החלטה 1. א. המשיב מס' 1 (להלן - "התובע"), צעיר יליד 1980, היה תלמיד תיכון בכיתה יב' במועד הרלוונטי לכתב התביעה. בתביעה שהגישו התובע ואמו (להלן - "התובעת") לבית משפט זה, בת.א. 1017/99, עתרו התובעים לכך ש12- הנתבעים המפורטים בכתב התביעה יפצו אותם על נזקי הגוף שנגרמו לתובע בגין האירוע התאונתי שפורט שם, ועל הנזקים האחרים שנגרמו להם. ב. התובע טען בתביעתו כי בשנת 1997, במסגרת פעילות של היחידה לדמוקרטיה ודו קיום של משרד החינוך, נשלח כנציג מדינת ישראל מטעם משרד החינוך והתרבות לסמינר שנתי שאורגן ע"י Bruno Kreisky Forum (להלן - "הפורום"). הסמינר התקיים בעיירה זכאו אשר באוסטריה. מטרת הסמינר, כך נטען, היתה הכשרת מדריכים לפעולות עתידיות במסגרת הפורום. ג. התובע טען בתביעתו כי - "7. ביום 25.9.97 בשעה 17.30 או בסמוך לה, במסגרת הסמינר, נערכה סדנא בהדרכתה של הנתבעת מס' 8, חברת המשלחת האוסטרית, ובה השתתפו: התובע ו2- משתתפות נוספות. שם הסדנה היה: Sensitivity”" (להלן - "הסדנא"). 8. הנתבעת מס' 8 הורתה למשתתפים בסדנא וביניהם גם לתובע לקשור את עיניהם בחתיכות בד שחילקה להם. כשעיניהם מכוסות וכשהם אוחזים בחבל בידיהם, הובלו המשתתפים מבית המלון שבו שכנו (...) דרך כביש אל שדה תירס אשר היה ממוקם בסמוך למלון. הנתבעת מס' 8, אשר עיניה היו גלויות, הובילה את השיירה הנ"ל, עצרה מעת לעת בדרך בשדה התירס, תוך ביצוע הפעלות שונות במסגרת הסדנא. 9. תוך כדי הליכה בתוך שדה התירס כשעיניו מכוסות שמע התובע רעש עצום, נעמד במקומו ולפתע חש פגיעה עזה מאחור. התובע הסיר מיד את כיסוי העיניים ואז נוכח לתדהמתו שהוא נמצא ישוב על סכיני מכונה חקלאית לקציר תבואה (להלן - "הקומביין") כששתי רגליו קטועות והוא זב דם. העובדות המזעזעות המפורטות לעיל יקראו להלן - "התאונה"". ד. התובע הגיש את תביעתו לבית משפט זה כנגד: מדינת ישראל (משרד החינוך והתרבות) (הנתבעת מס' 1); ענבל חב' לביטוח בע"מ (הנתבעת מס' 2) אשר "היתה המבטחת ו/או הגוף אשר התחייב לכסות את אחריותה של הנתבעת 1 בגין אירועים מן הסוג אשר תוארו לעיל"; כנגד הנתבעות 3-5 אשר "הועסקו ע"י משרד החינוך ו/או מונו על ידו לצורך הענין ו/או פעלו כשלוחיו והן אשר "גייסו" מטעם מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות את התובע למשלחת הישראלית לסמינר ומי שבכל הזמנים הרלוונטיים לתאונה ליוו את המשלחת ושימשו כמדריכות ו/או כמחנכות ו/או כמפקחות של המשלחת הישראלית מטעם מדינת ישראל ומי שהיו מופקדות מטעם מדינת ישראל על שלומם ועל בטיחותם של משתתפי המשלחת הישראלית וחבו כלפי התובע הקטין חובת הורות ו/או חובת אפוטרופסות ו/או חובת זהירות מוגברת בכל זמן שהותו בסמינר מחוץ לתחומי מדינת ישראל"; כנגד הנתבע מס' 6 שהוא תושב ישראל שהועסק ע"י הפורום בתפקיד מחנך במשלחת הישראלית בסמינר; כנגד הפורום "אשר יזם ו/או ארח ו/או ארגן ו/או מימן את הסמינר אשר במהלכו נפגע התובע"; כנגד הנתבעת מס' 8 (להלן - "קרין") אשר "הגתה ו/או יזמה ו/או תכננה ו/או הוציאה לפועל ו/או ניהלה את הסדנא במהלכה ארעה התאונה ומי שנטלה על עצמה את האחריות לשלומם ולבטיחותם של המשתתפים בסדנא אשר הובלו מכוסי עיניים כעיוורים לאורך כל הסנדא"; כנגד הנתבעים מס' 9-10, תושבי אוסטריה אשר "שימשו כמדריכים/מחנכים ראשיים בסמינר והיו אחראיים על הסנדאות שאורגנו ע"י משתתפי הסמינר ועל אישורן לרבות מהותן, תוכנן, מיקומן, מועדן וארגון הצרכים הלוגיסטיים של הסדנאות למיניהן"; כנגד הנתבע מס' 11 (להלן - "לאנג"), תושב אוסטריה אשר היה מפעיל הקומביין בעת אירוע התאונה; וכנגד הנתבע מס' 12 (להלן - "פלבר"), תושב אוסטריה אשר היה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה "הבעלים ו/או המחזיק ו/או בעל השליטה והפיקוח על המקרקעין" שבהם התרחשה התאונה הנדונה. ה. בבקשתם שבבשא 7942/99 עתרו התובעים להתיר להם להמציא את כתב התביעה בת.א. 1017/99 לנתבעים 7-12 אל מחוץ לתחום השיפוט, היינו לאוסטריה. בהחלטתי מיום 5.9.99 נעתרתי לבקשה והוריתי כמבוקש. ו. עתה לפני שלוש בקשות שהדיון בהן אוחד בהסכמת הצדדים: בבקשה שבבשא 3269/00 עותרים האדונים לאנג ופלבר (הנתבעים 11 ו12-) להורות על ביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט, או, לחילופין, להורות על סילוק התביעה על הסף הואיל והסמכות לדון בה "נתונה לבית המשפט באוסטריה"; לחילופי חילופין, עתרו לאנג ופלבר להאריך את המועד להגשת כתב הגנה. בבקשה שבבשא 3216/00 עתרו הפורום (הנתבע מס' 7) והנתבעים 9 ו10- להורות על ביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט; לחילופין לקבוע כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנכון והנאות לדון בתובענה וכי הפורום הנאות הוא בית המשפט המוסמך באוסטריה; לחילופי חילופין, עותרים הנתבעים 7, 9 ו10- להורות על הארכת המועד להגשת כתב הגנה מטעמם. בבקשה שבבשא 4279/00 עותרת קרין (הנתבעת מס' 8) להורות על מחיקת התביעה על הסף "ולקבוע כי הפורום הנאות לדון בתובענה נשוא הבקשה הינו בית המשפט המוסמך באוסטריה". ההחלטה שלהלן עוסקת, על כן, בשלוש הבקשות גם יחד. 2. דיון א. לאחר עיון בשלוש הבקשות ובטענותיהם של באי כח הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשות להידחות. ב. התובעים ביססו את בקשתם להתיר את המצאת התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט על העילה המפורטת בתקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"). וכך מורה התקנה האמורה: "500. רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה: (...) (10) האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". ג. בספרו של ד"ר יואל זוסמן "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 246, נכתב, לענין חלותה של תקנה 500(10) לתקנות, כהאי לישנא: " אבן הבוחן היא: אילו הוגשה אותה תובענה, לאו דווקא נגד נתבע הנמצא בחו"ל, האם גם אז היה התובע חייב או רשאי לצרף אותו נתבע לתובענה? תשובה חיובית על השאלה מצדיקה מתן היתר להמציא את ההזמנה אל מחוץ לתחום השיפוט. תשובה שלילית תביא לדחיית הבקשה". ואכן, זוהי גם ההלכה הפסוקה של בית המשפט העליון: ראו ע"א 98/67 הנס ליבהר נגד "גזית ושחם" חברה לבנין בע"מ ואח', פד"י כ"א(2) עמ' 243; רע"א 481/89 מארק פאקג'ינג סיסטם אינק נגד מהדרין בע"מ ואח', פד"י מ"ד(1) עמ' 113. ד. דומני שלא יכולה להיות כל מחלוקת על כך שהתביעה הוגשה כדין כנגד הנתבעים 1-6. עיינתי בכתב התביעה, ואין לי ספק שכתב התביעה מגלה עילת תביעה כנגד כל אחד מששת הנתבעים הנ"ל. על שום כך ניתן לומר כי התובענה שלפני הוגשה "כהלכה" כנגד הנתבעים האמורים. זאת ועוד: אני סבור שאילו הוגשה התביעה, במתכונתה הנוכחית, כנגד כל 12 הנתבעים הנ"ל, אך בשינוי אחד, היינו שכתובתם של כל הנתבעים היתה בארץ, הרי שהתובעים רשאים היו לצרף את כל הנתבעים הנ"ל לתובענה אחת, על פי המבחנים המקובלים עלינו כמפורט בתקנה 22 לתקנות. ה. אכן, התובענה הוגשה כנגד שתי "קבוצות": האחת - "הקבוצה הישראלית" והאחרת - "הקבוצה האוסטרית". אין בכוונתי לקבוע, בהחלטה הנוכחית, "דירוג" בדבר משקל אחריותה הלכאורית של כל אחת ואחת מן הקבוצות, ושל כל אחד ואחד מן הפרטים שבקבוצות האמורות. די אם אומר כי אין לי ספק שהנתבעים 1-6 (היינו, "הקבוצה הישראלית") הינם נתבעים נחוצים להבטחתו של משפט הוגן ויעיל ועל כן מדובר כאן ב"תביעה הראויה לטיעון" גם כנגד "הקבוצה האוסטרית" (ראו את דברי כבוד השופט (כתוארו אז) לנדוי בענין ע"א 98/67 ליבהר נגד גזית הנ"ל, שם, בעמ' 248 מול האותיות א'-ב'). ו. כאמור, עיינתי בכתב התביעה. אני סבור שכתב התביעה מגלה עילת תביעה גם כנגד הנתבעים הנמנים על "הקבוצה האוסטרית". הנתבעים 7, 9 ו10- (המבקשים בבשא 3216/00) מודים בבקשתם כי היו אחראים על הצד הלוגיסטי של הסמינר בהיותם המארחים ו/או האינסטנציה המקומית האחראית על המקום בו נערך הסמינר ועל הפעילויות הכלולות בו ועל הסדנאות, לרבות תוכנן ומהותן. אכן המבקשים בבשא 3216/00 משמיעים טענות שונות כנגד הקבוצה הישראלית ו/או כנגד קרין. ברם, טענות עובדתיות אלו ראוי להן כי תתבררנה במהלך המשפט גופו וההכרעה בהן אינה דרושה לשלב הנוכחי. קרין (המבקשת בבשא 4279/00) היא זו שארגנה ו/או שיזמה והוציאה לפועל את הסדנא שבמהלכה ארעה התאונה נשוא התובענה שלפני. אין צורך להכביר מילים לענין עילת תביעתם של התובעים כנגד הנתבע מס' 11, שהיה מפעיל הקומביין בעת התאונה. כך גם לענין הנתבע מס' 12, בעל המקרקעין שהוא גם שולחו של מפעיל הקומביין. ז. אינני רואה צורך להרחיב את הדיבור לענין דיות החומר שנכלל בתצהירו של התובע שניתן בתמיכה לבקשה להתיר את ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. אני סבור כי די בחומר זה כדי לבסס ולהצדיק את ההחלטה המתירה את ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. ח. אכן, על הנתבעים הנמנים על "הקבוצה האוסטרית" חל הדין האוסטרי. ברם, עובדה זו, כשלעצמה, אינה מספקת כדי להצדיק ביטולו של היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. על מבקש הביטול לשכנע את בית המשפט כי הדין במדינה הזרה שונה מן הדין החל בישראל. סבורני כי איש מן המבקשים בשלוש הבקשות שלפני לא הניח בפני תשתית ראייתית ממנה ניתן ללמוד כי המשפט האוסטרי שונה לענין התביעה הנוכחית מן המשפט הישראלי. על שום כך חלה במקרה זה חזקת שוויון הדינים שבמשפט הבינלאומי הפרטי: ראו ע"א 169/94 מרסל ורנר נגד CORTICIERA AMORIM L.D.A. ואח', פ"ד נ' (3) עמ' 119 בעמ' 124 מול האות ה'. ט. אף אני, כמו באת כוחם המלומדת של התובעים, עו"ד גב' קלטניק, סבור כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-, אינו חל על התאונה הנדונה כאן. חוק זה חל על רכב ישראלי . על שום כך, הואיל וברור שהקומביין הנדון אינו רכב ישראלי, גם בעליו אינו ישראלי והתאונה ארעה באוסטריה, ברור כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו חל בענייננו. י. הלכה פסוקה היא כי רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט בית המשפט כי הוא אינו הפורום הנאות: רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' THE LOCKFORMER CO. ואח', פ"ד נ"ב (1) בעמ' 109. "הקבוצה האוסטרית" טענה כי בשים לב למקום התאונה, מקום מושבם של הנתבעים האמורים, המקום בו הם מנהלים את חייהם, מקום מושב העדים ומיקום הראיות, וכן ציפיותם הסבירה, מצביעים על כך כי הפורום הנאות לדון בתובענה הוא בית המשפט באוסטריה. אין בידי לקבל טענות אלו. ראשית, חלק ניכר מן העדים הינם עדים ישראליים. התובעים אף טוענים כי מרבית העדים מצויים בישראל. שנית, אמנם נכון כי מקום התרחשותה של התאונה הוא באוסטריה, כי הנתבעים הנמנים על הקבוצה האוסטרית יצטרכו להגיע לישראל מאוסטריה, ברם - "(...) בימינו, בעידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולארי, הפקסימיליה והאינטרנט, איבדו קשיים אלה חלק מעוצמתם. העולם כולו הולך והופך ל"כפר אחד גדול", שבו למרחקים שבין מקום אחד למשנהו אין עוד אותה משמעות מכבידה כבעבר. לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן כאן מתבקש שהנטיה להעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן". (דברי כב' השופט אור ברע"א 2705/97 הנ"ל, שם בעמ' 114 מול האותיות ו'-ז'). וראו גם את ע"א 45/90 שמעון עבאדה נ' תקוה עבאדה, פ"ד מ"ח (2) עמ' 77 שלישית, התובע חי בישראל. אין ספק שחישוב הנזקים שנגרמו לו בגין נכותו הקשה, אמור להיות מבוסס על תחשיבים ישראליים. זאת, בגין הטיפולים אותם הוא עובר ועלותם, שיפוץ דירתו והתאמתה לנכים, אביזרים, אובדן כושר השתכרות בעתיד, ועוד כהנה וכהנה, לרבות תחשיב הכספים שהוא מקבל מן המוסד לביטוח לאומי. רביעית, מצבו הרפואי הקשה של התובע מטה את הכף בבירור לטובת ניהול ההליך בישראל. י. לא נותר לי אלא לומר כי לא שוכנעתי כי האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה באופן משמעותי לטובת הפורום הזר. אדרבא, לדידי הכף נוטה בבירור ובאופן משמעותי לטובת הפורום הישראלי. 3. אחרית דבר א. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית שלוש הבקשות בש"א 3269/00, בש"א 3216/00 ובש"א 4279/00. ב. כל אחת מקבוצות המבקשים הנ"ל (ואני מודע לכך שבבש"א 4279/00 מדובר במבקשת אחת בלבד) תשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000.- ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. ג. ניתנת בזה ארכה של 30 יום מהיום (וגם ימי הפגרה יבואו במנין) להגשת כתבי ההגנה של מי שלא התגונן עד היום. פיסקה 3 של החלטה זו הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד גב' קלטניק באת כח התובעים המופיעה היום גם בשם עו"ד גב' עידית סלע בורובין באת כח הנתבעים 1-5, וגם בשם עו"ד זליכוב ב"כ הנתבע מס' 6, עו"ד גב' ישראלה גירון באת כח הנתבעים 7, 9 ו10-, המופיעה היום גם בשמה של עו"ד גב' אלינור חייט באת כח הנתבעת מס' 8, ועו"ד גב' עינת נאמן באת כח הנתבעים 11 ו12-. היתר המצאה מחוץ לתחוםמשפט בינלאומי