פסק דין 1. המבקשים הם בעלי הזכויות בבניין ברחוב המלך ג'ורג' 50 בתל - אביב, הידוע כחלקה 4 בגוש 6904. המשיב, עו"ד במקצועו, מנהל את משרדו בקומת הקרקע של הבניין כדייר מוגן, ע"פ חוזה שכירות מיום 28/7/78. 2. עפ"י חוזה השכירות, ודרישות המבקשים עפ"י דין בהתאם להעלאת דמי השכירות, משתלמים בעת הגשת התביעה דמי שכירות בסך של 804.75 ש"ח. 3. עיסוקו של המשיב הינו מסוג העסקים אשר הוצאו מתקרת המקסימום של דמי השכירות, עפ"י תקנות הגנת הדייר (דמי שכירות בבית עסק - אי תחולת השיעורים המרביים והפחתות) תשמ"ג - 1983. עפ"י תקנות אלו הוגשה התובענה דנן, לתשלום דמי שכירות כלכליים ריאליים בגין השימוש במשרד, בסכום שהוערך ע"י המבקשים בבקשה להעלאת דמי השכירות בסך של 700$. 4. המבקשים עותרים לדמי שכירות כלכליים - ריאליים החל ממועד פסק הדין, וכן לקבלת הפרשים בדמי השכירות בין אלה שיפסקו לבין אלה ששולמו להם בפועל מאפריל 1998 (12 חודשים שקדמו למכתב הדרישה הראשון) ועד למועד פסק הדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. 5. לטענת המשיב אין לכנות את המושכר משרד עורכי דין בשל שני טעמים: האחד - המשיב שמר על השלמות הפונקציונלית של המושכר כדירת מגורים ללא שינויים. שנית - שכן המושכר מתאים לשימושו של עורך דין אחד בלבד (עם מזכירה) אך אינו יכול להכיל עו"ד או מתמחה נוסף. טענה שניה היא כי בשל נתונים שונים, דמי השכירות הראויים למושכר הנדון עומדים על סך של 350$ בלבד. טענתו האחרונה של המשיב היא כי "המבקשים מנועים מלדרוש העלאה כה קיצונית לאחר ששיגרו במשך כל השנים במכתבים רשומים את כל דרישותיהם בעניין דמי השכירות ודרישתם האחרונה היתה בסך 804.75 ₪". 6. ביום 17.1.00 מונה יצחק ברמן כשמאי מטעם ביהמ"ש על מנת שיחווה דעתו בדבר שווי השכירות, וביום 21.5.00 הוגשה חוות-דעתו לפיה העריך את דמי השכירות המוגנת הראויים במושכר שאינו כפוף לשיעורים המרביים בסך של 575$ לחודש. 7. כאמור טוען המשיב כי המושכר אינו עונה על הגדרת "משרד עורכי דין", מאחר והוא מהווה יחידת דיור שלא שונתה, ומאחר והוא יכול לשמש לעו"ד אחד בלבד ולא למספר עורכי דין. טענה זו של המשיב דינה להידחות. עפ"י תקנה 14.1 לתקנות הוצא מגדר תקרת המכסימום הקבועה בחוק "בית עסק המשמש משרד שבו עוסק בעל מקצוע חופשי". עפ"י הגדרה זו אין חשיבות לכך שהמשיב שמר על הצביון של הייעוד המקורי של המושכר כדירת מגורים, ולא לכך שאין המושכר יכול להכיל יותר מעו"ד אחד. 8. אין מחלוקת כי המבקשים נהגו לשלוח למשיב דרישות המבוססות על ההעלאות החוקיות שהיו מפעם לפעם, ולא דרשו קבלת דמי שכירות ריאליים. טענת המשיב היתה שעצם העובדה שלא היו דרישות של בעלי הבית לדמי שכירות ריאליים מבססת טענת מניעות. לטענת המבקשים, אף שהם היו מיוצגים, תחילה ע"י עו"ד גוטליב, ולאחר מכן ע"י עו"ד מלכה הירש, נעשו דרישות אלה שלא מדעת, מתוך טעות לגבי המצב המשפטי. מאחר ומדובר בטעות לגבי המצב המשפטי, אין מניעה שמבקשים יטענו ויוכיחו כי מגיעים להם דמי שכירות גבוהים יותר. ככל שיש טענה למניעות, על המשיב היה להוכיח כי בעל הבית, בדיבור או בהתנהגות, נתן למשיב להאמין בקיומן של עובדות מסויימות, כי המשיב פעל על סמך עובדות ושינה את מצבו לרעה. ואולם, במקרה דנן האמינו שני הצדדים, או לפחות המבקשים, לא במצב עובדתי מסויים, אלא ממצב חוקי מסויים, דהיינו שהמושכר כפוף לתקרת דמי שכירות, ולפיכך לא יכולה להיווצר בשל כך מניעות. בנוסף, אין לקבל את הטענה שהמשיב ניזוק מכך שבמשך שנים לא שילם דמי שכירות ריאליים, וגם בכך לא מתקיים אחד התנאים הדרושים לטענת מניעות. אין גם כל ראייה במקרה זה כי בעל הבית ויתר במודע על זכותו להעלות את דמי השכירות. הטענה כי עו"ד גוטליב, ואחריו, עו"ד הירש, לא דרשו העלאת דמי השכירות, לא מתוך טעות, אלא מדעת, לא נטענה בכתבי הטענות, ודי בכך כדי לדחותה. גם משנטענה הטענה בסיכומים, היא נטענה באופן כללי, בהסתמך על כך שהמשיב לא נדרש משך שנים לשלם דמי שכירות ריאליים, ולא היתה כל טענה עובדתית לפיה בשיחה בין המשיב לעו"ד גוטליב, או בתכתובת כלשהי, ויתר עו"ד גוטליב, בשם המבקשים על העלאת דמי השכירות המגיעה להם. אין בכך כדי לבסס טענה של ויתור. טוען המשיב כי דרישות בעל הבית באמצעות גוטליב מהווה חוזה מחייב בקשר לדמי השכירות, והמבקשים אינם רשאים לבקש מבית הדין, ובית הדין לא יהיה רשאי, לקבוע את דמי השכירות. טענה זו לא בא זיכרה בכתב ההגנה, לא הובאה לה כל ראיה. הטענה אף בניגוד להוראות חוק הגנת הדייר ואני דוחה אותן. יפים לעניין זה הדברים האמורים ברע"א 6842/96, שוס רות ואח' נ' קלמן אריה ואח', פד"י נ"ב (2), 625 : "... כמו כן, בענייננו, כאמור, אין מדובר במצב של שינוי שרירותי, חד-צדדי ולמפרע של דמי השכירות. הדייר ידע כי בעל הבית דורש דמי שכירות מוצמדים למדד לפי הוראות החוק, אליו הפנה ההסכם, ונהנה כל השנים מיחסו הסלחני של בעל הבית אשר לא מיהר לנקוט נגדו אמצעים משפטיים. אין להסיק מכך ויתור מצד בעל הבית, על העלאת דמי השכירות. אשר על כן, נראה לי, כי העובדה שבעל הבית לא שלח דרישה בכתב להעלאת דמי השכירות אינה מונעת ממנו לקבל את דמי השכירות המוסכמים, שהם דמי השכירות הצמודים למדד, וזאת לכל התקופה מאז התיקון (כפוף להתיישנות החלה לגבי חלק ממנה). מובן שיש לנכות מדמי השכירות המגיעים, את דמי השכירות ששולמו בפועל ". 9. לאור כל האמור לעיל, דמי השכירות החלים על המושכר נקבעים כאמור בחוות דעתו של המומחה בסך השווה בשקלים חדשים על סך של 575$ כערכם ביום מתן פסק הדין. בנוסף, ישלם המשיב למבקשים הפרשים בין שכר הדירה ששילם לבין שכר הדירה הריאלי בסך 575$ כאמור לעיל החל מחודש אפריל 1998 (12 חודשים שקדמו למכתב הדרישה ששלחו למשיב), ועד למועד מתן פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד כל תשלום שנעשה כאמור ועד למועד התשלום בפועל. 10. המשיב ישלם למבקשים הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, חלקם של המבקשים בשכ"ט המומחה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י המבקשים ועד למועד התשלום בפועל ע"י המשיב, וכן שכ"ט עו"ד בסך ושכר טירחת עו"ד בסך של 3,500 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. שכירותדמי שכירות