אי עצירה לפני קו עצירה לפני רמזור

פסק דין 1. נגד המערער הוגש כתב אישום, לפיו, ביום 23.10.99 בשעה 00.55, נהג במכונית בצומת דרך בר יהודה ורח' ירוחם בחיפה. נכתב שלא ציית לאור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו, בכך שלא עצר רכבו לפני קו העצירה סמוך לרמזור והמשיך בנסיעה בניגוד לאור האדום, ובכך עבר על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א1961-. 2. המערער הגיש בקשה להשפט וזומן לדיון ליום 15.5.00. במועד זה התיצב בפני השופט ש' יציב בית משפט השלום (תעבורה) בחיפה. הוא כפר בעובדות כתב האישום, והמשך הבירור נקבע ליום 30.8.00 בשעה 09.30, לשמיעת הוכחות. 3. במועד האמור לא התיצב המערער. לפיכך, הרשיע אותו השופט יציב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לאחר שכתב בהכרעת הדין שמועד הדיון נקבע והודע למערער. בית המשפט גזר על המערער קנס בסך 1,300 ש"ח והודיע לו זכותו לערער תוך 45 ימים. 4. ביום 4.1.01 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין וזה תוכנה : "1. ביום 15/5/00 נדחה הדיון והמבקש רשם כי הדיון נדחה ליום 28/12/00. מצורף מסמך המאשר זאת. 2. כנראה נפלה טעות והדיון התקיים בהעדר המבקש ביום 30/8/00 באי ידיעתו. 3. המבקש לא ביצע את העבירה המיוחסת לו בתיק הנ"ל. ומכחיש זאת. 4. המבקש מקבל קיצבה מאת המוסד לבל"ל ע"ס 1,600 ש"ח לחודש וזוהי כל הכנסתו. 5. מבקש להתחשב במבקש ולבטל פסק הדין אשר ניתן בהעדר המבקש. 6. מן הדין והצדק להענות לבקשה." בתחתיתו של המסמך שצורף, הזמנה לדיון ביום 15.5.00, נראה רישום בכתב יד של התאריך 30.12.00, 09.30. כאמור, בגוף הבקשה נרשם שהדיון נדחה ליום 28.12.00. 5. השופט יציב קבע שמיעת הבקשה ליום 6.2.01. במועד זה התיצב המערער וחזר על בקשתו. הוא נשאל לפשר הסתירה בין התאריך הנקוב בבקשה לבין זה שכתב במסמך שצרף, והשיב שסבר שהדיון בבקשה הוא ביום 30.12.00. כאשר נשאל על ידי השופט כיצד סבר שהדיון ביום 30.12, שהרי זה בשבת השיב: "בסדר, חשבתי שזה ב30/12/00-". הוא הוסיף שלא עבר באור אדום אלא "זה היה בדיוק בצהוב". 6. השופט יציב קבע שאינו מקבל את דברי הנאשם שלא התייצב למשפטו בגלל טעות ברישום. הוא קבע שהתאריך הרשום על גבי המסמך שצילומו צורף לבקשה אינו ראיה לכך כי נפלה טעות ברישום התאריך, וגם אין דמיון בין המועד שנקבע לשמיעת ההוכחות 30.8 לבין התאריך 30.12, מה עוד שה30.12- חל בשבת. לפיכך דחה את הבקשה. על כך הגיש המערער ערעור. ביום הדיון הופיע עורך דין שטען בשמו. 7. בא כח המערער טען שאין ללמוד מאי הופעת המערער על זלזול בבית המשפט, אלא מדובר בטעות. לדבריו, יש למערער טענת התישנות וכן טענות נגד האישום. באת כח המשיבה סברה שיש לדחות את הבקשה. היא הוסיפה שאם ימצא בית המשפט לנכון להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, היא מבקשת לחייב את המערער בהוצאות. 8. מטבע הדברים, מאפשרים בתי המשפט לנאשמים שיהיה להם "יומם בבית המשפט". הדבר מביא לסרבול ולעתים גם לניצול לרעה של הליכים, אבל הוא פועל יוצא של הגישה, לפיה יש למצות את האפשרויות ליתן למי שנאשם בהליך פלילי לברר את האישום. גם לגישה מקלה זו צריכים להיות סייגים. 9. במקרה זה שמע בית המשפט את המערער ואת הסבריו, ולא קיבל אותם. בית המשפט היה רשאי לקבוע שהוא אינו מאמין למערער שהרישום משקף מה שהבין המערער בשעת הדיון, וראה תמיכה לכך בעובדה שמדובר בשבת. גם הסתירה בין התאריך האמור לבין התאריך הנקוב בבקשה, תומכים בגישה של בית המשפט. 10. משראתה ערכאה ראשונה את המערער, והחליטה, לאחר שמיעת טעוניו ובחינת העובדות, שהוא אינו מהימן עליה ודחתה את הסבריו, איני רואה עילה לערכאת ערעור להתערב בקביעה זו, ולהורות על שמיעת ההליך. בנסיבות אלה, אני דוחה את הערעור. משפט תעבורהרמזורקו עצירהאי עצירה