פסק דין 1. בפני בקשה של המשיבות בתובענה העיקרית (להלן: "המשיבות"), לסילוק התובענה על הסף. התובענה הינה בקשת הרשאה לדייר המוצע מרחוב כצנלסון 5 פתח תקוה, לקבל את החזקה בדירה בת שני חדרים, מטבח ושירותים בקומה ב' בבית ברחוב המשביר 14 תל-אביב (להלן: "הדירה"), מהמבקשת בתיק העיקרי (להלן: "המבקשת"). 2. המבקשת היא חסויה והקרן לטיפול בחסויים (להלן: "הקרן") משמשת כאפוטרופסתה עפ"י צו בימ"ש לענייני משפחה במחוזות ת"א והמרכז בתמ"ש 81590/98. כמו כן המבקשת היא דיירת מוגנת בדירה והמשיבות הן בעלות הדירה, המשיבה 1 בעלת 30% מהזכויות בדירה והמשיבה 2 - בעלת 70%. 3. ביום 3.10.99 שלחה המבקשת למשיבה בדואר רשום הצהרה בכתב שלה ושל הדייר המוצע כנדרש עפ"י סעיף 85 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב - 1972 (להלן: "החוק"). 4. המשיבה 2 השיבה כי לדעתה אין המבקשת זכאית לדמי מפתח הואיל והיא נטשה את הדירה, ובאשר לאופן חלוקת דמי המפתח טענה כי המבקשת נכנסה לגור בדירה אחר שנת תשי"ח ולכן היא זכאית ל- 60% בלבד מדמי המפתח. המשיבה 1 לא השיבה, לטענת המבקשת, דבר. 5. לפיכך הוגשה הבקשה להרשות את העברת הזכויות בדירה לדייר המוצע תמורת תשלום דמי המפתח ולחילופין לקבוע את זכאות המבקשת לדמי מפתח ולחייב את המשיבות בתשלום שני שלישים מדמי המפתח הנקובים בתצהיר הדייר המוצע. 6. לבקשה צורפו, בין היתר, תצהירה של יעל ולדמן, אפוטרופסה של החסויה מטעם הקרן ותצהירו של הדייר המוצע, בו נאמר כי הוא מוכן לקבל זכויות דייר מוגן בדירה תמורת 20,000$. 7. המשיבות הגישו כתב הגנה וטענו, בין היתר, כי המבקשת התגוררה בדירה לכל המוקדם מיום 6.9.99 (הוא מועד כריתת הסכם השכירות עם בעלה המנוח), ולפיכך ככל שמגיע לה חלק בדמי מפתח, חלקה עומד על 60% בלבד; כי היא נטשה את המושכר מיולי 1998, וכן לא שילמה את חלקה בשיפוצים שביצעו המשיבות, לא שילמה את כל דמי השכירות, ואת אלה ששילמה - שילמה שלא עפ"י החוזה (אלא לחשבון בנק הדואר של המשיבות המשמש לתרומות), ולא במועד. כמו כן התנגדו המשיבות לדייר המוצע, וכן טענו כי יש לסלק את התביעה על הסף מסיבות כלדקמן: א. בקשת ההרשאה הוגשה באיחור שכן לא הוגשה תוך 15 ימים מיום שנשלחה תשובת המשיבה 2, ולא תוך 30 ימים מיום שנשלחו תצהירי דייר יוצא ומוצע ע"י המבקשת. ב. המבקשת לא שלחה תצהירי דייר יוצא ומוצע למשיבה 1. ג. המועד עפ"י תצהיר דייר יוצא (היינו ה- 22.9.99, בו היתה המבקשת מוכנה לפנות את המושכר עפ"י תצהירה) חלף בעת משלוח התצהירים (תחילה ביום 23.9.99, ובשנית ביום 11.11.99). 8. אין מחלוקת כי אותם תצהירים נשלחו ע"י המבקשת פעם שניה. באשר לאיחור בהגשת הבקשה טוענת המבקשת כי מניין הימים מתחיל ביום קבלת התשובה ע"י המבקשת ולא ביום המשלוח ע"י המשיבות. תשובת המשיבה הגיעה למבקשת מספר ימים לאחר ה- 24.10.99 כך שבקשת ההרשאה לחילופי דיירים הוגשה במועד. באשר למועד הנקוב בתצהיר הדייר היוצא, טוענת המבקשת כי הוא מצביע על המועד שממנו ולהבא תהיה המבקשת מוכנה לפנות את המושכר, ולפיכך ממילא לא פג המועד. באשר לכך שהתצהירים לא נשלחו לכתובתה של המשיבה 1 עפ"י הרשום ברשם העמותות, טוענת המבקשת כי שתי המשיבות מיוצגות ע"י משרד עו"ד אחד, ובעבר שולמו דמי השכירות למשיבה 2 והיא היתה הכתובת לניהול הנכס בפועל. לפיכך, לטענתה, נעשתה המסירה כדין, ודרישתה של המשיבה 1 למסירת התצהירים לכתובת אחרת מהווה שימוש שלא בתם לב בזכויות דיוניות. 9. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בטיעוניהם, אני סבורה כי אין מנוס אלא לסלק את בקשת הרשות על הסף. ב"כ המבקשת לא חלקה על עצם העובדה שתצהירי דייר יוצא ונכנס לא נשלחו לכתובתה של המשיבה 1 עפ"י הרשום ברשם העמותות, אלא לכתובתה של המשיבה 2, ולפיכך אין צורך בתצהיר תומך בעובדה זו, מה גם שהדבר עולה ממסמכי בקשת ההרשאה שהגישה המבקשת. מדובר בשתי ישויות משפטיות נפרדות, אשר הינן בעלים משותפים במקרקעין, ולא שותפות רשומה. אין משלוח תצהירי דייר יוצא ומוצע לבעל מקרקעין אחד, פוטר ממשלוח התצהירים לשני, גם לא כאשר הבעלים מיוצגים ע"י משרד עו"ד אחד. יש לשלוח תצהירי דייר יוצא ומוצע לכל בעלי הבית, לכתובתם שלהם, ודרישה זו היא תנאי יסודי להנעת הליך הגשת בקשת ההרשאה לחילופי דיירים. יתרה מזו, אין דין דרישות דיוניות במהלך הליכים משפטיים, כדרישות דיוניות שהן תנאי לתחילתו של הליך. בכגון דא מן הראוי לדקדק. 10. אשר על כן אני מוחקת את בקשת הרשות. המבקשת תשלם למשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. מסמכיםדמי מפתחדואר רשוםמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דואר