פסק דין השופט שמואל טננבוים 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 24.1.00 (עב 002970/98 השופטת א. קציר - אב"ד, ה"ה רוזנטל ואלון - נציגי ציבור) על פיו נדחתה תביעתו של המערער למתן סעד הצהרתי שיקבע כי ההליכים המשמעתיים שננקטו על-ידי המשיבה נגדו, נוהלו שלא על פי כללי הצדק הטבעי וכי ההחלטה בדבר פיטוריו בטלה מעיקרה. העובדות הרלוונטיות 2. המערער הועסק במשיבה כעובד אוניה המקשר בין האוניות בנמל לבין סוכנות האוניות של המשיבה והרשויות השונות. במסגרת חקירה שנערכה בנושאים אחרים, חתם המערער על הודעה בפני חוקר פרטי לפיה הוציא טובין מן הנמל בלא לשלם עליהם מכס כדין. המערער הועמד לדין משמעתי בפני ועדת משמעת הפועלת במשיבה מכח פרק יג' להסכם הקיבוצי המיוחד החל על היחסים בין המשיבה ועובדיה. ביום 26.4.98 המליצה ועדת המשמעת בפני מנכ"ל המשיבה לפטר את המערער. המשיבה קיבלה את ההמלצה, והודיעה למערער על פיטוריו החל מיום 30.6.98. המערער הגיש ערעור על החלטה זו לועדת הערעורים, אשר גם היא פועלת מכח ההסכם הקיבוצי המיוחד. זו התכנסה ביום 12.5.98 כדי לדון בדרכי עבודתה, ובין השאר החליטה לדחות את בקשת המערער להיות מיוצג בפניה על-ידי עורך דין. ביום 19.5.98 התכנסה ועדת הערעורים, המערער שזומן לישיבה זו, לא הופיע, והישיבה התקיימה בהעדרו. באותה ישיבה נשמעו עדויותיהם של מספר עדים. בשלב מאוחר יותר נמסרו למערער הפרוטוקולים של ישיבות ועדת המשמעת וכן רשימת העדים, והמערער הוזמן לישיבת ועדת הערעורים שנקבעה ליום 17.6.98. בתחילת אותה ישיבה חזר המערער על בקשתו להיות מיוצג בפניה על-ידי עורך דין. הועדה חזרה ודחתה בקשה זו. במהלך אותה ישיבה סרב המערער לצפות בקלטת וידאו אשר תיעדה את מעשיו, וזאת מאחר ולא הותר לב"כ לצפות בה, כן סרב לחקור את העדים שזומנו במיוחד לצורך חקירתם על-ידי המערער, ועזב את הישיבה. ביום 21.6.98 אישרה ועדת הערעורים ברוב דעות את המלצות ועדת המשמעת. ההליכים בבית הדין קמא 3. ביום 20.5.98 הגיש המערער לבית הדין קמא "בקשה דחופה למתן סעד זמני" (בש"א 521/98). בקשתו של המערער היתה שלא לקיים את ישיבת ועדת הערעורים שהיתה אמורה להתכנס ביום 21.5.98 וכן ליתן צו המחייב את המשיבה שלא לפטר את המערער עד לאחר הדיון בתביעה העיקרית. לחילופין התבקש צו המחייב את המשיבה ואת ועדת הערעורים להתיר למערער להיות מיוצג על ידי עו"ד בעת שמיעת ערעורו. השופט הראשי דורון מייבלום ז"ל, נתן בו ביום סעד ארעי וביטל את ישיבת ועדת הערעורים שהיתה קבועה ליום 21.5.98. ביום 25.5.98 לאחר דיון במעמד הצדדים, הורה בית הדין למשיבה למסור למערער פרוטוקול של הישיבות שהתקיימו בעניינו, ולאפשר לו לחקור את העדים שכבר העידו. עוד קובע בית הדין, כי מן הראוי שבהליך המשמעתי יקפידו על עקרונות היסוד שנקבעו בחוקי היסוד. בית הדין לא התייחס לבקשתו של המערער לאפשר לו להיות מיוצג על-ידי עורך דין בפני ועדת הערעורים. ביום 18.6.98 הגיש המערער בקשה נוספת לבית הדין קמא (בש"א 1149/98) נגד כינוסה של ועדת הערעורים. ביום 22.6.98 החליט השופט מייבלום ז"ל, כי כל ההליכים המשפטיים בעניינו של המערער יוקפאו עד למועד הדיון שנקבע במעמד הצדדים. ביום 26.6.98 התקיימה ישיבה במעמד הצדדים, ובסופה הורה בית הדין, כי עד לקבלת החלטה בבקשה, לא ישונה המצב המשפטי כפי שהיה באותו יום ומבחינה מעשית ימתין המערער בביתו החל מיום 30.6.98 וזאת עד לקבלת ההחלטה. לאחר שהצדדים הגישו בקשות ביניים נוספות, וויתרו הצדדים, בהמלצת השופט מייבלום ז"ל, על קבלת ההחלטות בבקשות הביניים, וזאת תוך מתן עדיפות לדיון בתיק העיקרי. ביום 28.1.99 התקיימה ישיבת הוכחות בתיק העיקרי. טרם מתן פסק הדין נפטר השופט מייבלום ז"ל, והתיק הועבר למתן פסק דין למותב בראשות כבוד השופטת א. קציר. 4. בפסק הדין דוחה בית הדין קמא אחת לאחת את כל טענותיו של המערער. טענתו כי הודאתו בחקירה פסולה בשל אי נוכחות נציג עובדים נדחתה בשל העדר אסמכתא לכך. בית הדין קמא מציין שהמערער מסר ביוזמתו מידע נוסף והודה במעשים שונים, שעיקרם קבלה וקניה של מוצרים בנמל והוצאתם אל מחוץ לנמל לצורך שימוש עצמי למתנות ולמכירה. בית הדין קמא קובע, כי מתוכן תמליל החקירה עולה, שלמערער ניתנה כל האפשרות להציג את גירסתו בפני החוקר הפרטי. בית הדין קמא איננו מקבל את הטענות בדבר פסלותם של דיוני ועדת המשמעת וועדת הערעורים וקובע כי הללו מונו על-פי הכללים של ההסכם הקיבוצי המיוחד,ונדונו בהרכב שווה של עובדים ומעבידים. בית הדין קמא קובע כי המערער היה זה שבחר שלא לחקור את העדים בישיבה של ועדת הערעורים שנקבעה לצורך זה, והוא אשר נמנע מלצפות בקלטת הוידאו מסיבות שאינן מקובלות על בית הדין קמא. בהתייחסו לטענתו של המערער, כי כללי הצדק הטבעי מחייבים לאפשר לו להיות מיוצג על-ידי עורך דין ובכל מקרה חייבת היתה ועדת הערעורים להענות לבקשתו ליצוג כזה, קובע בית הדין קמא, כי אין זה סביר מבחינת יחסי עבודה תקינים, כי בכל דיון פנימי במקום העבודה יהיה העובד מיוצג על-ידי עורך דין. גישה כזאת, אליבא דבית הדין קמא, שומטת את התשתית מכל הליך משמעתי בכל מסגרת שהיא. כדוגמא מביא בית הדין קמא את ההליכים המשמעתיים אצל תלמידים וסטודנטים ואת הליכי המשמעת בצבא. מוסיף בית הדין קמא, כי השופט מייבלום ז"ל, לא קיבל בהחלטת ביניים את בקשתו של המערער להיות מיוצג על-ידי עורך דין, והמערער לא טרח להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על החלטה זו. מכאן, כי המערער לא היה סבור כי זכויותיו האלמנטריות נפגעו. בית הדין מסכם ופוסק, כי פיטורי המערער נעשו בהתאם להמלצות ועדות המשמעת והחלטות המשיבה, ועל כן ההחלטה על פיטוריו של התובע תקפה ונתקבלה כדין. 5. בפנינו חזר ב"כ המערער על טענותיו בבית הדין קמא, והוסיף וטען לטעויות בחלק מקביעותיו העובדתיות של בית הדין. המשיבה מצידה חזרה גם היא על טענותיה בבית הדין קמא, וביקשה לאשר את פסק הדין ומטעמיו. ההכרעה 6. לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות שבתיק בית הדין קמא, אנו דוחים את כל טענותיו של ב"כ המערער המתייחסות לחלק העובדתי שבפסק הדין. הממצאים העובדתיים אליהם הגיע בית הדין קמא מעוגנים בחומר הראיות, ולא מצאנו כל עילה להתערב בהם. אנו מקבלים את קביעותיו המשפטיות של בית הדין קמא ברובן. אנו דוחים את טענותיו של ב"כ המערער בכל הקשור להרכב ועדות המשמעת ולאופן ניהול ההליכים על ידן. אין בסיס גם לטענות הנוספות לפיהן מדובר במגמתיות של המשיבה להביא לפיטוריו של המערער ולחוסר תום לב קיצוני מצידה. בנושא אחד חלוקים אנו על בית הדין קמא, ובזאת באשר לחובת ועדות המשמעת לאפשר למערער יצוג על-ידי עורך דין במקרה כגון זה, בו עלול עובד למצוא עצמו מפוטר בסיומם של הליכי המשמעת. כמפורט להלן, בגין הפרת זכותו זו של המערער, דינו של הערעור להתקבל. 7. על חובתן של ועדות פריטטיות לרבות ועדות משמעת למלא אחר כללי הצדק הטבעי, עמד בית הדין הארצי בדב"ע מה/30-3 אליה צביאל נ' הוטל קוסמופוליטן בע"מ ואח' פד"ע יז' 225 בעמ' 230-231: "הועדות הפריטטיות הן יציר כפיהם של הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, ובתור שכאלה - משקלן רב, ובית הדין, אשר לו הפיקוח השיפוטי על פעולתן, יתן להחלטותיהן נפקות מלאה, כל עוד מילאו אחר כללי הצדק הטבעי ולא חרגו מהסמכות שהוקנתה להן בהסכם שהקימן". ובהמשך: "ועדה פריטטית מצווה על שמירת כללי הצדק הטבעי, דהיינו, הכלל המחייב לאפשר למי שבעניינו דנים להופיע בפני הועדה ולהשמיע את טענותיו...". הדברים חזרו ונשנו בדב"ע נב/130-3 לאון קונסטנטינובסקי נ' מקורות חברת מים בע"מ, פד"ע כד' 360 בעמ' 363. בהתייחסו לזכותו העקרונית של אדם להיות מיוצג על-ידי עורך דין, קובע בית המשפט העליון: "נקודת המוצא העקרונית הינה, כי חירותו של כל אדם - פרי האוטונומיה של הרצון הפרטי - היא למנות לעצמו שלוח כרצונו. חירות זו היא בעלת חשיבות כאשר השלוח הוא עורך דין... זכותו של אדם להיות מיוצג לפני רשות שלטונית על ידי פרקליט מעוגנת 'בעיקרי המשפט והצדק הכלליים'... יש לראות בה אחד מכללי הצדק הטבעי... היקפה של זכות הטיעון (והייצוג)... הוא בעיקרו של דבר מבחן של הגינות..." (המשנה לנשיא השופט ברק בבג"צ 1843/93 פנחסי נגד כנסת ישראל ואח' פד' מט' (1) 661 בעמ' 717-718). מכח האמור, סבורים אנו על דרך העיקרון, כי לעובד זכות להיות מיוצג על-ידי עורך דין בפני ועדת משמעת הדנה בעניינו. זכות זו הינה חלק מזכות הטיעון של העובד. לזכות זו חשיבות מיוחדת, מקום שהטענות נגד העובד עלולות לגרום להפסקת עבודתו או לתוצאה מרחיקת לכת אחרת. הדברים נקבעו מפורשות על-ידי בית דין זה, בפסק דין שניתן זה לא מכבר (ע"ע 300321/97 סלומון יפרח נ' המועצה המקומית נתיבות, פס"ד מיום 19.2.02). היקפה של זכות הייצוג בפני ועדת המשמעת, תבחן במבחנים של הגינות ושל הגיון. במקרה דנן, הועמד המערער בפני ועדות משמעת אשר בהתאם לסמכותן ועל-פי הטענות שנטענו נגד המערער, רשאיות היו להמליץ על פיטוריו, כפי שאכן עשו. בנסיבות אלה, זכאי היה המערער להיות מיוצג על-ידי עורך דין. החלטת ועדת הערעורים שלא להיענות לבקשתו לייצוג, פגעה בזכות הטיעון של המערער, ועל כן דינה להתבטל. אין אנו סבורים כי העובדה שהמערער לא פנה בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים של בית הדין קמא, בה לא היתה התייחסות לבקשתו לאפשר לו להיות מיוצג (בש"א 521/98) עומדת לו לרועץ. ממכלול העובדות עולה באופן ברור, כי המערער המשיך וטען לזכותו לייצוג על-ידי עורך דין במשך כל תקופת ההליכים בפני ועדת הערעורים, ועל כן לא ניתן להגיע למסקנה כי הוא וויתר בדרך כלשהי על זכותו זו. 8. בסיכומיו וכן בטיעוניו בעל פה הדגיש בא -כוחו המערער כי גם אם יתקבלו טענותיו ותבוטלנה החלטותיהן של ועדות המשמעת, אין הוא מבקש כי נורה על החזרת המערער לעבודה ואין הוא מבקש שנצהיר כי פיטוריו בטלים. עוד ציין ב"כ המערער כי כיום המערער עובד במקום אחר. בהתחשב בעמדתו זו של ב"כ המערער ובזמן הרב שעבר מאז הפיטורים, אין מקום להורות על קיום ההליכים המשמעתיים מחדש. 9. הערעור מתקבל, ואנו מצהירים כדלקמן: א. החלטות ועדות המשמעת בעניינו של המערער - בטלות. ב. פיטוריו של המערער נעשו שלא כדין. בנסיבות הקיימות , אין אנו נותנים סעד של אכיפת יחסי עובד-מעביד. המשיבה תישא בהוצאות המערער ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. ערעור