החלטה השאלה נשוא דיוננו, היינו, האם נהיגה בלא מלווה, משמעה נהיגה בלא רשיון נהיגה, נדונה כבר ובשני פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט מחוזיים נקבע שנהיגה שכזו היא נהיגה בלא רשיון נהיגה. התוצאה לגבי הנהג - שהוא לא יפוצה ולגבי התובע שהוא יפוצה על ידי קרנית - להלן החלטת בית משפט בנושא: 1. ביום 13.03.99 נפגע התובע בתאונת דרכים כאשר נסע ברכב שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 1 . את התביעה הוא הגיש מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). גם הנהג נפגע באותה תאונה ואף הוא הגיש תביעה מכוח החוק (ת.א. 16628/00) והתיקים אוחדו לצורך מתן הכרעה בשאלת החבות. 2. אין חולק שהתובע והנהג נפגעו בתאונת הדרכים והם בגדר "נפגעים" במובן החוק, יש חולק על מי מוטלת החובה לפצות את התובע - הנתבעת 2, חברת הביטוח שהייתה מבטחת הרכב או קרנית ולגבי הנהג - האם הוא זכאי לפיצוי מכוח החוק. הויכוח הוא במישור המשפטי ובמישור העובדתי. המישור המשפטי - אין חולק שהנהג היה "נהג חדש" כמשמעו של מונח זה בפקודת התעבורה (נוסח חדש), אין חולק שהוא חייב היה לנהוג כש"מלווה", כמשמעות המונח בפקודה, יושב לצדו ואין חולק שהתאונה ארעה כאשר הוא נהג בלא מלווה. השאלה הנשאלת היא, האם נהיגה בלא מלווה, משמעה "נהיגה ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו" במובן סעיף 7 (3) לחוק, או נהיגה ברכב "ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את השימוש ברכב" במובן סעיף 7 (5) לחוק. הנפקות של הויכוח - לגבי הנהג - האם יפוצה על ידי חברת הביטוח או שיפוצה על ידי קרנית ולגבי התובע - האם יהיה בכלל זכאי לפיצוי בגין נזקיו. אם נאמר שנהיגה בלא מלווה, משמעה נהיגה בלא רשיון, אזי התובע יפוצה על ידי קרנית והנהג לא יהיה זכאי לכל פיצוי, מסקנה הפוכה תוביל לקביעה שהתובע והנהג יפוצו שניהם על ידי חברת הביטוח. במישור העובדתי - חלוקים הצדדים בשאלה האם במועד כלשהו לפני קרות התאונה נהג הנהג בלוית מלווה, הנפקות לשאלה עובדתית זו היא בזיקה לתעודת הביטוח אשר מונה מי האנשים הרשאים לנהוג ברכב ולעניינינו סעיף 7 האומר: "בתנאי שהאדם הנוהג ברכב (למעט לומד נהיגה הנזכר בסעיף 5 או בסעיף 6 לעיל ) הנו בעל רשיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי הרכב הנקוב בתעודה או שהיה בעל רשיון כזה בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל מלקבל או מלהחזיק רשיון כזה על פי הוראות שבחקוק, פסק דין, החלטות בית משפט או רשות מוסמכת אחרת" . לטענת קרנית, הוכח שהנהג נהג עובר לקרות התאונה בלוית מלווה ולפיכך גם אם יקבע, בניגוד לעמדתה, שבעת התאונה הוא נהג "ללא רשיון", הרי שהוא זכאי לפיצוי מכוח סעיף 7 לתעודת הביטוח מאחר והיה בעל רשיון כזה בתאריך כלשהו ב 12 החודשים שקדמו לתאונה, מכאן נובע הצורך להכריע בשאלה העובדתית שהוצגה. 3. השאלה העובדתית על פי עדות הנהג, ביום התאונה הוא החליט לנסוע עם שלושה מחבריו לקניון מלחה, על מנת לחגוג יום הולדת לשניים מהם, לתובע ולאחמד קניבי, הצטרף אליהם חבר נוסף, רמזי דיף אללה, שלושת החברים נסעו משער שכם לקניון בלוית אמו של רמזי שעבדה בקניון, הם ביקשו את אמו של רמזי להצטרף אליהם כיוון שהיה ברור לו שהוא צריך לנסוע עם נהג מלווה. הם סיכמו עם אמו של רמזי להיפגש שוב בסביבות השעה 23:00, כשהיא מסיימת את עבודתה ולשוב יחד, אלא שהם לא מצאו אותה והחליטו לנסוע לבד ובאותה נסיעה ארעה התאונה. גרסה דומה מסרו בעדויותיהם, התובע , רמזי והגב' סמיה עודה, אמו של רמזי. ב"כ הנתבעת מצביע בסיכומיו על סתירות שהתגלו בעדויות של כל הארבעה, בעיקר בכל הנוגע לשאלה מהיכן נסעו, מבית חנינה או משער שכם וכן בכל הנוגע לנסיבות בהן לא הצליחו לפגוש את אמו של רמזי וניסיונות החיפוש שלהם אותה והוא מבקש לקבוע שהעדים כולם בלתי מהימנים. איני סבורה שזו המסקנה שיש להסיק מעדויות עדים אלו, סבורה אני שהגרסה שנמסרה על ידי הנהג משקפת את שארע, התרשמתי לחיוב מעדות הארבעה ואין לי כל ספק שהגב' סמיה עודה הגיעה לבית המשפט על מנת לספר דברים כהווייתם, לה (בניגוד אולי לאחרים), אין כל אינטרס בתוצאות המשפט. אומנם בתצהיר העדות הראשית היא הצהירה שהם נסעו (עם כל האחרים) מביתם בבית חנינא לקניון ובעדותה העידה שמבית חנינא הם נסעו בטרנזיט שירות לשער שכם כפי שנוסעים תמיד ושם נפגשו עם האחרים ורק משם נסעו במכונית לקניון (עמ' 5 לפרוטוקול), אך מעדותה עלה שמדובר בחוסר דיוק שכן נקודת היציאה הייתה מביתם, מבית חנינא, אלא שמשם רק היא ובנה נסעו לבד לשער שכם ושם נפגשו עם האחרים ונסעו לקניון, כל העדים האחרים העידו בדומה שהם נפגשו בשער שכם ומשם נסעו לקניון . ב"כ הנתבעת טוען עוד שהגרסה לא נכונה מאחר והנהג מתגורר בעטרות, כפי שעולה מפוליסת הביטוח נ/1, ולא בשער שכם כפי שהעיד בבית המשפט. הנהג הבהיר שיש למשפחה בית קיץ בעטרות, אך בדרך כלל הם מתגוררים בעקבת מופתי בעיר העתיקה (עמ' 2 לפרוטוקול), תמיכה לעדותו ניתן למצוא ברשיון הנהיגה שהוגש לבית המשפט לאחר הדיון ובהודעה שמסר במשטרה מיד לאחר התאונה נ/3, בשניהם נרשמה כתובת מגוריו - עקבת מופתי. מוסיף וטוען ב"כ הנתבעת שהנהג לא הזכיר במשטרה ולו במילה את הסיפור שאמו של רמזי נלוותה אליהם ושהם קבעו להיפגש עמה וכו', אכן הנהג לא סיפר על כך, אך מעיון בהודעה נ/3 נראה שהוא לא נשאל כלל על עניין המלווה. הנהג מצהיר שלפני התאונה לא נסע אף פעם בלא מלווה, הוא נסע עם אביו, דודו ולפעמים עם המורה לנהיגה, אלא שעדותו לא נתמכה בעדויות של מי מאותם מלווים שהוא הזכיר, ולפיכך איני יכולה לקבוע פוזיטיבית שכך אכן היה, ברם, על סמך העדויות שבאו בפני אני יכולה לקבוע ואני קובעת שעובר לתאונה, היינו בנסיעה בדרך לקניון מלחה, לפני התאונה, נהג התובע עם מלווה. 4. השאלה המשפטית השאלה נשוא דיוננו, היינו, האם נהיגה בלא מלווה, משמעה נהיגה בלא רשיון נהיגה, נדונה כבר ובשני פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט מחוזיים נקבע שנהיגה שכזו היא נהיגה בלא רשיון נהיגה. התוצאה לגבי הנהג - שהוא לא יפוצה ולגבי התובע שהוא יפוצה על ידי קרנית. פסקי הדין הם ת.א. (חי') 278/00 סוויטאת נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ו - ת.א. (ב"ש) 7241/99 סמיר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'. עוה"ד בלגה בסיכומיו הודיע שהוגשו לבית המשפט העליון ערעורים על שני פסקי הדין הנ"ל, הראשון הסתיים בפשרה והערעור נמחק, בפועל אבנר נטלה על עצמה את התשלום והתיק השני, סמיר - ערעור לגביו תלוי ועומד . אודה ואומר שנוטה אני שלא לקבל את קביעות בתי המשפט המחוזיים, ובקצירת האומר אתייחס למקצת השאלות המתעוררות ואומר דברים אלו, נראה לי שיש לקבוע שתנאי מתנאי הרשיון הופר ואולם המענה לכך צריך להיות במישור הפלילי ולא בדרך של קביעה שאין כיסוי ביטוחי, איני סבורה שיש לאבחן בין הפרה של התנאי נשוא דיוננו, היינו נהיגה בלא מלווה, להפרה של תנאים רבים אחרים, כמו נהיגה בלא משקפיים, או נהיגה עם מספר נוסעים מעל המותר ועוד הפרות שונות של תנאי רשיון הנהיגה, שלגביהם הדעה היא שאין לשלול כיסוי ביטוחי בשל הפרתם ולגבי חלקם אף נקבע כך (ראה: ריבלין תאונות הדרכים (מהדורה שלישית תש"ס-1999) עמ' 14, אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שניה תש"ן) עמ' 129 והפסיקה המובאת שם). למסקנה זו נראה לי שיש להגיע הן על ידי השואה לוגית בין הדברים, והן על ידי בחינת ההיסטוריה החקיקתית של החוק ומטרותיו (ראה: ריבלין לעיל בעמ' 4), נראה לי שתוצאה שקטין שיכול ונפגע מאוד קשה ימצא עצמו בלא מקור פיצוי איננה מתיישבת עם מטרות החוק, ודוק, אין כוונה בדברים אלו להתעלם מהמטרה שלשמה נחקקה התקנה המחייבת נהיגה עם מלווה ועם חשיבות המסר שעל בית המשפט להעביר בכל הנוגע להקפדה על כללי התעבורה ובמיוחד לגבי נהגים צעירים, אלא ששאלות של ענישה זרים לחוק בו עסקינן והמסר של הרתעה אין מערער על חשיבותו, צריך לקבל ביטוי בדרך של ענישה הולמת מכוח הפקודה ולא בדרך של שלילת פיצוי על כל המשתמע מכך, במיוחד לגבי נהגים צעירים, הפיצוי מכוח החוק וענישה על פי הפקודה אלו שני מישורים מקבילים ולדעתי אין לערבב בין השניים. לא ניתן כמובן להתעלם משאלות פרשניות ומשאלות של מדיניות ולפיכך וכיוון שהעניין תלוי ועומד בבית המשפט העליון לא מצאתי לנכון להרחיב בדבר ולקבוע קביעה פוזיטיבית ונראה לי שיש להמתין להכרעת בית המשפט העליון בסוגיה. אם מסיבה כלשהי לא יוכרע העניין בבית המשפט העליון, כגון מחמת פשרה אליה יגיעו הצדדים, יחזור העניין לפתחי ואתן פסק דין. כיוון שכך ועל מנת לנצל את זמן ההמתנה להחלטת בית המשפט העליון, נראה לי לנכון לקדם את התיק בדרך של דיון בבקשה למינוי מומחים. לגבי התובע - במימון ביניים חלקי של שתי הנתבעות ולגבי הנהג - במימון שלו וזאת לאור הסיכון שתביעתו בסופו של דבר לא תתקבל. 5. אני מאפשרת אפוא לצדדים להוסיף ולטעון לעניין מינוי מומחים. משפט תעבורהנהג חדשנהיגה ללא מלווה