תביעה נגד עזבון בגין זכויות מקרקעין

פסק דין 1. זוהי תביעה כנגד עיזבון המנוח אחמד עודה לתשלום סך של 949,863 דולר ארה"ב, שמשיקולי אגרה הועמד על סך של 750,000 ש"ח. התובעים 1 ו - 2 הם שתי חברות. התובע 3 (להלן:"התובע"), הוא בעל המניות ומנהלם של החברות, ואלו עסקו ברכישת קרקעות בשטחי יהודה ושומרון. המנוח אחמד מחמוד אחמד עודה (להלן "המנוח") היה סוחר קרקעות ביהודה ושומרון, וקיים קשרי מסחר עם התובעים. המנוח נרצח בתאריך 30.10.93. הנתבע הוא עיזבון המנוח, באמצעות יורשיו: אמו ואשתו. בין התובעים לבין המנוח נערכו עיסקאות מכר של קרקעות בשטחי יהודה ושומרון, בהן היה המנוח מוכר או מתווך, והתובעים היו הרוכשים. כתב התביעה 2. על פי האמור בכתב התביעה, בעיסקאות המכר נשוא הדיון, מכר המנוח לתובעים, בחלק מהעיסקאות קרקעות בשטח קטן מהמוסכם, ובחלקם האחר קרקעות לא לו. משהתגלה דבר המרמה או החסר בשטח הקרקע, התחייב המנוח בפני התובעים להעביר על שמם קרקעות חלופיות. התובעים טוענים כי עיזבון המנוח חייב בהעברת הזכויות בקרקעות החלופיות להן התחייב המנוח, וכן חב העיזבון בתשלום מלוא נזקי התובעים שנגרמו כתוצאה מהפרת ההתחייבות ומעשי המרמה שרימה אותם המנוח. 3. אלו הן העסקאות נשוא כתב התביעה, והסכומים הנתבעים בגינם (לפי סדר כרונולוגי): א. עסקה מיום 12.3.81 לרכישת קרקע הידועה כגוש 4 חלקה 51 בכפר סינירא, בשטח של בין 250 ל 300 דונם (להלן: עיסקה א'). בפועל קיבלו התובעים 128 דונם בלבד. בגין חסר זה תובע התובע החזר כספים , הוצאות ופיצוי בגין נזקים, בסך כולל של 443,000 דולר. ב. עסקה מיום 22.7.81 לרכישת חלקות 107-108 בשערי תקוה בשטח של 87.5 דונם, כשבפועל הועברו לרשות התובעים רק 80 דונם (להלן: עיסקה ב'). בגין עיסקה זו תובע התובע פיצוי בשל חסר של 7.5 דונם מהשטח המוסכם, בסך כולל של 225,000 דולר. ג. עסקה מיום 8.3.84 , לרכישת קרקע הידועה כגוש 3 חלקה 71 , בשטח של 21 דונם בכפר מסחה (להלן: עיסקה ג'). בגין עסקה זו תובע התובע הפסד רווח נטו בסך 630,000 דולר, משום שהעסקה לא יצאה אל הפועל. התובע כבר הגיש בעבר תביעה בשל עיסקה זו, ולכן תובע גם החזר הוצאות ההתדיינות, כולל הוצאות משפט שנפסקו לו בת"א (י-ם) 590/90, בסך של 25,000 דולר. ד. עסקה מיום 7.9.90 , לרכישת קרקע הידועה כחלקה 200 וחלקה 191 בגוש 4 באדמות כפר סניריא, בשטח כולל של 39 דונם, להלן: עיסקה ד'). בעיסקה זו מכר המנוח לתובע שטח במיקום שונה מהמוסכם. בגין עיסקה זו תובע התובע פיצוי על נזקים בסך כולל של 600,000 דולר. ה. עסקה מיום 7.11.90 לרכישת הקרקע הידועה כגוש 2 חלקה 3, כפר ברא בשטח של כ- 80 דונם, ע"י תובעת מס' 2 (להלן: עיסקה ה'). בגין עיסקה זו תובע התובע הן פסק דין הצהרתי בו יוצהר כי הזכויות בקרקע זו שייכות לו, והן סעד של אכיפת ההסכם למכירת המקרקעין, תוך קיזוז יתרת . התמורה מחיובי הנתבע. (אציין בהערת אגב, שסך כל הסכומים המפורטים לעיל, עולה על סכום התביעה המצוין בכתב התביעה, בטרם הועמד על 750,000 ₪ מטעמי אגרה.) כתב ההגנה 4. היורשים טוענים, כי הגשת התובענה לאחר מותו של המנוח בקשר לעסקאות שחלקן נעשו כעשר שנים לפני יום הגשת התביעה, מהווה ניסיון מצד התובעים לקבל כספים ורכוש שאינם מגיעים להם, תוך ניצול עובדת מותו של המנוח. באשר לעסקה א', טוענים הנתבעים כי המנוח שימש כמיופה כוחם של המוכרים ופעל בשמם, ובשום שלב לא היה בעל הקרקע. באשר לעיסקאות ב' ו- ג', מכחישים הנתבעים את קיומם או ידיעה על עריכתם. באשר לעסקה ד' היורשים מאשרים כי ביום 7.9.90 נחתם חוזה בין המנוח לתובעים, אך מכחישים כי המנוח קיבל תמורה כלשהי על חשבון הקרקע נשוא חוזה זה. לטענתם התובעת מס' 1 הפרה את החוזה, ולכן בוטל החוזה, כדין. התובעים לא פנו למנוח או לבא כוחו או לערכאה שיפוטית כלשהי בקשר לביטול החוזה, וטענו לקיומו רק לאחר שהמנוח נרצח. באשר לעסקה ה', מיום 7.11.90 טוענים היורשים כי הקרקע הידועה כגוש 2 חלקה 3 בכפר ברא, כלל אינה שייכת לעיזבון המנוח. לטענתם לא היתה כל התקשרות חוזית בין התובעים לבין המנוח בקשר למקרקעין אלו. התובעים התקשרו בחוזה עם בעלי הקרקע שקדמו למנוח, והמנוח כלל לא היה אותה עת בעל המקרקעין הללו. רק משכשלה העסקה בין בעלי הקרקע לתובעים, רכש המנוח את הזכויות בקרקע. לאחר מכן, העביר המנוח את הזכויות בקרקע הזו לאמו, וזו העבירה מחצית מזכויותיה לאשת המנוח. לפיכך, לא ניתן ליתן סעד הצהרתי ובוודאי לא סעד של אכיפה, משאין המקרקעין חלק מעיזבונו של המנוח. דיון 5. בטרם אדון בכל אחת ואחת מן העסקאות בנפרד, אדון במספר נושאים כלליים, הנוגעים לתביעה בכללותה: א. תביעה כנגד עזבון - נטל ההוכחה. התביעה שבפני היא תביעה כנגד עיזבון. נטל ההוכחה הרגיל של מאזן ההסתברויות, אין די בו כדי להוכיח תביעה כנגד עיזבון. הרציונל לכך ברור והגיוני. אין בפנינו בעל דין שכנגד, שיוכל להזים או להפריך את טענות התובע. הפסיקה הדגישה זאת במספר רב של פסקי דין, ואצטט מפי כב' השופט אור בע"א 5997/92 מלק נ' מנהל עזבון הרב דויטש, פד"י נ"א(5)1, בעמ' 10: " מידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה גבוהה בהרבה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל. מן התובע מעיזבון נדרשות ראיות חזקות יתר על המידה הרגילה וסיוע לעדותו שלו. הטעם לכלל זה נעוץ בעובדה, שבהיעדר בעל-הדבר גופו אין לדעת אם לא היה מצליח - אילו עוד בחיים חייתו- להזים או לסתור את ראיות יריבו." לפיכך, כשאסקור את העיסקאות אחת לאחת, אבחון האם זו הוכחה ברמה הגבוהה הנדרשת. ב. עדות תובע 3 - עדות יחידה של בעל דין. אציין כבר בשלב זה, כי התובע היה עד יחיד מטעם התביעה. לא רק שלא הביא עדים נוספים להוכחת תביעתו, עדים שיכול וחייב היה להביא, אלא שגם בראיות בכתב, צמצם עד למאוד. הוא נמנע מלהציג מסמכים ששופכים אור על חלק מהעיסקאות, ואלמלא הציגם הצד שכנגד לא ניתן היה לדעת השתלשלות העניינים. הוא הציג צילומי מסמכים, ללא הסבר מה עם המקור, וכן הציג מסמכים שעורכיהם כלל לא זומנו לעדות. פרוטם של אלו, ימצאו ביטוי, עת אדון בכל עיסקה ועיסקה. בשלב זה, די אם אציין כי הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971, מורה כי אם פוסק בית משפט במשפט אזרחי על פי עדות יחידה, שאין לה סיוע, עליו לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו, באחד מהמקרים המנויים בסעיף. בענייננו, אפליקטיביים הן הוראת סעיף 54(2) "העדות היא של בעל דין..." והן הוראת סעיף 54(4) "התובענה היא נגד עיזבון...". יש לציין כי חובת ההנמקה חלה גם במקום שהעדות היחידה אינה נסתרת בראיה נגדית. בע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי פ"ד מו(1), 733, בעמ' 737-738 קבע השופט ד' לוין כי: "די בהצבעה על אי הבאת ראיות רלוונטיות אלו כהנמקה להסתמכותו של השופט על העדות היחידה. כפי שנאמר בע"א 216/73: "במשפט אזרחי מותר להסיק מסקנות מאי הופעת צד שכנגד אשר בידו ידיעות העשויות לסייע לבירור הדברים, ואם אין הוא מביא אותן לפני בית המשפט, יש בכך חיזוק לדברי היריב, ואם לפי סעיף 54 לפקודת הראיות חייב בית המשפט לנמק מדוע מאמין הוא לעד יחיד, שהוא בעל דין, הרי התנהגות כזאת יכולה לשמש נימוק מספיק לכך".(ע"א 216/73 חיים סולומונוב נ. עזרא אברהם כח(1) 184, 194). עוד יש לציין שנדרש טעם של ממש, להסתמך על עדות יחידה , טעם שבהערכת העדות, הגיון הדברים, נסיבות מיוחדות, שכן אין מדובר בדרישה פורמלית, גרידא אלא בדרישה מהותית, (ראה ע"א 69/75 פלונית נ' אלמונית לא(1) 212). לפיכך, תבחן עדות התובע בכל אחד מהמקרים בהם מדובר בעדות יחידה, והאם ניתן לבסס הנמקה להסתמכות עליה. ג. העדר פרוט ברור מה חלקו של כל אחד מהתובעים . מספר התובעים על פי כתב התביעה הוא, שלושה. על פי כתב התביעה, ניתן להבין כי שלושת התובעים, תובעים את סך כל הסכומים. אמנם בכל עיסקה מצוין מי מהתובעים השתתף בביצועה, אולם אין הפרדה ברורה בין כל אחד מהם. בחלק מהעיסקאות חתום התובע כמי שאחראי אישית למילוי ההתחייבויות, בחלק אחר לא נאמר מה חלקו של התובע. לא הוצג בפני כל מסמך ממנו עולה שהתובע רשאי לתבוע גם בשמם של התובעות 1 ו - 2, שהן חברות. לא הוצגו מסמכי ההתאגדות, לא הוצגה הסמכה של התובע לתבוע בשם החברות. התובע, כשהעיד, לא ציין מה חלקו כמנהל התובעות 1 ו - 2, ומה חלקו באופן אישי. לשיטתו, הוא והנתבעות 1 ו - 2 חד הוא. לאישיות המשפטית הנפרדת של החברות לא ניתן כל משקל, ואין כל התייחסות בראיות. ד. העדר הגנה לעיסקאות א' ב' ג' - בשל חוסר ידיעה. בשם הנתבעים, הגיש תצהיר עדות ראשית והעיד עו"ד פרידמן. עו"ד פרידמן שימש כבא כוחו של המנוח רק משנת 1987. לטענת עו"ד פרידמן הוא זה שהגיש את התצהיר מטעם העיזבון, משום שאיש מיורשי או קרובי המנוח אינו מצוי בעסקיו ובענייניו של המנוח. עו"ד פרידמן נדרש להעיד לא כבעל דין, אלא כעו"ד של המנוח, אותו ייצג בחלק מן העיסקאות. לגבי עיסקאות שבוצעו בטרם שימש כעו"ד של המנוח, לא יכול היה לשפוך אור עובדתי, מחוסר ידיעה. להלן יבחנו העסקאות בתביעת התובעים אחת לאחת: א. עיסקה מיום 12.3.81 לרכישת קרקע הידועה כגוש 4 חלקה 51 בכפר סינירא: 6. אקדים ואציין כי עיסקה זו בוצעה 12 שנים לפני הרצחו של המנוח. בכתב התביעה (סעיף 38), טוענים כל התובעים (ללא אבחנה ביניהם) כי בינם לבין המנוח נערך הסכם מכר, בו התחייב המנוח למכור להם קרקע בגודל של 250 עד 300 דונם. בהתאם לשטח זה, שילמו למנוח סכומי כסף על חשבון התמורה המשוערת. אדגיש כי התובעים אינם מציינים מהו הסכום אותו שילמו, ומי משלושת התובעים שילם אותו. לטענתם נרשמו מקרקעין אלו בלשכת רישום המקרקעין בשטח של 128 דונם בלבד (ראה תצהיר עדות ראשית , מר ינאי, סע' 83) ואת התשלום עבור יתרת השטח הם תובעים. לטענתם ההחזר הכספי והפיצוי הכספי המגיע להם בעיסקה זו הינו בסך של 1,219,452 $ (ראה סיכומי תביעה סע' 51.1). 7. על פי הסכם המכר מיום 12.3.81 שהוצג בראיות התובע (נספח כ' לתצהיר התובע, להלן: "ההסכם" )," המוכרים" בהסכם הם: 1. אבדל כרים מחמד מוסה X בעל ת.ז מס' X; 2. מוחמד מוסה מוחמד X בעל ת.ז. Xשניהם מהכפר סינירא. המנוח, מצוין בהסכם כמיופה של המוכרים. "הקונה" על פי ההסכם הוא התובע, "כנציג קבוצת משקיעים". באשר לזהותם של אותם משקיעים לא הובאו כל ראיות, וכן לא הובאו ראיות מה היה חלקם בתשלום והאם הסמיכו את התובע לתבוע בשמם. במבוא להסכם נכתב כי שטח הקרקע הנמכר הוא 95 דונם, כפי שרשום בספרי מס רכוש, בשכם. בסעיף 6 לאותו הסכם נאמר כי: " המוכרים מתחייבים לתת ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר,בו ייפו את כוחו של עו"ד בן עמי גלברד, לפעול בשמם בכל הנוגע לביצוע הסכם זה, זאת לאחר תשלום התמורה עבור 95 הדונמים הרשומים בספר מס רכוש מהקונה למוכרים דרך אחמד מחמוד עודה." המחיר שנקבע היה, 240 דינר ירדני עבור כל דונם, וכן הוסכם על לוח מועדי תשלום (סע' 7 להסכם). בנספח לאותו הסכם, מסמך שנחתם ביום 25.5.82, בין המנוח לבין התובע (נספח כ'-2 לתצהיר התובע), הוסכם כי בנוסף לסכום של 240 דינר ירדני, עבור כל דונם כמוסכם בהסכם, ישלם הקונה גם סכום נוסף של 500 $, לכל דונם מתוך 95 הדונם, הרשומים בספרי מס רכוש. עוד הוסכם, בסעיף 2 לנספח להסכם, כי אם יסתבר על פי מפת המדידה כי השטח גדול מ-95, ישלם הקונה עבור כל דונם נוסף, סך של 2000 $. המוכרים מצדם התחייבו באמצעות מיופה כוחם בסע' 4 לנספח: "שהקרקע בעין אשר תועבר לקונה תהיה בשטח לא פחות מ- 250 דונם עד 300 דונם." לטענת התובעים הועברו לרשותם רק 128 דונם ולכן חב העיזבון בתשלום בגין שטח המקרקעין שלא הועבר לרשותם, בהחזר כספים שהמנוח קיבל בתמורה לקרקע, בהפרשי ריבית והצמדה, והוצאות ונזקים שנגרמו להם, בגין צמצום השטח. (בכתב התביעה אין פרוט הנזקים, זולת ציון הסכום). פרוט הנזקים הובא לראשונה בתצהיר התובע, בסע' 84-86, שם מפרט התובע את נזקיו. לטענתו, בהתבסס על גודל השטח עליו סיכם עם המנוח ערך הסכמים למכירת יחידות קרקע, עם רוכשים שונים. עקב צמצום שטח המקרקעין, נאלץ לבטל חלק מההסכמים עם רוכשים אלו, ובכך נמנעה ממנו היכולת למכור את יחידות הקרקע לשם ביצוע פרוייקט בניה (ראה תצהיר התובע, סע' 84-86). 8. אציין כבר בשלב זה, כי אין בפני כל ראיה שהמנוח היה בשלב כלשהו, בעלים של הקרקע או שנחתם עמו חוזה בר תוקף, בקשר לקרקע זו. על זהותו של המנוח כמתווך בלבד, ניתן ללמוד גם מעדותו של התובע במשטרה, בחקירה משטרתית שנפתחה בשל העיסקאות בשטחים. בעדותו במשטרה מיום 14.3.83 (נספח 9 לתצהיר עו"ד פרידמן) אמר התובע, בהתייחסו לעסקה זו בעמ' 1 שורה 26 ואילך, כך: "המנוח היה המתווך הבלעדי של החברה שלנו , אשר דרכו קנינו קודם לכן את אדמות הישוב "שערי תקוה" שהקמנו ואת אלקנה ג' ובהמשך לעבודתנו המשותפת עם אחמד עודה, כאמור, הציע לנו גם את החלקה שבגוש 4 חלקה 51 שבאדמות סינירה." בהמשך בעמ' 2 בחקירה הנ"ל בשורה 10 אומר התובע: "השתלשלות העסקה לגבי החלקה הנ"ל , היא כדלקמן: המתווך אחמד עודה הציע לנו לרכוש את החלקה הנ"ל, ולאחר שסיירנו בשטח, אני ואחמד עודה הסכמנו לרוכשה, והתחלנו לבצע את כל הקשור בניירת... הקרקע בפועל היתה שייכת לאב ובנו... אשר שמותיהם ידועים לי..." . יתרה מזו, אין כל ראיה שמי מהתובעים הינו בעל זכות - תביעה בשל ההסכם. על פניו, התובע הוא רק נציג של קבוצת משקיעים.. מכאן, שלא הוכח כל קשר בין הקרקע נשוא העיסקה למנוח, וממילא לא לעיזבונו. לכאורה די בכך כדי ליתר את הדיון בטענות נוספות שהעלה התובע. 9. למעלה מהדרוש משהצדדים התייחסו לכך בהרחבה, אציין אף זאת, אפילו היה מוכח כי העיסקה נערכה עם המנוח, הרי שלא הוכחה זכאות התובעים או מי מהם להשבה כספית. התובע, לא הציג כל הסכם שחתם עם רוכשים פוטנציאליים (למרות שבתצהירו מפנה להסכם אחד כזה - נספח כ"א, שלא נמצא בתיק) הוא גם לא הבהיר מדוע התחייב בהסכמים בטרם ידע מה שטח הקרקע שיקבל לידיו. ההסכם מדבר ב- 95 דונם וודאיים בלבד. האם מכר את כל 95 הדונם קודם למכירות הנוספות? מדוע לא הציג ולו חוזה אחד כזה? בחקירתו במשטרה אמר התובע כי מפת המדידה העלתה כי קיימים 430 דונם וכי הוא שילם למנוח בצ'קים 1,900 $ עבור כל דונם. לשאלת בית המשפט מדוע נקב בחקירתו במשטרה, בסכום שונה מזה הנטען על ידו בעדותו בבית המשפט, השיב: "...אני יודע היום שהסכום ששילמתי הוא 2,000 דולר לדונם. אני לא גמרתי לשלם לנתבע את כל הכספים. אח"כ עוד התברר שיש פחות קרקע ממה שאני חשבתי, ובהתאם לזה שולמו הכספים... ש. ...במשטרה אמרת ששילמת לפי 430 דונם על פי מפת מדידה סופית. והיום אתה אומר שלא גמרת לשלם. ת. אין שום סתירה, אני שב ואומר שלא גמרתי לשלם לאחמד עודה, מכיוון שלא הגיע לו מאחר ולא היתה קרקע." (עמ' 25 ש' 12-20). משמע, גם אליבא לטענתו, לא שילם התובע עבור מלוא הקרקע, מדוע אפוא תובע את מלוא ההחזר? לשאלה זו, לא היתה לתובע תשובה. גם השאלה, כמה שילם לכל דונם ומהם מספר הדונמים שבגינם שילם, נותרה ללא תשובה. התובע לא הציג כל מסמך, אישור או קבלה על תשלום שלו או של מי שיצג בעסקה זו, ששילם למנוח או לאחר. בהמשך עדות התובע , הובהר כי, איש מהתובעים לא שילם כלל עבור הקרקע נשוא עיסקה זו, למרות שהם תובעים השבת התשלום. התובע העיד כי שימש כמנכ"ל החברה שהוקמה במיוחד לצורך רכישת קרקעות ביהודה ושומרון כדי ליישב בהן יהודים.(עמ' 26 ש' 16-24, לפרוטוקול). לטענתו, הקרקע נשוא עסקה זו, עברה אליו מחברת יו"ש , והוא העבירה לחברה שבבעלותו - חברת דווקא בע"מ. מסמכים על העברות אלו - לא הוצגו. התובע אישר בחקירה נגדית, כי מי ששילם עבור הקרקע היא חברת "אשרון" שזו שותפות של חברתו ושל חברת "אשיות" מקבוצת "אשטרום". "אשרון" היא זו ששילמה עבור הקרקע. הוא העיד כי: "הזכויות הועברו לחברת "אשרון" שהייתה הבעלים המלא של חלקה 51 בגוש 4" (עמ' 27,ש' 10). משנשאל בחקירה נגדית האם חברת "אשטרום" שילמה את הסכום של שש מאות אלף ומשהו דולר, השיב: " דרך חברת "אשטרום" שילמה גם "אשרון" וגם החברה שלי. עד כמה שאני זוכר את החלק הגדול שילמה חברת "אשטרום" ( עמ' 27 ש' 12-13). לאחר שחברת "אשטרום" החליטה לצאת מן העיסקה, הכניס מר ינאי שותף אחר בשם שמואל הורמן, ויחד עמו הקים את חברת ש"י. לדברי התובע נקבע כי חברת ש"י תחזיר לחברת "אשטרום" סכום מסוים, אך לא מדובר באותם הכספים ש"אשטרום" השקיעה (עמ' 27, ש' 17-26). במסמך נ/2, שהוא הסכם שבין "אשדר חב' לבניה", לבין ,"אשרון בע"מ" לבין "דווקא בע"מ"(תובעת 2) לבין יצחק ינאי לבין "ש"י צמרות ("אורנית") למסחר ובנין בע"מ", לבין שמואל הורמן, הוסכם כי מאחר ש"אשדר", "אשרון", "דווקא" וינאי מעוניינים לבטל את ההסכמים ביניהם לגבי גוש 4 חלקה 51 בסינירא, מסכימים הצדדים להעביר את הקרקע הנ"ל לחברת ש"י. חברת ש"י הסכימה והתחייבה להשיב ל"אשדר" את הכספים אשר "אשדר" ו/או "אשטרום" במישרין ו/או באמצעות "אשרון" השקיעו בפרוייקט הנ"ל. נקבע סכום של 1,500,000 ש"ח שהוא סכום ההשקעה הנ"ל (נ/2 סע' 3 ו 4). בהמשך נ/2 נאמר כי שמואל הורמן, יפקיד בידי "אשדר" במעמד החתימה על ההסכם, שיקים חתומים על ידו, בסכומים ולזמנים כפי שקבעו ביניהם בסע' 6 לנ/2. במסמך נ/1 , הוא זכרון דברים בין ינאי לבין הורמן נאמר בסעיף 4, כי : "שמואל הורמן מתחייב לדאוג לכספים עבור חברת אשדר... ההתחייבות מוחלטת, אך מותנית באפשרות חוקית למכירת הקרקע". מהשתלשלות עניינים זו עולה, כי איש מהתובעים לא שילם מאום עבור עיסקה זו. לפיכך, לא בכדי תובע אינו מזכיר בתצהירו את שותפיו לעיסקה. 10. התובע מבקש כי יקבע שנספח כ"ב לתצהירו, שהוא צילום מסמך שבו ריכוז תשלומים שלטענתו שילם למנוח עבור גוש 4 חלקה 51 בכפר סינירא, מהווה ראיה לכך, שהתובעים שילמו עבור הקרקע, וזאת בניגוד להשתלשלות העניינים הכספיים שתוארה לעיל. יש להדגיש, כי מסמך זה (צילום הרשום בכתב יד), לא נערך ע"י התובע . עורך המסמך לא הובא להעיד ואין לדעת מהם נסיבות עריכתו ומניין נלקחו הסכומים הרשומים בו. לא הוצגה כל אסמכתא שהסכומים הרשומים בו אכן שולמו ע"י ינאי או על ידי התובעות 1 ו -2 וכן אין כל מידע לגבי מקור הסכומים האלו, על סמך מה נקבעו, ולמי ועבור מה הם שולמו. תמוה, שהתובע שלטענתו ידע כי לא קיבל את מלוא השטח לו זכאי, שילם עבור השטח במלואו. תמוה יותר שבמשטרה אמר שלא שילם עבור כולו, ותמוה שבעתיים שכל שותפיו לעיסקה, להם היה נאמן, לא נזכרו על ידו כלל, משל לא היו צד לתשלום בכלל. עוד תמוה שהתובע, שעוד בשנת 83 ידע שמתנהלת חקירה משטרתית, לא שמר שום מסמך להוכחת גרסתו, ולא יכול היה להציג בבית המשפט ולו קבלה אחת, שובר תשלום אחד, או צילום צ'ק עבור סכום כלשהו אותו שילם מכספו, למנוח. העולה מעדותו ומהמסמכים, כי מי ששילם עבור רכישת המקרקעין הנ"ל היו חברת "אשטרום" ע"י חברת "אשדר" וחברת "אשרון" ומר הורמן, ואלו כלל אינם צד לתביעה. הורמן או מי מחברת" אשטרום", שיכלו להעיד על ההסכמים והסכומים לא הוזמנו כלל לעדות, ונשמטו מתצהירו. הלכה פסוקה היא כי: "... שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו." (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4) 595, בעמ' 602). על כן, משלא הביא התובע , את עורך המסמך כ"ב שצורף לתצהירו, וכן את שותפו דאז הורמן, וכן את נציג "אשטרום", החזקה פועלת כנגדו. 11. לסיכום, הוכח שהתובעים או מי מהם לא התקשרו כלל עם המנוח לרכישת הקרקע. המנוח שימש כמיופה כח בלבד. עם מותו פג תוקפו של אותו ייפוי כח, שממילא מיצה עצמו עם ביצוע העסקה. עוד הוכח כי התובע או מי מהתובעים, לא היו כלל צד לעיסקה, אלא נציגים של קבוצת משקיעים. כן הוכח שהתובע לא שילם כל סכום כסף עבור עיסקה זו. ממילא מובן שאינו יכול לטעון לנזקים, בעיסקה לא לו, שממילא גם לא הוכחו. מטעמים אלו, דין התביעה בגין עסקה זו - להידחות. ב. עיסקה מיום 22.7.81 לרכישת חלקות 107-108 בשערי תקוה. 12. על פי כתב התביעה ותצהיר עדות ראשית של התובע, טוענים התובעים, כי החלקות הרשומות בכותרת נרכשו מהמנוח על פי הסכם מיום 22.7.1981. ע"י יצחק ינאי - הקונה, בשם חברת מטניר בנין ומחצבות בע"מ- תובעת מס' 1 (ראו נספח ג' לתצהיר התובע). לטענת התובע, שטח הקרקע נקבע על פי מפת המדידה שנערכה בהנחיית המנוח. השטח שנקבע היה 87.123 דונם (עמ' 36, ש' 16), על פי נתוני המפה, ובהתאם לשטח זה בוצע התשלום. לטענת התובע בפועל הועברו לרשותו 80 דונם בלבד , שכן הועדה לרישום ראשון אישרה שטח מקרקעין של 80 דונם בלבד. לפיכך, תובע התובע החזר עבור תשלום של 7 דונם ששילם ביתר, וכן פיצוי בגין הנזקים וההוצאות שנגרמו לו(ראו סיכומי תביעה סעיף 51.2). 13. להוכחת טענתו הציג התובע את מפת המקרקעין, ת/3, המאשרת לדבריו שהשטח הנ"ל גודלו 87.123 דונם. לטענתו, המפה ת/3 הינה העתק של תרשים מהמדידה שבוצעה ע"י המודד קראוס, ביום 7.8.81. לדברי התובע אמר המודד קראוס כי ת/3 מתארת במדויק את מצבם וגבולותיהם של נכסי המקרקעין בזמן הנ"ל, כפי שהוראו והוצהרו על הקרקע. אציין כבר עתה, שהמודד קראוס לא הובא לעדות. לתובע פתרונים מדוע (ר' ההלכה שצוטטה בעמ' 14 לעיל בדבר אי הבאת עד). יש לציין כי במפה ת/3 ,בשולייה העליונים ימניים, נרשם כי החלקה מחולקת ל שתי חלקות משנה: 107; 108. לגבי חלקה 1 נרשם לצד המילים "שטח חלקה" שלושה מספרים שונים, כששניים מהם מחוקים בקו ולצד השלישי, שאינו מחוק, רשום 80.962 דונם. באשר לחלקה 2, נרשם ששטחה 12.980, והשורה כולה (כולל גודל השטח) נמחקה בקו. עוד אציין כי בנספח ג' לתצהיר התובע, שהוא הסכם המכר של מקרקעין נשוא עיסקה זו, נרשם כי גודל השטח כ - 22 דונם בלבד. בחקירה נגדית נשאל התובע מדוע הוא תובע גודל שטח רב יותר מהרשום בהסכם, ועל כך השיב: " מה שכתוב הוא שאני קונה 22 דונם במאליה. מאליה זה מסמך ששימש אסמכתא לתשלום מסים, מס רכוש... בזמנו על מנת לא לשלם מסים, הרבה מאד תושבים הצהירו על כמות הרבה יותר פחותה של מקרקעין ממה שהיה להם בפועל. לכן המספרים במאליה כשלעצמם אינם מהווים שום עדות לגבי הגודל הסופי של הקרקע. הגודל הסופי של הקרקע נקבע ע"י הועדה לרישום ראשון שאליה מופנית בקשה לרישום הקרקע על שם החברה והיא בודקת את המסמכים ומפרסמת בעיתונות כדי לאפשר למתנגדים להתריע בפניה" (עמ' 10, ש' 15- 21, ההדגשה של, נ.א.). לשאלה היכן אפוא, כתוב שקנה 87 דונם, כטענתו, השיב התובע: "כתוב לפי מפה. יש לי נסח רישום שהמפה מופיעה בו כחלק אורגני, ובנסח הרישום שניתן לטובת חב' מטניר , נרשם שטח של 80 דונם" (עמ' 10 ש' 23-24). נסח הרישום האמור, לא הוצג כראיה, כן לא הוצגה כל אסמכתא או ראיה אחרת המוכיחה כי בעיסקה זו נמכרו מקרקעין בשטח של 87 דונם, או 80 דונם. המסמך היחיד שמתייחס לגודל המקרקעין הנמכרים הוא הסכם המכר ובו מצוין 22 דונם בלבד. לטענת התובע גודל השטח נקבע לא עפ"י הכתוב בהסכם המכר, כי אם עפ"י מה שמופיע על גבי מפת המדידה: " ...כשעושים הסכם עדיין לא ידוע מה יהיה סה"כ הקרקע שנקבל, ואת זה אפשר לדעת רק לפי המפה....אחרי שנעשית המפה יודעים בדיוק במה מדובר" (עמ' 11 ש' 30 ואילך). 14. כפי שציינתי, עורך המפה לא הובא לעדות לא ברור מהיכן שאב את הנתונים, מדוע ביצע מחיקות על גבי המפה ומדוע בסופו של דבר ציין לגבי אחת החלקות שטח של 80.962 דונם. זאת ועוד, מהסכם המכר עולה כי התובע רכש את שתי החלקות ולא ברור מדוע בחר לתבוע רק בגין אחת החלקות. באשר לתשלום, המחיר שנקבע בין הצדדים בעיסקה זו, כעולה מהסכם המכר, הוא 1250 $ לדונם. בהעדר רשום מספר הדונמים האמיתי של העיסקה, כיצד ידע הקונה כמה לשלם ביחוד כאשר ברור לכל שלא הסכם המכר ואף לא המדידה בטרם רישום, משקפת את מספר הדונמים הנמכר? 15. כהוכחה לביצוע התשלום על ידו צרף התובע לתצהירו את נספח ד'. נספח ד' הינו צילום של מסמך בכתב יד שלדברי התובע רשום בו ריכוז תשלומיו למנוח עבור המקרקעין נשוא עיסקה זו. לדבריו שילם עבור 87 דונם. בטרם אדון בערכו הראייתי של נספח ד' אציין כי הסכום הכללי המופיע בנספח ד' הנ"ל הוא סך של 136,675$. אם נחלק סכום זה, למחיר של 1250$ לדונם, עולה שהתובע שילם עבור 110 דונם. משנדרש התובע בחקירה נגדית להבהיר פשר הדבר, השיב כי חלק מהתשלומים היו לעו"ד, כטיפול עבור רישום הקרקע, וכן עבור הוצאות נלוות לרישום הקרקע (עמ' 11 ש' 9; 12). תמוה מדוע לא ציין זאת בתצהירו. באשר לערכו הראייתי של נספח ד' זה, אציין כי הוא לא נערך על ידי התובע, אלא כפי שהעיד, נערך ע"י מנהלת החשבונות שלו. זו לא הובאה לבית המשפט להעיד ולא ניתן הסבר לכך. אין ראיה מנין שאבה אותה מנהלת חשבונות את המספרים הנקובים בו, כמו גם הסבר למהות הסכומים המופיעים בו. מדוע שמר התובע מסמך זה ולא שמר קבלות, או חשבוניות, או צילומי צ'קים או למצער ספחי צ'קים. זולת מסמך זה, לא הומצאה כל ראיה כי התובע שילם למנוח עבור רכישת המקרקעין סכום כלשהו וממילא אין ראיה ששילם עבור שטח של 87 דונם ולא עבור 80 דונם שקיבל. 16. משכשל התובע בהמצאת ראיות פוזיטיביות, פונה הוא להצגת ראיות על דרך ההיקש. לטענת התובע, ניתן להסיק ששילם עבור המקרקעין מהעובדה שקיבל לידיו את יפויי הכוח הבלתי חוזר המקורי מידי מהמנוח. וכך אמר: "בחוזה המכר כתוב בפירוש שיפוי הכוח הבלתי חוזר האורגינלי שיאפשר לי לרשום את הקרקע על שם החברה שלי יינתן לי רק לאחר שאגמור את כל התשלומים לעודה. עצם העובדה שקיבלתי יפוי כוח מוכיח ששילמתי" (עמ' 36, ש' 23-25). לציין כי, יפוי כוח כזה לא הוצג בפני בית המשפט, וממילא לא התקבל כראיה. אולם גם אם היה מוצג ייפוי כח כזה, אין ללמוד ממנו אם התשלום בוצע ע"י התובע עבור 80 דונם או 87 דונם, שזה יסוד תביעתו של התובע, בעסקה זו. 17. גם בעסקה זו תובע התובע, בנוסף להחזר תשלום היתר ששילם, לטענתו, פיצוי עבור נזקים שנגרמו לו, עקב קבלת שטח קטן ב 7 דונם מכפי שקנה לחזקתו. לטענתו החל במכירה מיידית של הקרקע, עוד בטרם שהיה רישום ראשון של הקרקע (עמ' 12 ש' 5). רק מאוחר יותר, הוברר לו כי לא כל השטח שקנה הועבר לרשותו,ואז היה עליו לבטל את הסכמי הרכישה עם 2 קונים. בכך, טוען התובע, נמנע ממנו רווח ועל כך תובע פיצוי. עוד טוען כי למרות שהציע לרוכשים הנ"ל קרקע חלופית הם סרבו לכך, והיה עליו להשיב להם את כספם. להוכחת נזקו צרף התובע חוזה מכר שערך עם רוכשים בגין חלקה דומה (נספח ה' לתצהירו) לחלקות שמכר, והעיסקה לא מומשה. למותר לציין כי אין להסיק ממסמך זה השייך לעיסקה אחרת, בשטח אחר, לגבי העיסקאות שערך התובע לגבי השטח של חלקות 107-108 גוש 4, עליו תובע. אם שמר הסכם זה, בעיסקה שיצאה אל הפועל, מדוע לא שמר את ההסכמים שהסבו לו נזקים, לדבריו? יתרה מזו, התובע צריך היה להוכיח שהתקשר בעסקאות עם אנשים לשטח הגדול מ- 80 דונם, שכן לטענתו 80 דונם הוא כן קיבל לרשותו. רק באשר ל - 7 הדונמים נגרמו לו נזקים. לא הובהר מדוע הזדרז התובע למכור לצד ג' קרקע שעדיין לא נמסרה לרשותו, ובכך להסב לעצמו נזקים אפשריים. אפילו היתה מוכחת קניה בחסר, עדיין היה על התובע להוכיח את שווי הקרקע בה מדובר, בכמה היתה אמורה להימכר וכי היה לה דורש. אין ספק שקביעת מחיר קרקע כבסיס לנזק, בהבל פיו של התובע, ללא כל ביסוס של חוות דעת משמאי מקרקעין מוסמך, אינה מהווה כל ראיה. זאת ועוד. משנשאל התובע במהלך חקירתו הנגדית אם יוכל להמציא קבלות, או מסמכים הקשורים לעיסקה זו , כמו נסח רישום טאבו על שם "חברת מטניר" וכו' (תובעת מס' 1), שלא צרפם לתצהירו, השיב שיוכל לעשות כן בישיבת ההוכחות הבאה. מסמכים כאלו לא הוצגו. 18. לסיכום, התובע והתובעת 1 לא הוכיחו מהו גודל השטח שהמנוח התחייב למכור להם אם בכלל, בנוסף ל- 22 הדונם הרשומים בחוזה. התובע והתובעת 1 לא הוכיחו אם שילמו למנוח ביתר, כמה שילמו למנוח, עבור איזה שטח, ומכח איזה התחייבות חוזית חייב להם המנוח תמורה בגין 7 דונם נוספים. כמו כן לא הוכיח התובע והתובעת 1 כי נגרם להם נזק כלשהו. ג. עיסקה מיום 8.3.84, רכישת קרקע הידועה כגוש 3 חלקה 71 בכפר מסחה: 19. לטענת התובעת מס' 1 ביום 8.3.84, נחתם הסכם בינה לבין המנוח לרכישת 21 דונם בגוש 3 חלקה 71 בכפר מסחה, (נספח י"ד לתצהיר התובע- "שטר העברת זכויות וייפוי כח"). לטענת תובעת 1, על חשבון עסקה זו שילמה סכום של 27,000 $ למנוח, כערכם ביום העסקה. התובעת 1 טוענת כי על אף העברת התמורה, לא העביר המנוח את הקרקע לרשותה. לדברי התובעת 1, מכר המנוח את הקרקע לצד ג', וזה רשם את זכויותיו בלשכת רישום המקרקעין. לפיכך נותרה התובעת ללא קרקע וללא החזר כספי, ובהפסד כספי רב (סיכומי תביעה סע' 51.3.1+ 51.3.4). 20. יש לציין כי בגין עסקה זו כבר הגישה התובעת 1 בעבר תביעהכנגד המנוח לבית המשפט כאשר הלה היה עדיין בחיים (נספח ט"ז לתצהיר התובע). התביעה הוגשה ב 7.11.90 , בת.א. 590/90 מטניר נ' עודה, בבית המשפט המחוזי בירושלים,והתבררה בפני כבוד השופט בצלאל. בתאריך 23.6.91 ניתן פסק דין כנגד המנוח (בהעדרו). בפסה"ד (נספח י"ז לתצהיר התובע) הוצהר כי התובעת 1 היא המחזיקה במקרקעין ורשאית להירשם כבעלים של 7/57 יחידות במקרקעין הנ"ל, במקום המנוח, אם תשלם למנוח סך של 36,000 דולר, כערכם בשקלים ביום 8.3.84 ובתוספת ריבית והצמדה. על המנוח הוטל תשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ +מע"מ + הצמדה (נספח י"ז לתצהיר התובע). כפי שצויין לעיל, ההליך נערך במעמד צד אחד, בהעדר הגנה מצד המנוח. לטענת ב"כ הנתבע, המנוח כלל לא ידע כי התובעת 1 מנהלת נגדו הליך משפטי בגין המקרקעין נשוא עסקה זו, ועל כן לא הגיב בזמנו לכתב התביעה. בתצהיר עו"ד פרידמן, וכן, בעדותו ובכתב ההגנה יש הכחשה נמרצת, לטענת התובע כי עו"ד פרידמן היה נוכח בעת מסירת כתבי בי-דין למנוח. עו"ד פרידמן טוען כי אילו היו הדברים כך , בוודאי היה דואג להגשת כתב הגנה או לחתימה על הסכם שימנע מתן פסק דין כנגד המנוח במעמד צד אחד (תצהיר עו"ד פרידמן סע' 19ב'+ו'; עמ' 66 ש' 10). לטענת עו"ד פרידמן, המנוח לא קיבל את כתבי בי-דין והחתימה המופיעה בשוליו הימניים של טופס המסירה המצוי בתיק בית המשפט ת.א. 590/90, (נספח 6 לתצהיר עו"ד פרידמן) אינה חתימת המנוח. הוא מכחיש בתוקף כי "המסירה" של כתבי בי-דין בוצעה בנוכחותו או היה עד לחתימת הצדדים או מי מהם על אישור המסירה (תצהיר סע' 19). בחקירה נגדית, נשאל התובע, האם מסר למנוח את פסק הדין, וכך השיב: "ת. בודאי שמסרתי לו. ש. יש לך חתימה שהוא קיבל את זה. ת. אני חושב שיש לי. אני אישית מסרתי לו את פסה"ד. ש. אתה אומר שנמסר לו. ת. נמסר לו על ידי. ש. אני מניח שהחתמת אותו כאשר מסרת לו את פסה"ד החשוב הזה. ת. יש לי חתימה שלו, כרגע איני זוכר על מה, ואני מחפש את זה. לא צרפתי את כל המסמכים" ( עמ' 18 ש' 13-20). למרות דבריו הנ"ל, לא הציג התובע כל אישור עליו חתום המנוח שקיבל את פסק הדין. לפיכך, אין לדעת אם ידע המנוח על קיומו של פסק דין זה, אם לאו. 21. לא ברור לי מכח מה הגישה התובעת 1 או התובע נציגה, פעם נוספת אותה תביעה שכבר נדונה בבית המשפט המחוזי בירושלים בת.א. 590/90, וניתן פסק דין סופי בעניינה. התובע היה מנוע לתבוע שנית בגין עילה זאת. ר' לעניין זה את דבריה של פרופ' נ. זלצמן בספרה מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות- אוניברסיטת ת"א, תשנ"א, בעמ' 304: " אם נהנה התובע מן העובדה שהנתבע לא התגונן כראוי בהתדיינות הראשונה, ועל כן לא הוכרעו הפלוגתאות לגופן, הרי הוא נהנה "מן ההפקר". פסק הדין תקף לכל דבר ועניין כל עוד לא בוטל ע"י בית המשפט שנתנו, אך אין התובע יכול להאחז במקל בשני קצותיו, לאמור, גם לזכות בפסק דין שניתן בהיעדר הגנה וגם להשתמש בטענה שפסק הדין לא ניתן לגופו של על מנת לשוב ולתבוע בשל אותה עילה". 22. כפי שצוין לעיל,פסק הדין שניתן לטובת התובעת 1, חייב אותה לשלם 36,000 דולר למנוח, כתנאי לרישומה כבעלת הזכויות בקרקע. ב"כ הנתבע טוען כי סכום זה לא שולם מעולם ע"י מי מהתובעים. התובעת 1 והתובע לא הציגו כל אישור, קבלה, או מסמך המאשר כי שילמו סכום זה למנוח. עו"ד פרידמן, שהיה עורך דינו של המנוח, ציין בתצהירו, כי התובע מעולם לא פנה אליו, בהצעה לשלם את הסכום הנ"ל (תצהיר עו"ד פרידמן, סע' 21). משנשאל התובע, בחקירה הנגדית, האם מילא אחר הוראות פסק הדין השיב: "ת. אני ניסיתי לשלם לו את הכסף והוא לא הסכים לקבל ממני את הכסף ולא להעביר את הקרקע. הוא מכר את הקרקע. ש. למה לא הפקדת את הכסף בביהמ"ש. כתנאי לקבלת הטאבו אתה צריך לשלם 36,000 דולר והיית יכול להפקיד זאת לביהמ"ש. ת. דיברתי איתו ורציתי לתת לו את הכסף" (עמ' 18, ש' 8-12). מתשובותיו אלו של התובע (בשם התובעת 1) עולה כי הסכום שנפסק עליו לשלם כתנאי להעברת זכויות, לא שולם ע"י התובעת 1, ולפיכך התובעת 1 לא היתה זכאית להעברת הקרקע על שמה. משלא עמדה התובעת 1 בתנאי אותו העמיד לה פסק הדין בת.א. 590/90, אינה יכולה כעת לבוא ולדרוש את רישום הזכויות בקרקע על שמה ולחילופין פיצוי כלשהו, על אי רישום. גם לגופו של עניין לא ברור מניין שאבו התובעת 1 והתובע את הסכום של 630,000 דולר, שציינו כסכום הנזק שנגרם להם. התובע טוען בסיכומיו כי: "הוכיחו כי בשל מיקום הקרקע בשטח בנוי הצמוד לשכונת דוד בשערי תקוה, הרי ערך של מגרש בשטח זה, הינו גבוה יותר"(סיכומי התובעים סע' 51.3.5). התובע, או התובעת 1, לא הביאו כל ראיות באשר למיקומה של הקרקע, לא צרפו חוות דעת שמאי מקרקעין באשר לערך הקרקע, שוויה, ייעודה, אופן ניצולה והפוטנציאל הגלום בה. אפילו היו זכאים לתשלום עבור נזק, דבר שלא הוכח, הרי כשלו בהוכחת פרטים רבים ומהותיים הדרושים להוכחת נזק. 23. לסיכום, היה לתובעת 1 יומה בבית המשפט, בקשר לעיסקה זו, ואינה יכולה לשוב ולדון בעילה שכבר מוצתה, בהינתן פסק הדין. לעניין הנזק אותו תובע התובע, הוא זה שלא מילא אחר פסק הדין, ומה לו להלין על נזק שהמנוח אחראי לו. לפיכך, דין התביעה בגין עיסקה זו להדחות. ד. עסקה מיום 7.9.90, לרכישת קרקע הידועה כגוש 4 חלקות 191 ו 200, כפר סינירא: 24. לטענת התובעים, ביום 7.9.90 נחתם הסכם מכר בין המנוח לבין התובעת 1 (להלן: "ההסכם"), לרכישת קרקע בחלקה 191 בגוש 4 באדמות כפר סינירא בשטח של 28 דונם וכן לרכישת הקרקע בחלקה 200 גוש 4 בכפר סינירא, בשטח של 11 דונם. בהסכם המכר (נספח ו' לתצהיר התובע) הוצהר כי המוכר ( המנוח), מחזיק בייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר, למכירת שתי החלקות הנ"ל. עוד הוצהר בהסכם כי הקונה (התובע) ראה ובדק את הקרקע והזכויות הקשורות בה והיא מתאימה למטרותיו, ובזאת הוא מוותר על כל טענות ברירה ו/או מום ו/או אי התאמה בכל הנוגע לקרקע. הוסכם בין הצדדים על פי ההסכם, כי: הקרקע תחולק למגרשים שימכרו ע"י הקונה במחיר שיקבע בין הצדדים. הצדדים ינהלו חשבון בנק משותף בו תופקד התמורה ממכירת המגרשים. מתמורה זו, תחילה ישולם, למנוח סכום של 140,000 דולר, כערכו בש"ח לפי השער היציג בעת התשלום, וזאת על חשבון הרכישה, יתרת הסכום שתצטבר בחשבון המשותף, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים, לאחר ניכוי הוצאות מוסכם. הקונה התחייב להפקיד בחשבון המשותף את כל הכספים שיתקבלו ממכירת הקרקע, כשתנאי זה הינו, תנאי עיקרי בחוזה. הוסכם שהקונה יטפל בפיתוח הקרקע, בעריכת המפות ובהליכי רישומה, כאשר ההוצאות בגין פעולות אלו ישולמו מהחשבון המשותף ויחולו על הצדדים בחלקים שווים ביניהם. הקונה התחייב למכור לפחות 10 מגרשים (בשטח של כ- 6,000 מ"ר) בתוך 5 שבועות מיום חתימת ההסכם. במידה ולא יעמוד בתנאי זה מתחייב הקונה להפקיד ו/או להשלים לחשבון המשותף את מחיר העלות הממוצעת של המגרשים, כפי שהוסכם בין הצדדים. באם לא יימכרו כל המגרשים המוכר רשאי לדרוש ולקבל מהקונה, לחזקתו ולבעלותו, מחצית מיתרת המגרשים שלא נמכרו, וזאת ללא תמורה. עוד נקבע בהסכם כי במעמד חתימת החוזה יחתום המוכר על יפויי כח נוטריוני בלתי חוזר בו יעביר את הקרקע לקונה. התובע ערב אישית להתחייבויות התובעת 1, על פי ההסכם. 25. המנוח אכן נתן לתובע, ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר ביום חתימת ההסכם, כנדרש בהסכם. עם זאת, ביום חתימת ההסכם (7.9.90), הצהירו התובע והתובעת 1, בכתב, כי הם מתחייבים התחייבות בלתי חוזרת (נספח ח' לתצהיר התובע ונספח 2 לתצהיר המשיב), שלמרות האמור בהסכם, ולמרות שבידיהם ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר שניתן לתובעת 1 במעמד החתימה על ההסכם, לא יבצעו, הם או מי מטעמם, בין במישרין ובין בעקיפין כל דיספוזיציה בחלקות 191 ו/או 200 בגוש 4 באדמות כפר סינירא, או בכל חלק מהן, מבלי שתינתן להם הסכמה בכתב מעו"ד פרידמן, לביצוע אותה דיספוזיציה. התחייבות זו תוקפה החל מ- 48 שעות ממועד חתימת ההסכם. כמו כן התחייבו כי אם יפרו התחייבות זו, הם ישפו את המנוח בגין כל נזק שיגרם לו בשל הפרה זו. מנוסח ההסכם עולה אפוא, כי המנוח, שהיה בעל הזכויות בקרקע, העמיד את הקרקע לרשות התובעת 1 והתובע , כדי שאלו ימכרו אותה ואת הרווח יחלקו בחלקים שווים עם התובע, אולם קודם לכל, יקבל המנוח סכום של 140,000 דולר, בגין העברת זכויותיו. 26. לטענת התובע והתובעת 1 מיקום הקרקע שהוצג בפניהם ע"י המנוח היה מצג שוא. לטענתם, לאחר המכירה, ובעת עריכת המפות לחלקות, התברר להם כי חלקות אלו אינן נמצאות בכפר סינירא, כפי שנרשם בהסכם המכר, וכי למנוח לא היתה כלל הזכות למוכרן (תצהיר התובע, סע' 48-49). לפיכך, נאלצו להחזיר לרוכשים להם מכרו מגרשים, את הכסף ששילמו ובשל כך נגרמו להם נזקים. 27. יש לציין כי בסעיף 3ג', להסכם, אישרו התובעים כי ראו את הקרקע וכי היא מתאימה לדרישותיהם , והם מוותרים על כל טענה של אי התאמתה בכל הנוגע לקרקע. יש להניח כי כסוחרי קרקעות באזור, בוודאי בדקו מהי אותה קרקע עליה הוסכם, ואשר זוהתה בגוש וחלקה בהסכם. התובע והתובעת 1 לא הביאו כל ראייה התומכת בטענתם כי החלקות נשוא עיסקה זו, אינן תואמות לקרקע אותה הציג המנוח בפניהם, ואינן ממוקמות במקום שהוצג. התובעים לא הציגו את המפות מהן הם טוענים שלמדו על מצג השוא, וכן לא הבהירו מתי נערכוהמפות ומה למדו מהן. גם באשר לפן הכספי אמר התובע בחקירה הנגדית כך : "ש. אני מפנה אותך לסע' 10 נספח ו', זו לא עיסקה שהתחייבת לשלם כסף אלא הקונספציה היתה שאתה תמכור מגרשים ותתחלקו בכסף בצורה שרשומה בהסכם. ת. כללית זה נכון. ש. לא קנית שילמת, אלא עשיתם עיסקה משותפת. ת. נכון". (עמ' 13, ש' 24-28). ובכל זאת כשנדרש להראות מהו נזקו הכספי בהמשך חקירתו הנגדית, השיב התובע, כי הציע את הקרקע לרוכשים מיד לאחר החתימה על ההסכם, ובטרם נערכה מפת השטח (עמ' 14, ש' 19-20). לא ברור איזה קרקע הציע התובע למכירה, אם הוא עצמו, כטענתו, הוטעה לגבי מיקומה. גם לא ברור כיצד פעל בניגוד להתחייבותו שלא לעשות כל דיספוזיציה בחלקות נשוא עסקה זו, ללא הסכמה בכתב של עו"ד פרידמן. עו"ד פרידמן שלל כל אישור בכתב כזה. התובעים לא הציגו כל אישור בכתב מאת עו"ד פרידמן המתיר להם לערוך דיספוזיציה בחלקות. כשהתבקש התובע להציג הסכם מכר עם רוכשים פוטנציאליים טען כי לא ערך עם הרוכשים הסכמי מכר, כי אם, הסכמי אופציה. לדבריו, נכתב בהסכמים אלו שהקרקע תועבר לידיהם, באם תעבור את כל ההליכים הרגילים, והבעלות על הקרקע תתברר. הסכמי אופציה אלו, לדבריו, לא היו הסכמי מכירה, והיה בדעתו לבקש את אישורו של עו"ד פרידמן במידה ועסקת האופציה תצא לפועל ( ראה עמ' 17, ש' 9). התובע צרף למסמכיו צילומים של שני הסכמי אופציה עם 2 רוכשים שונים (נספח י"ב ונספח י"ג לתצהיר התובע), שלטענתו נחתמו בהקשר לקרקע זו. התובע טען כי ביטל את הסכמי האופציה והוא נאלץ להחזיר לרוכשים את כספם, משהוברר לו שהקרקע אינה מצויה במקום שהובטח לו. כראייה לביטול ההסכמים הנ"ל צרף הסכמי ביטול עם הרוכשים. (נספח י"ב 3, ונספח י"ג 1, לתצהיר התובע). אציין כי בהסכם הביטול עם הזוג שמעוני מופיע צילום של צ'ק בנקאי מיום 30.1.95 לטובת מרים ופרדי שמעוני, על סך 51,100 ₪ כהחזר על הסכום אותו שילמו לתובע עבור רכישת "האופציה". בגוף המסמך נכתב כי הצ'ק הוא על סך 52,000 ₪ ושולמו בנוסף 100 ₪, במזומן. למותר לציין, כי אי ההתאמה בין הסכום המצוין בצ'ק לבין הסכומים המצוינים בגוף המסמך, מעמידה בספק מה היה הסכום שהוחזר בפועל ובעיקר בגין מה. התובע לא הבהיר היכן המקור של מסמכים אלו, ומדוע נמנע מלהביא לעדות את הרוכשים הנ"ל שיעידו על אופי העיסקה שנעשתה עימם, על נסיבות ביצועה, נסיבות החזר כספם, והנסיבות בהן חתמו על הסכם ביטול העיסקה. לגבי עיסקת האופציה עם אמנון דהרי ועופר דהרי (נספח י"ג), הוצג צילום של בטול הסכם, עליו חתומים הנ"ל. לא הוצגו צילומי הצ'קים שנמסרו להם, והם לא הובאו לעדות להבהרת העיסקה ונסיבות ביטולה. 28. תמוה ובלתי מובן מדוע לקחו התובעים כסף מרוכשים פוטנציאליים כשאינם יודעים היכן הקרקע, ואינם יודעים אם העיסקה תאושר ע"י עו"ד פרידמן. עוד תמוה מדוע לא פעלו התובעים על פי התחייבותם בהסכם, להעביר את תמורת המכירה לחשבון הבנק המשותף, כשהסכום הראשוני שייך למנוח. בחקירה הנגדית הודה התובע כי לא הפקיד את כספי הרוכשים בחשבון המשותף, ומשנשאל מדוע השיב: "ש. כסף לחשבון המשותף לא הכנסת. ת. ודאי שלא. אני הייתי בהליכי מיפוי המפה וכל זמן שהמפה לא עשויה וזה לב ההסכם, ההסכם לא נכנס לתוקף ולכן המכירות נעשו כמכירות אופציה כדי לוודא שהרוכשים יקבלו את הקרקע בזמן... ש. נשאלת איפה זה כתוב שאתה רשאי לא להעביר בתנאים האלה, ואז הפנתה אותך עו"ד יהב לסע' 8 לנספח ו'. ת. אני מפרש את סע' 8 כמאפשר לי לא להעביר את הכספים, גם לא לחשבון המשותף. חלק מהכסף בסך 50,000 ש"ח שולם לעודה ישירות. זה לא היה מצב שאני התעלמתי ממנו. נהגתי בזהירות." (עמ' 16, ש' 5-18). פרשנותו של התובע לסעיף 8, אינה מתיישבת עם האמור בה ומנותקת מהאמור בסעיפים הקודמים לסעיף זה. בסעיף זה נאמר כי ההוצאות ישולמו מהחשבון המשותף.מה להוצאות ולקבלת כספים על חשבון הקרקע? התובע לא עמד בדרישות ההסכם, כפי שנקבע בסעיף 6ג' שהיה עליו להעביר למנוח סכום של 140,000 דולר, ראשית לכל. לאחר מכן, על פי סעיף 6ד' להסכם, מתוך יתרת הסכומים שיופקדו בחשבון המשותף, בניכוי התשלום למנוח, ישולמו ההוצאות המפורטות בסעיף 8 להסכם. היתרה שתצטבר לאחר כל זאת היא שתחולק בחלקים שווים בין הצדדים. 29. התובע, מודה כי מכר מגרשים ללא שהעביר התמורה למוכר וללא קבלת הסכמה בכתב מעו"ד פרידמן, כנדרש. בין שקורא להסכמים אלו אופציה ובין בשם אחר, התמורה מהם לא לו נועדה. עתה תובע את הסכומים, שמלכתחילה לא היה רשאי כלל לקבל. התובע, טוען כי שילם למנוח 50,000 ₪ במזומן עבור עסקה זו. להוכחת טענתו צירף צילום של צ'ק על הסכום הנ"ל, כשהמנוח הוא המוטב (נספח י' לתצהיר התובע). לא הוצגה קבלה המאשרת קבלת סכום זה ע"י המנוח, וכן לא צורף אישור מהבנק כי הצ'ק אכן נפדה, והחשוב מכל, לא הובאה כל ראייה בעבור איזו עיסקה ניתן צ'ק זה למנוח. לא ניתן להסיק כי צ'ק זה ניתן דווקא בגין עסקה זו, שכן בין התובע לבין המנוח נערכו עסקאות רבות.ממילא אין בתשלום סכום זה, כדי השלמת העיסקה על ידו. 30. משלא עמדו התובע והתובעת 1 בהתחייבותם להפקיד כסף בחשבון המשותף, שלח אליהם המנוח ביום 30.12.90 מכתב (נספח 3 לתצהיר המשיב), , בו הוא מודיע על ביטול ההסכם עם התובעים. יש לציין כי התובע , הן בכתב התביעה והן בתצהירו התעלם מקיומו של מכתב זה ולא צרפו כלל למסמכיו. משנשאל בחקירה נגדית וע"י בית המשפט, מדוע לא צרף מכתב זה, השיב: " ...אני משיב כי צרפתי את כל המכתבים כולל המכתב הזה. בגלל שיש פה הרבה חומר, אני לא זוכר אם צרפתי או לא. אני יודע שכל המסמכים האלה צורפו ע"י עו"ד פרידמן ולא ראיתי צורך לחזור כמו תוכי. בתצהיר שלי אני מתייחס לעסקה הזאת. כפי הנראה לא צרפתי את המסמך הזה. זה היה ביטול פיקטיבי בלבד ולא התבקשתי להתייחס למכתבים האחרים" (עמ' 17, ש' 24-27). תמוה איך ידע שעו"ד פרידמן יצרף מסמך זה לראיותיו, כאשר הוא זה שהגיש תצהיר עדות ראשית , ראשון. 31. באשר להודעת הביטול של חוזה המכר, חצי שנה לאחר שנשלחה, הגיעו המנוח והתובע למשרדו של עו"ד פרידמן. התובע והמנוח חתמו בפני עו"ד פרידמן על מסמך נוסף (נספח 4 לתצהיר המשיב; להלן: "נספח 4"), המדבר על המשך ההתקשרות ביניהם בקשר לחלקות נשוא עסקה זו. במעמד זה לא נאמר ע"י התובע והתובעת 1 דבר על מיקום הקרקע, אלא להיפך, המשיכו בעיסקה, כמו בטרם ביטולה. על נסיבות החתימה על נספח 4 ביום 8.7.91, העיד עו"ד פרידמן: "הגיעו אלי גם אחמד עודה וגם יצחק ינאי, כנראה תיאמו איתי, ולינאי היו טענות שהוא לא יכול למדוד את הקרקע וזה אחרי שההסכם בוטל ואז אמר לי אחמד עודה שהוא מוכן לבטל את הביטול ואמר את זה בנוכחות ינאי בתנאים שמפורטים בנספח 4 ושניהם חתמו על זה" (עמ' 47 ש' 1-4). בנספח 4 הנ"ל, התחייב המנוח להציג בפני מודד מטעמו של התובע את החלקות נשוא עסקה זו, ועם סיום עבודת המודד להחתים את המוכתר על המפות ולדאוג לתעודת מוכתר, על החלקות הנ"ל. המנוח הורה לעו"ד פרידמן, למסור לתובע את ייפוי הכח הבלתי חוזר (מס' 66), שהופקד בידו, רק עם גמר המדידה, ובכפוף לפירעון צ'ק על סך 24,000 ₪. עוד הוסכם בנספח 4 הנ"ל, כי לאחר מסירת ייפוי הכח לידי התובע, יבוצעו מכירות של מגרשים רק לאחר אישורו של עו"ד פרידמן בכתב ומראש לבצע העסקה. עו"ד פרידמן העיד בתצהירו, כי המנוח הודיע לו, כי מודד מטעם התובע לא התקשר עמו וגם הצ'ק שנמסר לו, על ידי התובע, לא כובד (תצהיר המשיב סע' 16י'). עוד מוסיף עו"ד פרידמן בתצהירו כי התובעת 1 , או התובע, לא פנו אל המנוח או אליו ואף לא לערכאה שיפוטית כלשהי, בקשר לביטול החוזה, קודם להגשת תביעה זו. התובע החליט לתבוע בגין קרקע זו, רק לאחר הירצחו של המנוח. בנסיבות אלו, משבוטל החוזה המקורי ונחתם חוזה אחר שיהיה בר תוקף רק בהתמלא תנאים שעל התובעים לקיימם, והתנאים לא קוימו, כי אז גם החוזה האחר חסר כל נפקות משפטית. משכשלו התובעים במילוי התנאים הכספיים והחוזיים, מה להם כי ילינו על נזקים שנגרמו להם מאי קיום החוזה? 32. התובעים טענו להפסדי רווחים, בגין אי האפשרות למכור את המגרשים (תצהיר התובע סע' 64). כ - 40 מגרשים בני 1 דונם בערך, כשמחיר כל אחד כ 15,000 דולר כערכו דאז, ובסך הכל נזק של כ- 600,000$. כפי שציינתי, התובעים לא היו זכאים כלל למכור את המגרשים, משום שהעיסקה כלל לא יצאה מהכח אל הפועל, בגין התובעים. התובע צרף את הסכמי האופציה שערך עם רוכשים ואת כתב ביטול העסקאות- נספח י"ב 1-3, ונספח י"ג 1-3, לתצהירו. לא ברור מנין לקח התובע לעצמו את הזכות למכור מגרשים לא לו, ועוד להלין על נזקיו. אינני רואה כל צורך לדון בפרוט בשאלה מדוע לא ניכה מהפסדי הרווח שחישב את ההוצאות הצפויות, סוגיה בה נחקר התובע בחקירה נגדית, שכן ממילא לא היה רשאי למכור כמבואר לעיל. אציין רק את תשובתו התמוהה: " פה אני ישבתי והכנתי חומר שהשתרע על פני שנים ולא תמיד ירדתי לכל הדקדוקים הסופיים של כל דבר. אני מודה שיש כמה חורים" (עמ' 17, ש' 1-5). כדי להראות את קלות קולמוסו של התובע בנקיבת סכומים, אציין כי בתצהירו תובע התובע בגין הפסד רווח צפוי סך של 600,00 דולר, ואילו בסיכומים ירד הסכום ל- 300,000 דולר. כמבואר לעיל, התובע לא הוכיח כי היה בעל זכות כלשהי בקרקע, וממילא לא היה זכאי בגינה להכנסות, בין בניכוי הוצאות ובין בכלל. 33. בטרם אחתום את הדיון בפרק זה, אדון בשתי טענות שהעלתה ב"כ התובעים שלעצמי איני רואה בהם חשיבות, אולם, משום שהועלו הן בדיון והן בסיכומים, ע"י ב"כ התובעים, אתייחס אליהם. הטענה האחת שמפת השטח של חלקה 200 היתה בידי עו"ד פרידמן, למרות שתחילה טען שאינה בידו ולבסוף הסתבר כי היא נמצאת ברשותו. לטענת עו"ד פרידמן המפה ערוכה בשפה הערבית, והוא אינו קורא ערבית, וסבר שמדובר בחלקה אחרת. משגילה הטעות המציא את המפה. לא ברור לי מה ביקשה ב"כ התובעים ללמוד מכך. בהסכם בין הצדדים בסעיף 8 נכתב כי דווקא הקונה הוא זה שאמור היה לדאוג להכנת מפת השטח. הטענה השניה שהעלתה ב"כ התובעים, שייפוי הכח שהיו בידי המנוח לגבי עסקה זו היו מזוייפים. יש לציין כי לבית המשפט הוגשו ייפויי הכוח המקוריים (ת/8א+ב) עליהם מוטבעת חותמת משרד המשפטים המאשרת את תקפותם, כך שגם טענה זו לא הוכחה, ואין בה כדי לקדם את תביעת התובעים. 34. לסיכום, התובע לא הוכיח כי הוצגה לו קרקע במיקום שונה, מהנטען. התובע הוא אשר לא עמד בתנאי החוזה, בו התחייב למכור 10 מגרשים תוך 5 שבועות מיום חתימת החוזה, ולהפקיד לחשבון המשותף כספים בשווי עלות ממוצעת של המגרשים. החוזה בוטל בשל אי עמידת התובע בתנאיו. משנכרת הסכם נוסף לאחר ביטול החוזה המקורי, גם כן לא עמד התובע בתנאיו. לפיכך, אין ולא היתה לתובע כל זכות בקרקע נשוא הדיון, וממילא לא יכול להפיק כל רווח, מקרקע לא לו. ברצוני לשוב ולהדגיש כי התביעה היא תביעה נגד עיזבון המנוח, ויש לבחון בזהירות רבה את הראיות מעבר למשקל הראיות הנדרש לטוען למרמה, שכן המנוח אינו יכול לסתור או להזים את הראיות. התובע לא הביא ראיות אפילו כדי מאזן הסתברויות, לא רק ברמת ההוכחה המוגברת הנדרשת. לפיכך, דין התביעה בעיסקה זו - להדחות. ה. עסקה מיום 7.11.90 לרכישת קרקע הידועה כגוש 3 חלקה 2 בכפר ברא: 35. לטענת התובע, חסרון הכיס שנגרם לו בעיסקאות שנדונו לעיל, היה אמור להיות מפוצה בכך שיועברו לו זכויות בקרקע, הידועה כגוש 3 חלקה 2 בכפר ברא. וכך אמר התובע 3, בתצהירו , בסעיף 30: "במהלך השנים הציע לי כל פעם עודה קרקע אחרת לכיסוי יתרות העודף אשר נוצרו לטובתי כאשר היה ברור ומסוכם בינינו כי קיימת יתרת זכות גבוהה לטובתי אשר עודה חייב בהחזרה באמצעות חלקות קרקע אשר היה מציע לי. האחרונה שבהן היתה חלקת גוש2 חלקה 3 בכפר ברא אשר נועדה לכיסוי ההתחשבנות בינינו וזאת לאור העובדה שבשלב זה, אחרי למעלה מ- 10 שנים היה ברור איזה סכומים סופיים אני חייב לעודה ומהן היתרות המגיעות עקב סיום הליכי הרישום השונים". לטענת התובע, כפועל יוצא מחובות העבר של שני הצדדים, נערך בין התובעת 2 לבין המנוח, ביום 7.11.90 חוזה מכר מקרקעין, לגבי הקרקע בגוש 2 חלקה 3 בכפר ברא. כראיה לקיומו של חוזה זה הציג התובע את נספח כ"ג לתצהירו, שזהו צילום של מסמך שנערך בכתב יד, ובו מאשר אחמד עודה קבלת סכום של 25,000 ₪ מידי תובעת 2, על חשבון חלקה 3 גוש 2 בכפר ברא, בשיק בנקאי, "עבור מכירת החלקה ב - 3,500 דולר לדונם לפי מפת המדידה". 36. לטענת עו"ד פרידמן בתצהירו ובעדותו בבית המשפט באותו מועד, 7.11.90, נערך אמנם חוזה מכר של המקרקעין הנ"ל, אלא שמוכר הקרקע הוא יוסף מוחמד נאסר קמיל (להלן: "קמיל"), והקונה היא התובעת 2 - חברת "דווקא בע"מ" ע"י מנהלה, התובע (נספח 3 לתצהיר המשיב). בחוזה זה הצהיר קמיל, שהוא מוסמך למכור את הקרקע לתובעת 2 , וכי בידיו יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר שמספרו 5471, שנמסר לו מידי בעל הקרקע המקורי - מחמוד חסין מחמוד אלשיך. קמיל הצהיר בחוזה זה, כי הקרקע רשומה במאליה - 72 דונם ומתוחמת במפת מודד מוסמך בשטח של 86.5 דונם. עוד הצהיר קמיל כי הקרקע נקייה מכל חוב, שיעבוד, עיקול, משכנתא או זכויות צד ג' ומכל תביעה שהיא. התובעת 2 מצידה הצהירה, כי ראתה ובדקה את השטח והוא מתאים למטרותיה. עוד נקבע בחוזה, כי התובעת 2 תשלם לקמיל עבור הקרקע 250,000 דולר, בש"ח, לפי השער היציג בעת התשלום בפועל. נקבעו מועדי התשלום הבאים: עד 5.1.91 תשלם התובעת 2 לקמיל סך של 125,000 דולר בש"ח, לפי השער היציג ביום התשלום, ועד 21.2.91 , תשלם התובעת 2 לקמיל סך של 125,000 דולר נוספים לפי השער היציג ביום התשלום. התשלומים יבוצעו בנוכחות שני הצדדים אצל עו"ד פרידמן. הצהרת קמיל ותנאי התשלום נקבעו ע"י הצדדים לחוזה כתנאים עיקריים לחוזה. כן נקבע בחוזה, כי בעת חתימת החוזה יחתום קמיל על יפויי כוח נוטריוניים בלתי חוזרים להעברת הקרקע לתובעת 2. כמו כן, הסכימו קמיל והתובעת 2, כי יפויי הכוח הנ"ל יופקדו בנאמנות אצל עו"ד פרידמן, אשר לא יהיה רשאי לרשום את הקרקע ע"ש התובעת 2, אלא, לאחר שיוכח לו, כי קמיל קיבל את מלוא התמורה עבור הקרקע. ביום 7.9.90, הוא יום חתימת החוזה בין קמיל לתובעת 2, שלחה התובעת 2 לעו"ד פרידמן מכתב הוראות (נספח 15 לתצהיר המשיב), ובו נתנה את ההוראות הבאות: 1. החוזה יופקד בידי עו"ד פרידמן עד ליום 5.1.91 ,או עד שיוכח לו כי התובעת 2 שילמה לקמיל לפחות סכום של 125,000 דולר, לפי המוקדם מבין השניים. 2. במידה ולא ישולם הסכום כאמור עד 5.1.91, יחשב החוזה כבטל ומבוטל. 3. מודגש כי תשלום ה- 125,000 דולר הוא תנאי מתלה לקיום החוזה. 4. עם ביצוע התשלום תקבל התובעת 2 מעו"ד פרידמן עותק מהחוזה וצילום של יפוי הכוח שהופקד ע"י קמיל בידי עו"ד פרידמן. על פי תצהירו של עו"ד פרידמן, (סעיף 38ב'), המנוח שימש בעסקה זו כמתווך בלבד. לטענת התובעת 2 קמיל שימש "איש קש" בעסקה זו , כאשר בפועל בוצעה העסקה בין התובעת 2 למנוח, וכדברי התובע , בחקירתו הנגדית: "...היה ברור מרגע ראשון של העסקה שהבעלים של הקרקע זה אחמד עודה. וקמיל הוא בסה"כ איש קש... נכון, רכשתי את הקרקע מקמיל כאיש קש של עודה - כך היה בדיוק" (עמ' 30, ש' 14-18). התובע לא הבהיר מנין היה ברור שהבעלים הוא המנוח. בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי הוא לא ראה כל מסמך המאשר שקמיל שימש איש קש (עמ' 31, ש' 15-16), וכן לא ראה מסמך המקשר בין קמיל למנוח (עמ' 31, ש' 24). בתאריך 17.12.90, שלח התובע לקמיל מכתב בו הוא מודיע לו כי עד ליום 10.11.90 לא הפקיד את ייפוי הכוח בידי עו"ד פרידמן, כפי שהיה עליו לעשות לפי תנאי החוזה. הוא מודיע לו, שאם לא יפקיד את יפוי הכח, לא ישלם התובע את התשלום אותו צריך לשלם עד ליום 5.1.91. עוד הוסיף התובע במכתב, כי הוא רואה בחוזה חוזה תקף, ודורש מקמיל לעמוד בהתחייבויותיו (ראה נ/4). במסמך זה, שנשלח לקמיל, אין כל איזכור למנוח. ביום 3.3.91 שלח קמיל לעו"ד פרידמן מכתב (נספח 17 לתצהיר המשיב), ובו מודיע קמיל כי התובעת 2 לא העבירה לו (לקמיל) למרות פניות חוזרות ונשנות סך של 125,000 דולר עד ליום כתיבת המכתב, ולכן החוזה בטל ומבוטל. הוא דורש לקבל לידיו חזרה את ייפוי הכוח הנוטריוני שהפקיד בידי עו"ד פרידמן וכן את ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתם(ראה נספח 17 לתצהיר התובע). ביום 27.3.91 שלח עו"ד פרידמן מכתב לקמיל (ראה נספח 18 לתצהיר המשיב), ובו כותב כי מאחר והתמורה בגין העיסקה לא שולמה, החוזה בין התובעת 2 לקמיל בטל ומבוטל, והוא מחזיר לקמיל את יפוי הכח, לפי דרישתו. 37. כשנשאל התובע 3 בשאלון (נ/5) בשאלה 42 א' ו ג' מתי בוטל החוזה עם קמיל , השיב בתצהיר (נ/6),בתשובה 37.1, כי החוזה בוטל עוד לפני התשלום הראשון. מאידך, בחקירה נגדית אמר התובע כי : "ההסכם עם קמיל מבחינתי לא בוטל, ולא הודע לי על ביטולו" (עמ' 30 ש' 9). לתובע 3 לא היה הסבר לסתירה זו. בסעיף 96 לתצהירו, טוען התובע כי התשלום ל"איש הקש" בוטל בשל הוראה מפורשת של המנוח, שהתמורה תעבורה ישירות אליו, וכך פעל. לטענה זו לא צרף התובע כל תימוכין ראייתי, פרט לדבריו שלו. כמו כן אין בפני כל מסמך או ראיה מהם ניתן ללמוד כי למנוח היו זכויות כלשהן בקרקע נשוא עסקה זו, במועד חתימת החוזה בין קמיל לתובעת 2. כמו כן לא הציגה התובעת ראיה כלשהי לקיומו של חוזה בין התובעת 2 למנוח בהקשר לקרקע זו. המסמך היחיד אותו הציג התובע בהקשר לעסקה זו, הוא נספח כ"ג לתצהיר התובע, הנזכר לעיל. במסמך זה שאמנם בכותרתו רשום: "הסכם", מאשר המנוח כי קיבל ביום 7.11.90, מאת התובעת 2 סך של 25,000 ₪, על חשבון מכירת חלקה 3 גוש 2 בכפר ברא. כן נרשם בנספח כ"ג כי מחיר דונם אחד הוא 3,500 דולר. במסמך זה לא נקבע מיהו מוכר הקרקע, מה גודל הנכס הנמכר, מה מחירו הכולל של הממכר, מהם מועדי התשלום מהו אופן התשלום, מהם מועדי העברת החזקה וכיוב' פרטים הנדרשים להוכחת גמירות דעת בין מוכר וקונה של מקרקעין. מסמך זה מהווה קבלה לתשלום על הסכום המצוין בו. לטענת עו"ד פרידמן, המנוח שימש בעיסקה זו כמתווך ולכן חתם על המסמך כמי שקיבל את הסכום עבור בעל הזכויות במקרקעין. טענה זו לא הופרכה - בראיות. לו חפץ התובע להוכיח כי קמיל היה רק זרועו הארוכה של המנוח, יכול וצריך היה להביא לעדות את קמיל שישמיע דבריו. לא שמעתי כי נעשה מאמץ כלשהו לאתר את אותו קמיל, או כי קיים איזה קושי בהבאתו לעדות. התובע מציג את נספח כ"ג שהינו קבלה על קבלת סכום כסף, כנגד חוזה חתום ומפורט, וכנגד מכתבים שכתב הוא עצמו לקמיל לביצוע אותו הסכם, ומבקש כי בהבל פיו יאויין אותו הסכם ויתקבל צילומו של מסמך בכתב יד (נספח כ"ג), שלא ברור מי ערכו, כהוכחה למיהו בעל הזכויות בקרקע. 38. יש לציין, כי רק ב- 23.12.91, לאחר שהחוזה בין קמיל לתובעת 2 בוטל, העביר קמיל למנוח את הזכויות במקרקעין, באמצעות ייפוי כוח מספר 65 (ראה נספח 19 לתצהיר המשיב). בתאריך 15/6/93 העביר המנוח את זכויותיו במקרקעין לאמו , ונמסר על כך דיווח מתאים לקמ"ט מקרקעין באזור יהודה ושומרון (ראה נספח 20 לתצהיר המשיב). בבקשה לצו ביניים שהגיש התובע בתיק זה, ביקש לאסור על חלוקת עזבון המנוח, וכן ביקש לאסור על העזבון לבצע עסקה כלשהי בקרקע הידועה כגוש 2 חלקה 3 בכפר ברא. בהחלטה בבקשה קבע כב' השופט שלו ז"ל כך: " נמצא, על כן, כפי שציינתי לעיל, כי ביום 7.9.90, כאשר מכר, כביכול, עודה את החלקה למבקשים, החלקה הנדונה עוד לא היתה בבעלותו של עודה ואילו עתה, החלקה הנ"ל כבר איננה בבעלותו וממילא אין כל בסיס לבקשה שהוגשה כנגד העזבון בקשר לחלקה הנ"ל. לפיכך, בקשתם של המבקשים בכל הקשור לחלקה 3 גוש 2 באדמות כפר ברא, דינה להידחות" (ישיבה מיום 1.5.96, עמ' 9) אין לי אלא לסמוך ידי על מסקנה זו, שכאמור ניתנה בהחלטה בסעד הזמני, אולם הוכחה ואושרה לאחר שמיעת הראיות במלואם, בתיק גופו. 39. לסיכום, התובעת 2 והתובע לא הוכיחו כי עסקת מכר המקרקעין הידועים כגוש 2 חלקה 3 כפר ברא, נערכה בינם לבין המנוח. לא הוכח כי המנוח היה בעל זכויות במקרקעין אלו ביום בו נחתם חוזה המכר. ההסכם נחתם בינם לבין קמיל, וכך גם נהגו בפניותיהם בכתב לקמיל, כשדרשו שהוא מצדו יקיים את תניות ההסכם. לפיכך, אין מקרקעין אלו חלק מהעיזבון. דין התביעה בגין עיסקה זו - להדחות. קיזוז החובות בקבלת הקרקע מעיסקה ה' דלעיל 40. תמיהה שהועלתה במהלך הדיון, מדוע התובע, שידע שהמנוח חב לו חובות מעיסקאות קודמות - שילם לו בעיסקאות מאוחרות את מלוא הסכום, כטענתו, ולא קיזז מהם את סכום החוב. על כך השיב התובע, כי הוסכם עם המנוח, במסגרת התחשבנות כללית של העסקאות, כי קיזוז החובות יעשה במסירת המקרקעין הידועים גוש 2 חלקה 3 בכפר ברא, לידי התובעים. לבד מציון עובדה זו, לא נקב התובע בסכום המוגדר של החוב בו הודה המנוח, בהתחשבנות הכללית הנ"ל. התובעים גם לא הביאו כל הסכם המוכיח כי הוסכם על קיזוז הדדי של חובות אשר בסיכומו יועברו לרשותם המקרקעין הנ"ל. התובע בתצהירו בסעיף 94 אומר: "בהתאם להתחשבנות הכוללת שילמו התובעים את מלוא התמורה בגין הקרקע בגוש 2 חלקה 3, כפר ברא, לאור קיזוז חלקות שפורטו לעיל ואשר הנתבע התחייב למכור לתובעים". כשנדרש התובע בחקירה נגדית לפרט את נסיבות ההתחשבנות, בינו לבין המנוח, השיב כי הם ישבו וחישבו את המספרים, אך אין לו רקורד לגבי זה, ולכן אינו זוכר בדיוק מה היה המספר (עמ' 8 ש' 30-31). משנשאל בהמשך, מדוע לא קיזז את התשלומים להם טען כי שילם ביתר, כשהמשיך לערוך עסקאות עם המנוח, השיב: " התהליך ביננו היה תהליך של התחשבנות שוטפת שכל אחד ידע את המצב, ולא היתה ברירה אלא לחכות עד למועד שבו עודה יסכים להחזיר את החובות שלו אלי וזה התבטא בגוש 2 חלקה 3" (עמ' 9 ש' 13-15). בנסיבות אלו עולות מספר תמיהות - ראשית אם עיסקה ה' - היא התקזזות חובות, מדוע שילם סכום כלשהו, על חשבון עיסקה ה' הנ"ל. אם יאמר שרק חלק מהסכום היה עליו לשלם וחלקו האחר על חשבון חוב, גם לכך דרוש פרוט לתעוד, וזה לא נמצא. תמיהה נוספת, מדוע תבע הן את העיסקאות האינדיבידואליות (עיסקאות א' - ד'), אם כל שנותר המנוח חב, מגולם במקרקעין נשוא עיסקה ה'? לתמיהה זו השיב: "מכיון שהדרך לקבל את מה שמגיע לי מבחינת החסרון שמר עודא לא נתן לי, היתה דרך אחת להצליח לעשות איתו מקסימום עסקאות ולקוות שבשלב מסוים המאזן יטה לטובתי ואז לממש את כל החובות שעודא היה חייב לי" (עמ' 5, ש' 13-15). לא רק שאין בכך מענה, מדוע תבע את כל העיסקאות, אלא שלא הוכיח זכותו לקיזוז.אין בפני הוכחה לקיומו של חוב, אותו חב המנוח. זאת ועוד. קיזוז אפשרי רק כאשר החיובים של שני הצדדים הם חיובים כספיים. אם אחד החיובים הוא בעל אופי שונה, שבענייננו מדובר בנכס - אין מקום לקיזוז, שכן אין קיזוז של נכס כנגד חיוב כספי (ראה: ד.פרידמן ונ. כהן, חוזים כרך ב' עמ' 1211). לפיכך, גם טענת הקיזוז, לא הוכחה. 41. לסיכום, לא הוכח כי המנוח היה צד לעיסקה זו. ממילא לא הוכח כי המנוח הסכים שעיסקה זו תהווה קיזוז לחובות העבר. דין התביעה בגין עיסקה זו - להדחות. 42. שתי הערות בטרם סיום 1. אמנם איש איש וסגנונו , ובכל זאת היתה מיטיבה ב"כ התובעים לו היתה נוקטת בסגנון יותר קולגיאלי, יותר אדיב ופחות מוקצן מזה שבחרה לנקוט בו כלפי חברה למקצוע, עו"ד פרידמן, שהעיד מטעם היורשים. 2. ב"כ התביעה התעלמה מהוראת בית המשפט לגבי היקף הסיכומים, וחרגה ב - 8 עמודים מעבר למה שנקבע, ללא בקשת רשות מבית המשפט. גם בסיכומי התגובה, שהתרתי להגישם, הוגבלה להיקף של עמוד 1, וגם כאן חרגה ב - 3 עמודים. כפי שנאמר לא אחת ע"י בית המשפט, חריגות אלו מעמידות את הצד שכנגד, שמילא אחר הוראות בית המשפט , במצב נחות. 43. לסיכום התובעים, שעדותם התבססה על עדות יחידה של התובע, שלא נתמכה במסמכים או עדים נוספים, לא הוכיחו את תביעתם אפילו במאזן הסתברות של תביעה אזרחית רגילה,לא כל שכן, בנטל ההוכחה המוגבר הנדרש לתביעה כנגד עיזבון. לפיכך, דין התביעה כולה להדחות. התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט בסך של 22,000 ₪ + ריבית והצמדה, מהיום ועד לתשלום בפועל. עיזבוןמקרקעיןקרקעות