פסק דין 1. מהות התביעה: זוהי תביעה כספית על סך -.124,000 ₪ לחיוב הנתבעים בתשלום חלקם היחסי בגין הוצאות התובעים בתיקון בניין הנמצא ברח' בן עטר 15 בתל-אביב, הידוע כגוש 66087 חלקה 70 [להלן: "הבניין"]. 2. עיקרי המסכת העובדתית: א. תובע מס' 1 היה הבעלים והמחזיקים של הבניין הנמצא ברח' בן עטר 15 בת"א, הידוע כגוש 66087 חלקה 70. תובע מס' 2, הינו בנו ושלוחו של תובע מס' 1 ומנהל אדמיניסטרטיבי של הבניין. ב. בחודש מרץ 2001 נפטר תובע מס' 1 אביו של תובע מס' 2. ג. מר יוסף אוחנה ז"ל ונתבעים 2-6, הם "דיירים" בבניין כמשמעות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב- 1972 [להלן: "החוק"]. ד. בסוף שנת 1997 סיימו התובעים לערוך תיקונים ברכוש המשותף של הבניין, על פי דרישות מחלקת הנדסה של עיריית ת"א ובתיאום עם המחלקה למבנים מסוכנים בעירייה וחברת עזרה וביצרון. ה. לאחר הגשת התביעה, בתאריך 06.03.2001 הגיש ב"כ הנתבעים [למעט נתבעים 4א' ו ב'], הסכם פשרה הכולל את כל הנתבעים למעט נתבעים 4 א' ו ב'. ו. בתאריך 07.03.01 ניתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין. לפיכך, תביעה זו נשארה על כנה רק כנגד נתבע 4 א', שהגיש כתב הגנה ביום 02.01.00 וכנגד נתבע 4 ב' בנו שיפה את כוחו [יפוי כח הוגש ב 17.05.98]. פסק דין זה נכתב רק באשר לנתבעים אלה. 3. הפלוגתאות בין הצדדים: טענות התובעים: א. התיקונים שנעשו היו דרושים להחזקת הבניין במצב תקין וראוי לשימוש . עלות התיקונים הכוללת של הרכוש המשותף היתה -.621,265 ₪. ב. הנתבעים דחו את דרישות התובעים להשתתף במחצית עלות התיקונים, באופן יחסי לשטח המוחזק על ידם, מתוך סה"כ השטחים שבבניין. כמו כן דחו הנתבעים את הצעת התובעים להעביר את המחלוקת לבוררות על ידי מהנדס עזרה וביצרון. ג. בהתאם להתחייבות הנתבעים בחוזה השכירות אשר מכוחו הם מתגוררים בבניין, על פי הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט ומכוח הוראות חוק הגנת הדייר, על הנתבעים להשתתף במחצית הוצאות התיקונים שנעשו ואשר בעל הבית [תובע מס' 1] היה מחויב בעשייתם. בדירת הנתבעים 4 א' ו ב' עלות השיפוץ הכוללת היתה בסך -.51,664 ₪, ועל כן הדרישה להשתתפות במחצית מעלות השיפוץ בסכום קרן, בהפחתה של הסכומים ששולמו היא -.25,832 ₪. ד. על הנתבעים לשלם את הסכום הנ"ל בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מסוף שנת 1997 ועד למועד תשלומים בפועל לתובעים. ה. התובעים אינם מתנגדים כי החוב ישולם בתשלומים לשיעורין בכפוף לכך שבעלויות המימון ישא הקבלן המבצע או עזרה וביצרון, ובלבד שתנאי כי ההטבות שתינתנה לנתבעים לא תהינה ע"ח הטבות שהובטחו לתובעים. ו. הנתבעים 4 א' וב' אחראים לשלם לתובעים את סכום התביעה מכח התחייבותם בחוזה השכירות אשר מכוחו הם מתגוררים בבניין. טענות הנתבעים 4 א' וב' כפי שהופיעו בכתב ההגנה ובתצהיר: א. בגין השיפוץ הוצג בפני הדיירים בבניין חשבון מופרז לפיו עלות השיפוץ הינה 430,000 ₪ וחלקם של הדיירים בשיפוץ הינו כ - 215,000 ₪. חשבון זה צומצם בכתב התביעה לסך של 391,000 ₪, כאשר חלקם של הדיירים הינו 146,000 ₪. ב. שמאי מטעם ביהמ"ש קבע מפורשות כי מדובר בסכומים מופרזים ובדרישה לא הגיונית וכן קבע שמטרת העבודות אשר בוצעו בנכס היתה העלאת רמתו, לשם הבאתו למצב בו ייחשב אטרקטיבי בעיני קונים שונים. ג. השיפוץ שנערך בבניין לא היה בו כל צורך ונועד כל כולו לשם הגדלת רווחיו של בעל הבניין ולא לטובת הדיירים שגרים בדמי מפתח. לפני השיפוץ גבו 150$ ולאחריו 400$ לחדר. ד. במהלך השיפוץ התובע לא הודיע כי מורידים את השכבה העליונה של הגג, כאשר הדבר נעשה, לא היה הנתבע בדירתו וכשחזר גילה כי רכושו נפגע ממי גשמים שחדרו דרך הגג. סך הנזקים שנגרמו לנתבע בגין חדירת המים הינם בגובה של יותר מ -.5,000 ₪. ה. בנוסף, יש לפצות את הנתבע בגין עוגמת הנפש שנגרמה בשל המטרד המיותר בעת שיפוץ הבית מעבר לנדרש , בסך 20,000.- ₪. ו. התובעים במסווה של ועד בית שלשלו לידיהם כספים רבים שהתקבלו מעזרה וביצרון, עליהם לא דיווחו לבית המשפט. סכומים אלה יש לקזז מהסכום שנדרש מהדיירים בכלל ומהנתבעים בפרט, שכן כספים אלה התקבלו כהחזר עבור כל הדיירים בגין כל השיפוץ. 4. המסגרת הדיונית: בתיק נשמעו ראיות: מטעם התובעים: עת/1, מר גל אציל, נחקר על תצהירו ת/ 1. כמו כן הוגשה חוות דעת של השמאי מר יצחק שלו וכן תשובתו לשאלות התובעים. מטעם הנתבעים: עה/2 מר מרצלו צוררו, נחקר על תצהירו נ/2. כמו כן הוגשו : תשלום צ'ק מאת עזרה וביצרון ומסמך מאת גל אציל - סומן נ/1. ב - 02.07.98 נתקבלה החלטה כי סמכות הדיון בנושא הוא לבית הדין לשכירות, לפיכך יש להעביר את התיק [ת.א. 49369/98], לבית הדין לשכירות. בתאריך 05.10.99, מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית הדין, מר יצחק שלו. חוות הדעת נתקבלה בבית דין ביום 29.03.2000. 5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי את כתבי הטענות, בדקתי את החומר המשפטי המצוי בתיק, בחנתי את העדויות השונות וכן נתתי דעתי לסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה ביחס לנתבעים 4א' ו- 4ב' להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי למסקנה זו: 6. חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט: כאמור, בית המשפט מינה מומחה, מר יצחק שלו, בכדי לקבוע מה הם התיקונים. החיוניים על פי חוק הגנת הדייר, ומה חלקם של הדיירים בעלות התיקונים. באשר למשקל שניתן לתת לחוות דעת מומחה נאמר: "ביהמ"ש הוא הממנה מומחה מטעמו כדי לקבל תמונה מדויקת ומלאה, ואם חוות הדעת שמינה מקובלת עליו, רשאי ביהמ"ש להסתמך על כל חלק אשר כלול בה". [ע"א 402/85 רחל מרקוביץ ו- 2 אח' נ' עירית ראשל"צ, פ"ד מ"א[1], 133]. עפ"י חוות הדעת, חלקם של הנתבעים 4א' וב' הסתכם בסך של 9,551 ₪. הנתבע לא הוכיח כי אין להסתמך על קביעה זו, ולא הביא מומחה מטעמו, אלא טען כנגד הסכום כפי שמופיע בכתב התביעה, שהינו מופרז וכן שיש לקזז ממנו סכומים שונים. התובע מצידו אימץ את חוות דעתו של המומחה באשר לכל הדיירים, כולל נתבעים 4א' וב'. עם מרבית הדיירים נעשה בעקבות כך הסכם פשרה. לפיכך, אני מוצא לנכון להסתמך על הממצאים שנקבעו בחוות דעת המומחה באשר לחלקם של הנתבעים בעלות התיקונים. 7. הנתבע העלה טענות שונות ביחס לסכומים שיש לקזז מחלקו בעלות התיקונים. להלן אדון בטענות אלה ואבחן האם הסכום שעליו לשלם, יישאר כפי שקבע המומחה , מאחר ואימצתי את דעתו כאמור או שי ש להפחית מסכום זה. א. היקף השיפוץ: לטענת הנתבע השיפוץ שנעשה היה מופרז, לא היה בו צורך ונועד כל כולו לתועלת התובעים. טענה זו קיבלה ביטוי בחוות דעת המומחה. "איך ייתכן כי העלות של שיפוץ בניין זה הינה מעל 600,000 ₪ , במיוחד בעוד שהבניינים מגודל זה המוחזקים בחלקם הגדול על ידי דיירים מוגנים עלות התיקונים הינה בדרך כלל כ - 250,000 ₪ ?". וכן: "... סביר להניח שההוצאות הגדולות לשיפורים והעלאת, רמה נועדו להעלות את ערך המבנה הקיים ולהביאו למצב אטרקטיבי לקונים פוטנציאלים". מכאן שהטענה נטענת דלעיל, נלקחה כבר בחשבון בעריכת חוות הדעת על ידי המומחה. חוות הדעת קבעה כי סכום ההוצאות שנכתבו בכתב התביעה על סך 621,265 ₪ הינו בלתי סביר, לפיכך נערך חישוב מחדש, כאשר בין השאר הופחתו סכומים שאין לכלול בתיקונים לפי החוק וכן הורדו סעיפים שאינם עומדים בדרישות חוק הגנת הדייר ו/או דרישות עיריית ת"א. על פי חוות דעת המומחה, נקבע לבסוף כי סה"כ העלות עבור הוצאות השיפוץ המאושרות על ידי חוק הגנת הדייר, היא בסך 248,715. ₪, כאשר חלקם של נתבעים 4 נקבע על סך של 9,551 ₪. דהיינו, הסכום של 9,551 ₪ שעל הנתבעים לשלם, מגלם בתוכו רק את התיקונים החיוניים שנדרשו לפי חוק הגנת הדייר ולפי דרישת העירייה, ואינו כולל תיקונים שלא היה בהם צורך. ב. נזקים: לטענת הנתבע כאמור, עקב השיפוץ נגרמו לרכושו נזקים רבים. לפיכך, יש לקזז את סכום הנזק מהסכום הנתבע. מאחר ולא הובאה לעניין נזקים אלו כל אסמכתא, אין לי אלא לדחות טענה זו. ג. כספים שנתקבלו על ידי התובע: לטענת הנתבע, לאחר הגשת התביעה, קיבל תובע 2 שיק על סך 3,678 ₪ [סומן נ/1], לפקודת "ועד הבית" מאת חב' עזרה ובצרון, סכום זה יש לקזז מסכום התביעה. מאחר והטענה הועלתה לאחר הגשת התביעה, ולא הוכח לי עבור מה שולם סכום זה, האם שולם כהחזר לשיפוץ, איני דן בטענה זו. 8. לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעים [4א' ו 4ב'], לשלם לתובעים במאוחד ובנפרד סך של 9,551 ₪, בצירוף ריבית ופרשי הצמדה מיום הגשת התביעה [5/5/98] ועד ליום התשלום המלא בפועל. סכום זה ישולם ב-3 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 25/12/2001. ב. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים במאוחד ובנפרד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ בסך כולל של 2,500 ₪ , בתוספת ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. בתים משותפיםסכסוך שכנים