##ערעור על פסק דין לפי סעיף 79א## ערכאת ערעור תתערב איפוא בקביעת הערכאה הראשונה הפוסקת על פי סעיף 79א' רק במקרים הבאים, כנובע מהפסיקה (אף כי הרשימה אינה נסגרת בכך), בהתחשב בתכליתה של ההוראה האמורה וזאת אף אם אילו היא אינה ערכאה ראשונה, היא היתה אולי פוסקת אחרת: ##(1)## בית המשפט חרג מסמכותו. ##(2)## בית המשפט הגיע למסקנות ולתוצאות בלתי סבירות לחלוטין על פני הדברים. ##(3)## בית המשפט התעלם לחלוטין מטענות באי כח הצדדים. ##(4)## בית המשפט לא נתן לבאי כח הצדדים לטעון טענותיהם. ##(5)## נימוקים אחרים בעלי חשיבות שמטעמם אין להשלים, בשום אופן, עם תוצאות פסק הדין, כגון שבית המשפט טעה בהבנת ההסכמה בין הצדדים; וטעות זו עולה על פני הדברים." ההסדר הקבוע בסעיף 79א' לחוק שעל פיו ניתן פסק הדין: "נועד להחיש את פתרון הסכסוך מחד ולהקל מעומס ההתדיינות שבבתי המשפט מאידך (ראה דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט [נוסח משולב], תיקון מס' 15 התשנ"א1991-, ה"ח 319, 322)." כבר נפסק לא אחת כי העילות להתערבות בפסק הדין שניתן על דרך הפשרה מצומצמת יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל ובית המשפט יטה להתערב בפסק הדין שעל דרך הפשרה אך ורק במקרים בולטים וקיצוניים ואף רק במקרים של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות (ראה בר"ע 6765/95 זוננשוילי נ' חוד, דינים עליון נ"ג 27 וגם ראה רע"א 4721/97 כהן נ' אוזן, דינים עליון נ"ג 883). לאחרונה בית המשפט העליון נתן שוב את דעתו בענין מיידנברג (רע"א 2578/98 מיידנברג ייצור ובנית מבנים בע"מ נ' מלכי ששון, דינים עליון, כרך 99(3), ואף קבע באיזה מקרים יש צורך שהערכאת הערעור תתערב למרות שפסק הדין ניתן על דרך הפשרה. להלן פסק דין בנושא פסק דין ס. ג'ובראן, שופט [אב"ד]: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא), מיום 1.6.99, שניתן ע"י כבוד הנשיא א. קיטאי, בת.א. 4792/96. העובדות הצריכות לעניין המערער יליד 1950, נפגע בתאונת עבודה ביום 14.5.93, בעת שנחבל בראשו ובמצחו מקורה אשר נמצאת בחדר המדרגות במקום עבודתו, אצל המשיבה. הצדדים הסכימו בבית משפט קמא על ניהול הדיון על דרך הפשרה לפי הוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ה1984- (להלן: "החוק"), כאשר פסק הדין יהיה מנומק. טענות הצדדים ב"כ המערער טען כי יש מקום שערכאת הערעור תתערב בפסק הדין של בית משפט קמא למרות שפסק הדין ניתן על דרך הפשרה על פי סעיף 79א' לחוק, וזאת מכיוון שמדובר בערעור העוסק בטעמים משפטיים עקרוניים ואשר בהם יש צורך להתערבות כזו. ב"כ המערער טוען עוד כי בית משפט קמא טעה כשלא מינה מומחה מטעם בית המשפט וזאת לאור הפער בין חוות הדעת השונות של הצדדים. ב"כ המערער טען עוד כי בית משפט קמא טעה כאשר לא התייחס לתוכן חוות הדעת של הצדדים, ולא נתן כל נימוק מדוע אחוזי הנכות אותם קבע המומחה מטעם המערער גבוהים לדעתו ואילו אחוזי הנכות אותם קבע המומחה מטעם המשיבה מקובלים עליו, אלא עשה שימוש בדעה אישית שהתגבשה אצלו לגבי אמינות חוות הדעת של המומחים וכל זאת מתיקים אחרים אשר התנהלו בפני בית משפט קמא. ב"כ המערער טען כי דעה זו של בית משפט קמא, הקיימת טרם הערכת הנתונים בתיק, מהווה משוא פנים לכל דבר ועניין מכיוון שבית משפט קמא קבע את דעתו על אופיו של המומחה וטיב חוות הדעת על דרך של דעה מוקדמת. ב"כ המערער טען שבמידה והיה יודע על קיומה של דעה מוקדמת של בית משפט קמא בענין המומחה מטעמו, היה מבקש לאלתר, את פסילתו של כב' השופט קמא והיה מתנגד בכל תוקף להליך על פי סעיף 79א' לחוק שהוא פסק דין על דרך הפשרה. ב"כ המערער טען עוד כי אחת הסיבות לבקשתו שפסק הדין יהיה מנומק, היא על מנת לאפשר התערבות של ערכאת הערעור לאור הנמקות אלו. ב"כ המשיבה טענה שדין הדיון לפי סעיף 79א' לחוק כוללת לא רק דרך דיונית אלא גם אלמנט של ויתור על חקירת הרופאים, ומשויתר ב"כ המערער על חקירתו, הביא על עצמו את האפשרות שבית משפט קמא יעדיף אחת מחוות הדעת. ב"כ המשיבה טענה עוד שפסק הדין של בית משפט קמא ניתן לפי סעיף 79א' לחוק ואין דרכו של בית המשפט לערעורים להתערב בפסק דין על דרך הפשרה. עוד טענה ב"כ המשיבה כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובפסק דינו של בית משפט קמא, נחה דעתי כי יש לדחות את הערעור שכן לא מצאתי שטענותיו של ב"כ המערער יכולים לעמוד במבחנים שהתווה פסק דין זה. "מי שנתן הסכמתו להליך של מתן פסק דין על דרך הפשרה, אינו יכול להתנער מבחינתו מאחר שתוצאת ההליך לא השביעה את רצונו." (ע"א 4721/97 הנ"ל). יש לציין שגם לגופו של עניין, אין אני רואה צורך להתערב בפסק הדין של בית משפט קמא שכן התוצאה הסופית אליה הגיע בית משפט קמא מקובלת עלי. לפיכך, לו דעתי היתה נשמעת, הייתי מציע לחברי לדחות את הערעור. ס. ג'ובראן, שופט[אב"ד] מ. נאמן, שופט: אני מסכים. מ. נאמן, שופט י. גריל, שופט: עצם העובדה שערכאת הערעור היתה פוסקת אחרת אילו היה הדיון בתיק מובא בפניה כערכאה דיונית, אין די בה כדי להצדיק התערבות בפסק-דין הניתן על דרך הפשרה. הקריטריונים להתערבות מעין זו נקבעו בפסיקת ביהמ"ש העליון, כפי שפורטה בפסק-דינו של חברי, כב' השופט ס. ג'ובראן. לפי אמות מידה אלה, התערבותה של ערכאת הערעור בכל הנוגע לפסק-דין שניתנו על דרך הפשרה, צומצמה למסגרת המקרים שפירט ביהמ"ש העליון בענין מיידנברג הנ"ל (ע"א 2578/98). פסק הדין שבפנינו, נשוא הערעור, איננו נכנס למסגרת המקרים על פי אמות מידה אלה. מטעם זה אני מסכים לתוצאה לפיה דין הערעור להידחות. הייתי מציע גם שלא יינתן צו להוצאות, וכי הפקדון, אם אמנם הופקד, יוחזר למערער. י. גריל, שופט לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט ס. ג'ובראן. אין צו להוצאות. הפקדון, באם הופקד, יוחזר למערער. פסק דין בפשרה (סעיף 79א')שאלות משפטיות