פסק דין 1. התובע 1 (להלן: "התובע") הינו הבעלים של התובעת 2 עירונית ד.נ. חברה לבניין ועבודות ציבוריות בע"מ (להלן: "החברה"). ע"פ הסכם מיום 4/12/98 (להלן: "ההסכם"), התקשרו התובעים עם הנתבע, גדי קימל (להלן: "הנתבע"), לבניית בית על המגרש של הנתבע במושב ניר ישראל (להלן: "הבית"). ע"פ ההסכם, התחייבו התובעים לבנות את הבית קומפלט, תמורת סך כולל של 805,000 ₪, הצמוד למדד המחירים לצרכן. בסעיף 7 להסכם, נקבעו תנאי התשלום, ע"פ התקדמות הבניה. אין מחלוקת, שהנתבע שילם לתובעים את הסכומים הנזכרים בסעיף 7(א) ו- (ב) להסכם, בסך כולל של 130,000 ₪. 2. לטענת התובעים, הנתבע הפר את ההסכם, בכך שבגמר בניית השלד, סרב לשלם לתובעים את הסך של 200,000 ₪, הנזכר בסעיף 7(ג) להסכם, בלי כל סיבה מוצדקת. בהמשך, הנתבע גם ביטל את ההסכם ואסר על התובעים להיכנס למגרש. עקב כך, הגישו התובעים תביעה נגד הנתבע ע"ס 569,343 ₪, לפי הפירוט כדלקמן - א. יתרת התשלום לגמר בנית השלד - 200,000 ₪ ב. יתרה עבור תוספות ושינויים שאינם כלולים בהסכם, בניכוי 50,000 ₪, ששילם הנתבע עבור התוספות - 31,343 ₪ ג. נזק בגין השבתת ציוד בניה שנשאר בשטח הבניה ו/או אובדנו ו/או השחתתו - 108,000 ₪ ד. פיצוי בשל נזק שנגרם לנתבעים, בגין גרם הפרת חוזה עם חברת טרנס בטון בע"מ (להלן: "חברת הבטון"), ממנה קנו התובעים בטון, בלי יכולת לשלם לה, עקב סירוב הנתבע לשלם להם - 15,000 ₪ ה. פיצוי בגין הפרות חוזים עם ספקים שונים, בשל פגיעה בתזרים המזומנים - 120,000 ₪ ו. פיצוי בגין אבדן הרווח הקבלני הצפוי, בשיעור 20%, משווי יתרת העבודות עד לגמר קומפלט - 95,000 ₪ 3. לטענת הנתבע, התובעים הם אלה שהפרו את ההסכם, בכך שלא השלימו את בניית השלד ואף התרשלו במה שבנו, נוכח רשימה ארוכה של ליקויים והשלמות. עוד טוען הנתבע, כי התובעים הפרו את ההסכם בכך, שבין היתר, לא בנו ברצף, לא שילמו לפועלים ולספקים שונים, לא העבירו לו קבלות על תשלומים שקיבלו, לא המציאו פוליסת ביטוח, כפי שהתחייבו ופעלו שלא בתום לב בקיום ההסכם. הנתבע מכחיש, שהתובעים ביצעו תוספות ושינויים כלשהם. לטענתו, גם לא שולם מאומה ע"ח תוספות, אלא הסכים להקדים ולשלם לתובעים, לפנים משורת הדין, סך של 50,000 ₪, ע"ח בניית השלד, לפני המועד המוסכם, בשל לחצים שהפעיל התובע. עוד טוען הנתבע, כי בכל מקרה, נוכח הפסקת העבודות עד לשלד, לא הגיע לתובעים סכום נוסף של 200,000 ₪, אלא רק 130,000 ₪, שכן יש להפחית 70,000 ₪, שהוא סכום מקדמה ע"ח העבודות העתידיות. לטענתו, בנסיבות אלה, הגיע לתובעים, לכל היותר, סכום נוסף של 80,000 ₪, שכן שילם לתובעים 180,000 ₪. 4. הנתבע גם הגיש תביעה שכנגד, נגד התובעים, ע"ס 609,393 ₪, לפי הפירוט כדלקמן - א. תשלום לחשמלאי, כשע"פ ההסכם, תשלום זה אמור היה לחול על התובעים - 20,000 ₪ ב. תשלומים שונים ששילם הנתבע במקום התובעים - 4,830 ₪ ג. תיקון ליקויים וחוסרים - 59,588 ₪ ד. עלות חוו"ד מהנדס - 2,000 ₪ ה. עלות שכ"ט עו"ד, בתביעה שהגישה נגדו חברת הבטון - 7,300 ₪ ו. עלות אדמה שהתלכלכה + עלות פינויה - 8,000 ₪ ז. עלות אחסנת הציוד של התובעים - 15,000 ₪ ח. עלות התקנת פילר - 500 ₪ ט. הפרש עלות השלמת הבית, מהמצב הנתון עד לגמר, בהשוואה לסכום הסופי והכולל, עליו הוסכם בהסכם - 495,175 ₪ י. עגמת נפש - 50,000 ₪ יא. ירידת ערך הבית - 25,000 ₪ יב. דמי שכירות בגין מגורי הנתבע אצל אביו, עקב העיכובים בהשלמת בנית הבית - 2,000 ₪ סה"כ - 689,393 ₪ קיזוז היתרה המגיעה לתובעים, לפי חשבונו של הנתבע 80,000 ש"ח יתרה 609,393 ₪ 5. לאחר שהתרשמתי מהעדים ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני מקבל את גירסת התובע ודוחה את זו של הנתבע. אני קובע, כי הנתבע הפר ברגל גסה את ההסכם עם התובעים ונהג עימם בחוסר תום לב, בנסיון לחפש כל אמתלה להשתחרר מההסכם. נראה, שהנתבע הולך שולל ע"י אביו, אליעזר קימל, שהיה מי ש"פמפם" אותו כל הזמן והסית אותו כנגד התובע, כאשר בתוך כך גם התברר במהלך הבניה, שהתכניות שהכין חברו האדריכל דני ישראלביץ, ע"ת 5 (להלן: "האדריכל") היו שגויות בחלקן. מה גם, שבמהלך הבניה, צצו ועלו, מטבע הדברים, גם רעיונות חדשים ו/או צורך בשינויים. בשל כך, נוצר הצורך בתוספות ובשינויים, שביצעו התובעים ושבגינם גם שילם להם הנתבע על החשבון, סך של 50,000 ₪. בשל כך, גם נוצר הצורך להמתין, לאחר הפסקת הבניה, לתכנון מחדש, למפרט הרבה יותר מדויק עם חומרים חדשים וטכנולוגיות משתנות, כפי שהעיד הנתבע בעמוד 86 לפרוטוקול. יתר על כן, הוברר גם, כי האדריכל שהיה ה"אורים ותומים" של הנתבע, אינו, אלא אדריכל פנים, שאינו רשום בפנקס האדריכלים וכשהגיעה שעת האמת, התגלה האדריכל, כאחד שאין לו דיעה מקצועית משלו. גילוי זה, נראה מהעובדה, שהאדריכל ערך פרוטוקול של תיקונים נדרשים, לצורך מתן האישור לגמר השלד - נספח ד' לתצהיר התובע, הגם שלא היה זכר לצורך זה בהסכם. התובעים השלימו את רוב התיקונים, כפי שנראה בסימון V על נספח ד'. האדריכל גם אישר בכתב, נספח ה' - מיום 4/5/99 כדלקמן - "הנדון: אישור לגמר שלד בית גדי קימל. הנני מאשר את שלב גמר השלד לשביעות רצוני. כמו כן יש להמשיך העבודה וכל היוצא מכך ע"פ החוזה שהוסכם בין שני הצדדים". לפתע, בלי לזמן את התובע ולשמוע את השגותיו, חזר בו האדריכל מאישור זה, כשאחרי יותר מחודשיים, ביטל את דעתו מול חוו"ד של המהנדס מורנו, שלא זומן להעיד, כך שאין כל ערך לחוות דעתו, אם היתה כזו. בנספח יא-2, מיום 16/7/99, ביטל האדריכל את אישורו ואימץ את גירסתו החד-צדדית של הנתבע. רצונו של הנתבע, בגיבוי אביו, לחפש אמתלות כדי להמנע מתשלום וגם להשתחרר מהתחייבויותיו כלפי התובעים, בולט גם נוכח צילומי הוידאו, כבר בשלבים הראשונים של הבניה, צילומים מגמתיים, חתרניים ומחתרתיים, בלי שלווה להם צעד אופרטיבי כלשהו, בכתובים, להזהיר ולהתרות בתובעים, על הפרותיהם, כביכול, את ההסכם. 6. שוכנעתי, שהנתבע הוא זה שנהג שלא בתום לב, במהלך קיום ההסכם ולאחריו, בהפירו את ההסכם ובנסיונות לפרש את ההסכם באופן חד-צדדי, מגמתי, תוך סתירה לאמור במסמך כתוב. בנסיבות אלה, יש לדחות, מכל וכל, את תביעתו הנגדית של הנתבע, שאין לה כל שחר ואם נגרמו לו נזקים, אין לו, אלא, להלין על עצמו, משבחר בדרך הנלוזה, להפר את התחייבויותיו. בהקשר זה, אני דוחה את פרשנותו של הנתבע, כאילו, בשלב של גמר השלד, צריך היה לשלם רק 130,000 ₪, כי סכום של 70,000 ₪ היה מקדמה ע"ח השלב הבא. אין לכך כל זכר בהסכם ואינני מאמין לנתבע, כי היה הסכם כזה בע"פ. גם אינני מאמין לנתבע, כי הסך של 50,000 ₪, ששילם לתובעים, היה ע"ח ה- 200,000 ₪, תשלום מקדים, לפנים משורת הדין, ולא ע"ח תוספות ושינויים, כפי שטוען התובע. אני קובע, כי תשלום זה, 50,000 ₪, אכן היה עבור תוספות ושינויים, שפורטו בתצהיר התובע ובחוו"ד המומחה מטעמו, ע"ת 1, המהנדס גולדקלנג, ת/1. ע"פ התנהגותו של הנתבע, הוא לא נראה כזה "לארג'", שיקדים וישלם לתובעים 50,000 ₪, לפני הגיע מועד התשלום. 7. נוכח הקביעות הנ"ל, יש לקבל את קביעתו הראשונית של האדריכל, נספח ד', כי בנית השלד הסתיימה לשביעות רצונו, כשגם מהנדס הבנין, עופר גבריאל - ע"ת 5, מאשר זאת. כל טענות הנתבע, באשר לליקויים, הן טענות סרק, שכן ע"פ ההסכם, סוכם על בניה קומפלט, כשהצדדים הגיעו לשלב של גמר שלד בלבד. רוב הליקויים, כביכול, להן טוען הנתבע, בהסתמכו על חוו"ד המומחה מטעמו, ע"ה 1 - אביגדור פורת, לאו ליקויים הם, שכן ע"פ ההסכם יש שלב של הכנה לטיח, שעלותו 100,000 ₪, לפי סעיף 7(ד) להסכם, ובהכנה זו, כפי שהעידו המהנדס גולדקלנג והתובע, מוסדרים הליקויים, ההשלמות, הסיתותים והשיפועים הנכונים. גם נקיון השטח, הוא בשלב הסופי ולא באמצע העבודה. התברר גם, שאין כל יסוד לטענת הנתבע, כי התובעים לא ביטחו את הפועלים וצד ג', כפי שעלה מעדות ע"ה/2, ישי גרסון. 8. באשר לסכומי התביעה של התובעים. א. על הנתבע לשלם לתובעים 200,000 ₪, עבור גמר השלד, בצרוף הפרשי הצמדה למדד עד הגשת התביעה ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה. בכתב התביעה, נתבע סך של 200,000 ₪. ב. בהתייחס לתוספות ולשינויים, הוכחו תוספות ושינויים בסך 45,790 ₪, לפי חוות דעת המהנדס גולדקלנג - ת/1. לסכום זה, יש להוסיף מע"מ בשיעור 17%, כך שעלות התוספות היא - 53,574 ₪. הנתבע שילם על החשבון 50,000 ₪, עליו לשלם יתרה בסך 3,574 ₪. ג. באשר לנזק בגין השבתת הציוד - אין מחלוקת, שציוד רב נשאר באתר הבניה, לאחר שהנתבע זימן שוטרים לסילוקו של התובע, שבא לבקש את כספו. עובדה, שגם הנתבע תבע תשלום בסך 15,000 ₪, עבור אחסנת הציוד. מצד שני, התובעים לא פעלו להקטנת נזקם, בכך שלא פנו לערכאות לבקש רשות לקחת את הציוד. בנסיבות אלה, כשבינתיים התובעים גם לקחו חלק מהציוד, יש לפסוק סכום של 25,000 ₪, בערכו ליום הגשת התביעה. ד. באשר לפיצוי בגין נזק שנגרם לתובעים, בתביעת חברת הבטון, הוכח שנגרם להם נזק, בתביעה שהוגשה נגרם ובהסדר אליו הגיעו, כשעליהם לשלם סכומים ניכרים מעבר לתשלום הקרן. מאידך, בכתב התביעה, תבעו התובעים רק 15,000 ₪. יש, אפוא, לפסוק להם רק את הסכום שתבעו, 15,000 ₪. ה. לא הוכח נזק בגין הפרות חוזים עם ספקים שונים, עקב פגיעה בתזרים המזומנים. ו. באשר לאבדן הרווח הקבלני הצפוי, נוכח הקביעה שהנתבע הוא זה שהפר את ההסכם, ומנע את המשך השלמת העבודות, עליו לפצות את התובעים על אבדן הרווח הצפוי. התובעים טענו ל- 20% רווח צפוי. רואה החשבון, אמיר אפרתי, ע"ה 3, שהעיד מטעם הנתבע, אישר, כי ע"פ הממוצע, מקובל רווח קבלני בשיעור 25% - 30%, אם כי זה יכול להיות פחות וגם יותר. אם התובעים תבעו 20%, הרי שיש לכך ביסוס. סך כל העבודה היה 805,000 ₪. אם העלות עד לגמר השלד היתה 330,000 ₪, הרי שאבדן הרווח הצפוי הוא על היתרה בסך 475,000 ₪. 20% מ - 475,000 ₪, הוא 95,000 ₪, הסכום אותו תבעו התובעים ובצדק. 9. מהסכומים הנ"ל, יש לנכות סך של 3,200 ₪ + מע"מ = 3,744 ש"ח, בגין עלות השלמת עבודות השלד, כפי שעולה מחוו"ד המהנדס גולדקלנג, ת/1. לטענת הנתבע, יש לנכות גם 20,000 ₪, ששילם לחשמלאי. אמנם התובע אישר, כי הסכים לנכות סכום זה, אולם היה מקום לניכוי מלוא הסכום, אם התובעים היו ממשיכים את הבניה עד תום, אולם משהופסקה העבודה, על התובעים לשאת רק בחלק היחסי עד לשלב השלד, שהוא 41%. (330,000 ₪ מתוך 805,000 ₪). 4% מסכום של 20,000 ₪, הם 8,200 ₪. 10. ס י כ ו ם א. יתרת חוב לגמר שלד - 200,000 ₪ ב. יתרת חוב לתוספות - 3,574 ₪ ג. נזק על השבתת ציוד בניה - 25,000 ₪ ד. נזקי גרם הפרת חוזה - 15,000 ₪ ה. אבדן רווח צפוי - 95,000 ₪ סה"כ - 338,574 ₪ ניכויים - 3,744 ₪ 8,200 ₪ יתרה 326,630 ₪ 13. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 326,630 ₪, בצרוף הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה 26.7.99, עד התשלום בפועל. כן ישלם הנתבע לתובעים, את הוצאות המשפט וגם שכ"ט עו"ד, בסך 30,000 ₪, בצרוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק, מהיום עד התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית. חוזהבניהקרקעותחוזה בניההסכם בניית בית