החלטה 1. הנתבעת, תנועת מושבי העובדים בישראל, הביאה את התובעים - אחד עשר עובדים זרים מתאילנד - לארץ, כדי לעסוק בעבודה חקלאית אצל חקלאים ישראליים במושבים. עניינה של תביעת התובעים כנגד הנתבעת היא - השבת כספים אשר כטענתם - מוחזקים על ידה בנאמנות, כפקדון עבורם. 2. הנתבעת פועלת משנות ה- 90, למציאת פתרון למחסור החמור בגיוס עובדים בחקלאות, אשר נוצר על רקע האינתיפדה והקושי בגיוס פועלים מאזור יו"ש ועזה. משנת 94', מרכזת הנתבעת באופן בלעדי את נושא הבאתם של הפועלים מתאילנד, ועד כה הביאה אלפים רבים של פועלים. גיוס העובדים בתאילנד נעשה באמצעות חברות כח אדם מקומיות, העוסקות באיתור העובדים המעוניינים לעבוד בישראל בחקלאות. כל עובד הנמצא מתאים לכך חותם בתאילנד על הסכם העסקה בנוסח אחיד - ישירות עם הנתבעת. יחד עם החתימה על הסכם ההעסקה נדרש כל עובד לשלם לחברת כח האדם התאילנדית סכומים בשיעור כמה אלפי דולרים. חלק מסכום זה, ששיעורו כטענת התובעים - 770 דולר לפחות, משולם לנתבעת באמצעות חברת כח האדם התאילנדית. 3. כאשר מגיעים העובדים לישראל, נמסר הטיפול בהם על ידי הנתבעת לחברות כח אדם ישראליות (החברות המלוות). לנתבעת הסכמים עם החברות המלוות, מהם עולה כי תפקיד החברה המלווה ללוות את הפועל התאילנדי החל מרגע הגעתו לישראל ועד לשובו לתאילנד. פעולת החברות המלוות מתבצעת תמורת תשלום המתקבל מהנתבעת, וכוללת פיקוח על העובדים, בקרה, ודיווח לנתבעת על מצבו של העובד. תקופת הליווי של החברות המלוות היא - 24 חודשים. 4. מההסכמים שצורפו לתביעה עולה כי התשלום לחברה המלווה בגין עובד זר הוא בסך 125 דולר לשנה הראשונה בתוספת מע"מ, ובשנה השנייה - סך נוסף של 125 דולר בצירוף מע"מ, כלומר - בסך של כ- 10 דולר לחודש לעובד. על פי ההסכם, אם לא השלים העובד שנת עבודה מלאה, תחוייב הנתבעת בתשלום לחברה המלווה עבור החלק היחסי של אותה שנה. התשלום לחברה המלווה נעשה מתוך הכספים שהפקיד העובד בעת חתימת ההסכם עוד בתאילנד (770 דולר כאמור בס' 2 לעיל). במאזן הנתבעת (שצורף כנספח ג' לתביעה) נקבע יעוד התשלום: עבור כרטיס חזרה לחו"ל 420 $ לחברות מלוות לתקופה של 24 חודש עבור טיפול בפועלים כולל מע"מ 293 $ לכיסוי הוצאות ברית סיוע 57 $ -------- סה"כ 770 $ 5. כאמור לעיל, רבים מהעובדים הזרים הנ"ל אינם משלימים תקופת העסקה של 24 חודשים בישראל. התובעים טוענים כי מאחר שהחלק היחסי של הסכום שהופקד בגין תשלום לחברה המלווה מוחזר לנתבעת, בלא ששימש לתשלום כלשהו - הם זכאים להשבתו. מכאן - התביעה שבפנינו. 6. בתחילת הדיון התעוררה שאלת הסמכות העניינית של בית הדין. הנתבעת טענה כי בינה לבין התובעים אין יחסי עובד ומעביד, ומשכך - אין סמכות לבית הדין לעבודה לדון בתביעתם. התובעים טענו כי עילת תביעתם נובעת מהסכם העבודה שחתמו, ועל כן מוסמך בית הדין לעבודה לדון בה. עוד טענו התובעים כי על פי כל המבחנים לזיהוי המעביד, הנתבעת היא מעבידתם. התובעים אף טענו כי על פי חוק הנאמנות תשל"ט - 1979, נתונה הסמכות לבית הדין לעבודה לדון בתביעה שבין עובד למעביד שעילתה בחוק הנאמנות. כן טענו התובעים כי הנתבעת היא לשכת עבודה פרטית על פי חוק שירות התעסוקה, ועל כן יש סמכות יחודית לבית הדין לדון בתביעה זו. התובעים הוסיפו וטענו כי הסמכות נתונה לבית הדין גם מכח הסכם העסקה לאור חוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין) תשנ"א - 1991 וגם מכח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם תשנ"ו - 1996. על כך השיבה הנתבעת כי מעבידם של התובעים היה החקלאי אורי שתיל מבקעת הירדן אשר העסיקם בפועל, וכי לנתבעת אין קשר עם העובדים לאחר שהם מיושמים בעבודתם החקלאית. 7. לאור טענת חוסר הסמכות העניינית, פוצל הדיון באופן שקודם לכן נדונה שאלת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לדון בתובענה זו. בטרם הוחל בהתייעצות עם חברי המותב, נשלחה לצדדים הודעה מבית הדין בה נתבקשו להודיע אם הם מסכימים כי ההחלטה תינתן על ידי מותב חסר עקב פטירתה של נציגת הציבור גב' שבתאי ז"ל אשר ישבה במותב בתחילת הדיונים. בעת קריאת הפרוטוקול, וכן - בעקבות הודעת ב"כ המשיבה, הסתבר כי בדיונים האחרונים השתתפה (בהסכמת הצדדים) נציגת הציבור גב' גרינברג במקום גב' שבתאי ז"ל. ההחלטה ניתנה איפוא לאחר התייעצות עם חברי המותב. להלן - קביעתנו 8. סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 קובע: "24. (א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון - (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". 9. אין חולק כי לתובעים מעמד של "עובדים". לצורך בחינת השאלה אם יש סמכות לבית הדין לדון בתביעת ההשבה, אין צורך לקבוע במפורש האם הנתבעת היתה מעבידתם של התובעים באופן ישיר על פי כל המבחנים המקובלים. בהקשרם של התובעים בתביעה זו, שהינם עובדים זרים, די אם תוכרע השאלה האם יש לתובעים עילה הנובעת מחוזה העבודה, והקשורה בעצם העסקתם, כלפי גורם אשר יש לו זיקת העסקה כלפיהם. 10. התובעים הובאו לישראל ביוזמת הנתבעת, שהינה אגודה שיתופית מרכזית ומטרתה - כהגדרתה היא - לסייע למושבים החברים בה. לצורך העסקתם של התובעים בישראל, קיים תהליך שרשרת, ובו מספר חוליות, אשר תואר בסעיפים 2 ו- 3 לעיל. התובעים חייבים לעבור תהליך זה, מבלי שיש להם אפשרות לבחור את מי מהגורמים המשתתפים בו, או להשפיע בדרך כלשהי על שינוי התהליך. הנתבעת היא איפוא החוליה הראשונה בשרשרת העסקתם של התובעים. עילת התביעה של התובעים, נובעת מהסכם ההעסקה שנחתם בינם לבין חברת כח האדם התאילנדית, שהיתה מיופת כח של הנתבעת, ולמעשה - חתמה בשם הנתבעת. 11. עולה איפוא כי הנתבעת היא זו שחתמה הסכם עבודה אישי עם כל תובע, כאשר היא מגדירה עצמה בהסכם כ"מעביד". התשלום נשוא תביעה זו, היה אחד התנאים לחתימת התובעים על ההסכם, ולהעסקתם ולא ניתן היה להעסיק את העובד מבלי שיקיים את חובת התשלום הנ"ל. ההסכם היה הסכם העסקה לכל דבר: בהסכם נקבעו תנאי העסקתם של העובדים התאילנדים בישראל. בהסכם מוגדר שיעור שכרם, מועד תשלומו, התנאים הסוציאליים להם זכאים העובדים, שעות עבודתם, ימי המנוחה שלהם וכו', ולפיכך אנו קובעים כי מדובר בחוזה העסקה לכל דבר. הצדדים להסכם ההעסקה הינם, אם כן, הנתבעת מצד אחד, כמעבידה, והתובעים, כל אחד בהסכם העסקה אישי, מצד שני, כעובדים. עילת התביעה של התובעים, נובעת ללא כל ספק, מהסכם ההעסקה שנחתם עם הנתבעת, ואשר הוא הבסיס לעצם העסקתם כעובדים זרים בישראל. כיוון שכך, מוקנית הסמכות היחודית לדון בתביעתם לבית הדין לעבודה, גם אם זהות המעביד אינה מוגדרת וברורה על פי המבחנים המקובלים. 12. הפסיקה האחרונה כבר קבעה רבות כי יש להשתחרר מכבלי צורות העסקה הפורמליות, וזאת - כיוון שביחסי העבודה בעידן החדש לא תמיד קיימת הצורה הקלאסית של עובד ומעביד, ולעיתים אנו רואים מערכת משולשת (או אף יותר) המורכבת ממספר צלעות שלכל אחת מהן זיקה וקשר להעסקתו של העובד. התופעה של יחסי עבודה מורכבים, בהם מעורבים צד שלישי, בנוסף לעובד ולמשתמש, גדלה והולכת. לכך מתלווה "תופעה מעניינת של התפתחות פער גדל והלך בין התשובה לשאלה היכן אדם עובד, לבין השאלה, מיהו מעבידו". (ר' מ' מירוני, מיהו המעביד - הגדרת יחסי עובד-מעביד בתבניות העסקה מודולאריות, עיוני משפט ט' 505). לענין זה ראה גם מאמרה של פרופ' ר' בן ישראל, מיקור חוץ (OUTSOURCING) "מתמקרים" החוצה העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם - פרשנות אחרת המרת העסקה הפורמלית בעסקה אותנטית" שנתון משפט העבודה ז', 5. לנוכח צורות העסקה מורכבות אלה, החלה להתפתח בפסיקה מגמה, המשתחררת מכבלי צורות ההעסקה הפורמליות בנסיון להגן על העובד, ולהחיל עליו את עקרונות משפט העבודה. בדב"ע נה/ 109-2 דפנה לוין נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט(1) 326 ציינה כב' השופטת ברק (בתוארה דאז): "מדיניותו של בית הדין לעבודה היא לדאוג לכך, שזכויותיו הסוציאליות של עובד לא יקופחו רק משום שלכאורה אין לו מעביד קבוע, אין לו "אבא", והוא מועבר "מיד ליד"... בהתחשב בכך שומה עלינו להגדיר מיהו מעבידו של אדם לצורך אותו חוק וכן לבחון בכל מקרה האם לא ניתן לראות במשתמש מעביד במשותף, מעביד במקביל או מעביד יחיד לפי הנסיבות. זאת אנו עושים בהתחשב בתכליתו של אותו חוק... במילים אחרות, הפירוש הנאות ייקבע בהתאם למטרה אותה מנסה החוק שבו מדובר, להשיג... ואכן בית הדין הארצי חש בקושי של קביעת מסמרות כאשר מדובר במשולש האמור. הוא התאים את פסיקתו לנסיבות כל מקרה ומקרה ובעיקר לתכליתו של כל חוק. זאת על מנת להגן על זכויותיו של העובד... אכן על המטרה העומדת לנגד עינינו להיות, כך אני סבורה, שעובד לא תפגענה זכויותיו בשל מסמרות פורמליים שנקבעו בעבר באשר ליחסי עובד-מעביד, ושאינם מתאימים עוד לצורת ההעסקה דהיום". 13. גישת בתי הדין לעבודה גמישה אף יותר, כאשר מדובר בעובדים זרים במטרה לשמור על זכויותיהם הדיוניות והמהותיות, כציבור חלש ובלתי מאוגד, הזקוק להגנתם של בתי הדין בישראל. יפים לענייננו דבריו של כב' השופט אדלר (כתוארו אז) בעניין אל רחמן(דב"ע נד/96-3 מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ נ' ח'ליל עבד אל רחמן עאבד ואח', פד"ע כט(1) 151): "בענייננו, יצא קול, כי הצדק החברתי והמדיניות הראויה כלפי פועלי יום, ובמיוחד פועלי יום זרים, גוברים על בעית הסמכות המעורפלת בשל יחסי עבודה מורכבים...". וכן דבריו בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ' אוליצקי (לא פורסם): "העסקת עובדים זרים מהווה בעיה חברתית ומוסרית קשה. יש למנוע פגיעה בזכויותיהם כעובדים ובני אדם, לרבות העסקתם בשכר נמוך משכר המינימום ובניגוד להוראות חקיקת המגן. מקור הבעיה העיקרי הוא בפער הכוחות הניכר בין העובדים הזרים ובין מעסיקיהם (זאת בעיה שמאפיינת את משפט העבודה אלא שלגבי עובדים זרים היא קיצונית ביותר)... נוסיף, כי ההגנה על זכויותיהם של העובדים הזרים, כפרטים חלשים ופגיעים השוהים בקרבנו, מתחייבת מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, והיא חיונית לשימור אופיה המוסרי של המדינה... זאת ואף זאת, לאור מאפייני שוק העבודה הישראלי, כפי שתוארו לעיל, המדיניות הראויה שעל בית הדין ליישם היא הקלה על עובדים זרים המבקשים לממש את זכויותיהם בבית הדין...". כך סיכם גם סגן הנשיא (כתוארו אז) כב' השופט אדלר את העיקרון שאמור להנחות את בית הדין לעבודה בהגדרת סמכויותיו בנוגע לעובדים זרים: "בענייננו, יצא קול, כי הצדק החברתי והמדיניות הראויה כלפי פועלי יום, ובמיוחד פועלי יום זרים, גוברים על בעית הסמכות המעורפלת בשל יחסי עבודה מורכבים." 14. מגמה זו של הפסיקה להקל על עובדים זרים התעוררה אף בע"ע 1127/00 אויאן אורסץ' ואח' נ' דניה סיבוס בע"מ, בו נקבע כי מתוך מגמה להגן על העובדים הזרים - אין לדחות את התביעה רק מן הטעם של אי התייצבות העובדים הזרים לחקירה נגדית. לדברי סגנית הנשיא כב' השופטת ברק: "לא מדובר בהליך שגרתי. בענייננו מדובר בעובדים זרים שאינם נמצאים עוד בארץ. הצורך שלא לעמוד על כללי הקבילות נכון פי כמה כשמדובר בבית הדין לעבודה בדרך כלל ובעובדים זרים שנאלצו לעזוב את הארץ לא כל שכן. עלינו לעשות ככל שביכולתנו על מנת להגן על העובדים הזרים. אין לסלק את התביעה על הסף מבלי לאפשר לנציגיהם לעשות ככל שביכולתם להוכיח את תביעתם." (עמ' 3 לפסק הדין מיום 8.4.02). 15. תכלית החקיקה שביסוד חוק בית הדין לעבודה, המעניק סמכות יחודית לבית הדין לעבודה לדון בתביעות שעילתן יחסי עובד ומעביד, מתיישבת עם המגמה להגן על עובדים זרים, שהם ציבור חלש במיוחד ובלתי מאורגן, הזקוק להגנה של בתי הדין. לפיכך - יש לנקוט בפרשנות המקיימת את המגמה להגן על אותו ציבור. די בקביעה כי לנתבעת היתה זיקת העסקה לתובעים, בהיותה החוליה הראשונה בשרשרת התהליך שהביא להעסקתם. לכך יש להוסיף את קביעתנו, כי עילת התביעה של התובעים נובעת מהסכם ההעסקה שלהם, ועל כן - מקומה להתברר בבית הדין לעבודה. לענין זה כבר נאמר על ידי כב' הנשיא ברק בדנג"ץ סרוסי הנ"ל: "אכן, הגישה המקובלת עלינו הינה, כי המשפט הוא מכשיר חברתי. מושגי המשפט נועדו להגשים מטרות חברתיות. הם כלי שרת להשגת יעדים חברתיים. הם ביטוי לאיזונים הראויים בין ערכים ואינטרסים מתנגשים". ובהמשך נאמר על ידי כב' הנשיא ברק: "מכאן, שבפרשנותו של דבר חקיקה, אנו שואלים את עצמנו מהי המטרה המונחת ביסודו. מובנו של החוק לא ייקבע אך על פי מובנה המילוני של הלשון. ללשון יינתן אותו מובן אשר מגשים את המטרה המונחת ביסוד החקיקה. בדומה, מובנו של החוק לא ייקבע אך על פי המובן היוריספרודנטלי שניתן למושגים בהם משתמש דבר החקיקה. מובנו של החוק ייקבע על פי המטרה המונחת ביסודו. מבין המובנים הלשוניים השונים יבחר אותו מובן לשוני אשר מגשים את התכלית שהחוק נועד להגשים". 16. האם ניתן לראות בנתבעת "מעביד" של התובעים? הפסיקה האחרונה מלמדת איפוא על השתחררות ממבנה ההעסקה הפורמלי, בעיקר כשמדובר בעובדים זרים, ובוחנת את מערכת היחסים המהותית בין הצדדים. לשם כך יצרה הפסיקה מבחנים שנועדו לסייע בקביעה מיהו המעביד, בתחרות בין שני מעבידים אפשריים. בדב"ע 142-3 חסן עליאה אלהרינאת נ' כפר רות, פד"ע כד 535, קבעה כב' השופטת פורת מבחנים לזיהוי המעביד. הסכם העבודה שהוגש לתיק בית הדין, הוא הסכם ההעסקה היחיד עליו חתומים העובדים, כפי שעולה מעדויות מר ברקוביץ ומר שתיל. הסכם זה הוא הסכם העסקה מפורש בין הנתבעת לבין התובעים, ואין כל הסכם בין התובעים לבין החקלאי, שהוא המשתמש בעבודתם. בהסכם ההעסקה הנ"ל הגדירה הנתבעת את עצמה, מפורשות ומרצונה החופשי, כמעבידתם של העובדים. כמו כן קיימת התקשרות בין הנתבעת לבין החקלאים, הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכתב ההתחייבות עליו חותמים החקלאים, לטענת הנתבעת. אופן ההתקשרות הנ"ל עם העובדים, נבחר על ידי הנתבעת עצמה. הסכם זה אף עונה על הדרישות המהוות תנאי להעסקת עובד זר על ידי מעבידו לפי סעיף 1ג' לחוק עובדים זרים (העסקה שלא כדין) תשנ"א - 1991 - מצביעות על כך כי הנתבעת היא המעבידה של התובעים על פי חוק זה. בהסכם אף הסכימו הצדדים החתומים, כי הדין אשר יחול עליו הוא דין העבודה הישראלי, וסעיפים רבים בהסכם מפנים אל הדין הישראלי בכל הנוגע לשכר המינימום, חופשה בתשלום, קיום הוראות החוק וכדומה. על ההסכם חלים איפוא דיני העבודה בישראל, וזאת על פי הסכמת הצדדים עצמם. בית הדין לעבודה הוא המוסמך לדון בעילות תביעה הנובעות מהסכם זה והמצויות בסמכותו העניינית. 17. מהראיות שבפנינו עולה כי נתקיימו בנתבעת מרבית המבחנים לזיהוי המעביד שצויינו בפסק דין כפר רות הנ"ל: הנתבעת היא זו שהתקשרה בהסכמים עם חברות כוח אדם בתאילנד, על מנת לפעול לגיוסם של התובעים לעבודה בישראל, והיא זו שחתמה עם התובעים על הסכם העסקתם בישראל. במסגרת הסכם זה, הגדירה הנתבעת עצמה את תנאי העסקתם של התובעים בישראל, היא זו שחתמה על הסכמים עם החברות המלוות, אשר ליוו את עבודת התובעים בארץ, היא זו ששיבצה את התובעים לעבודה אצל החקלאים. היא, לטענתה, חייבה את החקלאים לחתום על מסמכים שונים כתנאי ל"קבלת" התובעים, והיא זו שהעבירה את כספי עבודת התובעים למשפחותיהם בחו"ל. הנתבעת, בהתאם להודאותיה, המשיכה ופיקחה על עבודתם של התובעים בישראל, היא אף היתה זכאית לשנות את מקום עבודתם של התובעים ולהעבירם מחקלאי אחד למשנהו, היא זו שדאגה לרכישת כרטיסי הטיסה עבורם והיתה בעלת הסמכות להפסיק את עבודתם לפי שיקול דעתה הבלעדי. גם מכתב ההתחייבות, אשר צרפה הנתבעת לתגובתה, עולה כי הנתבעת השאירה בידיה מידת מה של פיקוח ושליטה על העובדים. כך, לדוגמא, עולה מכתב ההתחייבות, כי העסקת העובדים כפופה להחלטות וועדות הנתבעת (ס' 2), כי על מגורי העובד להיות לשביעות רצונה של הנתבעת (ס' 8), כי העברת העובדים לחקלאי אחר טעונה אישור של הנתבעת(ס' 10), כי יש להודיע לנתבעת על כל מקרה בו העובד עובר לעבוד מחוץ לתחומי האזור (ס' 12), כי יש לדווח לנתבעת על התנהגות חריגה של העובד(ס' 13), כי כל הסכסוכים בין החקלאי לעובדים צריכים להיות מוכרעים על ידי הנתבעת, באמצעות בורר, שימונה על ידה(ס' 15), כי עובדים אשר ימצאו לא מתאימים על ידי הנתבעת, מכל סיבה שהיא, יישלחו חזרה לארץ מוצאם (ס' 16), כי לנתבעת יש זכות להוציא את העובדים מידי החקלאי בכל מקרה בו האחרון אינו עומד בקריטריונים אשר הוגדרו על ידה (ס' 18), וכי הנתבעת רשאית להוציא את העובד מרשות החקלאי אם תופר הוראה מהוראות כתב ההתחייבות (ס' 20). 18. מהאמור לעיל עולה כי לנתבעת היתה שליטה על העובדים הזרים, וכי היא פיקחה עליהם, במשך כל תקופת שהייתם בארץ, באופן שוטף, ולפיכך, אף מבחן זה מתקיים בענייננו. אחת מסמכויותיה המרכזיות של הנתבעת בכל הקשור להעסקת העובדים הזרים היא סמכותה לנייד את העובדים. לטעמנו, מכלול המבחנים, כאמור לעיל, מטה את הכף להגדרתה של הנתבעת כמעבידתם של התובעים, שכן היא זו שמקיימת את המבחנים העיקריים, כפי שראינו לעיל. 19. על פי הפסיקה, יכול להתקיים מצב בו ישנם מעבידים במשותף. כך לדוגמא בתב"ע נז/ 30-11 ד.ז. חברה קבלנית לעבודות בנין ופיתוח נ' זידאן סלאח (טרם פורסם), ודב"ע נד/3-96 מחלקת הבניה של הקיבוץ הארצי בע"מ נ' ח'ליל עבד אל רחמן עאבד ואח', פד"ע כט(1) 151, בהם נקבע, כי מכלול המבחנים מצביע על העסקה משותפת. יתכן שניתן לקבוע כי הנתבעת הינה מעביד משותף של התובעים יחד עם החקלאים המעסיקים אותם בפועל. קביעה זו אינה מצריכה ליבון מפורט, כיוון שדי בקביעה כי הנתבעת היא אחד המעבידים של התובעים כדי לקבוע את סמכות בית הדין לדון בתביעה זו. 20. תפקידי הנתבעת כלפי התובעים - הנתבעת פרסמה בשנת 1995 חוברת שכותרתה "העסקת עובדים זרים בחקלאות", הסוקרת בהרחבה את מעמדה בנוגע לעובדים הזרים. בחוברת זו הציגה עצמה הנתבעת כמי שיש לה סמכויות נרחבות ביחסי העבודה עם עובדים זרים, כ"איגוד מקצועי" של העובדים הזרים, כארגון גג המנייד את העובדים לפי צרכי המשק הישראלי, כגוף המרכז ומטפל בכמות הגדולה ביותר של עובדים זרים בארץ, כגורם המפקח והאחראי לתנאי העסקת העובדים הזרים - לטעמנו, שוב אין מקום לטענתה כי אין היא כפופה למרותו של בית הדין לעבודה, אשר לו תפקיד עיקרי בהגנה על זכויות העובדים הזרים. בנוסף, בעמוד 16 לחוברת מציינת הנתבעת: "תנועת המושבים מטפלת בקליטת העובדים הזרים בארץ ובפיזורם בין החקלאים לפי תכנון מוקדם, ובליווי העובדים במהלך שהותם כאן עד לעזיבתם את הארץ, עם סיום עבודתם."(ע' 7). "לאור הצלחתה של תנועת המושבים בטיפול בעובדים הזרים מתאילנד, החל מהקשר עם העובדים בחו"ל, הבאתם לארץ, ליווי ופיקוח על תנאי העסקה בארץ בהתאם לחוק ולקריטריונים שנקבעו, ועד עזיבת העובדים את הארץ מיד עם סיום תוקף האשרה שניתנה להם, רואה עצמה התנועה באופן טבעי ביותר כגוף היחיד המסוגל לרכז ולטפל בעובדים הזרים בענפי החקלאות בארץ." 21. הקשר של הנתבעת עם העובדים הזרים לכל אורך שהותם בארץ עולה אף מ"כתב התחייבות לחקלאי בעניין העסקת עובדים זרים"(להלן: כתב ההתחייבות) עליו מחתימה הנתבעת את החקלאים, לטענתה, ואשר במסגרתו שימרה לעצמה הנתבעת סמכויות רבות, כסמכות ניוד העובדים, חובת דיווח על התנהגות חריגה, הכרעה בסכסוכים וכד' - סמכויות המתייחסות לתקופת העסקת העובד בישראל. 22. מכתב ההתחייבות אף עולה כי העסקת העובדים כפופה להחלטות וועדות הנתבעת, כי על מגורי העובד להיות לשביעות רצונה של הנתבעת, כי את שכר העבודה ניתן להעביר לתאילנד באמצעות הנתבעת, כי העברת עובד לחקלאי אחר טעונה אישור של הנתבעת, כי יש להודיע לנתבעת על כל מקרה בו העובד עובר לעבוד מחוץ לתחומי האזור, כי יש לדווח לנתבעת על התנהגות חריגה של העובד, כי כל הסכסוכים בין החקלאי לעובדים צריכים להיות מוכרעים על ידי הנתבעת, באמצעות בורר, שימונה על ידה, וכי החקלאי מחוייב לקיים את כל ההחלטות ו/או השינויים העתידיים בכתב ההתחייבות, כפי שיוכתבו, באופן חד צדדי, על יד הנתבעת (סעיפים 2-21 להתחייבות). 23. בהתאם לכתב ההתחייבות, מוסמכת הנתבעת להפסיק את עבודתם של עובדים אשר ימצאו לא מתאימים על ידה מכל סיבה שהיא, ולשלחם בחזרה לתאילנד (סעיף 16 להתחייבות). סמכות זו הינה למעשה, סמכות לפטר את העובדים. כמו כן מוסמכת הנתבעת, בהתאם לכתב ההתחייבות, לקחת מהחקלאי את העובדים בכל מקרה של תלונות כנגד חקלאי, להוציא את העובדים מידי החקלאי בכל מקרה בו האחרון אינו עומד בקריטריונים אשר הוגדרו על ידה, וכן להוציא את העובד מרשות החקלאי אם תופר הוראה מהוראות ההתחייבות(סעיפים 16 - 20 להתחייבות). 24. הנתבעת היא הגורם הישראלי היחיד אותו מכיר העובד התאילנדי טרם הגיעו ארצה. העובד אינו מכיר את החקלאי אליו הוא ישלח ואין לו כל קשר עמו. מבחינתו, בהתאם להסכם, הנתבעת ורק הנתבעת היא המעבידה שלו. דבר זה אף עולה מעדויותיהם של מר SUWAN ומר שתיל. הנתבעת אף חתמה על הסכמים עם חברות כוח אדם "מלוות", אשר תפקידן "ללוות" את העובדים בישראל. עצם חתימתה של הנתבעת על הסכמים אלו, בעוד החקלאים אינם חתומים על הסכמים אלו, מצביעה על כך שהנתבעת, ולא החקלאים ראתה עצמה כאחראית אף לתקופת שהייתם של העובדים בארץ. כמו כן, תוכנם של ההסכמים הנ"ל, אשר עוסקים ב"תנאי עבודה ושהייה של עובד זר בתנועה"(ולא אצל החקלאי), מעיד אף הוא על מעורבותה של הנתבעת בהעסקת העובדים ושהייתם בארץ. הסכם הליווי, אותו עורכת הנתבעת עם החברות המלוות מלמד על מידת מעורבותה של הנתבעת בכל הקשור להעסקתם של העובדים הזרים בארץ. עצם העובדה שהנתבעת היא שעורכת את ההסכם, מלמדת על האחריות אותה היא מייחסת לעצמה, בכל הקשור לתקופת העסקתם של העובדים בארץ. 25. לאור האמור לעיל, נראה כי התפקידים והסמכויות שנטלה הנתבעת לעצמה לגבי העובדים הזרים מובילים אף הם למסקנה כי הנתבעת היתה מעבידתם של התובעים, ומשמדובר בסכסוך עבודה - לבית הדין סמכות ייחודית לדון בו. 26. קביעתנו הנ"ל מייתרת את הדיון בשאלה האם סמכות בית הדין לדון בתובענה נובעת גם מכוח חוק שירות התעסוקה, אך לענין זה יש לציין כי הנתבעת הפכה להיות "לשכת עבודה פרטית" רק בשנת 98', ובעת חתימת ההסכמים עם התובעים לא היתה כזו. ס' 62 לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט - 1959, קובע כי: "כל העוסק בתיווך עבודה, אם תמורת תשלום או תועלת חומרית אחרת או בלי תמורה, להוציא שירות התעסוקה ועיתונים או פרסומים אחרים שתיווך עבודה אינו מטרתם העיקרית, הינו "לשכה פרטית". הנתבעת עסקה משנת 94', בין היתר, בתיווך בין העובדים הזרים בתאילנד לבין החקלאים בישראל, ואופן פעולתה לא השתנה גם כאשר קיבלה אישור להיות "לשכה פרטית". סעיף 82א לחוק שירות התעסוקה מקנה לבית הדין סמכות ייחודית לדון בכל הליך אזרחי הנובע מהוראות החוק באשר ללשכת עבודה פרטית. גם מכח חוק שירות התעסוקה, יש איפוא סמכות לדון בתביעה זו. 27. באשר לטענה כי לכאורה, שימשה הנתבעת גם כמעין קבלן כח אדם, ולבית הדין סמכות לדון בתביעה נגדה גם מכח חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו - 1996, הרי ניתן לקבלה ויש לציין בהקשר זה כי סעיף 23 לחוק קבלני כוח אדם מקנה לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בהוראות חוק זה. 28. לסיכום - העולה מכל האמור לעיל הוא כי לבית הדין לעבודה יש סמכות לדון בתביעה זו. הבקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות ענינית - נדחית. 29. הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות ההליך בסך 7,500 ₪ + מע"מ תוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה. לאחר מועד זה ישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל. עובדים זריםנאמנות