון בית המשפט, וכי אין זה מעניינו של המשיב הליכים והוראות שבין המערער לבין בנק ישראל. השתמע מבקשת המשיב כי למעשה גם בנק ישראל קשור להסכם שנעשה בשעתו, ואשר קיבל תוקף של החלטה בין המשיב לבין המערער. יצויין עם זאת, כי אין חולקים על כך שבנק ישראל לא היה צד להסכם הנ"ל שבין המשיב לבין המערער, ושקיבל תוקף של החלטה. 3. אין חולקים על כך ששופטת קמא פסקה נכון בכך, שמחקה את בנק ישראל כמשיב בבקשה לענין הגבלת חשבונו של המשיב. זה נכון גם משום שהמשיב בבקשה זו צריך להיות המערער (תקנה 3 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) התשמ"ב 1981 להלן: תקנות שיקים), וגם משום שבנק ישראל לא היה צד להליך שבו היתה ההסכמה על הגבלת חשבונו של המשיב עד ליום 28.01.99, בלבד. לעומת זאת, קיבלה שופטת קמא את טענת המשיב כי ההסכמה שעל פיה לכאורה הוגבל חשבונו של המשיב עד ליום 28.01.99 בלבד, היה בה כדי להטעות את המשיב. מה עוד שבקשתו של המשיב בדבר ביטול הגבלת חשבונו, לא נדונה לגופה בשל ההסכמה הנ"ל. לפיכך, הורתה שופטת קמא כי הגבלת חשבונו של המשיב יסתיים כמוסכם ביום 28.01.99, וממועד זה, חשבונו של המשיב לא יהיה יותר מוגבל. בצדק נדחתה בקשת המשיב לביצוע הליכי אכיפה לפי פקודת בזיון בית משפט, שכן, מטרת הבקשה הושגה על ידי ההחלטה הנ"ל, וכמובן שלא היה מקום לנקוט הליך כזה כנגד בנק ישראל. בהודעת הערעור נטען כי סטטוס של "מוגבל" או "מוגבל חמור" (לענין הגבלת חשבונות של מושכי שיקים ללא כיסוי), נקבע על פי חוק השיקים בהתאם לתנאים הקבועים בחוק זה, והסכמת הצדדים לא יכולה לשלול אותו או לפגום בו. עוד נטען כי סמכותו של בימ"ש, הדן בערעור לפי חוק השיקים (בנדונינו, בימ"ש קמא), מוגבלת גריעת ההמחאות ממנין השיקים המסורבים, על פי העילות המוגדרות בחוק (הבנק המסחרי - בנדונינו המערער), שהצטווה לגרוע שיק כזה, מבצע את ההוראה ואזי המערכת הממוחשבת בודקת אם אין שיקים נוספים, כך שיתכן שהגריעה לא תביא לביטול ההגבלה (ראה תקנה 8(ב)(5) לתקנות שיקים ללא כיסוי תשמ"א - 1981). זאת ועוד, המערער פעל מכח סמכותו על פי דין וכי מתפקידו להגן על האינטרס הציבורי מפני "הרעה החולה". עוד נטען כי בהודעתו של המשיב מיום 08.06.98, לפיה הוא חזר בו מן הבקשה, והחלטה שניתנה בעקבות הודעה זו, ניתנה בהתבסס על חומר ומסמכים שהיו ידועים לכל הצדדים, כולל המשיב. 4. לדעתי, בסוגייה של הגבלת חשבונות עקב משיכת שיקים שלא כדין, מדובר באינטרס ציבורי שהצדדים לו הם לא רק הבנק המסחרי ולקוחו, אלא הציבור כולו. ולכן, גם אם נעשה הסכם בין הבנק המסחרי ללקוחו, כאשר הסכם זה אינו כדין, אין זה מן הראוי שהבנק יכבד את ההסדר, שכן כיבוד ההסכם הוא בלתי חוקי. לנפקות קיומו או ביצועו, יש השלכות מעשיות כלפי מי שבא במגע עסקי עם המשיב "שפזר" שיקים ללא כיסוי בשתי התקופות הרלוונטיות שיצרו את ההגבלה החמורה. יתכן, שבנסיבות כאלה, יש ללקוח עילה לתביעת פיצויים (ואינני אומר דבר על סיכויי תביעה כזאת). אך באותו שלב לפי המסמכים והראיות שהיו בידיו של המערער, לא היה מנוס מקביעת המשיב כ"לקוח מוגבל חמור". לכן, מציע אני לחבריי לבטל את פסק הדין של בימ"ש קמא, ולהשאיר את ההגבלה החמורה שהוטלה על המשיב על ידי המערער על כנה. בנסיבות, לא הייתי מורה על צו להוצאות. ח' פיזם, שופט, ס. נשיא (אב"ד) השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ס' ג'ובראן, שופט השופט י' דר: קראתי את הדברים שכתב חברי האב"ד, אני מסכים להם, ומבקש להוסיף הערות מספר: 1. החלטתו של בית משפט השלום בעכו, מפי השופט ה' חטיב בבש"א 2606/98, החלטה בגינה ננקט ההליך שעליו הוגש הערעור, היתה בגדר חריגה מסמכותו של בית המשפט. 2. בית משפט השלום, אליו מוגש ערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א- 1981, מוסמך ליתן צו זמני המעכב כניסתה של הגבלה בחשבון שיקים לתקפה. בסעיף 10א. (א) (2) לחוק נקבע: "התקופה שבה הצו עמד בתקפו לא תובא בחשבון תקופות ההגבלה שנקבעו בסעיף 3 ב';" יש הגיון בקביעה זו, שכן מרוץ תקופת ההגבלה נעצר בתקופת ההתליה מכח הצו הזמני של בית המשפט. אין זה ראוי שמי שזכה שההגבלה תותלה בצו זמני כזה, יזכה, לאחר שערעורו נדחה, לקיצור תקופת ההגבלה לעומת מי שבחר שלא לערער. יהיה בכך חוסר איזון בתוך הקבוצה של אלו שראוי שחשבונותיהם יוגבלו, בין אלה שיקבלו עליהם את הדין ולא יערערו, לבין אלה שיגישו ערעור, וזה יידחה. זאת ועוד, יהיה בכך משום עדוד לנקיטת ערעורי סרק על צווי הגבלה, כדי להשיג קיצור תקופת ההגבלה. 3. הסמכות לקבוע שהתקופה בה לא היתה הגבלה בתקפה מחמת הצו הזמני, תכלל בכל זאת בחשבון תקופת ההגבלה, למרות הכלל שבסעיף 10א.(א)(2), הוענקה בסעיף 10א.(א)(ג) אך ורק לבית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטה של בית משפט השלום שנתנה בערעור לפי סעיף 10 לחוק. הדברים נקבעו במפורש וראוי להביא את לשון הסעיף: (ג) הוגש ערעור על החלטת בית משפט השלום שניתנה על פי סעיפים 10 או 10א., רשאי בית משפט שלערעור, אם ראה זאת לנכון, לקבוע כי הוראת פיסקה (1) לסעיף (א) לא תחול, או כי על אף האמור בפיסקה (2) לסעיף (א) תובא התקופה שבה עמד הצו בתוקפו כולה או במקצתה, בחשבון תקופת ההגבלה". 4. הנושא עלה בפסיקה. למשל, השאלה אם מוסמך בית המשפט המחוזי לדון בבקשה כזו כאשר המערער חזר בו מן הערעור לבית המשפט המחוזי ומבקש לדון רק בשאלה זו (ע"א 1350/94 עיתון לכל אינטרנשיונל בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, דינים-מחוזי, כרך כו(6), 939). יש הטוענים שהיה מקום להעניק לבית משפט השלום סמכות לדון בבקשות כאלה (יצחק עמית "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א1981-" הפרקליט מד (חשון תש"ס-אוקטובר 1999) 449, 480) דעה שאינה נראית לי. תהיה הדעה אשר תהיה, הסמכות מוקנית רק לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום, וכל החלטה כזו הנתנת על ידי בית משפט שלום נתנת בחוסר סמכות. 5. ההחלטה שנתן השופט חטיב, אף שנתנה מתוקף הסכמה בין הצדדים, נעשתה ללא סמכות. כפי שכתב חברי האב"ד, בית המשפט ממונה על שמירת אינטרס הצבור בצמצום התופעה של שיקים חוזרים, ולפיכך, להסכמת הבנק המסחרי שהוא צד להליך משקל מועט בהליך. מכל מקום, אפילו היה משקל להסכמה, לא היה בכך כדי להקנות לבית משפט השלום סמכות שלא הוענקה לו בחוק. 6. העדר הסמכות ליתן החלטה זו, משליך כמובן גם על חוסר סמכותה של השופטת ח. לפין-הראל לקבוע את התקופה של סיום ההגבלה כפי שקבעה. משנתנה ההחלטה המקורית ללא סמכות, לא נוצרה מכחה עילה ולא קמה סמכות. י' דר - שופט לפיכך, הוחלט לבטל את פסק הדין של בימ"ש קמא ולהשאיר את ההגבלה החמורה שהוטלה על המשיב על ידי המערער על כנה. אין צו להוצאות שיקים ללא כיסויחשבון מוגבלחשבון בנקשיקיםבנק