פסק דין השופטת נילי ארד: 1. 1. המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון ונציג ציבור פרי; נה/373-3) נגד המשיב 1 (להלן: בית החולים), בדרישה לשבצה בתקן ההולם את המשרה אותה היא ממלאת בפועל ולתשלומים בגין אי שיבוצה בתקן מאז העברתה לאותו תפקיד. משנדחתה תביעתה הוגש הערעור בפנינו. רקע עובדתי 2. 2. המערערת החלה עבודתה בבית החולים בשנת 1973 כמזכירת האחות הראשית וביום 15.11.1979 קודמה לתפקיד מרכזת לשכת כח אדם של מנהל בית החולים. בשנת 1982 שובצה המערערת בתקן ובתפקיד אחראית לשכת מנהל בית החולים (להלן: התקן המקורי), אותו מילאה לשביעות רצונם של הממונים עליה, עד אשר הועברה מתפקידה זה בחודש ינואר 1989, לבקשתו של מנהל בית החולים דאז, ד"ר גבי כנען. 3. 3. בעקבות הדרישה להעברתה מהתפקיד, כאמור, התקיימו דיונים בענינה של המערערת בין הנהלת בית החולים, ועד עובדי בית החולים ומועצת פועלי צפת. הפגישה המכרעת בנדון זה התקיימה ביום 18.1.1989 בנוכחות המערערת ובהשתתפותם של חברי ועד העובדים ואמרכל בית החולים. על סיכום הדברים מאותה פגישה עמד בית הדין האזורי, ומפאת חשיבותו של לעניננו, נביאו להלן בלשון הכתוב בפסק הדין שבערעור: "בסיכום הישיבה, ולאחר שהתברר שמי שמילא עד אז את תפקיד עוזר אמרכל לענייני מעבדות .... עומד לעזוב את עבודתו - הגיעו המתדיינים להסכמה לפיה התובעת תיכנס לתפקידו, כך שהיא תמלא תפקיד של עוזרת אמרכל לענייני מעבדות. מר ללוש אמר לתובעת באותה ישיבה כך: "התקן הוא מקרן מחקרים. הוא ללא תואר וללא תקן, את ממשיכה לעבוד בתקן שלך ואף אחד לא יקח ממך את מלוא הזכויות שהם, דרגה הטבות נוספות למיניה, כגון: אחזקת רכב וכו', גם בעתיד לא יפגעו עד שימצא התקן המוסכם על דעת כל הנוכחים." (השגיאות במקור). לפרוטוקול הישיבה צורף מזכר, שנרשם על ידי התובעת ונחתם על ידיה, המופנה אל מר ללוש (שאישר את המזכר), ובו נאמר: "לאחר מחשבה שניה וברור מקיף בנוכחותך עם ועד העובדים היום 18.1.89, אני מודיעה בזאת כי אני מקבלת את התפקיד המוצע שהוא עוזר לאמרכל בעניני מעבדות פרה-רפואי (תפקיד של צבי) וחוזרת לעבודה החל ממחר 19.1.89. זה נוסף לפרוטוקול מיום 18.1.89" (הדגשות שלנו). (להלן: סיכום הדברים). 4. 4. בהתאם למוסכם, עברה המערערת למלא את התפקיד של עוזרת אמרכל לענייני מעבדות ומחלקות פרה-רפואיות, תוך שנשמרו ולא נפגעו כל זכויותיה לרבות התקן המקורי (להלן: המשרה החדשה). 5. 5. בתביעה שהגישה לבית הדין האזורי, טענה המערערת כי התפקיד אותו היא מבצעת למעשה הוא של עוזר מנכ"ל לאמרכלות בעניני מעבדות, אך איננה משובצת בתקן של משרה זו ואינה מתוגמלת בהתאם. על כן עתרה לחייב את בית החולים לשלם לה סך 30,000 ₪ בגין עבודתה בעבר בתפקיד זה; לחייב את בית החולים להוסיף לשכרה 500 ₪ לחודש; וכן לחייבו לשבץ אותה בתקן של עוזר מנכ"ל לאמרכלות בעניני מעבדות, או לשנות את עבודתה בפועל, כך שתתאים למשרה של אחראית לשכת מנהל בית החולים, בה היא משובצת. 6. 6. בית החולים מצידו כפר בזכאותה של המערערת לסעדים שהתבקשו והוסיף וטען, בין היתר, שאין תקן לתפקיד האמור ועל כן אין ניתן לשבץ בו את המערערת, כבקשתה. הדיון בבית הדין האזורי ופסק הדין 7. 7. בית הדין האזורי נדרש לדיון ולבירור עיקרה של המחלוקת בין הצדדים, אשר סבה על טענתה של המערערת, לפיה הובטח לה שבתוך זמן מוגדר יוסדר תקן למשרה החדשה של "עוזרת אמרכל לענייני מעבדות ומחלקות פרה-רפואיות". הבטחה זו, לשיטתה של המערערת, ניתנה לה עוד בטרם סיומה של הפגישה מיום 18.1.89, ובלעדיה לא הייתה נותנת הסכמתה לעבור לתפקיד שהוצע לה. 8. 8. בפסק דין מנומק היטב, דן בית הדין האזורי בטענות ובראיות שהובאו בפניו. בהסתמך עליהן ומתוך שנתן דעתו לסיכום הדברים קבע כך: "ניתן גם לקבוע שהייתה הבנה בין הצדדים על כך שיש להסדיר את שיבוצה של התובעת במשרתה - במסגרת תקן שייקבע למשרה, אלא שהסיכום האמור לא כלל זמן מוגדר להסדרת התקן ולא נכללה בו כל הבטחה בדבר מהותו של אותו תקן (הדרגות שבו, השכר המגיע לעובד שישובץ בו, וכיוצ"ב). כל שהוסכם היה שעד להסדרת התקן תישמרנה זכויותיה של התובעת". בסיכומו של דבר, הגיע בית הדין למסקנה, לפיה "לא הוכיחה המערערת הבטחה מסוימת כלשהי לתקן מסוים כלשהו, מלבד הבטחה כללית שבעתיד בלתי מוגדר יוסדר איזשהו 'תקן מתאים' " (סעיף 18 לפסק דינו של בית הדין האזורי). עוד נאמר בפסק הדין כי: "אדרבא, ייתכן בהחלט שניתן לקבוע שהתקן אליו הועברה התובעת בסופו של דבר, לאחר הגשת התביעה (מזכיר מעבדות ב'), הינו 'תקן מתאים' למשרתה של התובעת, ובכך מילאה הנתבעת את הההבטחה המעורפלת שהתובעת הסתמכה עליה. אין לנו מספיק נתונים על טיב ההבטחה לתובעת ולא על מהותו של התקן החדש שנקבע לתובעת, כדי שנוכל לקבוע אם מדובר בתקן מתאים למהות תפקידה של התובעת" (שם, בסעיף 19). מסקנתו של בית הדין האזורי, הייתה כי לאור כלל חומר הראיות שהובא בפניו אין בידיו לקבל את התביעה ולחייב את בית החולים בשיבוצה של המערערת בתקן מסוים כלשהו, או לשנות את התקן שניתן לה בסופו של דבר. אי לכך נדחתה התביעה (להלן: פסק הדין). על כך הוגש הערעור מושא דיננו זה. 9. 9. במהלך הטיעונים בפנינו, הוברר, כי הנהלת בית החולים הציעה למערערת מספר תפקידים במסגרת בית החולים, אולם הצעות אלו נדחו על ידה. בין לבין, בשנת 2000, לאחר שניתן פסק הדין, הועברה המערערת מתפקיד של מזכיר מעבדה לעבודה בספרייה הרפואית של בית החולים וביום 25.7.2002 נקבעה לה משרה של ספרן רפואי, כשמתח הדרגות הצמוד למשרה גבוה מזה שהחזיקה בו, והוא 16-14 בדירוג המנהלי. בהיותה בעלת תואר אקדמי, תורגמה דרגתה האישית של המערערת לדרגה 38 בדירוג מח"ר מיום 1.2.1999. הדיון בערעור והכרעתנו 10. 10. בדיון בערעור, חזר בא כוח המשיבים על הצעה אשר הופנתה למערערת, לפיה תקודם בחצי דרגה נוספת, מבלי לפגוע בזכויותיה. המערערת דחתה את ההצעה, תוך שהיא עומדת על התביעה בכללותה ובתוך כך אף על דרישתה לשיבוץ בתקן של עוזר אמרכל לעניני מעבדות. המשיבות חזרו על טענתן, כי משרה תקנית מעין זו ואתה דורשת המערערת, אינה קיימת כלל בין המשרות בבית החולים, ואילו התקן שנקבע למשרה שמילאה המערערת בפועל בעת שעבדה במעבדה, הוא שהלם אותה משרה. 11. 11. לאחר שנתנו דעתנו לחומר שהובא בפנינו, לסיכומי הצדדים ולטיעונם בפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי פסק הדין של בית הדין האזורי ראוי להתאשר מטעמיו שפורטו לעיל, על פי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991. 12. 12. לא נצא ידי חובת הנמקה, מבלי שנוסיף ונעמוד על הדברים הבאים: א. הערעור מכוון בעיקרו, כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, וממצאיו, ולא מצאנו טעם משפטי, או אחר, להתערב בהם או לשנותם. ב. נחה דעתנו, כי אכן כדין קבע בית הדין האזורי, שהמערערת לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש לטענתה בדבר הבטחה שניתנה לה לתקן מסוים כלשהו. מסקנתו זו של בית הדין האזורי, המקובלת אף על דעתנו, מעוגנת היטב בראיות, אשר ההתרשמות מהן והערכתן נתונה לו, ופסק הדין, בכללותו, אינו מגלה טעות משפטית המחייבת התערבותנו בו. ג. המערערת שבה ומסתמכת בערעורה על אותה הבטחה לכאורית, אשר ניתנה לה במהלך הדיון שהתקיים ביום 18.1.1989, לאחר שהוחלט, בעצה אחת עמה ובהסכמה בכתב שנתנה, על העברתה מתפקיד אחראית לשכת מנהל בית החולים למשרה של עוזרת אמרכל לענייני מעבדות ומחלקות פרה-רפואיות. משנפסק כי לא הוכחה הבטחה קונקרטית למציאת תקן עבור המערערת בתפקידה החדש, נשמטת הקרקע מתחתיו של הערעור. ד. רואים אנו לציין, כי זכויותיה של המערערת נשמרו ולא נפגעו במהלך העברתה מתפקיד לתפקיד, וכל ערעורה סב על אפשרויות השתכרות וקידום שיכול והיו עומדות לה, אילו נימצא תוקף משפטי להבטחה שניתנה לה, לטענתה. אולם, כאמור, משנדחו טענותיה, שוב אין תוקף לאותן אפשרויות, שיכול והיו מתממשות ויכול שלא היו באות כלל לעולם. 13. 13. לאור כלל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הערעור. 14. 14. סוף דבר: הערעור נדחה. בשים לב לכלל נסיבותיה של פרשה זו, אין אנו פוסקים הוצאות. משרהתקן (עבודה)