פסק דין רקע עובדתי 1. המנוח, עו"ד ז"ל (להלן: "הנתבע"), כיהן כיועץ המשפטי של הצד השלישי 2 (להלן: "המושב"). 2. במסגרת טיפולו של הנתבע בגביית חובות של חברי המושב למושב, נזקק הנתבע לנקיטת הליכים כנגד חייבים כאמור, ואף למימוש זכויותיהם של החייבים במושב, כולל משקים של חברים אלו או אחרים. 3. כך מונה הנתבע ביום 6.8.84 ככונס נכסים על בית מגורים, חממה הכוללת בית קרור, מערכת השקיה ומערכת הדליה, מטעים שונים, לול, רפת, בית אריזה ופרדס (להלן: "המשק") של חייב - חבר מושב, יטאח ניסים ז"ל (להלן: "החייב"), אשר הלך לבית עולמו ב-14.11.86. בהתאם להוראת ראש הוצל"פ, מונה הנתבע ככונס נכסים למימוש חובו של החייב למושב, וזאת על ידי מימוש המשק. 4. ביום 2.8.85 שלח הנתבע מכתב (ג/1) למושב ובו הוא מציין, כי ככונס נכסים למכירת המשק לא קיבל הצעה מקונה פוטנציאלי "לפיכך הייתי מציע כי אתם תגישו הצעה בכתב לרכישת המשק, והרכישה תעשה ע"י קיזוז התמורה מחלק החוב המגיע מהחייב הנ"ל", תוך שהוא מתייחס גם לחובה למציאת דיור חלופי והצורך כי המושב יסדיר גם נושא זה. 5. המושב, פנה למינח"ת אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "מינח"ת") על מנת לקבל הערכתה בכל הקשור לביצוע המוצע. מעלם אריה, מטעם מינח"ת, מפרט במכתבו מיום 4.11.85 כי שווי הזכויות במשק כשהן נקיות מכל חוב או שיעבוד וכפנוי הינו 150,000 ₪ (אשר צויין במסמכים השונים כמתייחס לשקלים ישנים תורגם בפסק הדין לשקלים חדשים). כן מפורט במכתב כי דמי הסכמה שעל המוכרים, מוערכים ב-16,000 ₪, הגם שניתן יהיה לקבל פטור מלא אם יוכח שהחוב של בעל הזכויות עולה על 50% מערך המשק ומקורו בכישלון משקי, ולחילופין הנחה של 50% מפאת גילו של בעל הנחלה. בנוסף, פורטה הערכה ביחס למס שבח של 10,000 ₪ ומס רכישה 5,250 ₪. 6. המושב הסכים לאשר הוצע וכששווי המשק לזיכוי חשבון החייב במושב מוערך אכן ב-150,000 ₪. בהתאם, הודיע עו"ד אראל אור, בנו של הנתבע, במכתבו מיום 2.6.86, כי על פי החלטת ראש ההוצל"פ מיום 28.5.86 אושרה מכירת המשק למושב תמורת הסכום האמור, ואף אושר הדיור החלופי שהסדיר המושב וכשעו"ד אראל אור מציין "אשר על כן התחלתי בהליכי פינוי החייב ממשקו". 7. ביום 16.10.86 נחתם זכרון דברים בין המושב לבין התובעים (נ/1), (להלן: "זכרון הדברים"), וכשבזכרון הדברים רוכשים התובעים את הזכויות במשק, תוך שצויין "הואיל ומשק 8 נשוא הסכם זה מועמד למכירה ע"י ועד מושב רנתיה". כן צויין בזכרון הדברים, כי התמורה, 110,000 דולר כשבמעמד חתימת זכרון הדברים שולם 20,000 דולר וכי יתרת התשלומים תקבע בחתימת החוזה. כל האמור הותנה באישור האסיפה הכללית של המושב וכן של ועדת הקבלה של הסוכנות היהודית. מועד המסירה נקבע "מיד עם חתימת החוזה וגמר התשלום", תוך ציון שהגדרת המשק הינה כמפורט בטופס מינויו של הנתבע ככונס נכסים. בסעיף 9 בזכרון הדברים, נקבע "הצדדים מתחייבים לפנות לעו"ד אור אראל... בתוך 14 יום לחתימת החוזה" . בנוסף, הוצגה קבלה מיום 16.10.86 של המושב לתובעים ביחס לתשלום של 30,000 ₪ ע"ח רכישת המשק, וכן קבלה נוספת מיום 1.12.86 ע"ס 15,000 ₪. 8. בפרוטוקול של ועד ההנהלה של המושב מיום 14.5.87 (נ/6), בעניינם של התובעים צויין "מאחר והיו חסרים פריטים במשק הוחלט לפצותו בסך 800 ₪ ערך 15.5.87". 9. ביום 28.6.89 נערכת פניה מטעם המושב לנתבע, וכשבמכתב זה שעניינו המשק ו"חתימה על חוזה" מצויין "אנו מבקשים לסיים את עניין מכירת משק 8 בחתימת החוזה המקורי כדין בין כונס הנכסים ובין הקונה מר מרדכי גבע...". 10. ביום 30.8.89 נחתם חוזה (להלן: "החוזה") וכשמהראוי לציין ביחס לחוזה זה כדלקמן: א. החוזה נכרת בין "משה אור, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים של החייב יטאח ניסים ממושב רנתיה משק מס' 8, ולהלן "הכונס" לבין התובעים כקונים. ב. במבוא לחוזה מתואר כי החייב חייב למושב סכומי כסף "ניכרים" וכי המושב נקט בהליכי הוצל"פ שבמסגרתם מונה הנתבע ככונס נכסים, וכשבהמשך מצויין: "הואיל וכונס הנכסים פרסם מכרז למכירת המשק הנ"ל לכל המרבה במחיר, והואיל וברצון הקונים לרכוש את המשק הנ"ל בהתאם ועל פי הצעתם שהוגשה לכונס הנכסים בתגובה למכרז, והואיל והקונים מעוניינים לרכוש ולקבל מאת הכונס את כל הזכויות על המשק ובמשק ולקבל החזקה הבלעדית בו". ג. בסעיף 2 צויין כי "הכונס מוכר והקונים רוכשים מאת הכונס..." את כל הזכויות במשק. ד. התמורה נקבעה ל-106,400 דולר, תוך שצויין "התמורה הנ"ל שולמה עד לחתימת חוזה זה". ה. בסעיף שכותרתו "תשלומים החלים על הכונס", פורטו "דמי הסכמה למינהל מקרקעי ישראל, אם יחולו" וכן "מס שבח, אם יחול" כך גם ביחס לחוב לסוכנות היהודית "במידה וקיים" ובנוסף, "הוצאות הטיפול בהעברת הזכויות ושכ"ט עו"ד בשיעור 1% מהתמורה בתוספת מ.ע.מ". ו. בסעיף שכותרתו "תשלומי הקונים" פורט תשלום מע"מ "במידה ויחול" וכן "מס רכישה" ובנוסף, "הוצאות הטיפול בהעברת הזכויות ושכ"ט עוה"ד בשיעור 1% מהתמורה בתוספת מ.ע.מ". ז. הקונים מאשרים כי קיבלו את החזקה. ח. הצדדים התחייבו לחתום על כל מסמך, להופיע בפני כל גוף שידרש, ולעשות כל הנדרש לביצוע התחייבויותיהם. ט. המושב המכונה "האגודה" בחוזה, הצהיר "כי עם קבלת החזקה במשק ע"י הקונים יעמוד חשבונו השוטף של משק 8 על יתרת 0 וכל חוב קודם לא ירבוץ על המשק". י. במקום חתימת הכונס, מופיעה חותמתו וכן חתימה ב/, אשר אין חולק כי נחתמה ע"י עו"ד גרסטנר, בתו של הנתבע. 11. א. כהמשך לחוזה "אנו הח"מ מושב רנתיה מסכימים לכל האמור בחוזה זה". ב. בנוסף, הומצא מסמך מחודש אוגוסט 1989 (נ/7) המופנה לנתבע, המתואר כ"כונס נכסים על נכסי החייב יטאח ניסים" החתום על ידי התובעים והמושב ועניינו המשק, וכשבמסמך זה מאשרים התובעים כי קיבלו את החזקה במשק "בסוף 1986" ובנוסף "וכן מאשרים אנו לך כי בשעתו סרבנו לחתום על חוזה המכר מאחר ופריט אחד (מערכת השקייה והדלייה) מהפריטים המרכיבים את המשק נעלם" וכי "אנו מאשרים כי חזרנו בנו מסרובנו ואנו מסכימים לחתום כעת על חוזה המכר". מאידך, מאשר המושב כי אכן מסר את המשק לתובעים "בסוף 1986" וכן "וכי קיבלנו את התמורה (106,400 $) על חשבון חובו של יטאח ניסים למושב (בניכוי ההוצאות)".. ג. ביום 6.9.89 חתם מי מהתובעים על מסמך בכתב יד, ובו אישור על קבלת החזקה במשק בחודש אוקטובר 1986, ובהמשך "והחל מתאריך זה הנני אחראי לכל חוב שיחול על המשק". 12. במכתב מיום 26.11.89 המופנה לנתבע ממעלם אריה ממינח"ת, תוך משלוח עותקים, הן למושב והן לתובעים, מציין מעלם "דמי ההסכמה להעברת הזכויות במשק... נקבע לסך של 36,494.04 ₪ על מנת שנוכל לבצע ההעברה יש לשלם הסכום בהקדם". 13. תארנו עד כה את הרקע העובדתי העולה מהמסמכים עצמם ובשלב זה, מבלי להיזקק לעדות זו או אחרת. מכאן נעבור להשלמת הרקע העובדתי, אף הוא בהתאם למסמכים, מני אז ועד הגשת התביעה. 14. ביום 7.11.90 פונה התובע במכתב לנתבע ובו הוא מציין כי מברור שערך במינח"ת עולה שדמי ההסכמה כמפורט במכתב שבסעיף 12 לעיל, טרם שולמו "ולפיכך טרם הועבר על ידך המשק על שמנו " וכי "אני דורש ממך בזה למלא התחייבויותיך בחוזה, לדאוג לתשלומים הנדרשים ולהעביר את משק 8 על שמנו תוך 30 יום", תוך הוספה "לא יתכן כי פעולה כזו תימשך מספר שנים" וכן "נא תשובתך בהקדם". עוד צויין במכתב כי לפני זמן רב שולם שכ"ט לפי החוזה וכי התובע לא קיבל קבלה. 15. מכאן נפנו התובעים לבא כוחם, אשר פונה במכתב מיום 26.12.90 לנתבע, וכשבמכתב זה מציין ב"כ התובעים את אשר מפורט במבוא לחוזה וכי בהתאם לבדיקה במשרדי מס שבח וכן שיחה עם הנתבע וכן עם מועלם עולה: א. הכיצד יכול היה הנתבע למכור ככונס נכסים את המשק, בה בשעה שמונה לכונס נכסים על זכויות החיב בלבד, בעוד שאשת החייב היא בעלים משותפים אף היא של המשק והכיצד "יכולת למכור למרשי את המשק בשלמותו". ב. כי כל נושא התשלומים המוטלים על הנתבע לפי החוזה לא הוסדר וכי הנתבע אף לא פעל "בנדון" ואם לא די בכך, הועבר הטיפול למעלם שאינו עו"ד "ואין לו שום רשות לטפל בעסקה כזו". ג. כי התובעים רואים בנתבע אחראי לכל המחדלים "ואתה תישא אישית בכל הוצאה שיצטרכו לשלם כדי להשלים את העסקה במשרדי מס שבח, מינהל מקרקעי ישראל וגם במושב עצמו". ד. הנתבע מתבקש להעביר לידי ב"כ התובעים את המסמכים הקשורים בעיסקה "וזאת כדי שאתחיל לטפל בעניין", וכשבשלב זה מבוקשת חתימתו של הנתבע על ההצהרה למס שבח. 16. ככל הנראה, ביום 5.2.91 הגיש ב"כ התובעים את ההצהרה למס שבח (ת/2), וכשבהצהרה זו צויין הנתבע ככונס נכסים של החייב וכתובתו של המוכר אצל ב"כ התובעים. בפרק התמורה צויין 106,400 דולר, וכשצויין שהמוכר מסרב לחתום. בהצהרת הקונים צויין שהחזקה נמסרה במועד חתימת החוזה, 30.8.89, אולם מועד זה שונה בכתב יד לחודש אוקטובר 86', אותו מועד המופיע כמועד שהמקרקעין משמשים את התובעים למגורים. 17. ואכן, הוצאה שומה סופית לפי מיטב השפיטה, מיום 3.6.91, וכשמס שבח נקבע לסכום של 103,136 ₪, וכשמס הרכישה נקבע ל-9,825 ₪, מזה 4,898 ₪ סכום מס הרכישה, ובנוסף קנס אי הצהרה 2,572 ₪ וכן ריבית 823 ₪ והצמדה 1,532 ₪. 18. במכתב מיום 16.7.91 פונה ב"כ התובעים לנתבע, וכשהוא מציין את המפורט לעיל בדבר השומות, תוך שצויין , כי התובעים שילמו 7,253 ש"ח ללא הקנס בסך 2,572 ש"ח, תוך שהוסף כי חרף זאת שמדובר במשק שחלקו דירת מגורים וכי ניתן היה לקבל פטור ממס שבח "בגין הדירה", לא התקבל פטור שכזה. בנוסף, צויינו הערות נוספות בכל הקשור לשומה, ודרישה נוספת לטיפול בנושא דמי ההסכמה "שהרי הוצאה זו היא הוצאה מוכרת בחישוב מס השבח". עוד ציין ב"כ התובעים, "לעניות דעתי, אם מר איטח הוא פנסיונר וחי מקצבת ביטוח לאומי או שהוא נכה חו"ח, יתכן שהעיסקה הנ"ל בכלל פטורה מדמי הסכמה וכדאי לך לבדוק זאת". עוד מלין ב"כ התובעים על דרישת מעלם לשכר נוסף בגין טיפולו, תוך שהוא חוזר על ההתראה שבמכתב הקודם. 19. א. ב"כ התובעים פונה למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") וכשהוא מתאר את השתלשלות העניינים בכל הקשור לעיסקה ובהתאם למפורט למבוא לחוזה ובחוזה, תוך ציון פטירת החייב, וכי האלמנה "נותרה ללא פרוטה" וכן מצבה הכלכלי וכשמבוקש פטור מדמי ההסכמה או עדכון אשר צויין במכתבו של מעלם דלעיל. ב. בהתאם הוצא שובר לתשלום מיום 22.10.92 על ידי המינהל, וזאת ע"ס של 48,276 ש"ח בתוספת מע"מ בסכום של 8,690 ש"ח - סה"כ 56,996 ש"ח ולתשלום עד 15.11.92. החשבון הינו ע"ש החייב. ג. מתרשומת שצורפה עולה, שלכאורה, החישוב נעשה בדרך של הצמדת החיוב כפי שהודע בזמנו על ידי מעלם. 20. ביום 3.6.93, חוזר ופונה ב"כ התובעים לנתבע, תוך שהוא מציין כי הנתבע לא משיב לפניותיו וכי ב"כ התובעים קיבל שומה על ביטול המכירה, הגם שלא עודכן. בנוסף, מצויין המפורט לעיל בעניין דמי ההסכמה וכי "לאור הזלזול שלך במרשי ובי עד אז, לא היה כל טעם לשלוח לך את שומת דמי הסכמה שהרי ממילא לא נענתה לכל פניה של מרשי ושלי אלייך עד אז, ומרשיי בכלל דרשו ממני שאגיש נגדך תביעה כספית לתשלום הסך הנ"ל שחל עליך לפי חוזה המכר וכן לפיצויים". במכתב ניתנת "הזדמנות אחרונה" לנתבע לפנות למינהל ולהסדיר פטור או תשלום, תוך הוספה כי בהתאם להודעת המינהל מ-9.9.92 תינתן הנחה של 50% לאלמנה אם יומצא אישור המושב. ב"כ התובעים מציין "מסיבות שאינן מובנות לי, ועד האגודה מסרב ליתן אישור שכזה…". 21. לא למותר להוסיף, כי אין בחומר הראיות כל פניה בכתב או התיחסות בכתב של הנתבע לכל הפניות האמורות של התובעים ו/או בא כוחם. ההליכים המשפטיים 22. ביום 14.10.93 הגישו התובעים את התביעה דנן וזאת ע"ס של 100,148 ש"ח כנגד הנתבע, וכשהם עותרים לחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הקנס שאלו נדרשו לשלם בגין מס רכישה בשיעור 2,572 ש"ח ובשיערוכו - 3,851 ש"ח , את סכום דמי ההסכמה בסך 56,966 ש"ח ובשיערוכו - 62,798 ש"ח, החזר שכ"ט ששילמו התובעים לנתבע בסך 3,499 ש"ח ובנוסף, פיצויים בגין הפרת החוזה וכנזק כללי בסכום של 30,000 ש"ח. התביעה עניינה הפרת החוזה על ידי הנתבע כפי שעולה הן מכותרת כתב התביעה והן מתוכנו. 23. הנתבע הכחיש הנטען על ידי התובעים, תוך שהוא טוען, בין השאר, כדלקמן: א. "כי בכל הנוגע והכרוך בתובענה זו הוא פעל ככונס נכסים מטעם ראש ההוצאה לפועל…" (סעיף 4 לכתב ההגנה). ב. כי אמנם חתם על החוזה, וזאת "כדי לסייע בידי הנתבעים שהכשילו הם וועד ההנהלה של רנתיה… את ביצוע חוזה המכר" (סעיף 5). ג. כי כל העיסקה נערכה "מאחורי גבו" וזאת עוד בשנת 1986 שאז נמסרה גם החזקה, וכי כל התמורה שולמה למושב. ד. אותו חוזה מכר בהתאם לזכרון הדברים, היה מוכן לחתימה עוד בחודש אוקטובר 86', ואכן בהתאם לפיו היה אמור הנתבע לקבל 106,400 דולר ומתוכו לשלם את התשלומים, אולם חוזה מכר זה לא נחתם בגין סכסוך בין התובעים למושב. ה. התובעים לא היו מסוגלים לעמוד בתשלומים בזמנו, ורק בדיעבד נודע לנתבע על זכרון הדברים ותשלום התמורה. ו. כי המושב סרב לשלם את דמי ההסכמה בטענה כי אם היו התובעים חותמים על חוזה המכר בזמנו, היה משוחרר המושב מתשלום דמי ההסכמה, ולחילופין סכום דמי ההסכמה היה נמוך בהרבה. ז. חרף האמור בחוזה, היה ברור כי לא מוטלת חובה אישית על הנתבע לשלם את התשלומים וכי "מתוך טעות גרידא נאמר בחוזה...כי הכונס ישלם את דמי ההסכמה למינהל... מכיוון שלא הוא (הנתבע - י.ש) היה צריך לשלם זאת אלא המושב וב-1989 אף לא היתה בידיו התמורה ממנה אפשר היה לשלם את דמי ההסכמה למינהל...". ח. כי בכך "סוכל ביצועו של החוזה...". ט. כי העברה מבר רשות פטורה ממס שבח ומס רכישה וכן "משסוכל ביצועו של החוזה... סרב הנתבע לחתום על טפסי מש"ח". 24. בנוסף, שלח הנתבע הודעה לצדדים שליששיים וכדלקמן: א. כנגד הצד השלישי 1 (להלן: "המבטחת"), אשר נטען כי ביטחה את הנתבעת בביטוח מקצועי. ב. כנגד הצד השלישי 2 הוא המושב, תוך שנטען כי המושב הוא זה שפנה למינח"ת לאחר חתימת החוזה על מנת לקבל את ההערכה בנושא דמי ההסכמה, וכי המושב סרב לשלם את דמי ההסכמה, וכי אם ימצא ביהמ"ש את הנתבע אחראי "אזי, יטען הנתבע כי הוא זכאי להשתתפות ו/או שיפוי ו/או כל סעד אחר..." מהמושב. 25. א. המבטחת טענה כי גם אם תתקבל תביעת התובעים אינה חבה כלפי הנתבע מחמת שני נימוקים עיקריים: ראשית, הואיל והביטוח לא מכסה רטרואקטיבית תביעות שהיה ידוע לעורך הדין כי הוא צפוי להתבע בהן וזאת בהתאם לביטוח הקולקטיבי שבין המבטחת לבין עורכי הדין, וכשבמקרה דנן, מדובר באירוע שלפני תקופת הביטוח. שנית, כי תביעת התובעים עניינה אינו תביעת רשלנות ובנזיקין, אלא תביעה חוזית. לחילופין, כי יש להפחית את סכום ההשתתפות העצמית, בשיעור של 5,500 דולר. ב. המושב בכתב הגנתו טען כי כל הפעולות בוצעו בהתאם לעצת הנתבע כיועצו המשפטי, וכי הנתבע חייב היה להעביר את הזכויות בפטור מדמי הסכמה בהתאם להוראות המינהל. בנוסף נטען, כי הנתבע היה מנוע ככונס נכסים למכור את המשק פעם נוספת, ובכל מקרה היה על הנתבע להסדיר את הפטור מתשלום דמי ההסכמה, ולחילופין, הנתבע החזיק בכספים המיועדים למושב שמהם ניתן היה לשלם הנדרש. 26. בסופו של דבר, נאות המינהל ליתן הנחה בכל הקשור לדמי ההסכמה, ובעקבות כך שילמו התובעים ביום 12.7.95 37,550 ₪ למינהל, וכשבעקבות כך ובהתאם לדברי ב"כ התובעים בישיבה מיום 21.9.95 הוקטן סכום התביעה. 27. הדיון בתיק זה עבר גלגולים רבים ושופטים רבים, כולל החלטה על הפסקת ההליכים בהודעה לצד שלישי כנגד המושב, ערעור לביהמ"ש המחוזי אשר קיבל את הערעור וכן דחיות מדחיות שונות עד שהחלו ההוכחות בפני וזאת עוד בשנת 1998. מני אז, נעשו נסיונות על ידי עו"ד גרסטנר, בת הנתבע, לנסות ולבטל את החיוב בדמי ההסכמה, אי הגשת סיכומים על ידי התובעים במועד, פטירת הנתבע שהלך לעולמו ביום 6.3.02, ובמיוחד נסיונות חוזרים ונשנים של ביהמ"ש להביא את הצדדים להסדר פשרה זה או אחר, הן לפני פטירתו של הנתבע, ובמיוחד לאחר פטירתו. משדחה המינהל את המבוקש ומשהצדדים לא הגיעו להסדר, אין מנוס מהכרעה בסכסוך על ידי ביהמ"ש, על כל המשתמע מכך. התביעה העיקרית - דיון 28. אמנם הובאו עדויות על ידי הצדדים כולם, אך אין אנו נזקקים לחלקן הארי של העדויות וזאת נוכח העובדות העולות מהמסמכים עצמם, ואשר לא נסתר למעשה בעדויות. 29. יחד עם זאת,מהראוי לציין כבר עתה, כי מחומר הראיות ניתן לקבוע כדלקמן: א. הגם שהנתבע ניסה לטעון כאילו קיימת הפרדה בינו לבין בנו, עו"ד אראל אור, וכן בינו לבין בתו, עו"ד גרסטנר, עולה שלמעשה מדובר במשרד אחד, ומבלי להזקק למערכת הפנימית בתוך המשרד. מכל מקום, אנו נוכחים כי עו"ד אראל אור אשר לא העיד בפנינו, טיפל אף הוא בענייני המשרד, ולא בכדי עוד בזכרון הדברים צויין כי הצדדים יפנו אליו. כך גם החוזה עצמו נערך על ידי עו"ד גרסטנר, אשר היא החתומה בשמו של הנתבע על החוזה. ב. גם לאחר העדויות, עולה שלכאורה לא מצא לנכון הנתבע להתייחס לכל פניות התובעים, ורק משחרב חיוב מס השבח, לאור השומה שהוצאה עמדה מול פניו, הזדרז אכן לפנות למס שבח ולבטל את השומה, וזאת בהסתמך על ע"א 726/86, 727 מנהל מס שבח מקרקעין ירושלים נ' מחסרי ואח' פ"ד מג (2) 98, אשר בו ייצגה עו"ד גרסטנר את אחד המשיבים, פסק דין מיום 26.6.89 ואשר לפיו אכן זכותו של בר רשות אינה בגדר "זכות במקרקעין" לעניין חוק מס שבח, תשכ"ג - 1963 כנוסחו דאז, ועל כן מכירת זכות זו אינה בגדר עיסקה מחייבת בתשלומי מס שבח. ג. לכאורה, פעולותיו של עו"ד מנדל, ב"כ התובעים, בוצעו בהתאם ועל סמך המידע שעמד לרשותו. ד. העדים מטעם המושב מציינים מפורשות, כי אין זה סביר אף על דעתם שהנתבע ככונס נכסים ישלם דמי הסכמה כשלא קיבל התמורה או חלקה. 30. הצדדים הרחיבו בסיכומיהם בכל הקשור לעיסקה, לחוזה ולנובע מהמסמכים השונים. אולם, ניתן לקבוע כי החוזה שבפנינו הינו לכאורה חוזה למראית עין. למעשה, כל האמור במבוא של החוזה אינו מתאים למציאות. כיום אין חולק, שזכויות החייב במשק נמכרו למעשה למושב. כך גם בזכרון הדברים, מצויין מפורשות כי המשק מוצע למכירה על ידי המושב. ראש ההוצל"פ אישר את העיסקה בין המושב לבין כונס הנכסים, וכך סיים למעשה כונס הנכסים - הוא הנתבע, את תפקידו בכל הקשור לעצם מכירת ומימוש זכויות החייב, הגם שככל הנראה לא פעל מאומה, ליישום וביצועו של אותו הסכם שבין המושב לבינו. בנסיבות אלו היה על הנתבע לערוך הסכם בין המושב לבין התובעים ובהתאם לזכרון הדברים, על כל המשתמע מכך. לא בכדי, בהתאם לנ/3 אשר התובע מציין כי הוא חוזה המכר שהוכן בעקבות זכרון הדברים ואשר הוכן על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו, הגם שחסר הוא את עמודו הראשון, הרי עולה מתוכו שלכאורה המוכר הוא אכן המושב. מעיון בהצהרת המוכר בסעיף 13 ביחס לאותו חשבון של משק 8 שיועמד על יתרת 0 וכן ביחס למאזנים קודמים בסעיף 14 ועניין הטלפון בסעיף 15, נראה שאכן המושב הוא המוכר ועל כן ולא בכדי, בחוזה שנכרת בסופו של יום שונו סעיפים אלו תוך ציון האגודה ביחס לחלק מאותם סעיפים. כך גם החיוב של כל צד לשלם מחצית מהוצאות שכ"ט עו"ד וכן ציון המוכרים במקום החתימה. אמנם הנתבע טען ואף צרף נוסח של חוזה מכר שהוכן על ידו, הדומה לחוזה שנכרת בסופו של יום, אולם די אם אציין כי ספק בעיני אם אכן אותה טיוטה שצויינה היא זו שהוכנה בזמנו ובמיוחד נוכח התמורה שצויינה בו אשר לכאורה נקבעה בתקופה מאוחרת יותר לאחר חתימת זכרון הדברים. בין כך ובין כך, ברור הוא שהנתבע והפועלים מטעמו לא היו רשאים, אם להתבטא בלשון המעטה, להסוות את העיסקה האמיתית לאופן בו נוסח בסופו של יום החוזה. למעשה, קיימת הודאה של הנתבע ו/או מי מטעמו שאכן הנוסח בו נוסח החוזה נועד "לחסוך" בתשלומים שיכול ויהיו, דהיינו, תשלומים בגין שתי עסקאות, האחת מכירת זכויות החייב למושב, והשניה מכירת זכויות המושב, יהיו אשר יהיו, לתובעים. 31. כאמור, הנתבע מכר בזמנו את הזכויות של החייב ועל כן לא רשאי היה למכרן בשנית, על אחת כמה וכמה שהחייב הלך לעולמו עוד ב- 14.11.86, וכשהחוזה נערך בשנת 1989. יתר על כן,אין כל יסוד לאותו "מכרז" שכביכול פירסם הנתבע ככונס נכסים ואשר התובעים כביכול נענו לו. ניתן איפוא לקבוע כי העיסקה האמיתית שבפנינו היא אותה עיסקה הבאה לידי ביטוי בזכרון הדברים. 32. בהתאם לחוות דעתו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 630/78 ביטון ואח' נ' מזרחי פ"ד לג (2) 576, עלינו להתעלם לכאורה מהחוזה דנן שהינו חוזה למראית עין בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, ולבחון מהו הרצון האמיתי של הצדדים הגם שהסכימו "כי כלפי חוץ תוצג מציאות משפטית שאינה משקפת את שהוסכם בין הצדדים כלפי פנים". במיוחד יפים הדברים משנדרשים אנו לטענות מי מהצדדים בכל הקשור למקרה דנן. 33. החמור במקרה דנן שהנתבע כעו"ד בחר "לבנות" את העיסקה הנחזית באופן בו נבנתה ובעקבות כך נקלע לאשר נקלע. בעניין זה, לא היה לו לנתבע להלין אלא על עצמו ו/או על מי שפעל מטעמו. יתר על כן, גם אם נזקק לחוזה כפי שנוסח, הרי ידע גם ידע הנתבע כי מלוא התמורה שולמה וזאת ישירות למושב ועל כן ידע כי לא יהיה מהיכן לשלם את דמי ההסכמה. הנתבע בחר לערוך הסכם, אשר ככל הנראה היה נהוג במשרדו בעסקאות בהם הוא משמש ככונס נכסים, אולם התעלם כליל מהמציאות המיוחדת של המקרה דנן. ההתאמות לא כללו את הנדרש לאור אשר ידע הנתבע או היה אמור לדעת. כך לא מצא לנכון הנתבע לציין, כי אם אכן יהיה חיוב בתשלום מהתשלומים המוטלים על הכונס לפי החוזה, אזי המושב יתחייב לשלמם ובמסגרת אותו אישור והסכמה של המושב אשר צוטט לעיל. הדברים חמורים שבעתיים בהיות הנתבע יועצו המשפטי של המושב ואף מייצגם של התובעים, וכשלא נסתרה הטענה כי אף נגבה מהתובעים שכ"ט עו"ד. 34. אם אכן היה הנתבע פועל מיד לאחר קבלת ההודעה ממעלם ממינח"ת על הצורך בתשלום דמי הסכמה, או אם היה פונה לשלטונות מס שבח ולו על מנת לקבל שומה ללא חובת תשלום, על מנת שניתן יהיה להמציאה למינהל לשם העברת הזכויות, יתכן ולא היינו נדרשים לסכסוך שבפנינו. יתר על כן, אם היה מוכיח הנתבע כי פנה בדרישה למושב, על מנת שהמושב ישלם הנדרש, ניחא. אולם, מהחומר שבפנינו עולה שלכאורה הנתבע בחר ב"שב ואל תעשה" וכשכל הטיפול בנושא דמי ההסכמה מועבר למינח"ת. חמור מכך, מדוע לא מצא לנכון הנתבע להגיב על הפניה הישירה של התובע אליו, ועל אחת כמה וכמה שלא מצא לנכון להתייחס לכל פניותיו של ב"כ התובעים. מבלי להזקק, בשלב זה, לניתוח פעולות התובעים ו/או מי מטעמם כולל הפניה למס שבח ולמינהל מקרקעי ישראל, הרי לכאורה ניתנו כל ההזדמנויות לנתבע לטפל בכל הנדרש. גם אם סבר הנתבע כי פעולה שלו יכול ויהיה בה משום הכרה בחובה אישית שלו, הרי מעת שהוא זה שניסח את החוזה וכשלפיו חובת התשלום וחובת הטיפול מוטלת עליו, הרי לפחות בכל הקשור למערכת היחסים שבינו לבין התובעים, אין לו להלין אלא על עצמו. למותר לציין, כי לאור אשר צויין לעיל פעולה זו או אחרת שבוצעה על ידי עו"ד גרסטנר הרי יש לייחסה לנתבע וכשהנתבע מאשר למעשה פעולותיה. 35. במצב דברים זה, יתכן ומהראוי היה כי ב"כ התובעים היה פונה אף למושב ישירות ואף היה בוחן את ההיבטים המשפטיים הקשורים לנושא מס השבח ומס הרכישה וכן בנושא דמי ההסכמה. אולם, ב"כ התובעים פעל בהתאם לחוזה שבפניו וכשגם הפניה לקבל הסבר זה או אחר מהנתבע לא נענתה. במצב שכזה, ניסה ב"כ התובעים להקטין את הנזק ועל כן פנה הן לשלטונות מס שבח והן למינהל. כל זאת כשהוא אינו זוכה לכל שיתוף פעולה מהנתבע ו/או מי מטעמו. 36. במערכת יחסים זו, גם אם הנתבע לא היה עו"ד, הרי לכאורה הפר התחייבויותיו כפי שהן נחזות לפי החוזה, ועל אחת כמה וכמה שהנתבע התיימר לפעול ככונס נכסים וכשלמעשה הוא אף אינו פונה במועד הרלוונטי, ובצדק מבחינתו, הגם שמוטעה הוא, לראש ההוצל"פ ושעל כן נדרש המינהל לאחר מכן לקבלת אישור לעיסקה וכשדווקא הנתבע מתנגד למתן אישור שכזה. 37. יהיו הסבריו של הנתבע ויהיו הסבריה של עו"ד גרסטנר אשר יהיו, אין בהם להצדיק את עצם עריכת החוזה כפי שנערך, ובכל מקרה את המחדלים לאחר כריתתו. בכל הקשור לטיעון כי התובע סירב לאפשר תיקון הטעות בחוזה, אף מבלי להזקק לנכונות הנטען, אין בכך לשחרר את הנתבע לפעול בהתאם להתחייבויות שנטל על עצמו, הן כצד לחוזה והן כעו"ד המייצג אף את התובעים. כך גם ביחס להסבר "המשפטי", כאילו בוטלה העיסקה שבזכרון הדברים ונכרתה העסקה בהתאם לחוזה, אין לקבלו. לא רק שהאמור לא הוכח, אלא שכאמור, לא מצאנו כי נערכה פניה לראש ההוצאה לפועל לביטול העיסקה בין המושב לחייב, אלא אף לא מצאנו ביטול של זכרון הדברים. 38. מסקנת האמור, כי הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו כלפי התובעים, וכי בהתאם למסמך שנוסח על ידו הרי בכל מקרה תשלום דמי ההסכמה לא היה מוטל על התובעים. לעניין זה נוסיף ונציין, כי אם אכן היה נערך החוזה כפי שהיה צריך להערך, ואף בהתאם לטיוטה שהוכנה, מצבם של התובעים לא היה שונה ממצבם כפי שנחזה להיות בהתאם לחוזה, וזאת בכל הקשור לנושא תשלום דמי ההסכמה. בנושא זה יש לדחות את הטענה, כאילו הסכימו המושב והתובעים כי תשלום דמי ההסכמה יחול על התובעים. המסמכים שנחתמו בדבר הוצאות המשק ממועד קבלת החזקה, אין להם ולנושא דנן מאומה. יתר על כן, גם בטיוטות נקבע, כי המושב ישא בכך ואף בחוזה עצמו שהמושב אישר כאמור אשר אישר, לא בה זכרו של סיכום שכזה. דהיינו, שהנושא היחידי שיתכן והחוזה בא "להועיל" לתובעים, עניינו תשלום מס הרכישה כביכול. אם הנתבע היה עורך את החוזה כדבעי, אזי, מועד החיוב היה עוד מזכרון הדברים כולל קנס על אי דיווח דאז. אך, גם בנושא זה, לכאורה, דווקא לאור פסק הדין אשר קבע כי לא מדובר בעסקה במקרקעין, הרי לכאורה, היה פטור מכך. מכל מקום, לכאורה, אם היה מדווח הנתבע כנדרש, אזי, גם לאחר החוזה לא היה מוטל קנס על אי דיווח המפורט בחוזה. 39. בכל הקשור לטענותיו של הנתבע בדבר "סיכול החוזה" על ידי התובעים, מוטב היה לה לטענה זו שלא תטען, לפחות במסגרת היחסים בינו לבין התובעים. ללא קשר לאשר ארע טרם כריתת החוזה, הרי מעת שהחוזה נכרת וכשהוא מנוסח כאמור על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו, וכשמדובר ביודעי דת ודין, אין כל משמעות לאשר ארע טרם כריתתו, הואיל ולאחר כריתתו היה על הנתבע לפעול לביצועו בין אם נפלה טעות זו או אחרת בניסוחו ובין אם לאו. יודגש, כי מעת שהנתבע ייצג גם את התובעים ולדידי אף אלמלא כן, היה על הנתבע לדאוג ולשמור על האינטרסים של התובעים על מנת שאכן בחלוף שנים כה רבות, יועברו הזכויות במינהל על שמם ואף אם כברי רשות. במחדליו של הנתבע, לא מדובר רק על הפרת חוזה, אלא גם בהפרת האמון שבין עו"ד ללקוח. 40. לא התעלמתי מכך שלכאורה, גם התובעים יכולים היו להבין כי מעת שכל התמורה שולמה ישירות למושב, בפועל ככל שתחול חובת תשלום של דמי הסכמה, הרי המושב ידרש לכך ולא כונס הנכסים - הנתבע, מכיסו. אולם, גם אם כך פני הדברים וגם אם אכן נפלה אותה טעות הנטענת על ידי הנתבע בניסוחו של החוזה, מעת שהחוזה נוסח על ידי הנתבע ו/או מי מטעמו, היה על הנתבע להידרש לתשלום דמי ההסכמה, בין על ידי השגת הפטור, ככל שניתן, מהמינהל ובין על ידי נקיטת הצעדים המתחייבים לדרישת התשלום מהמושב. כל זאת לא נעשה. ההודעה כנגד המבטחת 41. בכל הקשור להודעה לצד שלישי כנגד המבטחת דינה של זו להדחות מהטעמים הבאים: א. הגם שהנתבע לא הגיש סיכומיו, מצאה לנכון המבטחת להגיש סיכומיה היא. ב. והנה, בסיכומי הנתבע, לא מצא לנכון הנתבע להתייחס, ולו במילה אחת, להודעה לצד שלישי כנגד המבטחת. כל שצויין כי מבוקש לדחות את התביעה "ולחילופין, לחייב צד ג' בתשלומה לתובע", וכשעולה מהסיכומים כי הכוונה למושב. ג. אם בהגשת סיכומים באופן רגיל יפים הדברים, על אחת כמה וכמה משסיכומי הנתבע הוגשו לאחר סיכומי המבטחת. 42. הנה כי כן, ניתן לקבוע כי הנתבע לא הגיש כלל סיכומים בנושא ההודעה לצד שלישי כנגד המבטחת, ודין האמור כדין אי התייצבות ולמצער, ניתן לקבוע כי למעשה זנח הנתבע אשר הוא למעשה תובע בהודעה לצד שלישי את תביעתו כנגד המבטחת. למעלה מהנצרך נציין כי גם אם נתעלם מהטענה של המבטחת בדבר העדר גילוי התביעה שהנתבע היה חשוף אליה לכולי עלמא, בעת עריכת הביטוח, הרי הטיעון הנוסף בדבר עילת התביעה של התובעים כנגד הנתבע וכי על כן לא חל הכיסוי הביטוחי הינה טענה שהיה על הנתבע להכבד ולהזקק לה. ההודעה כנגד המושב 43. בכל הקשור להודעה לצד שלישי כנגד המושב, גם אם יש ממש בטענותיו של המושב, בכל הקשור לייעוץ שקיבל מיועץ המשפטי הוא הנתבע, עדיין יש לבחון אם בסופו של יום, יש מקום שהמושב הוא זה "שיהנה" מהאמור לעיל. בלשון אחרת, עלינו לבחון, אם אכן היה פועל הנתבע כיאות, האם אכן לא היה חייב בדמי הסכמה, כלל. 44. מבחן זה, ייעשה בבחינת העיסקה האמיתית, דהיינו לפי זכרון הדברים ואשר היה אמור להכרת בעקבותיו. 45. בנושא זה, נוכחים אנו כי בהתאם לחוו"ד מינח"ת, הרי העיסקה שבין הנתבע ככונס נכסים לבין המושב, ייתכן והיתה מחוייבת בתשלום דמי הסכמה, אם כי יתכן וניתן היה לקבל "הנחה" או אף פטור מלא. מכל מקום, אם אכן היה מוטל חיוב שכזה, הרי ברור שהמושב היה נאלץ לשלמו הגם שאזי זיכוי החייב, היה על סכום נמוך מאותם 150,000 ₪. 46. כאמור, המושב בכתב הגנתו ובטיעוניו מציין, כי הנתבע פעל שלא כדין וכי היה עליו לפעול כדין, דהיינו, לערוך למעשה את שתי העסקאות אשר פורטו לעיל. בנסיבות אלו, טוען המושב, כי אם הנתבע היה פועל כדין, לא היה חיוב כלשהו בדמי הסכמה. הבסיס לטענה זו מחד, כי העסקה של מימוש זכויותיו של החייב היתה פטורה מתשלום דמי הסכמה ובהתאם להחלטה מס' 283 של המינהל, לרבות הפניה לדברי עו"ד גרסטנר בעמ' 1 בישיבה מיום 5.7.01, אשר לפיהם, בזמנו ניתן היה לקבל פטור מלא ולא רק פטור מ-50%. מאידך, כי הואיל והעסקה בין המושב לבין התובעים נכרתה ממש בסמוך, הרי לא היה חיוב של המושב בתשלום דמי הסכמה. 47. אולם, דומני כי יש לבחון את השאלות האמורות בהתאם לנסיבות שלפנינו, וכשלעניין היחסים שבין הנתבע לבין המושב עלינו להיזקק לחלוף הזמן שבין עריכת זכרון הדברים לבין עריכת החוזה. לכאורה, ממועד עריכת זכרון הדברים, דהיינו, 16.10.86 ועד פניית המושב לנתבע ב-28.6.82, לא באה פניה לנתבע להכין הנדרש, למעט אותה פניה בסמוך לכריתת זכרון הדברים. מחומר הראיות עולה, שאכן פרץ סכסוך זה או אחר בין התובעים למושב, וכשגם אם סכסוך זה יושב ב-5/1987 או בתקופה מאוחרת יותר, הרי לכאורה, לא הוכח כאילו הנתבע הוא זה שגרם במחדל זה או אחר לאי חתימת החוזה טרם שנחתם, דהיינו, בשנת 1989 ובכך לא נסתרה טענת הנתבע כי התובעים והמושב "סיכלו" למעשה את ביצועה של העסקה. הנה כי כן, בשנת 1989 יכול היה הנתבע לייעץ למושב אחת משתיים. או לבטל את העסקה של זכרון הדברים ולהציג כלפי חוץ עסקה ישירה בין החייב, באמצעותו ככונס נכסים, לבין התובעים או לערוך אכן, עתה, עיסקה בין המושב כמוכר לבין התובעים. כאמור, הנתבע בחר בחלופה הראשונה בעוד שהמושב טוען, כי היה על הנתבע לייעץ כחלופה השניה. 48. נבחן עתה את המשמעות בבחירה בחלופה השניה. בכל הקשור לחיוב דמי הסכמה בגין העיסקה הראשונה, לכאורה, אכן היה צורך לדווח למינהל אודות אותה עיסקה משנת 1986 ולנסות ולקבל פטור מדמי הסכמה בגין עיסקה זו. בכל הקשור לחייב עצמו, לכאורה, אכן ניתן היה לקבל את הפטור. אולם, שאלה היא נושא אישתו של החייב. בנושא זה לא הובאו ראיות, וכל שלפנינו, הנחה שניתנה ע"י המינהל של 50%, אולם לא פטור מלא. אכן, ציינה עו"ד גרסטנר אשר ציינה, אולם לכאורה, בכך לא סגי, הואיל ולצורך הוכחת האמור, היה צורך בהבאת ראיה פוזיטיבית וברורה. בכל הקשור לעיסקה שבין התובעים לבין המושב, למעשה המושב לכשעצמו לא היה זכאי לפטור זה או אחר, או לפחות לא היה זכאי לפטור מלא וראה: בספרו של ויתקון "דיני מינהל מקרקעי ישראל" - קרקע חקלאית, חושן למשפט תש"ס 2000, בעמ' 655 ואילך. יתר על כן, אם מועד כריתת העיסקה, כמועד חתימת החוזה, אזי, חלוף השנים מאיין אף את הנטען בכל הקשור למכירת הזכויות בשווי זהה לאשר נרכשו, לרבות עליית ערך הנכסים עצמם. יתר על כן, אין להתעלם גם מאשר ציין מעלם ממינח"ת בדבר החיובים השונים, הן במכתב מיום 4.11.85, והן במכתב מיום 26.11.89, אשר אינו מסוייג. 49. טענת המושב שלמעשה הנתבע התרשל בעצם עריכת החוזה כפי שנערך. גם אם כך הדברים, היה על המושב להוכיח שאכן אם העיסקאות היו נערכות כדבעי, אזי, בהכרח היה מתקבל פטור מלא. לעניין זה נציין, כי המושב אינו יכול להסתמך על דברי עו"ד גרסטנר אשר מתייחסים לאותה עיסקה שהינה למראית עין וכשהמושב עצמו מציין, כי אין לראות את העיסקה כפי שהיא נחזית, אלא יש לראות את העיסקה "האמיתית". 50. למצער, היה על המושב להביא ראיות כי בגין המחדלים שלאחר חתימת החוזה בגין כך לא ניתן היה לקבל פטור מלא, אם העיסקה היתה מתבצעת כדבעי. 51. בלשון אחרת, היה על המושב להביא ראיות אשר יהיה בהן לשכנע את ביהמ"ש כי ביעוץ משפטי שונה, אכן היה מתקבל פטור מלא ובשתי העיסקאות. זאת לא נעשה. 52. בנוסף לכל האמור, אין להתעלם גם מאשר ציינו לעיל, דהיינו, שנציגי המושב עצמו העידו, כי היה ברור שבכל מקרה, לא יזקק הנתבע להוציא מכיסו את התשלום. יתר על כן, לא נסתרה הטענה כי זכרון הדברים נערך שלא בידיעתו והנחייתו של הנתבע, על כל המשתמע מכך. עוד אין להתעלם מאשר ציין ב"כ התובעים במכתביו, כי המושב אינו מוכן לשתף פעולה, כפי שאין להתעלם מאשר נטען כי המושב ראה עצמו משוחרר מתשלום דמי ההסכמה, הואיל והעיכוב בחתימת החוזה נעוץ היה כביכול בתובעים. למעלה מהנצרך נציין, כי אין בפנינו די תשתית ראייתית לקבוע את אותה רשלנות נטענת של הנתבע ותוצאתה, אם אכן היה פועל כנטען ע"י המושב. 53. מחומר הראיות, לרבות מהמסמכים עצמם, עולה שלכאורה, עריכת העיסקה כפי שנערכה נעשתה בהמשך לשיחות עם נציגי המושב, תוך שאכן סברו הצדדים כולם, כי באופן זה ניתן יהיה להימנע מתשלומים אלו או אחרים, ומבלי בחינת האמור במחשבה לאחר מעשה. יתר על כן, גם בחינת פעולות של עו"ד אמורה להיבחן לא בהיבט רטרואקטיבי, אלא לפי הנסיבות כפי ששררו באותה עת. הנה כי כן, גם אם בעסקה הנחזית ניתן היה להשיג פטור מלא, אין בכך להעלות או להוריד, משעלינו לבחון את הדברים כמפורט לעיל. לעניין זה נוסיף ונציין, כי המינהל בחוות דעתו שצוטטה על ידי עו"ד גסטנר, התייחס לעיסקה שכאילו נכרתה בשנת 1989 ומבלי שקיימת התייחסות לכך שבשנת 1989 החייב הלך כבר לעולמו, ומבלי התייחסות לנושא אישתו, על כל המשתמע מכך. אין בפנינו חוות דעת כיצד המינהל היה נוהג אם עיסקאות משנת משנת 1986 היו מדווחות בשנת 1989. 54. מסקנת האמור, כי בכל הקשור לדמי ההסכמה לכשעצמם, להבדיל מחיובים אחרים של הנתבע, דין ההודעה לצד שלישי כנגד המושב להתקבל. סיכומם של דברים 55. טרם אחתום פסק הדין, עלי לחזור ולציין, כי מהראוי היה שביהמ"ש לא יזקק להתייחס לפעולותיו של הנתבע, אשר היה חבר בלשכת עורכי הדין, ככל הנראה עוד משנת 1950 (עמ' 98 לפרוטוקול מיום 6.5.98) לא בחייו ועל אחת כמה וכמה לאחר פטירתו, ובמיוחד שהתרשמות ביהמ"ש כי ניתן היה להגיע להסדר זה או אחר מחוץ לכותלי ביהמ"ש. אולם, משהוצרך ביהמ"ש להכרעה, לא היה מנוס, כאמור, להתייחס לפעולות המנוח. 56. בהתייחס לתביעת התובע, הרי בכל הקשור לנושא הקנס והתשלום למס שבח, לכאורה, אם היה מודע ב"כ התובעים להלכה שהובאה לעיל, לכאורה, לא היה חיוב שכזה. יתר על כן, לאור ביטול החיוב במס שבח , לכאורה, ניתן היה להסדיר נושא זה גם מבחינת מס הרכישה והקשור לתובעים. בעניין תשלום דמי ההסכמה, אין צורך להזקק למחלוקת בדבר השיערוכים השונים ודי אם נקבע כי יש לשערך את הסכום ששולם בסופו של יום על ידי התובעים, דהיינו, 37,550 ₪ החל מיום התשלום 12.7.95. בכל הקשור לנזק הכללי, זכאים התובעים לפיצוי נוכח כל אשר תואר לעיל וכשנראה לקבוע סכום זה למועד מתן פסק הדין בשיעור של 7,500 ₪ בלבד. כאמור, בכל הקשור לחיוב בדמי ההסכמה לכשעצמם, על המושב לשאת באותו תשלום, אולם לא מעבר לכך, וכשהנתבע אף אינו זכאי להוצאות חרף קבלת ההודעה, נוכח כל המפורט לעיל. 57. אשר על כן, אני מורה כדלקמן: א. אני מחייב את עזבון המנוח ז"ל, (להלן: "העזבון") לשלם לתובעים כדלקמן: 1) 37,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.7.95 ועד התשלום בפועל. 2) 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. 3) הוצאות המשפט, כולל האגרות וכן אשר שולם על ידי התובעים בגין הקלטת הדיונים, וכשהסכומים האמורים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מעת ההוצאה ועד התשלום בפועל. 4) שכ"ט עו"ד בשיעור של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ב. ההודעה לצד שלישי 1, נדחית, ואני מחייב את העזבון לשלם לצד שלישי 1 הוצאות ההקלטה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעת ההוצאה ועד התשלום בפועל, ובנוסף, שכ"ט עו"ד בשיעור של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ג. אני מחייב את הצד השלישי 2 לשלם לעזבון כל סכום שזה ישלם לתובעים, אך לא יותר מ-37,500 ₪ כשסכום זה משוערך כאמור בס"ק (א) (1) לעיל. בעניין הודעה זו, כל צד ישא בהוצאותיו ובהוצאות שכ"ט עורך דינו. מושבים נחלות ומשקיםכינוס נכסים