פסק דין גזר דין הנאשם הינו נגר במקצועו, ובתקופה הרלבנטית לכתב-האישום היה בעל נגריה בשם "נגריית האחים פרח סמיר" ברח' ברקאי 8 ביפו (להלן: "העסק"). הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בכך שבשנות המס 1991 ו- 96-1993 פעל תוך שימוש במירמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק ממס, וכן ניהל וקיים פנקס חשבונות ורשומות כוזבים בשנות המס 1991 ו- 95-1993 בכך שלא הוציא חשבוניות על מלוא התקבולים שהתקבלו בעיסקו, ולא רשם בפנקס החשבונות של העסק את מלוא התמורה שקבל מלקוחותיו עבור עבודות נגרות שביצע עבורם, והשמיט הכנסות מעיסקו כמפורט בעמודים 160-153 לפרוטוקול. הנאשם אף הורשע בכך שהוציא 9 חשבוניות מס מבלי לשלם המע"מ, וזאת מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, ולא הגיש במועד שני דוחות מתוך כוונה להתחמק ממס בסכומים המפורטים בעמ' 161 להכרעת-הדין. באי-כוח המאשימה עתרו לביהמ"ש להטיל על הנאשם מאסר בפועל, שלא לריצוי בעבודות שירות, מאסר ע"ת וקנס, בהדגישם את חומרת העבירות, משך ביצוען, הרשעותיו הקודמות של הנאשם בת.פ. 8257/86 ו- 3467/96, ואי-הסרת המחדלים עובר למתן גזה"ד. לטענת ב"כ המאשימה, סכומי הכס שהושמטו - לא שולמו לרשויות מס ההכנסה עד היום, ועל אף חלוף כ- 5 שנים מאז ביצוע העבירות, לא הגיש הנאשם לרשויות מע"מ את הדו"ח התקופתי לחודש אוקטובר 1996. ב"כ הנאשם עתר לביהמ"ש שלא להטיל על מרשו מאסר העולה על שלושה חודשים, וכן לא להכביד עמו בתשלום קנס. לדבריו, לו היה הנאשם מגיש דוחות אמת למס הכנסה כקבוע בחוק, חבותו במס לא היתה גדולה, שכן הסכומים שהוא השתכר אינם גבוהים, ורווחיו היו מזעריים. עוד לטענתו, הנאשם אינו נמנה על הנגרים ידועי השם, שהלקוחות הצובאים על פתחו מעשירים את קופתו, ומצבו הכלכלי היה קשה בעת ביצוע העבירות, ואף כיום. לתימוכין בטענתו, הגיש הסניגור מסמך אודות העיקולים שהוטלו על חשבונו של הנאשם (נ/5), דרישות ארנונה שלא שולמו לעירית ת"א (נ/6א'), ורשימת תיקי הוצל"פ התלויים ועומדים נגדו (נ/4ב'). לדבריו, עקב מצבו הכלכלי הקשה לא יכול היה הנאשם להסיר המחדלים. בנוסף לכך, סובל הנאשם מתחלואים שונים: מחלת לב (ראה: נ/9ב') ומחלת הסכרת (ראה: נ/9א' ונ/10). הנאשם מפרנס 5 ילדים, ולדברי הסניגור, הטלת קנס מכביד - תביא למאסרו עקב חוסר יכולת לשלם הקנס. לנאשם הרשעות קודמות לא מעטות. בשנת 1986 הורשע בכך שלא הגיש דוחות במועד - עבירה על סעיף 117 (א)(6) לחוק מע"מ. בשנת 1990 הורשע בהחזקת נכס החשוד כגנוב, והחזקת נשק שלא כדין. כמו-כן, נדון ע"י מותב זה בשל אי-הגשת 11 דוחות תקופתיים בשנות המס 94-1993 ו- 1996 (ת.פ. 3467/96), והוטלו עליו 4 חודשי מאסר, 8 חודשי מאסר ע"ת, וקנס בסך 5,000 ₪. הנאשם עירער על חומרת העונש, ובהודעת העירעור ציין כי אם יהא עליו לרצות עונש של מאסר בפועל, הוא לא יוכל לעמוד בתשלום שקבע ראש ההוצל"פ במסגרת חקירת היכולת, וילדיו יהפכו למעמסה על שירותי הרווחה. ביהמ"ש המחוזי קבל את העירעור בהתייחס לעונש המאסר, ובשל נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם איפשר לו לרצות את עונש המאסר בעבודות שירות. כאן יוער, כי גזה"ד של בימ"ש השלום בת.פ. 3467/96 הנ"ל ניתן בתאריך 21.10.96, ובטרם יבש הדיו על גזה"ד, חזר הנאשם וביצע חלק מהעבירות נשוא האישום הששי בתיק דנן. קרי: לא הגיש הדו"ח התקופתי המתייחס לחודש אוקטובר 1996, וכן לא כלל חלק מעיסקאותיו בדו"ח התקופתי שהגיש לגבי חודש דצמבר 1996, ולא שילם המע"מ הגלום בחשבוניות שלא נכללו בדו"ח. לחומרת העונש יש איפוא לציין את ריבוי המקרים, הישנות המעשים, ומשך תקופת ההשמטה, כמו גם אי-הסרת המחדלים עובר למתן גזה"ד. כבר נקבע לא אחת, כי הסרת המחדלים מהווה נסיבה כבדת משקל להקלה בעונש, ואי-הסרתם מהווה נסיבה לחומרה. ראה ע.פ. (ת"א) 1726/97 בועז גבריאל נ. מ"י (לא פורסם), שם נקבע: "יש אמנם חשיבות רבה להסרת מחדלים, ויש להביא זאת בחשבון, אולם הזמן הנכון לעשות זאת הינו בטרם הגשת כתב-אישום, ולפחות בעת הדיון בערכאה הראשונה". בת.פ. 4310/93 מ"י נ. משה עידן מיסים י/6 (דצמבר 1996) נקבע, כי שאלת הטבת הנזק והסרת המחדל היא שאלה עקרונית ומהותית בהתייחס למידת העונש שיש להטיל על נאשם בתיקי מיסים, "כאשר יש באלמנט זה כדי להצביע על מידת השלמתו של האיש עם החטא שחטא כלפי האוצר או החרטה שגמלה בגילו על ההונאה שהונה אותו". וכן ראה בעניין זה ע.פ. 798/95 חיבאללה נ. מ"י מיסים י/1 (פברואר 1996) ה- 303. וע.פ. (ת"א) 1309/90 ו- 1420/90 דוד שלמה ואח' נ. מ"י מיסים ו' (2) ה- 264. ברע"פ 1776/94 דוד עובדיה נ' מ"י, תקדין עליון כרך 94 (2) תשנ"ד/תשנ"ה - 1994 צויין: "חומרה יתירה לעברייני מס שלא הסירו מחדליהם עד יום מתן גזה"ד. ביהמ"ש העליון ובתי המשפט המחוזיים פסקו בשורה ארוכה של תקדימים כי העונש הראוי לאותם עברייני מס שאינם מסירים מחדליהם עד יום מתן גזה"ד - הוא מאסר בפועל". בע.פ. (ת"א) 1158/96 מאיר פדידה נ' מ"י (לא פורסם) הקל ביהמ"ש המחוזי בת"א על עונשו של נאשם שהורשע בהשמטת הכנסה מדוחו"ת שהגיש למס הכנסה בסכום של כ- 30,000 ש"ח ואי-דיווח על הכנסות מעסוקו תוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, אך זאת רק לאחר שהסיר את מחדליו, ושילם כל חובותיו למס הכנסה. עונש המאסר הופחת מ- 15 חודשים ל- 9 חודשי מאסר. על פי ההלכה הפסוקה, אין לאפשר ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות כשמדובר בעבירות פיסקליות. ראה: ע.פ. 4097/90 בוירסקי יקותיאל נ. מדינת ישראל תקדין עליון כרך 90 (3) תש"נ/תשנ"א - 1990. וכן: ע.פ. 41/88 ד"ר רפאל שמשוני נ. מדינת ישראל פד"י מ"ב (3) עמ' 730. כמו-כן נקבע, כי ההיבט המרכזי המנחה את בית המשפט בבואו לגזור את דינו של נאשם הינו ההיבט הציבורי הגובר על כל היבט אישי, ויש צורך להדגיש ולהמחיש את החומרה שמייחסים המחוקק והמערכת השיפוטית לעבירות מיסוי בדרך של ענישה מחמירה ומרתיעה. ראה ע.פ. 522/82 סעיד עאזם ואח' נ. מדינת ישראל פד"י ל"ו (4) 411. לקולת העונש יש לציין, כי אין עסקינן במי שנמנה על שועי הארץ או ספסרי בורסת ני"ע אלא עסקינן בנגר פשוט, חסר השכלה המשתכר אל צרור נקוב, אשר ניסה לפרנס את בני משפחתו מעבודת כפיים קשה ומפרכת. הנאשם בקש לשאת את דברו, ולאחר הרשעתו הביע חרטה, וציין כי הוא אמנם לא דיווח במועד והשמיט מהכנסותיו, אך גם לא ניצל את זכותו לנכות הוצאות שהוציא בפועל: שכר פועליו, הוצאות שכירות מבנה, ותשלומים ששילם עבור חומר גלם. עוד טען הנאשם כי שליחתו למאסר תמיט קלון על משפחתו, ויקשה עליו להשיא את 4 בנותיו. אין ספק כי העונש המוטל על כל נאשם פוגע בבני משפחתו, ואין לו לעבריין המס, אלא להלין על עצמו על שהמיט על בני משפחתו קלון וקשיי פרנסה, וטוב היה עושה לו חשב על כך קודם לכן. בנו של הנאשם העיד כעד אופי. הוא תיאר את אביו כאב למופת שעמד בראש המשפחה, וציין כי אביו נקלע לקשיים כלכליים לאחר שנטל הלוואות מגורמים עבריינים ביפו, ועל-מנת לשלם את סכום הקרן וריבית הנשך בשיעור 10% לחודש, הוא נאלץ להשתמש בכל התקבולים ששולמו לו ע"י הלקוחות, והסתבך בביצוע העבירות בתיק דנן. הנאשם ובנו בקשו כי ביהמ"ש לא יטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אך למעט הבטחות ורבליות לפיהן ברצונם לשלם חובם לרשויות המס - לא שולם בפועל מאומה עד למועד מתן גזה"ד. לאור מהות העבירות, סכומי השמטת ההכנסות, מישכן, וביצוען לאחר הרשעתו בת.פ. 3467/96, ולעומתן - נסיבותיו האישיות של הנאשם, ולאחר ששקלתי הטיעונים לחומרה ולקולא, אני מטילה על הנאשם כדלקמן: א. 10 חודשי מאסר. ב. 12 חודשי מע"ת, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסר עבירה על סעיפים 220(1), 220(4) ו- 220(5) לפק' מס הכנסה, או סעיף 117(ב) או 117(א)(14) או 117(א)(3) לחוק מע"מ. ג. 8 חודשי מע"ת, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שיחרורו ממאסר עבירה על סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ. ד. קנס בסך 7,500 ₪ או 75 ימי מאסר תמורתו, שישולם לרשויות מס הכנסה. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים החל מתום 60 יום לשיחרורו ממאסר. ה. קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו שישולם לרשויות מע"מ. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים החל מתום 120 יום לשיחרורו ממאסר. הודע לנאשם על זכותו לערער תוך 45 יום. משפט פלילימיסיםחשבוניתמע"מ (מס ערך מוסף)