החלטה 1. הבקשה לביטול פסק דין שהגישו המבקשים הועברה לתגובת המשיבה. 2. המשיבה ראתה שלא להגיב לבקשה לגופה, וכל שנאמר בתגובה הוא, כי המשיבה עומדת על זכותה לחקור את המצהיר על תצהירו, "ובית המשפט מתבקש לקבוע ישיבה לצורך כך". 3. זכותו של בעל דין לחקור את מצהירי יריבו בחקירה שכנגד על תצהיריהם עומדת לו גם בהליכי ביניים (ראה: רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ ואח', תק-על 98(3) 416), ואולם "היקף החקירה בהליכי ביניים נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, ואף רשאי הוא, בנסיבות מסויימות, ליתן את החלטתו ללא חקירת המצהירים, על יסוד הבקשה והתשובה בלבד (ראה: רע"א 624/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' רשות שדות התעופה (טרם פורסם)" (רע"א 5693/98 בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' ארט בי. חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) ואח', תק-על 98(4) 584). בפסק הדין ברע"א 2508/98 שהוזכר לעיל היה מדובר בבקשה לסעד זמני שהועברה לתגובת הצד שכנגד, ובפני בית המשפט הונחו "תצהירים המכחישים זאת את זה לענין עובדות שהיו שנויות במחלוקת בין בעלי הדין", כלשון פסק הדין. הערכאה הדיונית החליטה לדון בבקשה על יסוד כתבי הטענות בלבד. בדונו בבקשה לרשות ערעור הדגיש כב' המשנה לנשיא, השופט ש. לוין, כי "... מקום שהעובדות הרלבנטיות להכרעה בבקשה למתן סעד זמני שנויות במחלוקת אין מנוס מפני קיום חקירה קצרה על התצהירים, חקירה המתאימה למתכונת של דיון בבקשות לסעדים זמניים", ובפיסקה האחרונה לפסק הדין נאמרים הדברים פעם נוספת: "גרסאותיהם של בעלי הדין מכחישות זו את זו וזכותם של בעלי הדין היתה לקיים חקירה שכנגד של המצהירים ושל המומחה; ודוק: גם לפי הנוסח המילולי של תקנה 241(ד) כפרשנותה המצמצמת, היה מקום שבית המשפט יעשה שימוש בשיקול דעתו ויורה על חקירה, שאם לא כן נמנעה מבעלי הדין האפשרות לבחון בצורה מושכלת אם נתקיימו היסודות המצדיקים מתן צו מניעה זמני". הדגש הוא, איפא, על הצורך לקיים חקירת מצהיר על תצהירו כאשר מטיעוני הצדדים עולה, כי קיימת מחלוקת עובדתית. 4. בענייננו, כפי שהוזכר, הועברה הבקשה לביטול פסק דין לתגובת המשיבה (החלטה מיום 16/12/99), ואולם כל שנאמר בתגובה בת שתי השורות הוא, כי המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה לא ראתה לחלוק מן הבחינה העובדתית על האמור בתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק דין, או למסור גירסה עובדתית משל עצמה. כאשר בקשה מועברת לתגובת הצד שכנגד, הציפייה היא כי תימסר תגובה לגופו של עניין. תגובה שמתמצית כל כולה באמירה, כי המשיב מתנגד לבקשה ומעוניין לחקור את המצהיר על תצהירו, איננה מהווה תגובה ענינית, ולמעשה דומה הדבר למי שלא ראה להגיב על הבקשה כלל. בנסיבות אלה, שלא כמו בפסק הדין ברע"א 2508/98 שהוזכר לעיל, אין כל מחלוקת עובדתית בין בעלי הדין הטעונה הבהרה וליבון בחקירה נגדית. העובדות הרלבנטיות להכרעה בבקשה אינן שנויות במחלוקת, וניתן לפנות לדיון בבקשה על יסודן, כמפורט בתצהיר התומך בבקשה. אשר על כן, אני מחליטה לדון בבקשה על יסוד הבקשה והתגובה, ללא חקירת המצהיר מטעם המבקשות. 5. בית המשפט הדן בבקשה לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מציג לעצמו שתי שאלות: האחת, מהי הסיבה בעטיה לא הוגש כתב ההגנה במועד; השניה, החשובה מבין השתיים, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להמשיך במשפט. 6. אשר לאי הגשת כתב ההגנה במועד, נטען בבקשה כי האחור בהגשת כתב ההגנה נבע מכך שמסירת כתב התביעה נעשתה לסניף המבקשת השניה בירושלים בעוד שהטיפול בתביעות משפטיות נעשה בסניף הראשי של החברה בתל אביב. כך חלפו מספר ימים עד שהתובענה הגיעה ליעדה. כאשר התובענה הגיעה לעורך הדין המטפל הוחל בבירורה. נעשו מספר נסיונות ליצור קשר עם ב"כ המשיבה על-מנת לבקש אורכה להגשת כתב הגנה, אולם ללא הצלחה. בתאריך 6/10/99 אף נשלח פקס הכולל בקשה למתן אורכה, ואולם באותו יום ניתן פסק הדין המקבל את התובענה. לא למותר להדגיש, כי המועד האחרון להגשת כתב ההגנה חל בתאריך 3/10/99. כבר בתאריך 4/10/99 הוגשה הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. בתאריך 4/10/99 כתב כב' השופט ברקלי על-גבי פסק הדין שהובא לחתימתו, כי כתב התביעה איננו חתום. דברים אלה נשלחו לב"כ המשיבה בפקסימיליה בתאריך 6/10/99. ככל הנראה באותו יום התייצב ב"כ המשיבה בבית המשפט, חתם על גבי כתב התביעה, וכך הועבר התיק לחתימת כב' השופט ברקלי על פסק הדין עוד באותו יום. העולה מן המקובץ, כי אין המדובר במבקשים אשר גילו זלזול כלפי בית המשפט והמועדים שנקבעו על ידו. ודוק: המועד להגשת כתב הגנה איננו מועד שנקבע בחיקוק, ולכן אין נדרשים טעמים מיוחדים להארכת המועד להגשתו (ראה: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 259). נהפוך הוא, ב"כ המבקשים פעל לקבלת אורכה להגשת כתב הגנה, ואולם לא הצליח בכך. אין לשכוח, כי המועד האחרון להגשת כתב הגנה בתיק זה חל בתאריך 3/10/99. כפי שכבר הוזכר, הבקשה למתן פסק דין בהעדר כתב הגנה הוגשה כבר ביום שלמחרת, ופסק הדין נחתם בתאריך 6/10/99. אין המדובר, איפא, בעיכוב ממושך בהגשת כתב ההגנה, אלא בפרק זמן של שלושה ימים אשר נוצל על-ידי המבקשים להשגת אורכה להגשת כתב ההגנה ועל ידי המשיבה לקבלת פסק דין בהעדר כתב הגנה. עד כאן באשר לסיבה בעטיה לא הוגש כתב ההגנה במועד. 7. בכל הנוגע לשאלה השניה, החשובה יותר, בדבר סיכויי ההגנה של המבקשים נגד התביעה, טוענים המבקשים כי סיכויי ההצלחה שלהם להדוף את התביעה הם טובים. המדובר בתביעת שיבוב שהגישה המשיבה נגד המבקשים בגין נזקי תאונת דרכים שארעה בתאריך 22/11/98. המבקשים טוענים, כי על-פי מידע הקיים בידי המבקשת השניה, קיים חשש כי נהג ברכב המבוטח על ידה נהג לא מורשה לאחר שהמבוטח על ידה מסר את הרכב לתיקון במוסך ועובד מטעם המוסך נטל את הרכב ללא רשות המבוטח והיה מעורב בתאונה שאת נסיבותיה לא יכול היה המבוטח למסור. לחלופין, טוענת המבקשת השניה, כי אינה יודעת את זהותו ופרטיו של מי שנהג ברכב המבוטח על-ידה, והאם נהיגתו מכוסה על-פי תנאי הפוליסה. לחלופי חלופין נטען, כי אין בידי המבקשת השניה פרטים אודות נסיבות התאונה, כך שבשלב זה לא ברור אם הנהג ברכב המבוטח על ידה אחראי לקרות התאונה, ומה מידת אחריותו. על יסוד האמור לעיל, מתבקשת האפשרות לבדוק את החבות על-פי הפוליסה, הן מבחינת הכיסוי לנהג ברכב המבוטח, הן מבחינת אחריות הנהג לתאונה והן מבחינת גובה הנזק הנטען על-ידי המשיבה, שהוא גבוה במיוחד. כן נאמר בבקשה, כי המבקשת מעוניינת לשלוח הודעה לצד ג' נגד המוסך שברשותו היה הרכב המבוטח בעת קרות התאונה וכנגד עובד המוסך שנהג ברכב. אני סבורה, כי בנסיבות שתוארו הצביעו המבקשים על הגנה לכאורה הנדרשת בשלב זה, שהרי כל שנדרש הוא, כי הנתבע יראה שיש לו סיכוי לזכות במשפט אם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן. המבקשים הראו, כי שאלת הכיסוי הביטוחי לנזקי התאונה שנויה במחלוקת. ואולם, אף אם נומר כי קיים כיסוי ביטוחי במקרה זה, כי אז עדיין נותר לדון בשאלת האחריות לתאונה ובשאלת גובה הנזק אשר טעונות ליבון וברור. 8. לא למותר להוסיף, כי במהלך הדברים הרגיל מתנהל הליך משפטי במעמד שני הצדדים, ואין לאף אחד מהם אינטרס המוגן בדין שההליך יתקיים ללא הצד שכנגד. הוראות התקנות המסמיכות את בית המשפט ליתן החלטה במעמד צד אחד בלבד או בהעדר כתבי טענות לא נועדו להיטיב עם הצד הנוכח, אלא לשרת את אינטרס הציבור, המעוניין בבירור יעיל של ההליך השיפוטי ובמניעת השחתת זמן שיפוטי יקר לריק. כאשר מונחת בפני בית המשפט בקשה לביטול החלטה שניתנה בהעדר הגנה, והמבקש מצביע על נימוק טוב לאי הגשת כתב ההגנה במועד ועל סיכוי כי טענותיו יתקבלו לגופו של ענין, כי אז בא האינטרס הציבורי, אשר בשמו ניתנה ההחלטה במעמד צד אחד בלבד קודם לכן, על סיפוקו. מבחינתו של הצד שכנגד, בירור הבקשה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד מהווה הכבדה מסויימת, אשר ניתן לפצות עליה במקרים מתאימים בחיוב בהוצאות, אך, כאמור, אין לו אינטרס מוגן בדין למנוע השבת עגלת ההליך למסלולה, כאשר האינטרס הציבורי מאפשר זאת (השווה: ע"א 3857/96 יוסף שגיא נ' תעשיות רוגוזין בע"מ, תק-על 98(2) 1806). 9. על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין מיום 6/10/99. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום מיום המצאת ההחלטה. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. הליך בינייםמסמכים