החלטה השופט ח.פיזם,ס.נשיא, (אב"ד) 1. בקשה למחיקת הערעור בתיק ע.א 4541/99, על הסף מחמת הטענה כי היה צריך תחילה להגיש בקשת רשות ערעור, בטרם יוגש הערעור, וכן, מחמת שהערעור או בקשת הרשות לערער לא הוגשו במועד. הרקע לבקשה כדלקמן: בשעתו, ניתן פסק דין בתיק אזרחי 713/94, ביום 23.03.99 בבית משפט השלום בחיפה, (להלן: בימ"ש קמא) על ידי כב' השופטת ד"ר נאוה אפל-גנון (להלן: שופטת קמא), המחייב את המשיב לשלם למערער את הסך של 12,500 ש"ח, וכן החלק היחסי של אגרת המשפט, וכן 2,500 ש"ח שכ"ט עו"ד + מע"מ. לפי בקשת המערער, תוקן פסק הדין (ב- 28.04.99, במסגרת תיקון טעות קולמוס), והוספה בו הפיסקה בגוף פסק הדין: "הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה". אחר הדברים האלה, פנה המשיב שנית לבימ"ש קמא בבקשה להבהיר את פסק דינו באשר לשיעור הריבית שקבע בימ"ש קמא (בתוספת להפרשי ההצמדה). גם הפעם ב- 09.05.99, נעתרה שופטת קמא לבקשת המשיב, וקבעה: "הכוונה לשיעור הריבית החל כיום 4% בשנה" [בשלב זה, אינני דן בשאלה, עד כמה מוסמך היה בימ"ש קמא להבהיר פסק דין ללא פניה מתאימה מצד יו"ר ההוצל"פ (סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967)] 2. בעקבות ההחלטות הנ"ל, פנה המערער לבימ"ש קמא, וביקש: להבהיר את החלטתו (של בימ"ש קמא) מיום 09.05.99, או לתקן בה טעות קולמוס, לפי שיעור הריבית החל היום, 4% לשנה, מתייחס לשיעור הריבית, שיווסף לתקופה שמיום פסק הדין ואילך, וכל עוד לא נפרע החיוב, ולא לתקופה שעד ליום פסק הדין - בה יחולו השינויים לפי סעיף 4(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961, ובהתאם לסעיף 2 לחוק הריבית (שינוי שיעורין) תשל"ג- 1972. לחילופין: או בנוסף, לבטל את החלטתו מיום 09.05.99, כי היכן שחייב את המשיב בתשלום למבקש של סכומי כסף, "והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה" היתה הכוונה לשיעור הריבית החל כיום, 4% לשנה או שזה השיעור שיחול, ולקבוע שהשיעור שיחול הינו על פי סעיף 4(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א - 1961, ובהתאם לסעיף 2 לחוק הריבית (שינוי שיעורין) תשל"ג - 1972. ביום 02.06.99, דחתה שופטת קמא את הבקשה הנ"ל של המערער. מכאן הערעור. 3. כאן אזכיר, שהודעת הערעור לגבי פסק דינה של שופט קמא, הן באשר לתיקונים, והן באשר לגוף פסק הדין אשר הוגש לבית משפט זה ביום 02.09.99. כאמור, טוען המשיב כי היה צורך לבקש רשות ערעור, ומכל מקום, הערעור לא והוגש במועד. ולכן, מן הראוי שהערעור ימחק. קימא לן, שפסק דין שנותן בימ"ש, אמור להביא לסיום המחלוקת שבין הצדדים, והוא בבחינת סוף פסוק. לאחר מתן פסק הדין, מסיים ביהמ"ש את מלאכתו, והדרך להשיג על האמור בפסק הדין, היא דרך ערעור, בין בזכות ובין - אם אין זכות - לאחר נטילת רשות. ביחד עם זאת, קיימים מצבים בהם מוסמך ביהמ"ש להיזקק לבקשות הבאות גם לאחר מתן פסק הדין, והחלטתו בבקשות כאלה, היא בבחינת: "החלטה אחרת" (צריכה רשות ערעור). לכלל הנ"ל, שני חריגים: האחד, החלטת הבהרה הניתנת על ידי ביהמ"ש לפי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז - 1977, הנחשבת - לענין ערעור - כחלק מפסק הדין, והשני, החלטה על תיקון פסק דין הניתנת לערעור בזכות, לפי סעיף 81(ד) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד - 1984. בשני מקרים אלה, רואים את החלטת ביהמ"ש הניתנת לאחר הפסק, כחלק מפסק הדין והערעור עליה, הוא בזכות (ד"ר י.זוסמן, סדרי הדין האזרחי, אמינון מהדורה 5 1988, עמ' 705-704. בש"א 2832/90 מ.לוי נ. ש.לוי, פד' מד(4) 212, 215). 4. מן הכלל אל הפרט: בנדוננו, ערעורו של המערער מתייחס, הן למהותו של פסק דין בימ"ש קמא. והן, על החלטותיו של בימ"ש קמא לתקן טעות, ולהבהיר את פסקו, שהן כאמור, הופכים להיות חלק מפסק הדין, אשר בנסיבות נתון לערעור בזכות. ביחד עם זאת, יש לציין כי שתי החלטותיה של שופטת קמא לתיקון טעות ולהבהרה, ניתנו במעמד צד אחד. החלטות כאלה, כידוע, ניתנים לביטול על ידי בימ"ש קמא (תקנה 244(ב) לסד"א). לכן, רואה אני כחלק מפסק הדין של שופטת קמא, גם את החלטתה, לדחות את בקשת המערער לבטל החלטותיה לתיקון ולהבהרה. החלטתה זו של שופטת קמא ניתנה כאמור ביום 04.06.99, וגם היא הופכת להיות, כאמור, חלק מפסק הדין המקורי. כך, שיש לצאת מתוך נקודת מוצא שפסק הדין של בימ"ש קמא ניתן רק ביום 04.06.99, וממועד זה, היתה זכות ערעור למערער תוך 45 יום, (תקנה 397 לסד"א). אכן, מיום 15.7.99 עד 31.7.99 חלה הפגרה אשר הפסיקה את מרוץ הימים להגשת הערעור (תקנה 529 לסד"א) כך שלמעשה, יכול היה המערער להגיש את הערעור עד ליום 04.09.99, והוא הקדים בהגשת הערעור ליום 02.09.99. לשיטה אחרונה: בנסיבות, היתה למערער זכות ערעור, ולא היה צריך לבקשת רשות ערעור והודעת הערעור שלו, הוגשה במועד. לפיכך, מציע אני לחבריי לדחות את הבקשה למחיקת הערעור על הסף, ולהורות לצדדים להגיש סיכומיהם לגופו של הערעור כדלקמן: א. המערער יגיש סיכומיו בכתב לא יאוחר מאשר 15 יום מהיום. ב. המשיב יגיב בכתב תוך 15 יום לאחר קבלת סיכומי המערער, ולאחר מכן יוכל להשיב תוך 7 ימים. ג. תקופת הפגרה לא תפסיק את מרוץ הימים בהליך זה (תקנה 529 הנ"ל). __________________ ח. פיזם, שופט, ס.נשיא (אב"ד) השופט ס.ג'ובראן אני מסכים. ____________ ס.ג'ובראן, שופט השופט י.דר אני מסכים. _____________ י. דר, שופט לפיכך, הוחלט כמפורט בחוות דעת השופט ח.פיזם, ס.הנשיא. מחיקת ערעוררשות ערעור (בזכות או ברשות)ערעור