פסק דין א. נשוא העתירה זו עתירה מנהלית של 58 תושבים משכונת "גני צהלה" שבת"א (נספח א' לעתירה), בה נתבקש בית המשפט להצהיר כי ההיתר לביצוע עבודות התשתית והסלילה שבצומת הפיל בתל אביב הנו בטל מעיקרו, ו/או שאין ליתן היתר לעבודות כאלה בהיותו בלתי חוקי. ב. רקע עובדתי העובדות הרלוונטיות לפרשה זו נקבעו כבר בהחלטתי מיום 28/10/01 ולמען רציפות הדיון אחזור על תמציתן; העותרים 58 במספר מתגוררים ברחובות ענתות ועיר שמש בשכונת "גני צהלה" שבסמוך לצומת "הפיל". צומת הפיל היא צומת בצורת האות הלועזית טי (T) בה נפגש כביש גני התערוכה (רחוב בני אפריים) שנתיבו ממערב למזרח ("הרגל" האנכית של האות T) עם רחוב משה סנה שנתיבו, במקום המפגש, מדרום לצפון (הוא ה-"גג" האופקי) (להלן-"הצומת" או "צומת הפיל"). צפונית לצומת, מיד בסמוך לאחריה, קיימת צומת נוספת בה נפגש רחוב משה סנה ברחוב קריית שאול וברחוב יוכבד בת מרים (להלן-"צומת קרית שאול"). שתי הצמתים סמוכות מאוד זו לזו והסדרי התחבורה בהן משתלבים זה בזה. בתי העותרים משיקים לצומת הפיל, בפאתו המזרחית של רחוב משה סנה. בין בתי העותרים לבין הכביש ברחוב משה סנה מפרידה רצועת שטח ציבורי פתוח, עליו עומדת סוללת עפר מגוננת שיעודה להוות חוצץ אקוסטי בין בתי השכונה לרחוב משה סנה בכלל והצומת בפרט. לאור עומס התנועה החזוי בצומת, בשל תכנונן הקמתן ואיכלוסן של שכונות חדשות באזור, דנה המשיבה 1, ביום 5 בנובמבר 2000, בתכנית למיחלוף הצומת (להלן-"התכנית" או "תכנית המחלף"), והחליטה להפקידה בתנאים. על פי התכנית מוצע להקים כביש משוקע בנתיב נתון (כנראה במסלול הדרך רחוב משה סנה- קרית שאול- יוכבד בת מרים) ובמקביל תורחב דרך משה סנה לכיוון מזרח, לכיוון בתי העותרים. לעותרים התנגדויות שונות לתכנית המחלף אותן הם מבקשים להעלות במסגרת המתאימה - שאינה כאן עתה, ובמועד הראוי. במיוחד מבקשים העותרים להציע אלטרנטיבה שבה יעבור הכביש המשוקע בנתיב אחר מזה המוצע בתכנית, כנראה, במסלול רחוב משה סנה, (להלן-"ההצעה החלופית"). ההצעה החלופית עדיפה לדעתם על פני תכנית המחלף, מאחר והיא מיטיבה מבחינה סביבתית ואקוסטית, עם תושבי השכונות הסמוכות לשתי הצמתים ואילו תכנית המחלף "מיטיבה" עם דיירי בית הקברות קרית שאול. המשיבה 3, הינה חברה ממשלתית העוסקת בתכנון הקמה והפעלה של פרוייקטים תחבורתיים בישראל עליה הוטלה על ידי המשיבה 2 (ר' ס' 33 לתגובה) עבודת ביצוע המחלף. ביום 3 במאי 2001 פרסמה המשיבה 3 מכרז לביצוע עבודות צנרת מים, ביוב תעול ותקשורת בצומת הפיל (להלן-"המכרז"). מטרת המכרז- הסטת תשתיות קיימות - תוך חידושן - ממיקומן הנוכחי מתחת או בסמוך לכביש הסלול הקיים ברחובות משה סנה ויוכבד בת מרים בקטעים הסמוכים לצומת הפיל ולצומת קרית שאול, אל מתחת לרצועת השטח הציבורי הפתוח המצויה בשוליו המזרחיים של רחוב משה סנה. במסגרת עבודות אלה נדרשת העתקה זמנית של הכביש אל רצועת השטח הפתוח ואח"כ השבתו לקדמותו (להלן-"עבודות הסלילה"). בהחלטה מה - 28/10/01 קבעתי שבכדי להכריע בכל הפלוגתאות שבין הצדדים יש לאפשר לעותרים לחקור את המצהיר מטעם המשיבה 3, המהנדס מר אלדד ספיבק. הדבר נעשה ב - 8/11/01. ג. הפלוגתאות בין הצדדים מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים: - האם ביצוע העבודות נשוא העתירה חייב היתר. - האם בהעתקת קווי התשתית למקום ובאופן בו נקבע במכרז שפרסמה המשיבה 3 יש כדי לפגוע בזכות העותרים לטעון כנגד אישור התוכנית המופקדת. - האם ניתן לקיים את המכרז לעבודות התשתית והסלילה בטרם אושרה התוכנית המופקדת. - האם הרחבת כביש האספלט על גבי סוללת המיגון היא בניגוד לתוכנית. - האם סוללת המיגון היא בגדר הבטחה שלטונית ולכן אין להוציא מכרז או לתת היתר להורסה. ד. האם העבודות נשוא המכרז מחויבות בהיתר? העותרים טוענים שהעבודות נשוא המכרז - שהוציאה המשיבה מס' 3- מחויבות בהיתר ובהיעדרו אין לאפשר את ביצוען. המשיבות 1 ו-2 מציינות שלא הוצא היתר לעבודות התשתית והסלילה המתוכננת (ס' 1 לתגובה). המשיבות 1 ו-2 מצהירות גם שאינן מתכוונות להתיר את הרחבת דרך משה סנה כל עוד לא תאושר תוכנית שתאפשר את הרחבת הכביש; ולבסוף הן גורסות שאין צורך בהיתר לחפירות ביוב ומים ואין מניעה לבצען בתחום השצ"פ כשהנחת קווים אלה מתוכננת להיות תת-קרקעית. מרכיבי העבודה הראשיים במכרז הם: - הנחת קו מים ראשי בקוטר "36 וקווי מים בקטרים שונים. - הנחת קווי ביוב ראשיים. - הנחת קווי תעול. - תכנון וביצוע של מובל תעול בקוטר 140 ס"מ בדחיקה. - הנחת צנרת לתקשורת ופיקוד. - עבודות סלילה, תמרור והסדרי תנועה. גם המשיבה 3 מצטרפת לטיעונים בדבר פטור מהיתר, מהטעם שהעבודה להעתקת קווי תשתית אינה טעונה ' היתר בניה', לאור תקנות התכנון והבניה (עבודה או שימוש הטעונים היתר) תשכ"ז1967. (להלן - 'תקנות התכנון והבניה') הפוטרות עבודות אלה מהיתר. סעיף 1 לתקנות התכנון והבניה קובע בין היתר: "1. עבודה או שימוש הטעונים היתר (תיקון: תש"ל, תשל"ב, תשמ"ד) אלה העבודות בקרקע ובבנין והשימושים בהם הטעונים היתר לפי פרק ה' לחוק כדי להבטיח ביצוע כל תכנית: (1) שימוש חורג; (2) כל חציבה, חפירה, כרייה או מילוי המשנים את פני הקרקע, יציבותה או בטיחותה, למעט - (א) עבודות המבוצעות בהתאם לאמור בחוק הפיקוח על קידוחי מים, תשט"ו - 1955, בחוק הניקוז וההגנה בפני שטפונות, תשי"ח - 1957, בחוק המים, תשי"ט - 1959, או בחוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב - 1962; (ב) עבודה הנעשית בהתאם לתכנית מפורטת מאושרת הכוללת הוראות בדבר ביצוע עבודות החפירה, המילוי או היישור, לפי הענין; (ג) עבודה המבוצעת על ידי רשות ציבורית או בעלי זכיון למתן שירותים ציבוריים לצורך שירותי החשמל, רדיו, טלגרף או טלפון, שניתנה עליה הודעה לועדה המקומית לפחות 15 יום לפני התחלת ביצוע העבודה". ב"כ המשיבה 3 טען (עמוד 13 שורה 24 לפרוטוקול) שהתשתיות כבר קיימות בשטח, ולפנינו בעצם מכרז שנועד להסטה מסויימת של קווי התשתית, הסטה שצריכה להיחשב כהעתקת קווים בתוך מסגרת התכנית הקיימת והמאושרת. לדעתו ההחלפה או ההעתקה הם חלק אורגני של מערכת התשתיות הקיימת ובעבורה כבר קיימים ההיתרים והאישורים המתאימים. קיומה של תכנית אינו מייתר את הצורך בהיתרים הנדרשים למימושה. לשון סעיף 1 לתקנות התכנון והבנייה עליהן נשענות המשיבות קובעת חובת היתר בביצוע עבודות שנועדו: "להבטיח ביצוע כל תכנית" (הדגשה שלי - ד.פ.). מכאן שהתקנות מחייבות, בהיעדר פטור לפי סעיף 1 (2), קבלת היתרים גם בעבור מימוש תוכנית קיימת. במקרה זה גם העובדה שבעבר ניתנו היתרים להנחת התשתית המקורית אינה מייתרת את הצורך בהיתרים חדשים למימוש אותה תכנית. העבודות נשוא העתירה הן החלפה והעתקה של התשתיות הישנות. אין עניינן בעבודות תחזוקה ותיקון שוטפות הנופלות במסגרת היתרים שכבר ניתנו בעבר. מדובר כאן בעבודה בהיקף רחב, בעלות של מיליוני שקלים רבים, עבודה שתארך כ-18 חודשים ושעניינה כאמור העתקת מיקומן של מספר רב של תשתיות. עבודה כזו, גם אם היא במסגרת הכללית של תכנית קיימת, מחייבת עיון ושיתוף של הרשויות הממונות על תחומים אלו. מכאן שהמשיבות תהיינה פטורות מחובת קבלת היתרים אלו רק מקום בו העבודה תיפול במסגרת החריגים המנויים בתקנה 1 (2) לתקנות התכנון והבניה. סעיף 1 (2) (ב) לתקנות התכנון והבנייה פוטר מהיתר עבודות חפירה, מילוי או יישור שנעשים בהתאם לתוכנית מפורטת. מכאן שהוא לא יכול לבוא לעזרת המשיבות. סעיף זה איננו חל על כל מגוון עבודות התשתית ומעבר לכך אין העבודות נשוא העתירה נעשות בהתאם לתוכנית מפורטת הכוללת הוראות בדבר ביצוען. בעוד שהעותרים טוענים שאין למשיבות היתרים לביצוע כל עבודות התשתית, בפועל הם מעלים טענות רק ביחס לחלקן, כשהמשיבות גורסות שאין הן מחויבות בהיתרים כאלו. תקנות התכנון והבנייה בסעיף 1 (א) פוטרות מחובת קבלת היתר לביצוע עבודות שונות: אחת מהן היא עבודות מכוח חוק המים תשי"ט - 1959 אשר קובע: "49. רשות מים אזורית שר החקלאות רשאי, לאחר התייעצות עם מועצת המים, להסמיך תאגיד להיות רשות-מים אזורית; השר רשאי להסמיך לכך, לאחר התייעצות עם שר הפנים, גם רשות מקומית או איגוד ערים; הודעה על ההסמכה תפורסם ברשומות". אליבא דהעותרים כיון שחברת נתיבי איילון בע"מ לא יכולה להיחשב רשות מקומית אין להניח שהיא הוסמכה להיות רשות מים אזורית. יתכן ובמסגרת מכרז כדין יכולה הרשות המנהלית להעניק את הסמכות לפעול ללא היתר לקבלן הפועל מטעמה, אולם כיון שיחסי הקבלנות בין המשיבה 3 למשיבות 1 ו-2 הינן שלא מכח מכרז, אזי היפותזה כזו אינה אפשרית. אילו היה מתקיים מכרז ובמידה והמשיבה 2 היא אכן רשות מים אזורית יכול היה להיות משקל לטענה שלא נדרש היתר לעבודות התשתית בצומת. העובדה שהעיריה מתייחסת לענין העבודות לחברת נתיבי איילון כאל "זרועה הארוכה" - אין בה כדי לסווג את נתיבי איילון מכח התייחסות זו, כרשות מים אזורית לפי חוק המים. הפועל היוצא - שלא קיים פטור מכח חוק המים לבצע את העבודות ללא היתר. עבודות מכוח חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות תשי"ח - 1957 גם הן פטורות מהיתר על פי תקנות התכנון והבניה הנ"ל. לטענת העותרים העירייה אינה מהווה רשות ניקוז מוסמכת על פי החוק, ולכן גם אינה מוסמכת לבצע עבודות מכוחו. סעיף 15 לחוק קובע שניתן להקים רשות ניקוז אזורית לה מוענקות סמכויותיהן של הרשויות המקומיות. לטענת העותרים במקרה שלפנינו קיימת רשות אזורית שכזו ועל כן לא המשיבה 2 וגם לא קבלנים מטעמה, כגון המשיבה 3, מוסמכים לבצע עבודות ניקוז ללא היתר. העותרים לא הציגו, פרט לתצהיר, ראיות נוספות בדבר הקמת רשות ניקוז אזורית בשטחי המשיבה 2, אולם כיון שהמשיבות בחרו שלא להתמודד עם טענה זו של העותרים, שעל פניה נראית מוצדקת, נראה שיש לקבל טיעון זה. העותרים מוסיפים וטוענים שסלילת הכביש, גם אם הוא זמני ונחשב כנילווה ותוצר לווי לעבודות התשתית, מחויב בהיתר כדין לעבודות סלילה. עבודה נילוות בסדר גודל כזה שעיקרה, סלילת כביש וסימון תמרורים מצריכה גם היא היתרים מתאימים. גם אם הסמכות לבצע עבודה נילוות נלמדת מהסמכות לבצע את העבודה העיקרית, שמחייבת למען מימושה את העבודה הנילוות, אין בכך כדי לייתר את חובת ההיתר לעבודה הנילווית. הפועל היוצא הוא שלא הוכח פטור גם מכח חוק הניקוז וההגנה בפני שטפונות. בהעדר פטור שבדין, אזי העבודות נשוא המכרז של המשיבה מס' 3, טעונות היתר וכך אני קובעת. ה. האם בהעתקת קווי התשתית למקום ובאופן בו נקבע במכרז שפירסמה המשיבה 3 יש כדי לפגוע בזכות העותרים לטעון כנגד אישור התוכנית המופקדת? המשיבה 3 טוענת בתשובתה לעתירה: "בתוך רצועת הדרך המאושרת ובתוך השצ"פ, מצויים כיום בפועל קווי תשתית שהעתקתם וחידושם חיונית, גם לצורך מימושן המלא של התכניות התקפות והמאושרות כמות שהן! היינו, גם בלא תכנית המחלף העתידי!" (עמ' 1 לתשובת המשיבה 3) בסעיף 46 לתשובתה של המשיבה 3, אותו אישר מר ספיבק בעדותו ובחקירתו בביהמ"ש, נאמר: "אין בעבודות הנ"ל, הנחוצות הן למימוש התוכניות הקיימות, והן השומרות על כל האופציות התכנוניות העתידיות (הדגשה במקור -ד.פ.), כדי להגביל את שיקול הדעת התכנוני ביחס לתכניות העתידיות." מר ספיבק היה המומחה היחיד שהעיד בנדון. עמדתו היתה ברורה, ומנגד לה לא הוגשה כל חוו"ד מומחה אחרת. התוצאה היא, לכן, שחוות דעתו זו לא נסתרה. המשיבים יכולים לצאת מכל הנחת עבודה סבירה שהיא לצורך ביצוע עבודות תשתית. אם אין בהנחת עבודה זו כדי לשלול תוכניות אחרות,- בהתאמה זו או אחרת, ביהמ"ש לא יתערב בהנחת העבודה. לאור האמור לעיל, אני קובעת שאין ממש בטענת העותרים כאילו ביצוע עבודות התשתית פגע בזכותם לטעון בפני ועדת התכנון כנגד תכנית המחלוף ואו להציע תוכנית חלופית לתכנית המופקדת. בביצוע עבודות התשתית, הנדרשות לצורך פיתוח דרכי התנועה באזור, נשמרות לרשות אופציות תכנוניות לאופן פיתוח צומת הפיל, ביניהן היא תכריע בעתיד, ואין לראות במכרז שהוצא שלב א' של ביצוע תכנית המחלוף, שטרם אושרה. ו. האם ניתן היה לקיים מכרז לעבודות תשתית וסלילה טרם אושרה התכנית כדין? המשיבה מס. 2 לא פורסמה מכרז לביצוע עבודות התשתית והסלילה. משיבה 3 פרסמה מכרז לקבלן משנה לביצוע אותן העבודות. לעמדת העותרים לא היו המשיבות רשאיות לעשות כן, מאחר ובפועל המדובר בביצוע בשלב ראשון של התוכנית המופקדת. טענת העותרים נשענת על הטעם שהעבודות נשוא העתירה הן בפועל ביצוע השלב הראשוני של התוכנית המופקדת. משקבעתי שאין עבודות התשתית הנ"ל מהוות שלב בביצוע תכנית זו או אחרת בצומת הפיל ואין בהן לקדם תוכנית זו או אחרת, אלא מטרתן לאפשר מימושן של תוכניות אפשריות רבות שאחת מהן תיבחר בהמשך, - מכאן שאין המכרז שערכה המשיבה 3 לביצוע עבודות התשתית מנטרל או מייתר את טענותיהם של העותרים כנגד התוכנית אותן הם מתעתדים לעלות בפני רשויות התכנון במסגרת זכות השימוע שלהם. מהטעמים הללו אין לקשור את קיום המכרז לעבודות התשתית והסלילה באישור תכנית זו או אחרת לשינויים בצומת. אשר על-כן אני דוחה את העתירה בראש פרק זה. ז. האם הרחבת כביש האספלט על גבי סוללת המיגון היא בניגוד לתוכנית? לטענת העותרים השטח עליו מוקמת סוללת העפר הינו שטח ציבורי פתוח (להלן 'שצ"פ") ושימוש בו לצורכי סלילת כביש שנועד לאפשר ביצוע עבודות תשתית נוגד את רשימת התכליות המותרות בשטחי ציבור פתוחים לפי תוכנית 1240 החלה על האזור. כמו כן לדעת העותרים אותה מגבלה חלה גם על עצם הנחת תשתיות בתוואי השצ"פ. טענת המשיבה 3 היא שהסמכות להסדרת נושא צנרת תת קרקעית הנה חלק בלתי נפרד משיקול דעתם של מהנדס העיר והועדה המקומית לאור תכנית מתאר 'ל' (שטחים מעבר לירקון) שהיא "התכנית הראשית" לאזור שאושרה עוד בתחילת שנות ה - 50. (נספח ד לתשובת המשיבה 3). כמו כן נשענת המשיבה 3 על הוראות תכנית 1591 שם נקבעה סמכות הרשות לבצע עבודות תשתית בכל המקרקעין שבתחום התכנית. נציין גם שלרשות המנהלית אף שמורה הזכות לבצע עבודות תשתית בשטחים שהם בבעלות פרטית. אין לראות לדעתי ברשימת התכליות המותרת לשימוש בשטח ציבורי פתוח פגיעה בסמכות הרשות לבצע עבודות תשתית ולהניח קווי תשתית מתחת לפני שטח ציבורי פתוח. המשיבה 3 רואה בעבודות סלילת הדרך בשטח בו עומדת הסוללה עבודה הנילוות לעבודות התשתית, זאת בניגוד לדעת העותרים הרואים בביצוע הדרך עבודה מרכזית, ובעבודות התשתית התת קרקעית עבודות הנילוות להרחבת הכביש. כפי שראינו עתיד צומת הפיל יוכרע בעתיד ע"י הרשויות המוסמכות, לאחר מתן רשות טיעון מלאה לכל גורם הזכאי לה. הרחבת הכביש במסגרת השטח הציבורי הפתוח היא פעולה זמנית הנילווית לעבודות התשתית המהוות את מהות המכרז בו עסקינן. אין ספק שרשות המוסמכת לבצע עבודות תשתית, מוסמכת גם לבצע פעולות זמניות אחרות לצורך מימוש הסמכות לבצע את אותן עבודות. במקרה שבפנינו הסמכות של הרשות לבצע עבודות תשתית שונות בשצ"פ גוררת עמה גם את הסמכות לבצע עבודות נילוות להבטחת אפשרות מימושן של עבודות התשתית הנדרשות. מכאן שגם אם אין בתוכנית תכלית של סלילת כביש בשצ"פ הרי שמכוח סמכות הרשות להעביר קווי תשתית בשצ"פ, נובעת גם סמכות סלילת הכביש הזמני. מהטעמים הללו אני קובעת שהרשות מוסמכת לסלול כביש זמני בשטח ציבורי פתוח לצורכי הבטחת זרימת עורק התחבורה שבמקום בעת ביצוע עבודות התשתית כאמצעי עזר למימושן. כמובן שעל הרשות לבחור באמצעי עזר סביר למימוש אותה סמכות; ועל הפגיעה הכרוכה באותו אמצעי עזר להיות מידתית ביחס למידת התועלת שהוא בה לממש. מכאן שאין לדעתי צורך להכריע בשאלה העובדתית באשר להיקף ההיתר לסלילת כביש בשצ"פ הקבוע בתכנית החלה על המקרקעין. במקרה זה הסמכות לבצע שינויים זמניים בשצ"פ נובעת מהסמכות ומהצורך לבצע תיקונים ושינויים בתשתיות שבמקום או שמיועדות לעבור בו. למרות אי הנוחות הצפויה לתושבי האזור אני סבורה שהאינטרס הציבורי בתכנון דרכי התעבורה באזור, המחייב את העברת ושיפור התשתיות התת קרקעיות, מצדיק את הפגיעה הזו בתושבי השכונה. דברים אלו נאמרים כמובן בהנחה שאין אמצעי עזר מידתי אחר, הפוגע פחות בתושבי האזור, להבטחת זרימת התנועה במקום בעת ביצוע העבודות, פרט לסלילת כביש בשצ"פ. ח. האם בנית סוללת המיגון היא בגדר הבטחה שלטונית ולכן אין להורסה? נושא הבטחה שלטונית או הפרתה אינו בא בגידרה של עתירה מינהלית כהגדרתה בחוק בתי משפט מינהליים, ופרק זה הינו אימרת אגב בלבד, בתקווה שייתר התדיינויות פוטנציאליות בין הצדדים. לטענת העותרים קיומה של הסוללה מקורו בהבטחה שלטונית; והרשות הכירה בחשיבות הסוללה לרווחת תושבי האזור. כראיה לקיומה של הבטחה שלטונית צירפו העותרים לעתירתם מכתב, משנת 1989, שנכתב ע"י עוזר ראש העיריה ומוען למש' אבן חן בו מבשר הנ"ל על החלטה לבניית סוללה במקום במטרה להפחית את מטרדי רעש והזיהום באזור. (נספח ה' לכתב העתירה) מהמכתב ניתן להבין שהוא נעשה בשם ועל דעת ראש העירייה. העותרים אינם רואים במכתב לבד ביטוי להענקת הבטחה שלטונית, הם סומכים טענתם בעיקר על העובדה שהסוללה הוקמה ותוחזקה ע"י העירייה מאז 1989 עד היום במטרה מפורשת לשמור על איכות החיים של התושבים. במכתב מהאחראית לתכנון סביבתי בעיריית תל אביב למר אבן חן משנת 2000 נכתב במפורש שסוללת העפר הוקמה "לצורך מיגון הבניינים בשכונת ענתות הגובלים עם הכביש הסואן" (נספח ו' לכתב העתירה). המשיבים לעומתם טוענים שאין די במכתב זה כדי לגבש הבטחה שלטונית. בהנחה שהיתה בהקמת הסוללה הבטחה שלטונית ובטרם נידרש למבחני קיומה של הבטחה שלטונית, נשאלת השאלה מהו בדיוק נשוא אותה הבטחה לה טוענים העותרים. נדמה שהאינטרס העיקרי הטמון בקיומה של הסוללה הוא צמצום מטרדי הכביש לדיירי השכונה כגון: רעש, זיהום אוויר ופגיעה בפרטיות דיירי השכונה. את האינטרס הזה, שיובטח ע"י המשך קיומה של הסוללה, יכולה הרשות המנהלית להמשיך ולהבטיח ע"י הקמת גדר מיגון אקוסטית שתספק חציצה דומה לזו שסיפקה הסוללה. המשיבות 1 ו 2 מצהירות בתגובתן לעתירה זו כי: "אין בדעתן של המשיבות 1 ו 2 לאפשר פגיעה בסוללה אלא לתקופה מוגבלת לביצוע עבודות תשתית נדרשות, כשבתום העבודה יבוצע מיגון אקוסטי אם במתכונת הסוללה הקיימת או כל מיגון אקוסטי אחר כפי שיאושר בתוכנית בנין ערים שתאושר כחוק." (סעיף 5 לתגובת המשיבים 1 ו2) במכתב מה - 3/5/01 כותב מהנדס העיר תל אביב מר דני קרייזלר למר אבן חן: "הרחבה זו תלויה בהקמת קיר אקוסטי גבוה ומגונן עפ"י יעוץ אקוסטי של אנשי מקצוע." (נספח ח' סעיף 6 לכתב העתירה). בדיון שנערך בעניין זה טענה ב"כ המשיבה 2: "לגבי המיגון האקוסטי, אמרנו שאנחנו לא מתכוונים לפגוע בהם, אלא אם כן בתוכנית החדשה יקבע שיהיה תחליף אחר" (עמוד 10 שורה 24 לפרוטוקול) לאור האמור לעיל, מתייתר הצורך בדיון בעניין ההבטחה השלטונית בכל הנוגע לאינטרס מניעת מטרדי הרעש וזיהום האוויר. המשיבות התחייבו גם במסגרת הליך זה שלא לפגוע באינטרס העיקרי הטמון בסוללה הוא אינטרס המיגון האקוסטי, וכן התחייבו שבתום עבודות התשתית יושבו הדברים לקדמותם או שימצא פתרון הולם אחר. הסרת הסוללה לצורך ביצוע העבודות הינה במידה הראויה והסבירה. לסיומו של דיון רק אעיר שהעותרים לא תקפו את העובדה שמסירת העבודה לנתיבי איילון בע"מ נעשתה ללא מכרז, כשהעיריה מצידה מסבירה את העבודות בכך (ס' 33 לתשובה) שנתיבי איילון היא בעצם "זרועה הארוכה", ומבצעת את העבודות מטעמה. אני מחייבת כל אחד מהמשיבים לשלם לעותרים 4,000 ₪ + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. כביש