גזר - דין שמעתי את דבריו הנוספים של הנאשם, לצערי אינני יכולה לתת להם משקל מעבר למה ששקלתי בגזר הדין המנומק שהכינותי להיום ואני מקריאה אותו כמות שהוא. חברת שרית , חברה לעבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ ומנהלה מר שלום עושרי, הורשעו לאחר שמיעת הוכחות בעבירות איכות הסביבה דהיינו: זיהום רשות הרבים, זיהום אויר וגרימת מטרד וריח וניהול עסק שלא ברשיון ותוך חריגה מרשיון. הנסיבות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין שיצאה מלפני ב- 15.12.04, ואין צורך לחזור. יאמר רק שהעבירות בוצעו תוך כדי ניהול תחנת מעבר לפסולת, שהוקמה מלכתחילה על ידי עיריית תל-אביב ונמסרה לחברה לאחר שזכתה במכרז. עברם הפלילי של החברה ושל מר עושרי נקי, והתביעה לא הציגה כל ראיות בשלב הטיעונים לעונש. מטעם ההגנה העיד רו"ח עו"ד מר אביזמל שמשמש כרואה החשבון של החברה מזה כ- 10 שנים, והוא נדרש למצבם הכספי הדחוק של החברה ושל מנהלה, בין השאר בשל ההפסדים שנגרמו להם כתוצאה מניהול תחנת המעבר. על מצבם הכלכלי הקשה חזר הנאשם בדבריו בפני הבוקר בטרם הקראת גזר הדין. התובע עו"ד בדנר ביקש מבית המשפט להחמיר בעונשיהם של הנאשמים לנוכח הנזק החמור מאוד שהעבירות גורמות לסביבה, לקרקע ולאיכות החיים של התושבים. התובע הצביע על העונשים החמורים שנקבעו לצד העבירות נשוא ההרשעה, שיש בהם, לדעתו, לשקף את התייחסותו המחמירה של המחוקק לעבירות נשוא ההרשעה. התובע הפנה למספר תקדימים, בהם הוטלו על הנאשמים קנסות כבדים, וטען שזוהי תוצאה ראויה לנוכח המניע הכלכלי שהניע את הנאשמים בתיק זה לבצע את העבירות. לדעת התובע, ראוי שבעת גזירת עונשם של הנאשמים תיגזר גזירה שווה מהעונש שהוטל על העירייה שגם היא הואשמה בתיק והושת עליה קנס כספי בסך 150.000 ₪ והוטל עליה לחתום על התחייבות להימנע מעבירה בסך 200.000 ₪ לתקופה של שנתיים. באופן טבעי ביקש הסנגור עו"ד קלוג שלא להחמיר עם הנאשמים, ליתן משקל לעברם הנקי, לעובדה שאין המדובר בפורעי חוק שעל דעת עצמם ותוך זלזול בסביבה השליכו פסולת לרשות הרבים על מנת להפיק רווחים ולחסוך בהוצאות. הנאשמים הפעילו אתר קיים, שהמשרד לאיכות הסביבה ידע שהתשתיות שלו לקויות ולא עשה לסגירתו. הנאשמים היו לכודים במכרז שבו זכו מבלי יכולת להשתחרר למרות רצונם לעשות כן ותוך שנגרמים להם נזקים חמורים, ולא רווחים כטענת התביעה. כמו כן, ביקש הסנגור להתחשב במצבו הרפואי החמור של מר עושרי. לביסוס טיעוניו הגיש מסמכים שונים. לאחר ששמעתי הטיעונים ועיינתי באסמכתאות ובמסמכים הגעתי למסקנות כדלקמן: 1. ככלל העבירות נשוא ההרשעה הן עבירות נפוצות וחמורות המחייבות תגובה שיפוטית מחנכת ומרתיעה, שיהיה בה להוציא מהכוח אל הפועל כוונת המחוקק לשמור על איכות הסביבה. בעצמי עמדתי על החשיבות שביישום מטרה זו במספר החלטות שיצאו מלפני ביניהם גזה"ד בת. פ. 7907/00 מ.י. נ. רם מוביל בע"מ ואח' שאושר בבית המשפט המחוזי בע"פ [ת"א] 71195/01 רם מוביל ואח' נ. מ. י. הרכב בראשות כב' השופטת ד. ברלינר, שבו עמדתי בפירוט על המחויבות לעשות לשירוש הפגיעות באיכות הסביבה והצורך להיזהר בשמירה על איכות סביבה במיוחד בארץ קטנה כמו שלנו. 2. במקרה שבפני הנאשמים הפעילו תחנת מעבר תוך הפרת תנאים שקיבלו עליהם במכרז ואשר הם חלק מתנאי רישיון העסק שהוענק. האתר לא היה מגודר ושמור באופן שימנע חדירתם של נברנים, לא היה מצויד באמצעי כיבוי כנדרש, תוך גרימת מטרדים אקולוגיים. 3. יחד עם זאת, בית המשפט הגוזר את הדין אינו מתעלם מנסיבות המקרה הספציפי ומנסיבותיו של הנאשם שאת דינו הוא עומד לגזור, תהא העבירה נשוא ההרשעה חמורה ככל שתהא. 4. במקרה שבפני, מוצאת אני להתחשב בעובדה שאין המדובר בפורעי חוק מלכתחילה אשר ללא התחשבות השליכו פסולת וזוהמה ברשות הרבים, ו/או הפעילו על דעתם אתר פסולת פירטי ללא היתר וללא ידיעת הרשויות. 5. כמו כן, מקובל עלי כי העונש שהושת על העירייה צריך לשמש אמת מידה בעת גזירת עונשיהם של הנאשמים תוך מתן משקל להבדלים בנסיבות. 6. העירייה כאמור לעיל, נידונה לתשלום קנס כולל בסך 150.000 ₪. משאבי העירייה הם משאבי הציבור, ויחד עם זאת יש להתחשב בעוצמתה הכלכלית של העירייה לעומת מצוקתם הכלכלית של הנאשמים ומאידך להודאתה שחסכה זמן שיפוטי רב. 7. כמו כן, יש להתחשב בעובדה שהעירייה נידונה בגין אחריותה לעבירות נשוא הרשעת הנאשמים בנוסף לאחריותה לעבירות שבוצעו במגרש הגרוטאות בו היא הייתה האחראית הבלעדית. דהיינו, היקף עבירותיה של העירייה גדול בהרבה מזה של הנאשמים. 8. ומעבר לכך העירייה בהתנהגותה הכשירה את התנאים לעבירות אותן ביצעו הנאשמים. העירייה ידעה שהאתר איננו מתאים לשמש תחנת מעבר. במקום לדאוג לפתרון תואם את החוק לבעיית הפסולת העירונית ולסגור את האתר לאלתר, כפי שנעשה לאחר שהנאשמים עזבו אותו, מצאה לנכון לפרסם מכרז נוסף להמשיך הפעילות במקום ולעשות להתרת הפעלת האתר בידיעה שאיננו מתאים לייעודו. מרגע זכייתה במכרז, נקשרה חברת שרית בהסכם ונאלצה לעמוד בו, גם אם בפועל לא רצתה בכך מטעמי כדאיות. 9. גם המשרד לאיכות הסביבה איננו נקי מתרומה להיווצרות המפגעים. בהיותו מודע לבעייתיות האקולוגית שכרוכה בהפעלת האתר מחויב היה בהבעת התנגדות להמשך הפעלתו, תוך שליחת מסר ברור וחד משמעי לעירייה באשר לאיסור השימוש במקום החסר תשתיות שיש בהן להבטיח שמירה על איכות הסביבה. 10. לאחר ששקלתי מכלול הנסיבות לקולא ולחומרא אני גוזרת כדלקמן: א. קנס : על חברת שרית, קנס בסך 50.000 ₪. על הנאשם שלום עושרי קנס בסך 15.000 ₪ ב. חתימה על התחייבות שיחתום מר עושרי בשמו ובשם חברת שרית, להימנע במשך שנתיים מלעבור את העבירות נשוא הרשעתם בתיק זה : בשם חב' חברת שרית בהתחייבות בסך 100.000 ₪ התחייבות אישית בסך 35.000 ₪ ג. הקנסות שהשתתי על החברה ועל הנאשם יחולקו ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.4.05 ובכל ראשון לחודש שאחריו. לא ישולם תשלום אחד במועדו, תעמוד היתרה לפרעון החל מה-8 לאותו חודש. ג. לא ישלם הנאשם את הקנס שהושת עליו ו/או לא יחתום על ההתחייבויות ייאסר ל-100 ימים. ד. הקנסות ישולמו לקרן לשמירת הניקיון בנק לאומי סניף 800 מספר 295063/73. זיהום אווירפסולת