החלטה 1. בפני שתי בקשות רשות ערעור, כדלקמן: א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג - שהם; בל 1672/05) מיום 11.06.2007, בה הותר למבקש להפנות למומחה מטעם בית הדין פרופ' שלזינגר (להלן - המומחה), רק חלק מן השאלות שהפנייתן התבקשה ובניסוחו של בית הדין (להלן - הבקשה הראשונה). ב. בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בבאר שבע באותו הליך שלעיל מיום 15.07.2007, שלא לפסול בשלב זה את חוות דעת המומחה. פסילת חוות הדעת התבקשה, בין השאר, משהמומחה ציין במענה לשאלות הבהרה, כי "... באם אכן הויכוח הקולני היה חריג (לדעתי הדבר בספק שכן ויכוחים חריגים עלולים להיות חלק משגרת העבודה)...". לשיטת המבקש, באמור גילה המומחה, כי הוא מהרהר אחר קביעת בית הדין כי ארע למבקש ארוע חריג בעבודתו (להלן - הבקשה השניה). 2. לאחר שעיינתי בשתי הבקשות, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה הראשונה להידחות. בית הדין השכיל בהחלטתו מיום 11.06.2007, לנסח מספר שאלות הבהרה הממצות היטב, את שביקש מר אלגרבלי לשאול את המומחה. בתוך כך, התבקשה התייחסות מפורטת של המומחה לחוות דעתו של פרופ' קפלינסקי, אשר שאלות ההבהרה הפנו לחלקים הימנה. בבקשה ציין בא כח המבקש, כי "בחקירה נגדית קיימת חשיבות מן המעלה הראשונה לדרך ניסוח השאלות ולסדר הצגתן". שאלות הבהרה הינן במקום חקירה נגדית אך אינן חקירה נגדית. בית דין זה חזר ופסק, כי המומחה הרפואי ממונה מטעם בית הדין על מנת לסייע בידי בית הדין לבחון את סוגיית הקשר הסיבתי הרפואי בין ארוע בעבודה לליקוי עליו מתלונן מבוטח. חוות דעתו של המומחה אינה מוגשת מטעם צד להליך ולצדדים אין זכות קנויה לחקור את המומחה הרפואי, לא באמצעות שאלות בכתב ולא באמצעות זימונו ליתן עדות בבית הדין, אם כי ניתן לזמן את המומחה להשיב על שאלות בבית הדין ברשות בית הדין ומטעמים מיוחדים שירשמו (ראו: דב"ע לו/64 - 0 המוסד לביטוח לאומי - חיים שרף, פד"ע ז 461; דב"ע נב/158 - 9 שולמית דגני - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 448; דב"ע נה/116 - 0 המוסד לביטוח לאומי - איטה שטיין פד"ע לז 577 וראו אף ס. אדלר, "מומחים יועצים - רפואיים בבתי הדין לעבודה", המשפט ב' 199, על תפקידו של המומחה הרפואי ויעודן של שאלות ההבהרה). בית הדין האזורי הוא שצריך להכריע בסוגיית הקשר הסיבתי ורק לעיתים רחוקות תתערב ערכאת הערעור בשאלות ההבהרה, אותן מחליט בית הדין להפנות למומחה על מנת שיסייעו בליבון חוות דעתו. מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים, משכך דין בקשת רשות הערעור הראשונה להידחות. המבקש עתר כי נזמנו להשלמת טיעון בעל פה בבקשת רשות הערעור. לא מצאנו צורך בקביעת דיון בנוכחות הצדדים, משאין אנו סבורים כי בהחלטה זו יש משום שינוי ההלכה, לפיה בית הדין יתיר בדרך כלל "ביד רחבה" הפנית שאלות הבהרה. זאת כאמור לעיל, משסבורים אנו, כי בהחלטתו הפנה בית הדין לעיונו של המומחה את הסוגיות העיקריות שביקש המבקש להפנות לו. 3. בהחלטת בית הדין מיום 23.01.2007, בה נקבעו העובדות נאמר, כי "ביום 26.03.2006 היה מעורב התובע בויכוח קולני וחריג בעוצמתו בנמל". במענהו לשאלות ההבהרה, ציין המומחה הרפואי כאמור לעיל, כי "במקרה של התובע, באם אכן הויכוח הקולני היה חריג (לדעתי הדבר בספק שכן ויכוחים חריגים עלולים להיות ילק משגרת עבודה) יתכן והויכוח זרז במידת מה את התרחשות האוטם". לטענת המבקש המומחה חרג באמור ממסכת העובדות שקבע בית הדין האזורי ולפיכך ראוי לפסול את חוות דעתו ולמנות תחתיו מומחה - רפואי אחר. אולם, עיון בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה, אינו מעלה על פני הדברים, כי המומחה סטה ממסכת העובדות. אמנם המומחה הרהר אחריה, אך תשובותיו לשאלות ההבהרה ניתנו בהנחה, כי אכן המבקש נטל חלק בויכוח חריג. משכך, לא מצאתי כי היה על בית הדין בשלב זה לפסול את חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה. זאת ואף זאת. ככל שהמבקש סבור, כי תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה דורשות ליבון נוסף, רשאי הוא לפנות בבקשה מתאימה לבית הדין האזורי. 4. סוף דבר - בקשות רשות הערעור נדחות. אין צו להוצאות. שאלות הבהרה למומחה