אישור טיוטת הסכם באסיפה כללית - עושק המיעוט

פסק דין הערה: נפלה טעות במספור של פרוטוקול בית המשפט. עד לישיבה ביום 23/11/00, מופיע מספר סידורי נכון של הפרוטוקול. בין התאריכים 1/1/01 - ועד ל- 27/3/01 מספרי הפרוטוקול מוטעים, והמספור החל מחדש החל מעמ' 6 מהישיבה ביום 27/3/01. לפיכך, ההפניה לפרוטוקול עד ל 27/3/01 תהא בצירוף ציון מועד הדיון. לאחר אותו תאריך תהא הפניה, ללא ציון תאריך הישיבה. 1. בתובענה, שהוגשה בתחילה בדרך של המרצת פתיחה, ולאחר מכן הייתה לתביעה רגילה, עתרו התובעים למתן פסק-דין הצהרתי לפיו טיוטת ההסכם שבין האגודה לחברים, שצורפה לתובענה (נספח ג1/ ו- או ג2/), אשר אושרה באסיפה הכללית של האגודה ביום 20/2/00 (להלן: ההסכם), כוללת הוראות שיש בהן עושק של המיעוט באגודה וקיפוח זכויותיו. באופן ספציפי יותר עתרו התובעים למתן פס"ד הצהרתי, לפיו יוצהר, כי הפיכת החייבים של האגודה לנושים שלה, וקביעת זכותם ליהנות בדין קדימה ממימוש נכסי האגודה, יש בהם משום עושק המיעוט וקיפוח זכויותיו, וכי אישור האסיפה הכללית של האגודה מיום 22/2/00 לטיוטת ההסכם הנ"ל הוא בלתי חוקי ובטל, בשל עושק המיעוט, וכי הצבעת רוב החברים שתמכו באותה החלטה, היא בגדר של פעולה על דרך של ניגוד אינטרסים. כמו כן, עתרו התובעים לאסור על האגודה להתקשר עם חבריה בהסכם האמור בנוסח המפורט בנספחים ג1/ ו- ג2/. בנושא האחרון ניתן צו זמני במסגרת בש"א 5157/00, בדרך של אישור הסדר אליו הגיעו הצדדים. 2. הסעדים המבוקשים אפוא הם: ביטול ההסכם או ביטול ההוראות מקפחות שבו, לפעול לפי הסמכות הנתונה לביהמ"ש על-פי סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט1999- (להלן: חוק החברות), לצורך הסרת הקיפוח הנטען, וכן ליתן הוראות לניהול ענייני האגודה כנדרש. הרקע: 3. התובעים הם חברים אצל הנתבעת (להלן: האגודה). ההסכם הנדון עניינו השתתפות החברים בתשלום חובות האגודה לנושים חיצוניים. עד 1987, פעלה האגודה, בדומה לרוב האגודות האחרות, כמעין "צינור" לצרכים של חבריה, גם מבחינת מימון כספי. מכאן, שכל פעילות משקית של מי מהחברים, הוצאות והכנסות, לרבות היזקקות להלוואות ולאשראי של חברי האגודה, נעשו באמצעות האגודה. האגודה הייתה חברה בארגון הקניות "מושבי הצפון", אשר ניהל עבור אגודה זו, כמו גם עבור אגודות אחרות, את כל פעילותה המשקית. בשנת 1987, נקלע ארגון הקניות לקשיים כלכליים. מצב זה השליך גם על האגודה, ותרם כלכלית גם לקשיים כלכלים אצל האגודה, עד כדי אפשרות קריסתה. המצב בפועל היה שספקים שונים הפסיקו להעביר מצרכים ושירותים, שנדרשו לקיום שוטף של המשקים של חברי האגודה, וממילא גם שיווק התוצרת של החברים לא התאפשר, כפי שהיה קודם לכן. מצב זה, גרם למעין "התפרקות" של האגודה, חבריה נאלצו להסתדר בכוחות עצמם, תוך התמודדות עם חובות שאינם בהכרח שלהם. בנוסף, מחשבי הדיגיטל של מערכת הנהלת החשבונות עוקלה לרבות התכונות, מה שמנע אפשרות לעקוב אחר הנתונים של הנהלת החשבונות. מצב זה נמשך כחמש שנים, כאשר בסופה ניסו החברים ל"החיות" את האגודה ולשקמה. החובות של האגודה היו גדולים והגיעו עד כדי 37.6 מיליון ש"ח נכון ליום 31/12/91. חוב החברים לאגודה לאותו תאריך עמד על כ- 10% מסך חובות האגודה לנושים חיצוניים. אחד מהנושים העיקריים היה בנק לאומי לישראל (להלן: בל"ל), כאשר האחרון החזיק באגרות חוב על כל נכסי האגודה, וכן בשעבוד על קופות הגמל של חברי האגודה, ותוכניות החסכון לרבות עיקולים על נכסים פיננסים אחרים של חבריה. למעשה, אין חולק כי כבר החל מספטמבר 1981 הפסיקה האגודה את פעילותה כאגודה מסודרת, לרבות פעילות חשבונאית. 4. כדי להבין את הרקע שקדם לאישורו של ההסכם, יש לעמוד על שלושה מסלולים מקבילים, השלובים זה בזה, כפי שטענו התובעים: האחד, כמפורט לעיל, חובות האגודה כלפי בל"ל, והסדרת החובות על פי הסדר פשרה שנעשה בין האגודה לבל"ל, בינואר 2000 (להלן: הסדר בל"ל); יש לציין כי על הסדר זה, חתם מר הדרי אריאל, התובע מס' 2, שהיה ממורשי החתימה. כבר שם נקבע, כי תנאי יסודי למימושו של הסדר זה הוא קבלת הסכמה אישית של כל החברים בעלי קופות הגמל לפתיחת החשבונות ו/או לשבירתן. עוד הובהר שם, שללא הסכמת החברים לא יוכל הבנק לממש את הסדר בל”ל. לעמדת האגודה - ונראה כי גם על דעת התובעים - הסדר עם בל"ל היה חשוב, כי הוא יכול היה לשמש בסיס להסדר עם נושים חיצוניים אחרים. ואכן, בעקבות הסדר זה חתמה האגודה על הסדר עם נושים אחרים, ובכלל הגיעה להסדר כולל, כאשר שיעור החוב הועמד על כ- 12% מסך כל הסכומים שתבעו אותם נושים. אעיר - המחלוקת בתיק זה מקבלת את הסדר בל"ל כנתון קיים, מבלי לערער אחריו. המסלול השני, מתייחס לתוכניות קופות הגמל מסוג "עוצמה" (להלן: קופה"ג או עוצמה), תוכניות, שלטענת התובעים נפתחו על-ידי האגודה עבור מחצית מחבריה בתחילת שנת ה- 80. המחלוקת העיקרית בתיק זה, שיש להכריע בה, מתייחסת לאופן ניהולן של קופות אלה, ולביטוי שניתן לכך במערכת היחסים שבין החברים והאגודה, בכרטיסי החבר ובהנהלת החשבונות של האגודה; המסלול השלישי, מתייחס להסכם, שהוא החוזה שבין האגודה עצמה לבין חבריה ולהשלכותיו על התובעים. בהתייחס להסכם זה, או בהתייחס לסעיפים ספציפיים שבו, עלתה טענת התובעים ל"קיפוח" ול"עושק המיעוט". 5. בהתייחס לרקע, שקדם להסדר בל"ל שהוזכר לעיל כ"מסלול הראשון", יש לציין, כי בחודש מאי 1990, הגיש בל"ל תביעה כספית בגין חובות האגודה וחובות חלק מחבריה, על סכום המתקרב ל- 4 מיליון ש"ח, שהיא יתרת החוב של החייבים הנ"ל בבנק ליום 31/3/90, בביהמ"ש המחוזי בחיפה (ראה ת"א 519/90). בהעדר כתב הגנה, ניתן פסק-דין. האגודה הגישה בקשה לביטולו של פסק-הדין. מאחר שחוקק חוק ההסדרים למגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב1992- (להלן: חוק ההסדרים), הגיש הבנק תביעה כנגד האגודה לדרישת החוב, אצל המשקם. בנסיבות אלה, לא נדונה הבקשה לביטולו של הפסק. על פי אותה תביעה עמד החוב של האגודה לבנק נכון ל- 31/12/87, על סך של 3,379,000 ש"ח, סכום שלאחר שיערוך הגיע ליום 31/12/91, הגיע ל- 10,045,753.82 ש"ח. בעת שההליך היה תלוי ועומד בפני המשקם, הגיעה האגודה להסדר עם בל"ל, אשר קיבל תוקף של פסק-דין, ביום 18/4/00, בביהמ"ש המחוזי בחיפה. על פי האמור בפסק-הדין, חל הוא על הצדדים להסדר בל"ל, כאשר נותרה אפשרות לחברים נוספים באגודה להצטרף לאותו הסדר (ראה פסה"ד שניתן במסגרת ת"א 519/90 - ראה נספח ה לתובענה). יצוין כי מספר החברים שהיו צד להסדר בל"ל שאושר כפס"ד, על-פי המפורט בהסכם הפשרה, היו 110 משפחות. 6. כתוצאה מהסדר בל"ל, קיומן של קופות הגמל והצורך בהסכמה של חברי האגודה, כפי שהדבר בא לביטוי בהסכם, נוצרו ההסדרים הבאים: על פי הסדר בל"ל, הועמד חוב האגודה הפסוק על סך של 1,450,000 דולר. עוד נקבע כי קופות הגמל על שם חברי האגודה המנוהלים בבל"ל יופחתו על-פי הוראות החברים מהחוב הפסוק וישולמו על חשבון חוב האגודה, יחד עם תוכניות חסכון על שם חברים (ראה סעיף 5 של הסדר בל"ל). להלן נוסח החלק הרלוונטי מתוך הסעיף הנ"ל (5.1): "מייד עם חתימת הסכם זה ימשכו הפיקדונות המשועבדים כאמור, עד לגובה מלוא סכום החוב המופחת לתשלום, ותמורתם בניכוי הסך המזומן שיועבר לבנק לאלתר, תועבר לפיקדון, ותשועבד לטובת הבנק כאמור, לפי שיקול דעת הנאמן, כבטחון לתשלום חוב האגודה והנתבעים לבנק, בהתאם להוראות הסכם זה". קופות הגמל שנפתחו בזמנו על שם חלק מן החברים, שימשו אחד מן המקורות לסילוק החוב, לצד תוכניות החסכון. גם לטענת התובעים קופות הגמל מהווים את המקור העיקרי לעומת תוכניות החסכון שמשקלם הכולל אינו עולה על 20%, מכלל מקורות המימון להחזר החובות. בהסכם, שהוא הסדר בין האגודה לבין כל אחד מחבריה, נקבע כי כל אחד מן החברים קיבל על עצמו לחתום על הוראה המופנית לבנק ו/או לב"כ האגודה המאפשר פדיון או פירעון הפיקדונות הרשומים על שמו, ועל העברת הכספים שבקופה לחשבון נאמנות של עו"ד ריבנוביץ מטעם בל"ל (להלן: החברים המלווים). חשבון נאמנות זה אמור לשמש פירעון לחובות האגודה לבנק. יתרת הכספים תועבר לחשבון נאמנות של רו"ח ארנון כרם; כל חבר חייב לשלם 15% מסכום חובו; כל חבר יהיה זכאי לקבל מהאגודה 85% מסכום הזכות לפי הרישומים. כל בעל קופת גמל יקבל 85% משווי הקופה ביום הפירעון; חבר החייב פחות מ- 45,000 ש"ח יהיה פטור מתשלום של 15% מהחוב, חבר החייב מעל 300,000 ש"ח ישלם 30% מחובו, אך יהיה זכאי להחזר מלא של סכום קופת הגמל הרשומה על שמו לפי שוויה ביום הפירעון. עוד נקבע באותו הסכם, כי מאחר שכספים אלה אין די בהם להחזר החוב, יפעיל הנאמן והאגודה בהקדם האפשרי הליך של מימוש נכסי האגודה, לצורך תשלום התמורה לחברים המלווים, וכן תשא אותה הלוואה ריבית משפטית, שתרשם בספרי האגודה כהתחייבות של האגודה כלפי החברים. לצורך החזר ההלוואות הנ"ל, על פי ההסכם, יפעל הנאמן והאגודה בהקדם, כדי לממש את הזכות בנכסי האגודה, והתשלום לחברים המלווים אמור היה להיות בדין קדימה, בהשוואה לחברי אגודה שאינם מלווים. לגבי ההחזר ל"חברים מלווים" נקבע בסעיף 4 ההסדר הבא: "החזר הסכומים המגיעים לחברים ייעשה מתקבולי מכירת נכסים או מכספים פנויים שיצטברו בקופת האגודה, בהתאם לחלוקה האמורה להלן: 4.1 כל סכום שיתקבל ממימוש נכסים או מכספי פנויים יחולק: 4.1.1 50% מן הסכום שיתקל (לאחר ניכוי הוצאות ומסים) יחולק בין כל החברים שהצטרפו להסדר זה. 4.1.2 50% מן הסכום שיתקל כאמור יחולק בין בעלי קופות הגמל ובין בעלי הזכות באגודה, כהחזר ההלוואה שנתנו לאגודה לכיסוי חובותיה. 4.2 הסכום המיועד לחלוקה כאמור סעיף 4.1.2 יחולק כדלקמן: 4.2.1 80% מן הסכום האמור יחולק בין בעלי קופות הגמל. 4.2.2 20% מן הסכום יחולק בין החברים הזכאים. 4.3 החלוקה בין בעלי קופות הגמל תעשה פארי פאסו בין בעלי הקופות, דהיינו כל חבר יקבל חלק יחסי מן הסכום העומד לחלוקה בין החברים, בשיעור היחס שבין הסכום המגיע לו בגין מימוש קופת הגמל הרשומה על שמו, לבין הסכום הכולל של קופות הגמל. 4.4 החלוקה בין החברים הזכאים, תיעשה פארי פאסו בהתאם לגובה הזכות המופיעה ברישומים, ובאופן שהזכות המגעת לחבר זכאי תהיה בגובה 85% מזכותו, וחלקו בסכום המחולק, הינו כיחס שבין זכותו, לבין סך כל זכות החברים הזכאים". בסעיף 8 של ההסכם נקבע שיעשה מאמץ למכירת נכסי מקרקעין השייכים לאגודה, בין היתר, כדי להחזיר ל"חברים המלווים" את הסכומים המגיעים להם על פי ההסכם, ורק לאחר ההחזר האמור לנושים השונים, שביניהם נמנים גם אותם "חברים מלווים", יועברו אותם התשלומים, על פי החלוקה שמפורטת בסעיף 4 לעיל, ולא ישמשו את האגודה לכל מטרה אחרת. להלן - נוסח סעיף 8. "האגודה תפעל בכל המרץ למכירת נכסי מקרקעין השייכים לה, ו/או אלה אשר יש לה זכויות כלשהן בהם, מוקדם ככל האפשר, אך בהתחשב בעקרונות כלכליים ומסחריים סבירים, וכן בהתחשב באופי המושב ובצרכי התושבים, וזאת כדי לשלם לנושיה את חובותיה, וכדי להחזיר לחברים את הסכומים המגיעים להם על פי הסכם זה וכל התקבולים שיתקבלו ממכירת נכסי האגודה, בניכוי מסים והוצאות המכירה, יועברו לבנק ולנושים לסילוק החוב הכולל של האגודה להם, ורק לאחר שייפרע חובה הכולל של האגודה, יועברו התשלומים לחברים, בהתאם לאמור בסעיף 4 לעיל, ולא ישמש כל מטרה אחרת. תנאי זה הינו תנאי יסודי בהסכם זה. למרות האמור לעיל בסעיף זה מוסכם כי הסכום שיועבר על ידי הבנק, לאחר מימוש הפיקדונות, בניכוי הסכום שיישאר מופקד בביטחון בידי הנאמן, להבטחת פירעון חובות האגודה, יחולק בהתאם להוראות סעיף 4 לעיל, ולא ישמש להחזר חובות לנושי האגודה". 7. אעיר כבר בשלב הזה, כי לאור הפירוט האמור, אין ספק שיש קשר בין אותם "שלושה מסלולים" - חובות לנושים, קופות הגמל וההסכם עם הבנק - המשליך על חובות או זכויות של כל אחד מן החברים, באופן, ששאלת ההסדר החברתי, בתוך האגודה, על-פי עקרונות שוויון ותוך שמירה על עמדת המיעוט, צריכים להישמר. ואולם, נראה, כי קודם שניתן לדון ביישום של העקרונות, יש לבחון את התשתית העובדתית. עיקר המחלוקת היא אכן עובדתית, אם אכן, מבחינה עובדתית בחלוקת הנטל ובהענקת הזכויות כנגד, לא נשמרו העקרונות האמורים. טענות בעלי הדין והגדרת המחלוקות: 8. לטענת התובעים, ההסכם או תנאים ספציפיים שבו הוא "עושק המיעוט" מבחינה זו שכספים מתוך קופות הגמל הרשומות ע"ש חברי האגודה ומשמשים לצורך מימון חובות האגודה נרשמים כהלוואות של החברים לאגודה, והאגודה מתחייבת כלפי אותם חברים באופן שחברים אלה הופכים להיות "מלווים" של האגודה, והאגודה מתחייבת כלפי אותם חברים להחזיר את ההלוואה בדרך של מכירת נכסים ומתן דין קדימה תוך פגיעה בזכויותיהם של חברי אגודה אחרים, כאשר הטענה העיקרית היא שאותן קופ"ג מומנו ע"י האגודה. לעניין שיעור החוב טוענים התובעים, כי יש להסתמך על מסמך מב1/ שהוא תצהיר שהוגש על ידי האגודה בדבר פירוט החובות והזכויות של חברי האגודה כלפיה, מסמך שנערך על ידי רואה החשבון ארנון כרם ונחתם על ידי וועד האגודה. באותו מסמך צויין, כי חובות החברים לאגודה לספטמבר 1987 עומד על סך של 1,635,687 ש"ח. בפרק הביאורים צוין, כי הסכום אינו כולל הלוואות לבל"ל שניתנו למטרות קופת הגמל, והנמצא במחלוקת, שהוא סכום של 781,741 ש"ח לאותו מועד. סכום זה נכון לדצמבר 87', לא נכלל אפוא בדרישת חוב האגודה כלפי החברים, על אף שהוא נתבע על ידי בל"ל מהאגודה. על האגודה לתבוע סכומים אלה מחברים בעלי קופות הגמל, שפתיחת הקופות הם תוצאה ישירה של חובות אלה, ולא ייתכן שאותם חברים בעלי קופות הגמל ייהנו גם ממחיקת חובות, ובעיקר מיצירת זכות עודפת של זכות קדימה עקב היותם בעלי קופות הגמל, סכומים שיצרו גם את חוב האגודה לבנק, מבלי שהם נשאו בחובת. לטענת התובעים, מעבר לפירוט טענת העושק המפורט לעיל, משנדרשת האגודה למכור ולממש את נכסיה בהקדם האפשרי, ונותנת דין קדימה לבעלי הקופות, יש כדי לפגוע בעקרון השוויון שהוא יסוד לקיומה וניהולה של ענייניה של אגודה שיתופית. יש להבין טענה זו, באופן שיצירת הזכות בקופת הגמל, נעשתה למעשה מכלל כספי האגודה, נרשמה באקראי ע"ש חבר באגודה, והפכה להיות "הלוואה" של אותו חבר לאגודה, מבלי שאותו חבר אקראי תרם ליצירת יתרת זכות כספית כזו, יותר מאשר חבר אחר. מתן הכרה בכספים אלה כשייכים דווקא לחבר מסוים באגודה, מוטעית ביסודה, וממילא גם אינה יכולה ליצור חוב של האגודה כלפי אותו חבר דווקא. התוצאה מן האמור, שלטענת התובעים אין להכיר בכספים אלה כחוב של האגודה, ובכל מקרה לא כחוב כלפי אותו חבר ספציפי המקנה לו זכות לגבות את החוב, לרבות העדר הזכות לטעון לזכות קדימה. 9. האגודה סבורה אף היא שיש לראות את התשתית העובדתית כמבוססת על שלושת המסלולים הנ"ל. בהתייחס לקופות הגמל "עוצמה" מסכימה האגודה כי קופות אלה נפתחו בתחילת שנות ה- 80, ואולם לטענתה חויבו החברים שעל שמם נפתחו אותם קופות בסכומי הפקדות, התואמים בשיעורם לסכומים שהופקדו בקופות הגמל. החברים חתמו באופן אישי על המסמכים, ואלה היו לחשבונות פרטיים. מכל מקום, לא ניתן לקבוע, מהו שיעור חוב ההלוואות של כל חבר וחבר, ואין כל ראייה, כי קיים קשר ישיר הכרחי, בין סכום ההלוואה שאינו ידוע, לבין סכום החסכון בקופת הגמל הרשומה על שמו. האגודה מדגישה, כי ההסכם שאושר על-ידי האסיפה הכללית הוא ההסדר הסביר שניתן היה להגיע אליו, תוך איזון האינטרסים השונים, וכי בכל מקרה, טענות התובעים מתייחסות לא לעצם ההסכם, אלא לשיעור החוב שעל כל אחד מחבריה לשאת בו. בנסיבות אלה, ותוך הדגשה, כי ההסכם נמצא במתחם הסבירות וההגינות, וללא פגיעה במיעוט, מבקשת האגודה לדחות התובענה. 10. אין אפוא חולק, כי ההסכם, מכיר בקופות הגמל כחסכון אישי-פרטי של החבר בעל הקופה. חבר אגודה במעמד זה, מוכר למעשה כבעל זכות קניינית, ולכן, הסכמתו לוותר על חלק מן הכספים, כמו גם להעמיד את הקופה כעירבון לטובת סילוק חוב האגודה לבנק - על בסיס ההנחה האמורה - רואה באותו חבר, כמלווה, שהיה לנושה של האגודה. בנסיבות אלה, ובתנאים המפורטים בהסכם, ניתנת לו "זכות עדיפה", בעת מימוש נכסי האגודה לצורך סילוק החוב. ועוד, יש להדגיש, כפי שהבהירה האגודה, המחלוקת בפניי אינה אם זכאי חבר שהיה לנושה של האגודה לזכות קדימה בעת סילוק החוב, בהשוואה לחבר אחר שאינו "מלווה", אלא, אם אכן יכול אותו חבר להיחשב כנושה. מחלוקת זו היא במהותה עובדתית. השאלה היא, אם אכן הצליחו התובעים להוכיח, כי החברים בעלי קופות הגמל, אינם בגדר "מלווה" או "נושה" של האגודה. לשון אחר, אם הוכח, שהכספים בקופות הגמל אינם של אותם חברים, או כי במקביל לחסכונות אלה, נותרו אותם חברים חייבים במלוא סכומי ההפקדה או בחלקם, ואם כן, מהו שיעור החוב. מן הטעם האמור, ומאחר שההליך הוגש תחילה כתובענה בדרך של המרצת פתיחה, הוריתי על שמיעת עדותו של רוה"ח מ ארנון כרם (להלן: רוה"ח או רוה"ח כרם), בנוסף לתצהיר. לאחר שמיעת עדותו של רוה"ח, עלה לכאורה, כי אין תשתית ראייתית ממנה ניתן לקבוע ממצא פוזיטיבי לפיו אכן פתיחת קופה"ג הם סכומי זכות השייכים לכלל החברים ולאו דווקא לחברים ספציפיים. ועוד, לא הוכח, לכאורה, כי חלקים מהחוב שחייבת האגודה הם חובות בגין אותם קופ"ג, בשיעור העולה מזה שנקבע בהסכם, ולפיכך הוצע לתובעים, לשקול מחדש עמדתם בתביעה (ראה עמ' 18 לפרוט'). משלא נתקבלה הצעת ביהמ"ש, הוריתי כי התובענה על דרך המרצה תהיה לתיק אזרחי רגיל, שקיבל את מספרו הנוכחי (ת"א 691/01 במקום ה"פ 215/00, ראה גם החלטה מיום 21/11/01). אותה מסקנה עולה גם מן העדויות האחרות שהובאו. דיון ומסקנות: 11. כאמור, אין ספק שעל-פי ההסכם ניתנת זכות קדימה לבעלי קופות הגמל, וזאת בנוסף למחיקת חלק מן החוב לכל אחד מן החברים המצטרפים להסכם. השאלה העיקרית - שהיא במהותה עובדתית, והמהווה בסיס לכל המחלוקת בתיק היא, אם אכן הוכח שקופות הגמל הם למעשה "חסכון" של האגודה במסווה של חסכון פרטי לחבר, בין באופן פתיחת הקופה ובין בדרך של קיום חוב של אותו חבר, בגין אותם כספים שנחסכו בקופת הגמל. מעמדן של קופות הגמל - כחסכון ו/או כחוב של החבר: 12. לטענת התובעים קופות הגמל נפתחו ביוזמת האגודה ולא של החברים, כאשר המטרה בזמנו הייתה, כי אלה ישמשו בטחון כנגד אשראי והלוואות שקיבלה האגודה ולא החברים. הלוואות אלה ניתנו על ידי הבנק, כתנאי לפתיחת תוכניות החסכון וקופות גמל, ואלה נפתחו כאמור על שם החברים, מאחר שלא ניתן לפתוח קופת גמל על שם האגודה. ואולם, במהותם נותרו הם לשמש כבטחון להחזר הלוואות והאשראי שניתנו על ידי נושים חיצוניים. קופות אלה, לטענת התובעים, נפתחו לעיתים אף ללא ידיעת חברי האגודה. לגבי חלק מהתובעים כמו למשל התובעים הדרי ובלונדר, בהתייחס להוריהם, לא נפתחו כלל קופות גמל. התובעים גם מודים, כי אין הם יודעים כיצד נבחרו אותם חברים שעל שמם נפתחו קופות הגמל. הבחירה, לטענתם, הייתה שרירותית ואקראית, ולעתים אף ללא ידיעת החבר. האגודה המשיכה להפקיד כספים במספר הזדמנויות באותם קופות גמל, בעוד שהחיוב בגין ההלוואות שהיוו את קופות הגמל היה של האגודה, ומבלי שהחברים נשאו בחיוב זה בפועל, לפחות לא במלוא הסכום. התובעים אינם מכחישים שהאגודה ניהלה במקביל מערכת של חיוב החברים שהיו בעלי קופות הגמל (ראה ס"ק (ו) לסעיף 4 לסיכומים). עוד מסכימים התובעים, כי הכספים שהופקדו בקופות הגמל לא נועדו לשמש מתנה של האגודה לחברים בעלי קופות הגמל. כמו כן, מסכימים התובעים, כי לכל חבר באגודה נפתחו שני כרטיסים: כרטיס עו"ש, שהוא כרטיס חשבונות שוטפים, וכרטיס נפרד כרטיס ההלוואות, שבו נרשמו ההלוואות שקיבל החבר מן האגודה. אין חולק אפוא, כי לגבי אותו חבר שנפתחה קופת גמל על שמו, נרשמה הלוואה בכרטיס ההלוואות. החזר ההלוואות צריך היה להופיע בכרטיס השוטף. לטענת התובעים, מרבית החברים שהם בעלי קופות גמל לא פרעו גם את החיובים השוטפים וגם לא את ההלוואות שניתנו בגין קופות הגמל (ראה ס"ק ח לסעיף 4). התובעים טוענים, כי מתוך רשימת החייבים לאגודה כולל גובה החובות, בהשוואה בין רשימה של חברים בעלי קופות הגמל, רשימה שצורפה לתצהירו של מר יואב צור (מש9/ נספח ו), לבין רשימת החייבים (רשימה נספח ה לאותו תצהיר) עולה, כי 14 מבין 19 החייבים "הכבדים" לאגודה הם בעלי קופות הגמל (בס"ק (ח) פרטו התובעים את שמות החייבים לטענתם, כמפורט שם). התובעים טוענים עוד, כי בחודשים דצמבר 1986 ואפריל 1987, שהיו אמורים להיות מועד הפירעון הסופי לבל"ל בגין ההלוואות הנ"ל, פעלה האגודה "למחזור הלוואות", לקיחת הלוואות חדשות, לצורך פירעון הלוואות קודמות. גם אז, החליטה האגודה לזכות את בעלי קופות הגמל, על פי חלקם היחסי באותה הלוואה ממוחזרת. כספים אלה מעולם, לטענתם, לא סולקו. 13. האגודה מדגישה, כי אין בסיס לטענה שקופות הגמל נפתחו באופן אקראי ובאופן שרירותי, אלא הותנו בצרכים של כל אחד מן החברים. לעניין זה מפנה האגודה, גם לעדותו של מר הדרי (עמ' 30 ש' 16 לפרוט) שם הודה, כי הסכומים שהופקדו בקופה"ג לא היו זהים ולא לכל החברים היו אותן הפקדות. לכן, לעמדתה, לא יכולה להישמע טענה כי פתיחת קופת הגמל הייתה מגמתית או בדרך של העדפת חברים מסוימים על פני אחרים או על בסיס תכנון מפלה אחר. האגודה מבקשת לדחות את הטענה, כי פתיחת קופות הגמל, בשונה מפתיחת תוכניות חסכון אחרות, הייתה ללא ידיעת החבר. בנושא זה מפנה היא לתצהירו של מר גרוסמן (נספח ב לתצהיר מב12/) מדבר על "תוכנית חסכון" (האגודה ערה להערת התובעים, כי הכוונה שם הייתה לקופת גמל, כמפורט בסעיף 10.8 של אותו תצהיר, אך האגודה חולקת על אותה פרשנות). 14. ראשית, יש להדגיש, כי לא יכולה להיות מחלוקת, כי קופה"ג הם חשבון פרטי של בעל החשבון. עצם העובדה, שגם בין התובעים היו כאלה אשר פדו את מלוא הכספים שהיו בקופות הגמל, מעיד כי גם הם סברו שכספים אלה שייכים לחבר, ולא לאגודה. השאלה הממוקדת יותר היא, אם ניתן להוכיח, אם בעל קופה"ג הוא גם בעל-חוב בגין כספים המצויים באותה קופה, ואם כן, באיזה שיעור. שנית, עובדה המצטרפת לאמור לעיל, והמבססת אותה, לא הוכחה הסיבה לפתיחת קופות הגמל. לא ניתן לקבוע כי אלה נפתחו באופן שרירותי. אין כל ראיה לפיה, נמנע ממי מן החברים בעת פתיחת קופות הגמל מלהצטרף ולקחת חלק כבעל קופה כזו. רוה"ח כרם העיד, כי הסיבה לפתיחת קופה"ג ע"ש של חלק מן החברים, לא הובהרה. הערכה מסוימת ניתנה על ידו, ולפיה מדובר בנושא וולונטרי משהסכים לחתום, נפתחה על שמו קופ"ג (עמ' 13 ש' 23-21). הערכה זו, נראית יותר מבוססת, מההשערה של התובעים, כי הפתיחה של הקופות הייתה שרירותית וללא ידיעת החברים. שלישית, והיא המסקנה המכריעה בתיק זה, בחינת כלל הראיות מורה, כי לא ניתן לקבוע ממצא - גם לא לפי מידת הראיה הנדרשת בהליך אזרחי - מהו הסכום שנתקבל כהלוואה או ממחזור הלוואה, אצל חבר סציפי לצורכי קופה"ג וכי מי שקיבל הלוואה לצורך זה, או אף הפקדות עקב מחזור הלוואה, לא החזיר את מלוא ההלוואה או חלקה. 15. כאמור, בשאלה העקרונית מי בעל חשבון קופת הגמל, הן מבחינה עקרונית-משפטית והן מבחינה עובדתית-מעשית, אין למעשה מחלוקת בין הצדדים. עמדת האגודה היא איפוא, וכך למעשה גם הייתה גם עמדת התובעים לרבות החברים האחרים, שהכספים בקופות הגמל שייכים לחברים שעל שמם הן רשומות. באסיפה הכללית מיום 21/1/99, שם לקחו חלק גם התובעים 2 ו- 4, הועלתה כבר אז ההצעה שהחייבים ישלמו לאגודה 15% מכלל חובם ובעלי קופת הגמל עוצמה בנוסף ל- 15% האמורים ישלמו 15% נוספים מהחוב, דהיינו 30% מהחוב, ולאחר הסדר החובות תשוחרר להם היתרה שבקופת הגמל. ואילו הזכאים באגודה יקבלו את יתרות הזכות מנכסי האגודה (ראה פרוטוקול האסיפה הכללית, שצורף כנספח ג' לתצהירו של מר צורי מיום 25/6/00. המחלוקת בין הצדדים, אינה בשאלה מי בעל הזכות - הכל מסכימים שהחברה הוא בעל הזכות - אלא מהו שיעור הסכום מכלל החסכון המופקד בחשבון זה, שבגינו נותר לחבר חוב לאגודה. הגדרת המחלוקת כפי שפורטה לעיל, עולה בקנה אחד עם התנהגות התובעים או מי מהם. התובעים גיטלס אביבה ויצחק, שהם התובעים 5 ו- 6, לא רק שסברו שהכספים בקופה הם שלהם, אלא שבפועל הצליחו לפדות את הכספים שהופקדו בקופות הגמל, עוצמה בטענה, כי הם מעולם לא היו חייבים לאגודה, וכי יתרת הזכות בקופת הגמל שעמדה על 140,000 ש"ח שולמו על ידם במועד מהפקדות שלהם, וללא קבלת הלוואות חוזרות, גם לא במסגרת מחזור ההלוואות. הבנק אפשר את הוצאת הכספים הנ"ל (ראה פרוט' הדיון מיום 9/7/00 עמ' 10 ש' 23 ואילך). והעובדה שלתובעים אלה אין כספים בקופת הגמל היא, בשל הוצאת כספים אלה על-ידם. השאלה המשנית היא, אם אמנם טענת תובעים אלה להעדר חוב, יכולה הייתה להיות מוכחת, כנדרש על-פי דיני הראיות מבחינה משפטית, כמו גם לגבי חברי האגודה האחרים. התשובה לשאלה האמורה היא, שלילית. מתברר - הגם שנושא החוב צריך להתברר בפני המשקם, ולא במסגרת בית המשפט - כי לא רק שעקרונית הטענה לקיומו של חוב של מי מן החברים לא הוכחה, ולא רק שהובהר שאין בכרטיסים על הרישום בהם - בהעדר הנהלת חשבונות תקינה - להעיד על המצב לאשורו של החוב, או של יתרת זכות, אלא גם שלא היה מקום להעלות טענה כנגד מי מן ה"חייבים" הנטענים, מבלי לצרפם כבעלי דין, כדי שיוכלו להשמיע טיעונם לגבי חוב, קיים וגובה החוב אם בכלל, ומבלי לנסות לברר הנושא בפני המשקם, בעת שההליך היה תלוי ועומד שם. אכן הוכח, כי היה מתן הלוואות ופתיחת קופות גמל, כמו כן הוכח, כי היה מחזור של הלוואות, אך לא ברור אם זקיפתם לגבי מי מן החברים, במיוחד כאשר מדובר ביתרת חובה בכרטיסו השוטף של אותו חבר אכן יצרה הלוואה חדשה בכרטיס ההלוואות של אותו חבר, אם נוצרה הלוואה, אם היה זה בגין קופת הגמל ולא בגין פעילות שוטפת אחרת של החבר, ועוד לא ברור כיצד הוחזרה ההלוואה, אם בכלל הייתה. נכון שאילו היה ניהול ספרים תקין, ניתן היה ללמוד על ההלוואות האישיות, ועל אופן פירעונם, ואולם לא כך הם פני הדברים. בנסיבות אלה, לא ניתן היה להוכיח קיומו של חוב כלפי כל חבר, ובמיוחד לא ניתן היה להקבילו לחסכון קופה"ג דווקא. 16. אין חולק כי בספטמבר 1981 הפסיקה האגודה את פעילותה לרבות פעילות חשבונאית. לטענת התובעים העובדה מחזור ההלוואות נעשה בסמוך לאותו מועד, וכרטיסי החברים בעלי קופות הגמל "זוכו" בסכומים בפועל - וכל זאת בכרטיס השוטף של החבר, ומבלי לקחת בחשבון את כרטיס ההלוואה שלו - מורים לטענת התובעים, כי הכספים הנמצאים בקופות הגמל אינם שייכים לאותם חברים והם בגדר של "הלוואה שטרם הוחזרה". טענות אלה, לא הוכחו, ומתברר, כי לא ניתן להוכיחם. העובדות בפועל - עדות רוה"ח מר כרם 17. כמפורט לעיל, במהלך הדיונים בתיק, וכדי לברר, לפחות לכאורה, אם יש אכן בסיס לטענת העושק נדרש רוה"ח ארנון כרם להגיש תצהיר בו יפרט את החשבונות בקופה"ג והחובות המעודכנים של חברי האגודה, תוך התייחסות לשאלה אם החובות כוללים גם הלוואות ומחזור הלוואות, הכל נכון לינואר 2000. תצהיר זה נדרש כדי לבדוק את השאלה אם אכן יש תשתית ראייתית ראשונית לטענת העושק ולהתערבותו של בית המשפט (ראה החלטה 9/7/00 עמ' 13). רוה"ח כרם אף נחקר בבית המשפט. רוה"ח אישר כי המסמך מב1/ הוא ריכוז חובות של החברים כלפי האגודה, וכי מסמך זה הוא נכון לשנת 1987 שהוגש למשקם (עמ' 6 לפרוט'). רוה"ח אף אישר שבתחילת שנות ה- 80 לקחה האגודה הלוואות מבל"ל שחלקן יועדו למטרת פתיחת קופה"ח (עמ' 7 ש' 14-11), אלא שלטענתו נזקקה האגודה לכספים אלה למטרת הון חוזר, והבנק עשה מה שהיום נאסר התניית שירות בשירות, באומרו שאם האגודה זקוקה לאשראי, זה ינתן בתנאי שחלקו יופנה לרכישת קופ"ג לטובת חברים ספציפיים, זאת מאחר שאין מושג שניתן לפתוח קופ"ג לתאגיד. האגודה הסכימה. התנאי היה שמתוך סכום ההלוואה, למשל אם האגודה דרשה 2 מיליון ש"ח חברים יחתמו על קופ"ג שרכשו בסכום מסוים למשל 10,000 ש"ח והאגודה אפשרה לאותם חברים שהסכימו, שחלק מההון החוזר יופיע בכרטיסי החבר שלהם. סכום זה הוא 780,000 ש"ח שהוא יתרה של הלוואות כוללות, מתוך סכומים אלה הרוב הוחזר, כאשר חלק מתוך החוב הנ"ל 780,000 ש"ח ניתנו כהלוואות לחברים לאו דווקא למטרות קופ"ג וחלק למטרות קופ"ג. ההדגשות בדברים שהובאו לעיל, מצביעים על היות הקופה - חסכון פרטי של בעל הקופה, סכום ההלוואות אינו מקביל להכרח, לסכום בקופה"ג, אין ידיעה מה יתרת חובו של כל חבר. לכשנשאל רוה"ח מהו הסכום מכלל סכום ההלוואות שטרם נפרע שהופנה לצורך קופה"ג, הייתה התשובה: "הלוואי ויכולתי לדעת נכון לשנת 87, אין לי ידיעה כזאת. מאזן 87 נערך ב- 92, במצב של אנדרלמוסיה שלמה בהנה"ח של האגודה, כאשר משחזרים דברים ממערכות שלא קיימות, היה 5 שנים איחור לשחזור של מאזנים והיה קשה מאד להגיע לנתונים" (עמ' 8 ש' 5-1). רוה"ח המשיך והבהיר שלמרות שחלק מן ההלוואות שלקחה האגודה אכן הופקד כחסכון של קופ"ג ע"ש חברים ספציפיים, ולא כמתנה, הרי שהאגודה חייבה את החברים באופן שוטף בפירעון חיובי ההלוואה, באמצעות כרטיס עובר ושווא וזה החל משנת 1981 ועד 1987. רוה"ח הודה גם שקרן ההלוואה לא נרשמה בכרטיס העו"ש, והוא אף הסכים שהאגודה הפסיקה לפעול מבחינה חשבונאית בספט' 87, כאשר באותו תאריך ואילך לא חויבו עוד החברים בחיובי ההלוואות של קופה"ג, כך שלא ניתן לדעת, מהו כלל הסכום ששילם אותו חבר מתוך קרן ההלוואה שהופקד על שמו, ומה סכום החוב שנותר, אם נותר, בגין אותה הלוואה (ראה עמ' 8 לפרוט'). 18. אין למעשה מחלוקת כי ההלוואה הייתה ל- 5 שנים (עמ' 8 ש' 27). בעקרון, ומעצם הנה"ח כפי שנוהלה עד ספט' 87 עולה תמונה ראייתית שיש בה לתמוך דווקא בעמדת האגודה. העובדה שכל חבר שנפתחה לו קופ"ח חויב בסכום ע"ח ההלוואה, מורה לכאורה, כי עובר לאותו מועד, נוצר חוב אישי כנגד חשבון חסכון קופה"ג, אך אין להסיק מכך - פרט לעובדה שנוצר חוב אישי בגין ההלוואה לצורך פתיחת חסכון קופה"ג, כנגד זכות אישית בחשבון חסכון קופה"ג - מה מצבו של חשבון חוב זה, במועד הרלוונטי. ההנחה איפוא הייתה שחוב ההלוואה בגין קופה"ג אמור להיות משולם על ידי אותו חבר שנפתחה על שמו תוכנית קופה"ג. אין למעשה מחלוקת שאם החוב היה מסולק, לא הייתה יכולה להיות טענה של מי מן התובעים. בהנחה שההלוואה אכן ניתנה לתקופה של 5 שנים, ובהנחה שאכן החברים שלמו את ההלוואה שניתנה להם לצורך זה, במהלך התקופה שבין שנת 80 ל- 87, הרי שניתן להניח לפחות לכאורה ובהעדר ראיה אחרת כי חוב ההלוואה בגין קופה"ג סולק בתקופה זו. כך שרוב החוב שנותר לבנק לאומי, לא היה חוב של החברים בגין קופה"ג. ברוח דברים אלה ניתנה גם התשובה על ידי רוה"ח כרם (ראה עמ' 8 ש' 29-28). בתשובה לשאלת ביהמ"ש הוסיף רוה"ח והדגיש שבכל מקרה חלק ניכר מחוב ההלוואה שהוסב על שם החברים סולק על ידי אותו חבר, והלוואות מאוחרות אינן קשורות בקופה"ח. כך שאם נותרה יתרת חוב בגין ההלוואה למטרות קופה"ג הרי הוא מזערי. להלן: נוסח התשובה. "אני אומר שיתרת ההלוואות שנותרו אם נותרו, שלא נפרעו הם הלוואות מאוחרות שאינם קשורות בקופה"ג כמו הלוואת ממושבי צפון, בנק מזרחי, הלוואה לשירותי אשראי למתן מוצרים חקלאיים. כל מיני חובות שלא נכללות בחובות החברים. החלק שאולי נותר למטרת קופה"ג, הוא חלק קטן מאד מסה"כ ההלוואות. רוב ההלוואות וזה אני מגיע למסקנה מהבדיקה שלי, רוב ההלוואות של קופה"ג הוחזרו ע"י החברים. כלומר חויבו לחשבון השוטף שלהם". רוה"ח חוזר על אותה תשובה פעם נוספת בהמשך דבריו (ראה שם עמ' 9). רוה"ח הבהיר, כי שני "הגלים" לפתיחת חשבון קופה"ג (עוצמה ורימון) היו שניהם בשנת 1981 (ראה עמ' 9 בראש העמוד). שם כתוב 91, זאת טעות סופר ואני מורה על תיקון הפרוט' - 81 תוקן על ידי ביהמ"ש בהעדר הצדדים בעת כתיבת פסה"ד). גם כאשר רוה"ח דיבר על "מחזור הלוואות" הובהר שלא הייתה פתיחת חדשה של חסכונות קופ"ג. חסכונות כאלה לא נפתחו בשנים 84 ו- 86 אלא מחזור של הלוואות, מפני שלא הייתה יכולת לגבות את הכסף (עמ' 10 ש' 9-6). בהמשך עדותו חזר רוה"ח והדגיש כי הוא איננו יכול לאשר שהיו הפקדות בקופה"ג גם אחרי 81' (ראה עמ' 12 בראש העמוד). ואולם, גם אם היו הפקדות חוזרות - ורוה"ח לא היה יכול לשלול אפשרות כזו, הרי שגם אם כרטיס החבר השוטף מראה על הגדלת החוב, אין בכך להצביע על קשר ישיר לכיסוי חוב ההלוואה לקופה"ג. מחזור ההלוואות אינו יכול איפוא להיות מיוחס לקופה"ג בלבד. כפי שהסביר רוה"ח למרות שבפעולה של "מחזור הלוואות" "גלגלה" האגודה את האשראי שניתן לה, ובדרך זו אפשרה לחבר להפחית את חובו לאגודה, הרי שלא ניתן להצביע על הקבלה חד-ערכית בין אותו חוב כקשור בהכרח לסכומים בקופה"ג. כרטיסי החבר - כרטיס עו"ש וכרטיס הלוואה: 19. עו"ד ברזל, ב"כ התובעים ביקש להסיק מעיון בכרטיס החבר ומהפחתת החוב שם כי הזיכוי נעשה רק לגבי אותם חברים שהיו להם קופ"ג. עובדה זו לא יכול היה רוה"ח לאשר או להכחיש (עמ' 11 לפרוט'), והיא אף אינה עולה מן הראיות האחרות. מסתבר שהייתה כרטסת הלוואות לצד כרטיס שוטף של החבר. מערכת החשבונות הממוחשבת של האגודה נוהלה בשני מודלים נפרדים. שני המודלים פעלו בצורה כזו שמערכת ההלוואות נוהלה בנפרד, לכל חבר היה כרטיס הלוואות נפרד. מאזן הבוחן של האגודה נוהל במערכת נפרדת. בפועל, בשנת 1992, מועד בו הוכנו הדוחות באופן רטרואקטיבי, לא היו כרטיסי הלוואות בפני רוה"ח, כך שלא ניתן היה ללמוד מה חלקו של כל חבר בהלוואה. בכל מקרה רק 30% מהיתרה של ההלוואות נראה שזה הלוואה של עוצמה ויתרת החוב האחרת בגין פעילות אחרת של החבר (עמ' 12 סוף העמוד). 20. הטענה כי האגודה לא עשתה די באיתור כרטיסי ההלוואות של החברים, אף היא דינה להידחות, מה עוד שכרטיסים אלה, אין הם ראיה לקיומו של חוב כנגד סכום קופה"ג. לשאלה של ביהמ"ש כיצד בפועל ניתן לבצע את החישוב לגבי חוב של כל אחד מן החברים כאשר אין לגביהם כרטיס הלוואה, כמו גם לגבי מר הדרי עצמו אשר הודה כי היה בחזקתו כרטיס הלוואה אך אינו עמו עוד, השיב לא מה יש לעשות בפועל אלא מה צריכה הייתה האגודה לעשות (עמ' 31 ש' 24-20). גם אם נסכים שהאגודה הייתה צריכה לשמור על כרטיסי ההלוואה, לא היה בכך כדי לסייע. כפי שהעיד רוה"ח כרם, סכום ההלוואות לבל"ל בסך של 781,000 ש"ח ליום 30/9/87 הוא יתרת כלל ההלוואות לאו דווקא לקופה"ג (עמ' 15 ש' 25-24). אותה מסקנה עולה גם מהעדויות האחרות. האגודה הדגישה, כי כרטיסי ההלוואות כללו את כל ההלוואות שנטל החבר, וכי רק חלק מן ההלוואות הרשומות שם היו בגין קופת גמל, כך שבכל מקרה לא ניתן היה לייחס את המספר המופיע בכרטיס ההלוואה, אפילו היה הכרטיס בנמצא, דווקא להלוואה בגין קופת הגמל. כך למשל לגבי החבר ברג (מש8/) שם מופיעה ההלוואה בגין רפת. גם מר גיטלס בעדותו אישר כי כרטיסי ההלוואות כללו את כל ההלוואות (ראה סעיף 2 לתצהירו מיום 24/5/00). משהייתה התובענה בדרך המרצת פתיחה לתיק אזרחי והושמעו ראיות, הושמעה עדותו גם של מנה"ח של האגודה בשנים 87-83, מר באומל (ראה תחילת עדותו בעמ' 23 ואילך, להלן: מר באומל). עם כל הצער שבדבר, די לעיין בעדות זו כדי להבין עד כמה לא ניתן לקבוע ממצא על סמך העדות, ללא הנה"ח מסודרת. מסתבר שהעד כמנהל חשבונות לא היה האדם שניהל את כרטיס ההלוואות ולא ידע מה היה רשום שם. על אף שהודה שאת כרטיס ההלוואות צריך היה לנהל במקביל לכרטיס השוטף, הרי מי שניסה לערוך התאמה, לא הצליח לעשות כך. הפועל היוצא מן האמור שגם כאשר הופיע זיכוי בכרטיס השוטף של החבר, לא בהכרח הופיע זיכוי מקביל בכרטיס ההלוואות. בדיקה כזו לא הייתה יכולה להיעשות על ידו, ובפועל גם לא בקשו ממנו לעשותה, (עמ' 25 ש' 25-21). גם כאשר הוצג לו לוח סילוקין הבהיר העד שלא ניתן ללמוד דבר מן האמור בו, הגם שלגבי מספר כרטיסים יכול היה להעריך שההלוואה נפרעה, לגבי כרטיס אחר, הניח שרק הריבית סולקה (ראה עמד 27-25). ואולם, אין לנתק עדות זו, מאמירתו החוזרת, כי הכרטיס לא שיקף לא את סוגי ההלוואות שנלקחו ולא את סכומי הפירעון שהיו בפועל. יתר על כן, "הכינוי" שניתן להלוואה - קופ"ג, רפת וכד' - לא בהכרח תאם להלוואה שניתנה בפועל (עמ' 28 ש' 1) הגזבר הוא שהיה אומר לו מה לכתוב לעניין זה, וזה מה שנכתב. מר גיטליס (ראה עמ' 35 ואילך), ניסה להכחיש את עדותו של מר באומל וטען, כי כל החברים שקיבלו הלוואה בגין חשבון עוצמה קבלו אותו סכום של הלוואה (עמ' 36 בראש העמוד), ואולם, גם הוא הודה, כי כרטיס ההלוואה אינו משקף את היתרה הנכונה. היו דברים שחויב בהם וצריכים היו להיות מופחתים ולהפך (ראה שם, עמ' 36 ש' 11-10). מעבר לאמור לעיל, מה הדרי אשר היה חבר ועד בשנים 2000-1997, ובמהלך שלוש השנים היה מעורב בהסדר בין האגודה לבל"ל, לפחות באופן חלקי, מעדותו עולה כי חלק מהתובעים נפגשו מספר ימים לפני האסיפה הכללית, והייתה הסכמה לקבל את ההסכם עם הבנק (עמ' 29 ש' 29-28). הייתה גם דעה שלמעשה בעלי חשבונות העוצמה, לא צריכים לוותר על דבר, וכי אלה הם כספים המגיעים להם. מר יואח צורי, שהעיד מטעם האגודה, הבהיר בעדותו, כי היה שותף להסכם עם בל"ל יחד עם מר הדרי (עמ' 37 לפרוט'). העד חזר על דברים אלה (עמ' 45 לפרוט'), מדברים אלה עולה כי למעשה הייתה הסכמה גם מטעם חלק מן התובעים, אשר הבינו כי בנסיבות העניין כי כספי קופה"ג הם אכן חסכון כספי אישי של בעל החשבון, מבלי שקיים כנגד חיוב כספי בשיעור כלשהו. 21. מר הדרי הודה עוד שגם דרישת החוב שהגישה האגודה למשקם לגבי חובו לא כללה את כרטיס ההלוואות (עמ' 30 ש' 31-27). מר הדרי הבהיר שאין לו כרטיס הלוואות אך הסיבה לכך היא שאביו השמיד את הכרטיס. אולם לא ניתן להתעלם מהדברים שאמר מר הדרי בפני המשקם, בעת שנדרש לשלם את חובו: "דרישת החוב כנגדי נוצרה על בסיס מאזנים שבוצעו שנים לאחר הפסקת הפעילות החשבונאית של האגודה, במצב של אנדרלמוסיה שלמה ובהעדר רשימות שמיות לחיוב החברים. רואה החשבון מטעם בחן העידו על כך בפני המשקם וכן טענו להימנעויות והסתייגויות מן המאזנים. לפיכך, השענות האגודה על מאזנים אלה בלבד להוכחת חובי אינה מחזיקה מים ואינה סבירה". (עמ' 31 ש' 7-3, מתוך השאלה שנשאלה ודברים שאושרו על ידי העד). דברים אלה שנאמרו על ידי מר הדרי במסגרת תביעת המשקם, אין בה אלא להוסיף ולתמוך בעמדת האגודה שהמצב החשבונאי היה כזה שבידי האגודה אין מסמכים אשר יכולים לבסס חיוב משפטי לתשלום, סכום חוב ספציפי. אמירות אלה אין לראותן כנכונות רק במסגרת תביעה בפני המשקם, אלא הם גם תשתית עובדתית בהליך זה בפני. המסקנה המתבקשת היא, כפי שהבהרתי עוד בתחילת הדיון, שאין תשתית עובדתית שממנה ניתן להגיע למסקנה שבעלי קופה"ג, נותרו חייבים סכום כלשהו לאגודה כמו גם, שלא ניתן להוכיח שבעלי חשבונות אלה, אינם הבעלים של אותם חשבונות למלוא הסכום. מר הדרי הבהיר במסגרת ההליך האחר, שבהעדר כרטיסי ההלוואות אין האגודה יכולה להוכיח מה סכום חובו, ואולם, הכרטיס השוטף אינו יכול לשמש אסמכתא בלעדית למלוא החיוב. וגם כרטיס ההלוואה, אפילו היה קיים, לא יכול היה להוכיח את טענת התובעים. יש לחזור ולהזכיר את עדותו של מר באומל, כי גם כאשר נרשם בכרטיס ההלוואות שההלוואה היא לצורך קופת גמל, זה לא בהכרח הצביע שאכן ההלוואה הייתה לאותה מטרה. 22. עיון בתצהירו של מר גיטליס (התובע מס' 6) אשר בידו נמצא העתק חלקי של כרטיס ההלוואות, מורה כי תובעים אלה (תובעים 5 ו- 6), היו ביתרת חובה גבוה בסך של 40,362 ש"ח, נכון ליום 30/6/87. לטענת האגודה, על פי הריבית הנהוגה לפי חוק ההסדרים מגיע חוב כזה נכון להיום לכ- 300,000 ש"ח, בעוד שיתרת הזכות שהופיעה בקופת הגמל הגיעה ל- 140,000 ש"ח נכון לשנת 1999. תובעים אלה, משכו כאמור את כל הסכום. די במשיכת כספים אלה, כפי שציין ב"כ האגודה, כדי להצביע על המסקנה, שגם לעמדת התובעים כספים שהצטברו בקופת הגמל, הם כספים של החבר בעל הקופה, הגם שאלה הופקדו, כטענת התובעים על ידי האגודה. וכי כרטיסי ההלוואה אינם יכולים לשמש אסמכתא לחוב 'יים. כפי שהובהר גם עיון בכרטיס ההלוואות החלקי של מר גיטליס הנושא תאריך 30/6/87 (נספח ב לתצהירו), וכן מעדותו בביהמ"ש עולה בבירור כי כרטיס זה אינו יכול לשקף את החוב. בוודאי שהתוספת שהוספה על ידו בכתב ידו: "חויב בכרטיס 10-12/87" אין לו כל ערך ראייתי. לפיכך, הצגת חישובים שונה על ידי התובעים המבוססים על לוחות סילוקין לכאורה שהוצגו בפני מר באומל, אינה יכולים לשמש תשתית ראייתית לקביעת ממצא בנושא זה. קושי ראייתי זה התעורר עוד בפני המשקם. קביעת גובה החוב על-ידי המשקם, ולא על-ידי ביהמ"ש 23. הסמכות לקבוע חוב של החברים, על פי חוק ההסדרים היא, באמצעות המשקם. על פי תקנות ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (כללים לקביעת חובות וזכויות בהעדר מאזנים), התשנ"ה1994- (להלן: תקנות ההסדרים) יקבעו חובות החברים על פי כללים אלה. בעל המומחיות לקביעת חובות החברים הוא איפוא המשקם, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לערוך את ההתחשבנות, בכלל, ובמיוחד כאשר אין תשתית ראייתית המאפשרת קביעת ממצא (לעניין זה ראה ע"א 5827/90 נהריה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' יורשי קולפשוק ואח', פ"ד נ(4) 282, 292. כמו כן, ראה המ' (ת"א) 7321/92 קיבוץ בית קמא נ' שושנה פרבמן, פ"מ נג(1) 339, 342). בפני המשקם הועלתה אפשרות שהמצב בספרים אינו משקף לא את יתרות החוב ולא את יתרות הזכות. גם לגבי קופות הגמל וקופות החסכון התעוררה בעיה של רישום. על בסיס המצב העובדתי האמור, נתן המשקם את פסקי המשקם, כנגד החברים באגודה, למעט התובעים, בעקבות ההסדר האמור. צודק ב"כ האגודה כי אין לאפשר לתובעים להביא לקביעת חוב של חבר באגודה בבית משפט, בכלל וכאשר חוב זה הוא בניגוד לפסיקה האמורה של המשקם, בפרט, ובמיוחד כאשר אותו חבר איננו בעל דין בהליך בפני בית המשפט, והכל בהעדר תשתית ראייתית המחייבת בדיקה חוזרת של הנושא גם על-ידי המשקם. 24. טענת התובעים בסיכומי התגובה היא, כי האגודה עושה שימוש בכרטיסי ההלוואה, לפי סוג ההליך שבו היא נוקטת. אותם דברים יפים גם לגבי התובעים עצמם. חלק מהתובעים בפני (מר הדרי) טען בפני המשקם כי לא ניתן להסתמך על הרישומים המופיעים בספרי האגודה, ואילו במסגרת הליך זה חוזרים התובעים ומתבקשים להסתמך על אותם מסמכים. ברור הוא שהאגודה כנושה של חברי האגודה, בקשה להסתמך על כרטיסי ההלוואה וכרטיסי העו"ש לצורך הוכחת חובו האישי של כל אחד מחברי האגודה, ולכן גם בהסתמך על אותם כרטיסים תבעה את החוב, ואולם היה ברור לה שהסתמכות כזו איננה יכולה לבסס מבחינה משפטית, תשתית ראייתית, וזאת, לאור אי רישום חשבונאי מדוקדק. ואכן, כל חבר שקיבל דרישת חוב הגיש השגה, תוך הסתמכות על חוו"ד המומחה לבדיקת חשבונות לפיה קיימות אי התאמות בין יתרת פתיחת חודש לבין סגירת החודש הקודם לו, הגיש השגה. נוצר מצב בו האגודה לא יכולה הייתה להוכיח את חוב חבריה לאגודה, ומצד שני יש לחץ כבד של נושה האגודה. המשקם לא הכריע בחובות החברים לאגודה בהשגות, כדי לאפשר לנהל מו"מ, ולמעשה לא היו בפני האגודה נתונים אובייקטיבים מוסמכים, אשר בהתבסס עליהם ניתן היה לקבוע ממצאים חד משמעים לגבי חוב החברים. בנסיבות אלה, הפתרון היחיד האפשרי היה הסדר פשרה. בחינת ההסכם מורה אף הוא, כי הוא הסדר סביר, שאינו מצדיק התערבות שיפוטית. ההסכם כהסדר מאזן: 25. המצב העובדתי היה כזה, שבידי האגודה אין, כאמור, כרטיסי הלוואות של החברים. המאזנים של האגודה לשנים 87-85 נערכו רק בשנים 93-92, ובכרטיסים הקיימים, אין כדי להעיד - גם לא במידה הנדרשת בהליך אזרחי - על קיומו של חוב ו/או על שיעורו. מר הדרי, שהוא התובע מס' 2 היה, כאמור, שותף פעיל בהליך שהביא להסדר בל"ל. כפי שנאמר בתצהירו (סעיף 6), היה ברור שבל"ל לא יוותר על מימוש קופות הגמל שבידו, שהיו משועבדות לזכותו והיו המקור הנזיל והזמין ביותר למימון החוב כלפיו. מצד שני, החברים בעלי קופות הגמל לא הסכימו להסדר עם הבנק, על פיו יאלצו הם לוותר על כל הכספים המצויים בקופות הגמל, ועוד ברור היה כי הבנק לא הסכים להגיע להסדר, אלא אם כן תינתן תמיכה רחבה ביותר של חברי האגודה באסיפה הכללית, ובמיוחד לגבי אלה שהם בעלי קופת הגמל. ההסכם איזן בין אינטרסים נוגדים, ובכל מקרה הוא פתרון במתחם הסבירות. בדיון בפני האסיפה הכללית ביום 22/2/00 עמדו להצבעה שתי ההצעות. ההצעה אחת (הצעת מר הדרי), לפיה חייבים ישלמו 15% מהחוב, לפי דרישות החוב ובעלי קופות הגמל יוותרו על 35% מהעוצמה, לצד ההצעה של ועד האגודה. לפי ההצעה האחרונה, החייבים משלמים 15% מהחוב, החייבים עד 45,000 ש"ח פטורים מן החוב (על פי קריטריון זה לפחות שניים מהתובעים נכנסים לאותה קטגוריה). בעלי עוצמה בין שהם חייבים ובין שהם זכאים מוותרים על 15% מהעוצמה. הצעה זו קיבלה תמיכה של 39 חברים, לעומת הצעת הדרי שבה תמכו 5 חברים בלבד. מתוך המספר של 39 חברים, 12 כלל אינם בעלי קופת גמל. יש להעיר, כי אילו הייתה מתקבלת החלטה של התובעים, לא מן הנמנע שהיה טענה של "מיעוט" אחר לעושק או לקיפוח, ואולי אף יותר מבוססת מזו של התובעים בפני (ראה עמ' 17-16 לפרוט' מיום 23/11/00). הצעות אלה לא היו הראשונות. לטענת האגודה עוד ביום 18/1/00 הופץ לחברי האגודה על ידי ועד האגודה דף ובו תמצית ההסדרים שהומצאו עם הנושים החיצונים ועם החברים. דף זה צורף כנספח ב' לתצהירו של מר יואך צורי מיום 31/10/01. לקראת האסיפה הכללית שהתקיימה כאמור ביום 22/2/00 הציעו התובעים שתי הצעות חלופיות: על פי פתרון א', בעלי קופות הגמל עוצמה, ישלמו מחצית מהסכומים שם, ויקבלו החזר מיידי לגבי חלק מהסכום. פתרון זה היה נותן כ- 1 מיליון דולר מבעלי העוצמות + 0.4 מיליון מתוכניות החסכון, כאשר הוא היה משאיר את כל החייבים ללא עוצמות כבעלי חוב מלא, והזכאים לא היו מקבלים דבר. הפתרון השני שהוצע היה שכל בעל קופת גמל שתפתח בעל הקופה יקבל את מלוא הכספים בקיזוז מלא של חובו. סך כל חובות החברים בעלי עוצמה הגיע לכ- 875,000 דולר. המשקם כבר מחק 20% מן החוב. שווי תוכניות החסכון הגיע לכ- 405,000 דולר, פתרון זה היה נותן לאגודה 1.28 מיליון דולר. גם לפי פתרון זה כל החייבים ללא עוצמות היו משלמים את מלוא חובם, הזכאים לא היו מקבלים דבר. לטענת האגודה כל אחת מן הפתרונות הנ"ל היה בו כדי להביא לקיפוח ועושק של המיעוט. הצעות אחרות היו בעבר. כך למשל בהצעה מיום 27/1/00 הוצע שיעור אחר לגבי קופות הגמל (25% מהסכומים ולגבי שניים שהסכומים שם מעל 400,000 ש"ח 70% מקופות הגמל). באסיפה הכללית הצעת הדרי, כאמור, לא התקבלה. מכל מקום על-פי הצעה זו החייבים ישלמו 15% מהחוב ובעלי קופות הגמל יוותרו על 35% מהעוצמות, כלומר יקבלו 65% מהכספים שבקופות הגמל, הצעה זו לא נתקבלה. באסיפה הכללית שהתקיימה ביום 22/2/00 שאישר את הסדר הבל"ל, השתתפו בנוסף למר הדרי גם התובעים 3 ו- 4 (ה"ה בלונדר) והתובעת 5 (גב' גיטליס) וכולם הצביעו על אישור ההסדר הנ"ל, כאשר מר הדרי ציין כי מדובר למעשה בהסכם מצוין עם בל"ל, שאין לטרפדו. היה צורך ליישם הסדר זה, בהסכם עם החברים, וההסכם איזן נכונה את כלל הנתונים. 26. התובעים בקשו ללמוד ממסמכים שונים שהוצגו, בין היתר ממסמכי הלוואה, ששם צוין שהחובות של החברים באגודה אינם כוללים הלוואות בל"ל, וכי מדובר בסכום המגיע ללמעלה מ- 800,000 ש"ח משנת 1987 (ראה עמ' 18 לפרוט' מיום 23/11/00). ממסמכים אלה בקשו התובעים ללמוד כי חובות חברים ספציפיים לאגודה אינם כוללים את סכומי ההלוואות שנתקבלו לצורך פתיחת קופות הגמל. מסקנה כזו אינה יכולה להתקבל. יש בהסכם כפי שטענה האגודה, איזון בין האינטרסים הנוגדים - מצד אחד הבנק, אשר היה בעל זכות השעבוד על קופה"ג של החברים, ואשר לא מוכן היה לוותר על מימושן, שהיה המקור הנזיל והזמין ביותר למימון החוב, מצד אחד, לבין עמדת החברים בעלי קופה"ג, אשר ראו בכספים שהצטברו שם, כחסכון פרטי שלהם, ואשר סירבו לוותר על כספים אלה, לטובת החוב הכללי של האגודה. כמו כן, היה צורך להתחשב ברמות חוב שונות של חברים, לצד חברים זכאים באגודה. בנסיבות אלה, כפי שהדגישה האגודה, גם נקודת המוצא של הדרי ובלונדר הייתה שיש לראות את בעלי קופות הגמל, כבעלים של הכספים המצויים שם, וכל המחלוקת התמקדה בשאלת שיעור הויתור. העובדה, שגם בין התובעים היו כאלה אשר פדו את מלוא הכספים שהיו בקופות הגמל, תוך התעלמות מהעדר כרטיסי הלוואות מעיד, כי גם הם סברו שכספים אלה שייכים לחבר, וכי העדר כרטיסי הלוואה, אין בו למנוע מהם לטעון למלוא הסכום המצוי בקופה"ג. יש לומר, דווקא על בסיס עיקרון השוויון, כי לא הייתה מניעה, לראות גם בחברי אגודה אחרים, כבעלי קופ"ג כזכאים למלוא הסכום המצוי שם. בנסיבות אלה, ועל אף שמר צורי הודה גם שהרוב המכריע של המשתתפים באסיפה הכללית שאישרה את ההסכם היו בעלי קופ"ג, אין בכך כדי לשנות את מהות קבלת ההחלטה. כפי שמר צורי הבהיר האנדרלמוסיה החשבונאית, שכפי הנראה החלה עוד לפני 87, לא אפשרה פתרון סביר אחר (ראה עמ' 38 ש' 20-19). בנסיבות אלה בא ההסכם להסדיר בעיקרם של דברים שני נושאים: למנוע השגה של חבר בפני המשקם על חובו, לגבי אלה שהצטרפו להסכם. והאחר, ויתור מראש על 15% מקופת הגמל. שני נושאים אלה באו לנסות ולהסדיר סכומים שאינם ידועים שנשארו בחוב (עמ' 39 ש' 28-25). כלומר, ההסכם לקח בחשבון שישנם סכומים שאינם ידועים לאגודה. לכן, בנסיבות אלה סבירה גם התשובה שניתנה שאם הייתה ידיעה לגבי החובות והזיכויים באופן ברור לגבי חברי האגודה כי אז לא היה צורך בהסכם. לעומת זאת, אם הידיעה הייתה מתייחסת רק לחלק קטן של חברי האגודה, עדיין צריך היה להגיע להסדר מתוך התחשבות וטובת מרב החברים (עמ' 40 בראש העמוד). נכונה גם עמדת האגודה כי אופן פעילותה, לגבי הלוואות אחרות שניתנו, כמו למשל לצורך הקמת רפת או תחזוקה, גם כאשר נותר חוב, אינו הופך את הרפת לבעלותה של האגודה (ראה לעניין זה השאלות שנשאלו לגבי הכרטיס של מר ברג - מש8/, בעמ' 33-32). 27. עו"ד ברזל, ב"כ התובעים שאל גם לגבי שיעור הויתור או שיעור מחיקת החוב (ראה עמ' 44 לפרוט'), וניסה להראות כי בנסיבות העניין ניתן היה להגיע להסכם טוב יותר ממה שבוצע. טענה כזו, במיוחד כאשר ישנה בקשה לביקורת שיפוטית, אין די בה באופן השמעתה בדרך זו. ההלכה מדברת על מתחם סבירות, פירושו של דבר שיכול שיהיה הסכם טוב מזה שהושג ויכול שיהיה הסכם פחות טוב מזה שהוצג, כאשר כל אחת מן האפשרויות מצויה באותו מתחם שהוא עדיין בגבולות הסבירות. התערבותו של בית המשפט יכול שתעשה אם הסטייה היא משמעותית עד כדי יציאה מחוץ לגבולות האמורים. אין בפני תשתית עובדתית המאפשרת הסקת מסקנה כזו. בנסיבות אלה יש לאשר את החלטת העבודה. בנסיבות כאלה, נכון נקטה האגודה ונכון נהגו חבריה משהגיעו לידי מסקנה שיש להגיע להסדר, אשר לוקח בחשבון את מירב השיקולים על פי המסמכים שהיו בפני הצדדים. לשון אחר, משלא הוכח שבעלי חשבונות קוה"ג נותרו חייבים סכומים מסוימים כמו גם שלא הוכח אם הכספים הנמצאים בחשבונות אלה הם כולם של בעלי החשבונות, הרי שויתור חלקי על חלק מן הסכומים בקופה"ג, כמו גם ויתור חלקי על החוב הוא הסדר סביר שיש לאשרו. די בפירוט שהובא לעיל, כדי לדחות את התביעה. אתייחס עוד למספר טענות נוספות שהועלו על-ידי הצדדים. מספר חברים בעלי קופה"ג וטענת "עושק המיעוט": 28. אין בידי גם לקבל את הטענה, כי מי שהצביע באסיפה הכללית לאישור ההסכם עשה כן מתוך אינטרס אישי, למרות שאין חולק, שניתן להביא לתוצאה של קיפוח המיעוט גם על בסיס מניעים כשרים. התובעים אינם מתעלמים מן העובדה, שמספר החברים שהם בעלי קופות הגמל, שהם גם בעלי זכות ההצבעה באגודה, הוא קטן ממספר בעלי זכויות ההצבעה באסיפה הכללית, שאין להם קופות גמל, ואולם, לטענתם, טענה זו שהושמעה על ידי האגודה, היא בגדר של אחיזת עיניים. האסיפה הכללית שאישרה את ההסכם, השתתפו 39 חברים בעד ההסכם ו5- התנגדו. בעלי קופות הגמל רשמו כמעט נוכחות מלאה או שלחו תמיכתם מחו"ל, ואלה שאינם בעלי קופות הגמל הם אנשים מבוגרים, שאינם פעילים באגודה ואשר פיזית אינם מסוגלים להגיע לאסיפה, כך שעושק מיעוט קיים ולעניין זה יש למנות את כלל בעלי זכויות הבחירה. על כך יש להשיב, שזכות ההצבעה נשמרה בידי כל חברי האגודה ואלה לא מצאו לנכון להופיע באסיפה ולהתנגד לה. הטענה, כי אלה לא הופיעו בשל גילם או מצבם, אף היא לא הוכחה. כפי שהוזכר בע"א 556/69 ("ניר" חברה שיתופית להתיישבות עובדים עברים בע"מ נ' מאיר ביטון ו7- אחרים, פד"י כד(2) 710, להלן: פס"ד חברה שיתופית - ניר), עקרון השוויון מתבטא בעקרו במתן זכות הצבעה שווה לחברים באסיפה הכללית, מלבד במקרים היוצאים מן הכלל (ראה גם פרופ' אוטולנגי, אגודה שיתופית דין ונוהל (תשנ"ה1995-) כרך א, עמ' 37). זכות ההצבעה, שהיא החשובה בענייננו, נשמרה באופן שווה לכל בעלי הזכות. נכון, שלא תמיד המבחן הוא מספרי. לעניין זה הפנה ב"כ התובעים לע"א 594/79 (פאקא תעשיות בע"מ נ' רוטנברג, לו(3) 309), שם קבע בית המשפט (כבוד מ"מ הנשיא מ' שמגר, כתוארו אז), כי הכוונה לרוב או למיעוט היא, לפי העניין על פי כח ההכרעה בחברה הפלונית, ולא על פי ספירת גולגלות כפשוטה דווקא. ואולם גם שם, לא התערב ביהמ"ש בהחלטה שנתקבלה. באותו פסק דין עמדו להכרעה שתי שאלות: האחת, פירושו של הסכם ההלוואה - אם הסכם ההלוואה הביא ל"פירוקה" של חברת פאקא, באופן שהחלטת מועצת המנהלים הייתה להחזיר את החוב לאחר מכירת המניות. השאלה השניה הייתה, אם יש עושק של מיעוט המחייב התערבות בית המשפט וחיוב החברה להחזיר את החוב. בהתייחס לשאלה השניה, שהיא הרלוונטית לעניינינו, קבע שם בית המשפט, שנקודת המוצא בדיני חברות היא, "שעקרונותיו של שלטון הרוב ישימים גם בניהול ענייניה של חברה. ולמשפט הוסיף שם והבהיר יש לי סיבות בהם לא מדובר, למשל לפי מסמכי התנגדות, על רוב מספרי דווקא, אלא על מיעוט מספרי, החולש על רובו של כח ההכרעה בחברה" (שם, 322 - ז). כלומר, הכוונה היא לרוב או למיעוט, לפי העניין על פי כח ההכרעה בחברה הפלונית. ואולם, בית המשפט יתערב בטענה של תרמית כלפי מיעוט או בפגיעה חמורה בזכויותיו, כאשר מדובר בשימוש בלתי סביר בכח ההחלטה של הרוב או באפליה בלתי הוגנת בין הרוב למיעוט וחייב להיות מצב שהוא מעבר לכישלון לפעול לעניינה של החברה ככזו (ראה שם, עמ' 323). באותו מקרה אמר בית המשפט, אין כל מקום להסיק על מסקנה פסולה, מאחר שבהסכם הרכישה נוצר שוויון בין בעלי מניות קיימים לחדשים. "אילו היו כל בעלי המניות הקיימים מוכרים מחצית מהלוואותיהם לאסיא, היה מושג בכך השוויון המבוקש. עד כמה שמדובר ביחסים שבין בעלי המניות הקיימים, בינם לבין עצמם, שמר הסכם הרכישה על שוויון בין בעלי המניות... גם ביחסים שבין בעלי המניות הקיימים לבין חברת אסיא הוקפד על שוויון..." (שם, עמ' 325). גם, כאמור, בעניינו, נשמר עקרון השוויון, הכל כפוף לתשתית העובדתית האפשרית שהייתה בפני הנוגעים בדבר. לאור האמור לעיל, אין בדעתי להיכנס למחלוקת העובדתית הנוספת, כיצד יש למנות את בעלי זכות ההצבעה, בהשוואה לבעלי קופות הגמל, ו/או לעובדה, כי לא הצטרפו חברי אגודה נוספים, כתובעים, לדיון בפני (בנסיבות אלה, אין גם צורך לחזור ולדון בנושא עליו חזרו התובעים גם בסיכומי התשובה). 29. לעניין "קיפוח המיעוט" באגודה (ראה בספרה הנ"ל של פרופ' אוטולנגי בעמ' 76 הערה 73), הנושא טרם טופל בהרחבה שם ואמור להיות נדון בכרך ב'. יחד עם זאת הזכירה פרופ' אוטולנגי הצורך לבחון הנושא, על דרך עקרון ההשוואה בין דיני החברות לאגודות שיתופיות (ראה שם, פרק "הסיכום" המופיע באותו פרק (ראה עמ' 88-87). ניתן לומר, כי "קיפוח המיעוט" אין פירושו קבלת דעת המיעוט כמחייבת. גם בהסתמך על פס"ד חברה שיתופית - "ניר" (כבוד השופט ברנזון) ההלכה היא, שלמרות עקרון השוויון, אין מניעה להעניק בתקנון של אותה אגודה זכויות מסוימות אשר נראות "עדיפות" על זכויות אחרות הניתנות לאגודה אחרת המסונפת אף היא לאותה אגודה מרכזית, כאשר הדבר נדרש לצורך הקלה על אותה אגודה למלא את תפקידיה (ראה שם 715 מול האות ה). עוד הוסיף שם בית המשפט והבהיר, שגם אם אין בהחלטה כזו שנעשתה על ידי האגודה המרכזית כדי לחייב את בית המשפט לנקוט אותה דעה, הרי כאשר העניין סובב על עקרונות קואופרציה, לא על נקלה אפסול בית המשפט את דעת הרשם "כי מי כמוהו בקיא ותיק באלה?" (עמ' 715 - ז). בעניינו יש לומר, שגם כאשר יש פגיעה מסוימת בחבר כזה או אחר, אין די בכך כדי לקבוע קיומו של "עושק מיעוט" המחייב התערבות של בית המשפט, בכלל, וכאשר התשתית העובדתית לא הוכחה, בפרט. מהותו של המינוח "קיפוח" המופיע בסעיף 235 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג1983-, שהחליף את הביטוי "עושק המיעוט", שפנים רבות לו (ראה ע"א 2699/92 בכר ניסים נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ ואח', פ"ד נ(1), 238). כיום, סעיף 191 לחוק החברות תשנ"ט1999-. למעשה, מדובר בעקרון במצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת, במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה. נגישותם של בעלי רוב המניות לעמדות כוח, העולה על זו של המיעוט והרצון למנוע שכוח זה יופעל בצורה פוגענית. הוראות החוק הרלוונטיות מטרתן לרסן כוח זה (ראה הפניה שם לע"א 817/79 קוסוי ואח' נ' בנק י' ל' פויכטנגר בע"מ ואח' פ"ד לח(3) 253, 285). נכון הוא שהמגמה היום, בעקבות ההתפתחויות בתחום דיני החברות להגמיש את אמות המידה, להקל בקריטריונים ולהציב נורמת הגינות גבוהה בהתנהגות בעלי הרוב בחברה כלפי המיעוט (ראה שם, סעיף 11 של פסה"ד). המבחן היום הוא לא הוכחת תרמית אלא שאלה של מדתיות - יחסיות וסבירות ואחריות כלפי החברה (ראה שם סעיף 13 של פסה"ד (ראה גם ע"א 275/89 (דוידזון נ' אורנשטיין, פ"ד מו(1) 125, 131 ב-ג) ואולם, אפילו נבחר בגישה "המקלה" יותר עם הטוען, עדיים המסקנה היא, שלא הוכח במקרה זה עושק של המיעוט. 30. בתשובות לשאלות שהציג ב"כ התובעים, אם ההסדר שבנדון נעשה לטובת האגודה, יש להשיב בחיוב. אם ההסדר גורם לחלוקה מחודשת ובלתי הוגנת של משאבי האגודה, יש להשיב שגם אם ההסדר מביא לחלוקה מחודשת של המשאבים, אין החלוקה נראית על פניה כבלתי הוגנת, ונראה כי לא רק שהנתונים הרלוונטיים נלקחו בחשבון, וכי לא הייתה התחשבות בשיקולים זרים, אלא המשקל שניתן לכל אחד מן השיקולים הרלוונטיים, הוא סביר ובמסגרת מתחם הסבירות. לכן, הסעדים בנושא זה, לרבות התביעה להורות על פיצוי לחברים שאינם בעלי קופות, דינה להידחות. אעיר עוד, שלפחות לכאורה, לגבי אותם תובעים, שהיו בעלי קופ"ג ומשכו את מלוא הכספים שעמדו שם לרשותם, אין מניעה, כי יחזירו את הכספים, יעמידו את חלקם לרשות הנאמן, יצטרפו להסכם, והוא יחול לגביהם בהתאמה, לרבות זכות הקדימה. משלא עשו כן, יש להניח שזכות הקדימה שניתנה בידי בעלי הקופות, גם לדעתם, אינו מקנה זכות יתר. מכל מקום, "ידיעתם" כי לא נותר להם כל חוב כנגד סכומי קופה"ג איה שונה מ"ידיעתם" של חברים אחרים הטוענים גם הם טענה זו. סעד חלופי - החלת "ההסכם" על התובעים 31. כסעד חלופי עתרו התובעים, כי ינתן צו המורה על צירוף התובעים להסכם, לפי נוסחו הקיים, ובאופן שיהיו זכאים לכל התנאים הנקובים בו, לרבות התנאי שניתנו לחברים אחרים שצורפו להסדר, ולא הוחלו על התובעים. השאלה היא, אם רשאית האגודה שלא לכלול את התובעים או מי מהם בהסכם האמור, מאחר שנקטו בהליך המשפטי, התשובה העקרונית היא - בשלילה, ואולם בכפוף לכך, שלא יהיה בכך צורך בשינוי "סדר הקניית הזכויות". לפיכך, לסעד זה יש להיעתר, בכפוף לכך שיעמדו בתנאי ההסכם, ומבלי לשנות תנאיו, וזאת למרות שיביעו הסכמתם להצטרפות לאחר מתן פסק-דין זה. אפשרות ההצטרפות המאוחרת, תשמר גם בידי מי שלא היה צד להתדיינות, וזאת לתקופה נוספת של 60 ימים ממועד מתן פסק-הדין. יצטרפו התובעים או מי מהם להסדר, תגיע האגודה להסדר חובם בפני המשקם, על-פי עקרונות ההסכם ותנאיו, וזאת במקום ההליכים המתקיימים הים בפני המשקם בנושאים אלה. התוצאה מן האמור, שרשאי כל אחד מן התובעים להצטרף אל ההסכם לחתום עליו, תוך 60 ימים מהיום, וכי תנאי ההסכם יחולו עליו בהתאמה. במקרה כזה תגיע האגודה להסדר חובם בפני המשקם, על-פי עקרונות ההסכם ותנאיו, וזאת במקום ההליכים המתקיימים הים בפני המשקם בנושאים אלה. משהגעתי לתוצאה אליה הגעתי, אין מקום לדון בשאלה אם יש בהסדר אליו הגיעו הצדדים במסגרת בש"א 5157/00, כדי להביא לפתרון אחר, כפי שהוצע על ידי התובעים. הוצאות משפט 32. לעניין ההוצאות, מבקשת האגודה להדגיש כי במהלך הדיונים הציע בית המשפט לתובעים לחזור בהם מן התובענה, ולנסות להגיע להסדר תואם עם האגודה, ובדרך זו לחסוך מהמשך ההליכים והוצאות מיותרות אשר הוטלו גם על האגודה. משלא נהגו התובעים בדרך זו, מבקשת האגודה להעמיד את שיעור ההוצאות על סכום ריאלי, וזאת לאור התמשכות ההליכים. בנסיבות העניין, ותוך מתן משקל לחשיבותה של הביקורת השיפוטית על נושאים כגון אלה, יועמדו ההוצאות באופן שהתובעים 1, 2, 3 ו- 4 יחדיו והתובעים 5 ו- 6 יחדיו, ישלמו כל אחד מהם בסכום של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. התוצאה: 33. אשר על כן, אני מורה כמפורט להלן: א. העתירה לסעד העיקרי למתן פסק-דין הצהרתי לפיו טיוטת ההסכם שבין האגודה לחברים, שצורפה לתובענה (נספח ג1/ ו- או ג2/), אשר אושרה באסיפה הכללית של האגודה ביום 20/2/00 (להלן: ההסכם), כוללת הוראות שיש בהן עושק של המיעוט באגודה וקיפוח זכויותיו - נדחית. ב. בהתייחס לסעד החלופי - הצטרפות התובעים להסכם, אני מורה, שרשאי כל אחד מן התובעים להצטרף אל ההסכם לחתום עליו, תוך 60 ימים מהיום, וכי תנאי ההסכם יחולו עליו בהתאמה. במקרה כזה תגיע האגודה להסדר חובם בפני המשקם, על-פי עקרונות ההסכם ותנאיו, וזאת במקום ההליכים המתקיימים הים בפני המשקם בנושאים אלה. סעד זה, בהעדר בקשה אחרת מטעם האגודה, תוך 15 ימים מהיום, יחול בהתאמה גם לגבי כל חבר שלא היה צד להתדיינות וטרם הצטרף להסכם. ג. אני מחייבת את התובעים 1, 2, 3 ו- 4 יחדיו והתובעים 5 ו- 6 יחדיו - כל אחד מהם - לשלם לנתבעת, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. טענת עושקקיפוח בעלי מניות המיעוטאסיפה כלליתטיוטת חוזהדיני חברותחוזה