החלטה 1. המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית וכן היא עותרת למתן צווים בענין גילוי מסמכים ושאלונים. 2. המשיבים לא התנגדו למבוקש, בכל הקשור למועדי הגשת התצהירים. 3. המשיבות 1 (להלן: "התובעות"), הגישו תביעה כספית כנגד המבקשת וכנגד המשיבה 2. עילת התביעה, שיבוב התובעות בגין פיצוי ששילמו התובעות לחברת מלון רוייאל ביץ' בע"מ (להלן: "המבוטחת"), בעקבות נזקי מים במלון המבוטחת. בהתאם לכתב התביעה, נטען שהמבקשת הינה קבלן עבודות האינסטלציה של המלון ואילו המשיבה 2 סיפקה את אביזרי הצנרת אשר נטען, שגרמו לנזקים. בהתאם לכתב התביעה, ארעו שני ארועים של נזילת מים, כשביחס לאירוע הראשון נטען שהתיקון בוצע על ידי עובדי המבקשת. לטענת התובעות, הנזק הנתבע הוא אשר נגרם למבטחת, כשהוא כולל גם את אשר שולם למבקשת, בגין התיקונים האמורים. הן המבקשת והן המשיבה 2 שלחו הודעות לצד שלישי, בינן לבין עצמן וכן למשיבים הנוספים בבקשה. 4. המבקשת עותרת לגילוי מסמכים הנוגעים להערכת חוות דעת שמאי מטעם התובעות אשר נטען על ידי התובעות שמסמכים אלו חסויים, מאחר והוכנו לקראת משפט וכן עתרה בענין גילוי ועיון במסמכים והשלמת תשובות לשאלון. בתגובת התובעות נטען, כי כל המסמכים גולו וכי ככל שיתבקש עיון, מעבר לאשר בוצע, אין התנגדות לכך תוך שהתובעות מציינות, כי הגם שאין מקום להסיר את החסיון, אין להן התנגדות לעיון באותם מסמכים מבוקשים. בכל הקשור לשאלון, נטען שלאור מועד שליחת השאלון ולאחר שניתנו צווי הביניים בזמנו, אין מקום להורות על מתן תשובות לאותן שאלות שמבוקשת תשובה עליהן. אכן, יש ממש בטענת התובעות, אולם האיחור במועדים מול נשוא השאלות המבוקשות, אין בו למנוע תשובות לאותן שאלות מבוקשות. לא התעלמתי מאשר הוטל על התובעות ואשר בוצע על ידן כדבעי, ואתייחס לכך בסוף החלטתי. המבקשת לא התיחסה לתגובה זו, בניגוד להתייחסות לתשובות אחרות ועל כן ניתן להבין שלמעט ענין השאלון, אכן נושא העיון והגילוי של המסמכים, בא על תיקונו. אשר על כן, אני מחייב את התובעות להשיב על השאלות המבוקשות וזאת עד ליום 10.7.00. 5. המבקשת עותרת כנגד המשיבה 2, ליתן גילוי ספציפי, עיון במסמכים ופירוט תכתובות, אשר ביחס אליהן נטען לחסיון. לא מצאתי תגובה מטעם המשיבה 2 למבוקש. אשר על כן, אני מחייב את המשיבה 2 כמבוקש בסעיף 12 לבקשה ולביצוע עד ליום 10.7.00. 6. המבקשת עותרת כנגד המשיבה 3, ליתן צו גילוי ועיון ספציפי בדו"ח בדיקה/שמאות, שנערך על ידי השמאי פלינר מטעמה של המשיבה 3, תוך שהיא טוענת שעל דו"ח זה לא חל חסיון שיש בו למנוע את העיון במסמך. המשיבה 3 בתגובתה טוענת, כי ציינה בגילוי המסמכים, כי דו"ח זה חסוי הוא ועל כן, היא מתנגדת לאפשר עיון בו, למבקשת. לטענת המשיבה 3, היא אכן מבטחת המבקשת בביטוח אחריות, אולם הדו"ח נערך לבקשתה, הן על מנת לבדוק את הנזק והן על מנת לבדוק את האחריות והחבות הביטוחית, השנויים במחלוקת בין הצדדים. כן היא טוענת, שאלמלא החשש מתביעה אפשרית או כהכנה לה, לא היתה נזקקת לעריכת הדו"ח. בתשובת המבקשת צויין, כי לאחר קרות האירועים נשוא כתב התביעה, הודיעה המבקשת למשיבה 3, כמבטחת על קרות הארועים, ובעקבות כך נשלח השמאי כפי שעשו אף שאר חברות הביטוח, המעורבות בסכסוך דנן. לטענת המבקשת, משלוח השמאי נעשה כדבר שבשגרה, ללא קשר לחסיון כביכול, וכאילו הוכן לקראת המשפט. יתר על כן, בכל הקשור לשאלת גובה הנזק והאחריות לגרימת הנזק, לכאורה, עמדתה של המשיבה 3, זהה לנטען על ידי המבקשת עצמה. לבסוף טוענת המבקשת, שפעלה כמבוטחת ושיתפה פעולה עם השמאי מטעם המבטחת ועל כן טענת המשיבה 3, נגועה בחוסר תום לב. המשיבה 3, נסמכת על אשר נקבע בע"א 372/68 זינגר ואח' נ' ביינון ואח' פ"ד כב (2) 602 וכן על ע"א 407/73 גואן שיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד כט (1) 169, תוך הפניה לאשר נקבע ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד ואח' פ"ד מט (2) 516. נראה שדווקא בפרשה זו, סייג בית המשפט את אשר נקבע בפסקי הדין הראשונים שהובאו לעיל. בית המשפט קובע "תנאי חיוני לתחולת החסיון הינו כי המטרה שעמדה ביסוד הכנת המסמך היתה הכנה לקראת משפט צפוי, מקובל עלינו כי מטרה זו אינה צריכה להיות המטרה היחידה...עם זאת, נראה לנו כי אין די בכך שאחת המטרות המשניות שעמדו ביסוד הכנת המסמך הוא הצפי של ההליך המשפטי. לדעתנו, תנאי לתחולת החסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומינאנטית בהכנתו היתה ההכנה לקראת המשפט...אכן, מסמך שהיה נערך בין כה וכה, מטעמים עניינים שאינם קשורים למשפט צפוי אינו צריך להנות מחסיון רק משום שאותו מסמך נערך גם משום תרומתו האפשרית למשפט צפוי". (523 דברי כב' הנשיא ברק). לא בכדי, מציין כב' הנשיא כי בקביעת הלכה זו, יש משום סטיה מאשר נקבע בע"א 327/68 הנ"ל ולא ברור הכיצד ב"כ המשיבה 3, מציין כאילו ההלכה שנקבעה שם "נזכרת בהסכמה" בפרשה אחרונה זו. דומני, שהנסיבות שם דומות לנסיבות דנן. יש להבחין בין דוחו"ת חקירה שנערכו על מנת לבדוק מהימנות טענת מבוטח לבין דוחו"ת שנערכו עם קרות נזק גלוי וידוע שדווח על ידי המבוטח למבטחת, ושבעקבות כך נשלח שמאי מטעם המבטחת. בצדק טוענת ב"כ המבקשת, כי השמאי נשלח כדבר שבשגרה לבדיקת נזק נטען, מיד עם גילויו ובצדק נטען על ידה, כי בנסיבות שכאלו עקרון הגילוי גובר על אותה מטרה משנית של הכנת חומר למשפט צפוי. כפי שנקבע גם ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי ואח', פ"ד מט (4) 54, מדובר בעקרונות וערכים מתנגשים, אשר יש למצוא את האיזון המתאים ביניהם. לאור זאת נראה שדו"ח שמאי כבמקרה דנן מתאים הוא גם להגדרת "מסמך אשר אדם הכין כחלק משגרת עיסוקו ותפקידו" אשר "אינו נופל לגדר החסיון" (שם 62). עדותהארכת מועדבקשה להארכת מועד להגשת תצהיריםדיוןמסמכיםתצהיר עדות