החלטה 1. א. גלוריה בע"מ הגישה לבית משפט זה תובענה שבה עתרה לחייב את שני המשיבים (הנתבעים) לשלם לה סך של 370,000 $ בשקלים חדשים (ת.א 645/00). ב. התובעת עתרה למתן צו לעיכוב יציאתם של שני הנתבעים מן הארץ (בשא 8165/00). ג. בהחלטתי מיום 13.6.00, שניתנה במעמד צד אחד, נעתרתי לבקשה שבבש"א 8165/00 באופן חלקי בלבד: דחיתי את הבקשה לעיכוב יציאתו של הנתבע מס' 2 (המשיב מס' 2) ונעתרתי לבקשה ככל שהתייחסה לנתבע מס' 1 (המשיב מס' 1). ד. עתה, לאחר שקיימתי דיון במעמד הצדדים, עלי להחליט אם להשאיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד המשיב מס' 1 על כנו או שמא עלי לבטלו. 2. התובעת הינה, כאמור, חברה רוסית. בתביעתה היא טענה כי היא פועלת בעיקר במחוז האוטונומי בירוביז'אן. לטענתה, שני הנתבעים היו תושבי העיר בירוביז'אן ועלו ארצה בשנת 1995. התובעת הוסיפה לטענה כי היא עסקה והיא עוסקת בפעילות מסחרית של ציוד תשתיות "לכל דורש ולכל מקום לרבות חו"ל". התובעת טענה כי הנתבעים עסקו בפעילות מסחרית בבירוביז'אן וכי בשנת 1993 יסדו עסק פרטי תחת השם המסחרי "שוק". התובעת טענה כי ביום 1.1.94 נערך בינה לבין הנתבעים הסכם למכירת צנורות להובלת מים-גז בערך של 370,000 $ (אלף טון) וכי סוכם כי התשלום יעשה 75 ימים ממועד האספקה. התובעת טענה כי "המוביל והיוזם של העסקה היה הנתבע 2 אשר היה הגורם הדומיננטי בין השניים". התובעת טענה כי ביום 1.4.94 העמיסה את 1,000 הטונות של הצנורות על קרונות רכבת והעבירה אותם לרשות הנתבעים אשר השתמשו בשם הפירמה "שוק". לטענת התובעת, שילחו הנתבעים את הקרונות לסין, מעבר לגבולה של רוסיה, נסעו בעקבות המשלוח וקיבלו מן הקונה בסין, במזומן, סך של 430,000 $ "וברחו עם הכספים לישראל שם השתקעו ב1995- בתור עולים חדשים". התובעת טענה כי נגד הנתבעים נפתחה חקירה פלילית ברוסיה וכי השניים הוכרזו כעבריינים נמלטים. בתצהיר שניתן על ידי מר אולג לוין בתמיכה לבקשת צו עיכוב היציאה מן הארץ, כתב המצהיר לאמור: "11 משנתגלו הנתבעים על ידי התובעת במקום מושבם החדש - ישראל, מסר הנתבע 2 יפוי כח להחזר החוב לתובעת על שם סמיונוד ואח"כ על שם מוריצקי (נציגי התובעת בארץ) לעשות פעילות ברכוש שלו ושל משפחתו למען השיב החוב האמור לתובעת. מסירת יפוי כח זה היתה בגדר הודאת הנתבעים בקיומו של החוב ובהיותם הם נושאים בחובת החזרתו לתובעת. יפוי כח זה לא הופעל והנתבעים לא השיבו דבר לתובעת - מחובם". עוד הצהיר המצהיר כי לאחר הגשת התביעה שבת.א 645/00, ותוך כדי מסירת כתבי בי הדין - "נודע לי מפי שכנים כי הנתבע 1 עומד להגר בקרוב לקנדה וכי הוא עושה עתה מאמץ למכור רכושו (דירה ורכב)" המצהיר כתב בתצהירו כי "עברם של הנתבעים כעולה מהראיות כולל היסטוריה של מרמה, התחמקות, בריחה והברחת רכוש". על שום כך, טען כי "בנסיבות קיימת סכנה אמיתית ומוחשית כי הנתבעים יפעלו למימוש רכושם והברחתו לחו"ל תוך בריחה שלהם מהארץ. 3. בתצהיר נגדי שניתן ע"י הנתבע מס' 1 כתב הנתבע כי "אין כל חשש סביר שאני אעזוב ו/או אעקור את הארץ ו/או להכביד על ההליך המשפטי". לדבריו, הן כתב התביעה והן הבקשה לצו עיכוב יציאה אינם מגלים עילת תביעה נגדו. ולא זו בלבד, אלא ש"אין אני חתום על כל מסמך שהוא עם המשיבה ולא היה לי איתה כל קשר שהוא". הנתבע מס' 1 הצהיר כי - "(...) יפוי הכח שצורף לכתב התביעה וכן לבקשה וכאילו אני ואשתי מייפים את כוחו של מר מרביצקי סרגיי בן לאוניד לנהל את רכושנו באשר הוא בכל מקום, מוכחש מכל וכל על כל תוכנו והינו סמך מזוייף ומעולם לא חתמתי על יפוי כח כזה ומעולם לא הופעתי בפני העורך דין נוטריון ג'וליוס יזראל". הנתבע מס' 1 הוסיף והצהיר כי יפוי הכח הנ"ל "אינו מגלה כל עילה ו/או שייכות ו/או קשר לנושא התביעה בעוד שיפוי כח זה פג תוקפו בשנת 1998". המצהיר הוסיף כי "ביני לבין המשיבה לא היו כל עסקים לא מרחוק ולא מקרוב, לא הזמנתי אצלה כל סחורה ואינני חתום על כל מסמך ו/או הסכם ולא קיבלתי ממנה כל סחורה שהיא". עוד הצהיר הנתבע מס/ 1 כי "אין ולא היו לי כל מניות ו/או זכויות בחברת ו/או בעסק הפרטי שנושא את השם המסחרי "שוק" ובכל המסמכים ו/או ההסכמים שצורפו לכתב התביעה והן לבקשה לא מופיע לא שמי ולא חתימתי, דבר המחזק את טענותיי על העדר כל עילה נגדי". הנתבע מס' 1 הצהיר כי "אין לי כל כוונה לעזוב את הארץ, לא לצמיתות ולא לתקופה ממושכת". לדבריו, הוא עלה ארצה כדי להשתקע בה, רכש דירה, קיבל משכנתא "מרוצה מהחיים שלי בארץ ואין לי כוונה לעבור למקום אחר". 4. שמעתי את חקירתו הנגדית של הנתבע מס' 1. במהלך הדיון הוגשו בידי ב"כ התובעת המוצגים מב1/ עד מב7/. לאחר עיון במכלול נסיבות העניין, בטענות ב"כ הצדדים ובחומר הראיות שבפניי, נחה דעתי כי יש ראיות לכאורה להוכחת עילת התביעה כנגד הנתבע מס' 1. במהלך הדיון ביקש בא כוחה המלומד של התובעת, עו"ד רשף חן, כי הנתבע מס' 1 יתן את דוגמת חתימתו. הנתבע מס' 1 עשה כן על גבי המוצג מב6/. לאחר מכן הוגש כראיה יפוי הכח הנ"ל (במהלך הדיון הוצג בפניי יפוי הכח המקורי, ורק לאחר שהוצג בפניי קיבלתי כראיה את העתקו). סבורני כי אין צורך בשום מומחיות מיוחדת כדי להגיע למסקנה כי החתימה שנעשתה על ידי הנתבע מס' 1 במהלך הדיון (מב6/) דומה דימיון מפליא לחתימה המופיעה על גבי יפוי הכח הנוטריוני (המוצג מב7/). למותר לציין כי אינני קובע ממצאים בשלב זה. כל שהיה על התובעת לעשות, בשלב זה, הוא להניח בפניי ראיות לכאורה להוכחת טענותיה. נראה לי כי בנסיבות העניין, לאור הדמיון המפליא הנ"ל בין חתימתו של הנתבע מס' 1 על מב6/ לבין החתימה על יפוי הכח, הרי שהכחשתו של הנתבע מס' 1 את עצם החתימה על המסמך היא היא הנותנת כי יש לפנינו, לכאורה, מעשה מרמה והתחמקות המזכים את התובעת בסעד המבוקש על ידה. אכן, התובעת לא יכולה היתה להצביע על ראיה וודאית על כך שהנתבע מס' 1 עומד לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. היא הביאה בפני ביהמ"ש את מה שדלתה מפני שכניו של הנתבע מס' 1. נראה לי כי נכון יהיה ליתן למידע הנ"ל משקל מספיק לשלב הלכאורי הנדון. לכך יש להוסיף כי עובדה היא שהתובעת לא מסרה אותו מידע או דומה לו לגבי הנתבע מס' 2. בכך יש כדי לחזק את אמינות המידע ואמינות גירסתה של התובעת. 5. אכן, חופש התנועה של האזרח הינו זכות יסוד הראוייה להגנתו של ביהמ"ש. ראוי שלא לפגוע בזכותו הנ"ל של האזרח אלא בזהירות והקפדה תוך עריכת איזון אינטרסים ראוי ושקול בין האינטרס של התובע מזה לבין האינטרס של הנתבע מזה. דומני כי בנסיבות העניין שבפניי, סך כל הראיות המונחות לפניי מובילני למסקנה כי במסגרת האיזון האמור ראוי להעדיף את האינטרס של התובעת על פני האינטרס של הנתבע אשר לכאורה הוכח לגביו כי הוא נטל מרכושה של התובעת בעורמה וכי הוא מתכחש למעשיו ולאחריותו. 6. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה כי צו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד הנתבע מס' 1 ביום 13.6.00 יישאר על כנו. הנתבע מס' 1 ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. פיסקה 6 של החלטה זו הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד רשף חן ב"כ התובעת ובנוכחות עו"ד אנואר עבדו ב"כ הנתבע מס' 1 והנתבע מס' 1 בעצמו. עיכוב יציאה מהארץצווים