החלטה זוהי בקשתו של רו"ח ברדיצ'ב, בתפקידו כמנהל מיוחד, כי אאשר לו שכר טרחת ביניים לפי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), אשר מסתכם בשכר ניהול של 1,174,849 ש"ח עבור שלושה חודשים, זאת בהפחתת סכום של 237,800 ש"ח, אשר שולמו לו כמקדמה על חשבון שכר טרחתו. שכר הטרחה המבוקש מחושב לפי האחוזים אשר נקבעו בתקנות מהתקבולים אשר נכנסו לחברה במהלך ניהולה, זאת לפי תקנה 7 לתקנות. מוסיף המנהל המיוחד כי עסקינן בהקפאת הליכים רחבת היקף ומורכבת במיוחד, של אשכול מסובך של חברות קשורות. לצורך תפקידו ניהל משא ומתן עם מציעים, גיבש מתווה מיוחד למכירה, ונקט הליכים משפטיים לשמר פרוייקטים ולמנוע מימוש ערבויות שהוצאו, לשיטתו, שלא במהלך עסקים רגיל. כונס הנכסים הרשמי, בתגובתו המפורטת והמנומקת שהונחה בפני, מתנגד למבוקש, וזאת בשל מכלול נימוקים אשר עיקרם כדלקמן: 1. בהקפאות הליכים, מוטל בדרך-כלל נטל שכר הטרחה על הנושים, ומפחית מהכספים המיועדים לחלוקה ביניהם. בנסיבות אלו, שכר הטרחה המבוקשת בנסיבות המקרה הינו גבוה מן הראוי, למרות היותו תואם את התקנות. זאת, אף נוכח העובדה כי עסקינן בשכר עבור שלושה חודשים בלבד. 2. סעיף 13 לתקנות מקנה לבית המשפט שיקול דעת לחרוג מן התקנות. בעניין זה, מן הדין להביא בחשבון גם את מידת הטרחה שהשקיע בעל התפקיד. אין לשכוח כי ניהול הקפאה כגון זו הנידונה במקרה דנן, כרוך מעצם טיבה בהשקעה מיוחדת, ואין עסקינן במאמץ מיוחד שהינו חריג או בלתי צפוי בנסיבות המקרה. לכן, אין בכמות העבודה דנן צידוק להעלות את השכר. 3. יש להתחשב בכך כי נקבע בתקנות כי העסקת בעל תפקיד לפי תקנה 12 עשויה להשפיע על שכר הטרחה. בנסיבת המקרה, שכר-טרחת היועצים המקצועיים טרם נקבע סופית, אולם אושרה להם להם כבר עתה מקדמה בסך 70,000$. 4. מן הראוי להתחשב בהחלטת כב' השופט לויט בפש"ר 717/97, בעניין גיבור סברינה, אותה ציטט אף בית המשפט דנן בהחלטות ביניים שיצאו מלפניו. לפי החלטה זו, במקרים בהם שכר הטרחה המחושב לפי התקנות חורג מן הסביר, אין לצפות כי בית המשפט יאשרו כפי שהוא. לדעת הכנ"ר, אלו הן אף נסיבות המקרה דנן. זאת, למרות המאמץ הניכר שהשקיע המנהל המיוחד. 5. מכל הסיבות דנן, מן הראוי לאשר למנהל המיוחד אך ורק 800,000 ₪ כשכר-טרחתו עבור שלושת חודשי הקפאת ההליכים. עיינתי בבקשה ובתגובת הכנ"ר, כמו גם לאור החלטתי בפש"ר 1896/02, בש"א 21267/02 בעניין נגה אלקטרומכניקה בע"מ אשר עניינה משיק לבקשה הנוכחית, הגעתי להחלטה, כדלקמן: 6. המטרה ואומד הדעת העומדים מאחורי תקנות שכר הטרחה נידונה בהחלטתי בפרשת נגה, כדלקמן: "נושא שכר טרחתם של בעלי תפקידים מוסדר בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם, התשמ"א 1981). תקנות אלו מתוות מספר מסלולי שכר טרחה, ומטרתם הברורה והמוצהרת היא לאזן בין הצורך לתגמל את בעל התפקיד על עבודתו, לבין החשש כי עלותם של בעלי תפקיד תנגוס נתח גדול מדי מקופת הנושים, ותביא לקיצוץ ניכר באחוז הדיבידנד אשר ישולם בסופו של יום לנושים הבלתי מובטחים, אחוז אשר לא פעם אין הוא מן השפירים. מתקין התקנות הביע את דעתו, באופן ברור, כי מן הראוי להציב מגבלות על שיעור שכרם של בעלי התפקיד, ולמנוע אותם מלהפוך ל"נושים נוספים" או "שותפים" לנושי החברה במסת התביעות המוגשת כנגד קופת הקפאת ההליכים, הכינוס או הפירוק. עם זאת לא שלל את שקול דעתו של בית המשפט". שיקול דעת זה, כפי שטוענת ב"כ הכנ"ר, מאפשר חריגה מן התקנות, כלפי מעלה או כלפי מטה, וזאת כאשר הפעלתן כלשונן מביאה לתוצאה בלתי צודקת, והייתי מוסיפה אף בלתי סבירה. אין לי בענין זה אלא להצטרף בכל לב לדבריו של כב' סגן הנשיא השופט לויט בפש"ר 717/97, כאשר הדברים נאמרו כבר כמעט לפני שנתיים: "רצוני להוסיף שהתקנות, הן המקוריות והן התקנות החדשות נועדו לשמש מסגרת לבקשה ולקביעת שכ"ט ראוי לבעלי תפקיד. במקרים שבהם הסכומים המתקבלים מהתחשיב שעל פי התקנות חורגים מן הסביר, אין לצפות שבימ"ש יאשר שכ"ט בשיעור לא סביר רק משום שכך מתקבל מחישוב אריתמטי. עלי להוסיף שאיננו רואה בחיוב את היותם של בעלי התפקידים שהם "קציני בימ"ש" כשותפים של הנושים כתוצאה מחישוב שכר טרחתם על פי אחוזים ממימוש ומחלוקת. ראוי שדבר זה ישמש כלי עזר לבימ"ש בבואו לקבוע שכ"ט לבעלי תפקידים, אולם לעניות דעתי, מוטב היה אילו הבסיס לחישוב שכ"ט לבעלי תפקידים היה לפי הזמן שנדרש מהם להקדיש לתפקידם והצורך בהקדשת זמן זה לתפקיד. לא למותר לציין את סעיף 13 א' לתקנות החברות בדבר שכ"ט כונסים ומפרקים שמסמיך את ביהמ"ש להקטין או להגדיל שכר בהתחשב במאמץ והטרחה שהשקיע בעל התפקיד ומשך הזמן שנדרש לביצוע תפקידו. ......." 7. אני מכירה את התיק מראשיתו ואין חולק, כי הנאמן ביצע פעילות ענפה וראויה לכל שבח, תוך גילוי רמה גבוהה של מקצועיות בכל התחומים והאתגרים הלא מועטים והבלתי שגרתיים אשר נדרשו במילוי תפקידו. אלא, שלא ניתן להתעלם מהקושי הקיים בבקשה דנן, אף שהיא מחושבת על פי התקנות. 8. הדברים אמורים בשכר טרחה שאינו סופי, ואף אינו כולל עלות בלתי מבוטלת של שירותים משפטיים ששכר המנהל המיוחד. אלו מסתכמים בהוצאה נפרדת. יוצא, כי המצב דנן דומה, בפועל, למצב בו ממונים שני בעלי תפקידים לחברה, תחת המצב ה"קלאסי" אשר ראה מתקין התקנות לנגד עיניו, בו משולם שכר-טרחה לבעל תפקיד אחד, אשר מרכז את מרבית פעילות החברה, ולצורך כך מוציא הוצאות אשר הינן תפלות יחסית בסכומן לשכר הטרחה. לעניין זה יוער, כי כאשר מבוקש מראש מינויים של שני בעלי תפקיד, הרי דומה כי התקנות לא חזו מצב בו הופכות ההוצאות ל"מסלול חלופי" המתקרב למינוי בעל תפקיד נוסף. זאת ועוד; להבדיל משכר מימוש וחלוקה לנושים, הרי שכאשר בשכר ניהול עסקינן, אין התאמה מדוייקת בין שכר הטרחה לבין הדיבידנד המשולם לנושים בסופו של יום, ואף אין התאמה הכרחית בין תקבולי הניהול לבין מידת ההשקעה הנדרשת מבעל התפקיד. תתכן חברה קטנה יחסית אשר מלאכת ניהולה מורכבת ביותר, ולעומתה חברה גדולה ומרובת תקבולים אשר מלאכת ניהולה מורכבת פחות. המצב בו עסקינן הינו בעייתי, ותוצאותיו קשות מאד עבור נושי החברה; בעוד שהסך הכללי שיכנס "ברוטו" לקופה עשוי להגיע, לכל היותר, לכ-30 מיליון ש"ח, ואין כל בטחון כי הנושים הבלתי מובטחים יפרעו כדי מלוא חובם. בין כה ובין כה, הרי שבעלי התפקיד ועוזריהם גובים מסכום זה אחוזים ניכרים. שכר הטרחה המבוקש, אשר איננו שכר-טרחה סופי ואיננו כולל את עלותם הגבוהה של בעלי התפקיד, מתקרב ל 1.2 מיליון ש"ח. דומה, כי בעיה זו מחייבת מחשבה מחדש על הדרך בה יש לנהוג בבקשות שכר-טרחה של בעלי תפקיד; כפי שהערתי קודם לכן, הסמכות לכך קיימת בתקנות, אשר הותירו לבית המשפט שיקול דעת רחב. כך למשל, תקנה 13(א): "בעת פסיקת שכרו של בעל התפקיד, יביא בית המשפט בחשבון את ההוצאות שהוציא בעל התפקיד במהלך מילוי תפקידו, וכן יבחן בכל מקרה, לפי שיקול דעתו, את מידת המאמץ והטרחה שהשקיע בעל התפקיד, ומשך הזמן לסיום התפקיד ובהתאם לכך רשאי הוא, מנימוקים שירשמו, להקטין את שכרו או להגדילו" (ההדגשות אינן במקור - ו.א). ומוסיפה תקנה 13(ד): "הועסק בעל מקצוע כאמור בתקנה 12 ושכרו שולם מקופת החברה, רשאי בית המשפט לנכות את הסכום ששולם, כולו או מקצתו, משכרו של בעל התפקיד". (ההדגשות שלי - ו.א). 9. עיננו הרואות; אף כי אחד השימושים האפשריים להם הורגלנו בסעיף 13(א) היא כנגד בעל תפקיד שהתרשל, הרי שמלשון הסעיף ותכליתו עולה כי אין זו בשום פנים ואופן דרך השימוש היחידה בו. צויין כי סעיף זה משמש אף בסיס לתשלום "תוספת מאמץ" כאשר מבקש בית המשפט לתגמל בעל תפקיד על מאמץ יוצא דופן. פרק זמן קצר יחסית בתפקיד והוצאות ניהול גבוהות עשויות "לשחק תפקיד" בהפחתתו של שכר ניהול. כמו כן, מן הראוי לעשות שימוש שוטף וקבוע בסעיף 13(ד). לעניין זה יוער, כי חזיון נפרץ הוא, בעת האחרונה, כי בתיקים "גדולים" של פירוק והקפאת הליכים, מתבקש מינויו של רואה-חשבון דווקא, בעוד פרקליטם של מבקשי הפירוק (למשל), נותר ברקע ומועסק כבא-כוחו של רואה החשבון הממונה. כך, נוצר למעשה "מסלול עוקף" למערכת האיזונים והבלמים של התקנות, באשר בא-הכח אינו כפוף להן, ורשאי לדרוש את תעריף השכר המקובל במשרדו. דומה, כי הדרך היחידה להתמודד עם בעיה זו ולהגן על הנושים מפני הוצאת-יתר על חשבון שכר-טרחתם של בעלי תפקיד, הינו שימוש שוטף בתקנה 13(ד) דנן. 10. יודגש: דבר מכל הנאמר לעיל לא בא בכדי להטיל דופי כלשהו במנהל המיוחד מגיש הבקשה הנוכחית, נהפוך הוא. אלא, שלמרות מאמציו הניכרים לצורך מילוי תפקידו, לא ניתן לומר כי הקשיים עמם התמודד היו בלתי צפויים או חריגים יחסית להיקף התפקיד כפי שנחזה מראש בעת הגשת הבקשה למינויו, כמנהלו המיוחד של אשכול חברות סבוך ובעת שהסכים לקבל על עצמו את התפקיד. זאת ועוד; השוואה פשוטה מלמדת אותנו, כי בתיקים דומים, סבוכים יותר, ובודאי לא פחות, שולם שכר טרחה הנופל בהרבה מהשכר המבוקש בבקשה הנוכחית. כך למשל, זוכה הנאמן של חברת תבל לשכר-טרחה של 50,000$ בחודש (ולצורך השוואה לבקשה הנוכחית, פחות מ- 750,000 ש"ח עבור שלושה חודשים). כמו כן, בפירוק הבנק למסחר, אשר הינו אחד מתיקי הפירוק הסבוכים ביותר בו נתקלתי מזה תקופה ארוכה, מבחינת תפקידם של המנהלים המיוחדים, מסתכמת עלותם של שני בעלי התפקיד גם יחד בסכום של 33,000$ בחודש! 11. לאור כל האמור לעיל, ניתן היה לכאורה להגיע למסקנה הדומה למסקנה אליה הגעתי בפרשת נוגה, כי שכר-טרחתו של המבקש יחושב לפי התקנות, אולם מתוך שכר זה ינוקו כל הסכומים אשר ישולמו כשכר-טרחתם של היועצים המשפטיים ושאר בעלי תפקיד שהועסקו על ידיו. אלא, שבנסיבות המקרה, ולאור העובדה כי שכר-טרחתם של עורכי הדין המועסקים על-ידי הנאמן טרם נאמד ונקבע סופית, דומה כי הדרך הנכונה והצודקת להילך בה הינה לאשר לנאמן סך דומה לזה אשר נפסק בענין תבל, קרי, סך של 50,000$ לחודש, וכך אני מחליטה. 12. אעיר בשולי הדברים עוד זאת; שמא הגיעה העת כי בעלי התפקיד לסוגיהם ינקבו בבקשות שכר הטרחה את הסכומים בשקלים ולא בדולרים. מנהל מיוחדשכר טרחה