פסק דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: לפנינו ערעורו של חבר קיבוץ על החלטת בית-המשפט המחוזי, שדחה המרצת פתיחה שהגיש המערער להצהיר על בטלותה של החלטת האסיפה הכללית של קיבוצו להוציאו מהקיבוץ. תמצית העובדות ‎1. יונה כץ (להלן: המערער) הוא חבר קבוצת עין-צורים המשתייכת לתנועת הקיבוץ הדתי (להלן: עין צורים), בה התגורר עם משפחתו למעלה מעשרים שנה. למערער שבעה ילדים. שניים מתוכם גרים עדיין עמו בעין צורים. המערער עובד מחוץ לעין צורים ומשכורתו מועברת לעין צורים. במהלךהשנים נתגלעו מחלוקות וחיכוכים בין המערער לעין צורים, כפי שעולה מחומר הראיות שהוגש לבית-המשפט קמא ומפסק-דינו. בין השאר הועברה מחלוקת משנת ‎1987 בדבר הרחבת דירת המערער, להכרעת בורר. ב‎1998- הורה המערער לביטוח הלאומי להעביר את קצבת השאירים לה הוא זכאי ישירואליו, במקום להעבירה לעין צורים. המערער אף סירב להעביר לעין צורים, כמקובל, סך של ‎5,000 ש"ח שקיבל מקרן "סלומון". ניסיון ליישב את המחלוקת באמצעות מפשר חיצוני, לא עלה יפה. בסופה של מסכת החיכוכים והסכסוכים, נשלח ביום ‎4.5.2000 למערער מכתב, החתום על-ידי מזכ"לין צורים (להלן: מכתב המזכ"ל), לפיו החליטה המזכירות להעלות לסדר היום של האסיפה הכללית, הצעה להוצאת המערער מעין צורים וזאת מן הנימוקים המפורטים במכתב. הצעת המזכירות נדונה באסיפה הכללית שנערכה ביום ‎14.5.2000 (להלן: האסיפה הראשונה), בה השמיע המערער דברו והוחט להעמיד את הנושא להצבעה באסיפה, שנערכה ביום ‎19.5.2000 (להלן: האסיפה הנדחית). באסיפה הנדחית החליטו חברי עין צורים ברוב קולות של למעלה משני-שליש מחברי הקיבוץ (‎140 חברים מתוך ‎181 חברים), על הוצאת המערער מעין צורים. בעקבות ההחלטות, הגיש המערער תובענה לבהמשפט המחוזי להצהיר על בטלותן של ההחלטות ועל מעמדו כחבר עין צורים. החלטת בית-המשפט המחוזי ‎2. בית-המשפט המחוזי (השופטת ש' דברת) החליט לדחות את התובענה. נקבע, כי החלטת האסיפה הכללית להוציא את המערער מעין צורים הולמת את הוראות החוק ואת הוראות תקנון עין צורים (להלן: התקנון) וכי ההחלטה היתה סבירה בנסיבות העניין. אשר להתנהגותו של המערער כלפי עין צוים והתנהגות עין צורים כלפיו, קבע בית-המשפט כי עין צורים דאג למחסורו של המערער וניסה לרצותו ולעזור לו ולבני משפחתו בכל דרך אפשרית, ואילו המערער העלה דרישות בלתי-קבילות, לא שיתף פעולה והערים קשיים לאורך כל הדרך. אשר לעילות הוצאת המערער מעין צורים, קבע בית-המשפט כי לא היתה הצדקה כלשהי להימנעותו מלהעביר לעין צורים את קצבת השאירים, וכי אי-העברת קצבת השאירים, כמו גם אי-העברת כספי "קרן סלומון", מהווים נימוקים תקפים להוצאתו מעין צורים. בית-המשפט דחה את טענת המערער לפיה נמנע מלהעביר את הקצבה כצעד של מחאה. בית-המשפט הוסיף וקבע, כי הימנעות המערער מלקבל את הסכמת עין צורים לשהיית חַברתו בדירתו בקיבוץ שלוש או ארבע פעמים מדי שבוע, מהווה הפרה שיטתית של התקנון. כן נקבע, כי הפרת סדרי העבודה על-ידי המערער מצביעה על "זלזול בוטה באורח החיים של הקיבוץ, המעלה את התנהגותו כדי סיבה מספקת ובסבירות הנדרשת להוצאתו מהקיבוץ". לאור אלה, ועל רקע הסכסוכים רבי-השנים בין המערער לעין צורים, לא מצא בית-המשפט מקום להתערב בהחלטת עין צורים להוציא את המערער מתוכו. ביצוע ההחלטה נדחה עד להכרעה בערעור. תמצית טענות הצדדים ‎3. בפי המערער טענות רבות, הן במישור הדיוני והן במישור המהותי. במישור הדיוני תוקף המערער את הליך הוצאתו מעין צורים, שלא היה הליך תקין וראוי. לטענתו, די בעובדה זו לבדה כדי להביא לבטלות ההחלטה להוציאו מעין צורים. במישור המהותי תוקף המערער את העילות שהעלה עי צורים להוצאתו ממנו וטוען כי אף אחת מעילות אלה אינה עומדת לעין צורים. עוד טוען הוא, כי גם אם חלק מהעילות אכן עומדות לעין צורים, יש לפסול את החלטת האסיפה הכללית להוציאו מעין צורים, שכן זו נתקבלה על-ידי שילוב כל העילות שהעלתה המזכירות, וביניהן גם עילות שאינן מבוססות. עין צורים תומך יתדותיו בפסק-דינו של בית-משפט קמא. בשל ריבוין של טענות הצדדים, אתייחס לעיקריות שבהן ככל שהן דרושות להכרעה בענייננו. דיון ‎4. שתי שאלות מרכזיות עומדות להכרעתנו בערעור זה. האחת, האם היה הליך הוצאת המערער מעין צורים תקין, והאם כובדו, במסגרת הליך זה, זכויותיו של המערער על-פי החוק והתקנון. השניה, האם קמו לעין צורים עילות להוצאת המערער מתוכו. הקיבוץ - עין צורים קיבוץ הוא סוג מיוחד של אגודה שיתופית. הקיבוץ, כאגודה שיתופית, פועל מכוח החוק ומכוח תקנון הקיבוץ. דברי החקיקה הרלבנטיים הם פקודת האגודות השיתופיות (להלן: הפקודה) והתקנות שהותקנו מכוחה. הקיבוץ מוגדר בסעיף ‎2 לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות) התשנ"ו‎19- (להלן: תקנות סוגי אגודות): ‎2. סוגי האגודות... (‎5) קיבוץ - אגודה להתיישבות שהיא ישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל בקניין, של עבודה עצמית ושל שוויון ושיתוף בייצור, בצריכה ובחינוך; על מהותו של הקיבוץ אמר בית-משפט זה: "הקיבוץ הוא צורת חיים מיוחדת במינה. הוא מהווה חברה שיתופית המבוססת על עבודה עצמית של חבריו. שורר בו שוויון מוחלט בין החברים, גברים ונשים, ושיתוף בכל שטחי הייצור והצריכה כשכל אחד נותן לפי יכלתו ומקבל לפי צרכיו. מבחינה זו הקיבוץ אינו אלא משפחה גדולה החיה חיים משותפים על בסיס של שוויון ועזרה הדדית. קניניה מוקנים לכלל ו"בן משפחה" בודד אין לו רכוש משלו. פרי עמלם והכנסותיהם של "בני המשפחה" זורמים לקופה אחת וכל צרכיהם ניתנים להם ממנה" (ע"א ‎209/65 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' גולדה רייף, פ"ד כ(‎2) 393, 400 אכן, מאז נשתנו פני קיבוצים רבים, אלא שעל-פי החומר שלפנינו שומר עדיין עין צורים על צביונו ה"קלאסי" של הקבוץ. ראו גם בג"ץ ‎3132/92 מושלב נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז הצפון ואח', פ"ד מז(‎3) 741, 746 ‎5. תקנון עין-צורים הוא תקנון סטנדרטי של תנועת הקיבוץ הדתי. מן התקנון עולה שזוהי "קבוצה". המונחים "קיבוץ" ו"קבוצה" שימשו את הצדדים בערבוביה, באשר השנים חד הם (הקבוצה הולמת את הגדרת "קיבוץ" שבתקנה ‎2(5) לתקנות סוגי אגודות, שהובאה לעיל). סעיפים ‎3-4 לתקנומוכתרים בכותרת "יסודות הקבוצה". סעיף ‎4, הרלבנטי לענייננו, קובע לאמור:‎4. כל חבר קבוצה קובע את מקום מגוריו הקבוע במקום היישוב של הקבוצה ... מעמיד לרשות הקבוצה את מלוא כוח עבודתו, ומוסר לקבוצה את כל ההכנסות והנכסים הנמצאים ברשותו או המגיעים לידיו מכל מקור שהוא, והקבוצה קובעת את עבודתו של החבר על כל הקשור בה, ומספקת את כל צרכו, לרבות צרכי התלויים בו היושבים כחוק ביישוב הקיבוצי ... בהתאם ליכולתה, וכל אלה בהתאם לכללים הנהוגים בה, כפי שנקבעו על-ידי מוסדותיה המוסמכים, הכל כמפורט בתקנון זה. סעיף ‎6 לתקנון, הנושא את הכותרת "מטרות הקבוצה", יובא, בחלקיו הרלבנטיים, כלשונו: ‎6. מטרות הקבוצה הן:... (ג) לספק את הצרכים הכלכליים, החברתיים, הדתיים, התרבותיים, החינוכיים והאישיים של חברי הקבוצה והתלויים בהם, לדאוג לבריאותם, וכן לייסד ולקיים שרותים, מוסדות ומפעלים הדרושים לשם כך. להבטיח רמת-חיים נאותה של חברי הקבוצה והתלויים בהם, בגבולות יכולתה הכלכלית של הקבוצה, ובהתחשב עם צרכי פיתוחה המשקי ומטרותיה האחרות. ... (ו) לטפח בין החברים ערכים דתיים, קיום מצוות, זיקה למסורת ולימוד תורה. עולה מן האמור, כי הקיבוץ בצורתו ה"קלסית" כהגדרתו ועל-פי מאפייניו בדין ובתקנון, דורש מן החבר לתרום את מלוא כוח עבודתו ואת כל נכסיו לטובת כלל החברים. תמורת זאת, מספק הקיבוץ, בגבולות יכולתו, את כל צרכי החבר. כמו-כן מגביל הקיבוץ את חירויות הפרט של החבר, ודורש ממנו לנקוט באורח-חיים מסוים, ובמקרה של קיבוץ דתי כמו עין צורים, באורח-חיים דתי. אלו הם, בקליפת אגוז, עד היום, יסודותיו, מטרותיו, ואורחות-חייו של קיבוץ עין-צורים, כעולה מן ההגדרות בתקנות סוגי האגודות ובתקנון הקיבוץ. ‎6. הקיבוץ פועל באמצעות רשויותיו: האסיפה הכללית והמזכירות. האפשרות להועיד אסיפה כללית של האגודה, והחובה לעשות כן בהתקיים תנאים מסוימים, קבועות בסעיף ‎14 לפקודה. סמכויותיהן, תפקידיהן ודרך פעולתן של רשויות האגודה, מוסדרות בתקנות האגודות השיתופיות (רשויות הודה), התשל"ה‎1975- (להלן: תקנות רשויות האגודה). לפי תקנות אלה, רשויות האגודה העיקריות הן האסיפה הכללית והוועד, הנבחר על-ידי האסיפה הכללית מבין חברי האגודה. לוועד מסורות סמכויותיה השיוריות של האגודה, שלא נמסרו לרשות אחרת (תקנה ‎23(ב) לתקנות רשויות האגודה)תקנה ‎38 לתקנות מבהירה כי "לענין תקנות אלה, רואים כוועד כל רשות של האגודה שיש לה סמכויות ועד על פי תקנותיה, אף אם אינה נקראת בשם זה". בענייננו, כעולה מסעיף ‎110 לתקנון עין צורים, הוקנו למזכירות כל הסמכויות הנתונות לקבוצה, פרט לאותן הסמכויות השמורות במפורלאסיפה הכללית או לרשויות אחרות שנתמנו על-פי האסיפה הכללית. מכאן, שבענייננו, ה'וועד' בו מדברות תקנות רשויות האגודה הוא ה'מזכירות' שלה הוקנו הסמכויות השיוריות של הקבוצה. האסיפה הכללית והמזכירות מקבלות החלטות בכל העניינים הנוגעים לכלל ולפרט בקיבוץ. הוצאת חבר מן הקיבוץ ‎7. בסעיף ‎65 לפקודה הוסמך שר העבודה להתקין תקנות להגשמת מטרות הפקודה, ובין השאר הוסמך, בסעיף ‎65(2)(כג) לפקודה, "להורות הוראות בדבר ... הוצאתם של חברים..." מן האגודה. מכוח הוראה זו, הותקנה תקנה ‎5 לתקנות האגודות השיתופיות (חברוּת), תשל"ג‎1973-, המבססכוחה של אגודה שיתופית להעניק בתקנונה לרשות מרשויותיה את הסמכות להוציא חבר מתוכה: ‎5. פקיעת חברות (א) חברותו של חבר באגודה תפקע במקרים אלה: ... (‎5) עם הוצאת החבר מהאגודה על פי החלטת רשות מרשויות האגודה שבסמכותה להחליט על הוצאת חברים מהאגודה על פי תקנותיה; תקנון עין צורים מסמיך את האסיפה הכללית להחליט על הוצאת חבר מהקיבוץ. סעיף ‎35 לתקנון קובע דרישת קוֹורוּם ברוב מיוחס של ‎2/3 מחברי הקיבוץ כדרישה בה על האסיפה הכללית לעמוד בהחליטה על הוצאת חבר מן הקיבוץ. כן קובע הסעיף את הנסיבות והעילות שבהתקיימן מוסמכת האסה הכללית להחליט כך: ‎35. הוצאת חבררשאית הקבוצה להוציא חבר מהקבוצה על פי החלטה של האסיפה הכללית שנתקבלה בקולות שני שלישים של החברים, בגלל אחת הסיבות הבאות: (א) [בוטל] (ב) אם נמצא אשם על-ידי האסיפה הכללית במעשה בלתי הוגן או מעשה שעשה הפוגע ביסודות הקבוצה, במטרותיה או בארחות חייה; (ג) אם עבר על הוראה מהוראות תקנון זה, או לא קיים החלטה של האסיפה הכללית שנתקבלה בהתאם להוראות תקנון זה, בתנאי כי אי קיום ההחלטה האמורה קרה, או לא נפסק, לאחר שהוחלט באסיפה הכללית, בין באופן כללי לסוג ענינים מסויימים ובין באופן מיוחד לענין הנידון, כי על אי-קיום ההחלטה האמורה צפוי חבר להוצאה מהקבוצה; (ד) אם לאחר שנתקבל לקבוצה, התברר שפרט חשוב מפרטי תצהיר המועמדות שלו היה כוזב, או שהפר התחייבות הכלולה באותו תצהיר. עין צורים מעגן בטענותיו בפנינו את החלטת האסיפה הכללית להוציא את המערער מתוכו, בנימוקים המנויים במכתב המזכ"ל, שהובא בפני האסיפה הכללית ובהוראות סעיף ‎35 לתקנון. עין צורים רואה את הנימוקים הללו כמתנקזים בעיקר לעילה להוצאת חבר מן הקיבוץ הקבועה בסעיף ‎35(ב) קנון. סעיף זה מסמיך את האסיפה הכללית להחליט על הוצאתו מן הקיבוץ של חבר אותו מצאה אשם ב"מעשה בלתי הוגן, או מעשה שעשה הפוגע ביסודות הקבוצה, במטרותיה או בארחות חייה". על אף ייחודן של החלטות רשויות הקיבוץ, הנובע מניהולו האוטונומי של הקיבוץ על בסיס הצטרפות וולונטרית אליו, נתונות החלטות אלה - כהחלטות גופים אחרים למיניהם - לביקורת שיפוטית, שלבחינת הפעלתה אפנה עתה. הפעלת ביקורת שיפוטית ‎8. על הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטותיהן של רשויות הקיבוץ והחלטה בדבר הוצאתו של חבר מתוכו, בכללן, אומרת פרופ' ס' אוטולנגי דברים המשקפים את עיקר היבטיה של אותה ביקורת: "הביקורת השיפוטית על החלטות האסיפה הכללית היא בת מספר פנים: הפן המהותי, הפן הפרוצדורלי, והפן הנורמטיבי. ... מבחינת הפן המהותי יש לבדוק, אם ההחלטה התקבלה בהתאם לפקודה [פקודת האגודות השיתופיות - ט.ש.כ.], לתקנותיה ולתקנון האגודה (ע' ‎330). ... הפן הפרוצדורלי מתמקד בתהליך קבלת ההחלטה. כאן יש לבדוק, למשל, האם היה הנושא על סדר היום; האם קיבל החבר הזמנה לדיון, בפרט כשמדובר באסיפה שנועדה לקבלת החלטה בדבר הוצאתו מחברות באגודה; האם ההצבעה נעשתה בדרך הנכונה; האם היתה הקפדה על הקוורום, בהתאם לנושא ההחלטה;... (ע' ‎331) ... הפן הנורמטיבי מתייחס לסבירות ההחלטה מבחינת תוכנה: האם ההחלטה סבירה; והאם ההחלטה התקבלה בתום-לב ובדרך מקובלת לפי קנה מידה אובייקטיבי. בדיקת סבירות ההחלטה מבוססת על השימוש בעקרון תום-הלב, ובעקרון תקנת הציבור, יותר מאשר על עקרון הסבירות של המשפט המינהלי. (ע' ‎332-331) ... היבט אחר של הפן הנורמטיבי הוא פסלותם של שיקולים זרים" (ע' ‎333) (ס' אוטולנגי אגודות שיתופיות - דין ונוהל (כרך א', תשנ"ה); ההדגשות שלי - ט.ש.כ.) ‎9. לסוגיית הפעלת הביקורת השיפוטית על החלטות של קיבוצים נדרשו בעיקר בתי המשפט המחוזיים, בשורה ארוכה של פסקי-דין. כך נקבע, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת האסיפה הכללית, שהיא אורגן של אגודה שיתופית, אלא הביקורת על ההחלטה דומה בהיקפה ובעילותיה זו המקובלת במשפט המינהלי (סגן הנשיא ד"ר ד' ביין בת.א. (חי') ‎1248/99 אמיתי יגאלי נ' קיבוץ עברון (לא פורסם)). כך נקבע, כי החלטות האסיפה הכללית של קיבוץ צריכות להתקבל בהתאם לחוק ולתקנון הקיבוץ והן כפופות לקריטריונים של סבירות והגינות. על האסיפה הכללית לעשותשימוש בזכויותיה ובסמכויותיה על-פי התקנון בדרך המקובלת ובתום לב. המבחן לבחון בו אם פעלה האסיפה הכללית בדרך המקובלת ובתום לב לעניין הפעלת סמכותה להוצאת חבר מן הקבוץ, הוא מבחן אובייקטיבי. יש להכריע בכל מקרה על-פי נסיבותיו המיוחדות, תוך התחשבות באופי היחסים המיוחדים שבין החבר וקיבוצו ובחומרת הסנקציה הקשה של הוצאת החבר מן הקיבוץ (השופט ת' אור בת.א. (נצ') ‎972/85 הרבסט נ' גניגר, פ"מ תשמ"ט(ג) ‎360, 369). על-אף חומרת הסנקציה של הוצאת חבר מקיבוצו, נקבע, כי "אין בית המשפט יכול לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של היפה הכללית, וכל עוד ולא הוכחה הפרה של ממש להוראות החוק או התקנון, וכל עוד הקיבוץ נוהג בתום לב ובדרך המקובלת, בית המשפט לא יתערב בשיקולי האסיפה הכללית ולא ישנה את החלטה" (השופט ה' חטיב בת.א. (נצ') ‎608/99 בש"א (נצ') ‎962/99, נורית סטוליאר נ' קיבוץ מסדה, תין-מחוזי ‎99(2) 2999; ראו גם, השופט ד"ר ד' ביין בה.פ. (חי') ‎1232/91 עפיף נ' נמליט (לא פורסם)). עוד נקבע, כי "בית המשפט איננו אמור להתערב בהחלטות הפנימיות של הקיבוץ ולקבל החלטות במקומו" (השופטת ר' אור בת.א. (י-ם) ‎2188/00 אסתר שיק נ' קיבוץ קלי"ה, תקדין-זי ‎2001(2) 15819), וכי "בית משפט רשאי להתערב בהחלטות מוסדות הקיבוץ רק שעה שהן עומדות בניגוד לתקנון הקיבוץ, עקרונות הצדק הטבעי, עקרונות סבירות ותום הלב, כללי שיוויון ועקרון כבוד האדם" (השופטת נ' דנון בת.א. (נצ') ‎622/98 לאה חן נ' תל-קציר, תקדין-מחוזי ‎9) 271). במקרה אחר קבע בית-המשפט כי "בהתאגדות, כגון הקיבוץ, שמטרותיה הן מעבר למתן מענה כלכלי לחברים, אין לכפות על הצדדים המשך קיומם של יחסים שאינם רצויים על אחד מהם ... בשל אופיו של קיבוץ ... הקיבוץ הוא ביתם של כל החברים וזכותם לבחור עם מי יחלקו את ביתם" (השופטת ר' אבידע בבש"א (ב"ש) ‎5016/99 עדי הילר נ' קיבוץ כרמים, תקדין-מחוזי ‎2000(1) 8395) ‎10. הקריטריונים שקבעו בתי-המשפט המחוזיים להתערבות שיפוטית בהחלטת אסיפה כללית של קיבוץ להוציא חבר מתוכו, עולים בקנה אחד עם פסיקת בית משפט זה לעניין הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטות טריבונאלים של אגודה שיתופית, שאינה קיבוץ, כבענייננו. בע"א ‎835/93, רע"א ‎2/92 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט(‎2) 793 (להלן: עניין איגנט) נדונה סוגיית הפעלת ביקורת שיפוטית על החלטת טריבונאל של האגודה השיתופית לתחבורה "אגד" להוציא חבר מתוכה. בסוגיה זו קבע בית-המשפט ברוב דעות (השופטים מצא ובך), כי בתי-המשפטיתערבו בהחלטותיהם של טריבונאלים פנימיים של ארגונים וולונטאריים כאשר הטריבונאל חרג מסמכותו על-פי החוק והתקנות הפנימיות של הארגון, או כאשר הופרו כללי הצדק הטבעי, ובמקרים מיוחדים, כאשר נראה בעליל כי הסנקציה שננקטה נגד החבר היא בלתי מידתית למהות מעשיו ולחומרתם. בית המשפט עמד על השיקולים התומכים בצמצום מידת ההתערבות של בתי המשפט. שיקולים אלה נובעים מאופיו הוולונטארי של הארגון שחבריו הכפיפו עצמם מרצונם לשלטונו ובידו היתרון להחליט מה טוב עבורו. לצד שיקולים אלה קיים צורך לקיים פיקוח שיפוטי "מאופק וזהיר אך גם רגיש ויעיל" על פעולתם של גופים אלה לשם שמירה על עקרונות יסוד של אי תלות, יושר והגינות. (בסוגיית האיזון הנדרש בין כיבוד עצמאותם של הטריבונאלים הפנימיים לבין קיום פיקוח שיפוטי על פעולתם ראו גם, השופט בן יאיר בע"א ‎674/89 ד' טורטן ואח' נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פד מה(‎2) 715, 731-726). ככל שמדובר בהתערבות בית המשפט בהטלת עונש בלתי סביר על-ידי טריבונאל פנימי, ציין בית המשפט כי המבחן להתערבותו הוא מהות הזכות הנפגעת, "לאמור: כשהפסק איננו פוגע בזכות חיונית וראויה להגנה של הנילון, תצטמצם הביקורת השיפוטית לשאלות הכרוכות בתקינותו הדיונית של ההליך המשמעתי. ואולם כשהפסק פוגע בזכות חיונית של הנילון, והפגיעה אינה קלת ערך, ייטה בית המשפט להתערב גם בשל היותו של הפסק מוטעה" (עניין איגנט, בע' ‎814). בית המשפט הדגיש, כי כאשר מדובר באגודה שיתופית שמטרתה שיתוף של חבריה בביצוע עבודה - להבדיל מהתאגדות שמטרת חברתית גרידא - הרי שפסק של טריבונאל פנימי המורה על הוצאת חבר משורותיה של האגודה פוגע בזכותו של החבר לעבוד ולהתפרנס. לפיכך נתון פסק כזה לביקורת שיפוטית, הן לעניין צדקת ההרשעה והן לעניין הנורמה שיושמה בעקבות ההרשעה, כאשר שני אלה צריכים לעלות בקנה אחד עם ההסכם שבין האגודה לבין החבר כפי פירושו הנכון "שכן לטריבונאל פנימי אין כוח המתיר לו לפגוע גם שלא כדין בזכות מוגנת של חבר האגודה". דעת המיעוט בסוגיה זו (השופט ד' לוין) גרסה, כי התערבות בית המשפט מוגבלת רק לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי ואין בית המשפט מוסמך להתערב בשאלת סבירות הסנקציה שננקטה כנגד החבר. הלכת איגנט אומצה בפסיקה מאוחרת לה (ראו: ע"א ‎2822/98 יהודה אטיאס נ' "אגד", דינים עליון, כרך נד ‎536) ‎11. קיים שוני במהות, בתכלית, במבנה ובזהות האורגן שהחלטתו עמדה לביקורת, בין עניין איגנט לבין ענייננו. שם, מדובר היה בהתאגדות חברים לצרכי עבודה והאורגן שהחליט על הוצאתו של חבר מתוך ההתאגדות היה טריבונאל משמעתי. כאן, מדובר בהתאגדות לצורך יצירת מסגרת חיים המאפיינת בשיתופיות עמוקה והאורגן שהחליט על הוצאתו של המערער הוא האסיפה הכללית של הקיבוץ. עם זאת, יפים הרציונלים שבבסיס הלכת איגנט גם למקרה דנן. בשני המקרים מדובר בהתאגדות על בסיס וולונטרי. בסיס זה משמעו הסכמת החבר לנהוג על-פי הנורמות הנקבעות על-ידי הקולקטיב, ולהיות כפוף למרות הגופים המוסמכים, בין השאר לעניין הוצאתו של חבר מתוך ההתאגדות. בהצטרפו לאגודה, מביע החבר הסכמתו לחיות על-פי יסודותיה ומטרותיה, הקבועות בתקנונה. לגבי חבר עין צורים, למשל, משמעה של כפיפות זו היא, בין היתר, כי "חבר הקבוצה חייב לקיים את ההחלטות ולמלא את ההוראות של האסיפה הכללית בהתאם לתקנון זה..." (תקנה ‎50 לתקנון). אי-ציות להחלטות האסיפה הכללית הוא אחת הסיבות להוצאת חבר מהקיבוץ (תקנה ‎35(ג) לתקנון). ‎12. לסיכום פרק זה, אומר, כי היקף הביקורת השיפוטית שתופעל על-ידי בית המשפט ומידת ההתערבות בהחלטות האסיפה הכללית של קיבוץ, איננה אחידה, ותלויה בטיב ההחלטה העומדת לביקורת. הביקורת תופעל במישור הפרוצדורלי, במישור המהותי ובמישור הנורמטיבי. כעקרון, יש לנהוג ברסון ואיפוק בהפעלת הביקורת השיפוטית. התערבות שיפוטית מופרזת בהחלטות האסיפה הכללית, או בכוחה של האסיפה הכללית להטיל סנקציות על חברי קיבוץ בגין אי-ציות להחלטותיה או הפרת אורחות חיי הקיבוץ, מכרסמת בכוחו של הקולקטיב הקיבוצי כלפי חבריו, כוח שבלעדיו לא ניתן לקיים חיים במסגרת השיתופית המתוחמת על-ידי הדין ועל-ידי תקנון הקיבוץ. בידי חברי הקיבוץ, "בני המשפחה" הקיבוצית, הכלים הטובים ביותר לשפוט אם מעשיו של חבר "פוגעים ביסודות הקבוצה, במטרותיה או בארחות-חייה" (תקנה ‎35(ב) לתקנון). עם זאת, ככל שפגיעתה של ההחלטה בחבר קשהיותר וככל שהיא פוגעת בזכויות הראויות להגנה ובמיוחד בזכויות יסוד, כך יטה בית המשפט להרחיב את היקף הביקורת שיפעיל (להבחנה לעניין הוצאת חבר מאגודה שיתופית, בין עניינים פנימיים לבין עניינים חוקתיים, אם כי בהקשר מעט שונה, ראו: ע"א ‎234/81 ירמה נ' "מזרע" קבוץ הומר הצעיר להתישבות שתופית בע"מ, פ"ד לו(‎4) 113, 117-116; בר"ע (ב"ש) ‎135/93 יואב צרפתי נ' קיבוץ משאבי שדה דינים מחוזי, כרך א, ‎853). בין יתר הקריטריונים שבעזרתם יבחן בית המשפט את תקינות וחוקיות החלטת האסיפה הכללית יבדוק הוא אם הולמת ההחלטה את החוק ואת הון; אם ההליך שהוביל להחלטה היה תקין; אם האסיפה הכללית לא חרגה מסמכותה; אם ההחלטה התקבלה בתום-לב; אם ההחלטה אינה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי; אם ההחלטה סבירה ואם ההחלטה אינה פוגעת בזכויות האדם של החבר פגיעה בלתי-מידתית ובלתי ראויה. כל אלה יעמדו לנגד עיני בבואי לבחון את תקינות הוצאתו של המערער מעין צורים. תקינות הליך הוצאת המערער מעין צורים - המישור הדיוני ‎13. לא מצאתי בטענותיו המרובות של המערער בדבר פגמים שנפלו בהליך הוצאתו מעין צורים, עילה שיש בה כדי להביא לביטול החלטת האסיפה הכללית. אתייחס בקצרה לעיקריות שבטענות אלה. לטענת המערער, מקנים תקנונים של קיבוצים אחרים זכות לחבר המועמד להוצאה מהקיבוץ, לדרוש מינוי של ועדת חקירה, שאינה בשליטת המזכירות, לבירור עניינו. לטענתו, גם אם תקנון עין צורים אינו כולל הוראה כזו, ראוי לקיים פרוצדורה דומה מנימוקים של הגינות ותום-לב. לכך יש להשיב, כי הגם שאין תקנון עין צורים מזכיר אפשרות מינויה של ועדת חקירה, הרי שכאמור בתקנה ‎37 לתקנון, החבר רשאי לדרוש בכתב, לא יאוחר משבעה ימים מיום קבלת הודעה כאמור [על דבר ההצעה להוציאו מהקבוצה - ט.ש.כ], בירור במזכירות הקבוצה או ברשות מוסמכת אחרת של הקבוצה, ם האסיפה הכללית קבעה רשות מוסמכת כזו למטרה כזו..." (ההדגשה שלי - ט.ש.כ.). כך גם נאמר מפורשות במכתב המזכ"ל למערער, כי "הנך רשאי לבקש בכתב, תוך שבעה ימים, בירור במזכירות". המערער לא פנה למזכירות בבקשה לברר את העניין, לא בפניה ולא בפני רשות מוסמכת אחרת של הקבוצה. עיון בחומר מעלה, כי בעבר הסכסוכים שבין המערער לעין צורים הופנו פעמיים ביוזמת עין צורים, לטיפולם של גורמים חיצוניים (בורר ומפשר), בלתי תלויים. מכאן, שאין המערער יכול להלין כיום על אי הפניית העניין לגוף חיצוני בלתי תלוי, כאשר הוא עצמו כלל לא ביקש זאת בעת הרלבנטית לכך. ‎14. טענה נוספת בפי המערער נוגעת לעובדה שבאסיפה הנדחית בה בוצעה ההצבעה על הוצאתו מעין צורים נכחו והצביעו גם חברים רבים שלא נכחו באסיפה הראשונה שבפניה נשא המערער דברו והגן על עניינו. התוצאה היא, לדבריו, כי חלק מהמצביעים על גורלו לא שמעו את טיעוניו ומטעם זהההחלטה שהתקבלה, בטלה. טענה זו לא הועלתה על ידי המערער בפני האסיפה הנדחית. כמו כן לא הועלתה היא על ידו בבית-משפט קמא, שממילא לא התייחס אליה. היא נטענת לראשונה בשלב הערעור ולפיכך אין לכאורה מקום להתייחס אליה. אף על-פי כן, מפאת חשיבותה אייחד לה דברים. טענה דומה הועלתה בעבר בבית משפט זה בע"א ‎198/87 סקא נ' "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ, פ"ד מד(‎2) 391 (להלן: עניין סקא). באותו מקרה, החליטה אסיפה כללית של האגודה השיתופית "דן" לבטל את חברותו של המערער, עקב הרשעתו בפלילים. ההחלטה התקבלה לאחר שבאסיפה כלל השמיע המערער טיעוניו, אלא שההצבעה על הפסקת חברותו נדחתה לאסיפה כללית נוספת. טענתו העיקרית של המערער היתה, כי יו"ר האסיפה הכללית לא היה מוסמך להורות על דחיית ההצבעה למועד אחר וכי ההצבעה אינה חוקית, שכן השתתפו בה חברים שונים מאלה שהשתתפו באסיפה המקורית. בית המשפט דחה את הטענה, בקובעו, כי "סמכותו של היושב-ראש לקבוע את דרכי ההצבעה רחבה דיה כדי לכלול את הסמכות להורות על קיומה של הצבעה חשאית במועד אחר, מקום שלא ניתן לקיים את ההצבעה על אתר. זאת ועוד, יש להחיל גם באשר לאגודות שיתופיות את הכלל שהוזכר לעיל, לפיו אין למנוע את זכות ההצבעה במועד הנדחה ממי שלא נכח באסיפה המקורית. הזכות להשתתף בחיי התאגיד על-ידי השתתפות בהצבעות זכות יסוד היא, וכפי שאין מדקדקים עם מי שמבקש להצביע, אם נכח באסיפה מתחילתה ועד להצבעה, כך אין לדרוש רציפות מבחינת הנוכחות בין האסיפה המקורית להצבעה הנדחית" (ע' ‎396). בספרו של עו"ד חיים נועם אגודות שיתופיות - הלכות ופסיקה (‎2000), 71 מתייחס המחבר לעניין סקא ומעיר, כי אף שבית משפט זה קבע כי הצבעה יכולה להתקיים באסיפה נדחית בה נוכחים חברים שלא נוכחו באסיפה מקורית, עדיין שמורה לחבר הזכות לחזור ולהעלוטיעוניו כנגד הוצאתו מן האגודה. על דברים אלה מסתמך המערער בטענתו בדבר אי שמיעת טיעוניו מחדש באסיפה הנדחית. ‎15. כעקרון, נראה לי, כי כאשר מתקיימת הצבעה באסיפה נדחית לצורך הוצאת חבר מן האגודה ובה מצביעים חברים שלא נכחו באסיפה המקורית, ראוי שטענותיו של החבר שהושמעו בפני האסיפה המקורית תובאנה בפני האסיפה הנדחית בדרך כלשהי, בין השאר, על-ידי טיעון מחדש של החבר. זאת,על מנת שכל החברים המצביעים יהיו מודעים לטענותיו. אף על-פי כן, אני סבורה שהפגם שנפל בכך שהמערער לא השמיע דבריו מחדש באסיפה הנדחית, איננו יורד לשורש ההחלטה ואיננו מביא לביטולה וזאת מכמה טעמים. ראשית, מדובר בקיבוץ קטן יחסית שמנה בעת הרלבנטית כ‎180- חברים בלב (מבין אלה, הצביעו ‎140 חברים בעד הוצאת המערער מן הקיבוץ). אלה חיו עם המערער בצוותא במשך שנים רבות בהיכרות קרובה, בקירבה רבה ומידה רבה של שיתופיות והיו מודעים לבעיות, לסכסוכים ולניסיונות ליישובם במהלך השנים. המערער עצמו מלין בסיכומיו על כי חברי עין צורים הצביעו על הוצאתו מחברות בקיבוץ לקחו בחשבון שיקוליהם את ה"היסטוריה" של יחסיו של המערער עם עין צורים וחבריו. שנית, המערער לא ביקש להשמיע טענותיו פעם נוספת בפני האסיפה הנדחית לאחר שהשמיען באסיפה הראשונה. ולא בכדי לא עשה כן, שכן, קרוב לוודאי שהיה ער לכך כי חברי עין צורים המשתתפים באסיפה הנדחית, מודעים היטב לעניינו ולטענותיו. שלישית, ‎90 חברים מבין החברים שהיו נוכחים באסיפה הנדחית, היו נוכחים באסיפה הראשונה ואין בחומר הראיות כדי להצביע על כך שהאחרים לא ידעו על הטענות ההדדיות של עין צורים כלפי המערער ושל המערער נגד עין צורים. רביעית, מתוך חומר הראיות עולה, מבלי שהדבר נסתר, כי על-פי הנחיות רשם האגודות השיתופיות יש לכלול בפרוטוקולים רק את ההחלטות וכך נוהג עין צורים החל משנת ‎1995. לפיכך, אין להסיק מהעדר רישום בפרוטוקולים כי הדברים שנאמרו באסיפה הראשונה לא הובאו לייעת האסיפה הנדחית שהתכנסה במיוחד למטרת הצבעה על הוצאתו של המערער מעין צורים. נהפוך הוא, הדעת נותנת כי במסגרת הקטנה והמצומצמת של חברי הקיבוץ שרובם המכריע היו נוכחים באסיפה הנדחית, האפשרות שמי מהם לא ידע על מה הוא עומד להצביע, היא קלושה ביותר. חמישית, גם אם נפל פגם בכך שהמערער לא חזר על טיעוניו בפני האסיפה הנדחית, הרי שלא כל שלילת 'זכות שימוע' יורדת לשורש העניין באופן המוביל לבטלות ההחלטה ולמרות שלילה כזו תישאר ההחלטה על כנה (השוו: רע"פ ‎4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(‎3) 637, 643; בג"ץ ‎2911/94,86 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(‎5) 291, 306-305). ‎16. טענה נוספת בפי המערער היא, כי מכתב המזכ"ל לא כלל פירוט מספיק של מעשי המערער הספציפיים שהפרו את התקנון, התאריכים בהם התבצעו המעשים וסעיפי התקנון שהופרו. דין טענה זו להידחות. מבחינה דיונית, לא נקבעה בתקנון רמת הפירוט הנדרשת לעניין הודעת המזכירות לחבר "על דבר ההצעה לסדר היום של האסיפה הכללית להוצאתו מהקבוצה" (כלשון תקנה ‎36 בו). על כל הודעה להיבחן לגופה בהתחשב בנסיבות. מכתב המזכ"ל עומד בבחינה זו שכן, לא נדרשת רמת פירוט מעבר למהשכלול במכתב. אכן, המכתב לא כלל עשרים שנות "היסטוריה" על כל התהפוכות שביחסים בין המערער לבין עין צורים. הוא אינו יכול ואינו צריך לכלול את אלה. די בכך שהמכתב על שבעת סעיפיו, מביא 'ציוני דרך' מרכזיים בהיסטוריה הארוכה רצופת החיכוכים והסכסוכים בין המערער ובין עין צורים. המכתב מכיל הן אירועים ספציפיים והן התייחסות להתנהגות כללית, כשכל אלה באים בגדרה של תקנה ‎35 לתקנון. לאור האמור מוצאת אני כי אין פגם משפטי בנוסח מכתב המזכ"ל ובפירוט שבו; בעצם פיצול הדיון בעניינו של המערער; בהעדר זהות מלאה בין הנוכחים בשתי האסיפות שדנו בעניינו ובאי שמיעת המערער באסיפה הנדחית לאחר שטען בפני האסיפה הראשונה. משכך, לא מצאתי כי נפל פגם בהליך הוצאת המערער מעין צורים המוביל לבטלותה של ההחלטה. נימוקי עין צורים להוצאת המערער מתוכו - המישור המהותי והנורמטיבי ‎17. המערער מעלה טענות רבות גם נגד החלטת האסיפה הכללית לגופה. לטענתו, מכתב המזכ"ל המפרט את עילות הוצאתו מעין צורים, כולל טענות רבות שאינן באות בגדרי עילות ההוצאה הקבועות בתקנון. כמו כן, לטענתו, החלטת האסיפה הכללית פסולה גם מן הטעם שחברי עין צורים לקחו בחשון בהצבעתם לא רק את הנימוקים שהועלו במכתב המזכ"ל אלא גם את ההיסטוריה רווית הסכסוכים עם המערער, שהיא כשלעצמה אינה עילה להוצאתו מן הקיבוץ. מפאת חשיבותו של מכתב המזכ"ל להוצאת המערער מעין צורים אביאו כלשונו: "מזכירות הקבוצה החליטה להביא הצעה לסדר היום של האסיפה להוצאתך מן הקבוצה מן הנימוקים הרשומים מטה: ‎1. החל מחודש ספטמבר ‎98 אינך מעביר את קצבת השאירים לקבוצה.‎2. לא העברת לקבוצה כספים שקיבלת מקרן סלומון, כהחזר עבור טיפולים רפואיים.‎3. הצהרת עם הצטרפות המשפחה לעין צורים לאחר השליחות בארה"ב, כי היית חבר במעלה גלבוע, עברת לקבוצת יבנה עם הנישואים, חזרת לשנה למעלה גלבוע ושוב לקבוצת יבנה ולאחר מכן יצאתם לשליחות בארה"ב. עפ"י הצהרתך, נחשבה, כל התקופה הרצופה של היותך באחד מקיבוצי התנועה או בשליחותה, כרצף אחד המקנה לך זכויות ותק. אלא שבפועל, עזבת את מעלה גלבוע ולא עברת כחבר לקבוצת יבנה, לא התקבלת כחבר בקבוצת יבנה והשליחות גם היא היתה אישית ולא מטעם התנועה. ‎4. יש לך חוב גדול בתקציבך האישי והנך מסרב להסדירו.‎5. יש לך, חברה, המתגוררת לעתים מזומנות בביתך. התנהגות זו, פוגעת בערכיה ואורחות חייה של הקבוצה. ‎6. לדירת המשפחה הוצמדו בעבר, עקב צרכים מיוחדים, שתי תוספות: חדר ויחידת שרותים ומקלחת. הנך מתנגד להסרת התוספות, למרות שהצרכים בגינם היית זקוק להם אינם תקפים עוד, ואינך זכאי להם עפ"י הקריטריונים בקבוצה. ‎7. אינך מתנהג על פי הנהלים והתקנונים החלים על עובדי חוץ: אינך מתאם את עבודתך והיקף משרתך, נוסע לחו"ל ללא תאום, אינך מדווח על ימי עבודה וחופשה, נוהג ברכב שהועמד לרשותך לצורכי עבודה כאילו היה רכבך הפרטי". ‎18. בית משפט קמא קבע, כי החלטת המערער שלא להעביר את קצבת השאירים לעין צורים - הנימוק הראשון המנוי במכתב המזכ"ל - "הינה הפרה של תקנה ‎4 לתקנון ונכנסת לגדר תקנה ‎35 המצדיקה החלטת האסיפה הכללית בדבר הוצאתו מהקיבוץ". הוא הדין באשר לנימוק השני המנוי במכתב --העברת כספי "קרן סלומון". מפסק הדין עולה, כי בשני אלה ראה בית המשפט עילות מספיקות כשלעצמן לשם הוצאת המערער מעין צורים. אף אני סבורה כן. חבר עין צורים, שאינו מוסר לקופת הקבוצה סכום כסף שהגיע לידיו ואשר לפי הדין, הנוהג ותקנון הקיבוץ חובה עליו למסרו, פוגע ביסודותיו של הקיבוץ ומפר את ארחות חייו. טענות המערער, כי אי-העברת קצבאות השאירים היא מעשה של "מחאה" וכי לא השתמש בכספים שקיבל מן המוסד לביטוח לאומי ומקרן סלומון, אלא שמר אותם בנאמנות אצל בא-כוחו מתוך כוונה להעבירם לעין צורים כשזה ימלא דרישות שונות שהעלה המערער, נדחו על-ידי בית-המשפט קמא ואין מקום להתערב בכך. חבר קיבוץ אינו יכול להיאבק על שינוי החלטות של הגופים המוסמכים של הקיבוץ, שאינן נראות לו, על-ידי הפרת תקנון הקיבוץ. הויכוח, המאבק וגם המחאה חייבים להיעשות במסגרת "כללי המשחק" הקבועים בתקנון ולא תוך הפרתו. לא למותר לציין, כי לא מצאתי שקיים יחס הולם בין הדרישות השונות שהעלה המערער ושלא מולאו לטענתו על-ידי עין צורים, לבין ה'סנקציה' של עיכוב הכספים האמורים בה נקט המערער. ‎19. אשר למגורי חבֵרתו של המערער בדירתו בעין צורים, קבע בית המשפט ש"עניין זה לכשעצמו לא היתה עילה להוצאתו מהקיבוץ, אך כשמביאים בחשבון שהמבקש מארח באופן קבוע את חברתו בין שלוש לארבע פעמים בשבוע, הרי הדבר חורג מאירוח חד פעמי ולשם כך יש צורך בקבלת הסכמת הקיבץ במפורש" והדבר מהווה "...הפרת התקנון של הקיבוץ באופן שיטתי, שכן על פי סעיף ‎66 לתוספת לתקנון לאירוח מעין זה יש לקבל אישור והסכמת הקיבוץ". אמנם, במכתב המזכ"ל נזכרת עובדה זו, שאין מחלוקת עליה, כעילה להוצאת המערער מעין צורים מחמת פגיעה באורחות חיי הקיבוץ שהא קיבוץ דתי, אולם, בטיעון בפנינו משלים עין צורים עם עמדת בית המשפט בעניין זה ומתמקד באי העמידה בדרישות התקנון לקבלת הסכמת הקיבוץ למגורים כאלה. נראה לי, כי התנהגות זו של המערער, לפחות בהצטרפה לאחרות, מקימה, הן כקביעת בית המשפט והן כטענת עין צורים, עילה להוצאתו מן הקיבוץ. באשר להפרת סדרי העבודה כמפורט בסעיף ‎7 למכתב המזכ"ל (שבחלקה מודה המערער), ציין בית המשפט, כי אף שאין בה כדי סיבה מספקת להוצאת המערער מעין צורים, מצביעה התנהגות זו על "זלזול בוטה באורח החיים של הקיבוץ, המעלה את התנהגותו כדי סיבה מספקת, ובסבירות הנדרשת להוצתו מהקיבוץ". אין מקום להתערב בקביעה זו. ‎20. בית המשפט לא הביע דעתו לעניין יתר הנימוקים המוזכרים במכתב המזכ"ל: ההצהרה הכוזבת, אי תשלום חובות וסירוב להחזיר תוספות בניה, אולי משום שסבר כי די בנימוקים שהזכיר כדי להצדיק את ההחלטה להוציא את המערער מעין צורים. נראה לי, כי במסגרת ההתייחסות למקרים פרטנים בגדרו של המכלול, ניתן להתייחס גם לעובדה שהמערער אינו מחזיר את שתי היחידות הניידות שהוספו לביתו, הדרושות לחברים אחרים הזקוקים להן. תוספות אלה הוספו לו בעקבות הולדת ילדו החמישי ובגין מחלת אשתו המנוחה, תוך הסכמה שיחזירן. כיום, לאחר פטירת אשתו, מתגורר המערער בביתו רק עם שניים מבין שבעת ילדיו, לאחר שהאחרים בגרו. אין זו אלא דוגמא נוספת לכך שהמערער עושה דין לעצמו מתוך אמונה שכל האמצעים כשרים על מנת להשיג את מטרותיו, הגם שאלה מנוגדים לסיכומים מוקדמים עם הקיבוץ או לעקרונות אחרים שנקבעו על-ידי רשויות הקיבוץ. ‎21. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, החלטתו לאשר את החלטת האסיפה הכללית, התבססה על הצטברות הפרות התקנון מצד המערער, ועל התרשמותו הכללית של בית המשפט מהתנהגותו שואפת הריב והמדון של המערער לאורך עשרים שנות חייו בעין צורים. הרושם המצטבר של מעשי המערער היא את בית-המשפט לקבוע בפסק דינו כי "המבקש לאורך חייו בקיבוץ הלך תמיד בקצה ותמיד ניסה לבחון עד היכן ניתן למתוח את החבל, כאשר בסופו של דבר בהתנהגותו קרע את החבל ללא דרך חזרה". התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא על סמך החומר שהיה לפניו, הנמצא גם לפנינו, נראית לי. מכלול התנהגותו של המערער והצטברות המקרים הפרטניים הנזכרים במכתב המזכ"ל, יש בהם כדי להצדיק את החלטת האסיפה הכללית להוציאו מעין צורים מחמת שמעשיו פגעו "ביסודות הקבוצה, במטרותיה, או בארחות חייה", כקבוע בתקנה ‎35(ב) לתקנון. ישנן עילות פרטניות שכל אחת מהן עומד לעצמה כעילה להוצאת המערער מן הקיבוץ, אלא שגם אם כל מעשה בנפרד אינו מעמיד, כשלעצמו, עילה להוצאת המערער מתוכו, הרי שכל המעשים והתנהגותו של המערער מצטרפים ויוצרים מסכת של התנערות המערער מהנורמות והכללים הבסיסיים ביותר של החיים בעין צורים. לעניין ראיית רצף מעשים מפֵרים במידות חומרה משתנות כמכלול-הפרות אחד שחומרתו המצטברת רבה עד כדי להכריע את הכף לחובת המפר, יפים הדברים שנקבעו בע"א ‎262/86 רוט ואח' נ' ‎Deak and Co. Inc. ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מה(‎2) 353, 372. שם נקבע, כי רצף הפרות של חוזה, שכל אחת מהן איננה עה לכדי הפרה יסודית, מצטרף למכלול המהווה הפרה יסודית: "משפעלו המערערים בניגוד לדרישות המתחייבות מנסיבות כאלה, וזאת בשורה של מעשים, לאורך זמן, ובניגוד לבקשות חוזרות ונשנות של המשיבות, אין זה ראוי לבחון כל מעשה ומעשה לחוד. יש להשקיף על המכלול, וממנו עולה, שהתשתית הבסיסית להסכם קועקעה על-ידי המערערים, באופן שהדבר הפך ל'הפרה יסודית'". הלכה זו יפה - בהתאמה - לענייננו, לאור ההלכה לפיה תקנון של אגודה שיתופית מהווה חוזה בין חברי האגודה לבין עצמם ובין כל אחד מהם לבין האגודה (ראו, למשל: ע"א ‎788/87 לוי ואח' נ' כפר פנס מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מד(‎2) 52, 56-55; ע"א ‎524/88, 525 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח', פ"ד מה(‎4) 529, 547). מכאן, שדכך שכל המעשים שנמנו במכתב המזכ"ל בהצטרפם יחד מכריעים את הכף לחובת המערער ואין צורך שכל אחד ואחד מן המעשים יהווה, כשלעצמו, סיבה מספקת להוצאת המערער מן הקיבוץ, אם כי יש מספר עילות שכל אחת מהן מספיקה לכך. ‎22. אף שבא-כוח המערער טען בשפה רפה לפגיעה בזכויות יסוד של המערער מפאת הוצאתו מן הקיבוץ, אייחד דברים לנושא זה. לא נעלמה מעיני העובדה כי הסנקציה של הוצאת המערער מעין צורים, ובמיוחד לאחר תקופה כה ארוכה של חברות בו, היא סנקציה קשה ומכבידה. בעקרון, עקירתו של דם ממקום מגוריו פוגעת בכבודו, בחרותו ובקניינו. ביתו של האדם אינו רק קורת גג לראשו אלא גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי. אלא, שהזכויות האמורות הן זכויות אדם כחלק מן החברה. הן אינן מוחלטות כי אם יחסיות. ניתן לפגוע בהן לקיום זכויותיהם של אחרים או להגשמת מטרות הכלל ולקידום מטרות חברתיות ראויות אשר בסופו של יום יקדמו את זכויות האדם עצמן. ואם כך ביחס להגבלת זכויות האדם במסגרת החברה במובנה הרחב, מקל וחומר שכך הוא בחברה המצומצמת בקיבוץ. הצטרפותו של אדם לקיבוץ היא הצטרפות וולונטארית למסגרת המאופיינת בהרמוניה חברתית שבה חלים כללים שחברי הקיבוץ כפופים להם. "יחסים מיוחדים אלה בין האגודה לחבריה מושתתים, בין היתר, על כך שאינטרס החבר היחיד נדחה לעתים בפני האינטרסים של האגודה וכלל החברים המאוגדים בה" (רע"א ‎853/91 גדעון בקל נ' אגודה שיתופית נהלל, פ"ד מח(‎1) 775, 783). הפרה הכללים מצד חבר, באופן המקים עילה להוציאו מתוכו על-פי הדין והתקנון, מקנה לקיבוץ את הזכות והסמכות להוציא חבר מתוכו ולשלול מגוריו בו. בענייננו, נראה לי, כי על אף חומרת התוצאה, הסנקציה של הוצאת המערער מן הקיבוץ היא לגיטימית והולמת את חומרתם המצטברת של מעשי המערער וכי היא ננקטה לתכלית ראויה, שהיא שמירה על המסגרת, אורח החיים וההרמוניה החברתית של עין צורים. ‎23. המערער הוסיף וטען בפנינו, כי עין צורים מנוע מלהשתמש בחלק נכבד מן הנימוקים האמורים, משום שהשתהה בהעלאת נימוקים אלה, המתייחסים למצבים שהתקיימו שנים קודם לפתיחת הליכי הוצאתו מהקיבוץ. דין הטענה להידחות. אכן, עין צורים לא מיהר לנקוט בסנקציות לנוכח מעשי המרער שהקימו עילות שבגינן הוצא הוא בסופו של דבר מהקיבוץ. אך מן החומר שבפנינו עולה, כי ה"שיהוי" נבע מהסבלנות הרבה שגילה עין צורים כלפי המערער. ניסיונות עין צורים לטפל בבעיותיו השונות של המערער נמשכו שנים רבות בטרם פנה הקיבוץ לדרך של הוצאת המערער מתוכו. במצב זה, אין משמעות לזמן הרב שחלף עד שנמנה וגמר עין צורים למצות עמו את הדין על-פי התקנון ולהוציאו מהקיבוץ, ואין מקום לראות בהשתהות זו, שיהוי. ‎24. לסיכום, לאחר שהחלטת האסיפה הכללית של עין צורים נבדקה על-ידי בית משפט קמא ולאחר שנבחנו פניה הדיוני, המהותי והנורמטיבי של ההחלטה על-ידי בית משפט זה לפי הקריטריונים שנמנו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שאישר את החלטת הסיפה הכללית של עין צורים להוציא את המערער מן הקיבוץ. ‎25. לפיכך, לוּ דעתי נשמעה היה הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך ‎10,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. דיני חברותאסיפה כלליתקיבוץ