פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. הרקע העובדתי א. המערער הגיש ביום 29.10.97 תביעה כנגד המשיבה, בה טען, כי בגין עבודתו עבורה במהלך השנים 1954 - 1971, בהן הועסק כעוזר פוליטי לענייני היחסים עם ארצות ערב והותיקן, על ידי ד"ר נחום גולדמן, שהיה באותה העת גם יו"ר הנתבעת וגם נשיא הקונגרס היהודי העולמי (להלן - הקונגרס); הוא זכאי לכן כעובד שלה לתשלום פנסיה חודשית, על פי חוקתה, למשך שבע השנים שקדמו למועד הגשת תביעתו זו לבית הדין ולתשלום פנסיה חודשית שוטפת מאז אותו מועד. כל זאת בניכוי תשלום הגימלה החודשית שהוא קיבל וימשיך לקבל מהקונגרס. (סעיפים 1 , 23, 25 ו-26 לכתב התביעה). ב. המשיבה בכתב הגנתה טענה בין היתר להעדר יחס עובד מעביד בין הצדדים ולהתיישנות התביעה. ג. בעקבות בקשת המשיבה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות (המ/1376/98), הוחלט, לאור הסכמת הצדדים, שטענת ההתיישנות תידון ראשית לכל, "בדרך של סיכומים בכתב זאת מאחר והמדובר בטיעון מפורט משפטי בעיקרו והצגתו בכתב תאפשר לצדדים להציגו בדרך בהירה ומסודרת לכב' בית הדין". 2. החלטת בית הדין האזורי: א. לאחר קבלת סיכומי הצדדים נתן בית הדין האזורי (השופט א' תיבון ונציגי הציבור שלו וסיון תיק 1122/97), החלטתו ולפיה - "על מנת לקבוע האם קימת התיישנות של זכות התביעה של המשיבה עלינו לתת קודם כל תשובה לשאלה, מה היא עילת התביעה בתביעה שלפנינו, האם כגירסת המשיב עדכונה של הפנסיה המשתלמת לו, או עצם הזכות לקבלת פנסיה מהמבקשת, כגירסתה". ב. על סמך כתבי הטענות ונספחיהן מסקנתו של בית הדין היתה, כי "אין אפילו לכאורה הוכחה, כי התובע/המשיב דכאן היה עובד של המבקשת וכי יש קשר בין הגימלה שהוא קבל מהקונגרס היהודי העולמי לסוכנות היהודית"; כך שעילת התביעה הינה "כפי שהוגדרה בכותרת שבפתיחת התביעה - קיומם של יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת". ג. "למבקש מלאו ששים וחמש שנים ב-1.6.87 ואת עבודתו סיים בשנת 1971. משמע, חלפו הרבה יותר שנים ממועד ניתוקם של יחסי העבודה עליהם נתבקש בית הדין להצהיר מאשר אורך תקופת ההתיישנות המוגדרת בחוק - של שבע שנים. ואין לנו ספק, כי גם אם היו יחסי עבודה בין המשיב למבקשת הרי שזכות התביעה לקבל כל מה שנודע מיחסים אלה (אם ובמידה נתקיימו יחסים כאלה) נתיישנה." לאור האמור נמחקה התביעה עקב התיישנות זכות התביעה. על כך הוגש הערעור שלפנינו. 3. הטיעון עיקרי טיעונו של המערער היו: א. תביעת המערערת היתה לעידכון גימלתו החודשית על-פי סעיף 9 לחוקת הסוכנות, וזאת לאחר שב-1986 הגיעה הסוכנות להסכם עם הקונגרס, לפיו תשולם למערער פנסיה בגין 17 השנים שעבד בשביל שני המוסדות. ב. המסמכים שצורפו לכתב התביעה מהווים ראיה לכאורה, כי הגימלה המשתלמת למערער מאת הקונגרס משתלמת לו בגין יחסי העבודה שהיו לו עם המשיבה. ג. שאלת מעורבותם של בכירי הסוכנות בקביעת שיעור הגימלה המשולמת למערער על ידי הקונגרס, ראויה להתברר על דרך של הבאת ראיות ולא להימחק על הסף. ד. הראיות שהיו בפני בית הדין קמא הצביעו, ולו לכאורה, על הקשר המשפטי שבין המערער למשיבה, לכן לא היה מקום לנקוט בצעד הקיצוני של מחיקת התביעה על הסף באופן השולל מן המערער בירור עניני של תביעתו. עיקרי טיעונה של המשיבה היו: א. בית הדין קמא לא שגה בכך שפסק, כי עילת התביעה הינה שאלת יחסי עובד מעביד ושאלת עצם זכותו של המערער לקבלת קיצבה, להבדיל משאלת עידכונה של אותה הקיצבה. ב. הוכח, כי כל עובדות התביעה וכל עילותיה התיישנו, "בין אם עצם הזכות לפנסיה יכולה היתה להתגבש במהלך עבודתו של התובע, במועד פרישתו מהעבודה, במועד הגיעו לגיל 65 או במועד חתימתו של התובע על הסכם 1986". 3. אשר לדעתנו: לאור טיעוני הצדדים נעמוד קצרות על הנקודות הבאות: א. תביעת המערער איננה לעדכון הפנסיה המשולמת לו על-ידי המשיבה, אלא לקביעת זכאותו לתשלום פנסיה על ידה על פי חוקתה מכוח היותו עובד שלה. ליתר דיוק, עובד שלה ושל הקונגרס - מעסיקיו ביחד ולחוד. ב. בנסיבות המקרה שלפנינו, בהן נטען להעדר יחסי עובד-מעביד בין המערער למשיבה - לא היה מקום לדיון בשאלת התיישנות התביעה לפנסיה בטרם דן בית הדין האזורי והחליט בשאלת סמכותו לדון בה; דהינו, בטרם החליט בשאלת קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. ברם, משהקדים בית הדין האזורי את המאוחר, ודן בשאלת ההתיישנות קודם לשאלת הסמכות, וזאת בהסתמך על טיעוני הצדדים בלבד - הנחת היסוד לבירור אותה שאלה חייבת להיות, כי התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד כנטען בכתב התביעה. ג. הואיל וראוי להניח, כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, מתעוררת שאלה שניה בדבר חלות חוקת העבודה, המקנה את הזכויות לפנסיה, על המערער; וככל שאותה חוקה חלה עליו - יש לבחון ולקבוע זכאותו לפנסיה לפיה. בנסיבות המקרה שלפנינו לא נטען, כי בחוקת העבודה ישנן הוראות בדבר אופן הגשת התביעה לפנסיה ובנוגע לתקופה בה ניתן להגיש את אותה תביעה למשיבה או לבית הדין. לפיכך, ההנחה לבירור שאלת ההתיישנות במקרה שלפנינו צריכה להיות, כי חוקת העבודה חלה על הצדדים והיא נעדרת הוראה כובלת בדבר המועד להגשת התביעה לפנסיה. משזאת היא ההנחה, מסקנתה בשלב זה הינה, כי לא היתה כל מניעה שהמערער יפנה ישירות לבית הדין בתביעה לחייב את המשיבה לשלם לו פנסיה על פי חוקתה. ד. לאור האמור, שאלת התיישנות תביעת המערער לבית הדין צריכה להבחן בשלב זה בהסתמך על הנטען בכתב התביעה ובהתבסס על ההנחות המקדימות בדבר קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, ובדבר חלות חוקת העבודה על המערער המקנה לו את הזכות לפנסיה. ה. לעניין ההתיישנות עילת התביעה עצמה, ראוי לאבחן בין תביעה לתשלום פנסיה חודשית שוטפת לרבות בגין העבר, לבין תביעה לתשלום כספי הצבירה שהיה על המעביד להפריש מדי חודש בחודשו בתקופת העבודה. ככל שמדובר בתביעה שעניינה כספי הצבירה, הרי שעילתה מתיישנת על פי חוק ההתיישנות שבע שנים לאחר המועד האחרון בו היה על המעביד להפריש חלקו בדמי הגמולים עבור העובד; אולם ככל שמדובר בתביעה שעניינה גימלה חודשית שהיה על המעביד לשלם לאחר הפסקת עבודת העובד, אזי עילת התביעה מתחדשת מדי חודש בחודשו מאז פרישת העובד לגימלאות, אלא שהתשלום בגין העבר יוגבל מכוח חוק ההתיישנות, לשבע השנים שקדמו למועד הגשת התביעה הפנסיונית לבית הדין. דב"ע מח/825-3 משה דורון נ' הטכניון, ע"ע 200016/97 סלילים חולה בע"מ - עזבון המנוח ארנסט פרידלנדר ואח', דב"ע לט/46-3 פלדון דוד נ' אריגי דן בע"מ. ו. בנסיבות המקרה שלפנינו, אין מקום לאבחן בין מי שקיבל פנסיה חלקית על פי חוקת העבודה והטוען לזכאות לפנסיה מלאה עלפיה, לבין הטוען לזכאות לפנסיה מלאה על פי החוקה, שאת תביעתו הגיש באיחור כך שטרם שולמה לו גימלה. ז. בשלב זה טרם הוכח אם אצל המשיבה, על פי חוקתה, נוהגת שיטת הפנסיה הצוברת או התקציבית. אולם, ככל שנהוגה אצלה שיטת הפנסיה הצוברת והעובד לא הפריש בתקופת עבודתו את חלקו בדמי הגמולים, ראויה עובדה זו להלקח בחשבון בקביעת זכאותו לפנסיה. ח. לאור הנפסק על פי המפורט לעיל אין מקום לפסוק בבקשה להגשת ראיה בשלב הערעור ולפיכך היא נמחקת בזאת. 4. סוף דבר - א. דין הערעור להתקבל, ודין ההחלטה המוחקת על הסף את תביעת המערער - להיבטל. ב. על בית הדין האזורי אליו מוחזר התיק לדון בתביעת המערער לגופא, וקודם כל בשאלת קיום יחסי עובד-מעביד בינו לבין המשיבה. ג. כיוון שבירור עניינו של המערער התעכב מעבר לנדרש, בין השאר בשל חילופי מותב, יעשה בית הדין האזורי כמיטב יכולתו על מנת לסיים הדיון בתביעה תוך תקופה קצרה ככל שכך ניתן. ד. תוך 30 יום תשלח המשיבה למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. פנסיה