ביטול מינוי מומחה להשוואת כתבי יד

החלטה 1. במהלך עדותו של התובע בתיק העיקרי הציג לו ב"כ הנתבע מסמכי הפקדה של כספים בבנק, אשר לטענת הנתבע נחתמו בידי התובע. התובע טען, כי לא ביצע את הפקדת הכספים הללו, וכי החתימה שעל גבי מסמכי ההפקדה אינה חתימתו. ב"כ הצדדים הסכימו, כי העניין יבדק בידי מומחה, שימונה לצורך כך מטעם בית המשפט. ב"כ הצדדים אף הסכימו אודות זהותו של המומחה וביקשו מבית המשפט למנות את גב' אורה כבירי. 2. בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים מיניתי, בהחלטתי מיום 5.4.00, את גב' כבירי כמומחית מטעם בית המשפט. ביום 17.4.00 נתנה המומחית את חוות דעתה, שבסיכומה קבעה כי על אף הדמיון בין החתימות הנטענות לבין חתימתו של התובע, קיימים הבדלים מהותיים ביניהן, ולפיכך היא קובעת - בסבירות גבוהה - כי החתימה שעל גבי המסמכים הללו אינה חתימתו של התובע. 3. ביום 8.5.00 הגיש ב"כ הנתבע את הבקשה ב-בש"א שבכותרת, כנגד התובע וכנגד המומחית, גב' כבירי. בבקשה זו ביקש ב"כ הנתבע לבטל את מינוייה של גב' כבירי כמומחית מטעם בית המשפט ולאפשר לנתבע להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו. הבקשה נומקה בכך, שב"כ הנתבע הסכים עם ב"כ התובע לבקש את מינוייה של גב' כבירי, מבלי שאיש מהם הכיר אותה קודם לכן, אלא על סמך פירסום שלה שמצאו ביומן עורכי הדין לשנת 1999 - 2000. הנתבע הופתע (ומן הסתם אף התאכזב) מחוות דעתה של גב' כבירי. ב"כ הנתבע פנה למר אמנון בצלאלי, מומחה להשוואת כתבי יד ובדיקת מסמכים, והלה טוען, כי גב' כבירי כלל אינה "בעלת מקצוע" בהשוואת כתבי יד, ובתי משפט שונים מתחו ביקורת על מומחיותה ומקצועיותה. לבקשה צורף מסמך של מר בצלאלי בעניין הבלבול שקיים, לטענתו, בין השוואת כתבי יד ובדיקת מסמכים לבין גרפולוגיה. עוד צורפו לבקשה מספר פסקי-דין, שבהם נמתחה ביקורת על עבודתה של גב' כבירי ואף קטע עיתונות בעניין זה. ב"כ הנתבע טען, כי הסכמתו למינוייה של גב' כבירי נבעה מטעות שבתום לב, וכי לו היה בידו המידע אודותיה, שמסר לו מר בצלאלי, לא היה מסכים למינוי זה. זה הוא, למעשה, הטעם היחיד שהעלה ב"כ הנתבע לבקשתו להחזיר את הגלגל לאחור, לבטל את המינוי ולאפשר לו להגיש חוות דעת מומחה מטעמו. 4. בתגובתו לבקשה, ובטיעוניו בבית המשפט בעניין זה, טען ב"כ התובע, כי אין לאפשר לב"כ הנתבע לסגת מהסכמתו למינוייה של גב' כבירי, אשר דינה ככל הסכם. ב"כ הנתבע לא העלה כל טעם, שיש בו עילה מוכרת לביטול הסכם, בהתאם להוראות שבחוק החוזים (חלק כללי) או בכל דין אחר. ב"כ הנתבע עצמו כתב בבקשה, כי אף אחד מב"כ הצדדים לא הכיר את גב' כבירי קודם לכן, משמע - גם לב"כ התובע לא היתה סיבה מיוחדת להמליץ על מומחית זו או לחתור למינוייה. שני הפרקליטים הסכימו איפוא על זהות המומחית, מתוך עמדת-מוצא שווה. איש לא מנע מב"כ הנתבע לחקור ולדרוש - בטרם נתן הסכמתו - אודות גב' כבירי, או כל מומחה אחר. לו היתה חוות דעתה של גב' כבירי הפוכה, קרי: כי החתימה על המסמכים היא אכן חתימתו של התובע - אזי ניתן להניח שב"כ הנתבע לא היה מערער על מומחיותה. בנסיבות אלה, דומה הנתבע למי שקשר הסכם מחייב, אך מבקש לבטלו, משהסתבר בדיעבד, שהעיסקה לא היתה כדאית. אי-כדאיות או אי-הצלחה של העיסקה, מנקודת מבטו של אחד הצדדים, אינה כשלעצמה עילה לביטול הסכם, אם לא היה מדובר בהטעייה, בחוסר תום לב או באחת העילות המוכרות לביטול הסכם. לא יתכן, כי כאשר מונה מומחה מטעם בית המשפט, על בסיס הסכמת הצדדים - הן לגבי עצם המינוי ואף לגבי זהות המומחה - יבוטל המינוי, לאחר שאותו מומחה עשה את המוטל עליו ונתן חוות דעת, רק משום אכזבתו של אחד הצדדים מקביעתו של המומחה. ב"כ התובע הסתמך על בר"ע 4801/92 גאנם נ. רותם, חברה לביטוח בע"מ (תקדין עליון כרך 93 (3), 456; להלן: עניין גאנם), שם נקבע כי בנסיבות כגון אלה אין בעל הדין רשאי לסגת מההסכמה שהושגה בין הצדדים. 5. ב"כ של גב' כבירי, עו"ד אזני, כתב בתגובתו לבקשה, כי גב' כבירי היא מומחית הן בגרפולוגיה והן בהשוואת כתבי יד, וכי טענותיו של מר בצלאלי כנגד מומחיותה הן חסרות בסיס עובדתי. עוד כתב, כי בין שני המומחים הללו יש יריבות בת שנים, וכי מר בצלאלי מרבה להשמיץ את גב' כבירי מטעמים שאינם ענייניים. עו"ד אזני צרף לתגובתו מספר פסקי-דין, שבהם נמתחה ביקורת על עבודתו של מר בצלאלי. לגב' כבירי לא היתה היכרות קודמת עם אף אחד מהצדדים, ואין לה כל עניין אישי בסכסוך מושא ההתדיינות. לא נטען, כי היא פסולה להתמנות כמומחית מטעם בית המשפט, מהטעם האמור בתקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי. גב' כבירי עומדת, איפוא, בתנאי של אובייקטיביות והעדר עניין אישי בסכסוך, כנדרש ממומחה מטעם בית המשפט, ואין כל עילה מוכרת לבטל את מינוייה ככזו. יש לציין, כי ב"כ הנתבע לא חלק על הדברים אודות העדר כל עניין אישי בסכסוך, או היכרות קודמת, מצד גב' כבירי. בדיון בבקשה בבית המשפט העלה עו"ד אזני את הטיעונים הבאים: אין לבטל מינוי של מומחה מטעם בית המשפט, שנעשה על פי הסכמת הצדדים, רק משום שאותו מומחה הושמץ על ידי עמית-מתחרה. אין מקום להעתר אף לבקשתו החלופית של ב"כ הנתבע ולהרשות לו להביא חוות דעת נגדית של מומחה מטעמו. מתן רשות כזאת עלול לגרום לכך, שהמומחה שמונה על ידי בית המשפט, יהפוך למעשה למומחה "מטעם" הצד, שחוות דעתו תומכת בעמדתו. הדבר יעמוד בניגוד לכוונה שהיתה, מלכתחילה, במינויו של מומחה מוסכם, כמומחה מטעם בית המשפט. כוונה זו היתה לקדם את הדיון, על ידי כך שעניין זהות החתימה, השנוי במחלוקת, יוכרע על ידי מומחה אובייקטיבי, שאינו בא מטעמו של אף אחד מהצדדים, אלא מטעם בית המשפט. מתן היתר להעמיד כנגד מומחה זה מומחה מטעם אחד הצדדים, יסיג את המשפט לאחור במקום לקדמו. יתרה מזאת, המומחה שמונה מטעם בית המשפט - ואשר אין כנגדו טענה של משוא פנים כלפי אחד הצדדים - נהנה מיתרון של אובייקטיביות, לעומת מומחה מטעם אחד הצדדים, ש"סובל" מלכתחילה מחיסרון של אי-אובייקטיביות. פער זה בין עמדות הפתיחה של שני המומחים מצריך כי חוות דעתו של המומחה "מטעם", והמשקל של עדותו, יהיו הרבה יותר מאשר שווי-ערך לאלה של המומחה מטעם בית המשפט, על מנת שחוות דעת כזאת אכן תהווה משקל-נגד לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. לעומת זאת, אם חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט היא ברמה כה ירודה ובלתי מקצועית, עד כי אין ליתן לה משקל - אזי הדרך הטובה ביותר להציג זאת היא באמצעות חקירה נגדית טובה של מומחה בית המשפט. דרך זו פתוחה תמיד לפני בעל הדין שמעוניין לקעקע אותה חוות דעת, גם מבלי שיביא מומחה נגדי מטעמו. 6. איני רואה כל סיבה לבטל את מינוייה של גב' כבירי כמומחית מטעם בית המשפט, מהטעמים שפורטו לעיל. אני סבורה כי מלכתחילה לא היה מקום לבקש החלטה כזאת, על בסיס הטעמים שהציג ב"כ הנתבע, ואני דוחה בקשה זו. 7. אשר לבקשה החלופית - להתיר לנתבע להגיש חוות דעת נגדית של מומחה מטעמו: מינויו של מומחה מטעם בית המשפט מוסדר בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: התקנות), שעל פיה רשאי בית המשפט למנות מומחה כזה, לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם. כאשר ב"כ של בעלי הדין, הם שפנו אל בית המשפט בבקשה מוסכמת למנות מומחה, ואף ביקשו במשותף למנות מומחה מסויים, כפי שארע במקרה דנן, ממילא נתקיימה בכך הדרישה למתן הזדמנות להם להשמיע את טענותיהם. אין ספק, כי עניין הסכמתם של בעלי הדין לגבי המומחה, שמונה על ידי בית המשפט, הוא בעל משקל רב. עמד על כך בית המשפט העליון ב-ע"א 558/96 חב' שיכון עובדים בע"מ נ. רוזנטל ואח' (פ"ד נ"ב (4), 563): "הסכמה זו כמו מלמדת מעצמה, כי הצדדים נמנו וגמרו ביניהם שחוות הדעת תהווה תשקיף נאמן של המציאות הנדונה כלפי בית המשפט, עד שזה האחרון יוכל לראותה כמשקפת נאמנה את מסכת העובדות המוגמרות והמוסכמות על הצדדים" (שם, בעמ' 568; ההדגשה שלי - י.ק.). בענייננו לא נדרשה קביעה של מערכת עובדות על ידי המומחה, אך בית המשפט העליון נדרש באותו עניין אף למסקנותיו ולהערכותיו המקצועיות של המומחה, שמונה בהסכמה, וכך הוא אומר: "מחד גיסא, עם מינוי המומחה כמוסכם על שני הצדדים לדיון המשפטי, יש בהסכמה ובהסמכה זו כדי לתת תוקף מחייב לא רק לעובדות, שעתיד המומחה להציג לפני בית המשפט, אלא גם להערכות המקצועיות הנלוות אליהן. מאידך גיסא, הערכות, ככלל, ואף בתחומים מקצועיים בפרט, נתונות לביקורת. לפיכך, גם בענייננו אין ההערכות של המומחה חסינות מפני ביקורת עניינית בדרכים המשפטיות המקובלות, קרי - חקירת המומחה על חוות דעתו, והעלאת טיעונים כנגד קביעותיו" (שם, בעמ' 570 - 571; ההדגשות שלי - י.ק.). מהמשקל שיש להסכמת הצדדים נגזר אף היפוכו, כאשר לא היתה הסכמה כזאת. לנסיבה של קיום ההסכמה, או העדרה, יש כמובן משקל גם לגבי השאלה אם יותר לצדדים (או למי מהם) להעמיד מומחה מטעמו, כנגד המומחה מטעם בית המשפט. כך, כאשר בית המשפט מינה מומחה שלא בהסכמת כל הצדדים, עומדת להם הזכות להעמיד מומחה מטעמם (כב' השופט א. גורן: סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' חמישית (להלן: גורן), בעמ' 182, וה"ש 9; ראו אף רע"א 7431/96 יפת השמש ... בע"מ נ. אלוני ואח', פ"ד נ"א (2), 574, בעמ' 576 (להלן: עניין יפת השמש; וכן רע"א 3112/93 עזבון וולף נ. מושב גן השומרון, פ"ד מ"ח (5) 397)). 8. השאלה היא: האם זכות זו עומדת לצדדים, גם כאשר המומחה מטעם בית המשפט מונה בהסכמתם? בעבר ניתנה על כך תשובה שלילית, בתקנה 130 (ב) לתקנות אשר קבעה: "מונה מומחה כאמור בתקנת משנה (א) לפי בקשת כל בעלי הדין, או בהסכמתם, לא יהיו בעלי הדין רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לעניין הנדון, אלא ברשות בית המשפט". תקנת משנה זו בוטלה בשנת 1995. האם כעת עומדת לצדדים זכות בלתי מסוייגת להביא מומחה מטעמם, גם כשמונה - בהסכמתם - מומחה מטעם בית המשפט; או שמא יש במינוי מוסכם כזה כדי להגביל זכות זו? כב' השופט גורן אומר כי "... כיום, כדי לוותר על עדויות מומחים מטעם הצדדים, מקום שמונה מומחה מטעם בית המשפט - יש צורך בהסכם דיוני בין בעלי הדין בנדון" (גורן, שם). מכוח הסכם דיוני כזה, וודאי שניתן להגיע לתוצאה, כי לא תהיה חוות דעת של מומחה, נוסף על מומחה בית המשפט. במקרה דנן אין הסכם דיוני כזה, כלומר: הצדדים הסכימו בעניין מינוי המומחה מטעם בית המשפט, אך לא הסכימו (מראש) כי בכך מוותרים הם על האפשרות להביא מומחה נוסף, מטעם מי מהם. כב' השופט גורן אומר עוד: "מינוי מומחה מוסכם על הצדדים מטעם בית המשפט הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו. כפועל יוצא ממינויו של המומחה, אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם. מאידך גיסא, מוגבלת יכולתם לערער על מסקנות המומחה. הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה, אלא אם כן הסכימו במפורש שלא לערער על חוות הדעת, והם אף רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות דעתו" (גורן, בעמ' 183). בדברים הללו אין תשובה ישירה על השאלה שהתעוררה בענייננו: כאשר אחד הצדדים רוצה להעמיד עדות מומחה נוספת - האם יש לו זכות לעשות כן כרצונו, או שבנסיבות של מינוי מומחה בהסכמה, זכות זו נגרעת? 9. בעניין יפת השמש מינה בית המשפט מומחה מטעמו, בשלב של קדם-משפט, מבלי שניתנה לכך הסכמת הצדדים. בית המשפט העליון קבע, כי בית המשפט קמא היה רשאי לעשות כן, והדבר אף עולה מתקנה 130 לתקנות. בין היתר, עלתה השאלה אם יש בביטולה של תקנה 130 (ב) כדי לשנות את המצב המשפטי הקודם. כב' השופטת שטרסברג-כהן אינה סבורה כך. "הזכות להביא מומחים, כמו הזכות להביא ראיות בכלל, היא זכות יסוד, ואין לשוללה אלא בצורה מפורשת בחוק. כך נעשה בסעיף 6א (ב)(1) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. אין לשלול זכות זו על ידי תקנה, מה עוד שהתקנה אינה קובעת כך, ואין להסיק זאת ממנה" (פ"ד נ"א (2), בעמ' 576; ההדגשות שלי - י.ק.; יש לציין כי ב-בר"ע (ב"ש) 270/95 וואסה נ' צינור דרום...בע"מ פסק ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, כי למרות הביטול של תקנה 130 (ב), הרי אם המומחה מונה בהסכמה - נשללת זכותם של הצדדים להעמיד מומחים מטעמם, אולם מדובר בפסיקה של בית המשפט המחוזי, ויש אף לציין כי באותו מקרה מונה המומחה לפני ביטולה של תקנה 130 (ב)). ניתן לאבחן את פסק-דין יפת השמש מענייננו, בכך ששם לא ניתנה הסכמת הצדדים למינוי המומחה על ידי בית המשפט. אני מסכימה עם טיעונם של ב"כ התובע ושל עו"ד אזני, כי יש ליתן משקל רב, בהקשר זה, להסכמתם של הצדדים, ובמיוחד כשהסכמה זו ניתנה גם לגבי זהותו של המומחה, שמונה על ידי בית המשפט על פי בקשתם המשותפת. מנגד, יש ליתן משקל לקביעה של בית המשפט העליון, כי הזכות להביא מומחה היא זכות יסוד, שאין לשוללה על ידי תקנה, וודאי לא, כאשר שלילה כזאת לא נקבעה כלל בתקנה. ההתייחסות אל הזכות להביא ראיות, במישור החוקתי, והקביעה כי אין ניתן לפגוע בה כלל באמצעות תקנה - קביעות אלה הן כלליות ועקרוניות. הן אינן תלויות בקיומה או בהעדרה של הסכמת בעלי הדין לגבי מינוי המומחה. על כן, יש להלכה בעניין יפת השמש השלכה ברורה גם בענייננו. את עניין גאנם, שעליו הסתמך ב"כ התובע, יש לאבחן מענייננו, מכיוון ששם היתה המחלוקת בשאלה שונה מאשר בענייננו: האם המומחה המוסכם, שבדק את המערער, צריך להחשב כמומחה רפואי, לעניין חיקוק ספציפי: תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986. שאלה זו אינה זהה לשאלה שהתעוררה במקרה דנן, ואף הדין שחל בענייננו (תקנה 130 לתקנות) אינו זה שנדון בעניין גאנם. נוסף על כך, ההסכמה שהושגה בין הצדדים, במקרה דנן, היתה לגבי מינוייה של המומחית ולגבי זהותה. לא היתה הסכמה לוותר על הבאת עדות מומחה מטעם הצדדים. החלטתי שלא לבטל את מינוייה של גב' כבירי כמומחית מטעם בית המשפט, נותנת תוקף להסכמה שבין הצדדים, אשר הנתבע קשור בה. היתר להביא מומחה נוסף מטעמו לא יהווה הפרה של הסכמה, מאחר וכאמור לא היתה התחייבות או הסכמה גם בעניין זה. ב-ע"א 332/80 חיטרמן נ. מוצרים כימיים בע"מ (פ"ד ל"ז (1), 401, בעמ' 404) אומר כב' השופט אור: "אכן כשממנה בית המשפט חוקר או מומחה מטעמו, על מנת שיערוך חשבונות וחקירות וימציא לו על כך דין וחשבון או חוות דעת, אין בעצם המינוי למנוע מהצדדים להביא ראיות אחרות שיש להם, אף באותם עניינים אשר מי שנתמנה כאמור נתבקש לחקור בהם. גם אם בדרך כלל הכוונה במינוי כזה היא לחסוך בהבאת ראיות מטעם הצדדים ולפשט ולקצר את ההליכים - כשאין הסכמה של הצדדים לוותר על זכותם להביא ראיות מטעמם, אין בעצם המינוי של חוקר או מומחה לשלול מהם זכות זו". 10. שיקול הדעת של בית המשפט להתיר חוות דעת של מומחה מטעם הצדדים, למרות מינוי מומחה מוסכם על ידי בית המשפט, היה קיים תמיד, גם כאשר תקנה 130 (ב) היתה עדיין בתוקף (לעניין שיקול הדעת של בית המשפט הסתמך ב"כ הנתבע על ע"א 792/88 ברזילי נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה "זמורה" ואח' (פ"ד מ"ד (3), 828)). השאלה היא, אם על פי הדין הקיים יש לבית המשפט שיקול דעת שלא להתיר לבעל דין להגיש חוות דעת כזאת. אני סבורה, כי המורם מהחומר שקובץ לעיל הוא, שהתשובה על כך צריכה להיות שלילית. הזכות להביא ראיות, ובכללן חוות דעת של מומחה, הוכרה על ידי בית המשפט העליון כזכות יסוד של בעל הדין. זכות זו אינה נשללת, ואפילו אינה נגרעת, על פי ההסדר שקיים בדין כיום (תקנה 130 לתקנות), ואני סבורה, כי בית המשפט אינו מוסמך, ככלל, לשלול אותה. הכוונה הטובה שנלווית להסכמה של הצדדים על מינוי מומחה מטעם בית המשפט: לייעל ולזרז את הדיון, ולחסוך בהוצאות של מומחה "מטעם" כל אחד מהצדדים - לשם מימושה של כוונה זו יש צורך בהסכמה נוספת בין בעלי הדין: הסכמה ברורה לוותר על הבאת חוות דעת מומחה מטעם כל אחד מהם. בהעדר הסכמה כזאת - נראה כי אין די בעצם ההסכמה למינוי מומחה מטעם בית המשפט על מנת למנוע מבעל דין להוסיף חוות דעת של מומחה מטעמו. 11. לפיכך, במישור ה"קבילות", רשאי יהא הנתבע, אם ירצה בכך, להביא חוות דעת של מומחה מטעמו. עם זאת, במישור ה"משקל" של הראייה, יהא על חוות דעת כזאת לעבור על פני מספר משוכות גבוהות למדי, כפי שפורט בטיעוניהם של ב"כ התובע ושל עו"ד אזני, שהובאו לעיל, ואשר מצאתי בהם טעם רב. על כן ההמלצה לנתבע היא למקד את מאבקו כנגד חוות הדעת של גב' כבירי, בחקירה נגדית עניינית וממצה של המומחית, בתחום המקצועי, חלף העמדת חוות דעת של מומחה מטעמו. 12. בקשתו של הנתבע התקבלה, איפוא, בחלקה החלופי. אשר לבקשתם של ב"כ המשיבים בבקשה זו, להשית הוצאות על הנתבע (המבקש): החלטתי להעתר לבקשה זו, בשל החלק הראשון, והעיקרי, של בקשת הנתבע: לבטל את מינוייה של גב' כבירי כמומחית מטעם בית המשפט. כאמור, הנתבע לא העלה כל טענת-פסלות כנגד גב' כבירי ואף לא טען לפסול כלשהו בדרך שבה ערכה את בדיקותיה ואת חוות דעתה. בקשתו לפסול אותה נסמכה רק על הביקורת (בלשון המעטה שבהמעטה) שהעלה כנגד גב' כבירי עמית למקצוע, שהוא בר-פלוגתא ותיק שלה. הדרך שבה הועלתה בקשה זו, והחומר הרב שהוגש כדי לתמוך בה, העמידו את המשיבים בפני הצורך להתגונן כנגד הבקשה וכנגד החומר שצורף אליה, דבר שהצריך עבודה רבה של באי-כוחם והכניס אותם להוצאות מיותרות. לו הסתפק ב"כ הנתבע, מלכתחילה, בבקשה להביא עדות מומחה מטעמו - ולמעשה, לשם כך לא היה צריך להגיש כל בקשה - היה נמנע הצורך בהליך הביניים, שהיה כרוך ב-בש"א, כפי שהוגשה. אני מחייבת את הנתבע לשאת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד של כל אחד מהמשיבים בבקשה זו, בסך 1500 ש"ח, בתוספת מע"מ, וזאת ללא קשר לתוצאות. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מומחההשוואת כתבי ידמינוי מומחהביטול מינוי מומחה