פסק דין א. ההליך בבימ"ש קמא. בפני כב' ס. הנשיא כמאל סעאב בבימ"ש השלום בחיפה התנהלה תביעה של ה"ה פינצ'י ועדני (להלן: "התובעים") נגד שיכון ופיתוח בגין ליקויי בניה (ת.א. 1121/95). שיכון ופיתוח שלחה הודעת צד ג' נגד ריז'י ד.ש. חברה לבנין (להלן: ריז'י). ריז'י מצידה שלחה הודעת צד ג' נ' נמליט בע"מ (להלן: "נמליט"), נגד בני קרן (להלן: "קרן"), נגד נגריית אלונים בע"מ (להלן: "אלונים"), נגד אלפיד בע"מ (להלן: "אלפיד") ונגד בדארנה סולימאן (להלן: "בדארנה"). בפסה"ד שניתן ביום 29.8.99 חייב בימ"ש קמא את הצדדים כדלקמן: שיכון ופיתוח וריז'י חויבו לשלם לפינצ'י סך של 18,300 ש"ח בחלקים שווים, ולעדני 18,200 ש"ח בחלקים שווים, בצירוף הפרשי הצמדה, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. קרן חויב לשלם לפינצ'י סך של 5,300 ש"ח ולעדני 7,300 ש"ח. אלונים חויבה לשלם לפינצ'י 200 ש"ח ולעדני 300 ש"ח. אלפיד חויבה לשלם לתובעים סך של 1,500 ש"ח לכ"א. בדארנה חויב לשלם לתובעים 4,000 ש"ח לכ"א. ההודעה נגד נמליט נדחתה. הצדדים הרביעיים פוטרו מהחובה לשלם שכ"ט עו"ד. ב. ההליך בערכאה זו: בפנינו הוגש ערעור ע"י בדארנה נגד התובעים, שיכון ופיתוח ונגד ריז'י (ע"א 4654/99). בערעורו הוא מבקש לבטל את פסה"ד קמא, עד כמה שהוא מתיחס אליו. בע"א 4718/99 הגישה שיכון ופיתוח ערעור נגד התובעים בדרישה לבטל את החיובים שהוטלה עליה בפסה"ד, ולקבוע כי ריז'י חייבת במלוא הפיצוי לתובעים. לחילופין, על ריז'י לשפות אותה על חיוביה כלפי התובעים. בערעור של שיכון ופיתוח הוסכם בין הצדדים כי שיכון ופיתוח תשלם לתובעיםאת הסכום שהושת עליה בבימ"ש קמא ומאידך, התובעים ימחו לשיכון ופיתוח את זכויות התביעה שלהם לפי פסה"ד כלפי הצדדים ג' ו - ד'. בהמשך, ניתן פס"ד ביחסים בין שיכון ופיתוח לבין ריז'י הנותן תוקף להסדר לפיו תשפה ריז'י את שיכון ופיתוח ב- 75% מהסכומים שהיא חויבה בהם כלפי התובעים. המחלוקת היחידה שנותה להכרעה היא במערכת היחסים שבין בדארנה לבין ריז'י. ג. המסכת העובדתית. נתאר בקצרה את המסכת העובדתית: התובעים, רכשו שני בתים בישוב אשרת משיכון ופיתוח. בין הצדדים נערכו הסכמים שאליהם צורפו מפרטים טכניים ותוכנית (נ8/; נ9/). משב"ש עשה הסכם עם ריז'י (נ13/) שבו התחייבה ריז'י כלפי משב"ש ושיכון ופיתוח לבצע את העבודות ששיכון ופיתוח נטלה על עצמה לבצע כלפי התובעים. משב"ש המחתה את זכויותיה וחובותיה לפי ההסכם כלפי ריז'י לשיכון ופיתוח נ14/ ריז'י מצידה התקשרה עם קבלני משנה שונים שביצעו חלקים שונים של העבודות מטעמה. ריז'י ערכה ביום 24.5.91 הסכם עם בדארנה כקבלן משנה (נ19/). ההסכם הוא סטנדרטי ונושא את הכותרת "הסכמים עם קבלני משנה". בהסכם נקבע כי על בדארנה לבצע עבודה של התקנת גגות רעפים בבתי התובעים. בסעיף 8 להסכם נאמר: "הקבלן אחראי על כל נזק שיגרם לעובדיו, לשכיריו או לכל אדם או רכוש בקשר או כתוצאה מביצוע העבודות, והוא מצהיר כי הוא משחרר מאחריות וישפה את ריז'י ד.ש. חברה לבניין בע"מ בגין כל תביעה שתוגש נגדה בקשר לנזק כזה לפי פקודת הנזיקין או לפי כל חוק אחר שיהיה בתוקף בישראל מזמן לזמן. על הקבלן לבטח את עצמו נגד סיכונים הנ"ל בסכום שייקבע על ידי ריז'י ד.ש. חברה לבניין בע"מ ועליו להציג לריז'י ד.ש. חברה לבניין בע"מ עם דרישתה, את פוליסות הביטוח המתאימות. לא קבעה ריז'י ד.ש. חברה לבניין בע"מ את סכום הביטוח, יהיה על הקבלן לערוך את הביטוח בסכום סביר" (לסעיף זה יקרא להלן: "סעיף השיפוי"). בסעיף 16 להסכם נאמר, כי: "בכל מקרה של הפרת התחייבות והוראות דלעיל על ידי הקבלן (בדארנה...) עליו לשלם לריז'י ד.ש. חברה לבנין בע"מ את כל הנקים הוצאות והפסדים שייגרמו לה כתוצאה מכך". ביהמ"ש מינה מומחה מטעם ביהמ"ש: האדריכל יצחק וגנר (להלן: "המומחה"). באשר לגג הרעפים של פינצ'י, קבע המומחה כדלקמן: "1. הלוחות ששימשו לגג נטבלו בחומר נגד ריקבון וחרקים על בסיס נחושת, בהתאם לתקן, ומכאן צבעם. אין הם לוחות ישנים. בוצעו מספר עמודי עץ לא טבולים אבל אלה יוחלפו עם ביצוע הבניה בקומה הישנה. 2. הגג הפונה לדרום: בשל אורך הגג בוצעו הקורות משתי חתיכות מחוברות ומחוזקות בשיטה המקובלת, אבל את החיזוקים הלופתים יש לחבר באמצעות ברגים ובמרווחים המתאימים לקוטר הברגים. יש שקיעה בגג הנובעת גם כתוצאה מכך אולם בעיקר בשל ביצוע קורת תמיכה בסמוך לרכס הגג ולא באמצע המפתח - מתחת לחיבורי הקורות הנ"ל. יש לבצע קורה חדשה לאחר תמיכת הגג והרמתו על-ידי עמודים מתכווננים לגובה המשמשים ליציקת תקרות. יש לבצע את קורת התמיכה ורק אז לשחרר את התמיכות. ניתן לעשות עמוד תמיכה אולם יש לתאם את מקומו עם הדיירים שלא יפריע לבניה עתידית. 3. יש לשפץ ולצבוע את ארגז הרוח הדרומי, בעיקר בפינתו המערבית שסגירתה התפרקה חלקית. 4. שורת הרעפים העליונה בשיפוע הגג הצפוני מרוחקת מידי מקורת הבטון שאליה היתה צריכה להיות צמודה. כתוצאה מכך אין מספיק חפיפה בין פח הכיסוי ושורת הרעפים העליונה. יש לאטום על-ידי ביטון מעל הרעפים ואיטום במרק, או על-ידי הוספת שורת רעפים חתוכים. כרגע החיבור אינו אטום למים, רוח וציפורים. 5. יש לחזק את רוכבי הצד של הגג. חלקם הגדול לא מוסמרו כראוי לגג, ולבטן ולאטום מפני כניסת ציפורים." כמו כן קבע: "בבדיקה התברר כי כל הרעפים אינם מחוברים במסמרים. יש לעגן את כל הרעפים בהיקף ושליש משאר הרעפים." הוא העריך את עלות התיקונים ב- 2,200 ש"ח לגבי ליקויים גלויים ועוד 1,800 ש"ח לגבי הליקויים הנסתרים. לגבי בית עדני, הוא קבע בקשר לגג: "1. הלוחות ששימשו לגג נטבלו בחומר נגד ריקבון וחרקים על בסיס נחושת, בהתאם לתקן, ומכאן צבעם. אין הם לוחות ישנים. בוצעו מספר עמודי עץ לא טבולים אבל אלה יוחלפו עם ביצוע הבניה בקומה הישנה. 2. הגג הפונה לדרום: בשל אורך הגג בוצעו הקורות משתי חתיכות מחוברות ומחוזקות בשיטה המקובלת, אבל את החיזוקים הלופתים יש לחבר באמצעות ברגים ובמרווחים המתאימים לקוטר הברגים. יש שקיעה בגג הנובעת גם כתוצאה מכך אולם בעיקר בשל ביצוע קורת תמיכה בסמוך לרכס הגג ולא באמצע המפתח - מתחת לחיבורי הקורות הנ"ל. יש לבצע קורה חדשה לאחר תמיכת הגג והרמתו על-ידי עמודים מתכווננים לגובה המשמשים ליציקת תקרות. יש לבצע את קורת התמיכה ורק אז לשחרר את התמיכות. ניתן לעשות עמוד תמיכה אולם יש לתאם את מקומו עם הדיירים שלא יפריע לבניה עתידית. 3. יש לשפץ ולצבוע את ארגז הרוח הדרומי, בעיקר בפינתו המערבית שסגירתה התפרקה חלקית. 4. שורת הרעפים העליונה בשיפוע הגג הצפוני מרוחקת מידי מקורת הבטון שאליה היתה צריכה להיות צמודה. כתוצאה מכך אין מספיק חפיפה בין פח הכיסוי ושורת הרעפים העליונה. יש לאטום על-ידי ביטון מעל הרעפים ואיטום במרק, או על-ידי הוספת שורת רעפים חתוכים. כרגע החיבור אינו אטום למים, רוח וציפורים. 5. יש לחזק את רוכבי הצד של הגג. חלקם הגדול לא מוסמרו כראוי לגג, ולבטן ולאטום מפני כניסת ציפורים". וכן קבע: "בבדיקה התברר כי כל הרעפים אינם מחוברים במסמרים. יש לעגן את כל הרעפים בהיקף ושליש משאר הרעפים." גם כאן הוא העריך את עלות התיקונים ב- 2,200 ש"ח עבור הליקויים הגלויים וכן 1,800 ש"ח בשל הליקויים הנסתרים. המומחה נחקר על חוות דעתו, אך בימ"ש קמא סבר שלא היה בחקירה זו כדי לשנות את מסקנותיו. מסקנותיו היו מקובלות על השופט קמא והוא אימצם במלואם. השופט, דחה את הטענה כי המומחה לא היה מוסמך לקבוע פיצוי עבור נזקים שהתובעים לא טענו להם בתביעתם. לדעתו, כתב המינוי של המומחה היה רחב ובלתי מסוייג ולא צומצם לכתבי הטענות. כמו כן, לאחר מתן חוות הדעת הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן שבו נכללו כל הליקויים שהמומחה הצביע עליהם. השופט גם דחה את טענות שיכון ופיתוח ויתר הצדדים באשר לחלק מהליקויים, כי התובעים ביצעו עבודות הרחבה ואלה גרמו לפחות לחלק מהליקויים. לאחר שהשופט קבע, כי שיכון ופיתוח אחראית כלפי התובעים ואילו ריז'י חייבת לשפות את שיכון ופיתוח, הוא אימץ באופן גורף את קביעות המומחה המתייחסות לליקויים שבתחום עבודתו של כ"א מקבלני המשנה, וביניהם גם מה שנקבע לגבי גגות הרעפים. עם זאת, לא חייב את קבלני המשנה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ד. טיעוני בדארנה. בערעורו טוען בדארנה את הטענות הבאות: 1. המומחה לא הוסמך להכריע ביחסים המשפטיים בין הצדדים, לרבות היחסים בין ריז'י וקבלני המשנה שלה. מה גם שהמומחה חזר והדגיש בחוות דעתו שאינו מתיימר לקבוע דבר בשאלות המשפטיות הכרוכות בחלוקת האחריות. 2. המומחה לא הוסמך לקבוע ליקויים שלא פורטו בתביעה. 3. התביעה נגד בדארנה לא הוכחה. בדארנה ביצע את הגגות בהתאם לתכניות שנמסרו לו. בהתאם לפרוטוקול מסירת הדירות ע"י ריז'י לשיכון ופיתוח (נ17/; נ18/), לא הועלתה כל טענה בקשר לליקויים בגגות הרעפים. בחקירתו הנגדית של מנהל שיכון ופיתוח מר דב נוימן (ע' 12 לפרוטוקול 25.11.98), צויין על ידו במפורש שלא היו לשיכון ופיתוח הערות לגבי הגגות שנבדקו על ידו. מהעדות של מנהל ריז'י, מר ריז'י דוד (ע' 16 ישיבה מ- 28.11.98) עולה, שהגגות בוצעו בהתאם לתכניות שקיבל משיכון פיתוח ואם היו ליקויים כל שהם הם נבעו מליקוי בתכנון ובקונסטרוקציה. המומחה בחקירתו (בע' 15 ישיבה 14.05.99), לא שלל את האפשרות כי הליקויים הרבים הם תוצאה של פגמים בעבודת המתכנן. 4. בשים לב לאמור, אין ריז'י יכולה גם להסתמך על סעיף השיפוי בהסכם בין ריז'י לבדארנה. 5. הליקויים שמצא המומחה מקורם לא רק בתכנון לקוי, אלא גם בהרחבות בניה שביצעו התובעים ולשם הרחבות הללו, הם פירקו חלק מהגג ומארגז הרוח שנבנה ע"י בדארנה. פינצ'י בעדותו, בע' 7 ישיבה 28.11.98, הודה שלצורך הרחבת הדירה פירק ארגז הרוח וחלק מהרעפים. שני התובעים כאחד העידו שלא צבעו את ארגזי הרוח מאז הותקנו (ע' 18 לאותה ישיבה) ובכך, נחשפו לפגעי מזג האויר. לא היה זה מתפקידו של בדארנה לדאוג לצביעת ארגז הרוח כל שנה מחדש. 6. מחקירתו של המומחה בביהמ"ש (ע' 15 ישיבה 14.05.98) עולה, כי תיקון הליקויים משני הסוגים (הגלויים והנסתרים) אינו מגיע ל- 4,000 ש"ח לגבי כל אחד מהתובעים, אלא מסתכם ב- 2,200 ש"ח בלבד. ה. דיון ומסקנות. 1. עקרונית, האחריות של בדארנה כלפי ריז'י יכולה להתקיים הן על פי דיני הנזיקין והן על פי דיני החוזים, או ביתר פרוט: מכוח סעיף השיפוי (סעיף 8 להסכם בין בדארנה לריז'י נ19/). מעיון בסיכומי ריז'י נראה שהם משליכים יהבם על סעיף השיפוי בלבד ולכן גם אנו נבדוק את חבות בדארנה רק מהיבט זה. 2. השאלה היא, כיצד לפרש את סעיף השיפוי. האם חובת השיפוי חלה בכל מקרה שבו תחוייב ריז'י כלפי צד ג' "בקשר או כתוצאה מביצוע העבודות" וללא כל קשר לשאלה, אם נפל ליקוי בעבודת הקבלן בדארנה, או שהעבודה בוצעה בהתאם לנדרש בחוזה ולפי התכניות, אם לאו. לשון אחרת, האם נדרש "אשם" כלשהו מצד בדארנה כתנאי לחיובו בשיפוי? לדעתי, התשובה לשאלה זו היא בשלילה, ולהלן אביא את נימוקי לעמדה זו: כעקרון, אין מניעה שאדם יטול על עצמו חובת שיפוי, גם אם אין בו כל אשם והנזק נגרם אך ורק באשמתו של אותו גורם כלפיו התחייב בשיפוי (ראה דברי השופט י. גריל בת"א (חי') 870/92 חאיק נ. יואל חנן בע"מ, פיסקה כ"ט לפסה"ד; וכן ראה דברי השופטת וסרקרוג בת"א (חי') 830/90 סובחי נ. חברת החשמל פיסקה 29 לפסה"ד), אלא כדי שביהמ"ש יגיע למסקנה כזו, עליו להוכיח שקיימת הצדקה לפרשנות כזו לפי תכליתו ולשונו של סעיף השיפוי נשוא הדיון. לדעתי, אין מנוס מפירוש הסעיף 8 להסכם כקובע את חובת השיפוי של בדארנה בלי קשר אם נמצא בו אשם, אם לאו. 3. נוסחו של סעיף השיפוי, גורף למדי. הוא אפילו אינו דורש קיומו של קשר סיבתי בין דרך ביצוע העבודות לבין הנזק. הסעיף מדבר לא רק על נזק כתוצאה מביצוע העבודות, אלא גם "בקשר" לביצוע העבודות. לכך יש להוסיף, כי בהמשכו של סעיף השיפוי מתחייב בדארנה לבטח את עצמו נגד הסיכונים הנ"ל ולהציג את פוליסת הביטוח בפני ריז'י. לעניין זה, יפים דברי כב' השופט אור בע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ. סמרי יוסף פ"ד מ"ו (4) 421, סעיף 7: "חברת ביטוח הנוטלת על עצמה במסגרת ביטוח אחריות לשפות את מבוטחה על נזק בו יחויב זה לשלם, עושה כן משיקולים עסקיים כנגד דמי ביטוח שקיבלה ממבוטחה. אך חוזה שיפוי יכול לעשותו גם על ידי אחרים ומטעמים עסקיים אחרים. פלוני המעונין לקבל את ביצועה של עבודה בקבלנות ובמסגרת ביטוח שהוא מבטח את עצמו, יכול הוא לבטח את עצמו ביטוח אחריות נגד כל תאונה שתארע תוך ביצוע העבודה מי מעובדיו או כל צד ג', וכשהדבר עשוי להיטיב את סיכוייו לקבל את העבודה או לרצות את נותן העבודה, אם זה יחוייב בתשלום פיצויים לאלה הנזכרים לעיל ואפילו שחובת הפיצויים נולדה עקב רשלנות מצד נותן העבודה" (ההדגשות לא במקור). בע.א. 3192/93 משהב נ. כחלון ואח' פ"ד נ(1) 210, 212 המערערת שימשה קבלן באתר בניה והעסיקה את המשיב כקבלן משנה להקמת שלד. קבלן המשנה העסיק עובדים שהמנוח היה אחד מהם. המנוח מצא את מותו בתאונת עבודה עת התמוטט מתקן - כננת, שהיה שייך לקבלן המשנה, שהיה מעבידו של המנוח. עזבונו של המנוח והתלויים בו הגישו תביעת פיצויים נגד הקבלן וקבלן המשנה ואלה הגישו הודעות צד שלישי זה כנגד זה. בימ"ש קמא חייב הן את הקבלן והן את קבלן המשנה, כשהחלוקה הפנימית ביניהם היתה מחצה על מחצה. בהודעת צד שלישי ששלח הקבלן הראשי לקבלן המשנה, הוא הסתמך על סעיף שפוי בחוזה ביניהם שבו נאמר, כי קבלן המשנה מקבל על עצמו כל אחריות לתאונה או נזק "ומשחרר את הקבלן הראשי מכל אחריות או חובה הן לפי פקודת הנזיקים האזרחיים 1944 ---- והן לפי חוק אחר, פקודה, או חובה אחרת בקשר לתאונה חבלה, או נזק". כן התחייב לשפות את הקבלן הראשי "בעד כל תביעה ו/או נזק אחר" שיגרם לו. השופטת שטרסברג-כהן קבעה בעקבות פסיקה קודמת, כי תניית השיפוי הנדונה "ברורה דיה ויש לפרשה כמטילה חובת שיפוי על קבלן המשנה כלפי הקבלן, אף שהקבלן שותף ב אחריות בנזיקין כלפי הנפגע". להלן מציינת השופטת, בסעיף 5 לפסה"ד, כי קבלן המשנה נהג ברשלנות כלפי המנוח ומסכמת: "מקביעותיו של השופט קמא עולה כי מעשיו ומחדליו של קבלן המשנה הם גרמו למותו של המנוח". נראה, כי אין נפקא מינה לעניין חובת השיפוי - אם גם מעשיו ומחדליו של הקבלן גרמו או תרמו לכך. אמנם השאלה בפסה"ד ההוא ובפסקי דין קודמים היתה, האם רשלנות הקבלן הראשי שהצטרפה לרשלנות קבלן המשנה מונעת חובת שיפוי ולא אם תנאי להטלת חובת השיפוי היא קיומה של אשמה אצל קבלן המשנה, אך אם שאלת אשמתו של קבלן המשנה היתה תנאי לחובת השיפוי, היה ניתן לטעון שיש מקרים בהם אשמתו של הקבלן הראשי עשויה לנתק את הקשר הסיבתי בין רשלנותו של קבלן המשנה והנזק, או לפחות להפחית את מידת אחריותו. כאמור, השוואת מצבו של קבלן המשנה לזה של מבטח, בעיקר במקרה שבו הוטלה עליו החובה לבטח את עצמו, בפסה"ד חרושת הנ"ל, מלמדת שאין רלבנטיות לשאלת אשמתו של קבלן המשנה, שכן אחריותו נובעת מחוזה השיפוי ולא מדיני הנזיקין. 4. עדיין נשאלת השאלה, האם רשאית בדארנה לעורר את השאלה בדבר ההצדקה לחיובה של ריז'י עצמה כלפי שיכון ופיתוח או כלפי התובעים. אני סבור, שהתשובה היא בחיוב וזכותו של צד ג' לחלוק כל חיובו של שולח ההודעה כלפי התובע, או מי שבא בנעליו (ראה זוסמן, סדר הדין האזרחי מהד' שביעית (ש. לוין עורך) ע' 639 סעיף 519). העובדה שריז'י, ביחסים בינה ובין שיכון ופיתוח הגיעה להסדר פשרה, אינה מענינו של בדארנה. 5. אשר לקביעות המומחה, גם אם ניתנו לו סמכויות רחבות ובין היתר התבקש להתייחס "אל קבוצות הליקויים לפי הצדדים הקשורים לאותן עבודות" (ההדגשה לא במקור), הרי לא יכול בית-המשפט להתפרק מסמכויותיו ועדיין בית-המשפט הוא זה שצריך להכריע הן בשאלות העובדתיות והן בשאלות המשפטיות הכרוכות באחריותו של כ"א מהצדדים, קל וחומר כאשר המומחה הדגיש בחוות דעתו חזור והדגש, כי חלוקת האחריות בין הקבלנים וקבלני המשנה הינה החלטה שיפוטית ואינה בתחום חוות דעת זו וגם בסוף חוות הדעת בפרק המתיחס לעלויות התיקונים והתפלגותם בהתאם לצדדים הנתבעים, נאמר כי: "אין כאן משום קביעה של חיובי הנתבעים. חלוקת האחריות בין צדדי ד' לקבלנים וחלוקת החיובים ביניהם תקבע ע"י השופט" (השוה לענין זה ע"א 123/79; 124/79 מ"י נ. קמינר פד"י ל"ד(1) 617 בע' 621). במקרה הנדון, אמנם רשאי היה שופט לאמץ את החלוקה הלכאורית של המומחה, אך הוא היה חייב להתייחס להשגותיו של בדארנה כנגד קביעות המומחה, מה שלא נעשה. 6. אין חשיבות לשאלה, אם בנה בדארנה בהתאם לתוכניות אם לאו, שכן אחריותו כלפי ריז'י אינה מבוססת כאמור על רשלנות, אלא על חובת שיפוי חוזית ולכן, גם אם בנה בדארנה את הגג בהתאם לתוכניות, אין בכך כדי לשחררו מחובת שיפוי זו. 7. מן הצד השני, יש לשאול האם הנזק לגגות נבע מעבודות ההרחבה של התובעים, שכן אם כך הוא הדבר, גם שיכון ופיתוח וגם ריז'י אינם אחראים כלפי התובעים וכל האחריות נופלת על התובעים בלבד. לאחר קריאת עדות המומחה בביהמ"ש בעמ' 12 ישיבה מיום 14.05.98, עולה שההרחבה לא השפיעה על גג הרעפים, אלא בנושא אחד והוא, "ההתחברות לרעפים". אני מבין את דבריו כמתייחסים "לליקוי הנסתר" של אי חיבור הרעפים במסמרים שלגביו הוא קבע סכום של 1,800 ש"ח לגבי כ"א מהתובעים. נראה על כן, שהתובעים לא הצליחו להוכיח שאי חיבור הרעפים הוא תוצאה של מעשים או מחדלים של שיכון ופיתוח או ריז'י (או בדארנה), ולכן יש להוריד 3,600 ש"ח מהסכום שנפסק, וישאר רק חיוב ב- 4,400 ש"ח. 8. חובת השיפוי של בדארנה אינה יכולה בכל מקרה לעלות על סכום החיוב של ריז'י. ריז'י חויבה על-ידי בית-המשפט קמא ב- 50% מסכום הנזק (ה- 50% הנותרים הוטלו על שיכון ופיתוח). אינני סבור, כי הסכם הפשרה בבימ"ש זה, בו נטלה על עצמה ריז'י לשפות את שיכון ופיתוח ב- 75% מהחיוב שהוטל על שיכון ופיתוח, הוא מענינו של בדארנה. חובת השיפוי שלו תחול איפוא רק על ה- 50% בהם חויבה שיכון ופיתוח בבימ"ש קמא, וזאת בהתיחס לסכום שנותר אחרי הקטנת הסכום כאמור בסעיף 7 לעיל. סיכומו של דבר, הייתי מציע שהערעור יתקבל חלקית, במובן זה שהחיוב של בדארנה כלפי ריז'י יועמד על 2,200 ש"ח, נכון ליום מתן פס"ד קמא. _________________ סגן הנשיא, ד"ר ד. ביין [ אב"ד ] ש' וסרקרוג: לדעתי יש מקום להשאיר את פסק-הדין ואת החיוב שנפסק לחובת בדארנה, בפסק-הדין שניתן על ידי בימ"ש קמא. 1. יש להבהיר כי אין אחריותו של בדארנה אלא לעבודות הגג, בין אם מדובר בעילה בנזיקין ובין אם מדובר בעילה חוזית. למעשה גם לא נטען אחרת על ידי ריז'י (ראה סעיף 5 לסיכומים שהוגשו מטעם האחרון). התוצאה מן האמור, שגם בעילה החוזית אין לחייב את בדארנה אלא עד כדי סכום הליקויים שנקבעו לעבודות הגג. בפס"ד זה אין צורך להיכנס לשאלה אם יש לפרש את סעיף השיפוי ככולל גם את חיוביו של ריז'י, ואם הליקויים שנמצאו נובעים כולם מן "האשם" שבדרך עבודתו של בדארנה. לכן, הגם שסעיף שיפוי יכול להטיל על בסיס עילה חוזית חובה לשאת בנזקים שלא הוא גרמם, אין צורך להידרש לפרשנותו של סעיף השיפוי במערכת היחסים שבין השניים, בתיק זה, וזאת לאור קביעות המומחה, שגג הרעפים נבנה ללא תוכנית קונסטרוקציה לגג זה (עמ' 12 ש' ש' 13-12 לפרוט' מיום 14/5/98) 2. אופי עבודות הגג ותקינותם נקבעה על ידי המומחה של ביהמ"ש, ועל פי האמור בה הייתה עבודה זו לקויה באופן שנדרש תיקון. עלות התיקונים הועמדה על סך של 2,200 ש"ח כליקויים גלויים ועוד 1,800 ש"ח ליקויים נסתרים, לכל אחת מדירות התובעים, לגבי כל דירה. עיינתי בחקירתו של המומחה בבית המשפט, למקום אליו הפנה חברי ד"ר ביין, ס' נשיא (עמ' 12 של הפרוטוקול מיום 14/5/98). הגם שהמומחה אומר שם שייתכן שעבודות ההרחבה הצריכו התחברות לרעפים (שם, ש' 23-22), ומדברים אלה הסיק חברי, שלא היה ליקוי בחיבור הרעפים כנובעים ממעשים או מחדלים של שיקום או פיתוח שנעשו על ידי ריז'י (או בדארנה), אין אני סבורה שמדברים אלה ניתן להסיק אמירה חד משמעית של המומחה בנושא זה. לשאלה אם נושא גג הרעפים לא הושפע מן ההרחבה שביצע שפינצי בדירתו, השיב המומחה: "הקורות והמוטות נעשו מבלי לגעת בגג הקיים... רק אולי ההתחברות לרעפים". בנסיבות אלה רשאי היה בימ"ש קמא להגיע לתוצאה אליה הגיע, ואין בעדות זו לכשעצמה כדי לאפשר לערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו. לפיכך, לא היה מקום לדעתי להתערב בקביעת בימ"ש קמא ולהפחית את סכום החיוב לסך של 4,400 ש"ח בלבד, לגבי שתי הדירות. 3. אעיר עוד, שמוסכם עלי שהסכם הפשרה שהושג בין שיכון ופיתוח לריז'י בערעור בפנינו, איננו מחייב את בדארנה. וכן יש לאשר את הקביעה שחובת השיפוי של בדארנה תחול על 50% שבהם חוייבה שיכון ופיתוח בבימ"ש קמא, ולא מעבר לשיעור זה. ש' וסרקרוג, שופטת א. רזי - שופט: אני מסכים עם פסק דינו של אב בית הדין, סגן הנשיא השופט ד"ר ד. ביין. א. רזי - שופט נפסק כאמור בפסק דינו של אבה"ד, כב' סגן הנשיא השופט ד"ר ד. ביין. חוזההודעה לצד שלישישיפוי