החלטה 1. תחילתו של תיק זה בבקשה לביצוע שטר חוב על סך 150,000 ש"ח שהוגשה כנגד עושת השטר פוליריג בע"מ, וכנגד שניים שערבו לפרעון השטר. פוליריג בע"מ לא הגישה התנגדות לביצוע שטר, אולם הערבים (הם הנתבעים שבפניי) הגישו התנגדות, בצירוף בקשה להארכת מועד, ולאחר גלגולים שונים, ניתנה לנתבעים - בהסכמת ב"כ התובעת - רשות להתגונן. 2. לאחר מכן נעשה בין ב"כ הצדדים גילוי מסמכים, ואז נתגלתה לנתבעים כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת בקשר ללקוח פוליריג. ב"כ הנתבעים טוען כי מכרטסת הנהח"ש של התובעת עולה, שבשלשה מועדים, בין יוני לספטמבר 1997, קיבלה התובעת סך כולל של 149,936 ש"ח בגין החוב של פוליריג, ובצירוף תשלומים נוספים ששולמו לה, קיבלה התובעת בסה"כ 168,473 ש"ח, בו בזמן שהסחורה שסופקה לפוליריג מיום עשיית השטר ואילך הסתכמה בסך של 152,180 ש"ח בלבד. במלים אחרות - החוב, לפי הטענה, נפרע במלואו, ולפיכך מבקש ב"כ הנתבעים (בש"א 128388/99) לדחות או למחוק התביעה על הסף. לחלופין הוא טוען כי מכרטסת התובעת עולה יתרת חוב בסך 16,524 ש"ח, ועל כן יש להפחית את סכום התביעה, ולהעמידה על סכום זה. 3. הבקשה לדחייה/מחיקה על הסף נשלחה לתגובת התובעת. בתגובתה טענה התובעת, שאכן קיבלה סך כולל של 149,936 ש"ח, אולם תשלומים אלה שולמו לא ע"י פוליריג או ע"י מי מן הנתבעים, אלא ע"י החברה הישראלית לביטוח אשראי (ב.א.) בע"מ, אשר מבטחת את התובעת בפני סיכוני אשראי. עוד מציין ב"כ התובעת בתגובתו, כי בהסכם שבין התובעת והמבטחת נקבע, שהמבטחת תעביר לתובעת באופן זמני כספים, כגובה התביעה ועל חשבון התביעה, כאשר התובעת מתחייבת כי תתבע את החוב מהנתבעים, ותשיב את התקבולים הנ"ל למבטחת. 4. ב"כ הנתבעים הגיב על כך וטען, כי אם אכן קיבלה התובעת את הסכומים הנ"ל מאת המבטחת שלה, הרי שלפי סע' 63 לחוק חוזה הביטוח, עברה זכותה של התובעת כלפי פוליריג, - אל המבטחת, ואילו לתובעת אין עוד כל עילה או יריבות כלפי הנתבעים, ודין תביעתה להידחות. 5. מאחר שזוהי טענה חדשה, שלא נטענה בבקשה המקורית לדחייה על הסף, ולב"כ התובעת לא היתה הזדמנות להגיב עליה, נתתי לב"כ התובעת הזדמנות להגיב. ב"כ התובעת הגיש תגובה, שהיא, למעשה, בעיקרו של דבר, בקשה לתיקון כתב התביעה (בש"א 137415/99), באופן שהחברה המבטחת (ששמה הנוכחי הוא - כלל ביטוח אשראי בע"מ) תצורף כתובעת נוספת בתיק זה. כן נטען, כי מאחר שלא כל סכום חובם של הנתבעים שולם לתובעת ע"י המבטחת, הרי שבכל מקרה נותרה לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעים לפחות לגבי אותה יתרה שלא שולמה ע"י המבטחת, שהיא - סך 16,658 ש"ח. 6. מעצם הצורך להגיש בקשה לתיקון התביעה עולה, כי לכאורה יש ממש בטענות ב"כ הנתבעים בבקשתו לסילוק התביעה על הסף. אלא משעה שהוגשה בקשה לתיקון התביעה (ובאם בקשה זו תתקבל), שוב אין צורך להכריע בבקשה לסילוק על הסף, שהרי אין מסלקים תביעה על הסף, אם ניתן "להציל" את הפגם שנפל בה בדרך של תיקון התביעה. 7. באשר לבקשה לתיקון התביעה, העלה ב"כ הנתבעים שורה של נימוקים מדוע אין להיעתר לבקשה. לשני הצדדים ניתנה גם ההזדמנות להעלות טענותיהם בכתב בענין זה. טוען ב"כ הנתבעים, כי אין להתיר תיקון התביעה כמבוקש, הואיל ואין למבטחת עילת תביעה כלפי הערבים. שכן, לפי סע' 63 לחוק חוזה הביטוח, זכותו של המבוטח "כלפי חייבו" - קרי: כלפי פוליריג, עוברת למבטח, אך לא נאמר שם, שגם הזכות כלפי הערבים עוברת למבטח. הוא הדין ביחס להוראות הפוליסה, הקובעת, בסעיף 15, כי זכויותיו של המבוטח "נגד הלקוח" - קרי: פוליריג, עוברות לחב' הביטוח, אך לא נאמר בפוליסה, שגם הזכויות כלפי הערבים עוברות לחב' הביטוח. התשובה על כך מצוייה בסעיף 5 לחוק המחאת חיובים תשכ"ט - 1969, הקובע כי - "בכפוף להסכם ההמחאה, כוללת המחאת-זכות גם כל ערבות ושעבוד שניתנו להבטחתה וכל זכות אחרת הנלווית לזכות שנמחתה, במידה שהן עבירות; ועל הנושה לעשות, לפי דרישת הנמחה, את הפעולות הדרושות כדי שכוחה של המחאת הזכויות האמורות יהיה יפה לכל דבר". הנה כי כן, זכותה של התובעת כלפי פוליריג הומחתה (אם מכח החוק, אם מכח הפוליסה) למבטחת, והמחאת הזכות כשלעצמה כוללת בחובה גם את הערבות שניתנה להבטחתה, וגם זו - עוברת אל המבטחת. על כך טוען ב"כ הנתבעים, כי הדברים אמורים בערבות רגילה, ואילו במקרה דנן בערבות שטרית עסקינן, וישנה רק דרך אחת להעברתה מנושה א' לנושה ב', והיא: סיחור השטר. לטענתו, לא יכולה לקום חבות עפ"י שטר כלפי מי שאינו אוחז בשטר. ואם השטר לא סוחר למבטחת, לא ניתן להמחות או להקנות לה את הזכות לתבוע את פרעונו, מכח הוראות חוק המחאת חיובים, אשר אינן חלות על המחאות לפי מסמכים סחירים (סעיף 10 לחוק המחאת חיובים). התשובה לכך היא, שקיימים מקרים (לא שגרתיים) שבהם גם מי שאינו אוחז השטר יכול לתבוע את פרעונו, וזאת מכח בעלותו בשטר. כאמור בספרו של כב' השופט זוסמן, דיני שטרות, מהד' 6, עמ' 202 - "ואולם ייתכנו גם מקרים אחרים של תביעת בעלות. ככל זכות אחרת, ניתן גם שטר להעברה על פי חוק המחאת חיובים תשכ"ט - 1969 (ה"ש 46). הנעבר או הנמחה על פי העברה כזאת אינו אוחז, כי אין בשטר חתימת הסבה, וההמחאה אינה סיחור. אבל המחאה מכח החוק הנ"ל נותנת אף היא לנמחה את הזכות לגבות את החוב. אלא שכתביעת היורש, תהא גם תביעתו של הנמחה מורכבת משני חלקים, מזכותו של המעביר, ומן ההעברה שנעשתה, ונעבר התובע, יהא חייב להעלות את שתי העובדות האלה בכתב התביעה, שאם לא יעשה כן, לא גילה עילת תביעה. עליו יהא גם להוכיח את שתי העובדות האמורות, אם הנתבע כפר בהן, כי השטר לבדו אינו מעמיד את זכותו להיפרע". ובהערה 46 אומר המחבר (שם) - "אנו גורסים כך, על אף סעיף 10 לחוק הנ"ל, שעל פיו אין הוראות החוק חלות על המחאות לפי מסמכים סחירים. הדעת נותנת, שהוראה זו לא באה לשלול המחאת חוב, אלא רק להורות שאם סוחר מסמך סחיר, לא ינהגו לגבי הסיחור על פי הוראות החוק". 8. ב"כ הנתבעים מעלה בין היתר את השאלה - היכן המסמכים שנחתמו לצורך המחאת הזכויות מהתובעת למבטחת? אלא ששאלה זו אינה מתעוררת בשלב זה של הדיון. עוסקים אנו בבקשה לתיקון התביעה, ולא מוטל על התובעת, במסגרת בקשה זו, להוכיח את תביעתה. 9. ב"כ הנתבעים טען בין היתר לענין סע' 8 לחוק המחאת חיובים, אולם סעיף זה אינו נוגע לענייננו, הואיל ועניינו בהמחאת חבות, ואילו אנו עוסקים בהמחאת זכות. לגבי המחאת זכות, כפי שהראיתי, קובע סעיף 5 לחוק, כי הערבות לא רק שאינה פוקעת (כהוראת סעיף 8), אלא עוברת גם היא אל הנמחה. 10. עתה אתייחס, בקיצור רב, ליתר טענותיו של ב"כ הנתבעים ביחס לבקשה לתיקון התביעה. טענה אחת היא, כי המבטחת לא הסכימה להצטרף כתובעת. טענה זו יש לדחות, שהרי הוגש לתיק יפ"כ בחתימת המבטחת. 11. הטענה השניה היא, כי לא מתקיימות במקרה דנן הוראות תקנה 21 לתקסד"א, היינו, כי תביעותיהם של התובעים השונים הן "בשל מעשה אחד, או עסקה אחת, או סידרה אחת של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה, ושאילו הגישו תובענות נפרדות היתה מתעוררת בהן שאלה משותפת, משפטית או עובדתית". אני סבור שדווקא פסק הדין שצירף ב"כ הנתבעים (רע"א 560/94 פד"י מח(4) 63) תומך במסקנה שיש להתיר צירוף התובעת הנוספת, במקרה דנן. באותו פסק דין נקבע, "שיש לתת פירוש ליברלי לכלל בדבר צירוף תובעים" (שם, בעמ' 67), וכן כי "די אפוא בזהות אחת השאלות שבמחלוקת, שבגללה נוח לדון בכל הפרשה בעת ובעונה אחת, כדי להכשיר את הצירוף " (שם, בעמ' 68). במקרה דנן, אין ספק, למקרא כתב התביעה המתוקן, כי מדובר במסכת עובדתית אחת, כי מרבית השאלות, העובדתיות והמשפטיות, הן משותפות לשתי התובעות, וכי יהא זה ראוי ונוח לדון בכל הפרשה, עם כל הנוגעים בדבר, בעת ובעונה אחת. אני גם מקבל בענין זה את טענות ב"כ התובעת בסע' 20 לתגובתו מיום 30.11.99. 12. טענתו הבאה של ב"כ הנתבעים נגד תיקון התביעה היא טענת שיהוי וחוסר תום לב בהגשת הבקשה, למעלה משנתיים לאחר שהתובעת קיבלה את הכסף מהמבטחת, ורק לאחר שב"כ הנתבעים חשף את הדברים, על כורחה של התובעת. הכלל הוא כי ביהמ"ש רשאי להתיר תיקון התביעה בכל שלב משלבי הדיון, ואפילו בדרגת הערעור. "עבירת הזמן, כשהיא לעצמה, אין לה השפעה מכרעת, אם לא התחיל בינתיים הבירור, והמשפט התקדם" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' 7 עמ' 353). לעומת זאת, אם נחקרו כבר עדים, והתיקון יצריך שמיעתם מחדש, עלול ביהמ"ש לסרב לבקשה (זוסמן, שם). במקרה דנן, חל אמנם שיהוי ניכר בהגשת הבקשה, אולם לשיהוי זה אין משמעות, בשים לב לכך, שהמשפט מצוי עדיין בשלביו ההתחלתיים ביותר, והבקשה לתיקון התביעה הוגשה עוד בטרם נתקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה. במצב דברים זה, אין לדחות את הבקשה, מפאת השיהוי בהגשתה. 13. אשר לטענה בדבר חוסר תום לב, הדוגמה המובאת למקרה שבו סירב ביהמ"ש, מנימוק זה, להתיר תיקון כתב תביעה, היא כאשר העלה התובע בכתב התביעה, במתכוון, טענה כוזבת, ומשנתגלה הכזב, ביקש רשות לתקן (זוסמן, שם). על אותו משקל, ניתן היה לייחס לתובעת חוסר תום לב של ממש, אילו הגישה את הבקשה לביצוע שטר, כפי שהוגשה, לאחר שקיבלה את הכסף מאת המבטחת. אולם העובדה היא, שהבקשה לביצוע שטר (שרואים אותה, מרגע הגשת ההתנגדות והעברתה לביהמ"ש, ככתב תביעה) הוגשה ביום 17.3.97, ואילו תגמולי הביטוח שולמו לתובעת ע"י המבטחת רק ביוני, באוגוסט, ובספטמבר 1997, כלומר- לאחר הגשת התביעה. מכאן ש"כתב התביעה", כפי שהוגש, היה נכון, בשעת הגשתו, לא הועלתה בו כל טענה כוזבת, ולא הועלמה בו כל עובדה שצריך היה לגלותה. 14. אני מסכים, עם זאת, עם ב"כ הנתבעים, שהתובעת לא נהגה כשורה בכך שהמשיכה בהליכים כלפי הנתבעים, מבלי לגלות להם את דבר העובדה, שגבתה, בינתיים, את מרבית החוב מחב' הביטוח שלה. לדעתי, צריך היה להביא מידע זה לידיעת הנתבעים, וצריך היה להגיש את בקשת התיקון, סמוך לאחר קבלת הכסף מחב' הביטוח. ומה שלא פחות חשוב: בקשת התיקון היתה צריכה להיות מוגשת ביוזמת התובעת, ולא לאחר שב"כ הנתבעים הצליח לחשוף, על כורחה של התובעת (וכאן כוונתי בעיקר למכתב עו"ד גרינברג אל עו"ד פאר מיום 8.12.98, נספח ב' ל"בקשה להגשת תצהיר משלים להתנגדות לביצוע שטר", בקשה שהוגשה ב- 22.12.98) את המסמכים והעובדות הצריכות לענין. בדברים אלה שמניתי יש מידה של חוסר תום לב מצד התובעת, והדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות. 15. טענות ב"כ הנתבעים ביחס לשאלה אם נותר או לא נותר חוב - הן כמובן ענין לבירור וליבון עובדתי, ואינן נוגעות לא לבקשה לדחייה/מחיקה על הסף, ולא לבקשה לתיקון כתב התביעה. כתב תביעהסילוק על הסףתיקון כתב תביעהמסמכיםשאלות משפטיות