פסק דין בפני סכסוך שבין חברת בנייה ללקוח בנוגע לעבודות הרכבה של תקרות אקוסטיות ודקורטיביות באולם אירועים. סכסוך זה הוליד תביעות נוגדות, האחת (נשוא ת.א. 269/95) של התובעת חברת אי.אף.סי בע"מ (להלן: תובעת) לקבלת יתרת התשלומים בעבור ביצוע עבודות בניה באולם האירועים של הנתבעים המצוי בקרית מלאכי ולצו עשה לחייב את הנתבעים להחזיר לתובעת ציוד השייך לה או תשלום שוויו. התובענה השנייה (נשוא ת.א. 872/95) הינה תובענה לפיצוי ודמי נזק אותה הגישה נתבעת 2 כנגד התובעת בטענות של הפרת החוזה אשר נערך ביניהן וכן בטענות של ליקויי בנייה. הדיון בתובענות אוחד בהסכמת הצדדים. 1. רקע עובדתי 1.1 התובעת הינה חברה בע"מ הרשומה כחוק, העוסקת בייצור, שיווק והרכבה של תקרות אקוסטיות ודקורטיביות. 1.2 הנתבע 1 (להלן: "תורג'מן") הינו מנהל הנתבעת 2. הנתבעת 2 הינה הבעלים של אולם אירועים ושמחות בקריית מלאכי (להלן: "אולם האירועים"). 1.3 במהלך בניית אולם האירועים, התקשרו הנתבעים עם התובעת על מנת שהתובעת תבצע את עבודת התקנת התקרות האקוסטיות והדקורטיביות באולם. 1.4 בין הצדדים נחתם הסכם ביום 14.11.94 כאשר על פי ההסכם התחייבה התובעת להתחיל את עבודתה ביום 1.12.94 ולסיימה ביום 15.2.95. 1.5 הצדדים הסכימו על תמורה פאושלית כוללת בסך 100,000 $ בגין ביצוע העבודה, כאשר סכום זה ישולם כדלקמן: בחתימת ההסכם ימסרו - שיק על סך 20,000 $ ליום 20.11.94. שיק על סך 20,000 $ ליום 20.12.94 עם התקדמות העבודה ימסרו- שיק על סך 20,000 $ ליום 20.01.95. שיק על סך 20,000 $ ליום 20.02.95. שיק על סך 20,000 $ ליום 20.03.95. סה"כ קומפלט ופאושלי - 100,000 $. 1.6 המדובר היה בביצוע תקרת גבס מיוחדת, כאשר באולם השמחות, שהוא האולם העיקרי, מדובר בתקרה המורכבת מגרעין מרכזי של תקרה דקורטיבית ועוד כ- 12 כיפות ענקיות המשולבות בתקרה ומפוזרות. 1.7 אין מחלוקת, כי התובעת עבדה באולם האירועים במשך כחודשיים ומחצה עד ליום 21.2.95, וביום זה הפסיקה את העבודה באולם האירועים על פי הוראה שקיבלה ממנהלה, מר שי סרטון, ולא חזרה עוד לעבוד. התובעת טענה כי הטעם להפסקת העבודה מצידה נעוץ במספר נימוקים. האחד, סירובו של תורג'מן לשלם לתובעת את התשלום הרביעי בסך של 20,000 $. השני, האלימות החמורה והקשה שהפעיל תורג'מן על שי סרטון ביום 21.2.95 במהלך הפגישה שהתקיימה בין השניים, כאשר ביקש סרטון מתורג'מן, כי ישלם לו את התשלום הקבוע בהסכם. לטענת סרטון, במעמד זה השתולל תורג'מן ונהג באלימות אחוזת טירוף כלפיו, כשהוא מאיים על חייו וכופה עליו לחזור בו מדרישתו לתשלום, בטענה כי העבודות אינן מתקדמות ורחוקות מסיומן. 1.8 אין מחלוקת, כי עד למועד בו עזבה התובעת את העבודה באתר, שילמו הנתבעים לתובעת סך של 60,000 $. 1.9 זמן מה לאחר שעזבה התובעת את העבודה באולם האירועים, התקשרו הנתבעים עם קבלן אחר, מר מידני, אשר השלים את ביצוע העבודות באולם האירועים. 2. טענות התובעת 2.1 יש לראות באי ביצוע התשלום הרביעי על ידי הנתבעים משום הפרה יסודית של ההסכם ועל כן הייתה רשאית התובעת לעזוב את העבודה באתר. אשר לטענת תורג'מן בדבר העיכוב בעבודה, טענה התובעת, כי העיכוב נוצר עקב השינויים בתוכניות שדרש תורג'מן לאחר חתימת ההסכם. 2.2 לפיכך, טענה התובעת כי בהתחשב בהיקף ביצוע העבודות אותן ביצעה באולם האירועים, המוערך על ידה ב- 85% מכלל העבודה, זכאית היא ליתרת החלק היחסי של התמורה דהיינו לתוספת תשלום של 25,000 $. 2.3 עוד טענה התובעת, כי משעזבה את עבודתה באולם האירועים, הותירה היא מאחוריה ציוד וחומרים בשווי של 8,000 $ אותם לא קיבלה חזרה לידיה, הגם שביקשה לעשות כן. 2.4 עוד עתרה התובעת לתשלום של 2,500 $ אשר סוכם, כי ישולם על ידי הנתבעים, בגין שינויים ותוספות אותם ביקשו הנתבעים כשבועיים לאחר תחילת העבודה. התובעת חזרה והדגישה בסיכומי טענותיה, כי עשתה הכל כדי לישב את ההדורים עם הנתבעים, כדי שתוכל לחזור ולהשלים את ביצוע העבודות, אך נתקלה בסירוב מוחלט מצד תורג'מן. 3. טענות הנתבעים: 3.1 השינוי בתוכניות היה ידוע לתובעת ביום חתימת ההסכם ולא כשבועיים לאחר תחילת ביצוע העבודות כפי שהיא טוענת. 3.2 השינוי בתוכניות לא הצדיק שום עיכוב בלוח הזמנים מאחר והיה ברור לכולם, כי עיכוב ואיחור בלוח הזמנים יביא לעיכוב בפתיחת האולם, דבר שהנתבעים לא יכלו להרשות לעצמם. 3.3 הפרת ההסכם נפלה לפתחה של התובעת אשר לא עמדה במועדים להם התחייבה, לא עמדה בקצב העבודה הנדרש ולא ביצעה כ- 85% מהעבודה כטענתה. לכן טוענים הם כי בצדק סרב תורג'מן להוסיף ולשלם את התשלום הרביעי. יתר על כן, העבודה שביצעה התובעת באולם האירועים הייתה לקויה ופגומה. 3.4 לפיכך, עתרה הנתבעת 2 בתביעתה כנגד התובעת, לנזקים הבאים: לטענת הנתבע 2, התובעת ביצעה עבודות בהיקף של 56% ומה שבוצע, בוצע בסטיה מהתכנון ובאופן לקוי. הנתבעת 2 מסרה את העבודה לקבלן אחר בתמורה לסך של 75,000 $ ומאחר ותמורת העיסקה עם התובעת עמדה על סך 100,000$ והיא שילמה לתובעת סך של 60,000 $, אזי שילמה בעודף 35,000 $ שהם 105,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה (21.9.95). 3.5 כן טענה, כי בעקבות הפיגור בעבודה לא נפתח אולם האירועים ביום 13.6.95 כמתוכנן אלא רק ב- 25.7.95, ולפיכך סבלה מאובדן רווחים שהיו צפויים לה אלמלא הדחיה בפתיחה. על פי תחשיב פעילות של אולם אירועים המחיל כ- 2000 מקומות, חישבה הנתבעת 2 אובדן רווחים של כ- 35,000 מנות ובסה"כ הפסד של 1,155,000 ₪. 3.6 בסה"כ טענה הנתבעת 2 לנזק של 1,260,000 ₪ אך לצרכי אגרה העמידה את תביעתה על סך של 1,000,000 ₪. 3.7 אשר לטענות התובעת, טענו הנתבעים כי לא הושאר ציוד בשטחם בסכום לו טוענת התובעת וכן אין היא זכאית לתוספת תשלום של 2,500 $ מאחר ולא ביצעה את העבודה נושא תוספת תשלום זו. 4. השאלות השנויות במחלוקת 4.1 מי מן הצדדים הפר את ההסכם? 4.2 כתוצאה מביטול ההסכם קמה זכות ההשבה: על מי מן הצדדים חלה חובה זו? מהו היקף העבודה שביצעה התובעת באולם האירועים (85% או 56%). 4.3 האם זכאית התובעת לתוספת תשלום של 2,500 $ על המחיר החוזי המוסכם. 4.4 האם השאירה התובעת חומרים באתר הבניה להם היא זכאית, ואם כן מה שוויים. 4.5 תביעת הנתבעים לפיצוי בגין הפרת הסכם ונזקים תוצאתיים. 5. דיון 5.1 הפרת ההסכם השאלה העיקרית היא, מי מן הצדדים הפר את ההסכם שבעקבותיו בוטל ההסכם. האם הייתה זו התובעת אשר לא עמדה בלוח הזמנים או שמא הנתבעים אשר לא עמדו במועדי התשלומים. לוחות הזמנים: טוענת התובעת, כי בהסכם ההתקשרות עם הנתבעים נדרשה היא לבצע את עבודות הבניה באולם האירועים בהתאם לתוכניות של המהנדס מר בילו, תוכניות ג', ד' כסימונן בתיק המוצגים. לטענתה זמן מה לאחר תחילת העבודות הציג בפניה תורג'מן תוכניות עבודה עם שינויים אשר גרמו להארכת העבודה וזאת בשל מורכבות השינויים המבוקשים (המדובר בתוכניות ו'-ז'). מנגד טען תורג'מן, כי תוכניות ג', ד' הוצגו בפני התובעת בשלב ההצעה (ביום 5.6.94) שאז הוסכם על מחיר פאושלי (כולל) של 100,000 $, ובמעמד חתימת ההסכם, שהיה 4 חודשים מאוחר יותר ב- 14.11.94, לא הונחו כל התוכניות בפני התובעת מאחר וסוכם כי התובעת תקבל מהנתבעים תוכניות חדשות הכוללות שינויים בגרעין המרכזי של התקרה, כאשר בעל פה הוסבר לתובעת מהות השינוי. לטענת תורג'מן הסכים סרטון על השינוי ללא שינוי במחיר ובתחילת חודש דצמבר, מועד תחילת העבודה, הוגשו לתובעת תוכניות חדשות לעבודה. (תוכניות ו', ז'). לטענת תורג'מן יש בתוכניות ו', ז' כדי להקל על עבודת התובעת ולכן לא הייתה כל הצדקה להארכת משך זמן העבודה וגם לא סוכם על כך. זה המקום לציין, כי מר סרטון בתחילת עדותו טען, כי העבודה בוצעה בהתאם לתוכניות ג' ו- ד' וכי מעולם לא בוצעו העבודות לפי תוכניות ו' ו- ז' (ראה עמ' 15 לפרטיכל וכן עמ' 20 לפרטיכל). אלא שמאוחר יותר, כשעומת מר סרטון עם המענה לשאלון עליו השיב בתצהיר, שם ציין כי קיבל את התוכניות החדשות במחצית חודש דצמבר, ומשהוצגו בפניו התוכניות (נספח ו') והתמונה ט' (נ/8) אישר מר סרטון, כי העבודות בוצעו על פי התוכניות נספח ו'. וכך מודה מר סרטון, כי: ”אחרי שסיכמנו על הכיפות העברנו את התוכנית החדשה להרוש. המפה נמסרה להרוש על מנת שיעבוד על פיה". כאמור, נשאלת השאלה מתי הובאו התוכניות החדשות לתובעת והאם היה בכך כדי להאריך את משך ביצוע העבודות. האדריכל מר בילו מסר בעדותו בפני, כי אכן היו שינויים בתוכניות העבודה, בין השאר הנמכת הכיפות בתקרות וכן הכנסת מרכיב עיצובי בתקרה הקרוי "למלות". (עמ' 83 לפרטיכל, שורות 16-19). לדבריו, השינויים הוכנסו לאחר תחילת העבודות, כאשר הקונסטרוקציות של הכיפות היו תלויות (עמ' 53 לפרטיכל, שורות 7-10) וכי היה בשינויים האמורים כדי להאריך את משך הביצוע של הפרוייקט בשבוע ימים (עמ' 53 לפרטיכל, שורות 24-25). מאידך, מעיד מר הרוש, קבלן המשנה של התובעת, אשר ביצע בפועל את עבודת הבניה באולם האירועים, כי למן היום הראשון לעבודתו בשטח קיבל לידיו את תוכנית העבודה (נספח ו') ועבד לפיה עד שנדרש להפסיק את העבודה. (ראה סעיף 13 לתצהירו של הרוש). מר תורג'מן ביקש לחזק עדות זו ובעדותו בפני טען, כי כבר בעת חתימת ההסכם הגיש לתובעת את תוכנית ו'. (ראה עמ' 15 לפרטיכל). בנקודה זו מצאתי את גרסתו של האדריכל כזו המהימנה עלי. נמצא כי תחילה הוצאו תוכניות ג' ו- ד' ובשלב מאוחר יותר הוצאו תוכניות ו' ו- ז' כשבגינן היה צורך בהארכת ביצוע משך העבודה בשבוע ימים. חיזוק לכך מצאתי בעדותו של תורג'מן עצמו המאשר, כי בגין השינויים האמורים התחייב אף להוסיף ולשלם לתובעת תוספת מחיר של 2,500 $ (ראה תצהיר עדותו). אילו היו התוכניות ו' ו- ז' קיימות במועד חתימת ההסכם או ערב תחילת העבודות, היה ההסכם מגלם בתוכו את התוספת האמורה. אלא שכאמור תוספת המחיר סוכמה בשלב מאוחר יותר ויש בה כדי להעיד על המצאת התוכניות בשלב שלאחר חתימת ההסכם. האדריכל מר בילו, מעיד כי התוכניות המתוקנות ו' ו- ז' הומצאו לאחר תחילת העבודה. גם אם הובאו תוכניות השינויים לאחר תחילת העבודות, נדמה כי היה זה בסמוך לאחר תחילתן. שכן הרוש, שהינו קבלן התובעת, נעדר כל מניע למסור עדות דווקא לטובת הנתבעים. יתכן ועם חלוף הזמן בגד בו זכרונו ויש לראות באמירתו, כי עבד על פי תוכניות ו' ו- ז' כדי ללמד כי קיבל את תוכניות העבודה לידיו מיד בסמוך לאחר תחילת עבודתו, וספק אם היה בכך כדי לעכב את עבודתו. מבלי להרחיב את הדיון עד כמה שהיה בשינויים המבוקשים להאריך את משך העבודה, מוכנה אנוכי לצורך הדיון לקבל את הערכת האדריכל, מר בילו, כי מדובר בהארכת זמן של שבוע ימים. אלא שכאמור על פי ההסכם התחייבה התובעת לסיים את העבודות עד ליום 15.2.95 ובהארכת זמן של 7 ימים עד ליום 22.2.95. ובפועל מודה התובעת, כי עד ליום בו עזבה את העבודה ביום 21.2.95 לא השלימה את העבודה. לפיכך, ניתן לקבוע לכאורה, כי התובעת הפרה את ההסכם משלא עמדה בחיובי המועדים להם התחייבה. גם אם הייתה הסכמה בשתיקה של הצדדים להארכת המועד לסיום העבודה, יש לומר כי הסכמה זו גילמה בתוכה הסכמה להארכת מועד או דחיית מועד לביצוע התשלומים מצד הנתבעים. שכן הוסכם בין הצדדים, כי החל מהתשלום השלישי ימסרו שיקים נוספים עם התקדמות העבודה. משמע, כי משעוכבה העבודה יעוכבו או ידחו התשלומים. לפיכך, אינני מקבלת את עמדת התובעת כי הייתה חובה על הנתבעים לשלם את התשלומים על פי ההסכם ללא תלות בהתקדמות העבודה. ביצוע היקף העבודות כאן נשאלת השאלה אשר סביבה הופסק הקשר החוזי בין הצדדים והיא, מה היה היקף העבודות שביצעה התובעת באולם האירועים והאם הפר התובע את ההסכם משלא הסכים להוסיף ולשלם לתובעת את התשלום הרביעי בסך 20,000 $, אותו דרשה ביום 22.2.95. כאמור, טוענים הנתבעים כי לא הייתה כל הצדקה להוסיף ולשלם לתובעת את התשלום הרביעי מאחר והתובעת הייתה רחוקה מסיום עבודותיה באולם האירועים. על פי לוחות הזמנים הנקובים בהסכם היה התשלום הרביעי אמור להיות משולם ב- 20.2.95, דהיינו 5 ימים לאחר תום ביצוע העבודות והתשלום החמישי חדש לאחר מכן. התובעת טוענת, כי ביצעה עבודות בהיקף של 85% מהעבודות ותומכת טענתה בחוות דעתו של המהנדס מר שליטנר. מאידך, טענו הנתבעים כי התובעת ביצעה עבודות בהיקף של 56% מכלל העבודות ותומכת טענתה בחוות דעת המהנדס מר לזר. לעניין ביצוע התשלומים מצד הנתבעים, הרי שגם אם נכונה טענת התובעת בדבר היקף העבודות אותן ביצעה באולם האירועים (בשיעור של 85%) ובהתחשב בפרק זמן של שבוע ימים שנדרש בנוסף לצורך ביצוע תיקונים בעבודת התובעת (ראה עדותו של האדריכל מר בילו), אזי משהוסכם כי התשלום הרביעי ישולם כ- 5 ימים לאחר תום העבודות ומאחר ואין מחלוקת, כי באותו מועד לא סיימה התובעת את עבודתה באולם, לא הייתה כל הצדקה לדרישתו של מר סרטון כלפי תורג'מן, לפיה תנאי להמשך ביצוע עבודות התובעת הוא ביצוע התשלום כאמור. לפיכך, עזיבתה של התובעת את אתר העבודה הייתה שלא כדין ויש לראותה כמי שבחרה להפר את ההסכם ולהפסיק את העבודה. אשר לטענותיה האחרות של התובעת בדבר התנהגותו האלימה של מר תורג'מן במהלך דין ודברים שהוחלפו בינו לבין מר סרטון אודות דרישתו של סרטון לביצוע התשלום הנוסף, אינני מוצאת לנכון להיכנס לכך. יתכן ומדובר בהקצנת התבטאויות והתנהגות עד למצב בלתי ראוי, אך במהות היה סירובו של תורג'מן להוסיף ולשלם לתובעת תשלום נוסף, סרוב בדין. גם אם הצעותיה של התובעת ליישב את הסכסוך הושבו ריקם על ידי הנתבעים, אינני מוצאת לנכון ליתן לכך משקל, מקום שהתובעת היא זו אשר בחרה להפסיק את העבודות ולהסתלק מן האתר כשהיא מותירה אחריה את הנתבעים באמצע עבודה ביודעה כי מועד סיום העבודות מהותי עבורם, ומתנה את חזרתה לעבודה בתשלום כספי נוסף. זכות ההשבה הפרת ההסכם מצד התובעת גררה אחריה את ביטול ההסכם, ועל כך אין מחלוקת. תוצאות ביטול ההסכם הינן השבה הדדית כלשון סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970: ”(א) משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע את מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך; והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה היתה בלתי אפשרית או בלתי סבירה או שהנפגע בחר בכך". (ב) ביטל החוזה בחלקו, יחולו הוראות סעיף קטן (א) על מה שהצדדים קיבלו על פי אותו חלק". משמע, חוזרים אנו לשאלה והיא, מה היקף העבודות שביצעה התובעת באולם האירועים עד עזיבתה. האם 85% שאז זכאית התובעת לתוספת תשלום של 25,000 $ מעבר למה שקיבלה מהנתבעים, או שמא כטענת הנתבעים רק 56% שאז חבה התובעת בהשבה כספית. לצורך כך יש לסקור ולבחון את חוות דעת המומחים מטעם הצדדים. מומחה הנתבעים, מר יצחק לזר, קובע בחוות דעתו מיום 28/2/95 את הממצאים הכלליים הבאים: 1. סה"כ שטח כללי תקרות אולם + לובי 1,280 מ"ר (מתוך תוכניות). 2. סה"כ 13 כיפות בקוטר 4.5 מ'. 3. בוצעו בפועל הכיפות הנ"ל וכן רוב המשטח המקשר תחתית הכיפות בחלל הראשי. 4. לא בוצעו השלמות היקפיות (פח). 5. לא בוצע המערך המרכזי (מלבני). 6. לא בוצעו כל עבודות הכנה ואחרות בלובי עליון, תחתון, משרד ושירותי גברים ונשים. 7. בחללים אשר לא הושלמו (באולם המרכזי) בוצעה הכנת קונסטרוקציה מתכת (כ- 80% - הערכה). רשימת ליקויים: 1. המידות בפועל לא תואמות את התוכנית. גובה מדרגות צריך להיות 10 ס"מ, בפועל בוצע 7.5 ס"מ. 2. חוסר חיזוקים בהיקף כיפות יוצר קטעים מישוריים (קיטום) ולא מעגליים. 3. נראה כי לא בוצעה תבנית (שבלונה), דבר הגורר עיוותים בכיפוף לוחות הגבס. 4. גימור קוים מעגלים בהיקף האולם לא תואמים לגימור הכיפות. 5. הליקויים הנ"ל גוררים מפגעים אסתטיים בולטים אשר חד משמעית לא ניתן יהיה לתקנם במסגרת תיקוני שפכטל מקובלים. לפיכך אומד הוא את עלות התיקונים כדלקמן: 1. פירוק וביצוע מחדש של הכיפות כולל שיפור שלד המתכת 25,000 $ 2. תיקונים והתאמות במכלול המכרזי - 10,000 $ 3. בלתי - צפוי - 2,000 $ 4. פיקוח הנדסי 10% - 3,700 $ _______ סה"כ 40,700 $ להערכתו, סה"כ ביצעה התובעת עבודות בהיקף של 56% מסך העבודה והעבודות המופיעות בכל הפרקים צריכות להתבצע בהתאם לדרישות תקנות התכנון והבניה, מכון התקנים הישראלי ולמפרט הכללי הבין משרדי. על פי חוות דעתו, בפועל בוצעה העבודה באופן לקוי ביותר עם חוסר התאמה לתכנון. לפיכך, סבור הוא כי אין מנוס מפרוק חלקים נרחבים של העבודות שבוצעו וביצוע מחדש כנדרש. מאידך קובע מומחה התובעת, מר שליטנר, בחוות דעתו מיום 4.3.97. את הממצאים הכללים הבאים: 1. שטח קומת האולם והלובי תואם את חוות הדעת. 2. בניגוד לחוות דעת של יצחק לזר היו 13 כיפות בקוטר 5 מטר + כיפה גדולה בלובי (בקוטר של 6.00 מטר) וכן 4 פירמידות עגולות מדורגות בקוטר מירבי של 2.50 מטר שנועדו לשמש אלמנט דקורטיבי, שיחובר מתחת לתקרת הגבס המישורית. 3. רוב העבודה באולם המרכזי בוצעה כמפורט בחוות הדעת. בנוסף בוצעה הכנה לחלוקת האולם ל- 2 אולמות. 4. בניגוד לנטען בוצעו ההכנות להרכבת פסים דקורטיבים (פח + בידוד צמר סלעים) לחזית צפון, דרום ומערב, מה שנשאר היה להרכיב את הפסים במקום שהוכן להם. 5. לפני הפסקת העבודה היה שלד הפלדה של המערך המרכזי מורכב במקומו, אך טרם הוכנו השבלונות ל"מדרגות", וזה עקב שינוים מהותיים שביקש המזמין להכניס לתקרה זו. בגלל השינויים הופסקה עבודתם של הקבלנים עד שהמזמין ישלם עבור התוספת הזו. 6. ברוב שטח הלובי העליון לא בוצעה עבודה בגלל ערימות החול שהונחו והפריעו, אך בחלק המערבי בוצעה קונסטרוקציית פלדה והוכנו האלמנטים הדקורטיביים המדורגים וגם שבלונה של כיפה מרכזית. 7. בניגוד לנטען, בוצעה קונסטרוקציית הברזל ברוב שטח האולם הראשי, וכל שנותר לבצע היה התאמות בלבד - בהיקף של 5% ולא 20%, כפי שצויין בחוות הדעת של מר לזר ברשימת ליקויים. 8. בניגוד לנטען, בוצעו כל העבודות בתאום מלא עם המתכנן, וגם השינויים התכופים שביקשו בוצעו. 9. בניגוד לנטען כל הכיפות בוצעו ללא כל חוסר בחיזוקים. 10. בניגוד לנטען לעניין עיוותים בכיפוף לוחות הגבס - בוצעו היטב, ללא עיוותים. 11. כל העבודות בוצעו בתאום מלא עם המתכנן. 12. בניגוד לנטען בעת ביקורי במקום לא מצאתי מפגעים אסתטיים ברמת הגימור של התקרה, ובנוסף לכך הובהר לי שהעבודות שבוצעו (ע"י אחרים) לאחר הפסקת העבודה של אי.אף.סי כללו עבודות השלמה, תוספות ושינויים בלבד. 13. כל האמור בחוות דעת מסתמך גם על עיון בצילומים שעו"ד כרמל שלח לעו"ד שטרסלר, צילומים לפי הטענה של עו"ד כרמל שצולמו בסמוך לאחר הפסקת העבודה. עוד מוסיף המומחה וקובע, כי אין כל צורך בביצוע תיקונים למעט השלמות קלות והוא דוחה את אומדן התיקונים של מומחה הנתבעים, מר לזר. המומחה מר שליטנר מעריך, כי התובעת ביצעה עבודות בהיקף של 84% מכלל העבודות ונדרשו עבודות נוספות בהיקף של 16% המצדיקות עוד 12 ימי עבודה נוספים. אלא שלמקרא שתי חוות הדעת, על רקע התמונות וסרט הוידאו המנציח את עבודת התובעת, כמו גם על בסיס הראיות שהוצגו בפני, נדמה כי חוות הדעת של המומחים היו מגמתיות, כל אחת עבור מרשה. כך מקצין מר לזר את הדברים עבור הנתבעים ומר שליטנר את הערכתו עבור התובעת. מר לזר נוקט בלשון של הערכה כללית ולא מדויקת (ראה עמ' 121 לעדותו) ומר שליטנר ביסס את חוות דעתו על דברים שמסר לו מר סרטון, מאחר ובעת מתן חוות דעתו הושלמו העבודות באולם האירועים. (ראה עמ' 72-73 לפרטיכל). מאחר ובעת בירור התובענה בפני, הבניה באולם הסתיימה, לא מצאתי לנכון למנות מהנדס מומחה מטעם בית המשפט ואת מלאכת הערכה זו של היקף עבודות התובעת באולם האירועים, אעשה על בסיס הראיות שהובאו בפני. נפנה אל עדותו של מר בילו, האדריכל שביצע עבור הנתבעים את תוכניות העבודה. ביום 20/2/95 ביקר מר בילו באולם וכתב את הממצאים הבאים: (נספח טו' לתצהיר סרטון): "בביקורי ביום 20.2.95 באולם האירועים ולאחר שחלק גדול מציפוי הגבס הורכב וחובר אל קונסטרוקציית המתכת של התקרה, התגלו פגמים ואי דיוקים אשר אפרט להלן: א. חיפוי הגבס בקשת הכיפות מוברג אל פרופילים בחלוקה אנכית לפי קשת הכיפות. בחלקו התחתון הגבס נשבר וקיבל עיוות ולכן יש להחליף את כל היחידות שנשברו. ב. עיגול חיצוני של הכיפות היורדות ממשטח מפלס התקרה האופקית אינו מדוייק לפי הרדיוס בתוכנית דהיינו 2.50 מ' ולכן העיגול קיבל גלים. יש לסמן מחדש את רדיוס העיגול ולהרכיב את הגבס לפי הרדיוס המדוייק. ג. בחלק הפנימי של הכיפות בקטע התאורה הנסתרת העיגול הפנימי אינו מדוייק לפי הרדיוס הרשום בתוכנית, דהיינו 2.20 מ' . יש לסמן את רדיוס העיגול ולהרכיב את הגבס לפי הרדיוס המדוייק. ד. שני הדירוגים בצורה גלית הנמצאים סביב האולם ובקטעים אשר קיבלו חיפוי בלוחות הגבס הקטעים האנכיים אינם מעוגלים בצורה שווה, יש להרכיב את פסי הגבס בקשתות לפי הרדיוס בתכנית ובצורה אחידה. ה. בקטע המרכזי של התקרה הורכבו תעלות גופי תאורה פלורסצנטיים. בשני הקטעים בפינות המדורגות אינם נמצאים בזווית של 90 מעלות אחת כלפיי השנייה. כמו כן, שני הקטעים המקושתים של תעלות התאורה אשר נמצאים משני צידי הקטע המרכזי בתקרה אינם נמצאים ברדיוסים הרשומים בתוכנית. יש לפרק תעלות תאורה אלה ולהרכיבם לפי הרדיוסים בתוכנית על המבצע לדאוג להחלפה ולתיקון כל החלקים אשר אינם תואמים במציאות את התוכנית המשורטטת". בחקירתו הנגדית בפני טען מר בילו, כי מתוך 100% של עבודה בוצעה בשטח 85% של העבודה לפי הערכתו. (עמוד 59 לפרוטוקול , שורה 17). אלא משנחקר מפורטות בנושא זה, השיב: "לשאלתך ב- 85% אתה לא מתייחס לצד התחתון בכלל, ואני משיב שבוודאי שלא. אני מתייחס ל- 85% ממה שהיה קיים באותו זמן. מה שבוצע עד לשלב שבו נתבקשתי להכין מכתב של ליקויים התייחסתי למה שנעשה עד לאותו רגע כ- 100%. ה- 15% שלא בוצעו אני התכוונתי לליקויים ולדברים שלא נעשו בתוך מסגרת העבודה שנעשתה עד לאותו שלב". (הדגשה שלי - ר.ב.) (עמ' 59 לפרטיכל שורות 29-24) . במילים אחרות, מציין מר בילו כי מתוך העבודה שביצעה התובעת עד לאותו שלב היו ליקויים בהיקף של 15%. אך מה היה אחוז ביצוע העבודה מתוך השלם הכולל, עד לאותו שלב לא נמצא מענה בעדותו של מר בילו. אך מכאן נמצא, כי המלאכה אינה קשה. גם אם אלך על פי גישת התובעת, כי ביצעה עבודות בהיקף של 85% מתוך כלל המאה, ואם אאמץ את הערכתו של מר בילו, אשר את עדותו מבקשת התובעת לאמץ, כי מתוך היקף העבודות שביצעה התובעת עד לאותו שלב קיימים ליקויים בשיעור של 15%, אזי ניתן לומר כי 15% מתוך 85% מותירים אותנו עם עבודה בהיקף של 72%. אלא שאינני יכולה לאמץ את קביעת מומחה התובעת, לפיה ביצעה התובעת עבודות בהיקף של 85%, ולפיכך גם בתוצאה של 72% אין די. הערכתי שלי, המבוססת על ממצאים שהוצגו בפני, מובילה אותי לתוצאה אחרת, הכל כמפורט להלן. אין חולק כי שטחי העבודה הכלולים בעבודות המוסכמות הם כדלקמן: א. אולם - 984 מ"ר. ב. לובי עליון - 280 מ"ר. ג. לובי תחתון + משרד תחתון - 102 מ"ר. ד. משרד עליון - 17 מ"ר. ה. שרותים - 50 מ"ר --------- סה"כ 1433 מ"ר (ראה עדות בילו עמ' 61 ועדות תורג'מן עמ' 162 לפרטיכל). אין גם חולק, כי התובעת לא ביצעה עבודות בלובי העליון, במשרד התחתון, במשרד העליון ובשירותים. אשר ללובי העליון, טוען מר סרטון בתצהירו, כי התובעת ביצעה "קונסטרוקציה חלקית בלובי עליון". אלא שהקונסטרוקציה החלקית בוצעה בגובה לא נכון והיה צורך לבצעה מחדש (ראה תצהירו של הרוש וכן תצהירו של מידני). הקונסטרוקציה החלקית שנעשתה הייתה ליד דלת הכניסה לאולם והיא הייתה קונסטרוקציה המיועדת לתקרת גבס שטוחה ולא של כיפה (ראה עדות סרטון עמ' 48 שורה 6) הגם שעל פי תוכנית עבודה (נספח ו') הייתה צריכה להיות שם כיפה גדולה. נמצא, כי כ- 449 מ"ר מתוך השטח הכולל של 1433 מ"ר לא בוצע. במילים אחרות, כשליש מכלל העבודה לא בוצע. אולם בהתחשב בעובדה שמדובר בעבודת תקרה קלה יותר מזו שבאולם, הנני מעריכה עבודה זו בכ- 10% מכלל העבודה בשלמותה. אשר לפנים האולם, מודה מר סרטון כי התובעת ביצעה רק שליש מהעבודה שנדרשה לביצוע מושלם של הגרעין המרכזי באולם. להערכתו עבודת הגרעין מהווה 13% מכלל העבודה על פי החוזה (ראה תשובותיו לשאלון). לפיכך, מודה כי לא בוצע 2/3 מתוך 13%, דהיינו 8.66%. מרכיב ה"למלות" מסביב לתקרת האולם ב- 3 צדדים של האולם לא בוצעו וגם לא המתלים עליהם תולים את הלמלות. (ראה תמונות ד',ח',ט',י',יב' וכן עדותו של מר סרטון עמ' 22 לפרטיכל שורות 7-9 ). אייחס לכך 2% מביצוע העבודה. אין גם מחלוקת, כי עבודות הצבע והשפכטל כלל לא בוצעו (עמ' 22 לפרטיכל שורה 22). טוענים הנתבעים, כי בגין עבודה זו שילמו למר קבלרו סך של 11,666 $ (35,000 ₪) המהווים 11.66% מכלל העבודה. הנני מקבלת ממצא זה כמהימן מאחר והוא נתמך כהלכה בעדותו של מר מידני, הקבלן שהשלים את עבודות הבניה באולם, מיד לאחר עזיבתה של התובעת והן בעדותו של מר הרוש, קבלן העבודות מטעם התובעת. מר מידני מעריך עבודת שפכטל וצבע בתקרה רגילה בכ- 6-7 $ למ"ר (ראה עמ' 113 לפרטיכל), ואולם בתקרה מסוג העבודה שנדרשה במקרה זה העריך את עבודת השפכטל והצבע בין 15 ל- 20 $ למ"ר. מר הרוש ציין אף הוא, כי בתקרה רגילה יעלה שפכטל וצבע כ- 10 $ למ"ר (ראה עמ' 82 לפרטיכל). בהערכת שטח התקרה לעבודות השפכטל והצבע של כ- 900 מ"ר (ראה תוכנית נספח ו'), התשלום שעליו הצהיר מר תורג'מן כי שילם לקבלרו הינו סביר למדי. תשלום זה מהווה מרכיב של בין 10% ל- 11% מכלל העבודות, אולם לצורך העניין יוערך כ- 10%. סיכום ביניים מוביל אותנו לממצאים הבאים: א. אי ביצוע עבודות תקרה - 10% ב. אי השלמת הגרעין המרכזי- 8.66% ג. אי השלמת הלמלות - 2% ד. אי ביצוע שפכטל וצבע - 10% ה. ליקויים (על פי עדות בילו) - 13% (15% מתוך 85%) ----------- סה"כ 43.66% הגם הקושי בחישוב מדויק נמצא, כי בהערכה כללית ביצעה התובעת עבודות בהיקף של 56%-60% בלבד. תוצאה התומכת בגירסת הנתבעים. משאין מחלוקת, כי הנתבעים שילמו לתובעת 60% מהתמורה החוזית כנגד ביצוע עבודה בהיקף של 60%, אין זכאית התובעת לכל תשלום נוסף מצד הנתבעים. 5.2 האם זכאית התובעת לתשלום נוסף של 2,500 $ כאמור, הסכימו הצדדים על הוספת תשלום של 2,500 דולר בגין השינויים בתוכניות (תוספת של 2.5% על המחיר החוזי). אלא משהערכתי כי התובעת ביצעה עבודות בהיקף של 56%-60% ולאור הקושי בקביעה מדויקת של היקף העבודות בהעדר מדידות מפורטות, הנני קובעת כי סכום זה נבלע בתוך ההערכה לעיל. במילים אחרות, הסכום ששילמו הנתבעים לתובעת, יש בו כדי לשקף נכונה את תמורת העבודה שקיבלו בהתחשב במחיר החוזי לרבות התוספת של 2,500 דולר בגין השינויים. 5.3 האם זכאית התובעת לתשלום של 8,000 דולר בגין ציוד שהותירה לטענתה באולם הנתבעים מיד לאחר עזיבתה. טוענת התובעת, כי ביום בו הפסיקה את עבודתה באולם הנתבעים, הותירה היא אחריה ציוד כלי עבודה וחומרי גלם בשווי כולל של 8,000 דולר. לטענת מר סרטון, שלח הוא משאית לאולם האירועים כדי לקחת את הציוד השייך לתובעת, אך מר תורג'מן מנע מן הנהג לקחת מן המקום דבר, למעט מספר פיגומים. (סעיף 57 לתצהיר סרטון). מר הרוש, קבלן המשנה של התובעת, תומך בעדותו בגרסת מר תורג'מן, לפיה לא מנעו הנתבעים מן התובעת להוציא את הכלים, הציוד והחומרים שהיו במקום. (ראה עדותו של תורג'מן בתצהירו סעיף 71 ועדותו של מר הרוש עמ' 7 לפרטיכל). מצאתי כי עדות זו היא עדות מהימנה. הנסיבות והראיות מלמדות כי התובעת לא הוציאה מיד את כל הציוד מאולמי הנתבעים מאחר וסברה, כי תצליח לבוא בדברים עם הנתבעים, לשכנעם להוסיף ולשלם את התשלום ובהתאם לחזור לעבודה. אלא שבינתיים נכנס מר מידני להשלים את עבודת התובעת והוא מאשר בעדותו, כי כשהחל לעבוד באולם מצא הוא במקום לוחות גבס בכמות גדולה וכן קונסטרוקציה בהם השתמש. לדבריו: ”היו בין 2-3 משטחי גבס, זה בסביבות 200 לוחות גבס לערך, והיום זה עולה 29 ₪ כל פלטת לוח. אני מעריך אבל לא בטוח, זה פלוס מינוס לפה ולפה". (עמ' 115 לפרטיכל, שורות 15-24). לאור עדות זו, הסכימו הנתבעים בסיכומי טענותיהם לשלם לתובעת סך של 5,800 ₪ בגין לוחות הגבס. אשר לציוד, שלטענת התובעת נותר במקום, לא שוכנעתי כי כך היה. מר תורג'מן בעדותו מוסיף ומציין, כי במקום נותרו פחים וברזלים אותם לא לקחה התובעת והגם שנתבקשה לבוא ולקחתם לא עשתה כן. (סעיף 71 לתצהיר תורג'מן) ולפיכך פינה זאת מהמקום. מר הרוש, שעבד באולם האירועים כקבלן משנה של התובעת, מאשר כי הוציא מהמקום את כל הציוד ונדמה כי מרביתו היה שייך לו. אם נותר במקום ציוד כלשהו, מעבר ללוחות הגבס, נדמה, כי מדובר בציוד חסר ערך, אחרת היה נעשה בו שימוש. אשר לקונסטרוקציה שהותירה התובעת במקום ובה עשה מר מידני שימוש, העריכה התובעת שווי זה ב- 4,200 ₪ מבלי שזו נסתרה על ידי הנתבעים. לפיכך, זכאית לכאורה התובעת להשבת סכום כולל בגין ציוד שהושאר במקום בשווי של 10,000 ₪ נכון למועד העזיבה, 22.2.95. 5.4 תביעת הנתבעים לפיצוי בגין הפרת הסכם הנתבעת 2 הגישו תובענה כנגד התובעת נשוא ת.א. 872/95, אשר אוחדה עם תיק זה. הנתבעת 2 טענה להפרת הסכם מצד התובעת ודרשה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם כדלקמן: א. לטענתה עם הפסקת העבודה מצד התובעת נדרשה היא לשכור את שרותיו של קבלן אחר לצורך השלמת העבודות ובפועל שכרה את שרותיו של מר מידני ונדרשה לשלם לו סך של 75,000 דולר. מאחר ולטענתה הסכם העבודה עם התובעת עמד על 100,000 דולר, ובפועל שולם לה 60,000 דולר, וכן נדרשה היא לשלם סך של 75,000 דולר להשלמת העבודות, נגרם לה נזק של 35,000 דולר. ב. כן טענו כי בעקבות הפרת ההסכם ע"י התובעת, לא נפתחו האולמות ביום 13.6.95 כמתוכנן, אלא רק בסוף יולי 25.7.95. בהתחשב בעובדה כי מדובר באולם המכיל 2000 מקומות, נגרם להם נזק של 1,155,000 ₪ בגין הפסד אירועים. אשר לנזקים הישירים אשר נגרמו לנתבעים עקב תשלום ששילמו למר מידני, הרי משקבעתי לעיל, כי הייתה זו התובעת אשר הפרה את ההסכם משבחרה להפסיק את עבודתה אצל הנתבעים, כשהיא מותירה את תורג'מן חסר אונים למול התחייבויותיו לאירועים, עליה לשאת במלוא התשלומים בהם נאלצו הנתבעים לשאת כדי להשלים את העבודות. אכן כפי שטוענת התובעת, כאשר מתבצעים חילופי קבלנים וקבלן חדש נכנס לעבודות אותן לא סיים קודמו, יש בכך כדי לייקר את העבודות באורח משמעותי אך מקום שקבעתי, כי התובעת היא זו אשר הפרה את ההסכם משנטשה את הנתבעים באמצע ביצוע העבודה, אין לה אלא להלין על עצמה. אשר לגובה התשלום ששילמה הנתבעת 2 למידני, הרי שהגם שטענה בכתב התביעה שכנגד לסכום של 75,000 דולר, הוכח כי שולם לו רק סך של 57,000 דולר לאחר שהופחת הסכום בגין אי ביצוע עבודת שפכטל וצבע על ידו. סכום נוסף של 11,666 דולר שולם למר קבלירו עבור ביצוע עבודות שפטכל וצבע ובסה"כ הוציאה הנתבעת 2 סך של 68,666 דולר, בגין השלמת העבודות. מסכום זה יש להפחית את היתרה שלא שולמה לתובעת, 42,500 ₪ ובסה"כ שילמה הנתבעת 2 סכום עודף של 26,166 דולר. משקבעתי כי זכאית היא לפיצוי הנ"ל ומשעתרו לנזק זה, הנני קובעת כי זכאית היא לסכום במלואו. מסכום זה יש להפחית סך של 1,800 ₪ בגין עלות של תוספת מדרגה מעל לדלת הזכוכית שבכניסה לאולם, אשר לא הייתה בתוכנית המקורית ואשר בוצעה ע"י מר מידני על פי בקשתו של מר תורג'מן. (עמ' 2 סעיף 6 לתצהיר מידני). מר מידני מאשר, כי מדובר בעלות של 1,800 ₪ ואותה יש להפחית מהסך הנ"ל. אשר לנזקים העקיפים בגין אי פתיחת אולם האירועים במועד, סבורתני כי הנתבעת 2 לא הוכיחה ראש נזק זה. מיד לאחר שהתובעת עזבה את העבודה באולם, שלחו הנתבעים מכתב דרישה לתובעת, כי תחזור לעבודה בתוך 5 ימים. התובעת לא עשתה כן ולאחר שחלפו כ- 30 יום שכרו הנתבעים את שירותי חברת מידן להשלמת ביצוע העבודות. בחודש מרץ 95 החל מידני בעבודה כשבהסכם עמו ניתנה לו תקופה של 3 חודשים לסיים את העבודה. מתקשה אנוכי להבין את פשר נדיבות ליבם של הנתבעים במתן זמן כה רב למר מידני להשלים את העבודה. בעוד שבהסכם המקורי נקבעה תקופה של 75 יום לביצוע כל העבודות וכאשר כ- 60% ממנה כבר מוכנה ניתנת תקופה של 3 חודשים נוספים לסיימה? ממצא זה מלמד, כי הנתבעים לקחו מקדמי בטחון למועד פתיחת האולם ולפיכך העמידו לרשות מר מידני זמן ניכר להשלמת העבודות. יתר על כן, הנתבעים לא הציגו בפני הסכמים חתומים עם לקוחות מזמיני אירועים אשר בוטלו עקב העיכוב בפתיחה. לא הובאה ולו עדות אחת בגין ביטולים אלו ולפיכך אין לקבל טענה זו. גם המאזנים עצמם אינם יכולים ללמד דבר לעניין זה, שכן כל עסק בתחילת דרכו אינו מניב רווחים כעסק ותיק אשר רכש מוניטין. לפיכך, לא הוכח כי העיכוב בעבודות היה בו כדי לגרום לנתבעים להפסדים עקיפים. 6. סוף דבר אני מקבלת את תביעת התובעת באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים לשלם לה סך של 10,000 ₪ בגין הציוד אותו הותירה ברשות הנתבעים ולא קיבלה בחזרה. אני מקבלת את התביעה שכנגד נשוא ת.א. 872/95 שהגישה דוד תורג'מן חברה לבנין בע"מ כנגד חברת אי.אפ.סי בע"מ ומחייבת את אי. אפ.סי לשלם לתורג'מן סך של 26,166 דולר - ששוויו בשקלים ביום הגשת התביעה 79,309 ₪ ובהפחתת סך 1,800 ₪, נדרשת התובעת לשלם לתורג'מן סך של 77,509 ₪. בקיזוז התובענות, תשלם חברת אי.אף.סי לתורג'מן סך של 67,509 ₪, כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, תשלם התובעת לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. אקוסטיקהתקרה