החלטה 1. במסגרת הערעור שהגישה המבקשת על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה (כב' השופט ש' ברלינר) מיום 25.5.03, הוגשה הבקשה הנוכחית למתן סעד זמני בערעור, אשר יימנע את ביצוע עבודות הבינוי להקמת תחנת תדלוק גדולה בשטח נוף כפרי/פתוח בסמוך לישוב גבעת עדה. הרקע 2. ענייננו בהקמת תחנת תדלוק, אשר נבנית בהתבסס על הוראות תכנית המתאר הארצית מס' 31 (להלן: תמ"א 31), שאושרה בשנת 1993, המגבילה את השימושים המותרים בשטחי נוף כפרי/פתוח (להלן: התכנית). המבקשת עתרה כנגד התכנית, מכוחה נבנית תחנת התדלוק, לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה. עתירתה נדחתה. המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וביטל את ההיתר, בקובעו, כי "התכנית מועברת - בצירוף הנמקה מאת הוועדה המקומית לתכנון ובניה, שומרון - לאישור המועצה הארצית או לאישור של ועדת המשנה של המועצה הארצית לעניינים תכנוניים עקרוניים" (ע"א 8116/99). 3. בעקבות פסק-הדין של בית המשפט העליון, קבעה הוועדה המקומית לתכנון ובניה, שומרון (להלן: הוועדה המקומית), בהחלטתה מיום 12.8.02, כי "הקמת תחנת תדלוק תואמת את הוראות תמ"א 13 ותמ"א 18 ואין בה כל פגיעה נופית או פיזית ומשתלבת בסביבה שהוא נוף כפרי". הוועדה המקומית תמכה בבניית התחנה. 4. ועדת המשנה של המועצה הארצית לעניינים תכנוניים עקרוניים (להלן: הולנת"ע) לאחר שדנה בעניין ביום 20.8.02, אישרה את התכנית, כאשר קיבלה ברוב קולות את הצעת יושב-ראש הולנת"ע, שהציע "לאשר את ההקלה מתמ"א 31 סעיף 11.1.3 בנייה בשטח נוף כפרי פתוח כפוף לכך, שהשטח הבנוי בתכנית לא יעלה על 120 מ"ר בהתאם לקבוע בתמ"א/18 לתחנת תדלוק מטיפוס ג'", תוך "שהוועדה מורה למתכנני התכנית לדאוג להשתלבות של התחנה בנוף בהתייעצות עם מתכנן המחוז". 5. על החלטת הולנת"ע הגישה המבקשת עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, לפיה נתבקש בית המשפט לבטל את החלטת הולנת"ע. המבקשת סמכה עתירתה על הטענה, כי בנוף הפתוח כמעט תמיד אין לבנות, פרט למקרים בהם יש נסיבות חריגות במיוחד, שעה שאין מנוס מבנייה בנוף הפתוח. לדידה, כל בנייה בנוף הפתוח נחשבת כפגיעה בו. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים 6. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה בקובעו, כי החלטת הולנת"ע - לפיה היא סבורה שניתן לאשר את הבנייה שעה שפגיעתה בנוף הפתוח מופחתת למינימום, ואם הבנייה תורמת כשלעצמה לשימושים המותרים בנוף הפתוח, לטיול, לתיירות ולנופש - מצויה במתחם הסבירות ותואמת את הנחיות בית המשפט העליון בפסק-דינו. בית המשפט לעניינים מנהליים קבע, כי "הוועדה שקלה את האינטרסים המנוגדים. היא דאגה להפחית למינימום את הפגיעה בנוף הפתוח, הקטינה מאוד את היקף הבנייה ואת גודל התחנה; הורתה לתאם את הבנייה ואת תכנונה ועיצובה עם צרכי הנוף הכפרי והשטח, ולקחה בחשבון, כי הבנייה תשמש את המטיילים בבקעת הנדיב, בנוף הפתוח, המיועד גם לתיירות נופש וטיול של תושבי הארץ והשוהים בה." 7. על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הוגש ערעור לבית משפט זה, ועיקר הטענות שבו מתמקדות בתקיפת החלטת הולנת"ע לאשר את התכנית, שכן על-פי הנטען, פגומה היא הן משום היותה סותרת את כללי המשפט המנהלי והן משום שלא יישמה את הנחיות פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 8116/99, כאמור. בד בבד, עם הגשת הערעור, הגישה המבקשת בקשה למתן סעד זמני, אשר יימנע את ביצוע עבודות הבנייה בתחנה עד למתן פסק דין סופי בערעור. את עיקר טענותיה בבקשה לסעד זמני סומכת המבקשת על שתיים: ראשית, המבקשת טוענת, כי החלטת הולנת"ע איננה תואמת את הנחיות בית המשפט העליון בע"א 8116/99, לרבות ההנחיה בדבר הצורך בשמירת רצף השטח הפתוח. שנית, לטענת המבקשת, הסעד הזמני יימנע את שינוי המצב לרעה ויצירת עבודות בלתי הפיכות בשטח. דיון 8. לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיובהר להלן. 9. כידוע, בית משפט שלערעור רשאי לתת סעד זמני לתקופת הערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, התשנ"ה), בעמ' 865-867). לעניין זה נאמר "כי צריך טעם מיוחד שבית משפט לערעורים ימנע ממי שזכה בדין להנות מפרי הזכייה. לכן הגשת ערעור כשהיא לעצמה אינה מונעת מבעד לזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול לפי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש שבית המשפט לערעורים ימנע מבעד הזוכה לפעול לפי פסק-הדין ולו רק באופן זמני, נושא בנטל ואין זה קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב" (ראו בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב, פ"ד מ(1) 668; עע"ם 9177/01 אחים שרבט נ' עיריית תל-אביב, פ"ד נו(2) 163; ע"א 6089/97 תפנית אדריכלות בע"מ נ' משרד הפנים ואח' (טרם פורסם)). 10. מקובל, כי אין נותנים צו מניעה זמני או צו ביניים בערעור אם סיכויי הערעור קלושים וכן אם מתן הצו עלול לגרום לזוכה נזק העולה או אף השווה לנזק שישא בו המבקש אם יזכה בערעור. 11. באשר לעניינה של המבקשת ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, הגעתי למסקנה, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למבקשת בהמשך עבודות הבנייה של התחנה, אם לא יינתן הסעד הזמני, לבין הנזק שייגרם למשיבה 3, אם יינתן הסעד הזמני ובינתיים ייפסקו עבודות בניית התחנה, ידה של המבקשת על העליונה. שכן, לאור זאת, שבעבר קיבל בית המשפט העליון את הערעור שהוגש על פסק-דין קודם של בית המשפט לעניינים מינהליים בעניין זה (ע"א 8116/99), ביטל את ההיתר והחזיר את התכנית לאישור הולנת"ע, ולאור העובדה, שהולנת"ע לאחר שהעניין הוחזר אליה על פי החלטת בית המשפט העליון, אישרה את התכנית ברוב של 6 חברים בלבד כנגד 4 ואף לאור זאת, שבד בבד עם הגשת הערעור לבית המשפט העליון, החליט בזמנו בית משפט זה (כב' השופט י' אנגלרד) ליתן סעד זמני, הזהה לזה המבוקש כעת, עד למתן פסק-הדין הסופי בערעור - בנסיבות אלה נראה, כי הנזק העלול להיגרם למשיבה 3 - עם הפסקת עבודות בניית התחנה כעת ועד שתוכרע המחלוקת בין הצדדים ויינתן פסק-הדין על-ידי בית משפט זה - ניתן להטבה על-ידי פיצוי כספי. 12. יחד עם זאת, מצאתי מקום להתנות את מתן הסעד הזמני בהפקדת ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח על-ידי המבקשת, תוך 7 יום ממועד החלטה זו, להבטחת נזקי המשיבה 3 כתוצאה ממתן סעד זה, באם יידחה ערעורה של המבקשת. מכאן החלטתי להיעתר לבקשה למתן סעד זמני בערעור, האוסר על המשיבה 3 להמשיך בעבודות בניית תחנת התדלוק נשוא הבקשה, בכפוף לחיוב המבקשת בהפקדת ערבות, כאמור לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. בניהתחנת דלקתמ"אצוויםצו מניעהדלק