התדרדרות רכב | עו"ד רונן פרידמן

האם פציעה עקב התדרדרות רכב חונה נחשבת "תאונת דרכים" ? האם יש אחריות פלילית על נהג רכב שהתדרדר ? ##(1) התדרדרות רכב כ"תאונת דרכים":## בע"א (ת"א) 1689/96, דוד נ. "אריה" חברה לביטוח בע"מ ואח', הערעור על ת"א (שלום-ת"א) 43889/94 הנ"ל התקבל ונפסק: 1. הרשימה המפרטת את המקרים היכולים להיחשב כ"שימוש ברכב מנועי" איננה רשימה סגורה והמלה "התדרדרות": אינה מותנית בנסיעה והביטוי "תוך כדי נסיעה" מתייחס להנתקות או נפילה על חלק מהרכב או מטענו. התיבה "לרבות התדרדרות או התהפכות של הרכב" מתייחסת לרשימת המקרים המנויים לפניה: נסיעה ברכב, כניסה או ירידה מהרכב וכו'. כלומר התדרדרות (או התהפכות) יכול שתהיה תוך כדי חניה, דחיפה, גרירה וכו'. פרשנות זו מתקבלת על הדעת הרבה יותר, שכן רוב מקרי ההתדרדרות קורים דווקא במצב של עמידה, או חניה ולא במצב של נסיעה. 2. מאחר שהנגרר אין לו אפשרות של הנעה עצמית (הגם שהוא נכלל בהגדרת "רכב מנועי" בחוק) והוא תלוי בהנעתו של הגורר, הרי שניתן לראותו על-פי הנסיבות לא רק כרכב בפני עצמו, אלא גם כחלק מהרכב המוביל והגורר אותו. חלק משמעו רכיב, אלמנט מתוך מכלול. על-מנת להשתמש בנגרר לצורך נסיעה יש לחברו אל הגורר ואז הופכים שניהם ביחד למכלול של רכב אחד, המורכב משני חלקים. ממש כשם שאוטובוס מורכב משני חלקים הוא רכב אחד המחולק לשניים באמצעות מפרק. העובדה שאחד מחובר חיבור של קבע והשני חיבור ארעי, אין לה נפקא מינה לעניין זה. אין חולק כי ניתוק חלק מרכב נכנס בגדר הגדרת השימוש, ודי בכך לענייננו. ##(2) התדרדרות נגרר של טנדר:## בת"א (שלום-ת"א) 43889/94, דוד נ. "הדר" חברה לביטוח בע"מ, תוך כדי ניתוק נגרר מטנדר, במהלך עבודתה של התובעת, החל הנגרר להתדרדר ואצבעה של התובעת נתפסה בחיבור ונפגעה. בדחותו את טענת התובעת כי מדובר בתאונת דרכים, פסק בית-המשפט: 1. אין מדובר בטיפול או בתיקון דרך. על-מנת שאלו יהוו תאונת דרכים, הם צריכים להיעשות תוך כדי נסיעה או אגב נסיעה ברכב, כגון, תקר בגלגל, או טיפול במגב שמשות, או מקרה אחר שיכול לעזור לנהג להמשיך בנסיעתו. הטנדר במקרה הנוכחי חנה במקום שעות לפני הארוע, ועל-כן ניתוק הנגרר מהטנדר לא נעשה אגב נסיעה. זאת ועוד, הארוע אינו יכול להיחשב כטיפול או תיקון דרך במובן החוק, שכן נעשה על-ידי התובעת במסגרת עבודתה. 2. ניתן לכל היותר לראות את פעולת הניתוק כחלק אינטגרלי מהנסיעה בטנדר אשר התובעת עמדה לבצע ושימוש לוואי לצורך נסיעתה בטנדר, אך אין זה מספיק כדי להכיר בארוע כתאונת דרכים, שכן השימוש חייב להיכנס להגדרת השימוש המופיעה בחוק. פס"ד זה בוטל ב-ע"א (ת"א) 1689/96 (לעניין "דחיפה, גרירה, התדרדרות"). ##(3) התדרדרות משאית על הרגל:## בע"א (י-ם) 1526/00, "הלאומית" חב' לביטוח בע"מ נ. עבידייה, התובע ניסה להתניע את משאיתו שחנתה ליד ביתו. הוא הוריד את בלם היד שלה קודם שנכנס מתחת למשאית. תוך דפיקה על המתנע בפטיש או במברג התרדרה המשאית וגלגל שלה עלה על רגלו של התובע. ביהמ"ש קמא הכיר בתביעתו ומכאן העירעור של המבטחת שטענה שאין המדובר בתאונת דרכים משום שלא מדובר ב"תיקון דרך". ביהמ"ש קיבל את הטענה כי אין מדובר ב"תיקון דרך" שכן הטיפול נעשה ליד ביתו של התובע לאחר שחזר מעבודתו ונעשה בין לצורך הכנת הרכב למחר או לרצונו לנסוע לבקר בן משפחה. עם זאת אין ספק כי התובע נפגע כתוצאה מהתדרדרות הרכב עקב טיפול התובע ברכב לצורך הכנתו לנסיעה. משנגרמה התאונה לתובע עקב התדרדרות הרכב, אין צורך להיכנס לשאלה אם ההתדרדרות ארעה עקב "טיפול דרך" כמפורט מהגדרת ה"שימוש" אם לאו. המחוקק בחר לראות בהתרחשות זו כארוע המקים "חזקה חלוטה" בדבר תחולתו של החוק". ##(4) התדרדרות טרקטור הגלל משחק ילדים:## בע.א. (מחוזי-נצרת) 2235/02 ח'דיג'ה נ. קרנית, התובעת נפגעה בעת שהטרקטור הידרדר ממקומו ודרס אותה, ההידרדרות נגרמה בעקבות משחקם של ילדים אשר נתקבצו ושיחקו במקום וגרמו להידרדרותו של הטרקטור. על פי קביעתו של בית משפט קמא הילדים הללו לא הניעו את הטרקטור ולא עשו בו "פעולה תחבורתית". הטרקטור הידרדר, כך עולה מפסק הדין, בשל כך שהילדים הזיזו את האבנים שבלמו את הטרקטור ושיחקו בו. בהמשך הציג בית משפט קמא את השאלה, האם הידרדרות שארעה כתוצאה ממשחק ילדים נכללת בהגדרות המונח שימוש למטרה תחבורתית, והשיב כי "המשחק ברכב שגרם להתדרדרות אינו יכול להחשב כפעילות לצורכי תחבורה". הערעור על פסק-דין זה התקבל ונפסק:- כל היסודות הכלולים בהגדרה הבסיסית של "תאונת-דרכים" מתקיימים במקרה הנדון והספק היחידי המתעורר הוא אך ורק סביב הרכיב המדבר על היותו של השימוש "למטרות תחבורה" שהרי ההידרדרות כשלעצמה היא אחת מצורות השימוש המוכרות בדין. במקרה דנן עצם הידרדרות של הטרקטור ותנועתו על הקרקע, על משקלו וממדיו מומש כלפי התובעת באופן מלא ובמלוא העוצמה והסיכון התעבורתי הטמון בכלי זה. לעובדה שהילדים גרמו לתנועתו או "תעבורתו" של הטרקטור ע"י סילוק האבנים שעצרו בעדו ולא ע"י מנועו למשל, אין נפקות לצורך העניין. (ראה ד.נ. 1963/00 "הלכת אורן כהן-צלטנר עמ' – 7359) לפיכך נפסק כי התובעת נפגעה בתאונת-דרכים במובן חוק הפלת"ד. ##(5) התדרדרות רכב שעמד בשיפוע:## בת.א. (שלום – ת"א) 73511/99 צרחי נ. "מנורה" חב' לביטוח בע"מ, רכבו של התובע עמד בשיפוע כשמנועו דולק וכך גם אורותיו. הוא עמד על ארגז הטנדר ועסק בפינוי הפסולת כשלפתע החל הרכב להתדרדר, התובע נבהל, זז הצידה, לוח הזכוכית שהיה בידיו התנפץ ופצע אותו. המבטחת טענה:- א. התאונה אינה מהווה תאונת דרכים מכיוון שהתאונה ארעה בעת שהתובע עסק בפעולת פריקה והמחוקק החריג פעולה זו מהמונח "שימוש ברכב מנועי". ב. פעולת התובע לא היתה ל"מטרת תחבורה". נפסק:- א. פעולת פריקה וטעינה מוחרגת מהמונח שימוש ברכב מנועי רק כאשר פעולת הפריקה והטעינה מתבצעת כשהרכב עומד. במקרה זה התאונה התרחשה בעת שהרכב הידרדר כלומר היה בתנועה ולכן החריג של "פריקה וטעינה" אינו מתקיים. ב. אחד משימושיו התדירים של רכב מסוג טנדר הוא לשינוע מטענים ממקום למקום. כאן התובע השתמש בטנדר כדי לפנות פסולת מהאתר בו עבד ולכן שימוש זה הוא למטרות תחבורה. התדרדרות הרכב היא שגרמה לתאונה, על כן התדרדרות הרכב יצרה סיכון שלא היה קיים, אילו פריקת הפסולת לא היתה מתבצעת על גבי ארגז הרכב. לפיכך נפסק שהאירוע מהווה תאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד. ##(6) התדרדרות רכב לאחר עצירה כדי לזרוק אשפה:## בת.א. (שלום-ת"א) 22279/01 חאג' יחיא נ. "מנורה" חב' לביטוח בע"מ, התובע נסע מביתו לכיוון כביש ראשי, כדי לזרוק פסולת בוואדי שלאחר הכביש הנ"ל (במקום בו יתר האנשים רגילים לזרוק בו את הפסולת שלהם). כאשר הוא יצא מרכבו, הדרדר הרכב ומחץ את התובע בין מעקה הכביש לרכב. המבטחת התכחשה לחבותה בטענה כי התובע נפגע בעת שפרק פסולת ממכוניתו ולכן חל החריג של "פריקה וטעינה" וכי הסייג הנ"ל חל על כל רכיבי הגדרת "השימוש" לרבות הדיבור "התדרדרות". נפסק: יש לפרש את החריג בדבר פריקה וטעינה באופן מצמצם, ושעה שהתרחשות התאונה היא פרי נסיבה עצמאית, הנכללת בחזקות המרבות, אם ארעה תוך כדי פריקה וטעינה – יש להכיר בתחולת החוק. "פגיעת התובע היא כתוצאה מהתדרדרות הרכב. להתדרדרות אין כל שייכות לפריקת הזבל. היא לא מהווה פעולה אינטגרלית לפריקה ולטעינה, אלא זוהי נסיבה עצמאית, שארעה אמנם תוך כדי פעולת פריקה, אך ללא כל קשר עמה. ההתדרדרות לא נגרמה כתוצאה מן הפריקה, ולא הושפעה ממנה. ההתדרדרות נכללת בחזקות החלוטות המרבות שבהגדרת "שימוש ברכב מנועי" והיא גוברת על החזקה הממעטת בדבר פריקה וטעינה". אשר על כן נפסק כי האירוע מהווה תאונת – דרכים במובן חוק הפלת"ד. ##(7) התדרדרות רכב במוסך בזמן תיקון כתאונת דרכים:## בת.א. (שלום-הרצליה) 2475/99 יהודה מלכיאל נ. "הדר" חב' לביטוח בע"מ, התובע חשמלאי רכב. במהלך עבודתו במוסך ביצע עבודה של תיאום מנוע הרכב. הוא נהג את הרכב לתוך אולם העבודה במוסך, העמיד שם את הרכב מול מחשב התיאום, העביר את ידית ההילוכים להילוך סרק (ניוטרל), הרים את בלם היד, יצא מן הרכב ופתח את מכסה המנוע. המנוע פעל במשך כל הזמן, והחל לבצע את פעולת התיאום, פעולה הכרוכה, בין היתר, במשיכת כבל הגז פעמים מספר על מנת לבדוק את פעולת המנוע. ברגע שמשך את כבל הגז הרכב זינק לעברו והצמיד אותו למכשיר ולקיר והוא נפגע בברכו ,בעיקר בברך ובקרסול שמאל. נפסק:- לצורך השאלה האם מדובר בתאונת-דרכים יש לבדוק האם ניתן לייחס למקרה אחד מהיסודות הבאים: א. נסיעה- במקרה שלפנינו הרכב לא "נסע" למעשה אלא נע או זז בפתאומיות , ללא שנהג ישב כלל ליד ההגה וללא שמישהו נהג בו. לא ניתן, לראות בתנועה מעין זו של הרכב משום "נסיעה" של כלי רכב מנועי כמשמעותו של מונח זה בהגדרת ה"שימוש ברכב מנועי" בסע' 1 לחוק הפלת"ד. ב. התדרדרות – הפירוש הפשוט והברור של המילה התדרדרות פירושה (לפי המילון אבן-שושן), התגלגלות למטה התדרדרות אבן במורד ההר, התדרדרות לתוך תהום. במקרה שלפנינו המדובר "במשטח שטוח ישר". הרכב זינק אך לא התדרדר. באותם המקרים שהפסיקה הכירה בהתדרדרות מדובר היה בהידרדרות פשוטו כמשמעו, היינו בדרך כלל מצב שהמנוע אינו פועל והרכב "גולש" מתוקף כח הכבידה, ממקום גבוה למקום נמוך ממנו. "קפיצה פתאומית של הרכב", כמו במקרה דנן, לא התפרשה כהידרדרות. ג. ניצול הכח המכני של הרכב- החזקה בדבר ניצול הכח המכני של הרכב אינה חלה על כלי רכב רגילים, אלא רק על כלי רכב דו תכליתיים או רב תכליתיים, קרי, כלי רכב המיועדים לא רק לנסיעה, אלא גם לפעולות נוספות, לא תעבורתיות, אשר מנצלות את כוחו המכני של הרכב. במקרה דנן מדובר בכלי רכב רגיל, המיועד לנסיעה בלבד, ועל כן, החזקה המרבה הנ"ל אינה חלה בעניננו. לאור האמור נפסק כי אין המדובר בתאונת-דרכים לא עפ"י "ההגדרה הבסיסית" של מונח זה וגם לא עפ"י אחת מן "החזקות המרבות". ##(8) התדרדרות רכב שנדחף במוסך בזמן תיקון:## בת.א. (שלום – כ"ס) 4829/00 בן שימול סמי נ. "קרנית" ואח', התובע עבד עובר לתאונה כמכונאי רכב ונפגע במהלך עבודתו במוסך בקרסול רגל שמאל. התאונה התרחשה כאשר שני פועלים במוסך דוחפים רכב מחלקו האחורי והתובע מצידו השמאלי קדמי. התובע הכניס בטעות רגל אל מתחת לגלגל הרכב אשר הידרדר עליו. נדחתה טענת קרנית כי אין המדובר בת.ד. מפני שמדובר בתאונה במסגרת עבודתו של התובע. נפסק כי ע"פ "הלכת קנאפו" (רע"א 9332/99) הסייג של "במסגרת עבודתו" של התובע מתייחס רק אל "טיפול או תיקון דרך ברכב" אך לא אל דחיפת רכב או גרירתו, שאז חוזר וקם הסיכון התחבורתי שברכב. משכך, נקבע כי פגיעת התובע, בעקבות דחיפת הרכב והתדרדרותו אח"כ עד שעלה על רגלו של התובע, נכנסת בגדר תאונת דרכים. משנקבע עובדתית כי מדובר בתאונת דרכים שנגרמה ע"י רכב, שפרטיו ידועים, כי אז יש להורות על דחיית התביעה נגד קרנית. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##(9) התדרדרות רכב חונה - כתב אישום:## הכרעת דין רקע כללי 1. לפני כתב אישום כנגד הנאשם (להלן: "שמואל" או "הנאשם") בו הואשם בעבירה על הוראות חיקוק שונות הקשורות לתאונה קטלנית שאירעה בתאריך 27.6.2000 (להלן: "התאונה"). 2. בתאונה זו הדרדר מיניבוס מסוג "מרצדס" (להלן: "המיניבוס" או "הרכב") במורד רח' תלמודי שבירושלים עד שנתקע בקיר בית כנסת שבמקום. במהלך הידרדרותו פגע המיניבוס בפעוט בן שנתיים אשר גוטליב וילדה כבת ארבע וחצי יוכבד שנור וגרם לדאבוננו למותם. 3. אין חילוקי דיעות בין הצדדים כי לא היה כל נהג ברכב וכי אין גורם חיצוני להדרדרותו. יש עדות ראייה כי הרכב הדרדר ללא נהג ולא נראה כל נהג יוצא ממנו (עדותה של העדה ת/7 עמ' 2 "אני בטוחה שלא היה נהג ברכב... לא ראיתי אף אחד יוצא מהרכב אחרי התאונה"). 4. עיקר הדגש בניתוח וגרימת התאונה הושם לכן על הסיבות להדרדרותו של הרכב ממקום החנייה בה הוחנה. אין חולק כי הנהג האחרון שהשתמש במיניבוס היה מר קשאני (להלן: "הנהג" או "קשאני"), שהחנה את הרכב במקומו הסופי שלפני התאונה. האינטרסים המנוגדים של הצדדים המעורבים - הנאשם שמואל ונהגו קשאני. 5. הנאשם שלפנינו איננו הנהג ואפילו לא הבעלים אלא המחזיק ברכב ובעל השליטה בו. כפי שהתברר יותר מאוחר, הנאשם עסק בהסעות באופן לא חוקי והיה האחראי והמעביד של קשאני. כתב האישום שלפנינו מבוסס על אחריותו כמעביד, על טענות בדבר אי-תקינותו של הרכב שמסר לקשאני, ועל הוראות שונות ובעייתיות שנתן לקשאני כיצד להחנות את הרכב בסיום העבודה. 6. כשנחקר קשאני הנהג במשטרה בעניין התאונה החל בשלב כלשהו הטיל האשמות רבות וכבדות כנגד הנאשם. לטענתו, שמואל היה המחזיק ברכב ומסר לו רכב פגום ומקולקל לעבוד בו. יתירה מזו, קשאני אף טען באחת הגרסאות כי שמואל הורה לו להחנות את הרכב בירידה על מנת שיהיה אפשר להניע את הרכב על ידי דרדורו. זאת למרות שהיה ידוע לשמואל הנאשם על בעיות בלמים הקיימות ברכב (אחת מהודעות קשאני במשטרה ת/20 עמ' 3 ש' 9-14). 7. אציין כי בתחילה ניסו השניים (כל אחד לחוד) להציג מעין חזית משותפת ולטעון כי הגורם לתאונה הוא משחק של ילדים ברכב, טענה שמאוחר יותר נזנחה למעשה על ידיהם. כשהחלו חילוקי הדיעות החלו משנים את גרסותיהן חזור ושנה. כל אחד מהם ברצונו מקצר וברצונו מאריך, מגלה טפח ומכסה טפחיים, הכל כדי לשמור על עורו גם במחיר עורו של חברו. אדגיש כי לא התרשמתי שמי מהם מנסה להפליל את השני. ההיפך הוא הנכון, שניהם ניסו להגן על שניהם, אלא שבמקום שבו התגלה ניגוד ברור בין השניים ולא היה ניתן אחרת, ניסה כל אחד להציל את נפשו בבחינת עניי עירך קודמים. המשותף לשניהם הוא שהאמת לא הייתה נר לרגליהם (בלשון המעטה). 8. הנאשם מסר במשטרה ארבע הודעות שונות שבחלקן הוא מודה כי שיקר בהודאות הקודמות. גם גרסתו לפני לא הצטיינה במהימנות יתירה, ולא אוסיף בכך. 9. גם הנהג קשאני לא טמן את לשונו בצלחת. במשטרה מסר שלוש גרסאות, עוד גרסה מסר לפני כב' השופט ריבלין בבקשה להחזרת רישיון (ב"ש מס' 6642/00), בקשה שבה ביקש שרישיונו יוחזר לו עקב העובדה "וזה הפרנסה שלי מה אני יעשה" (ת/22) אך לא טרח לציין בה כי בתאונה נהרגו שני ילדים. גם בעדותו בפני שינה בנקודות מהותיות עד שהוכרז כעד עויין (פר' ע'מ 37 ש' 18-21). 10. התנהגות השניים לאורך כל הדרך צפוייה בהתחשב בנסיבות. עסקו של שמואל הנאשם איננו חוקי, ומתנהל תוך התעלמות מכל דין ונוהל הקשורים למשרד הסעות. הנהג קשאני עובד כשכירו בצורה "שחורה" וללא שאי מי מהרשויות תדע על כך. כשהסתבכו שניהם בתאונה קטלנית ניסו לחלץ את עצמם וגרסותיהם במהלך הדרך השתנו והתפתחו לכיוונים שונים. לצערי חוששני שדרך זו רק תמשך. במקביל לכתב אישום זה שהוגש כנגד הנאשם הוגש כתב אישום כנגד הנהג קשאני אצל עמיתי כב' השופט חן וסביר להניח שגם שם תמשך מגמה זו של השניים. 11. התביעה וההגנה השתמשו בעדויות הנאשם ונהגו על פי צרכיהן. התביעה הדגישה שוב ושוב את שינויי הגרסאות. בא כוחה המלומד אף טרח רבות בסיכומיו והגיש לבית המשפט טבלה מפורטת עליה עמל כנראה רבות, המתעדת את שינויי הנוסחים בעדויותיהם של הנאשם וקשאני. למותר לציין שהתביעה הדגישה את שקרי הנאשם בהודעות השונות ובקשה להתעלם מדבריו מכל וכל. ההגנה לעומת זאת ציינה את שקריו של הנהג קשאני במקומות שונים. לטענתה לא היה צורך כלל להעמיד לדין את הנאשם וכל חטאו ופשעו קשור לצורך של קשאני להגן על עצמו, אפילו במחיר הטחת האשמות כנגד הנאשם. הפרק העובדתי 12. הארכתי במקצת בתיאור זה על מנת להבהיר כי ממילא קשה ליתן משקל גבוה מדי לעדויות הנאשם וקשאני גם יחד. אין טעם לנסות לאמץ במלואה את גרסתו של אחד מהם כשברור ששניהם לא דייקו ואף שיקרו במפורש בנקודות שונות. המטרה צריכה להיות לכן נסיון למוץ את התבן מתוך הבר ולנסות לברר את העובדות במידת האפשר. זאת במגבלה שאותה הזכרנו קודם על האינטרסים הברורים של שני הצדדים. 13. בפרק העובדתי נדון בשלושה נקודות עיקריות; הראשונה, מערכת היחסים בין הנאשם לאחיו אהרון והקשר בין האח לתאונה. השנייה, מערכת היחסים בין הנאשם לנהג קשאני, והשלישית, מהן הראיות לגבי הסיבות לאירוע התאונה. ונטפל בנקודות כסידרן. היחסים בין הנאשם שמואל לחברות אחיו אהרון 14. לנאשם שהוא כבן 33 אח בוגר ממנו בחמש עשרה שנה בשם אהרון שהעיד לפני (להלן: "האח" או "אהרון" או "אהרון"). עיסוקו של אח זה הוא בהסעות. הוא בעל שתי חברות הסעות בשם "דרך צלחה" ו - "אהבת ישראל". החברות שינו את שמותיהן בעבר מספר פעמים משיקולים שונים (פר' עמ' 19, ש' 20-27). השם "אהבת ישראל" הוא חדש יחסית והוחלף מהשם הקודם "מסילת ישרים" אחרי תאונת הדרכים נשוא כתב אישום זה. לדבריו החברות מפעילות כעשרים וחמישה רכבי הסעה. מתוך אלו כששה שבעה רכבים שייכים לחברה והשאר מופעלים על ידי קבלנים פרטיים. לחברה ישנו קצין בטיחות בשם יוסי טל שאף העיד לפני. מבחינה פרקטית, "דרך צלחה" ו - "אהבת ישראל" הן חברה אחת לכל עניין ועניין וכך יש להתייחס אליהן. 15. לא לגמרי ברור מעמדו של הנאשם שמואל בחברות של אחיו. על פי דברי הסדרן לימואי שלא העיד לפני והודעותיו במשטרה התקבלו בהסכמה: "אני מכיר את שמואל הוא אח של הבוס והוא לא מקבל ממני הוראות כי הוא אחד הבוסים. וגם שמואל רוב העבודה שלו זה נהג בהסעות הילדים. אני מכיר גם את אבי קשאני הוא עובד בחברה אבל אני לא נותן לו הוראות הוא מקבל את ההוראות משמואל כי הוא הביא אותו לעבוד בחברה" (ת/9 ש' 17-24). 16. יותר מאוחר הוא מתייחס אליו שוב באומרו "הם שלושה שמחליטים לבד זה אהרון כהן שמואל כהן ואשתו של אהרון וגם הקצין בטיחות" (ת/9 עמ' 1 ש' 11-13). 17. בדברו על המיניבוס שגרם את התאונה אמר לימואי "אני מכיר את האוטובוס שעשה את התאונה לא זוכר את מספרו אבל בסוף זה 81. הוא בצבע כחול לבן. האוטובוס הזה משמש להעברת אוכל ולנהגים שהרכב שלהם נתקע כמו שקרה עם אבי הוא נתקע עם הרכב וקיבל את הרכב הזה להמשך עבודה" (ת/19 עמ' 2 ש' 11-13). 18. בצורה דומה לגבי תפקידו של שמואל הנאשם מתייחס אליו קצין הבטיחות בעדותו במשטרה "אני מכיר את שמואל באופן שטחי מאוד והוא הרבה פעמים יושב בחוץ ונותן הוראות לנהגים לאן לנסוע ומה לעשות והם שומעים לו ועושים את מה שאומר" (פר' עמ' 13 ש' 3-7). נציין שבעדותו לפני לא היה כה החלטי לגבי תפקידו של שמואל בחברה אך לא חזר בו מדבריו במשטרה. 19. מכל אלו עולה כי שמואל מילא תפקיד אם כי לא פורמלי אולי בחברותיו של אחיו. צריך להדגיש ששמואל עצמו אמר בחקירה הנגדית כי עבד מספר פעמים בודדות אצל אחיו בעיקר כנהג מחליף כאשר הייתה לו בעיה (פר' עמ' 62 ש' 1-6). 20. האח אהרון לעומת זאת בעדויותיו לפני הכחיש מכל וכל את הקשר של אחיו לחברותיו. כבר במשטרה אמר כי "אני אומר וחוזר ואומר ששמואל אחי לא עובד אצלי בחברה וגם רכבו לא עובד אצלי ואין לי שום קשר לנהג קשאני" (ת/13 עמ' 2' ש' 38-44). גם לפני טען "אין לו שום תפקיד, חוץ מזה שהוא אחי" (פר' עמ' 20 ש' 25-27). 21. אלא שגם האח הסכים כי היה ביניהם מעין קשר עסקי. אחד הרכבים שבבעלות חברות הנאשם הוא רכב שאיננו אוטובוס שמספרו 19-561-81. לדברי הנאשם זהו הרכב היחיד שבבעלותו המוגדר ברשיונו כ"משא איחוד". היות ורכב זה איננו מורשה לעסוק בהסעות נתן את הרכב הזה לאחיו כדי שהלה ישתמש בו. כשנשאל אם ידע שאחיו משתמש ברכב להסעות ילדים ביקש לשמור על זכות השתיקה ולא ענה על השאלה. 22. עוד טען בפי האח אהרון כי אביהם כעס עליו על שנתן לאחיו שמואל (הנאשם) את הרכב הנ"ל. זאת משום שאביהם העדיף ששמואל ימשיך ללמוד בישיבה וראה במעשי האח את הגורמים ליציאת הנאשם מהישיבה. אשר לכן בשלב כלשהו לקח את הרכב הנ"ל חזרה אליו. 23. גם את המיניבוס שהתדרדר וגרם את התאונה הכיר האח. לטענתו, הנאשם שמואל קנה את הרכב מתוך מטרה להעבירו לישיבת "חיי-עולם". אלא שעקב בעיות של עיקול ובעיות לא צלחה ההעברה והנאשם שמואל נתקע עם הרכב בחזקתו. חברת האח אף ביטחה את הרכב דרכה כדי לתת לנאשם שמואל הנחה בדמי הביטוח. האח אף זכר כי בזמנו קנה מספר חלקים מתוך הרכב מאחיו שמואל ואף שילם לו בצ'ק מטעם החברה שניתן כמשכורת, כדי שניתן יהיה לנכותו כהוצאות (פר' עמ' 26 ש' 5-11). 24. לאור העובדה ששני האחים פחות או יותר שיתפו פעולה ביניהם, קשה לעמוד בבירור על טיבו של הקשר ביניהם. אם היה קשר עסקי כלשהו, בוודאי שלא היה פורמלי. בכל מקרה, לא הוכח קשר ישיר בין חברות האח אהרון למעשי הנאשם שמואל. בוודאי לא בין האח אהרון לבין הנהג קשאני. לכל הפחות לא קשר מספיק לעניין כתב אישום זה. אשר על כן, אין מקום להאריך בכך כעת. 25. העובדה הברורה היא כי שמואל הנאשם ניהל מעין משרד הסעות שהיקפו לא לגמרי ברור. מה שידוע הוא כי במסגרת זו היו בשליטתו לפחות שני רכבי משא איחוד שאינם כשרים לשמש בהסעות. במסגרת זה ידוע לנו כי העסיק לפחות את הנהג קשאני וכי עסק בהסעות עבור ישיבת חיי-עולם. ייתכן וסביר להניח שהמסגרת הייתה רחבה יותר אולם אין על כך ראיות בחומר שהוצג לפני. הקשר בין הנאשם שמואל לנהג קשאני 26. קשר זה ברור וחד משמעי והוא קשר של מעביד ועובדו. אין חילוקי דיעות בין הצדדים כי הנהג קשאני ביצע נסיעות לפחות עבור ישיבת "חיי עולם". במסגרת זו היה מסיע את הילדים במספר סיבובים בבוקר וכן לעת ערב. אולם לקשאני לא היה קשר לישיבה עצמה. מי שהיה אחראי לקשר עם הישיבה כולל קבלת הכספים מהם ותשלום לקשאני היה הנאשם שמואל בלבד (פר' עמ' 64 ש' 9-12, דברי הנאשם שמואל; פר' עמ' 31 ש' 17-28). 27. יש לזכור שהרכב שגרם לתאונה לא היה הרכב הרגיל שעליו עבד הנהג קשאני. היה רכב נוסף צמוד אליו שהיה למעשה בבעלות החברה השייכת לאחיו של הנאשם אהרון. בנוסף היה רכב "רזרבי" שהיה בחזקתו של הנאשם (אך לא על שמו). רכב שלטענת הנאשם שימש רק לעיתים נדירות להסעה. נזכור שוב ששני הרכבים לא היו מיועדים להסעה ורישיון הרכב שלהם היה משא - איחוד שאיננו מתאים להסעות ילדים ולהסעות כלשהן. 28. העובדות לכן ברורות. הנהג קשאני היה עובדו של הנאשם וביצע הסעות ילדים בהנחייתו של הנאשם ועל פי הוראותיו. אף הרכבים בהם נהג היו בשליטתו ובאחריותו של הנאשם. איך נגרמה התאונה? 29. כל שאמרנו עד עתה היה בבחינת מבוא לשאלה המרכזית שלפנינו, כיצד נגרמה התאונה? 30. מתוך מערכת העדויות עולה השתלשלות האירועים הבאים. בבוקר התאונה נהג קשאני את הרכב הרגיל עליו עבד ועשה בו מספר הסעות. רכב זה התקלקל והוא דיווח על כך לנאשם. הנאשם אמר לו אזי כי ידאג לרכב חילופי והרכב החילופי הוא אותו מיניבוס בו התרחשה התאונה. 31. אלא שבשעות הבוקר הייתה למיניבוס החילופי תקלת הנעה. השניים (או אחד מהם) הצליחו לתקנה בדרך לא דרך ובסופו של דבר החל קשאני לבצע את ההסעות עם המיניבוס. בשלב כלשהו התקלקל גם רכב זה. קשאני עצר את הרכב ברח' תלמודי ועזב את המקום. אין חילוקי דיעות שהרכב הוחנה בירידה. לא לגמרי ברור עם העצירה בירידה הייתה פשוט משום ששם נכבה המנוע ולא הניע שוב, או מפני שבכוונה הוחנה בירידה כדי לאפשר הנעתו בדרדור בעתיד. קשאני בהודעותיו השונות במשטרה טען שבכוונה הוחנה הרכב בירידה ובעדותו לפני לא היה חד משמעי (כרגיל). ובלשונו: "אני גם החניתי את הרכב וגם נתקעתי איתו שם וזה היה אחרי שדיברתי איתו. אני דיברתי איתו ואמרתי שהרכב בעייתי, ואז הוא אמר להחנות אותו בירידה והוא יבוא לקחת אותו ואז הרכב ממילא נתקע כשכיביתי אותו באותו מקום" (פר' עמ' 37 ש' 6-11). 32. אלא שמכאן והילך ישנה תעלומה בדבר הסיבה שהרכב היתדרדר. אין לתביעה הסבר ברור וחד משמעי לתאונה. קראתי חזור ושנה את סיכומיו המאלפים והמעניינים של התובע אך בשום מקום לא מצאתי אפילו צל של גרסה להתרחשות התאונה. כל שיש ביד התביעה לומר הוא כי "המנגנון המדוייק של התרחשות התאונה לא פוענח עד תום" (עמ' 2 לסיכומים שאינם ממוספרים משום מה וכן סעיף 50 לסיכומים). 33. לא פלא הוא שההגנה תקפה בסיכומיה בעיקר נקודה זאת. ההגנה נתנה תיזה ברורה ומפורטת כיצד לדעתה התרחשה התאונה. לשיטתה, נסע הנהג קשאני קטע דרך כאשר בלם היד (הנדברקס) משוך. נסיעה כזו גורמת להתחממות הבלמים ולתקיעתם. התוצאה במקרים כאלו היא שהרכב נעצר כשבלמיו תפוסים ואין אפשרות להמשך הנסיעה (ראה עדות המומחה מטעם ההגנה האינג'נר רז נ/2). במצב זה יתכן ואפילו ללא משיכת בלם היד עדיין יחזיקו הבלמים את הרכב מספר דקות. אלא שלאחר שהבלמים יתקררו הם ישתחררו והרכב ידרדר במורד. יתכן גם שמשיכה חלשה תחזיק את הרכב אולם עם התקררות הבלמים ישתחרר הרכב ויתדרדר. 34. גרסה זו מתיישבת לטענת ההגנה עם העובדה שהבוחן שבדק את הרכב מצא כי בלם היד לא היה משוך בעת התאונה (סעיף 8 לדו"ח הבוחן ת/1). היא גם מתיישבת היטב עם חלק מעדויותיו של קשאני במשטרה ולפני. במשטרה אמר: "ש.ת: במשך הנסיעה במחש דקות אחרונות ראיתי עשן עולה מגלגלי הרכב ולכן עצרתי את הרכב. היה ריח של בלמים שרופים. ש.ת: יתכן מאוד שנסעתי קצת עם בלם יד משוך ואז נשרפו הבלמים בנסיעה ולכן אני לא יכול להגיד לך שהבלם יד החזיק את הרכב בזמן החניה כשהרכב הדרדר". (הודעתו במשטרה מיום 29.6.2000 עמ' 2 ש' 7-13, ת/20). 35. גם בעדותו לפני כשהסביר את התקלות ברכב אמר: ש. האם הגעת למצב שהאוטו לא זז, גם בירידה כי האוטו היה תפוס. ת. כן. האוטו נכבה, וכשהדלקתי האוטו לא זז. ש.ולמרות ששחררת את ההנדברקס ודרדרת האוטו, הוא לא זז. ת. כן. אח"כ העליתי את ההנד ברקס, שמתי. ש. ואז השארת האוטו באותו מקום ואתה אומר שמשכת ההנד ברקס. ת. ליתר בטחון העליתי את האמברקס" (פר' עמ' 41 ש' 16-22). 36. אני ער לעובדה שקשאני ניסה להגדיל ולפאר את התקלות ברכב כדי לטעון שמדובר ברכב מקולקל שקיבל ולא אשמתו היא. אולם העובדה שהרכב נמצא כשבלם היד (הנדברקס) איננו משוך מצביעה בבירור על כיוון והסיבות לתאונה. 37. חובה להדגיש כי בלמי הרכב היו תקינים לחלוטין. הבוחן גופמן אמר זאת בפירוש ובבירור הן בעדותו לפני והן בחוות דעתו. הוא הסכים כי יתכן ויקרה המצב שעליו דבר המומחה רז כי הבלמים ייתפסו (פר' עמ' 29 ש' 21-25). אולם לדעתו לא זה מה שאירע במקרה שלפנינו, וכגרסתו: "ברכב הזה פרקתי את הבלמים וראיתי שהרפידות הם די חדשות, לא נשרפו, לכן ברכב הזה לא יתכן מצב שהבלמים נשרפו, לא יכול לרכב זה נסע עם בלם משוך. אפילו לא נסע טיפת זמן. בכל אופן לא טיפת זמן משמעותית כדי שייתפס הבלמים. ואם הבלמים נתפסים הם נתפסים בו במקום". (פר' עמ' 30 ש' 12-19). 38. מעדות הבוחן עולה שאין הוא לגמרי מקבל את גרסת ההגנה. אולם אם אכן הבלמים היו תקינים לחלוטין, לא הייתה כלל סיבה שהרכב ידרדר מלבד רשלנותו של הנהג קשאני. שוב נזכור שהרכב נמצא כשבלם היד אינו משוך. 39. מכל אלו עולה כי התאונה לא אירעה היות והרכב היה מקולקל או תקלה כלשהי בבלמיו. ייתכן וסביר להניח שהתאונה אירעה כגרסת מומחה ההגנה רז. דהיינו, הרכב נסע כשבלם היד משוך כך שהבלמים נתפסו, ואחר כך התקררו והשתחררו. ייתכן גם שהנהג קשאני שכח למשוך את בלם היד. בכל מקרה, החשוב הוא שהתאונה לא אירעה עקב תקלות ברכב. סיכום הפרק העובדתי 40. לסיכום הפרק העובדתי נחזור בקצרה על העובדות כפי שנקבעו על ידי. - לנאשם שמואל קשאני היה משרד לא חוקי להסעות ילדים שבו היו לפחות שני רכבים, שניהם לא מאושרים כרכבי הסעות. אחד תקין יותר ושני ששימש בעיקר כרכב חילופי. לא לגמרי ברור הקשר בינו לבין אחיו אהרון שלא היה ויש משרד רשמי ומסודר להסעות ילדים. - בין עובדיו היה גם קשאני שהסיע לפחות את ילדי ישיבת "חיי עולם" מספר פעמים ביום. קשאני נהג ברכב קבוע שלא היה המיניבוס שבו ארעה התאונה והיה שייך לחברה בבעלות האח אהרון. - ביום התאונה התקלקל בבוקר הרכב הרגיל שבו נסע קשאני. הנאשם הצליח לתקן את המיניבוס שהייתה בו בעיית התנעה ומסר אותו לקשאני כדי שיבצע בו את הסעות אחר הצהריים. - גם המיניבוס התקלקל לקשאני ונתקע. לא ברורה לגמרי התקלה אך יש רגליים לסברה כי נסיעה עם בלם יד משוך גרמה לכך. קשאני החנה את הרכב כפי הנראה כשבלם היד איננו משוך כיאות ועזב את הרכב. הרכב התדרדר וכך נגרמה לדאבוננו התאונה הקטלנית. נציין שוב כי בלמי הרכב עצמו היו תקינים ואין כל ראיה כי אי-תקינות הרכב היא זו שגרמה לתאונה. הניתוח המשפטי - העבירות בהן הואשם הנאשם בכתב האישום 41. הנאשם שמואל הואשם בצרור עבירות בכתב האישום ונעבור עליהן אחת אחת על פי סדרן בכתב האישום. אציין רק כי לא כולן היו הנכונות להאשים במקרה זה, ולא אוסיף בכך. סעיף 64 לפקודת התעבורה: החמורה שבהן היא גרם מוות ברשלנות. זוהי עבירה על סעיף 64 לפקודת התעבורה שמסיבות היסטוריות יש ומוסיפים לה שלא לצורך את סעיף 304 לחוק העונשין (ראה בעניין זה של הסעיפים הנכונים את בש"פ 7027/01 פרנסואה אבוטבול נ. מ"י, עמ' 6-8 שניתן ע"י כב' השופט מצא ביום 12.11.2001). 42. התובע המלומד ביקש מבית המשפט לקבוע כי הנאשם אחראי ליצירת הסכנה אשר בעטייה התדרדר בסופו של הדבר רכב המיניבוס וקטל שני ילדים. לשיטתו, גם אם עד עתה לא ידוע המנגנון הסופי, הרי הנאשם היה צריך לצפות את התרחשות הסכנה. למה הדבר דומה? למי שאחראי על רכב מסוכן והפר את אחריותו. אין צורך להראות צפייה ספציפית לאופן בו תתממש הסכנה. התובע אף הביא דוגמא ממקרה בו לא השגיח אדם על כלי יריה שברשותו (עניין "ברדה" ע"א 576/81 פ"ד לח(3)1). חבורת נערים פרצה למקום, גנבה את כלי היריה והשתמשה בהן כשעשוע ואחד מהם נפצע קשה. בית המשפט העליון קבע כי יש לצפות שהתרשלות בשמירת נשק תביא לגניבתו ושימוש בו, וממילא לפגיעה בחיי אדם. 43. אלא שאין הנידון דומה לראיה. במקרה שלפנינו לא היה פסול ממשי בנתינת הרכב לנהג קשאני. נכון הוא שרכב זה איננו אמור לשמש להסעות ילדים אך אין כל קשר בין הסעות ילדים לבין התאונה. אין מדובר פה בתאונה שנגרמה למי מהילדים המוסעים. מדובר בתאונה שהייתה נגרמת גם אם היה מוביל קשאני אוכל ו/או ציוד אחר שמותר היה לו להעבירם. מדובר ברכב שעבר מבחן רישוי, ולקשאני מותר לנהוג על רכב שכזה. יתירה מזו, אין כל ראיה לטענת התביעה כי הנאשם ביקש מקשאני להחנות את הרכב בירידה, כך שאינני יכול לקבל זאת. 44. מעבר לכך אלו, הרי יש פה גורם מתערב זר המנתק בבירור את הקשר הסיבתי. לא קבעתי מסמרות באשר לאירוע התאונה היות ואין לכך צורך בענייננו. אולם אפילו אם נניח את גרסת ההגנה מחמת הספק, הרי אין ספק שנותק הקשר. לטענת ההגנה, לא רק שקשאני נסע עם בלם יד משוך והרס את הבלמים, אלא שאחר כך לא משך בלם כלל וכלל. זאת למרות שחנה בירידה עם רכב מסחרי. אין לקבל את עמדת התביעה שניתן היה לצפות זאת. אם נקבל גרסה מרחיבה זאת, יכול בעל רכב גם לצפות שנהגו יעבור באור אדום, ינהג לפתע שיכור, יסע במהירות מטורפת, ויפגע באשר יפגע. אשר לכן החלטתי לזכותו מפריט אישום זה של גרם מוות ברשלנות. 45. סעיפים 499(א) ו - 352(א) לחוק העונשין: הנאשם הואשם בכך שקשר קשר עם קשאני לשלם קנסות שיקבל בגלל הסעת נוסעים ברכב שאיננו מתאים. אין לכך ראיות מתאימות מלבד עדותו של קשאני עליה עמדנו קודם. אשר לכן, לו רק מחמת הספק יש לזכות הנאשם מפריט אישום זה. 46. תקנה 364 לתקנות התעבורה: הנאשם הואשם בכך שהחזיק ברכב שלא היה לו מנעול ביטחון לצורך הנעתו. נסביר שמדובר במפתח הרגיל שיש בכל רכב לצורך הנעתו. הנאשם וסניגורו הכחישו זאת ואף הציגו בבית המשפט את המפתח הרגיל שבו השתמשו. לטענתם, כל המכוניות מסוג זה מונעות באמצעות מפתח דומה לזה, וניתן כפי הנראה להניעם גם באמצעות מסמר. היות ולא הובא לי כל מומחה מטעם התביעה, הרי לפחות מחמת הספק מזכה הנאשם מפריט אישום זה. 47. תקנה 368 לתקנות התעבורה - נעלי ביטחון: לא נמצאו נעלי בטחון ברכב ולא ברור אם הנאשם וקשאני כלל מודעים לכך. אולם בכל מקרה בוודאי עברו על התקנה ולכן אני מרשיע את הנאשם בעבירה על תקנה זו. 48. תקנה 179 לתקנות התעבורה - הסעת נוסעים ללא רשיון נהיגה מתאים: הטענה נטענה על ידי התביעה מן הרגע הראשון אולם הסעיף בו האשימה את הנאשם איננו מתאים. לאמיתו של דבר הסעיף הנכון הוא 10(ב) לפקודת התעבורה העוסק באחריותו של בעל רכב למי שנוהג ברכבו. היות ועד עכשיו לא הוצג לי רשיון מתאים של מר קשאני, אני מרשיע את הנאשם מכח סמכותי על פי סעיף 184 לחסד"פ בעבירה על פי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה. 49. תקנה 74 לתקנות התעבורה - רכב שנשאר בלא השגחה: תקנה זו לא בא זכרה בכתב האישום והיא צצה לראשונה בסיכומי התובע. אינני יכול לקבל את גרסת התביעה בנוגע לתקנה זו. אין היא מדברת אל בעל הרכב אלא דווקא אל הנהג. מעבר לכך, לא הוכח כי הנאשם המחזיק ברכב קשור לחנייה זו שניתחנו אותה ארוכות ועל כן אני מזכה את הנאשם מפריט אישום זה. 50. תקנה 84(ב) לכתב האישום - הסעת נוסעים מעבר למותר: התקנה ברורה וחד משמעית ועל פיה לרכב מסוג רכב הנאשם מותר היה להסיע רק 6 נוסעים (משא אחוד שמשקלו המותר מעל 4,000 ק"ג). אין חולק שקשאני הסיע ילדים במספר עולה על זה על פי הוראת הנאשם ועל כן החלטתי להרשיע את הנאשם על פי פריט אישום זה. 51. סעיף 338 לחוק העונשין - מעשה פזיזות ורשלנות: לחילופין ביקשה התביעה להרשיע את הנאשם בסעיף זה שנוסחו לעניינו הוא כדלהלן: 338. העושה אחת מאלה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, דינו - מאסר שלוש שנים: ......... (4) עושה מעשה לגבי מכונות שבפיקוחו, שלו בלבד או עם אחרים, או אינו נוקט אמצעי זהירות נאותים מפני סכנה מסתברת הכרוכה בהן; 52. אין אני יכול לקבל זאת. מדובר בסעיף "סל" כללי מאוד שאיננו מתאים לענייננו. המחוקק בחר להסדיר את ענייני התעבורה בפקודה ארוכה ומפורטת שמכוחה הותקנו תקנות המונות מאות סעיפים שלא לדבר על התוספות הרבות לפקודה. זהו חוק ספציפי שבמסגרתו עלינו להגדיר ולהתייחס לעבירות השונות הקשורות לתעבורה. אם נקבל את גרסת הסניגור הרי כל מעשה במכונית שעושה אדם יכול להיכלל תחת כנפיו של סעיף זה המדבר על מעשה פזיזות ורשלנות. לא לחינם לא המציא הסניגור כל אסמכתא לתיזה זו. נכון הוא שלא מצינו איננה ראייה. בית משפט זה (וכל בית משפט) לא היה מהסס לקבל את טענת התביעה לו היה בה ממש. אולם אין זה המקום להרשיע בנושא תעבורתי על פי סעיף שאיננו אפילו קרובה של פקודת התעבורה ותקנותיה. הניתוח המשפטי - העבירות הקשורות לעניין משרד ההסעות שניהל הנאשם 53. מסיבות שלא הובהרו לי די צורכן, לא התייחס כלל כתב האישום לעבירות החמורות של ניהול משרד הסעות על ידי הנאשם ושכירת אנשים לשם עבודה בו (תחום שהוא בסמכות השיפוט של בית המשפט לתעבורה על פי סעיף 25(א)(3) לפקודת התעבורה). אציין כי הנאשם היה מודע היטב לכך ויתכן וזו הסיבה שהן הוא והן קשאני ניסו להתחמק בתחילה מציון עבודתם הלא חוקית זו. 54. מדובר במכלול עבירות על חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים התשי"ח - 1957 (להלן: "החוק") וצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה - 1985 שחוקק על פיו (להלן: "הצו"). 55. הנאשם עבר בצורה ברורה ואפילו בוטה על סעיפים 2, 18(א), 3(ב) ו - 35 לצו שלשונם היא: 2. לא יעסוק אדם בהסעת סיור, בהשכרה או בהסעה מיוחדת אלא אם כן נתן לו המפקח רשיון למשרד להסעות לפי פרק ב, ובהתאם לתנאיו.... ... 18(א) לא יפתח אדם, לא יקים, לא יפעיל ולא ינהל משרד להסעות, אלא על פי רשיון מאת המפקח ובהתאם לתנאי הרשיון. 3(ב) לא יסיע אדם ולא ירשה לאחר להסיע הסעה מיוחדת ברכב אלא אם כן נתן לו המפקח רשיון להסעה מיוחדת לגבי הרכב האמור לפי פרק ה', ובהתאם לתנאיו..... .... 35 לא יעסוק אדם ולא יפעיל שירות להסעה מיוחדת באוטובוס או בטיולית אלא אם כן נתן לו המפקח רשיון לכך; ואלה התנאים למתן הרשיון..... 56. אין מדובר פה בצווים מינהליים גרידא. העונש על מי שעובר על סעיפים אלו בצו נקבע על פי סעיף 39(ב)(5) לחוק העונשין ועל פיו מדובר בעונש מאסר של עד שלוש שנים ואם מדובר בנסיבות מחמירות עד לחמש שנות מאסר. ללמדך את החומרה שבה ראה המחוקק עבירות אלו. 57. ההגנה הוזהרה על ידי בעניין זה בצורה ברורה (עמ' 48 לפרוטוקול), וכן נאמר הדבר מספר פעמים במהלך הדיון כך שהגנת הנאשם לא קופחה. אציין גם כי בשום שלב לא חלק הנאשם על עובדות אלו. 58. אשר לכן, מכח סמכותי על פי סעיף 184 לחסד"פ אני מרשיע את הנאשם בעבירות על סעיפים 2, 18(א), 3(ב) ו - 35 לצו הנ"ל. סוף דבר 59. לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם לפני, ולאור הראיות שהוצגו בפני, ולאחר שהקשבתי קשב רב לטענות הצדדים וקראתי בעיון את הסיכומים שהוגשו לי על ידי הצדדים, ולאחר שהאזנתי לטענות הסניגור המלומד שעשה כל שביכולתו בנסיבות העניין, ולאור כל הסברי שלמעלה החלטתי כדלהלן: לזכות את הנאשם מהסעיפים הבאים: - סעיף 64 לפקודת התעבורה (גרם מוות ברשלנות). - סעיפים 499(א) ו - 352(א) לחוק העונשין (קשירת קשר לתשלום קנס). - תקנה ב364 לתקנות התעבורה (חובת נעילת רכב). - תקנה 74 לתקנות התעבורה (רכב שנשאר בלא השגחה). - כן לא קבלתי את טענות התביעה כי יש להרשיעו מכח סמכותי על פי סעיף 338 לחוק העונשין - מעשה פזיזות ורשלנות: החלטתי להרשיע את הנאשם בסעיפים הבאים: - תקנה 368 לתקנות התעבורה - חוסר בנעלי ביטחון. - תקנה 84(ב) לתקנות התעבורה - הסעת נוסעים מעבר למותר. כן החלטתי להרשיע את הנאשם מכח סמכותי על פי סעיף 184 לחסד"פ: - בעבירה על פי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה (הרשה לנהוג לאדם ללא רשיון נהיגה תקף) - בעבירות על סעיפים 2, 18(א), 3(ב) ו - 35 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה - 1985 (הפעלת חברת הסעות ללא רישיון). המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לפרקליטות ולסניגור עו"ד יהושע לוי וכן תודיע לו עליה טלפונית. נקבע לטיעונים לעונש ליום 5.9.2002 בשעה 09:30 ועל הצדדים להופיע מוכנים לטעונים לעונש. חובה על הנאשם להתייצב. ניתנה בלשכתי בהיעדר הצדדים ובהסכמתם היום יום שישי 19 יולי 2002 אברהם נ. טננבוים שופט תעבורה גזר דין העובדות 1. מר שמואל (להלן: "שמואל" או "הנאשם") הואשם בעבירה על הוראות חיקוק שונות הקשורות לתאונה קטלנית שאירעה בתאריך 27.6.2000 (להלן: "התאונה"). 2. בתאונה זו הדרדר מיניבוס מסוג "מרצדס" (להלן: "המיניבוס" או "הרכב") במורד רח' תלמודי שבירושלים עד שנתקע בקיר בית כנסת שבמקום. במהלך הידרדרותו פגע המיניבוס בפעוט בן שנתיים אשר גוטליב ובילדה כבת ארבע וחצי יוכבד שנור וגרם לדאבוננו למותם המיידי. 3. במהלך המשפט, התבררו עובדות רבות לגבי הנאשם שנסכמם בקצרה: - לנאשם שמואל היה משרד לא חוקי להסעות ילדים שבו היו לפחות שני רכבים. שני הרכבים לא היו מאושרים כרכבי הסעות על פי רשיונם, ובוודאי ובוודאי לא עברו בדיקות של קצין בטיחות כנדרש. נציין שאחי הנאשם אהרון הוא בעל משרד רשמי ומסודר להסעות ילדים. לטענת האחים לא היה קשר בין משרד הנאשם לבין חברת האח, טענה שאין זה המקום להכנס לנכונותה. - בין עובדיו של הנאשם היה גם קשאני שהסיע לפחות את ילדי ישיבת "חיי עולם" מספר פעמים ביום (להלן: "הנהג"). קשאני נהג ברכב קבוע שלא היה המיניבוס שבו ארעה התאונה, והיה רשום על שם חברת האח. נציין שלקשאני אין רשיון נהיגה כנדרש לנהג הסעות. - ביום התאונה התקלקל בבוקר הרכב הרגיל שבו נסע קשאני. הנאשם הצליח לתקן את המיניבוס שהייתה בו בעיית התנעה ומסר אותו לקשאני כדי שיבצע בו את הסעות אחר הצהריים. - גם המיניבוס התקלקל לקשאני ונתקע. לא ברורה לגמרי התקלה אך יש רגליים לסברה כי נסיעה עם בלם יד משוך גרמה לכך. קשאני החנה את הרכב כפי הנראה כשבלם היד איננו משוך כיאות ועזב את הרכב. הרכב התדרדר וכך נגרמה לדאבוננו התאונה הקטלנית. הסעיפים המשפטיים בהם הורשע הנאשם 4. הנאשם הואשם בצרור סעיפי אישום שונים כשהמרכזי שבהם היה גרימת מוות ברשלנות על פי סעיף 64 לפקודת התעבורה. בסופו של דבר לאחר ניהול ההוכחות הורשע רק בחלקם וכן בסעיפים אחרים שמשום מה לא הובאו בכתב האישום המקורי. הפירוט הובא בהכרעת הדין ונחזור עליו בתמצית. הנאשם הורשע על מספר עבירות בפקודת התעבורה ותקנותיה והן: - סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה (הרשה לנהוג לאדם ללא רשיון נהיגה תקף) - תקנה 368 לתקנות התעבורה - חוסר בנעלי ביטחון. - תקנה 84(ב) לתקנות התעבורה - הסעת נוסעים מעבר למותר. 5. בנוסף הורשע בעבירות הקשורות לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים התשי"ח - 1957. בעיקרן אלו עבירות על סעיפים 2, 18(א), 3(ב) ו - 35 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה - 1985 (הפעלת חברת הסעות ללא רישיון). 6. לצורך דיון בעונש הראוי לענייננו מן הראוי לדון תחילה בהיגיון העומד אחרי הדרישות המחייבות רישוי של חברת הסעות, ואח"כ נדון במקרה שלפנינו. הרציונל העומד אחרי דרישת הרשיון למשרד הסעות 7. מטרת החוק והצו היא חד-משמעית, להסדיר את נושא ההסעות בשכר דרך חברת הסעה ודרכה בלבד. לא לחינם ביקש זאת המחוקק. חברת הסעות מסודרת מאפשרת פיקוח וליווי הרשויות על פעולותיה וניתן מספר דוגמאות. חברת הסעות מחזיקה קצין בטיחות מקצועי האמור לבדוק את בטיחות הרכבים אחת לחודש (תקינות בלמים, תקינות צמיגים, וכו'). חברת הסעות מסודרת נותנת לציבור כתובת אחראית להתנהגות נהגים. כל רכב הסעות חייב בשילוט מתאים וגדול לגבי החברה במסגרתה הוא עובד, כך שהללו ניתנים לזיהוי בקלות. חברת הסעות מאורגנת מאפשרת לרשויות המס ביקורת סבירה על תחום זה. פיקוח חברת ההסעות יוודא קיום ביטוח מלא ותקף של רכבי הסעות, ועוד כהנה וכהנה. 8. עד כמה שידי משגת לדעת, דומני שאין מדינה בעולם שלא הסדירה במפורש ובכללים מפורטים את מכלול התחבורה הציבורית הקיימת כולל קווי אוטובוסים, מוניות, הסעות בשכר, וכן הלאה. אין כל אפשרות להימנע מהסדרים אלו. זאת אפילו לדעות המלומדים הקיצוניות השוללות כל התערבות בשוק החופשי. ראשית, מדובר בשימוש במשאבים ציבוריים מוגבלים שכמעט כל הכלכלנים מסכימים שיש צורך לפקח עליהם (בעיקר דרכים, כבישים, תחנות עצירה, וכיוצא באלה). 9. שנית וחשוב מכל, אין כל סיכוי שבעולם שנוסע העולה על רכב הסעה כלשהו יוכל לדעת אם לנהג יש רשיון נהיגה מתאים, האם הרכב הוא ברמת בטיחות מתאימה, האם הביטוח הקיים מכסה כיאות את הנוסעים, ועוד כהנה וכהנה. לא מדובר פה רק דיני ממונות בלבד אלא דיני נפשות כפשוטו, והמקרה שלפנינו לדאבוננו מוכיח זאת במפורש. העונש הקבוע בחוק על עבירות מהן אלו 10. העונש על סעיפים אלו מופיע בסעיף 39 לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים התשי"ח - 1957 ועל פיו מי שפעל בענין הטעון רשיון היתר לפי חוק זה, ללא רשיון או היתר בני תוקף דינו - "מאסר שלוש שנים או קנס 100,000 לירות, ובעבירה נמשכת לפי פיסקה (1) - קנס נוסף 1,000 לירות או מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכה העבירה; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים או קנס 200,000 לירות, ובעבירה נמשכת לפי פיסקה (1) - קנס נוסף 2,000 לירות או מאסר נוסף כאמור." 11. מאלה אנו למדים כי המחוקק ראה בחומרה עבירות מעין אלו. ישנם סוגי עסקים רבים שבהם מי שפועל בלא רשיון פוגע לא רק כלכלית בציבור אלא אף פיזית ממש. המקרה שלפנינו 12. לא ברור לגמרי מהן הדרישות לנסיבות מחמירות המופיעות בסעיף, אולם נראה לי כי לא יכול להיות מקרה כה ברור של נסיבות מחמירות. לא די שהנאשם הקים משרד הסעות ללא היתר, אלא שעבר על כל עבירה שניתן לחשוב עליה. הוא השתמש ברכבים שמלכתחילה לא יועדו להסעות, ורשיון הרכב לא התאים לכך. הוא עבד ללא פיקוח של קצין בטיחות, והשתמש ברכבים לא תקינים לצורך הסעת ילדים. אפילו נהגו קשאני איננו בעל רשיון נהיגה מתאים. כל זאת עשה מסיבות כלכליות גרידא תוך התעלמות בוטה וזלזול מוחלט ברשויות. יש להדגיש הנאשם ניהל עסק לא חוקי תוך התעלמות מכל נוהל ודין ומבלי שאי מי מהרשויות תדע על כך. בין השאר לקח לו נהג העובד בצורה "שחורה" כשכירו וצמד זה מהין להסיע ילדים רכים ברכביהם. נסיבותיו האישיות של הנאשם 13. הסניגור המלומד הדגיש בין השאר את העובדה כי מדובר באדם קשה יום שלטענתו איננו בעל מקור הכנסה סביר וכל שניסה היה להתפרנס בדרך כלשהי. כן ציין כי הנאשם הואשם מלכתחילה בכתב אישום חמור הרבה יותר מזה אשר הורשע בו בסופו של דבר. 14. אין בידי לקבל זאת משום שבמקרים כגון אלו האינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי. נסיבותיו האישיות של הנאשם מתגמדות לעומת הצער שעולל לשתי משפחות. צער שעליו כנראה לא יוכל לכפר לעולם. 15. לכך יש להוסיף את התנהגותו של הנאשם. הנאשם הבין וידע בבירור את החומרה במעשיו. זאת כנראה הסיבה כי לא סיפר את האמת בדבר משרד ההסעות אותו הוא מנהל. הנאשם לא הודה והביע חרטה מייד בתחילה אלא מסר מספר גרסאות שונות שהשתנו מחקירה לחקירה. גם בעדותו לפני לא מסר את האמת לאמיתה ולא אוסיף בכך. 16. באשר לטענה כי חלקו של הנהג חמור יותר, הרי גם הנהג עומד לדין בעבירה זו ומן הסתם יחליט בעניין בית המשפט הדן בעניינו. אם נכונה טענת הסניגור, הרי מן הראוי להחמיר בענישתו של הנהג קשאני ולא להקל בעניינו של הנאשם. מהם השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לגזור את הדין במקרה זה? 17. לאור כל האמור למעלה, הרי בבואנו לקבוע את העונש ההולם לעבירות מעין אלו, הרי הדגש צריך להיות בראש ובראשונה הרתעת הציבור. לצערנו אין זה המקרה היחיד בו ישנן חברות הסעות שאינן מסודרות כיאות וכדרוש. דווקא בירושלים ישנם ילדים וילדות רבים המסתייעים בחברות אלו וזוהי דרכם היחידה להגיע לבתי הספר, לגנים, לתלמודי התורה ולמוסדות בהם הם לומדים. אין מנוס מענישה תקיפה וחד-משמעית כנגד כל אותם אלו העושים פלסתר את דרישות המחוקק כי הסעות ייעשו בצורה בטיחותית, מסודרת, ועל ידי המוסמכים לכך. קל וחומר שזה צריך להיות המצב כשמדובר בהסעות ילדים. 18. הדגש לכן צריך להיות עונש מאסר ומאסר ממש ולא עבודות שירות. דעתנו הייתה והינה כי במקרים בהם יש צורך בהרתעת הציבור אין זה מן הראוי לקבוע ריצוי המאסר בעבודות שירות. זאת היות והציבור איננו רואה בעבודות שירות מאסר של ממש ותכלית הענישה מתפוגגת. (ר' השופט (בדימוס) ד' לוין "גוזרים את הדין" המשפט, המכללה למנהל, כרך א' תשנ"ג, 185, 200). 19. רכיב אחר צריך להיות עונש כלכלי משמעותי. זאת משום שהסיבה לעבירה זו הייתה כלכלית גרידא. הנאשם ביצע את עבירותיו מסיבות כלכליות ומן הראוי שלא ייצא חוטא נשכר. אחרית דבר 20. לסיכומו של דבר, לאור כל הנימוקים שהובאו למעלה, ולאור העובדה שתכליתה העיקרית של הענישה במקרה שלפנינו היא הרתעת הרבים, אני דן את הנאשם כדלהן: א. מאסר בפועל של שנה הנאשם יתייצב לריצוי תקופת מאסרו ביום ראשון 20.10.2002 (י"ד בחשוון התשס"ג) בשעה 12:00 בבית המעצר במגרש הרוסים בירושלים. ב. קנס של 30,000 ₪ או שלושים חודשי מאסר תמורתו שישולם בשלושים תשלומים של אלף שקלים כל אחד. התשלום הראשון ישולם ביום 1.11.2002. היה ותשלום אחד לא יפרע במועדו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. ג. מאסר על תנאי של שמונה עשרה חודש לשלוש שנים אם יעבור כל עבירה על צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), התשמ"ה - 1985 (הפעלת חברת הסעות ללא רישיון). ד. פסילה מלנהוג על כל רכב מנועי שהוא לתקופה של חמש שנים בניכוי התקופה שהיה פסול מנהלית. הנאשם יפקיד רשיונו עד לתאריך 1.11.2002 במזכירות בית המשפט. הנאשם מוזהר כי העונש המקובל על נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל. התדרדרות רכברכב