פסק דין השופט שמואל צור: 1. מר משה פטלוק (להלן - פטלוק) הועסק על ידי אגודת בני יהודה תל-אביב (להלן - בני יהודה) כמאמן כושר של קבוצת הכדורגל של האחרונה. פטלוק הועסק תקופה של 6 שנים (מיולי 88 ועד יוני 94) ותקופה נוספת של כשלוש שנים (מיולי 95 עד מאי 98). לקראת תום התקופה השניה, הציעה בני יהודה לפטלוק להמשיך בתפקידו בשכר נמוך מן השכר שהיה לו עד אותה עת ופטלוק סרב. העסקתו של פטלוק הופסקה ובעקבותיה הוא הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת שכר, דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, פדיון חופשה שנתית, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי על אבדן השתכרות ופגיעה במוניטין (תיק ע"ב 2221/98-3). בני יהודה טענה שלא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים והגישה תביעה שכנגד להשבת סכומי כסף שונים. בית הדין האזורי (כב' השופט שמואל טננבוים ונציג ציבור מר חמי) פסק כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וחייב את בני יהודה לשלם לפטלוק חלק ניכר ממרכיבי תביעתו. תביעתה הנגדית של בני יהודה נדחתה. בתיק ע"ע 1147/01 מערער פטלוק על שלושה מרכיבי תביעתו שנידחו על ידי בית הדין האזורי והם - פדיון חופשה שנתית, פיצוי על אבדן השתכרות ופיצויי הלנת שכר. מנגד, מערערת בני יהודה על חיובה בתשלום אותם רכיבים שנפסקו לטובת פטלוק ועל דחיית תביעתה שכנגד (ע"ע 1181/01). לאחר שניסיון להביא את הצדדים לכלל הסכמה לא צלח, הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב ופסק דין זה ניתן על יסוד טענות אלה. יחסי עובד - מעביד 2. נקודת מפתח לדיוננו היא קביעת בית הדין האזורי כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד - מעביד. קביעה זו מבוססת על שלל ראיות שהיו בפני בית הדין על שגרת עבודתו של פטלוק, על השתתפותו בישיבות הצוות המקצועי ובמשחקי הקבוצה, על פעילותו במחנות אימונים ועוד. בית הדין מציין כי לפטלוק הונפקו תלושי שכר וטפסי 106 וכי הוא נכלל ברשימות עובדי בני יהודה. על רקע זה קבע בית הדין - "הנתונים דלעיל מורים בבירור כי התובע היה חלק בלתי נפרד מארגונה של הנתבעת (היא בני יהודה - ש.צ.) והיה משולב בפעילותה הספורטיבית של הקבוצה.הן התובע והן הנתבעת ראו את היחסים ביניהם כיחסי עובד - מעביד. על כן, לפי כל מבחן, התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הנתבעת" (סעיף 2 לפסק הדין). 3. למעשה בני יהודה אינה חולקת על מימצאים וקביעות אלה אולם טוענת שבית הדין האזורי לא נתן דעתו לכך שיחסי הצדדים היו מעוגנים ב"הסכם מאמנים" מיום 1.8.97 (מוצג נ/1). בהסכם זה נקבע לפטלוק שכר של 15,000 ש"ח לחודש לתקופה שמיום 1.8.97 .5.9.98 ועל פי סעיף 3ג שבו התחייב פטלוק שלא לדרוש או לקבל בתקופת ההסכם כל תשלום מעבר לנקבע בהסכם. בני יהודה טוענת כי מכח הסכם זה לא נוצרו יחסי עובד ומעביד והואיל ונעשה לתקופה פחותה משנה הרי שלא קמה מכוחו זכות לפיצויי פיטורים. 4. בית הדין האזורי דן במעמדו של הסכם המאמנים בסעיף 4 לפסק הדין. בית הדין קבע כי ההסכם נועד ליישם את הוראות תקנון בקורת התקציבים של ההתאחדות לכדורגל, אין הוא בבחינת הסכם העסקה מלא ומפורט וחסרות בו הוראות לעניין תנאים סוציאלים והחזרי הוצאות. בית הדין האזורי קבע כי אין בהסכם הוראה הקובעת כי התנאים הסוציאלים כלולים בתמורה וההתחיבות בהסכם שלא לקבל שכר מעבר לסכום שנקבע בו, נוגעת לשכר החודשי או השנתי אך לא לזכויות אחרות הנובעות מיחסי עובד ומעביד. 5. קביעותיו של בית הדין האזורי בעניין זה מעוגנות היטב בחומר הראיות ובמצב המשפטי. יחסי עובד ומעביד נקבעים על פי פרמטרים אובייקטיבים, לא על פי הצהרות הצדדים ולא מכח הוראות שבהסכמים שבכתב. עניינו של פטלוק הוא מקרה מובהק של התקשרות בין איש מקצוע (מאמן כושר) לבין קבוצת ספורט אשר יצרו יחסי עובד ומעביד. דבר זה נלמד ממכלול של מרכיבים עובדתיים אשר היו במהלך כל תקופת העסקתו של פטלוק (השתלבותו בקבוצה, אי ניהול עסק משלו, תלושי שכר, העובדה שלא פעל במסגרת אחרת ועוד). מרכיבים אלה התקיימו הן בתקופת עבודתו הראשונה והן בשניה. התקשרותם של הצדדים בהסכם המאמנים לא שללה מעמד זה, לא בשל דברים שנאמרו או לא נאמרו בהסכם גופו, אלא בשל ריקמת היחסים שבין הצדדים שבעיקרה לא השתנתה בעקבות החתימה על אותו הסכם. אכן, נחה דעתנו כי צדק בית הדין האזורי בקביעתו כי בין הצדדים שררו יחסי עובד ומעביד על פני כל רצף תקופת ההתקשרות ביניהם. נפנה עתה לדון בכל אחד מהערעורים שבפנינו. ערעורו של פטלוק - ע"ע 1147/01 פדיון חופשה 6. בית הדין האזורי קבע כי פטלוק אינו זכאי לפדיון חופשה שנתית. בית הדין קבע, על יסוד הראיות שהיו בפניו, כי פטלוק קיבל, בפועל, חופשה בשכר בתקופת חודש מאי, אשר בראשיתו מסתיימת עונת הכדורגל כשההכנות לעונה החדשה מתחילות רק בחודש יוני שאחריו. כמו כן קבע בית הדין האזורי כי פטלוק קיבל חופשה בתשלום במהלך שבועות פגרת הליגה בחדשים דצמבר - ינואר של כל שנה (עמ' 6-7 לפסק הדין). טוען פטלוק כי בית הדין לא נתן דעתו לכך שקיבל שכר עבור 10 חדשי עבודה וכי מטופסי 106 עולה כי לא קיבל שכר לחודש דצמבר. טופסי 106 לא נותנים תשובה חד משמעית שכן מהם עולה כי בשנים מסוימות קיבל פטלוק שכר בדצמבר (למשל - שנת 1989, 1993, 1995, 1997) ובשנים אחרות לא קיבל. על כל פנים, גם פטלוק אינו חולק על כך שלא עבד בתקופת פגרת הליגה בדצמבר וכי קיבל שכר מלא בעבור כל חדשי מאי, בעוד הליגה מסתיימת, כקביעת בית הדין האזורי, בראשית מאי. לאור זאת איננו מוצאים מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי פטלוק קיבל בפועל, מידי שנה, חופשה שנתית בשכר ומכאן שאין הוא זכאי לפדיון חופשה. פיצוי על הפרת הסכם 7. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של פטלוק לפיצוי על הפרת הסכם (סעיף 4 עמודים 11-12 לפסק הדין). בית הדין קבע כי הסכם המאמנים שנחתם בין הצדדים לעונת 97-98 קבע תקופת העסקה מוגדרת המסתיימת ביום 31.5.98. בית הדין קבע כי יש לתת את מלוא המשמעות להסכם ודחה את טענות פטלוק כי הוא זכאי, אוטומטית, להמשיך להיות מועסק גם לאחר תום תקופתו. בפנינו חוזר פטלוק על טענותיו ומוסיף וטוען כי הוא זכאי לפיצוי כספי גם בשל כך שבני יהודה הפסיקה את העסקתו, לטענתו בחוסר תום לב. דין טענותיו של פטלוק בעניין זה להדחות. הסכם המאמנים עליו חתם קבע תקופת העסקה בת שנה אחת המסתיימת ביום 31.5.98. מדובר בחוזה לתקופה קצובה שאינו מתחדש באופן אוטומטי והמשכו נתון להסכמת הצדדים. הסכמה זו לא הושגה. בני יהודה ביקשה להפחית משכרו של פטלוק והוא לא הסכים. מצב דברים זה אינו יוצא דופן. הדרישה להפחתת שכר באה בשל מצבה הכלכלי של בני יהודה (סעיף 8 לתצהיר סולמי). העובדה שבאותה עת ניהלה בני יהודה משא ומתן עם מאמן כושר אחר היתה פועל יוצא מחוסר ההסכמה עם פטלוק ואינה הופכת - היא כשלעצמה - את התנהגותה לחסרת תום לב. הלנת שכר 8. בבית הדין האזורי תבע פטלוק פיצויים על הלנת שכר ששולם באיחור מחודש אוגוסט 97 ועד מאי 98 (סעיף 6 לתצהירו). בית הדין האזורי קבע כי תביעה זו לא התיישנה וכי אין לומר שפטלוק מנוע מלתבוע פיצויי הלנה בשל כך שהסכים, בהתנהגותו, לקבל את שכרו באיחור. עם זאת נמנע בית הדין מלחייב את בני יהודה בפיצויי הלנה מן הטעם שבין הצדדים היו חילוקי דעות כנים באשר למעמדו של פטלוק כעובד. טוען בא כוחו של פטלוק כי טענת בני יהודה על מעמדו של פטלוק כקבלן עצמאי נטענה בעלמא וללא כל בסיס משפטי. איננו מקבלים טיעון זה. עמדתה של בני יהודה היתה שפטלוק מועסק במעמד של קבלן עצמאי. כפי שציין בית הדין האזורי, עמדה זו עולה מפירושה של בני יהודה לחוזה שבין הצדדים והיא משתקפת גם במסמך ת/44, שהוא מכתב מיום 9.7.98 מאת בא כוחה של בני יהודה לבא כוחו של פטלוק. עמדת בני יהודה בעניין זה היתה כנה, אף אם נמצאה מוטעית בעקבות פסק הדין של בית הדין האזורי. יש איפוא יסוד לקביעת בית הדין שהיו במקרה זה חילוקי דעות של ממש, וכי קיימת הצדקה להפחית את פיצויי ההלנה. על כל פנים, קביעת בית הדין בדבר קיומם של חילוקי דעות של ממש הינה עובדתית במהותה ובכגון אלה, אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב (דיון נג/275-3 פלמ"ע בע"מ - סופיאן עאצי, פד"ע כו' 492, 495). 9. שאלה אחרת היא האם היתה הצדקה להפחית את מלוא שיעור פיצויי ההלנה. בית הדין האזורי ציין כי שכרו של פטלוק אמנם שולם באיחור, אך עדיין במהלך החודש בו היה צריך להשתלם (ראה סעיף 6 לתצהירו של פטלוק). מדובר באיחור של מספר ימים אשר חזר על עצמו מידי חודש בחודשו בשנת העבודה האחרונה. בית הדין האזורי מציין כי פטלוק לא דרש ולא התריע על תשלום השכר באיחור בשל כך, כנראה, שהיה מודע לקשיים הכספים של בני יהודה. שיקול זה לא נראה לנו. שכר צריך להשתלם בזמן. איחור קבוע בתשלום השכר הינו תופעה שלילית שיש למנוע אותה. על כל פנים, אין לזקוף לחובתו של עובד את העובדה שנמנע מלהתריע באזני מעבידו על תשלום שכרו באיחור. 10. במכלול השיקולים - לכאן ולכאן - סבורים אנו שיש מקום להפחית את פיצויי הלנת השכר, אך לא לחלוטין. גם אם היתה מחלוקת כנה באשר למעמדו של פטלוק, היה על בני יהודה לשלם את שכרו בזמן, כפי שנקבע בהסכם המאמנים וכפי שהיא עצמה היתה מודעת לכך. בין חיוב מלא בפיצויי הלנה לבין המנעות מוחלטת מפסיקתם, קיימת קשת של מצבי ביניים בהם ניתן לפסוק פיצוי חלקי תוך התאמה לנסיבות כל מקרה. (השופט סטיב אדלר, "פיצוי הלנה: חוק ופסיקה", שנתון משפט העבודה, תשנ"ו, עמוד 5 בעמוד 29 ואילך). בנסיבות העניין, סבורים אנו שלא היה מקום להפחית לחלוטין את פיצויי ההלנה. בהתחשב במשך ההלנה הקצר יחסית אך - לעומת זאת - החוזר על עצמו, בבחינת "שיטה" שאין הדעת סובלתה, מחליטים אנו לקבל בנקודה זו את הערעור, בחלקו בלבד, ולהעמיד את פיצויי ההלנה על שיעור של 5% לחודש. ערעורה של בני יהודה - ע"ע 1181/01 11. בערעור זה תוקפת בני יהודה את פסק הדין של בית הדין האזורי בכל אותם מרכיבים בהם התקבלה תביעתו של פטלוק. מרכיב מרכזי בטיעוניה של בני יהודה מתייחס לשאלת מעמדו של פטלוק כעובד. לעניין זה התייחסנו בסעיפים 2-5 לעיל, באשרנו את קביעת בית הדין האזורי כי התקיימו יחסי עובד ומעביד, ולא נחזור על הדברים כאן. 12. בני יהודה תוקפת את החלטת בית הדין האזורי לחייב אותה בתשלום פיצויי פיטורים לפטלוק על שלוש שנות עבודתו האחרונות (1995-1998; סעיף 7 לפסק הדין). בית הדין האזורי קבע כי בני יהודה הציעה לפטלוק לחדש את החוזה עימו בהפחתה של 1/3 משכרו וכי הצעה שכזו אינה בבחינת הצעה לחידוש חוזה. בנסיבות אלה, כך קבע בית הדין, יש לראות את פטלוק כמי שפוטר וכמי שזכאי לפיצויי פיטורים. מסקנתו של בית הדין האזורי נכונה. סעיף 9(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע: "היה עובד מועבד על פי חוזה לתקופה קצובה והגיעה התקופה לקיצה רואים אותו לעניין חוק זה כאילו פוטר, זולת אם הציע לו המעביד לחדש את החוזה;..." בני יהודה הציעה לפטלוק לחדש את החוזה אך בהפחתה של 1/3 משכרו. בהצעה זו גלומה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של פטלוק. צדק אפוא בית הדין האזורי בקבעו (סעיף 7 א' לפסק הדין) כי "הצעה להפחית שכר בשליש אינה הצעה לחידוש חוזה". לא יכול להיות ספק כי הצעה לחידוש חוזה משמעה הצעה באותם תנאים או, למצער, בתנאים אקוויולנטים מבחינה כלכלית. לעניין זה הנימוק להצעה המופחתת - כגון, בענייננו, מצב כלכלי קשה - אינו רלבנטי. אף אנו סבורים כי, בנסיבות העניין, יש לראות את פטלוק כמי שפוטר מתפקידו וזכאי לפיצויי פיטורים. 13. במסגרת הערעור על דחיית התביעה שכנגד טוענת בני יהודה כי, משעה שנקבע כי פטלוק הוא עובד, היה מקום לקבוע כי שכרו האמיתי כעובד נמוך מן השכר ששולם לו - לטענתה כעצמאי - ולחייבו להחזיר את ההפרש. יש לדחות טענה זו. טענה כי השכר האמיתי כעובד נמוך מן השכר ששולם בפועל כ"עצמאי" טעונה הוכחה, וכפי שקבע בית הדין האזורי (עמ' 13 למעלה), בני יהודה לא הרימה נטל זה. מעבר לכך, העובדה שמחליפו של פטלוק קיבל שכר חדשי של 13,000 ש"ח (לעומת 15,000 ש"ח של פטלוק), אינה תומכת, לכאורה, בטענה זו של בני יהודה. 14. טענה נוספת בתביעה הנגדית של בני יהודה היתה שיש להפחית משכרו של פטלוק סכומי כסף מכח סעיף 6 (ב) להסכם המאמנים. בית הדין האזורי קבע שבני יהודה לא הוכיחה טענה זו (סעיף 11 (ג) בעמ' 13 לפסק הדין). בערעור שכנגד טוענת בני יהודה כי נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על פטלוק. טענה זו דינה להדחות. לפי סעיף 6(ב) להסכם המאמנים, לא יעלה שכרו של פטלוק על 80% מן התמורה שסוכמה איתו או על 1.94% מסכומי ההכנסות בפועל של הקבוצה מתחילת העונה לפי הגבוהה מביניהם. לא זו בלבד שהטענה על הפחתת השכר באה מבני יהודה ולפי הכללים עליה הנטל להוכיחה, אלא שלא יכול להיות ספק כי הנתונים על הכנסות הקבוצה הן בידיעתה ולא ניתן לדרוש מן העובד להוכיחם. מסתבר שכך ראתה זאת אף בני יהודה והביאה בפני בית הדין האזורי ראיות ותחשיבים כספיים לעניין זה, אלא שהתחשיבים עמדו בסתירה זה לזה ובית הדין קבע שטענות בני יהודה לא הוכחו. אין כל יסוד להתערב בקביעה זו של בית הדין האזורי. 15. טוענת בני יהודה כי יש לקבל את הודאתו של פטלוק כי קיבל 20,000 ש"ח מעבר למגיע לו. טענה זו מבוססת על עדותו של פטלוק בעמ' 2 שורה 29 לפרוטוקול כי שכרו השנתי צריך לעמוד על 130,000 ש"ח. בית הדין האזורי סבר שאין לראות בדברים אלה משום הודאת בעל דין בהיותם סתמיים ובלתי ברורים (עמ' 13 למטה של פסק הדין). קביעה זו מקובלת עלינו ומשכך, ועל יסוד זה בלבד, בדין לא מצא בית הדין האזורי מקום לחייבו להחזיר לבני יהודה כספים. 16. טוענת בני יהודה כי פטלוק, בחתימתו על הסכם המאמנים, הסכים לתוכנו והוא מנוע מלתבוע כספים מעבר לקבוע בהסכם. טענה זו דינה להדחות. אין בהסכם המאמנים כל הוראה לגבי מעמדו של פטלוק וגם אם היתה, הרי מעמדו כעובד נקבע על פי פרמטרים אובייקטיבים המעוגנים במשפט העבודה. משעה שנמצא כי פטלוק היה עובד, חלות עליו הוראות משפט העבודה המגן, להן הוא זכאי ועליהן אין הוא רשאי לוותר. בנסיבות העניין, גם טענת המניעות לא יכולה לעמוד לו למכשול והוא זכאי לעמוד על מלוא זכויותיו הנובעות ממעמדו כעובד ומן החוק. טענת בני יהודה על חוסר תום ליבו של פטלוק נטענה בעלמא, בלא כל פירוט ואין אנו מוצאים לנכון להתייחס אליה. 17. משעה שנתקבלה ברובה תביעתו של פטלוק בבית הדין האזורי, היה מקום לחייב את בני יהודה גם בתשלום הוצאות, כפי שפסק בית הדין האזורי. ערעורה של בני יהודה בעניין זה אין לו כל בסיס. 18. לסיכום - (1) ערעורו של פטלוק מתקבל בחלקו לגבי התביעה לפיצויי הלנת שכר. אנו מחייבים את בני יהודה לשלם לפטלוק פיצויי הלנת שכר על האיחור בתשלום שכרו לפי הפירוט שבסעיף 6 לתצהירו, בשיעור של 5% לחודש. (2) ערעורו של פטלוק בעניין פדיון חופשה שנתית ובעניין פיצוי על הפרת הסכם - נדחה. (3) ערעורה הנגדי של בני יהודה נדחה. (4) בני יהודה תשלם לפטלוק הוצאות בערעור זה בסכום של 5,000 ש"ח. כדורגלדיני ספורט