החלטה 1. הבקשה שלפני עניינה בקביעת מקום השיפוט בבקשה למתן סעדים זמניים שהגישו המבקשים 2,3 בבית הדין האזורי בירושלים (בש"א 1854/07). 2. וזה בתמצית רקע הדברים: בבית הדין האזורי בירושלים מתנהלת עוד משנת 2003 תביעה של קבוצת עובדים המוצבים לעבודה בסניפי המשיב 1 (להלן: המוסד לביטוח לאומי) באמצעות המשיבה 2 (עב 2388/03). עניינה של תביעה זו, בעתירתם של התובעים להכיר בהם כעובדי המוסד לביטוח לאומי. קבוצת התובעים מנתה בראשית הדרך 70 עובדים, והיא מונה כיום 12 תובעים, והמבקשים בכללם. במסגרת תביעתם, הגישו המבקשים לבית הדין האזורי בירושלים ביום 26.7.2007, בקשה דחופה למתן צווי מניעה זמניים כנגד הפסקת העסקתם. בדיון שקיים בית הדין האזורי בבקשה ביום 29.7.2007, טען בא כח המוסד לביטוח לאומי, כי בית הדין בירושלים נעדר סמכות מקומית בבקשתם של המבקשים 2,3. זאת מאחר, והמבקשים 2,3 מוצבים בסניפי המוסד לביטוח לאומי בצפון הארץ. נשיאת בית הדין האזורי בירושלים, השופטת רונית רוזנפלד, הפנתה את המבקשים להגיש לבית דין זה בקשה בעניין מקום השיפוט בבקשתם. 3. תמצית בקשת המבקשים לפני היא, כי חרף העדר סמכות מקומית בעניינם של המבקשים 2,3, ימשיכו בקשותיהם להתברר בפני בית הדין האזורי בירושלים, בצוותא חדא עם בקשתו של המבקש 1. המבקשים מצביעים על כי המשיבים לא העלו טענה בעניין חוסר סמכות מקומית במשך תקופה בת כארבע שנים בה מתנהל ההליך העיקרי, וטענה זו מועלית כעת לראשונה. במצב דברים זה סבורים המבקשים, "שואבת" הבקשה לצווים זמניים את סמכותה מן התיק העיקרי, במסגרתו הוגשה. לגופו של עניין סבורים המבקשים, כי העברת הבקשות לבית הדין האזורי בנצרת נעדרת הגיון דיוני. המשיבים 1,2 הודיעו כי הם מתנגדים לקיום הדיון בבקשות למתן סעדים זמניים בעניינם של המבקשים 2,3 בבית הדין האזורי בירושלים, ולטעמם יש לקיים את הדיון בפני בית הדין המוסמך, הוא בית הדין האזורי בנצרת. ואלה הטעמים שביסוד עמדתם: לא קיימת זיקה עניינית בין ההליך העיקרי, שעניינו בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד בין התובעים לבין המוסד לביטוח לאומי, לבין הבקשה הזמנית לביטול פיטורים; היה על המבקשים להגיש תביעה עיקרית נפרדת שעניינה בסיום העסקתם; לא קיימת זיקה עניינית בין בקשתו של המבקש 1, שהוצב לעבודה כעובד לוגיסטי בסניף המוסד בירושלים, לבין עניינם של המבקשים 2,3 שהוצבו לעבודה כעובדי מחשוב בצפון הארץ; נסיבות סיום העסקתם של המבקשים 2,3 שונות מאלה של המבקש 1. המשיבים 3,4 לא המציאו לבית הדין עמדתם בבקשה. 4. עיינתי בבקשה ובעמדות הצדדים לה, ונחה דעתי כי יש מקום להיעתר לה. אכן, כטענת המשיבים 1,2, סביר להניח שהדיון בתביעה העיקרית ובבקשות למתן סעדים זמניים יעלה לדיון שאלות נפרדות שבמשפט ובעובדה. בדומה, יתכן שבקשותיהם הזמניות של המבקשים 2,3 יעלו לדיון גם שאלות שונות מאלה שיעלו במסגרת בירור בקשתו של המבקש 1. עם זאת, מדובר במסכת העסקה אחת של המבקשים אצל המשיב 1, שמן הנכון שתבוא לידי בירור בכרך אחד. סבורני כי קיום הדיון בבקשותיהם של המבקשים 2,3 בפני בית הדין האזורי בירושלים יפרוש בפניו תשתית רחבה, שתסייע לו במתן הכרעה צודקת בהליך. זאת ועוד, תביעתם העיקרית של המבקשים 2,3 תמשיך להתברר, בין כך ובין כך, בפני בית הדין האזורי בירושלים. משכך, איני מוצא טעם בפיצול ההתדיינות בין שני בתי דין שונים, שעה שמדובר באותם צדדים להליך. פיצול מעין זה יגרום לבזבוז משאביהם של בתי הדין ושל הצדדים להליך. הנה כי כן, שיקולים של יעילות הדיון, חסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים ומניעת מתן החלטות סותרות, מטים את הכף לעבר המשך הדיון בבקשותיהם של המבקשים 2,3 בפני בית הדין האזורי בירושלים. 5. בהחלטה זו הובאה בכלל חשבון גם העובדה, כי המוסד לביטוח לאומי לא טען לחוסר סמכותו של בית הדין האזורי בירושלים ביחס לתביעתם העיקרית של המבקשים 2,3 שהוגשה עוד בשנת 2003. 6. סוף דבר - הבקשה מתקבלת. בש"א 1854/07 תמשיך להתברר בפני בית הדין האזורי בירושלים, שיקבע את אופן הדיון בבקשה. ביטוח לאומיהכרה כעובד