החלטה רקע עובדתי 1. המשיב (להלן: "התובע"), הגיש תביעה לפיצויו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בעת היותו עובד המבקשת 1 (להלן: "המעבידה") וכנגד מבטחת המעבידה, היא המבקשת 2 (להלן: "המבטחת"). 2. המבקשות טוענות, כי דין התובענה להימחק על הסף מטעמי "פורום לא נאות" וכן כי לחילופין, כי יש להחיל על התובענה את "חוק העבודה הירדני, התקנות שהותקנו על פיו וצווי המושל הצבאי, וכי אין לתובע עילה, למעט האמור בחוק הנ"ל..." (להלן: "דין האזור"). 3. ביחס לעובדות הבאות, אין חולק: א. התובע מהכפר חארס תושב יהודה ושומרון (להלן: "האזור"). ב. המעבידה הינה חברה ישראלית הרשומה בישראל ואשר בעלי מניותיה ומנהליה אזרחי ישראל וכתובתם בישראל. ג. מפעלה של המעבידה באזור התעשיה בברקן. ד. בכל הקשור לפוליסת הביטוח שמכוחה הוגשה התביעה כנגד המבטחת, צויין ברשימה "רשימה המהווה חלק בלתי נפרד מפוליסה לביטוח פיצויים לעובדי השטחים" וכשבתנאים הכלליים מצויין מפורשות, כי הדין המוחל ביחס לפוליסה, הינו חוק העבודה הירדני. הפורום הנאות 4. פסק הדין המנחה ואשר מובא בפסקי דין רבים הדנים בסוגיה זו, הינו ע"א 300/84 אבו עטיה ואח' נ' ערבטיסי ואח', פ"ד לט (1) 365 (להלן: "אבו עטיה"). באותו מקרה הן הנפגע בעבודה והן המעבידים, היו תושבי האזור וכשהמבטחת חברה זרה בעלת סניף בירושלים. כפי שנקבע שם, מעת שהומצאה ההזמנה לדין למעביד, הרי קמה הסמכות לבית המשפט ב ישראל. יחד עם זאת, כב' השופטת שטרסברג-כהן בוחנת את שאלת הפורום הנאות בצד המבחנים שנקבעו באנגליה ובארה"ב וכשהיא נזקקת לשאלת ברירת הדין כשיקולים לקביעת האמור. כב' השופט ברק (כתוארו אז) שלדעתו הצטרף כב' השופט ביסקי, הגיע לאותה תוצאה, אולם מבלי שנזקק לשאלת הדין שיחול, אלא בחינת הפורום הטבעי. לאחר בחינת שאלה זו, מציין כב' השופט ברק, כי הפורום הטבעי הינו בית המשפט באזור מאחר ו "אין כל זיקה עניינית, הקושרת את התביעה לישראל, הציפיה הסבירה של הצדדים כולם היא לקיומו של הליך ביהודה ושומרון על-פי הדין החל שם. דין זה הוא שקבע, על-פי ציפיית הצדדים. את מידת הסיכון בפניו עמדו הצדדים, את שיעורי הביטוח ואת הרמה הראויה של הפיצוי" (שם בעמ' 386-385). עם זאת, מציין כב' השופט ברק "שונה היה המצב, אילו היה מעורב בפרשה גורם ישראלי משמעותי, כגון שאחד הצדדים הוא אזרח או תושב ישראלי, אשר מבחינת ציפיותיו הסבירות, הפורום הטבעי אינו בית המשפט ביהודה ושומרון אלא בית-משפט בישראל...", תוך שבית המשפט מציין, כי לא מדובר בשתי מדינות ריבוניות ידידותיות, וכשלבסוף מציין בית המשפט שם "אכן, אילו סברתי, כי יש בענין זה ספק, ואילו הייתה בנמצא זיקה משמעותית כלשהי, הייתי נמנע מלהפסיק את הדיון". 5. במסגרת רע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת פ"ד, מ"ח (3) 265, חזרה ונשנתה שאלה זו, תוך שבית המשפט מציין, כי יש להתחשב בנסיבות כולן "וליישם את מבחן מירב הזיקות הרלבנטיות אשר להן הקשר האמיתי המשמעותי והמהותי למקרה נשוא הדיון". גם שם קבע בית המשפט, כי הזיקות כולן, אינן יוצרות זיקה לישראל ואף ביחס לחברת הביטוח צויין, כי איננה ישראלית. גם באותו מקרה מדובר היה על צדדים נטולי זיקה לישראל וכשעצם הוצאת תעודת הביטוח ופוליסת הביטוח בירושלים, נקבעה כזיקה שאיננה משמעותית "משום שחברת הביטוח איננה ישראלית, פעילותה מתמקדת באיזור, ושם נמצאים גם משרדיה...". בית המשפט מדגיש, כי רצון השלטון הישראלי להשאיר את מוסדות השיפוט באזור ושיפוט תושבי האזור בפניהם. באותו פסק דין הובאו העקרונות כפי שנקבעו בע"א 2705/91, אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח (1) 554, אשר שם מציין בית המשפט, כי הגם שמדובר על הנתבעת, חברה ישראלית, הרי יעודה ועיקר פעילותה לפעול באזור וכשהדירקטורים שלה ברובם ערבים אזרחי ירדן ומנהלי העבודה ועובדיה, זיקתם לאזור עולה על זיקתם למדינת ישראל. עם זאת, בית המשפט מוצא לנכון לציין כי המקרה שבפניו שונה מענין אבו עטיה וממקרים אחרים שנידונו בפסיקה, כשבאותם מקרים לא היתה כלל זיקה לישראל ומאידך במקרה שבפניו, התקיימה זיקה ראשונית "שכן המשיבה היא חברה הרשומה בישראל". אולם, לא ניתן למערער להסתמך על זיקה זו "שכן המדובר בשוני שאינו מהותי במיוחד לאור נסיבותיה המיוחדות של המשיבה, אשר לא שינתה אופיה כחברה שזיקתה לישראל בעיקרה פורמאלית...". 6. אם ניישם הלכות אלו למקרה שבפנינו, נמצא כי במקרה דנן קיימות זיקות משמעותיות לישראל ואף מבחינת ציפיית המתדיינים וכלדקמן: א. החברה - המעבידה דנן, הינה חברה הרשומה בישראל, בעלי מניותיה לכאורה אזרחי ותושבי ישראל, מנהליה אזרחי ותושבי ישראל ואין פעילותה מקימה זיקה לאזור, למעט מקום מפעלה. בשולי הדברים נציין, כי גם ביחס לאזור התעשיה בברקן, הרי לכאורה אינו נכלל בהגדרת "שטחי המועצה הפלסטינית" כהגדרתם בחוק ישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה) תשנ"ו1996-. גם מבחינת צפיית המעבידה להתדיינות בסכסוך שבינה לבין עובד תושב האזור, דומני כי אם נבחן את ציפיותיה שלא בגדר מחשבה שלאחר מעשה, אלא במחשבה מלפני מעשה, קרוב לוודאי שהפועלים מטעמה של המעבידה היו מבכרים להתדיין בסכסוך שכזה בבית המשפט ישראלי ולא בבית משפט באזור. ב. המבטחת הינה חברה ישראלית לכל דבר וענין, הפועלת בישראל ובעלת זיקה ישירה לישראל. 7. גם אם נבחן את הנסיבות, בחינת העדים השונים והנצרך לדיון בתביעה, ואף אם נזקק לנושא הביקור במקום, הגם שבמקרים מסוג זה לרוב אין צורך בכך, קרוב לוודאי שמדובר בעדים ישראלים ובאופן שהדיון בבית המשפט זה, לא יגרום לטרדה אלא הפוך מכך. 8. במקרה דנן קיים נימוק נוסף, ואשר לדידי ולאור טענות המבטחת, לכאורה מחייב את המסקנה כי הדיון יערך בבית המשפט אותו בחר התובע. המבקשות ובמיוחד המבטחת, נסמכות בטיעוניהן על הוראות פוליסת הביטוח כפי שצויין לעיל, וכשהן עותרות, כאמור, להחלת דין האזור. לא ניתן לבחור מתוך תחיקה זו, הנוח למבקשות ולהתעלם מהוראות שאינן נוחות. לכאורה, פוליסת הביטוח דנן הוצאה בהתאם לצו בדבר ביטוח מפני פגיעות בעבודה (יהודה ושומרון) (מס' 662) תשל"ו1976- האוסר על מעביד להעסיק עובד "אלא אם יש בידו פוליסה בת תוקף שהוצאה בהתאם להוראות צו זה לגבי העובד לכיסוי חבות טעונת הביטוח..." (סעיף 2 (א)), וכשהוראות סעיף 13 לצו קובעות, כי הן תחולנה על כל פוליסה כאילו היו כלולות בתנאיה ובהתאם לס"ק (1) "מקום השיפוט בסכסוכים הנוגעים לזכויות וחובות הנובעים מן הפוליסה יהיה האזור או מקום עסקיו העיקרי של המבטח שהוציא את הפוליסה הכל לפי בחירת התובע" (ההדגשות שלי - י.ש.). עינינו הרואות, כי בהתאם לדין האזור אשר המבקשות טוענות כי יש להחילו במקרה דנן, לרבות הוראות הפוליסה, לטענתן, זכות הבחירה ביחס לפורום מוקנית לתובע. במקרה דנן, לא רק שאין בחומר שבפני הוראות בדבר מקום שיפוט בפוליסה ויתכן ולא בכדי אכן לא נזקקה המבטחת לכך. לא התעלמתי מהאמור בהמר' 3002/96 (ת.א. 21793/95) אררט חב' לביטוח בע"מ נ' מוחמד אחמד עווד (דינים שלום, כרך ב' עמ' 690), אולם שם צויין, כי לא קיימת זיקה למעבידה. 9. בנסיבות שכאלו, לא ניתן לציין כאילו הזיקה שבין המבקשות לבין ישראל היא זיקה "טכנית" כפי שטוענות המבקשות. גם בכל הקשור לנטען בנושא הסכמי אוסלו והפסיקה שניתנה בעקבות כך, כנטען על ידי המבקשות בסיכומי התשובה מטעמן, אין להזקק, משטענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה ובסיכומיהן של המבקשות. לא התעלמתי מפסקי הדין אשר קבעו במקרים של תאונות עבודה שארעו באזור, כי אכן הפורום המתאים הוא בית המשפט באזור, אולם האבחנות שפורטו לעיל יפות גם ביחס לאותם פסקי דין. הדין החל 10. בנושא זה יש להפריד לכאורה, את הדיון בין שאלת הדין החל במסגרת היחסים שבין התובע למבטחת מחד, לבין מערכת היחסים שבין התובע למעבידה, מאידך. 11. כאמור לעיל, אין מחלוקת שבמקרה דנן הכיסוי הביטוחי הכפיף את הביטוח להוראות חוק העבודה הירדני. לא מדובר במקרה דנן בשאלה כללית של נזק המתרחש באזור, ובית המשפט נדרש לקבוע מה הדין שיחול. לפחות בכל הקשור למבטחת ולפוליסה שמכוחה הגיש התובע את התביעה כנגדה, עולה שהצדדים קבעו מה הדין שיחול ביחס אליהם. אם ניישם לעניינו את אשר מצייין כב' השופט ברק בפרשת אבו עטיה, הרי אם נתעלם מהצפייה לקיום ההליך בבית המשפט באזור, הרי "הצפייה הסבירה של הצדדים כולם היא לקיומו של הליך ביהודה ושומרון על פי הדין החל שם. דין זה הוא שקבע, על-פי צפיית הצדדים, את מידת הסיכון בפניו עמדו הצדדים, את שיעורי הביטוח ואת הרמה הראויה של הפיצוי" (שם בעמ' 385-386). לא בכדי נזקקה לנושא זה, ביחס לדין שיחול על חוזה הביטוח, גם כב' השופטת שטרסברג-כהן בפרשת אבו עטיה. דומני, שקביעה כי יחול דין שונה מהדין שהצדדים קבעו בפוליסת הביטוח, תיצור חוזה חדש אשר למעשה אין בו כדי להגשים את צפיית הצדדים אלא ההיפך מכך. דברים אלו מקבלים משנה תוקף, אם אכן נראה את הפוליסה דנן כמוצאת בהתאם ועל פי דרישות החקיקה באזור. 12. גם אם לנושא הפורום קבענו, כי קיימות זיקות משמעותיות לישראל, אין בכך לכשעצמו להחיל את הדין הישראלי בניגוד לאשר צויין מפורשות בפוליסת הביטוח. 13. מאידך, עלינו לבחון לכאורה, את שאלת היחסים שבין התובע למעבידה בהתאם למבחנים השונים שנקבעו בפסיקה. לכאורה, לאור אשר קבענו בדבר הפורום הנאות והזיקות המשמעותיות לישראל, ניתן לבוא ולקבוע שלכאורה יש מקום גם להחיל את הדין הישראלי. אכן, בצדק טוענות המבקשות ובהסתמך על האמור בפרשת אבו עטיה בדבר המדיניות המוצהרת של השלטון הישראלי, כי המשפט שהיה קיים ביום 7.6.67 ימשיך לחול וכי בגין כך "לא יעלה על הדעת כי ביהמ"ש בישראל יסכל מדיניות זו על ידי החלתו של דין אחר". נימוק שהתקבל על ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן בענין אבו עטיה בעמ' 338 (שם) ואשר ביהמ"ש קמא שם ציין זאת כאחד מנימוקיו. כן יש סימוכין לטענה זו בת.א. (בת-ים) 84/87 אחמד מסמח נ' ויקטורי אוטמי שמן בע"מ (ט.פ.) מפי כב' השופט ארבל (כתוארו אז) אשר מציין, כי לאור המנשר הוצאו גם צווי המושל המחילים את הוראות חוק העבודה הירדני "אשר היה סבור כי הדבר דרוש להגנת העובדים באזור...". עם זאת, אין להתעלם מכך שבראש ובראשונה תחיקה זו נועדה אכן להסדיר את מערכת היחסים של תושבי האזור, בינם לבין עצמם, ולא בכדי, בהחלת האמור מצויין המפורט לעיל. דהיינו, שבמקום ובו לא קיימת זיקה לישראל בחינת המעביד והעובד, אכן יוחל דין האזור. מאידך, אם נבחן את השאלה דנן מבחינת צפיית הצדדים והכוונה של שני הצדדים גם יחד, לכאורה בעיני המעבידה שהינה בעלת זיקה משמעותית לישראל, ניתן היה לבוא ולטעון כי רואה היא בדין הישראלי, כדין האמור לחול במסגרת יחסיה עם העובד. וראה לענין זה אשר נקבע בתב"ע (י-ם) נא - 570 - 3 מחמוד מוחמד חמיס נ' דוד ברנרד (תקדין עבודה כרך 95 (1) עמ' 16) וכן דב"ע שן - 3-50 / 5 אלנואג'חה נ' טוויל (תקדין ארצי כרך 90 (1) עמ' 21) להלן: "פס"ד עבודה"). כך גם ביחס לעובד בעת היותו מועסק בחברה ישראלית יכול וקמה צפייה כי לא יהא שוני בינו לבין חברו, העובד במפעל ישראלי המצוי בישראל. כך גם צפייה לכאורית שלא יופלה לעומת חברו הישראלי, העובד באותו מפעל. ודוק, מחד דין העבודה הירדני מיטיב עם העובד, בקובעו אחריות כמעט מוחלטת, אולם מאידך מגביל הוא את סכומי הפיצויים. יצויין, כי לא היתה מחלוקת בשאלת דין האזור לכשעצמו. 14. מקרה דומה לענייננו, נדון בפני כב' השופט אוקון בבית המשפט השלום בתל-אביב בת.א. 83875/95 זיאדה מוחמדה נ' אליק יהושוע ואח'. באותו מקרה, התביעה הוגשה הן כנגד המעביד אזרח ישראלי ותושב הישוב הישראלי ברקן, כלשון כב' השופט אוקון והן כנגד חברת מנורה חברה לביטוח בע"מ, חברה ישראלית וכתאונת העבודה נשוא התביעה שם, אף היא מתרחשת במפעל הנמצא באזור התעשיה בברקן. לא למותר לציין, כי גם שם התובע הינו תושב האזור. בית המשפט שם בוחן את השאלה שבפנינו מכמה בחינות, אשר לפחות ביחס לחלקן, אין המקרה דנן דומה למקרה שם או לפחות לנתונים כפי שהוצגו בפני בית המשפט שם. המבחן הראשוני שנבחן שם, בחינת תקנת הציבור. בבחינה זו קובע בית המשפט, כי אין לכפוף את התובע תושב האזור, להחלת דין האזור אם אינו חפץ בכך, דין שנכפה עליו וכשחברו העובד הישראלי דינו יהיה שונה. בית המשפט מאבחן בין אשר נקבע על ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן בפרשת אבו עטיה, תוך ציון הסתייגותו של כב' השופט ברק. כן מציין בית המשפט, כי לאור עקרון תום הלב, יש להחיל דין זהה לעובד הישראלי ולעובד תושב האזור. גם כתוצאה מבחינת כללי ברירת הדין בנזיקין ובהתאם לאשר נקבע בע"א 750/99 קלאוזנר נ' ברקוביץ, פ"ד לז (4), 458 בדבר בחינת הזיקות והקשר האמיץ ורמת הזהירות המחייבת את המעביד הישראלי, מגיע בית המשפט למסקנה, כי יש להחיל את הדין הישראלי. עם זאת, דומני שאין הכרח להגיע למסקנתו של כב' השופט אוקון בכלל ובמקרה דנן בפרט. בכל הקשור לנושא תקנת הציבור, מקובל עלי שאכן אין מקום לכאורה להבחין בין נפגע ישראלי לבין נפגע תושב האזור. אולם, לא בכדי מציין רובינשטיין בספרו המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל כרך ב' בנספח ב' "המשפט בשטחים המוחזקים" בעמ' 1181 ואילך את "ההפליה" בין הדינים שחלים על ישראלי ואף ישראלים המתגוררים באזור לבין תושבי האזור אשר אינם ישראלים. במקום ובו מדובר בתביעה על נזק שאירע בישראל כאותו מקרה שמובא על ידי השופט אוקון בע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן ואח', פ"ד מח (2) 705 או במקרה אחר של תביעה נזקית, אכן אין להבחין בין התושב הזר והנפגע הישראלי בהערכת הנזק. אולם, מעת שהשלטון הישראלי החיל את המשפט ששרר באזור, לרבות בתחום הפגיעה בעבודה על תושבי האזור, אין זה מההכרח לבוא ולהתעלם מהוראות אלו, כאילו לא קיימות וכפי שצויין על ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן והשופט ארבל, כפי שהובא לעיל. יתר על כן, לכאורה מבחן הזיקות המשמעותיות בישראל אשר שימש כהבחנה לענין ברירת הדין ולאור דברי כב' השופט ברק, עניינו לפחות שם, בשאלת הפורום. גם מבחינת מבחן הזיקות לכשעצמו, אין התייחסות באותה החלטה להוראות דין האזור וכן מציין שם מפורשות בית המשפט, כי לא הוצגו בפניו הוראות הפוליסה בכל הקשור להחלת הדין הירדני. 15. עם כל הכבוד, דומני, שבמקרה דנן ישנה משמעות רבה לאשר נקבע בפוליסת הביטוח. גם השופט אוקון מציין שאכן "...לא ניתן להחיב את המבטחת מעבר לחיוב הביטוחי, כפי שהוגדר בחוזה הביטוח שבין הצדדים..." עם זאת לדידו, יתכן ובמקרה שכזה יחולו דינים שונים במערכות היחסים השונות. יתר על כן, במקרה שנידון בפניו, בחן השופט אוקון את גדר הצפיות בהתעלם כאמור מהוראות התחיקה והוראות דין העבודה הירדני. 16. הבאתי את השיקולים השונים שלאורם יש לבחון את המקרה דנן. בבחינה של מערכת היחסים באופן נפרד מול המבטחת ומול המעבידה, אכן מהראוי היה לקבוע כי בכל הקשור למבטחת, יחול הדין הירדני בעוד שביחס למעבידה, יתכן והיה מקום להחיל את הדין הישראלי. אולם, תוצאה שכזו תגרום לתוצאה, שלכאורה בלתי צודקת בכל הקשור למעבידה. המעבידה כלכלה את צעדיה בהתאם להוראות הדין שחל עליה בכל הקשור להעסקת עובדים תושבי האזור. מכח דין זה, ערכה המעבידה את פוליסת הביטוח על מנת שתמצא מבוטחת כנגד תביעת מי מעובדיה, תושב האזור. מסקנה שבמקרה דנן יש להחיל ביחס אליה את הדין הישראלי, תגרום לכך שלכאורה לא תהא המעבידה זכאית לשיפוי מהמבטחת. ודוק, אין בפני המעביד יכולת בחירה שלו אם לערוך פוליסת ביטוח, שלא בהתאם לתחיקת הבטחון. תוצאה שכזו תגרום לכך שהמעבידה תהא חייבת לערוך ביטוח כפול, אשר יכסה הן את הוראות דין האזור והן את הוראות הדין הישראלי. מול טענה זו ניתן לטעון, כי אין להבחין בין מי שערך ביטוח לבין מי שלא ערך ביטוח, לפי הוראות דין האזור. יתר על כן, ניתן לטעון כי אין תושב האזור צריך להפגע בגין עריכת ביטוח שכזה או להיות מושפע מהשאלה הביטוחית שאינה קשורה ישירות לשאלת הפיצוי הנזקי. דומני, שההכרעה בנושא זה אינה טכנית כאילו מעת שמדובר במבטחת ישראלית ומעבידה ישראלית, חל הדין הישראלי. עצם תחיקת הבטחון שוללת למעשה את הזיקה הישראלית לישראל בתחום הפגיעה בעבודה. 17. בנוסף לכל האיור, יש להוסיף שלכאורה גם המחוקק הישראלי הן הראשי והן המשני ראו לנכון לקבוע הוראות מיוחדות בכל הקשור לתושבי האזור לענין חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995- בסעיף 378 ותקנות הביטוח הלאומי (זכויות וחובות לפי חוק הביטוח הלאומי לשאינם תושבי ישראל), תשמ"ז1987-. בנוסף, הנחת היסוד שפורטה לעיל, כאילו כשמדובר בנפגע ישראלי, לא יחול הדין המקומי באזור אף היא הינה הכרחית, כך לדוגמא קובע כב' השופט קלינג בת.א. (תל-אביב) 1269/85, אמסלם נ' לוי ואח' (תקדין מחוזי כרך 92 (3) 751), כי על נפגע ישראלי בתאונה באזור, יחול הדין הנוהג באזור, תוך שהוא מציין, כי לאור מערכת היחסים שבין ישראל לאזור, לא מדובר על התנגשות הדינים "אלא קביעה של מדינת ישראל, באמצעות מפקד האזור, ובכפוף למשפט הבינלאומי הפומבי, מה הסדר יחול על פיצוי מי שנפגע בתאונה באזור". ומכח האמור הוא מחיל את פקודת הנזיקין כפי שחל באזור וזאת בשאלת פיצויו של נפגע ישראלי שעבד אצל מעבידה ישראלית באזור. 18. המקרה שבפנינו שונה מאשר נקבע בת.א. 39053/93 נאסר אסאלים נ' מפעלי ביניטקס מישור אדומים בע"מ ואח' בבית המשפט השלום בתל-אביב מפי כב' השופט דוויק (ט.פ.). באותו מקרה, הזיקה לדין שבאזור, נבעה אך ורק ממקום האירוע לכשעצמו ועל כן, עם כל הכבוד, בצדק ראה שם ביהמ"ש להחיל את הדין הישראלי. במקרה שם, התובע הנפגע היה תושב עזה, דהיינו ללא זיקה לאזור וכשגם מהפן הביטוחי לא הובא כאילו קשור הביטוח, לדין האזור. כאמור, במקרה דנן, הדברים שונים הן ביחס להיותו של התובע תושב האזור והן מהפן של הזיקה הביטוחית והמוחל ביחס אליה. 19. לאור כל האמור, מסקנתי שמעת שמדובר בתושב האזור, מעביד באזור וכשקיים דין האזור, יש להחיל את דין האזור במסגרת הוראות הדין בכל הקשור לפגיעה בעבודה. לא מדובר על "חלל" משפטי בנושא דנן כבפסה"ד לעבודה, אלא החלת דין כופה שבאזור. אם אכן, קיים דין מפלה, אין אני סובר, כי בגין כך יש לכפות על המעביד, ובמיוחד כשהתביעה מוגשת גם כנגד המבטחת, דין שהמעביד, אף אם היותו ישראלי, לא צפה להחלתו כפי שאני סובר שגם העובד לא צפה להחלתו - קרי הדין הישראלי. יתר על כן, אין בדין העבודה באזור אבחנה בין מעביד ישראלי לבין מעביד שאינו ישראלי כפי שאין אבחנה בין עובד ישראלי לעובד שאינו ישראלי. המחוקק הישראלי מצא גם בחקיקה ראשית וכוונתי לענייני ביטוח לאומי לציין הוראות מיוחדות ביחס לעובד מהאזור שאינו ישראלי והשלטון הישראלי מצא לנכון להותיר על כנו ביחס לתושבי האזור את הדין ששרר על התיקונים שבו ורצון זה יש לכבד. הדברים מקבלים משנה חיזוק לאור ההוראות המיוחדות שנכפו על המעביד הישראלי בכל הקשור להוראות הביטוחיות וכשהוכח לכאורה שאותו מעביד ישראלי פעיל לפי אותן הוראות. לא מקובל עלי כי במקרה שכזה, יש להחיל על המקרה דנן שתי מערכות דינים האחת ביחס לחברת הביטוח והשניה ביחס לעובד. לבסוף נציין, כי אין זה מההכרח כי אם יחול דין האזור, רמת הזהירות שתדרש מהמעביד, נמוכה יותר מהחלת הדין הישראלי. ייתכנו מקרים שבהם לאור האחריות הכמעט מוחלטת, ימצא העובד זוכה לפיצוי אף יותר מאשר אם היה מוחל הדין הישראלי. 20. סיכומם של דברים: א. בכל הקשור לבקשה בענין הפורום, הבקשה נדחית והמשפט ימשך בבית משפט זה. ב. בכל הקשור לשאלת הדין שיחול, יחול הדין שבאזור, וזאת ביחס לתביעה כנגד שני הנתבעים. ג. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות. משפט בינלאומיפורום לא נאותהפורום הנאותעבודה בחו"לתאונת עבודה