החלטה 1. המבקש הגיש תביעה כספית כנגד המשיב. ביום 14.5.98 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה, וזאת בנסיבות כדלקמן: א. אי התייצבות המבקש ובא-כוחו לדיון. ב. אי הגשת תצהירי עדות ראשית על ידי המבקש ואף לא בקשה להארכת המועד להגשת תצהירי עדות ראשית. ג. אי קיום הוראת בית המשפט לגילוי מסמך ספציפי. 2. בקשה שהגיש המבקש לביטול פסק הדין, נדחתה. 3. המבקש עירער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בת"א ובהתאם לפרוטוקול מיום 13.01.00 בפני כב' השופטת הילה גרסטל, הוצע על ידי בית המשפט, כי דחיית התביעה תבוטל וכי "הצדדים יחזרו לבית משפט קמא לצורך קיום דיון לגופו של התיק", בכפוף לתשלום הוצאות שיפסקו על ידי בית המשפט. ב"כ הצדדים קיבלו את ההצעה, ובית המשפט נתן תוקף של פסק דין להצעה, תוך פסיקת הוצאות. 4. במכתב מיום 14.6.00 שמופנה למזכירות בית המשפט על ידי ב"כ המבקש מצויין, כי מצורף פרוטוקול בית משפט מחוזי ובהמשך: "נא לפעול איפוא בהקדם לקביעת מועד לדיון בתיק הנ"ל". בהתאם, קבעתי דיון מקדמי ליום 6.9.00, וזאת בהחלטה מיום 2.7.00 (אשר ככל הנראה נמסרה לב"כ המבקש ביום 9.7.00). 5. ביום 23.7.00 הגיש המבקש את הבקשה דנן ובה הוא עותר "לפסילת שופט". בבקשה מציין ב"כ המבקש, כי "במסגרת הערעור...ביטא בית המשפט המחוזי (כב' השופטת גרסטל) באולם בית המשפט את דעתו כי לא היה כל בסיס לפסק הדין של בית המשפט קמא, אשר דחה את התביעה מבלי לתת למרשו של הח"מ את יומו בבית המשפט", תוך שמצויין בבקשה כי בית המשפט המחוזי הדגיש את העובדה, כי בית המשפט החמיר עם התובע אף יותר ממה שנתבקש על ידי ב"כ הנתבע. כן מצויין, כי בית משפט זה הורה על דחיית התביעה ולא מחיקתה בלבד, תוך פסיקת הוצאות נכבדות על המבקש. בנוסף, ההוצאות שנאלץ המבקש להיזקק להם "להליך של ערעור יקר ומיותר" ובהמשך "אשר הסב עוגמת נפש קשה לח"מ...". לאור כל האמור, מצויין בבקשה כדלקמן: "יש יסוד להנחה כי בית המשפט הנכבד אשר לא איפשר לתביעה להתברר לגופה, לא יוכל להינתק מפסיקתו הוא, ועלול למצוא עצמו מחוייב להוכיח את צדקתו הראשונית". וכן "יש איפוא חשש סביר כי יוקשה על בית המשפט לנהל את התיק במנותק מההתרחשויות שקדמו להחלטת בית המשפט המחוזי". הבקשה לא נתמכה בתצהיר. 6. חרף זאת שבית המשפט הורה על קבלת עמדת המשיב עד ליום 1.9.00, וזאת בהחלטה מיום 25.7.00, הסתבר כי בהתאם לתגובה ראשונית של המשיב, שרק ביום 15.8.00, נמסרה הבקשה לב"כ המשיב. מהנסיבות שפורטו בתגובה הראשונית, הארכתי המועדים. 7. המשיב מתנגד למבוקש וטעמיו: א. העדר תצהיר התומך בעובדות נשוא הבקשה ובמיוחד בהעדר כל זכר בפרוטוקול הדיון לאשר נטען על ידי המבקש, וכי בהתאם לתצהיר שצורף לתגובה עולה, כי בית המשפט המחוזי כלל לא ציין את אשר טוען ב"כ המבקש. ב. שיהוי, לרבות אי העלאת טענת הפסלות במסגרת הערעור. ג. אין בבקשה תשתית עובדתית המקימה את העילה לפסילת שופט. 8. בעקבות תגובת המשיב, נשלחה לבית המשפט "בקשה לצרף תצהיר" על ידי המבקש. לבקשה זו לא צורפה כל הודעה ובקשה זו תויקה בתיק העיקרי. בתצהיר של ב"כ המבקש מצויין, אשר לטענתו, הביעה כב' השופטת גרסטל. 9. בתגובת המבקש לתשובת המשיב, מתייחס ב"כ המבקש לנטען על ידי המשיב ובכל הקשור לשאלת נטל השכנוע ציין ב"כ המבקש "דא עקא, סבור הח"מ כי ביכולתו להרים נטל זה, וזאת על ידי כך שהוא מישיר מבט לבית המשפט, ומתוך כך שהוא מודע לרמתו המוסרית הגבוהה של בית המשפט". 10. דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים הבאים: א. מהפן המהותי ומבלי להיזקק לטענות המשיב האחרות, אכן אף אם העובדות הינן כמתואר על ידי המבקש, אין בכך לגרום לפסילת השופט. חדשות לבקרים מחליט בית משפט של ערעור להחזיר את התיק לדיון בפני בית משפט קמא ולעיתים אף תוך ביקורת זו או אחרת על פסק הדין של הערכאה הראשונה. אם נקבל את גישתו של ב"כ המבקש, הרי לעיתים תכופות יחייב הדבר העברת הדיון למותב אחר. עצם גישה זו, יש בה משום התעלמות מתפקידו של שופט, ויכולתו לדון כדבעי בסכסוך שבפניו. לא בכדי נקבעה זכות ערעור וקבלת ערעור על החלטה או פסק דין, אין בה משום פגיעה בשופט בצורה זו או אחרת, ומכל מקום חזקה על כל שופט שלא יהיה בהחלטה זו או אחרת של בית משפט של ערעור,להשפיע על שיקול דעתו בדיון בתיק שהוחזר להכרעתו. ראה ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שיווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים עליון, נ"ה, 975. ב. הזכות לדון אף חובה טמונה בה. ראה ע"א 1096/98 גרינשטיין ואח' נ' מקליס ואח', דינים עליון נג, 935. יש צורך בנימוקים כבדי משקל אשר יש בהם להקים את אותה תשתית עובדתית לפיה קיים בגינה חשש ממשי למשוא פנים. ראה ע"א 2305/99 מוסא דאוד חבאבה ואח' נ' חב' 770 פרופרטי בע"מ, דינים עליון נו, 712 וכן ע"א 956/98 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה ואח', דינים עליון נד, 97. ג. על אחת כמה וכמה במקרה דנן, בו לא נזקק בית המשפט כלל להתייחס לגופו של סכסוך ומשמצא לנכון לדחות את התביעה מהטעמים המפורטים בהחלטתו. גם אם ציינה כב' השופטת גרסטל את אשר טוען לו המבקש, ואף בהתעלם מכך שאכן אין זכר לאמור בפרוטוקול הדיון, אין בכך להשפיע לא בפן הסוביקטיבי ולא בפן האוביקטיבי, על ההכרעה בתיק לגופו. אכן, בית המשפט מצא לנכון לפסוק הוצאות לאור הנסיבות כפי שפורטו בפסק הדין, אך גם פסיקה שכזו אינה מהווה כל אינדיקציה להכרעה בתיק לגופו. ד. אמנם, לאור האמור, אין אנו נזקקים לטענות האחרות של ב"כ המשיב, אולם למעלה מהנצרך נציין, שלכאורה התצהיר אמור להיות מוגש, תוך צירופו לבקשה לפי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד1984-, כפי שבהתאם לאותה תקנה היה על המבקש להמציא הבקשה וההחלטה מבעוד מועד למשיב. ה. אמנם, אין אני מוצא שיהוי בהעדר הטענה לפסלות במסגרת הערעור, אולם מאידך, מוצא אני שיהוי ואף מעבר לכך במפורט להלן: 1. בית המשפט המחוזי בהצעתו, ציין מפורשות, כי הדיון יוחזר לבית המשפט קמא וכשבנסיבות אלו ברור שהתיק יוחזר לשופט שנתן את פסק הדין. לא מצאנו הסתייגות זו או אחרת של ב"כ המבקש בנושא זה, בבית המשפט המחוזי. 2. כאמור, ב"כ המבקש פנה באותו מכתב למזכירות בית המשפט בו ביקש קביעת דיון בתיק ואף במכתב זה לא מצא לנכון להעיר בנושא המותב או להגיש בקשה במקביל לכך. הסברו של ב"כ המבקש בענין ידיעת המותב שידון בתיק, אינה מקובלת עלי. כן אין להתעלם מהמועדים שחלפו. 11. לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות ואני מחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. שופטיםאי התייצבות לדיוןפסלות שופט