החלטה השופט א' גרוניס: ‎1. העותרות מבקשות כי יינתן צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטל ההיתר שניתן על ידי המשיבה ‎4 ביום ‎9.7.01, ואשר במסגרתו הותר לחוקרים מטעם המשיבה ‎3 לבצע ניסוי מסוים בשישה קופים (להלן- ניסוי ‎2001), וכן מדוע לא יבוטל ההיתר לעריכת ניסויים בביים, אשר ניתן למשיבה ‎3 על ידי המשיבה ‎1 מכוח סעיף ‎12 לחוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד - ‎1994 (להלן- החוק). כן מבקשות העותרות כי יינתן צו ביניים, האוסר על המשיבה ‎3 להמשיך בניסוי ‎2001. בתצהירן המשלים מיום ‎8.8.02 חזרו בהן העותרות מנוספת, כי יינתן צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תמונה לאלתר ועדת ביקורת, כמצוות סעיף ‎16 לחוק. זאת, לאחר שבתגובתה המקדמית מיום ‎6.8.02, הודיעה המשיבה ‎1 כי מינויה של ועדת הביקורת צפוי להתבצע בקרוב ‎2. המשיבה ‎1, אשר הוקמה מכוח סעיף ‎2 לחוק, הינה הגוף הסטטוטורי הממונה על תחום הניסויים בבעלי חיים. מכוח סמכותה לפי סעיף ‎4 לחוק התקינה המשיבה ‎1 את כללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשס"א - ‎2001 (להלן- הכללים). כללים אלה נכנסו לתוקף במהלך חי ‎2001. המשיב ‎2 הינו השר הממונה על ביצוע החוק, וזאת בהתאם לאמור בסעיף ‎25 לחוק. המשיבה ‎3 הינה מוסד אשר קיבל מן המשיבה ‎1 היתר לעריכת ניסויים בבעלי חיים, וזאת על פי סמכותה מכוח סעיף ‎12 לחוק. כאמור, מבקשות העותרות כי נורה על ביטולו של היתר זה. המשהינה ועדה פנימית של המשיבה ‎3 למתן היתרים לעריכת ניסויים בבעלי חיים, אשר הוקמה מכוח סעיף ‎14 לחוק. ועדה זו היא המוסמכת להתיר עריכת ניסויים בבעלי חיים לפי בקשות של חוקרים מטעם המשיבה ‎3. להשלמת התמונה נוסיף, כי המשיבה ‎4 ממלאת תפקיד מקביל לזה של הוועדה היתרים לעריכת ניסויים בבעלי חיים, אשר מונתה על ידי המשיבה ‎1 מכוח סעיף ‎13 לחוק (להלן- הוועדה הכללית). ההבדל בין שתי הוועדות הוא שהוועדה הכללית מוסמכת לדון בבקשות המוגשות מטעם כל גורם שהוא, בעוד שסמכותה של המשיבה ‎4 מוגבלת אך ורק לבקשות המוגשות במסגרת יבה ‎3. עוד יש להבדיל בין היתר לעריכת ניסויים בבעלי חיים הניתן למוסד בהתאם לסעיף ‎12 לחוק, דוגמת ההיתר שניתן למשיבה ‎3 (להלן- היתר כללי), לבין היתר לביצוע ניסוי ספציפי ‎3. ביום ‎20.2.97 הגיש ד"ר זוהרי, חוקר העובד במשיבה ‎3, בקשה לעריכת ניסוי בארבעה קופי רזוס (להלן- ניסוי ‎1997). ניסוי זה, אשר עוסק בתחום הבסיס העצבי של הזיכרון קצר הטווח, אושר על ידי המשיבה ‎4 ביום ‎27.1.98. הגם שאין העותרות מבקשות סעד ביחס לניסוי ‎הווה ניסוי זה חלק מן הרקע העובדתי הדרוש לענייננו, כפי שיובהר בהמשך. ביום ‎11.2.01 הגיש ד"ר זוהרי למשיבה ‎4 בקשה נוספת לביצוע ניסוי בשישה קופי פסיקולריס. ניסוי זה, בדומה לניסוי ‎1997, עוסק בבסיס העצבי של הזיכרון. דמיון ניכר קיים אף בין תהליכי שני הניסוייכאמור, ניסוי ‎2001 אושר על ידי המשיבה ‎4 ביום ‎9.7.01 ‎4. לטענת העותרות, אחראים חוקרים מטעם המשיבה ‎3 לסידרה ארוכה של מעשים ומחדלים הקשורים לניסוי ‎2001, והמהווים הפרה ברורה של הוראות החוק והכללים כאחד. טענותיהן של העותרות מבוססות, בעיקרן, על עדותה של גב' נגה רושין, אשר הועסקה בין התאריכים ‎15.5.01 - 19.7כמנקה בבית החיות של המשיבה ‎3. ההפרות הנטענות על ידי העותרות מתייחסות לארבעה קופים המכונים מאליש, סיימון, ג'ד ופרד (להלן- ארבעת הקופים) וכוללות, בין היתר: התחלתו של הניסוי עוד טרם מתן ההיתר לביצועו; חריגה מהיקף הניסוי המאושר בהתייחס למספר הקופים בהם ניתן בצע את הניסוי; חריגה מהיקף הניסוי המאושר בהתייחס לפרוצדורות הננקטות; וכן חריגות מתנאי האחזקה הנדרשים על פי הכללים. עוד טוענות העותרות, כי בהליך אישורו של ניסוי ‎2001 על ידי המשיבה ‎4 נפלו פגמים חמורים המתבטאים, בין היתר, בכך שהחלטת המשיבה ‎4 התקבלה בלא ה מונח בפניה מידע חיוני רב. עובדה זו מנעה, לשיטתן של העותרות, בחינה מושכלת בדבר מידת נחיצותו של ניסוי ‎2001 ובדבר עמידתו במגבלות החוק והכללים. לאור ההפרות השיטתיות שבוצעו, לטענת העותרות, ולאור העדר קיומה של ועדת ביקורת, גורסות העותרות כי חובה על המשיבה ‎להורות, מכוח סעיף ‎16 לחוק, הן על הפסקת ניסוי ‎2001 והן על ביטולו של ההיתר הכללי שבידי המשיבה ‎3 ‎5. מנגד, טוענים המשיבים כי ארבעת הקופים העומדים במרכזה של עתירה זו נוטלים חלק בניסוי ‎1997, אשר אושר כדין ונמצא בשלביו הסופיים. לדבריהם, בניסוי ‎2001, אשר מצוי עדיין בשלבי הכנה, עתידים להשתתף שישה קופים אחרים. על כן, טענותיהן של העותרות בדבר חריגות מתנההיתר לביצוע ניסוי ‎2001 משוללות כל יסוד, שהרי ההיתר הרלבנטי ביחס לארבעת הקופים הינו זה שניתן לביצוע ניסוי ‎1997. המשיבות ‎3 ו- ‎4 אף דוחות את הטענות בדבר הפרות לכאורה של החוק והכללים. הן גורסות כי הפעולות שביצעו החוקרים בארבעת הקופים עומדות בתנאי ההית ניסוי ‎1997, ואינן סותרות את הוראות החוק והכללים. המשיבה ‎1 אף דוחה את טענת העותרות, לפיה היה עליה לשלול מהמשיבה ‎3 את ההיתר הכללי, תוך שהיא מצביעה על הנזקים הקשים, אשר עלולים להיגרם לקידום המחקר המדעי והרפואי אם יינקט צעד שכז ‎6. מן החומר שהובא בפנינו על ידי שני הצדדים, אין זה ברור האם הפעולות המתוארות על ידי גב' רושין מהוות חלק מניסוי ‎1997 או מניסוי ‎2001. לשאלה זו יש חשיבות רבה, בשל סעיף ‎24(ג) לחוק, הקובע כדלק "חוק זה לא יחול על ניסויים בבעלי חיים שהוחל בהם לפני תחילתו או על ניסויים בבעלי חיים שהוחל בהם לפני שנקבעו כללי המועצה לפי סעיף ‎4." כזכור, התקינה המשיבה ‎1 את הכללים רק בשנת ‎2001, והם נכנסו לתוקף בחודש מאי אותה שנה. לפיכך, אם הפעולות האמורות היוו חלק מניסוי ‎1997, ברור שאין החוק חל לגביהן. לעומת זאת, אם מדובר בפעולות שמהוות חלק מניסוי ‎2001, הרי החוק והכללים חלים בעניין. בין היתר אי בהירות זו, נראה לנו שיש מקום ליתן צו על תנאי וזאת לעניין העתירה הראשונה, המכוונת נגד ההיתר לביצוע ניסוי ‎2001. אין מקום למתן צו ביניים בשלב זה. אין יסוד ליתן צו על תנאי לעניין הראש השני של העתירה, המכוון נגד ההיתר שניתן למשיבה ‎3 לבצע ניסויים בבעלי חיים מכוח סעיף ‎12 לחוק. אף אם יתברר כי החוקרים שפעלו מטעם המשיבה ‎3 חרגו מן החוק, מן הכללים או מן ההיתר שניתן לביצוע ניסוי ‎2001, אין בכך כדי להבייטול ההיתר הכללי. החריגה, אם הייתה כזו, מתייחסת לניסוי אחד בלבד, ובתקופה הסמוכה לכניסתם לתוקף של הכללים. בנסיבות אלה, ביטול ההיתר הכללי שבידי המשיבה ‎3 אינו מידתי. ‎7. לפיכך, יוצא צו על תנאי המורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטל ההיתר מיום ‎9.7.01 שניתן לביצוע ניסוי ‎2001, ואילו העתירה תידחה בכל הנוגע לסעדים האחרים המבוקשים. תצהירי תשובה יוגשו תוך ‎45 ימ בעלי חייםצער בעלי חיים