החלטה בפני בקשה ליתן פס"ד המצהיר כי המשיב מס' 2 בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") קיזז, שלא כדין, ובניגוד להסכם התנאים בחשבון העו"ש, שנחתם בנו ובין המבקשת חברת באומל משה בע"מ (בכינוס נכסים) (להלן: "באומל") והמשיבה מס' 1 חברת פלדמן ובניו בע"מ (להלן: "פלדמן"), סך של 1,019,758 ש"ח מחלקה של באומל בחשבון המשותף שהתנהל על שם באומל ופלדמן אצל הבנק. המחלוקת שבין הצדדים באומל נמצאת עתה בכינוס נכסים, כאשר לטענת כונס הנכסים, קיזז הבנק מחשבון הפרויקט, כספים שלא כדין ובניגוד להסכם בדבר תנאי ניהול חשבון הפרויקט. הבנק טוען כי, הקיזוז נעשה כדין ועל פי ההסכמים שנחתמו בין הבנק לבין באומל ופלדמן. העובדות הרלוונטיות באוקטובר 94 התקשרו באומל ופלדמן בהסכם שותפות, להקמתן, שיווקן ומכירתן של 80 יחידות דיור בפרויקט בסנט לוקס חיפה. (נספח א' להמרצת הפתיחה) (להלן: "הפרויקט) על פי ההסכם השקיע כל אחד מהצדדים הון עצמי ביחס של 50% לפלדמן ו- 50% לבאומל. סכום השקעתה הנומינלי של באומל עמד לכאורה על סך של 1,884,845 ש"ח נכון ליום 31.3.97 (וזאת ע"פ דיווח למס שבח, שהגישה פלדמן) (אישור רואה חשבון נספח ב' להמרצת הפתיחה). ביום 7.12.95 פתחו פלדמן ובאומל חשבון משותף בבנק, לצורך ליווי פיננסי של הפרויקט (נספח ג' להמרצת הפתיחה) (להלן: "חשבון הפרויקט"). באוגוסט 96 נמכרו חלק ממניות חברת באומל לצד שלישי (ספח ד' להמרצת הפתיחה). ביום 19.3.97 קיזז בנק לאומי מחשבון הפרויקט סך של 1,019,758 ש"ח, לשם כיסוי של חובותיה של חברת באומל לבנק לאומי בחשבונות אחרים שניהלה חברת באומל בבנק לאומי שלא בקשר עם הפרויקט. ביום 1.4.97 שלחה חברת פלדמן לחברת באומל הודעה, כי עקב הליכי הפירוק שננקטו נגד חברת באומל, ועקב העברת השליטה בחברת באומל, מבלי שנתקבלה הסכמה מחברת פלדמן, כמתחייב מהסכם השותפות שביניהם (סע' 9.02.1 9.02.3), קמה לחברת פלדמן הזכות לקבל לידה את כל הזכויות בפרויקט . ביום 7.4.97 ניתן צו כינוס נכסים זמני על נכסי חברת באומל , וביום 30.4.97 ניתן צו כינוס נכסים קבוע ועו"ד רמי אברמוב מונה ככונס נכסים קבוע על חברת באומל (החלטתו של כבוד השופט ש.ברלינר בפש"ר 1064/97 - נספח 1,2 להמרצת הפתיחה). ב- 10.7.95 נחתמה אגרת חוב ע"י באומל לטובת בנק דיסקונט שהנו בעל שעבוד שוטף על כלל נכסי חברת באומל, שקיבלה צו לכינוס נכסים ע"י ביהמ"ש המחוזי. כונס הנכסים ביקש מחברת פלדמן לבטל את מכתבה לחברת באומל מיום 1.4.97, לא לפעול ע"פ האמור בסע' 9.02 להסכם ולאפשר לכונס הנכסים של חברת באומל להשלים יחד עם חברת פלדמן את הפרויקט. בקשתו של כונס הנכסים התבססה על העובדה כי במסגרת תיק הפירוק בו הועמדו ההליכים, הסמיך בנק דיסקונט את כונס הנכסים לבחון את האפשרות להשלמת הפרויקטים של חברת באומל תוך הסתייעות במימון של בנק דיסקונט, במידת הצורך, ולכן הודעתה של חברת באומל מיום 1.4.97 נעשתה שלא כדין ובחוסר תו"ל. כונס הנכסים הודיע לחברת פלדמן כי אם תעמוד על קיום סע' 9.02 להסכם תוכל לקבל את כל הזכויות בפרויקט, בכפוף לכך שתשיב לכונס הנכסים את סכום השקעתה של חברת באומל בפרויקט (כאמור בהסכם). חברת פלדמן השיבה לחברת באומל כי היא מעוניינת להגיע להסדר בכדי להשלים את הפרויקט אך היא מעדיפה הסדר עם בנק לאומי. עקב סירובה של חברת פלדמן שלח כונס הנכסים ביום 13.7.97 לחברת פלדמן דרישה לתשלום סכום השקעתה של חברת באומל בעסקה המשותפת (נספח י' להמרצת הפתיחה). ביום 5.8.97 דחתה פלדמן את דרישת כונס הנכסים להעביר את הסכומים אותם השקיעה חברת באומל בפרויקט בקיזוז וכן לאור העובדה כי טרם נתגבשה זכותה של חברת באומל לקבל את סכום השקעתה בפרויקט (נספח יא') ביום 12.4.99 נחתם בין חברת באומל, באמצעות כונס הנכסים, לבין חברת פלדמן הסכם פשרה, בו הכיר כונס הנכסים בהעברת הזכויות בפרויקט לחברת פלדמן החל מיום 17.3.97. טענות הצדדים 1. המבקשת - חברת באומל באמצעות כונס הנכסים ליתן פסק דין המצהיר, כי המשיב 2: בנק לאומי קיזז, שלא כדין ובניגוד להסכם התנאים אשר בחשבון העו"ש, שנחתם בינו ובין המבקשת והמשיבה מס' 1 חברת באומל ופלדמן סך של 101,975,8 ש"ח מחלקה של באומל בחשבון אשר התנהל על שם באומל ופלדמן . לטענתו הכונס, בתאריך 7.12.95 פתחו חברת באומל וחברת פלדמן חשבון משותף בבנק לאומי. ובתאריך 19.3.97 קיזז בנק לאומי מחשבון הפרויקט שלא כדין סך של 101,975,8 וזאת לצורך כיסוי חובותיה של חברת באומל לבנק לאומי בחשבונות אחרים שניהלה חברת באומל בבנק לאומי, שלא בקשר עם הפרויקט. כונס הנכסים טוען כי אין מקום להעלאת טענת קיזוז בקשר עם עסקאות שבוצעו בין חברת פלדמן לבין חברת באומל שלא בקשר עם הפרויקט וכי חברת פלדמן חייבת להשיב לחברת באומל את סכום השקעתה בפרויקט ע"פ הסכם פשרה שנערך ביניהן ( ב- 12.4.99). לטענת כונס הנכסים הקיזוז הנ"ל בוצע ע"י בנק לאומי שלא כדין וזאת לאור הוראות "תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי", שנחתמו עם חברת באומל וחברת פלדמן בעת פתיחת חשבון הפרויקט (כתב התנאים "נספח ג' להמרצת הפתיחה"), כפי העולה מסעיף 8 לכתב התנאים, רשאי בנק לאומי לקזז בכל עת "כל סכום מהסכומים המגיעים כנגד סכומים המגיעים ללקוחות מהבנק בכל חשבון אופן או עילה שהם". סע' 35 לאותם תנאים קובע כי - "הסעיפים הבאים יחולו גם על שאר חשבונותיהם ופקדונותיהם (בבנק) של הלקוחות או של אחד או אחדים מהם לפי העניין 4(2) 12 1413 עד 30 ו 33". לטענתו, בנק לאומי בחר לצמצם היקפו של כתב התנאים ולקבוע, כי רק סעיפים מסויימים בכתב התנאים המנויים בסעיף 35 לעיל, יחולו גם על שאר חשבונותיהם של הלקוחות בבנק ולאור העובדה, כי סע' 8 לכתב התנאים הדן בזכות הקיזוז אינו נמנה על סעיפים אלה לכן אינו חל על חשבונות אחרים בבנק, ולכן לא יכול היה בנק לאומי לקזז סכומים המצויים בחשבון הפרוייקט לכיסוי חובות חברת באומל בחשבונות אחרים בבנק לאומי. זאת ועוד, גם בחשבונות האחרים של החברה שהתנהלו בבנק לאומי, נוסח כתב התנאים באופן זה שאינו מאפשר קיזוז בין החשבונות השונים של החברה בבנק לאומי (נספח יז' יח' להמרצת הפתיחה). כמו כן טען כי, אין תחולה לסע' 53 לחוק החוזים שכן הצדדים קבעו הסדר שונה בהתאם להוראות סע' 24. בכתב התנאים הוספה פסקה בה נקבע שלמרות כל האמור בתנאים אלה יהיה כל אחד מבעלי החשבון אחראי למחצית יתרת החובה כפי שתהא בו מעת לעת. הבנק לא יהיה רשאי לתבוע מאיזה מבעלי החשבון פירעון לכיסוי למעלה ממחצית החוב הכללי. הבנק לא יהיה רשאי לקזז או לחייב כל חשבון אחר של בעלי החשבון לטובת כיסוי יתרות החובה בחשבון זה". לטענתו הכונס, כוונת הצדדים הייתה לייחד את חשבון הפרויקט לעסקה המשותפת בן באומל לפלדמן ולהפרידו משאר החשבונות השייכים לבאומל ולפלדמן והמתנהלים בבנק לאומי. לכן לא רשאי היה הבנק לקזז את יתרת הזכות שבחשבון הפרויקט לכיסוי יתרת החובה שבחשבונותיה האחרים של חברת באומל בבנק לאומי. פעולת הבנק אינה פעולה צודקת וטבעית שכן החשבונות המשותפים הובדלו משאר החשבונות כאשר לשון המסמך ותכליתו אינן ברורות. 2. בנק לאומי - משיב 2 - לטענת הבנק דין התובענה להדחות על הסף, וזאת מאחר שאין לכונס מעמד כלשהו בכל הנוגע לחשבון הפרוייקט וכמו כן לא נגרם לכונס נזק כלשהו עקב ביצוע הקיזוז. הזכויות בחשבון הפרויקט הועברו לחברת פלדמן ביום 17.3.97 דהיינו יומיים לפני ביצוע הקיזוז לפי הסכם פשרה שניתן ביום 12.4.99 וקיבל תוקף של פס"ד. לכן, בנסיבות אלו אין ספק כי במועד ביצוע הקיזוז לא היו לחברת באומל זכויות כלשהן בפרוייקט וממילא אין לכונס מעמד כלשהו בכל הנוגע לפעולות שבוצעו בחשבון לאחר יום 17.3.97. יתרה מכך, לא נגרם לכונס נזק כלשהו עקב ביצוע הקיזוז אלא שהקיזוז היה לטובת החברה שכן הקיזוז הביא להקטנת חובותיה של חברת באומל בעוד שהזכויות הועברו לחברת פלדמן. לטענתו, מהמרצת הפתיחה עולה לכאורה כי מטרת הסעד המבוקש להראות כי חברת פלדמן חייבת לכונס כספים ואין היא יכולה להסתמך על הקיזוז שביצע הבנק כנימוק להימנעות פלדמן מלשלם לכונס את הכספים המגיעים לו. כלומר, הכונס אינו זקוק עוד לביטול הקיזוז כמנוף לקידום קבלת תשלום מחברת פלדמן. כמו כן, דין התובענה להימחק על הסף אף מהטעם שהסעד המבוקש הנו כספי במהותו ומן הראוי שיתבע במסגרת של תביעה כספית רגילה ולא בבקשה למתן פסק דין הצהרתי. פרשנות הבנק לתנאי ניהול החשבון (נספח ג' להמרצת הפתיחה): תנאי החשבון אינם אוסרים על ביצוע קיזוז, כפי שבוצע בין יתרת הזכות בחשבון המשותף לבין חובותיה של חברת באומל (סע' סע' 8(ב) 1(א) 8(ב) 1(ג)). סעיף הקיזוז בתנאי ניהול החשבון מנוסח בצורה רחבה ביותר ומתייחס במפורש לחובות בגין "כל חשבון" של החברה. נקבע בפסיקה לעניין הוראות דומות של סעיפים אלו כי משמעות זכותו החוזרת של הבנק לחייב חשבון בסכום כלשהו מהסכומים המגיעים לו הנה ברורה וחד משמעית ופירושה כי הבנק זכאי לגבות מכל חשבון המצוי ביתרת זכות כספים שהלקוח חייב לבנק. סע' 35 מונה סעיפים מסויימים שהאמור בהם יחול אף ביחס לחשבונות אחרים של הלקוח אך סע' זה נועד להרחיב תחולתם של הסעיפים המנויים בו ואין בו כדי ליצור הסדר שלילי. סע' 8 מנוסח בצורה רחבה יותר ומעצם טיבו יש לו תחולת ביחס לחשבונות אחרים של החברה (בקיזוז קיימים לפחות שני חשבונות - האחד ביתרת זכות והשני בחובה). חברת באומל והכונס שבא בנעליה, הכירו בזכות הקיזוז בסיפא של תנאי ניהול החשבון הוספה פסקה ומשם ניתן להסיק כי לבנק זכות קיזוז יתרת זכות בחשבון הפרוייקט מתוך יתרת חובה בחשבון אחר. טענה נוספת לבנק הנה כי, כלל הפרשנות נגד המנסח היא כמפלט אחרון כאשר לשון המסמך ותכליתו אינם ברורים. תכליתו של הסכם בנקאי הנה תכלית כלכלית וככל חוזה מסחרי נועד הוא להשיג מטרה עסקית, ומטרתו לאפשר ללקוח לקבל אשראי על פי דרישתו ולתת בידי הבנק אמצעים לגביית ההלוואה. משמעות הדברים היא שניתן לקזז בין חשבונות שונים ולא כפי שטען המבקש כי הקיזוז אפשרי רק באותו החשבון. לעניין ההסכמים הנוספים שנחתמו ע"י הצדדים טוען הבנק כי הסכם הליווי הפיננסי מכיר בזכות הקיזוז (סע' 9 (ב) המקנה לבנק זכות קיזוז). בהסכמי הליווי נתכוונו לשלול רק את זכות הקיזוז ההפוכה. כמו כן, חתמה חברת באומל (בהתאם להתחייבות בסעיף 9(ב) להסכם הליווי) על כתב קיזוז מיוחד, בנוסף ולחילופין קיימת לבנק זכות קיזוז ע"פ הדין הכללי. זכות קיזוז גם בהעדר הוראה מפורשת בהסכם בין הבנק ולקוחו הנובעת מיחסי לווה מלווה, שבין הבנק ללקוח - זכות נושה כלפי חייב. לטענתו, תנאי ניהול החשבון באים להוסיף על הזכויות הקיימות על פי דין שלא לגרוע מהם. לכן מהסכמת הצדדים בהסכם תנאי ניהול החשבון לא ניתן ללמוד על שלילת הזכות. חברת פלדמן משיבה 2 - לא טענה מאחר והגיעה להסכם עם חברת באומל וההכרעה המתבקשת הנה בין באומל לבנק, עפ"י הצהרת ב"כ באומל בישיבה מיום 10.10.99) הדיון המשפטי אדון תחילה בטענות המקדמיות: מחיקה על הסף: תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1948 קובעת כי: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה; (2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית; (3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך; (4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך". כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בפני, נחתם הסכם פשרה ביום 12.4.99 בין כונס הנכסים של חברת באומל לבין חברת פלדמן שבמסגרתו הכיר כונס הנכסים בכך כי כל זכויותיה של חברת באומל בפרויקט הנ"ל הועברו לחברת פלדמן וזאת מיום 17.3.97 דהיינו יומיים לפני ביצוע הקיזוז ע"י הבנק. עובדה זו מביאה לכלל מסקנה כי במועד ביצוע הקיזוז לא היו לחברת באומל זכויות כלשהן בפרויקט ויוצא מכך כי לכונס הנכסים אין מעמד כלשהו בכל הנוגע לפעולות שבוצעו בחשבון לאחר ה 17.3.97. וכפי שנאמר ע"י בנק לאומי בהליך שהתקיים ביום 20.1.99 בפני כבוד השופט י. שווילי, מדובר כאן בשתי מערכות יחסים שונות לחלוטין, האחת היא בין באומל לפלדמן כאשר המחלוקת בה הוכרעה בהסכם הפשרה והשניה היא בין הבנק לחברת באומל כאשר חברת פלדמן אינה נוקטת עמדה לגבי תביעתה של חברת באומל את הבנק. עצם העובדה שהסכם הפשרה האמור נעשה ביחסים שבין הכונס לבין חברת פלדמן אין בה כדי לגרוע מהשלכותיו של הסכם זה גם על מערכת היחסים שבין באומל לבנק. לעניין הטענה כי לא נגרם לכונס נכסים נזק עקב ביצוע הקיזוז, נראה עפ"י טענות הבנק כי במערכת היחסים שבין הבנק לחברת באומל גרם הקיזוז להקטנת יתרת החוב בחשבון הפרויקט, אולם במועד זה היו כל הזכויות בפרויקט, לרבות כספי החשבון, שייכות לחברת פלדמן בלבד, כך שלחברת באומל לא נגרם כל נזק, אלא ההיפך הוא הנכון. למעשה, בכל הנוגע לחברת באומל , הביא הקיזוז להקטנת חובותיה של חברת באומל לאחד מנושיה (בנק לאומי) בסכום משמעותי של כמליון ש"ח, והקטנה זו פעלה לטובת החברה באומל ובכך גם לטובת הכונס, ולשיטתי אם נגרם נזק כאמור לעיל הרי שהוא נגרם לחברת פלדמן בכך שיתרתה בחשבון המשותף קטנה. ולכן, תמוהה בעיני העובדה שדווקא חברת פלדמן שלכאורה היא הנפגעת העיקרית מעצם הקיזוז לא תמכה בתביעה זו נגד הבנק ובחרה לא להביע עמדה בעניין כלל. לאור זאת, מקבלת אני את טענת הבנק כי דין התובענה להדחות על הסף כיוון שאין לכונס מעמד כלשהו בכל הנוגע לחשבון הפרויקט וכן לא הוכיח המבקש כי נגרם לו נזק עקב ביצוע הקיזוז שכן הקיזוז נועד לכסות את חובותיה של חברת באומל בחשבונות אחרים. ולהלן הדיון בטענות לגופן: זכות הקיזוז של הבנק כלפי לקוחו מוכרת היטב בפרקטיקה הבנקאית היומיומית המקובלת. כאשר באופן כללי ניתן לקבוע, כי לקוח המנהל חשבון בנק שיתרתו חיובית, והוא חייב כספים לבנק - עקב ניהול חשבון נוסף או מסיבה אחרת, זכותו של הבנק לקזז את החיובים ההדדיים שבינו לבין לקוחו. השאלה המתעוררת בעניינינו היא: מה הדין לעניין זכות הקיזוז של הבנק כאשר המדובר בחשבון משותף של גוף מסויים כאשר יתרת החשבון המשותף היא יתרת זכות ויתרת החשבון ליחיד של אחד מיחידי הגוף היא יתרת חובה? ניתן לקבוע ככלל, כי הסדר הקיזוז הנוגע לחשבונות משותפים הוא זה הנקבע באופן חופשי ע"י הצדדים לחוזה והם רשאים להתנות בכל הנוגע להסדר זה. ישנן שתי תפיסות לעניין זכות הקיזוז של הבנק: התפיסה הראשונה מבוססת על תנאי ניהול החשבון המשותף, והשניה כרוכה בקביעה המהותית של זכויות בעלי החשבון על הכסף המופקד. ע"פ התפיסה הראשונה, שהיא המקובלת, הבנק חופשי להפעיל את זכות הקיזוז כל אימת שבעל החשבון המשותף שהוא גם בעל החשבון ליחיד יכול לתת הוראת תשלום לבנק בנפרד וללא התערבותו של הצד האחר. הגישה הזו אינה מבוססת על קריטריון פורמלי בלבד הנוגע לתנאי ניהול החשבון, אלא על קריטריון מהותי הכרוך בזכויות הלקוחות על הכסף המופקד. על כן, ע"פ תפיסה זו, גם אם תנאי ניהול החשבון קובעים כי על הבנק למלא הוראות תשלום ע"י הסכמת שני בעלי החשבון הבנק לא מאבד את זכות הקיזוז הנתונה לו. לפיכך הבנק רשאי לפרוע את הסכום המגיע לו כולו לידי כל אחד מהשותפים, וממילא זכאי הוא לקזז כנגד חוב של אחד מהם את יתרת החשבון כולה. על מקרה כזה נאמר, כי כשם שנטל על עצמו כל שותף את הסיכון שחברו יעשה בחשבון כבתוך שלו, כך צריך הוא לקחת בחשבון את האפשרות שכל סכום המצוי בחשבון יזקף כנגד חוב של השותף האחר. בסע' 8 לתנאי ניהול החשבון (נספח ג' להמרצת הפתיחה), נקבע במפורש כי הבנק יהיה רשאי בכל עת: "לקזז כל סכום מהסכומים המגיעים כנגד סכומים המגיעים ללקוחות מהבנק בכל חשבון, אופן או עילה שהם וכן יהיה רשאי לחייב כל חשבון של הלקוחות בסכום כלשהו מהסכומים המגיעים...". הצדדים חלוקים בעניין פירוש המונח: "כל חשבון" וכאן נדרש בית המשפט לפרשנות החוזה, כאשר שאלה זו נמצאת במרכז הדיון המשפטי. לשם כך עליו להתחקות אחרי כוונת הצדדים בעת שחתמו על החוזה כפי שהיא משתמעת מהתנהגותם, מדבריהם ומנסיבות העניין. וכאן נדרש בית המשפט לפרשנות החוזה, ולשם כך עליו להתחקות אחרי כוונת הצדדים בעת שחתמו על החוזה כפי שהיא משתמעת מהתנהגותם, מדבריהם ומנסיבות העניין. פרשנות החוזה מורכבת משני מבחנים: האחד- מבחן אומד הדעת הוא מבחן אובייקטיבי של סבירות כלומר בה היה אומד הדעת של אנשים סבירים בנסיבות העניין. השני הוא מבחן של התחקות אחר כוונת הצדדים שנותן ביטוי לכוונה הסובייקטיבית של כל צד לחוזה, כאשר ההנחה היא שהחוזה הכתוב משקף את כוונת הצדדים. כאשר לשון החוזה אינה ברורה או משתמעת לשתי פנים ניתן לפנות לנסיבות החיצוניות המהוות את המסגרת העובדתית שבה נכרת החוזה והן משמשות מקור לפירוש החוזה. הנסיבות כוללות את כל הנסיבות האופפות את העסקה כגון: מסמכים, התנהגות הצדדים לפני הכריתה ולאחריה, חוזים אחרים וכו'... לשיטתי מפרשנות תנאי ניהול החשבון עולה כי הסעיפים נוסחו בצורה רחבה, המקובלת ברוב החוזים האחידים הנעשים בין בנקים ללקוחותיו. הפירוש המתיישב יותר עם כוונת הצדדים לטעמי, הוא כי כוונת הבנק הייתה לאפשר לו לקזז חובות בגין "כל חשבון" של החברה. נראה כי מטרת ההסכם היא להבטיח לבנק כמה שיותר אפשרויות לכיסוי חובותיה של בעל חשבון במידה ואלו יווצרו ע"י קיזוז, שהיא שיטה המקובלת ע"י הבנקים ובאמצעותה מתאפשרות הלוואות בסכומים גדולים. זאת ניתן ללמוד הן מלשונו הרחבה של הסעיף, ניסוחו המילולי, ההלכה הנוהגת והסכמים נוספים שנחתמו בין הצדדים שיכולים לעזור בפרשנות כוונת הצדדים כפי שהייתה בעת חתימת ההסכם. בבחינת סע' 35 לתנאי ניהול החשבון נראה כי הוא קובע: "הסעיפים הבאים יחולו גם על שאר חשבונותיהם ופקדונותיהם (בבנק) של הלקוחות או של אחד מהם, לפי העניין, סעיפים 4(ד),12,13,14,22,30,33". ומסע' זה לא ניתן להסיק על הסדר שלילי ואין די בעצם העובדה שסע' 8 לא נכלל ברשימת הסעיפים המנויים בסע' 35, כדי לצמצם את תחולתו הרחבה של סע' זה לעניין הקיזוז. וכמו שנאמר בע.א. 5300/92 בנק לאומי לישראל נ' אורות מושב עובדים: "הבנק מחייב את החשבון הדביטורי באופן אוטומטי בפרעון כל תשלום בין אם החשבון היה ביתרת זכות ובין אם היה ביתרת חובה... מדובר אם כן בהסדר של קבע בו לא היה הבנק שוקל מידי פעם את כדאיות ההסכם מבחינתו...". לא סביר בעיני שכוונת הצדדים הייתה לצמצם את זכויותיו של הבנק , ונראה כי גם לבנק וגם לחברת באומל היה אינטרס משותף במתן אפשרות קיזוז רחבה לבנק במקרב של יתרת חובה באחד מהחשבונות, ראיה לכך היא העובדה ששני הצדדים בחרו להתייחס לנושא הקיזוז, יחדו לו סעיף נפרד ואף חתמו על הסכמים נוספים עם החברה. בהסכם הליווי הפיננסי שנחתם בין הבנק לחברת באומל וחברת פלדמן קיים סעיף מפורש המקנה לבנק זכות קיזוז לגבי כל הכספים שימצאו בבנק בכל זמן לזכותו בחשבון במיוחד וזאת ללא כל סייג או הגבלה. יש בהסכם, ובהסכם הקיזוז המיוחד שאף הוא מקנה לבנק זכות קיזוז על הכספים המצויים בחשבון המשותף בכדי ללמד על כוונת הצדדים האמיתית ביחס להסכם תנאי ניהול החשבון. ההלכה הנוהגת בהסכמים כגון אלו היא כי הקיזוז נעשה בשני הכיוונים כלומר קיזוז יתרת חובה בחשבון אחד מתוך יתרת זכות בחשבון אחר ולחילופין קיזוז יתרת זכות בחשבון אחד מתוך יתרת החובה בחשבון אחר. הצדדים הוסיפו לכתב התנאים פסקה בכתב יד בה נאמר כי: "למרות כל האמור בתנאים אלה… הבנק לא יהיה רשאי לקזז או לחייב כל חשבון אחר של בעלי החשבון לטובת כיסוי יתרות החובה בחשבון זה". אם מקבלת אני את טענת באומל כי הבנק הגביל את זכות הקיזוז בכל הנוגע לחשבון הפרויקט בכך שלא הכליל את סע' 8 בסע' 35 כאמור לעיל הרי לא היה צריך להוסיף כי הבנק אינו רשאי לחייב כל חשבון אחר לטובת כיסוי יתרות החובה בחשבון המשותף, שכן למעשה נובע לדבריו מנוסח כתב התנאים. לשיטתי, מנוסח פסקה זו, ניתן להסיק רק על הגבלה בזכות הקיזוז הפועלת רק בכיוון אחד באופן שהבנק לא יהיה רשאי לחייב חשבון אחר של החברה לצורך כיסוי יתרת החובה בחשבון הפרויקט. זאת ועוד, כפי שהתנו הצדדים במפורש ע"י הוספת הפסקה האמורה, יכלו אם רצו, להתנות על זכות הקיזוז הפועלת גם בכיוון ההפוך או בצורה גורפת ומשלא נעשה כן, ולא משתמעת הסתייגות מפורשת לעניין זה לשיטתי, אין להסיק מכך כי נתכוונו ליצור הסדר שלילי המגביל את זכותו של הבנק. לעניין שיקולי הצדק וההגינות מכל האמור עולה כי הבנק קיזז את הכספים טרם ידע על כך כי הזכויות עברו לחברת פלדמן והסתמך על זכותו לקזז זכות בה הכירו הצדדים במפורש בכל ההסכמים שחתמו. זכות זאת עמדה לבנק הן מכח ההוראה הכללית שבסעיף53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג -1973 והן מכח הוראות סעיפי ההסכמים האמורים. לסיכום באומל לא הוכיחה כי הבנק נהג בחוסר תום לב, בהטעיה או שהפר את חובת הזהירות והמהימנות מצידו כלפיה, הן בעצם קיזוז הכספים והן במועד הקיזוז. ועל כן לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה למתן סעד הצהרתי, וקובעת כי הקיזוז נעשה כדין, בהתאם להוראות ההסכמים שבין הבנק לבין חברות באומל ופלדמן ובהתאם להוראות החוק. המבקשת תשלם לבנק הוצאותיו בסך כולל של 5,000 ש"ח. חשבון בנקבנקקיזוז