הכרעת דין הנאשם מואשם בעבירה של נהיגה במהירות של 114 קמ"ש במקום מהירות של 80 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54 (א) ת"ת, 200 מ' מזרחית לצומת מרדה מערב, כביש 505, אירוע מיום 2.5.99, שעה 07:13. 2. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים, אני מחליט לזכות הנאשם, לאחר שהחלטתי לאור בקשת הנאשם בפני לאמץ במלואו את פסק דינו של כב' השופט לוי ירון בביהמ"ש השלום (תעבורה) ברמלה, בתיקים 836034/96 ו- 837664/95 מיום 6.9.2000. 3. הנאשם שהופיע בפני כשאינו מיוצג, טען ביום ההקראה כי אינו מודה באשמה. 4. רק במהלך עדותו בפני, ובסיכומיו, ביקש הנאשם לאמץ להגנתו את מסקנות ביהמ"ש ברמלה בפסה"ד הנ"ל לגבי אמינות מכשיר מד הלייזר - המכונה "ממל"ז". 5. במקרה שבפני, עד התביעה, שהוכשר עפ"י ת2/ כמפעיל מוסמך, אכן ביצע את מדידת המהירות כלפי רכב הנאשם, לטענתו, במכשיר הממל"ז, כשטווח המדידה עפ"י ת1/, היה 295 מ'. 6. התובעת בסיכומיה הבהירה כי אין בית משפט זה מחוייב בכל צורה שהיא לאמץ את מסקנות בית המשפט ברמלה לגבי אמינות הממל"ז, שכן עדיין קיימת החזקה עפ"י פסק דינו של כב' השופט בית המשפט העליון מ.חשין בבש"פ 2343/00 מיום 2.4.2000, לפיו "...דרך העולם היא - דרך העולם ודרך המשפט - שמקום בו מבקש בעל דין לסמוך על מכשיר חדיש להוכחת טיעוניו, מבקשים בתי המשפט לעמוד על טיבו של אותו מכשיר ושלא לקבל את ביצועיו כמהימנים וכאמינים עד שיוכח להם כי אכן מכשיר מהימן ונאמן הוא. כך הוא לאורך זמן מסויים עד היווצרה של מעין "מסה קריטית". לאחר היווצרה של מסה קריטית שוב אין מוטל עליו, על בעל דין, להוכיח הכל מבראשית ונוצרת חזקה שבעובדה כי המכשיר החדיש מכשיר אמין ומהימן הוא עד אם יוכח אחרת. מאותה עת ואילך כל הניסויים שנעשו בעבר כמו נבלעו ונטמעו בחזקה שבעובדה והמבקש להפריך אותה חזקה עליו הנטל (הטקטי) להוכיח את טענתו. " ובהמשך, בתחתית עמוד 3 של פסק דינו ממשיך ואומר כב' השופט מ.חשין: מתוך דברי כב' השופט סגן הנשיא בית המשפט המחוזי בת"א - השופט פורת:"...במילים אחרות, התביעה לא צריכה יותר להוכיח אלמנט זה, אלא מי שמתנגד לכך, הוא שיביא ראיות." ובעמוד 4 - בסוף פסק דינו מוסיף כב' השופט חשין כי: "...למותר לומר כי זכותו של נאשם עומדת לו לסתור אותה חזקה שבעובדה בין על דרך העקרון , בין במקרה ספציפי זה או אחר...". 7. לאחר שבחנתי בחון היטב את מסקנותיו של כב' השופט ירון לוי בפסק דינו הנ"ל, הגעתי למסקנה כי החזקה לגבי אמינות הממל"ז, לא רק שנסתרה לגבי שני אותם מקרים ספציפיים שהיו בפני השופט לוי, אלא לעניות דעתי, נסתרה החזקה על דרך העיקרון כפי שהבהיר כב' השופט העליון מ.חשין לעיל. 8. מסכים אני לחלוטין עם ניתוח הפסיקה על ידי כב' השופט לוי, בעמ' 12 לפסק דינו, לפיה מתברר כי רק בפניו ובפני בית הדין הצבאי לפניו היו הניסיונות הראשונים לקעקע את החזקה העובדתית בדבר אמינות הממל"ז באמצעות מומחה לדבר - ניסיונות שאכן צלחו והביאו למסקנה שקיים ספק מעבר לספק סביר באשר לנכונות החזקה בדבר אמינות הממל"ז. 9. מצטרף אני, לאחר שאימצתי את מסקנותיו של כב' השופט לוי, כפי שפורטו ב75- עמודי פסק הדין לפיהן (עמ' 74 לפרוטוקול) : "...במשפט פלילי עסקינן ועם כל חשיבותה, אכיפת המהירות אינה יכולה לבוא, בשום פנים ואופן על חשבון ערכי יסוד של המשפט הפלילי." 10. לאור כל האמור, משהגעתי למסקנתי זו, עול ההוכחה לגבי אמינות מכשיר מד הלייזר ולהפרכת המסקנות והספקות המפורטים בפסק דינו של כב' השופט לוי היא על התביעה שכן לעניות דעתי החזקה שבעובדה שעמדה לטובת אמינות המכשיר נסתרה על דרך העיקרון. 11. מודע אני כי פסק דינו של כב' השופט לוי אינו מנחה או מחייב מבחינה חוקית וכל שופט בערכה הראשונה רשאי לקבוע עמדתו באופן עצמאי, אם לקבל או לדחות, או להשעות, או לבקש כי אותם מומחים או מומחים אחרים, יופיעו בפניו על מנת שיתרשם מעמדתם בעצמו. 12. בית משפט זה בחן בחון היטב את הממצאים והמסקנות כפי שהובאו בפירוט, ביסודיות, בפסק דינו של השופט ירון לוי והחליט לאמצם במלואם. 13. לאור כל האמור, הואיל והנאשם העלה בטענותיו בפני את שאלת אמינות המדידה כלפי רכבו או לטענתו רכב אחר במכשיר הממל"ז, הגעתי למסקנה שנסתרה חזקת אמינות הממל"ז ואין כל וודאות שתוצאת המהירות של הממל"ז משקפת ברמת הדיוק הנדרשת במשפט פלילי את מהירות נסיעת הרכב הנמדד בפועל - רכב הנאשם. 14. לאור כל האמור, החלטתי לזכות הנאשם כאמור ברישא מהעבירה שיוחסה לו בניגוד לתקנה 54 (א) לת"ת, כאמור בכתב האישום שבפני. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות