החלטה מונחת בפני בקשה להאריך את צו הקפאת ההליכים אשר ניתן כנגד חברת פוייכטוונגר תעשיות בע"מ (להלן: "החברה") ונגד אשכול חברות הבת שלה (להלן: "אשכול החברות"), וכן ליתן אישור עקרוני למתווה מכר (להלן: "המתווה") אותו מציע הנאמן שמונה לחברה המכונה בפי ב"כ הנאמן "הצלה מלמעלה". בנק דיסקונט, וכן הנאמן של חברת בסט-בית, מתנגדים לבקשה, בעוד יתרת נושי החברות, כולל העובדים ויתרת הנושים הבלתי מובטחים, מסכימים לה. עיקר הדרך המוצעת בידי הנאמן הינה כי תערך התמחרות בין משקיעים פוטנציאליים, והזוכה יתן לחברה אשראי בסך 20 מיליון ₪ אשר יזכו למעמד הוצאות פירוק. לאחר מכן, תנתן לו אופציה לרכוש את מניות דבוקת השליטה בחברה במחיר עליו יוסכם בהתמחרות, למשך שישה חודשים. במהלך תקופה זו, יערוך המשקיע בדיקת נאותות ויחליט האם לרכוש את דבוקת השליטה, אם לאו. אם ירכוש את השליטה, כפי שהצהיר הנאמן במהלך הדיון שנערך בפני, יעשה זאת בכפוף לכל חבויות החברה, כולל אובליגו בנקאי, חובות לעובדים, ספקים ורשויות, וכך הלאה. כמו כן, מונחת בפני בקשתו של בנק דיסקונט, המתנגד בתוקף לכל מהלך הקפאת ההליכים, כי הקפאת ההליכים תבוטל, וכי תחת זאת ימונה לחברה כונס נכסים. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ואף נערך דיון בו ניתן לכל אחד מהם לטעון בהרחבה, ניתנת החלטתי זו; הצדדים ועובדות המקרה; 1. חברת פוייכטוונגר היא חברה ציבורית, אשר מתפקדת למעשה כחברת אחזקות, המחזיקה את מניותיהן של שתי חברות בת, השולטות באשכול חברות מסועף. מניותיה של החברה עצמה מוחזקים בידי שתי חברות, והן חברת פוייכטוונגר השקעות בע"מ וחברת משב בע"מ (להלן: החברות המחזיקות), אשר להן מגוון החזקות אף בחברות אחרות. למעשה, עסקינן במארג מסובך של חברות קשורות, הקשורות ביניהן ביחסי גומלין מסועפים של אחזקה וניהול. 2. עקב חקירה שהחלה הרשות לניירות ערך מנהלת כנגד בעלי עניין בקונצרן, החל תהליך של קריסה, במהלכו העמידו הבנקים את חובות הקבוצה לפרעון מיידי. כמו כן, התפטרו מרבית חברי הדירקטוריון של הקבוצה בזה אחר זה. בעקבות מאורעות אלו, והסכנה להתרסקות מוחלטת של החברות, על כל המשתמע מכך, הוגשו הבקשות למתן צוי הקפאת הליכים. 3. לחברה, במצבה דהיום, ציבור נושים גדול, הכולל בין היתר ספקים, עובדים, ורשויות. כמו כן, קיימים ארבעה בנקים, אשר כולם נושים מובטחים בדרגה שווה על נכסי החברה. מתוך אלו, תומכים כולם במתווה, מלבד בנק דיסקונט, אשר לטענתו הינו בעל 29% מערך הנשיה המובטחת. על דבוקת השליטה, אשר הינה נכס השייך לחברות המחזיקות, קיים שעבוד נטען לטובת בנק לאומי (להלן: "בל"ל"). 4. אין חולק, כי חלק גדול מנכסי החברה הינם מוניטין, הון אנושי ובעיקר פרוייקטים וזכויות בפרוייקטים, אשר אם יאבדו יפגע שווי החברה באורח אנוש. נכון למתן החלטה זו, ניטש מאבק משפטי סביב החלטתה של קופת חולים לסלק את החברה מאחד הפרוייקטים שלה. לצורך המשך פעילותה הסדירה של החברה, נדרש צורך, לטענת הנאמן, באשראי בסך 40 מיליון ₪. הבנקים התומכים בהקפאת ההליכים הסכימו לממן מחצית מאשראי זה, בתנאי שיחשב להוצאות פירוק, ובתנאי שימצא משקיע אשר יממן את החצי הנותר. טענות הנאמן; 5. עסקינן במצב חריג, הדורש דרך טיפול יחודית ולא שגרתית; בעוד שמרבית החברות הינן רווחיות בעקרון, נוצרה בעיה חריפה של "חוסר הנהגה" והעדר וודאות לאחר גל ההתפטרויות. דבר זה התבטא אף בדרישות המערכת הבנקאית לקיומו של משקיע כתנאי להעמדת אשראי הדרוש לפעילות בעת הקפאת ההליכים. 6. הפתרון המוצע, של "רכישה מלמעלה", אשר תחייה את החברה, בכפוף לעמידה בתנאי הרשות לניירות ערך, הינו הפתרון העדיף בנסיבות המקרה, זאת הן בשל החזרת החברות לפעילות, זאת תוך הדגשת שני אלו: א. המשקיע יזרים כסף לקופה, וכמו כן יטול על עצמו את חיובי החברה אשר נעשו במהלך העסקים הרגיל. ב. יעשה 'מירוק' של החברה מעסקאות חריגות ולא ראויות אשר נעשו שלא כדין בין בעלי העניין של הקונצרן. 7. מהלך של כינוס נכסים יפגע אנושות בחברה, וזאת במיוחד בשני הפרוייקטים המרכזיים שהחברה עשויה לקבל לידיה. משמעותם של הליכי כינוס או פירוק הינה למעשה סילוק החברה וגרורותיה מהמכרזים דנן ומפרוייקטים אחרים, אשר בסופו של יום יביאו ל"התרסקו כללית" מבלי אפילו נסיון להבריאה. 8. אמנם, ישנם משקיעים המעוניינים בפיצול הקבוצה, אולם לאור המבנה היחודי ויחסי הגומלין בתוכה, אין לפרקה ליחידות, באשר כוחה של הקבוצה טמון במבנה זה, ויש לו ערך עודף, מעל לשווי הספציפי של כל חברה וחברה כיחידה בפני עצמה. טענות עובדי החברה; 9. יש צורך לאשר את המתווה בדחיפות, באשר חלוף הזמן מעמיד סכנה הולכת וגוברת של בריחת לקוחות וסילוק מפרוייקטים. כך יקרה בוודאות אם תתקבל עמדת בנק דיסקונט. זאת, בין היתר, משום שמינוי כונס נכסים מוביל כמעט תמיד אף להליכי פירוק, אשר יאיינו כל סיכוי להתאוששות החברה. 10. אמנם, עסקינן בדרך פעולה בלתי שגרתית, אולם המקרה הוא בלתי שגרתי בנסיבותיו; הליכה בדרך ה"רגילה" לא תביא אלא להתמוטטות החברות ועמם אובדן פרנסת העובדים. טענות בנק דיסקונט; 11. הדברים אמורים בחברה חייבת אשר אינה פורעת הלוואה מובטחת באיגרת חוב; אין הצדקה, במקרה זה, ליתן לחייב למכור את הנכסים, ולמנוע מהנושה המובטח את מימוש זכותו הקניינית ולממשם בעצמו. 12. זאת ועוד; נסיבות המקרה, והעובדה כי מתנהלת חקירה כנגד אותם מנהלים אשר יזמו את מהלך ההקפאה ואחר-כך התפטרו, מעוררות ספק גדול אם חברה אשר כזו זכאית להגנת החוק. מצרוף שני אלו גם יחד עולה החשש, כי רצון החברה למכור עצמה נעוץ ברצון המנהלים לחמוק מאחריותם. 13. מהלכה של הקפאת הליכים זו אינו עומד בקבוע בתקנות החדשות שענינן גם הקפאת ההליכים: א. לא הוגשה תוכנית הבראה תוך 30 יום, כנדרש. אין עסקינן אלא בצריכת אשראי כדי לשלם חובות עבר לנושים בלתי מובטחים. ב. זוהי בקשה להקפאת הליכים בשל כשלי ניהול, אולם לא ניתן מידע מספיק אודות החברות, אף זאת בניגוד לתקנות; חסר מידע פרטני על כל אחת ואחת מחברות האשכול: מה מצבה ופעילותה, האם יש בפניה דרכים חלופיות להשגת אשראי? למעשה, עסקינן בהפקעת זכותו הקניינית של נושה מובטח, בלא ליתן בידו אף מידע הולם. ג. לא הוצגה עמדת הנושה המובטח המתנגד להקפאת ההליכים. 14. הפרוייקטים הגדולים אותם איזכר הנאמן טרם נמסרו לחברה; אין עסקינן אלא בשותפותו בקבוצת מציעים אשר הגיעה לשלב הגמר של המכרז. מאידך גיסא, קופת חולים מבקשת לבטל את זכייתה של החברה במכרז אחר, זאת עקב מצבה של החברה. 15. אין מדובר אלא בחברת אחזקות, בלא כל פעילות עסקית מעבר להחזקת מניות. אין כל סיבה ליתן הקפאת הליכים לחברה זאת, אלא לכל היותר לחברות בת יצרניות המסוגלות להמשיך ולפעול. בנסיבות אלו, לא ברור מה תועלת תצמח לנושים מקבלת המתווה המבוקש. מעבר לכך, הנכסים שימכרו אינם, כלל ועיקר, בגדר סמכותו של הנאמן הנכנס בנעלי החברה, אלא הם שייכים לחברות המחזיקות. 16. מאידך גיסא, הדרך של מכירת נכסים בדידים הינה טובה ומהירה יותר; לא רק שאין צורך לחכות שישה חודשים טרם יתקבל הכסף, אלא שכך נמנעת אף הסכנה לפיה המשקיע יחזור בו או יבקש לנצל את כוחו לפתוח מחדש את תנאי העסקה, וכך ימצאו הנושים עצמם מול שוקת שבורה. אמנם, אכיפת אג"ח מעדיפה את הנושה המובטח הספציפי על יתר הנושים, אולם זאת הינה , בדיוק, מהותה של איגרת חוב. מאידך גיסא, אף כונס נכסים הינו שלוח בית המשפט, וחובה עליו לפעול בהגינות, בלא להתעלם מן האינטרסים של יתרת הנושים. 17. לעניין הרחבת הצו: א. למנהל המיוחד לא היתה כל סמכות לבקש צו הקפאת הליכים כנגד חברות אחרות, בעלות הנהלה עצמאית שאינה כפופה לו, באשר לא הופקד עליהן. ב. לא ניתן לבצע מהלך כה גורף של הקפאת הליכים כנגד מספר כה גדול של חברות, זאת באשר כמה מהן בלתי מתאימות להליך זה בעליל; כך למשל חברות זרות, או חברות שאין להן כל פעילות כלכלית. 18. מכל הסיבות דנן, יש לבטל את הקפאת ההליכים ולמנות כונס נכסים זמני לחברה. טענות הבנק הבינלאומי; 19. בנק דיסקונט אינו אלא מיעוט מתוך קבוצת נושים מובטחים שווי מעמד, כך שקבלת עמדתו תפגע ביתר חברי אותה קבוצה. 20. לעת עתה, הנקודה החשובה אינה אופן חלוקת התקבולים, אלא מיהות הרוכש ויכולתו לעמוד בהתחייבויות הקבוצה. לא ברור איזה יתרון מוצא בנק דיסקונט במינוי כונס. תגובת בל"ל; 21. תקנות הקפאת ההליכים כלל אינן ישימות במקרה דנן, באשר ספק אם צפו טיפול באשכול כה מורכבך וסבוך שכזה. 22. אין עסקינן בחברה המוכרת עצמה בסתר, אלא בהליך בפיקוח בית המשפט והכנ"ר. נכון הוא, שלפי המתווה מוכרים מניות שמשועבדות בשעבוד ספציפי לבנק לאומי. לא מובנת הסיבה בשללה מלין בנק דיסקונט על כך כי ההסדר מביא תועלת אף לבל"ל, באשר איש מהנושים אינו ניזוק מכך, נהפוך הוא. תגובת הנאמן להתנגדות בנק דיסקונט; 23. המתנגד מתעלם בטענותיו מהקשרים המסועפים בין החברה לחברות האשכול שתחתיה, כולל ערבויות צולבות. למעשה, בבקשתו שלו עצמו, מעיר בנק דיסקונט, כי אם ימונה כונס לחברה, יהיה מקום להקפאת הליכים כנגד חברות האשכול. אם התנגדותו של בנק דיסקונט נובעת אך ורק ממיהות בעל התפקיד, הרי שהנאמן וב"כ מוכנים לפנות מקומם לטובת העניין. 24. הכנסת החברה לכינוס ופירוק תשמוט אפשרותה לזכות בפרוייקטים; אכן, לא יהיה צורך באשראי נוסף, שכן לא תיוותר פעילות לממן! 25. יתכן, ובנק דיסקונט מבקש להגיע לכינוס, בשל העובדה כי המשך ההקפאה עשויה להוריד את חלקו בנשיה המובטחת ל 16%, זאת לאחר שתופחת הלוואה שנתן בנק דיסקונט "גב אל גב" לחברת החשמל, דרך חברת פוייכטוונגר תעשיות בע"מ, וזאת על-מנת לעקוף את נהלי בנק ישראל. במקרה כזה, עשוי בנק דיסקונט לאבד את "הגוש החוסם" שלו באספת הנושים. 26. אין כל חשש לחלוקת כספים המנוגדת לדין, באשר הכספים שיתקבלו יוחזקו בנאמנות ויחולקו אך ורק באישור בית המשפט ועל-פי דין. עמדת כונס הנכסים הרשמי; 27. המתווה המוצע הוא הראוי, וכל הנושים למעט בנק דיסקונט הסכימו לו, באשר הוא מטיב עם כל הנושים. כאשר עסקינן במחלוקת שמהותה דרך מקסום התמורה, יש להכריע לפי עמדת רוב הנושים. 28. לעניין המתווה, הכנ"ר מסכים לו, בכפוף לשתי הבהרות: א. הכספים שיתקבלו יחולקו רק לאחר תשלום ההתחייבויות אותן הזכיר הנאמן בדבריו. ב. מן הראוי להבטיח את אפשרות החקירה של המעשים שנעשו בחברה ובאשכול החברות הקשורות עובר לקריסתן. טענות הנאמן של חברת בסט בית; 29. הנאמן של חברת בסט-בית טוען אף הוא כנגד המהלך, במיוחד כנגד המהירות היתרה בו לקה, אשר מונעת הגשת דוחות והערכות שווי כדין; עיקר טענתו היא כי אין כל סיבה להחפז ולהתקשר עם משקיע, באשר הבנקים נתנו מניה וביה אשראי לחברות ולאשכול. לעניין זה, מוסיף הנאמן של בסט-בית וטוען, כי חלק גדול מהאשראי המבוקש הינו עבור תשלום חובות עבר לספקים, אולם מרגע שנכנסו החברות להקפאת הליכים, אין כל צורך בתשלום אלו. עד כאן העובדות וטענות הצדדים, ולהלן החלטתי; 30. הבקשות העומדות בפני היום אינן בגדר השלב הסופי של הקפאת ההליכים, קרי, דיון בהסדר נושים ובהתנגדויות לו, לאחר שזה גובש והועמד להצבעתן של אספות הנושים. עסקינן למעשה בשלב ביניים מוקדם יחסית, והוא החלטה הבאה לאחר הדיון הראשון אשר נערך במעמד כל הצדדים. אין עסקינן, בשלב זה, עדיין בהכרעה בזכויות הצדדים ובאופן חלוקת התמורה ביניהן, אלא בשאלות מקדמיות ובסיסיות יותר: א. האם עמדה החברה ב"מבחן הסף" הראשוני, והוכיחה את היותה ראויה להגנת בית המשפט? במסגרת שיקול כללי זה, נשקלים הן שיקולי מדיניות וכדאיות כלליים, והן השאלה הספציפית של מאזן הסיכונים והסיכויים הטמון בעצם תקופת הקפאת ההליכים. ב. האם המתווה הכללי שמציע הנאמן הינו ראוי, ויש לנסות ולהגשימו על-ידי משא ומתן עם מציעים, או שמא דינו להדחות על הסף, לטובת דרכי מימוש או מכר כדאיות יותר? 31. בשלב זה, כאמור, אין נדרשת מהנאמן והחברה הצגת הסדר ופתרונות מגובשים לכל פרטיהם ודקדוקיהם, אלא אך עמידה בנטל בסיסי של שכנוע, כי מוצדק ליתן בידם הזדמנות לנסות ולגבש תוכניות אלו: זאת הן מבחינת הסיכוי לממשן בסופו של יום, והן תוך התייחסות למידת הסיכון והנזק אשר נוטלים הנושים על עצמם אם תכשל ההבראה בסופו של יום. זו הסיבה בגינה, תמוהה בעיני עמדתו של בנק דיסקונט, הקובל על כך כי לא הוצגה בפניו תוכנית הבראה מגובשת בתוך 30 יום. אמנם, זוהי מצוות התקנות החדשות לעניין הקפאות הליכים; אלא, שספק גדול בעיני אם התכוונו התקנות דנן לחול בנסיבות השונות בתכלית מהמקרה ה"רגיל" ו"הפשוט" של חברה בודדת שנקלעה לקשיים. נקל לראות, כי כאשר עסקינן בקונצרן מסועף, בעל מערכים מורכבים של אחזקות ונשיה, הרי עמידה על דרישות פורמליות של צורות ומועדים קצרים הינה חסרת הגיון; אין משמעותה, למעשה, אלא ויתור מראש על כל נסיון רציני להבריא את הקונצרן. דומה, כי לא לכך התכוון מחוקק המשנה כאשר אמר דברו. לא זאת אלא אף זאת; התקנות החדשות, ככל דבר חקיקה, אינן עומדות אך ורק בפני עצמן, אלא יש לקוראן בכפוף ובהרמוניה עם הדין הקיים ואף, כפי שקבעה ההלכה הפסוקה לא פעם, עם עקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית, השואפת לעודד הבראת חברות בקשיים ולא לחבל בה. כמו כן, אין בתקנות החדשות כדי להפקיע את שיקול הדעת השיפוטי, על גמישותו והתאמתו לנסיבות המקרה. כך תמיד, וכך במיוחד בנסיבות חריגות במובהק, כנסיבות המקרה דנן. 32. אין ספק בעיני כי התקנות החדשות, עליהן משליך ב"כ בנק דיסקונט יהבו, בטיעוניו, לא כוונו, חד משמעית, למצב מורכב ומסובך כגון קבוצת החברות בהן עסקינן. דווקא מקרה זה מוכיח כי החיים עולים לעתים על כל דמיון, ומתקין התקנות לא צפה "עסק ביש" שכזה. למעלה מהצורך אעיר; התקנות אשר "הגיחו" סוף סוף לאויר העולם הינן למעשה הוראות שהותקנו, בין היתר ובעיקר,כתוצאה מבקשות שהובאו בעבר בפני בית המשפט, וההחלטות שניתנו בעקבותיהן. למשל, ספק בעיני, אם ניתן היה "להציל", בזמנו, את חברת "כור" אם התקנות הנוכחיות כפי נוסחן והדרישות העולות מהן, היו נר לרגליו של בית המשפט בזמנו. התקנות באו לעולם, וטוב שכך, כדי להניח אבני דרך והנחיות כיצד להגיש ולהתייחס לבקשה להקפאת הליכים, מה רצוי לכלול בה וגו'. ספק בעיני אם רשימת הדרישות והמועדים הינם רשימה סגורה ואין בילתם. התקנות כלשונן תואמות מקרים "קלאסיים" אם ניתן לומר כך, של חברה בקשיים, הן קשות ביותר ליישום במקרים מורכבים וקשים כגון אשכול חברות, ובמיוחד זה שבפני. 33. דומה כי אין מחלוקת בין הנושים השונים שחלק מהחברות שבאשכול היו מהחברות האיתנות במשק. על כן לעניין תוכנית הבראה, יאמר, אין עסקינן בחברות אשר סיבת קריסתן העיקרית הינה שינוי בתנאי השוק, או גורם "כלכלי" אחר, הדורש תוכנית הבראה כלכלית "טיפוסית", אשר עיקר עניינה חסכון בהוצאות, צמצומי כח אדם וכיוצא באלו. אמנם, יתכן מאד כי אף אלו ידרשו לחברה דנן ולאשכול החברות הקשורות בה; אלא שמנסיבות המקרה עולה, לכאורה, כי סיבת הקריסה הינה כשלים ומעשים שלא כדין בתחום ניהול החברות, אשר הביאו לחקירה בידי הרשות לניירות ערך. במיוחד, עסקינן בחשדות לעריכת עסקאות לא כשרות ושלא במהלך העסקים הרגיל בידי בעלי עניין. בנסיבות אלו דומה, כי דווקא בתוכנית המוצעת, הכוללת החלפת ההנהלה ו"מירוק" החברות מעסקאות אלו, קיים גם קיים גרעין חשוב וחיוני של תוכנית הבראה, אשר עיקרה בידוד העסקאות הכשרות וקיומן, תוך נסיון למצוא יד מנווטת חדשה לחברה, אשר תשיב את אמון הציבור בה. כל זאת, מתוך הנחת יסוד לכאורית שלא נסתרה, הגורסת כי עסקינן בחברות אשר רובן סולבנטיות ביסודן. דומה, כי אף בנק דיסקונט מאשר זאת בין השיטין, הוא טען בבקשתו כי אם יתמנה כונס מטעמו לחברת פוייכטוונגר תעשיות בע"מ, יסכים להקפאת הליכים כנגד חברות האשכול הקשורות בה. מה לו, אם כן, כי ילין על מעשי הנאמנים בעניין זה? היא היא הנותנת, והמחזקת, את שנאמר לעיל כי אין מדובר במהלך רגיל ומקובל של הקפאת הליכים. 34. טענתו הבאה, והעקרונית, של בנק דיסקונט, הינה קבילה על כך כי החברה (אשר איננה לשיטתו אלא בגדר חייב), היא שתנהל את הליכי המכר לפי שיקול דעתה, בעוד הוא יאלץ לעמוד בצד ולהמתין, חרף היותו נושה מובטח בעל זכות קניינית. המשכו של אותו קו טיעון מביע הבנק המתנגד חשש, כי נסיבות המקרה ואופן קבלת ההחלטה על צו ההקפאה מעוררות את החשד כי אין עסקינן אלא בנסיון של החברה או מנהליה לחמוק מאחריות למעשים ומחדלים שלא כדין אשר נעשו עובר לקריסה. אלא, שאין בטענה זו, בנסיבות המקרה, כדי להכריע את הכף לטובת בנק דיסקונט, וזאת ממשקלם המצטבר של כל הטעמים הבאים: א. דומה, כי בנק דיסקונט בחר להתעלם מכך, כי עצם מהותה של הקפאת הליכים באשר היא הינה "הפקעת כוחות" מסויימת מהנושה, זאת לטובת הליך קולקטיבי ומוגבל בזמן של הסדר. דומה, כי לו היינו לוקחים את העקרון המוצע בידי הבנק המתנגד כפשוטו, לא היה מקום כלל ועיקר להקפאת הליכים. זאת, למצער, כל אימת שאחד הנושים בוחר להתנגד לה. זאת ועוד; הבנק המתנגד אינו מדייק בטענתו, כי החייב הוא זה אשר זכאי לממש את הנכסים כראות עיניו, כאילו היה סולבנטי לכל דבר ועניין. אכן, כאשר בהקפאת הליכים עסקינן, הרי ההסדר נעשה, באופן פורמלי, בידי החברה החייבת. אלא, שהאורגן המופקד על גיבוש ההסדר והוצאתו לפועל אינו בעלי השליטה הקודמים של החברה, אלא נאמן או מנהל מיוחד, אשר הינם זרועו הארוכה של בית המשפט. זאת ועוד; מהלכיו ופעולותיו של הנאמן כפופים לפיקוח שוטף של כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט. יוצא, כי הדין הכיר זה מכבר ב"הפקעת הכוחות" עליה מלין הבנק המתנגד, זאת בכפוף למערכת איזונים עקרונית. אי לכך, אין כל יסוד לטענה (מן הבחינה המהותית) כי החייב דווקא הוא בעל המילה האחרונה לעניין דרך מימוש נכסיו. בצדק העירו הן הנאמן והן הכנ"ר, כי לא יתכן בנסיבות המקרה כל מכר או התקשרות חוזית מחייבת, בלא שאלה יעברו את הליכי האישור המתאימים בבית המשפט, ואין כל סיבה לחשש מ"פעולות סתר" במהלכן יטשטשו בעלי העניין את עקבות פעולתן. יש להוסיף, לעניין זה, אף את דרישת הכנ"ר, אליה אני מצטרפת ביתר שאת וללא סייג, כי התקדמות הליכי ההסדר בעתיד תותנה בהבטחת אפשרות לחקירה ממצה של המנהלים ובעלי העניין. אף בכך יש כדי להפיג את חששו של בנק דיסקונט בעניין מהות הקפאת ההליכים והמטרות אותה היא משרתת. ב. מסיבה זו, לא ירדתי לסוף דעתו של בנק דיסקונט, באשר התייחס לאורך טיעוניו אל הנאמן ובאי-כוחו, כאילו אין הם אלא "זרועו הארוכה של החייב", או ליתר דיוק בעלי השליטה בחברה החייבת. לא מיני ולא מקצתי; עסקינן בבעלי תפקיד המשמשים "זרועו הארוכה" של בית המשפט, ולא הוכחה תלות בינם לבין בעלי השליטה החשודים במעשים שלא כדין, אליהם כיוון בנק דיסקונט בדבריו. זאת ועוד; בנק דיסקונט נמנע אף מלהרים את "הכפפה" אשר הוטלה לפתחו, ולהציע נאמן חלופי ומוסכם תחת בעל התפקיד הנוכחי. זאת ועוד; בתגובה על טענות העובדים ונושים אחרים החוששים כי כונס נכסים לא יתאמץ אלא כדי לגבות את חובו של הנושה המובטח אשר מינה אותו, ענה בא-כוחו המלומד של בנק דיסקונט בבטחון, כי אין חשש כזה. כל כך למה? משום שכונס נכסים אינו אלא זרועו הארוכה של בית המשפט, אשר חזקה עליו כי יפעל ביושר לטובת כלל ציבור הנושים, חרף קשריו עם הבנק אשר ביקש את מינויו. אם כך לעניינו של כונס נכסים, במה נבדל עניינו של נאמן בהקפאת הליכים? ג. סוגיה עקרונית נוספת, העומדת לרועץ לבנק דיסקונט, הינו השוני המהותי בין נסיבות המקרה דנן, לבין המקרה ה"טיפוסי" של נושה מובטח המתנגד להקפאת הליכים ומעדיף כינוס נכסים על פניו. אין עסקינן, בנסיבות המקרה דנן, בנושה מובטח השולט לבדו על גורל בטוחתו; בנק דיסקונט אינו אלא מיעוט בקרב קבוצה של ארבעה נושים מובטחים במעמד שווה, החולשים כולם על נכסי החברות. אי לכך, אין נושה מובטח יכול להשמע בדד בנסיבות המקרה בטענת "עם לבדד ישכון", כאילו אומד-דעתם של יתרת הנושים המובטחים אינו נוגע לו ואינו מחייב אותו, נהפוך הוא. משהביעו יתרת הנושים המובטחים את דעתם, כי המשך ההקפאה בשלב זה הינו כדאי, או למצער הינו סיכון שכדאי ליטול כדי להמנע מקריסת החברות והעמדת כל הנושים בפני שוקת שבורה, אין בנק דיסקונט יכול להשמע בטענה כי זכותו הקניינית עומדת לו ללא מיצר כנגד כל זאת, אלא שומה עליו ליתן טעמים מצויינים אשר די יהיה בהן להצדיק התערבות שיפוטית אשר תהפוך את דעתם של רוב הנושים ותצא נגדם. 35. טענה נוספת של בנק דיסקונט, הקשורה בטבורה לטענותיו אשר נידונו לעיל, הינה הטענה כי בשל מעשיהם ומחדליהם הנטענים של בעלי השליטה בחברה, אין החברה ואשכול החברות הקשורות בה זכאיות להגנת הדין. אינני יכולה לקבל טענה זו; יהיו אשר יהיו מעשים ומחדלים לכאוריים אלו, הרי אין נימוק למוטט חברות סולבנטיות, תוך גדיעת מקור פרנסתם של מאות עובדים ופגיעה אנושה בכל ציבור הנושים. זאת, באשר משעסקינן בהקפאת הליכים (להבדיל, למשל, מהפטרו של חייב פושט רגל), הרי שהשיקולים המנחים אינם "הענשה" של בעלי השליטה הקודמים; לעניינם של אלו, קיימים בדין מגוון של כלים, כגון חקירות, נקיטת הליכים אישיים כנגד בעלי השליטה ונכסיהם, ואף העמדה לדין פלילי במקרה הצורך. כל עוד לא עומדת הקפאת ההליכים בדרכם של הליכים אלו, אין כל מקום לתת לעצם המעשים הנטענים משקל עצמאי העשוי להכריע את הכף כנגד ההקפאה. השיקולים המנחים בעניינה של הקפאת הליכים היו ונותרו טובת הנושים, העובדים והציבור בכללותו, אשר תומכים ככל הניתן בהבראת חברות, להבדיל מחיסולן. זאת ועוד; דומה כי מטרותיו המוצהרות של המתווה דנן, אשר כוללות ניתוק החברות מבעלי העניין הקודמים שלהן ומכירת השליטה בהן למשקיע, תוך שמירת זכויות הנושים מחד גיסא, ו"מירוק" החברות מחיובים נשוא עסקאות לא כשרות של בעלי עניין מאידך גיסא, הינם די והותר כדי להפריד בין הראוי להגנה לבין הבלתי ראוי להגנה. אין, בנסיבות המקרה, כל סעיף "בעייתי" כגון מתן הפטר לחובות אישיים של בעלי העניין, או מתן 'חסינות' מפני חקירה, נהפוך הוא. אי לכך, אין בנימוק זה של בנק דיסקונט כל עילה לביטול הקפאת ההליכים, ודין טענתו זו להדחות. 36. בשלב זה, מן הראוי לרדת למהותה של המחלוקת העיקרית נשוא ההחלטה דנן: האם ההליך המיטבי לכאורה למיקסום תועלת הנושים הינו המתווה המוצע בידי הנאמן, הכולל "הצלה" של הקונצרן כיחידה אחת, או שמא מכר נכסים רגיל, אשר עשוי להתייחס לכל חברת בת/נכדה/נינה כיחידה נפרדת. כמו כן, יש לדון במסגרת זו בשאלה, מה תהיה השפעתה של כניסת החברה לכינוס נכסים על ערך נכסיה ועל התועלת שיפיקו הנושים בסופו של יום. לעניין זה, טוען בנק דיסקונט את הטענות הבאות: א. החברה עצמה אינה אלא חברת אחזקות, בלא פעילות עצמאית. אי לכך, אין כל הצדקה להנציח את פעילותה בהקפאת הליכים, ואין כל מניעה מלהכניסה לכינוס - משל אם תכנס לכינוס יקבלו נכסיה גוון אחר מאשר בהקפאה. מוסיף בנק דיסקונט ומעיר, כי במקרה שתוכנס החברה לכינוס, לא יתנגד להקפאת הליכים כנגד חברות האשכול הקשורות בה "מלמטה". ב. הליך מכר חלקיו השונים של הקונצרן לחברות אחרות הינו הליך כדאי יותר, זאת באשר עסקינן במכר מהיר ומוחלט, אשר אינו כולל שהות בת מחצית השנה, במהלכו יכול המשקיע לחזור בו או לדרוש את פתיחת המחיר מחדש, תוך העמדת הנושים מול שוקת שבורה. ג. הקונצרן כמכלול, כולל מספר חברות אשר נחזות להיות בלתי פעילות, ואשר אין כל הצדקה ליתן להם הקפאת הליכים. לפי קו מחשבה זה, הפרדת הגורמים היצרניים מגורמים אלו עשויה להטיב עם הנושים. ד. אין משקל רב לפרוייקטים אותם הזכיר הנאמן, באשר לאו פרוייקטים הם, אלא אך התמודדות על פרוייקטים בהליכי מכרז. זאת ועוד; מניה וביה, החלו בעלי פרוייקטים אחרים, כגון קופת חולים, לבטל את זכיית החברה בהם, וזאת עקב מצבה ונסיבות המקרה. 37. אלא, שלאחר עיון בטענות אלו ושמיעת תשובת הנאמן להן, נחה דעתי כי אין אף בהן כדי לקבל את טיעוניו של בנק דיסקונט. זאת, באשר הוכח בפני כי דווקא הסעד המתבקש על-ידו, מינוי כונס, יפגע אנושות בחברה ובכל נושיה. א. אכן, עסקינן בחברה שהיא חברת אחזקות. אלא, שהבנק המתנגד מתעלם (ושמא לא בכדי) מהקשרים הענפים והמסועפים בינה לבין חברות הבת, ומן הערך המוסף שבקיום הקונצרן כיחידה פעילה אחת. בנסיבות העניין דומה, כי אף אם אין החברה דנן בגדר "הידיים היצרניות" של הקונצרן, הרי יתכן מאד והיא פועלת כ"מרכז עצבים", אשר חיסולו עשוי לפגוע קשות בפעולת חברות הבת היצרניות. למצער, כך סבורים כל הנושים האחרים מלבד בנק דיסקונט, לרבות שאר הנושים המובטחים. בנסיבות המקרה, אין מסקנה זו נראית כה מופרכת, עד שהיא מצדיקה את התערבות בית המשפט. זאת וגם זאת; הבנק מתעלם בדבריו מטענתה הנכונה של באת-כוחם של העובדים בעניין משמעותו מרחיקת הלכת של כניסה למצב של כינוס נכסים; לעצם קיומו של מצב זה, המרמז על אי-סולבנטיות ועל סוף דרכה של החברה, יש השלכה לעניין נכונותם של לקוחות להוסיף ולהעסיק או להתקשר עם החברה. קל וחומר, שהדבר יחסל ברמה גבוהה של וודאות את סיכויה של החברה לזכות במכרזים בהם היא מתמודדת כעת. זאת, שלא לדבר על כך כי לאחר בקשת כינוס, אף בקשת הפירוק אינה מאחרת לבוא. אין צורך להכביר מילים בדבר משמעותו הסופנית של הליך פירוק, ואפילו רק של הנחת בקשת פירוק, לגבי חברה אשר מירב נכסיה הינם מוניטין, הון אנושי וחוזים ארוכי טווח. ב. אין חולק, כי הליך מתן האופציה למשקיע, על השהות בת מחצית השנה ואפשרות הכשלון המאוחר הטמונים בה, הינו הליך הכרוך בסיכונים לא מעטים מבחינת הנושים. אלא, שלאור נסיבות המקרה לא שוכנעתי כלל ועיקר כי הליך כינוס נכסים, על כל נזקיו אשר נמנו לעיל יטיב עם החברה יותר, וזאת בלשון המעטה. דווקא העובדות עליהן מסתמך בא-כוחו של בנק דיסקונט, לעניין המכרזים וביטול החוזה בידי קופת-חולים, פועלים כנגד עמדתו, באשר הם מבהירים היטב את הצפוי להתרחש, אם וכאשר תקלע החברה לכינוס. למצער, מן הראוי לשוב ולהזכיר את ההלכה המבוססת כי שיקולי כדאיות הינם, בראש ובראשונה, עניין לציבור הנושים להחליט בו, ובית המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול דעתם זה, אלא בנסיבות קיצוניות. נסיבות אשר כאלו לא הוכחו בנסיבות המקרה דנן, נהפוך הוא. בכל טיעוניו הארוכים של בנק דיסוקנט לא מצאתי ולו שמץ תשובה לעניין זה. ג. אין חולק, כי הקונצרן כולל מספר רב של חברות בנות, אשר יתכן וכמה מהן אינן פעילות, או אינן ראויות להקפאת הליכים. אלא מאי? אין עסקינן, בשלב זה, אלא בשאלה הראשונית והעקרונית, האם לאשר את המתווה הכללי, אם לאו. קרי, האם מן הדין "להנשים" את הגוף כמכלול, או שמא לבתרו כבר עתה לחלקים, תוך חיסול הקונצרן ככזה. בשלב זה, כאשר הקפאת ההליכים עודנה בראשיתה, דומה כי מוקדמת השעה לבחון כל חברה וחברה בדקדקנות, ולבדוק האם הינה ראויה להתקיים, אם לאו. לא מן הנמנע כי בסופו של יום, למרות הכל, תהיינה חברות בתוך האשכול אשר לא תתאוששנה ותסיימנה את פעילותן בפירוק. אין מקום כבר עתה לפרק את האשכול, בהשאלה, לענבים בודדים. חלק גדול מחוסנו של המהלך הוא בהשארת אשכול החברות בשלמות. דווקא צו ההרחבה, עליו מלין בנק דיסקונט, בא כדי "להרגיע" את ה"שטח" למנוע התדרדרות והתרסקויות יחידות שעלולות למוטט את כל האשכול. ואז בודאי לא יהיה מה להבריא. דווקא מכירת דבוקת השליטה "מלמעלה" מותירה את הנכסים - החברות והכלול בהן (מלמטה) תוך שמירת על ערכן שלא יתדרדר. דבר זה לא יכול להתקיים במסגרת הליכי כינוס. השלב הנאות לכך יגיע, כאשר ינתן "יצוב" ראשוני לגוף ולמרכז העצבים שלו, זאת מתוך הנחה כי על הקונצרן, בעיקרון, להמשיך לפעול ככזה תוך מיצוי הפוטנציאל שבערך המוסף שלו. אזי, ולאחר שניתן יהיה לקבל תמונה כללית בהירה יותר, תוך פתיחה בתהליך ניפוי העסקאות החריגות, תגיע אף השעה לבחון את חברות הבת ולהחריג מהקפאת ההליכים את "האיברים המיותרים", אשר הינם בלתי פעילים או בלתי ריווחיים. בעניין זה, דומה כי בנק דיסקונט מבקש להקדים את המאוחר, ואין מקום לקבל גישה זו. ד. מעבר לכל שנאמר לעיל, עולה עוד שיקול חשוב; בעוד רובם המוחלט של הנושים תומכים בהארכת הקפאת ההליכים, וטוענים כי הפסקתה תגרום נזק בלתי-הפיך, הרי שבנק דיסקונט לא השכיל להוכיח (מעבר לטענה העקרונית על פגיעה בזכות הקניין שלו), מה נזק יגרם לו מהארכת הצו ואישור המתווה, אם בכלל. זאת במיוחד לאור עמדתו, כי אם ינתנו "מושכות" הכינוס בידיו, ישקול בחיוב הקפאת הליכים לאשכול החברות הקשורות. אלא, שאף בלא עמדה זו, לא ראיתי מה נזק יגרם לבנק מהארכה של הצו ובדיקת האפשרות להגיע להסדר כללי של הקונצרן שכזה. למצער, נזקים אלו הצפויים מהוצאות הפירוק הצפויות בגין אשראי, נופלים בבדיקת מאזן הנוחות באופן ניכר מהנזקים אשר צופן הליך כינוס לכל ציבור הנושים ולאינטרס הציבורי. דומה, כי בסופו של ענין, עיקר טרונייתו של הבנק המתנגד אינה מופנית אלא לעובדה כי מכר הנכסים לא יופקד בידיו (קרי, בידי כונס מטעמו), אלא בידי נאמן אשר לא הוא מינה. בכך, על רקע נסיבות המקרה ובמיוחד על רקע קיום קבוצת נושים מובטחים במעמד שווה, אין די כדי להפוך את רצונם של מרבית הנושים בהקפאת הליכים. 38. משהגענו לכאן, ונמצא כי דין טענותיו המרכזיות של בנק דיסקונט להדחות, לא נותרה אלא טענה נוספת ואחרונה שלו, העוסקת בחריגת הנאמן מסמכותו: לשיטתו, לא היה הנאמן מוסמך לבקש הקפאת הליכים בשמן של חברות בת, אשר להן דירקטוריונים אשר לא קיבלו החלטה לבקש הקפאת הליכים כדין. מוסיף הבנק המתנגד וטוען כי הנכסים אותם מתעתד "המתווה" למכור, קרי, דבוקת השליטה בחברה, אינם נכסים עליהם יש לנאמן סמכות כלשהי, באשר אין הם אלא נכסיהן של החברות המחזיקות. דין טענה זו להדחות, על שני ראשיה; ראשית; ספק גדול אם יש לאחד הנושים מעמד לטעון טענות בשם דיקטוריון של חברת בת. שנית; לגופו של עניין, מתעלמת טענה זו לא רק מהשליטה ומהקשר ההדוק בין חלקי הקונצרן (כולל ישיבתם, במקרים לא מעטים, של אותם דיקטורים משני צידי המתרס), אלא גם מזהות האינטרסים ומהבעיה המשותפת לכל החברות דנן, הכרוכה בהתפטרות חלק נכבד מהנהלתן, אשר הותירה אותן בלא יד מנווטת. כמו כן, אם אכן התקבלה החלטה אשר כזו בניגוד לדעת האורגנים המורשים של אותן חברות, מדוע לא מחו אלו על הפקעת סמכויותיהם? מדוע לא פנו בבקשה לבטל את הקפאת ההליכים, באשר זו לא ניתנה על דעתם? יוצא, כי אין עסקינן אלא בטענה פורמליסטית ללא תוכן מהותי, אשר טוב היה לה אלמלא היתה מועלית כלל ועיקר. דין דומה חל, מכח קל וחומר, לגבי טענת הסמכות למכור את דבוקת השליטה; זאת באשר לא די בכך כי מכירתה משפרת לאין-ערוך את מצב החברות המחזיקות, אשר נקלעו אף הן למשבר ולהקפאת הליכים, אלא שנאמני אותן חברות התייצבו בפני בעת הדיון והצהירו במפורש על תמיכתם במהלך. מסיבות אלו, דין התנגדותו של בנק דיסקונט להקפאה ולאישור מתווה המכר, וכן דין בקשתו לבטל את צו הקפאת ההליכים להדחות. 39. כעת, לא נותר אלא לדון בטענותיו של נאמן חברת בסט בית; אקדים ואומר, לעניין זה, כי דין התנגדות זו להדחות על הסף, וזאת מן הטעם הפשוט של העדר מעמד להגישה; אין עסקינן אלא בנאמן הבא בנעלי בעל השליטה בחברה אשר מחזיקה חלק ממניותיה של אחת החברות המחזיקות את מניות פוייכטוונגר תעשיות. קרי, לכל היותר אין עסקינן אלא במי שעומד באופן חלקי בנעליו של בעל השליטה בחברה החייבת, אשר החזקותיה משועבדות מניה וביה לבנק לאומי, התומך בהקפאת ההליכים. הלכה פסוקה היא, כי לבעלי מניותיה של החברה, להבדיל מנושיה, אין משקל מכריע בהליכי הסדר כפוי הנעשה בבית המשפט לענייני חדלות פרעון. זאת, כשם שאין לחייב "רגיל" מעמד בדבר בחירת דרך המימוש של נכסיו בהליכי פשיטת רגל (לעניין זה, ראה בהחלטתי בפש"ר 466/93, גרבש נ' שלף). בכך, נבדל מעמדו של בעל תפקיד אשר בא בנעליו של אחד מבעלי המניות ממעמדו של הנאמן לחברה בהסדר עצמה, אשר מעמדו מקביל למעמד מפרק או נאמן בפשיטת רגל. אלא, שבנסיבות המקרה, דין התנגדותו של נאמן בסט-בית להדחות אף לגופה; מוטיב חוזר ונשנה בטענותיו של המתנגד דנן היה כי "אין סיבה למהר", ומן הדין לעכב את הליכי אישור המתווה, זאת בכדי להציג בפניו דוחות ולערוך הערכות שווי מדוקדקות. יגעתי ולא מצאתי, הכיצד יכול היה הנאמן המלומד שלא ליתן דעתו לכך, כי אם יושהו הליכי אישור המתווה, דבר אשר יגרום לבריחת לקוחות החברה ולסילוקה מפרוייקטים בהם היא מעורבת, לא תהיה כל תועלת מרובה בהערכות שווי מלומדות, באשר לא יהיו עוד נכסים משמעותיים להערכה. מקוממת לא פחות היא טענתו של נאמן בסט-בית, כי בכל מקרה, אין צורך במשקיע בדחיפות, משום שהבנקים נתנו לחברה אשראי מספיק. דומה, כי הנאמן ביקש להשתמש בכספם של הבנקים לצורך הפעלת חברה, וזאת תוך התעלמות מן התנאי המפורש שהתנו, כי מתן אשראי זה מותנה במציאה מהירה של משקיע אשר יעמיד לחברה אשראי נוסף בסך דומה של עשרים מיליון ₪. האם סבר הנאמן ברצינות, כי ניתן לקחת את כספם של הבנקים ולעשות בו שימוש תוך התעלמות מהתנאה זו, כאילו היתה הענקת אשראי מצידם חובה שבדין? 40. זאת ועוד; המתווה המוצע כולל, בלוא-הכי, התמחרות בין כל המציעים שיבקשו לרכוש את הקונצרן, תוך בחירת ההצעה הטובה ביותר שניתן להשיג בנסיבות המקרה. יוצא מכך, כי תהיה הערכת השווי אשר תהיה, אין בה אלא כלי עזר להערכת כדאיות ההצעות, דבר אותו ניתן לעשות אף בשלב מאוחר יותר, ערב אספות הנושים. זאת, כאשר ישנו סיכוי רב כי החלופה לאישור המתווה הינה מעבר לכינוס נכסים, על כל המשתמע מכך. לעניין זה האחרון, לא היתה בפי נאמן בסט-בית כל תשובה מספקת. אכן, מר דוד הבי, בעל השליטה בבסט-בית אשר הינו אף בעל עניין בפוייכטוונגר תעשיות מתנגד לאישור המתווה וטוען כי ישנם דרכים אחרות, טובות יותר, למקסם את שווי נכסי החברה. אלא, שדרכים אלו לא התקבלו ככל הנראה על דעתו של אף אחד מן הנושים, להוציא אולי בנק דיסקונט (ואף מפיו לא שמעתי דברים מפורשים בעניין זה). לאור ההלכה, כי לבעל עניין בחברה אין מעמד להכתיב לנושים את עמדתו בעניין כדאיותם של דרכי מימוש, הרי שאין בהתנגדות זו, לכשעצמה, כל סיבה אשר תצדיק המנעות מאישור המתווה המבוקש. 41. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לאישור המתווה להתקבל, וזאת בכפוף לסייגים אשר בעמדת כונס הנכסים הרשמי, מס הכנסה והבנקים התומכים בהסדר, אשר עמם הסכים הנאמן במהלך הדיון שהתקיים. בכפוף לכך, מוארך צו הקפאת ההליכים עד ליום 7.11.02 שעה 9:00, קרי, למשך 58 ימים, דין בקשתו של בנק דיסקונט לביטול הקפאת ההליכים להדחות. כמו כן, ואף מכח קל וחומר, הדיון בבקשת הכינוס שהגיש בנק דיסקונט "מוקפא", כל עוד עומדת הקפאת ההליכים בתוקפה. דבר מתן הצו יפורסם בשני עתונים יומיים נפוצים, אחד מהם כלכלי. בנסיבות המקרה, איני עושה צו להוצאות הגם שלא בלב שלם; סוברת אני כי יש מקום ליתן למהלך לצאת, לפחות, לראשית דרכו ללא מנצחים ומנוצחים. הקפאת הליכיםצווים