פסק דין א. כללי 1. תביעה על רקע שכיח במקומותינו בשנים האחרונות: "התקשרות בזק", בעקבות "פעולת שיווק מסיבית" לרכישת "יחידת נופש" באתר נופש אי שם ברחבי העולם - כאשר מתברר כי המתקשרים כלל לא רצו בהתקשרות ו/או לא קיבלו את אשר חפצו בה מוצאים עצמם כבולים ומתקשים להחלץ מהמבוי אליו נקלעו. 2. התובעים - אנשים לא צעירים (שניהם גימלאים) טוענים בתביעתם כי הנתבעת הוליכה אותם שולל משהבטיחה יחידת נופש מפוארת באתר מסויים בתקופת הקיץ ומכרה להם יחידה באתר אחר שאין בו מאומה מ"חמשת הכוכבים" המובטחים ובעונה שבה לא חפצו. על כן, מיד משהתבררו להם העובדות לאשורן, מיהרו וביטלו את העיסקה. הנתבעת, לעומתם, טוענת כי מדובר בעיסקה כשרה למהדרין. לתובעים הוסבר הסבר היטב בדיוק מה הם רוכשים, הם אף עיינו עיין היטב במסמכים אשר הוצגו להם, ניהלו מו"מ, ביקשו שינויים שונים ולבסוף חתמו תוך מודעות והבנת תוכן המסמכים - וקיבלו את אשר הובטח. ב. עיקר העובדות - כפי שהתבררו עפ"י הראיות שהוגשו: 3. התובעים, כאמור זוג גימלאים, הוזמנו ולקחו חלק בפגישת שיווק ("רפרזנטציה" בפי אנשי הנתבעת) אשר התקיימה ב-19/08/97 ונמשכה למעלה מחמש שעות; בחלקה הראשון של אותה פגישה - שנמשך כשעתיים ! - הוצג בפני המשתתפים אתר נופש בשם "מרינה-דל-סול" המנוהל ע"י מועדון "קלאב לה קוסטה" ומצוי בחופה הדרומי של ספרד. האתר הוצג בפני המשתתפים (כולל סרט ותצלומים) כמקום נופש יוקרתי (הושווה ברמתו למלון המלך דוד) המצוי על חוף הים. הוסברו לצדדים היתרונות הרבים ברכישת בעלות ביחידה, בשיטת ה-time sharing (קרי: זכות בעלות ב-1/52 של היחידה וזכות להינפש באותה יחידה שבוע - במועד קבוע - מידי שנה ואף אפשרות להמיר שבוע זה בבית נופש אחר). כאשר זכויות המתקשרים מובטחות ע"י חברת נאמנות. בהמשך אף חולקו מסמכי הסבר מפורטים (צרופה א' לתצהיר תובע) שאף בהם מפורטים כל יתרונות העיסקה - ואף כאן מדובר אך ורק ב"מרינה דל סול" שבהנהלת מועדון "קלאב לה קוסטה". מוצהר באותו מסמך שהנתבעת "מחוייבת בהסכם עם קלאב לה קוסטה הן מבחינת מחיר היחידה והן מבחינת טיפול ושירות בלקוחות לאחר הרכישה". בין ההתחייבויות אותן מקבלת הנתבעת על עצמה עפ"י אותו מסמך גם לספק "תעודת בעלות חתומה בחותמת נוטריונית ע"י עורכי הדין של קלאב לה קוסטה". [יצויין כי בשולי מסמך זה מצויה הצהרה לפיה מדובר במידע כללי ש"אינו אמור לבטא מייצג משפטי או חלק מהסכם ההתקשרות ..."]. 4. בהמשך לתצוגה וחלוקת המסמכים התפזרו משתתפי הפגישה כאשר לכל "קונה" הוצמד נציג של הנתבעת אשר שב והבהיר ומנה יתרונות השיטה והאתר והמשיך בתנופת השכנוע. לתובעים היה ברור כי אם ירכשו יחידה תהא זו באתר עליו דובר בתצוגה. הם הבהירו כי חשוב להם שהיחידה הנרכשת תהא במקום אשר הוא על חוף הים, בתנאי היוקרה כפי שהבטיחו בתצוגה. הם ביקשו יחידה שבה מקום ל-6 נופשים בחודשי הקיץ שכן בכוונתם לארח עמם את ילדיהם ונכדיהם בתקופת החופשות. התובעים ביקשו ליתן להם ארכת ימים מספר לשם הרהור ושיקול אך נאמר להם כי ההצעות תקפות אך ורק לאותו יום ו"מחר יום אחר ומחיר אחר" ! 5. בסופן של כמה שעות שוכנעו התובעים לרכוש יחידה עפ"י המובטח. הנתבעת הכינה, במקום, את מסמכי הרכישה. התובע הבחין כי מצויין שהשבוע הנרכש הוא ב"עונה כחולה" וידע כי זו איננה בתקופת הקיץ על כן ביקש להחליף ל"עונה אדומה" (על הבחנות "העונות" ראה גם בהמשך) - בשל החלפה זו נדרשו התובעים להוסיף למחיר -.2,000 $. הם שילמו, על אתר (תרתי משמע), -.41,400 ₪ (11,500$) ונחתם הסכם רכישה (צרופות ב' לתצהיר התובע). עפ"י המצויין בהסכם רכשו "חברות ב-CLUB RIVIERA" באתר שמענו De Malaga Spain , Cadiz Km 196 , יחידה הכוללת 2 חדרים לאכלוס 6 נפשות. בין תנאי הרכישה הוצהר כי חברת הנאמנות תהא - First American title Insurance Company (UK) ltd. 6. מאמין אני לתובע (שעדותו בכללה מהימנה ומקובלת עלי) כי בשלב זה, בתום 5 שעות של "מאמץ שיווקי" היו הוא ורעייתו מותשים ולא נתנו ליבם לכך שהאתר אשר נרשם בחוזה הרכישה איננו זה אשר הוצג ועליו ודובר במשך כל שעות התצוגה וההסבר הגם אנשי הנתבעת דחקו בהם למהר ולחתום. 7. בצד הזכויות המוענקות בהסכם הרכישה השתתפו התובעים ב"הגרלה" בה זכו בשבוע נופש ביחידה שרכשו. הם נסעו, איפוא, לשבוע, כשהפעם נקרא האתר Club Delta Mar (אין מחלוקת כי מדובר באתר שבו היחידה אותה "רכשו" - הממוספרת עפ"י מדריך RCI (אליה משתייכת רשת האתרים) במס' 1513 - וגם על כך עוד בהמשך). כשהגיעו למקום, חשכו עיניהם: האתר מרוחק מספר ק"מ מחוף הים, על שפת כביש רועש. החדרים בלא מיזוג אויר, בלא טלפון ובלא טלויזיה, במצב תחזוקה ירוד (נמלים, נזילות במערכת אינסטלציה), ללא סימן של מתקני "הפינוק": ג'קוזי, סאונה, מתקני משחקים וכיוצ"ב שהובטחו - המרחק בין רמת "המלך דוד" לרמת דירת הנופש שנרכשה, שמים וארץ. [יצויין שהנתבעת אף לא ניסתה לערער עדותו של התובע בנושא זה, לא בחקירה הנגדית אף לא בראיות קבילות מטעמה שיסתרו הטענות הללו]. 8. מיד כאשר שבו התובעים ארצה הודיעו לנתבעת בעל פה ובכתב על ביטול החוזה (ב-19/10/97) ובעקבות זאת דרשו להשיב את כספם ואף לפצותם. ג. עד כאן עיקר העובדות - מכאן לדיון והכרעה במחלוקת. 9. אי התאמת הממכר: (א) ככל שהלכתי והעמקתי במסמכים השונים כך פחתה התמצאותי בסבך שמות האתרים והגופים הקשורים (או אינם קשורים ) לעניין. כמה מאלו כבר הזכרתי לעיל (מרינה דל סול, קלאב לה קוסטה, קלאב ריביירה, קלאב דל מאר); במסמך "הבעלות" (אותו קיבלו התובעים לאחר שכבר ביטלו ההסכם) מצויין שהיחידה נמצאת בקלאב-דלתא-מאר. התעודה הוצאה ע"י גוף הנקרא Crown Resorts, שלא הוזכר קודם לכן ואין לדעת טיבו (התעודה אף איננה מאושרת נוטריונית כמובטח בהסכם). במסמך אחר (ללא תאריך) אשר ניתן לתובעים ע"י גוף המתקרא first national trustee compony (כנראה "חברת הנאמנות" - ולא זו המוזכרת במסך הרכישה) ניתן אישור על רכישת שבוע הנופש באתר "Crown resorts". במסמך אחר (צרופה ב' לתצהיר מר בן-לולו מטעם הנתבעת) מדובר ב"קלאב לה רביירה", בצרופה להסכם הרכישה מ-19/08/97 (צרופה ו' לתצהיר בן-לולו) מדובר ב"קלאב ריביירה קלהונדה"; בחוברות המפרטות כל אתרי רשת I.C.R (ת/1 ו-נ/1) מופיע אותו אתר (הממוספר 1513) פעם כקלאב ריברייה - ריביירה דל מאר ופעם כקלאב דלתה מאר; כאשר הכתובות אינן זהות ובאחד מהן אין כל קשר לכתובת המצויינת בהסכם הרכישה. יתרה מכך - כפי שעוד עולה מהחוברת ת/1 קיימים לא פחות מ-5 אתרים הנושאים השם Club Riviera (דל-מאר, מרבלה, קלהונדה, קרונטה, לה ריביירה). דומני כי גם קונה בקיא וממולח, זהיר וקפדן לא יצליח למצוא דרכו בסבך זה. (ב) בין כך ובין אחרת - גם אם אתעלם מן העובדה שקשה מאוד, אם בכלל ניתן, לקבוע באיזה אתר בדיוק מצויה היחידה שנרכשה ע"י התובעים - אין ספק כי לתובעים היו 3 דרישות עיקריות כבסיס לרכישת היחידה והם אף הבהירו זאת לנציג הנתבעת: (1) חוף הים; (2) תנאי יוקרה "5 כוכבים"; (3) עונת הקיץ. אף לא אחת מאלו קויימה. האתר (ככל שניתן לזהותו) מרוחק מחוף הים. תנאיו רחוקים מתנאי היוקרה המובטחים כרחוק מזרח ממערב והעונה איננה עונת הקיץ. (ג) קביעה אחרונה זו מחייבת באור: עונות השנה מחולקות ע"י הנתבעת (וככל הנראה עפ"י המקובל בענף) לפי "צבעים" ומן הסתם לכל עונה מחיר אחר (הזכרתי לעיל שהתובעים נדרשו להוסיף -.2,000 $ בעבור המעבר מעונה "כחולה" לעונה "אדומה"). התובעים ביקשו את העונה האדומה בסברם שזו עונת הקיץ. ואכן עפ"י מדריך אתרי .I.C.R הנכון לשנת 1996/7 (ת/1 - והוא הקובע לענייננו) הוגדרה העונה האדומה לאתר "קלאב ריביירה" בין 1 במאי ל-31 באוקטובר. במדריך האתרים לשנת 1998 הוארכה העונה האדומה (היקרה) עד מאוד ונקבע שתחילתה כבר ב-1 במארס והיא מסתיימת ב-21 בנובמבר ! השבוע אשר ניתן לתובעים הינו "השבוע ה-16". ככל הידוע לי (ולא הוצע ע"י מי מן הצדדים פירוש אחר) מקובל למנות את השבועות מראשית השנה האזרחית. השבוע ה-16 הוא איפוא בשלהי חודש אפריל לערך - משמע איננו בעונה האדומה כהגדרתה במדריך הרלבנטי ובודאי לא בעונת הקיץ כדרישתם המפורשת של התובעים. (ד) בנסיבות אלו מתקיים האמור בסעיף 11 של חוק המכר - הממכר שונה מן המובטח ואין בו האיכות והתכונות הנדרשות ואשר הוצגו לתובעים בעת הרכישה. די בנאמר עד כאן כדי לקבוע שהנתבעת הפרה את החוזה הפרה המזכה את התובעים בביטול החוזה. (אין צריך לומר שהתובעים לא יכלו לעמוד על אי ההתאמות קודם שבאו למקום וראוהו במו עיניהם). 10. היבט אחר - הטעיה: הטעיה מוגדרת בסעיף 15 של חוק החוזים (חלק כללי): "לרבות אי גילויין של עובדות אשר על פי דין לפי נוהג ולפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". בענייננו - סבור אני שהתקיימו מרכיבי סעיף זה בכמה וכמה נושאים; היה על הנתבעת, לסברתי, להעמיד את התובעים באופן ברור שאינו משתמע לשתי פנים על שאין כל קשר בין האתר לו הוקדשו השעות הראשונות של "מפגש השיווק" והמסמכים אשר נמסרו להם, לבין האתר שבו הדירה "הנמכרת" להם; כך גם היה עליה להעיר עיניהם שהשם "קלאב ריביירה" איננו מגדיר כלל את האתר שבו דירתם שכן קיימים לא פחות מ-5 אתרים בשם זהה. בודאי צריך היה לגלות אזניהם שהאתר איננו נמצא על חוף הים וכי רמתו רחוקה מרמת 5 כוכבים מקובלת. בגדר הטעיה יש לראות אף את שינוי "העונה האדומה" (היקרה יותר !) והכללת מרבית ימי החורף בעונה זו - ומכירת שבוע שאיננו בימי הקיץ בניגוד גמור לרצונם המפורש של התובעים. סעיף 15 הנ"ל מלמדנו כי מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה רשאי לבטל את החוזה. הנה איפוא טעם נוסף אשר התיר לתובעים לבטל את החוזה. 11. טעות גם אלמלא עילות הביטול הנ"ל עומדת לתובעים זכות ביטול החוזה מחמת טעות כמשמעה בסעיף 14 של חוק החוזים (חלק כללי). ברור בעיני כי אילו ידעו התובעים את כל העובדות האמיתיות כפי שפורטו לעיל - שלא היו ידועות להם אך היו ידועות, או בודאי צריכות היו להיות ידועות לאנשי הנתבעת, לא היו מתקשרים בחוזה הרכישה. 12. סיכום עד כאן: מכל הטעמים דלעיל סבור אני כי התובעים היו זכאים לבטל את החוזה, כפי שעשו בפועל. ד. הפיצוי: 13. משבוטל החוזה כדין זכאים התובעים להשבת כל אשר שילמו עפ"י החוזה [סעיף 9 של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)]. איני סבור שהתובעים זכאים גם להחזר הוצאות הנסיעה לאתר הנופש ב-09/09/97, שכן גם אם נכזבו מאתר הנופש עצמו שלא ענה לציפיותיהם, יש להניח כי ניתן להם ליהנות מטיולים בסביבה וכיוצ"ב - עובדה היא שלא שבו מיד ארצה. עם זאת סביר בעיני שאלמלא עסקת המכר נשוא התביעה כלל לא היו יוצאים לנסיעה זו, וכי חלק מהנאתם בודאי נפגע כתוצאה מהאכזבה אשר ציפתה להם במקום. בגין אלו אני פוסק להם פיצוי לפי שיקול דעתי, בסך כולל -.3,000 ₪ (נכון למועד העיסקה). איני רואה מקום לפיצוי בעבור "עגמת נפש". 14. התוצאה: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים -.44,400 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מתאריך 19/08/97 ובנוסף על כך הוצאות המשפט (אגרה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום וכן שכ"ט עו"ד בסך -.7,000 ₪ ומע"מ על שכר הטרחה. חוזהנופשביטול עסקה (יחידות נופש)