פסק דין 1. המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מטיפול רפואי רשלני. 2. על פי המתואר בכתב התביעה התובע יליד שנת 1943, לקה ביום 30/3/94 באוטם קדמי בשריר הלב, בעקבותיו אושפז במחלקת טיפול נמרץ לב בבית החולים רמב"ם (הנתבע 1, ולהלן: "רמב"ם"), וזאת עד ליום 11/4/94. לאור המשך כאבים בחזה הופנה התובע למחלקה הקרדיולוגית לצנתור של כלי הדם. ביום 1/6/94 בוצע לתובע צנתור לב בשיטת SONES. התובע טען כי עקב תקלה במכשיר, שארעה במהלך ביצוע הצנתור, ניזוקה ידו הימנית. בכתב התביעה נטען כי חסימה של עורק ברכיאלי הינה סיבוך שכיח בצנתור דרך העורק הברכיאלי, ועל כן אין משתמשים בשיטה זו עוד משנת 1992. התובע דרש פיצויים בגין נזקיו. בכתב התביעה הוא טען לנכות צמיתה בשיעור של 40% בהתאם לסעיף 11(3)(ד) מותאם, וכן כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית ואף מגיעה לכדי 80%. יחד עם זאת ראוי לציין כי טענותיו של התובע לעניין הנכות, כאמור בתביעתו לא נשענות על חוות דעת רפואית. עם זאת, בהמשך טענותיו לעניין נכותו, ציין התובע כי הוא שומר על זכותו (!!) לצרף חוות דעת רפואית בשלב מאוחר יותר. 3. הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם כל רשלנות מצידם. הנתבעים התנגדו להגשת חוות דעת רפואית מטעם התובע בשלב מאוחר יותר, שכן יש להגיש חוות דעת רפואית ביחד עם הגשת התביעה. בכל אופן יצויין כי התביעה נגד הנתבעים 1+3 נמחקה בהסכמה. 4. אכן היה על התובע להגיש חוות דעת רפואית בעת הגשת כתב התביעה. יחד עם זאת התובע לא עשה כן וביום 7/11/00 (למעלה משנתיים וחצי מיום הגשת התביעה) ניתן כנגדו פסק דין ולפיו נדחתה התביעה. התובע הגיש בקשה לביטול פסק דין וכן בקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת. שתי הבקשות נתקבלו על ידי. 5. מטעם התובע הוגשה חוות דעת, אשר נערכה על ידי ד"ר שלמה טורם. בפרק "סיכום ומסקנות" בחוות דעתו נרשם: "מר חג'אזי סובל מהפרעה באספקת הדם לזרוע וכף יד ימין בגלל חסימה שלמה של העורק הראשי. החסימה נגרמה בדיקור העורק בניסיון הצינטור הלבבי ביום 1.6.94. אספקת הדם לזרוע מתקיימת דרך עורקים צדדיים (קולטרלים) אשר אינם מספקים את כמות הדם הדרושה לתפקוד מלא ותקחן של הגפה. לאור האמור לעיל ניתן לקבוע כי נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהצינטור האמור. הערכת הנכות: 40% לפי סעיף 11 (3) ד' ". מטעם הנתבע הוגשה חוות דעת, אשר נערכה על ידי פרופ' רפאל אדר. בפרק ה"סיכום" נרשם: "התובע ממשיך לסבול ממחלת הלב שלו, וכן ממיחושים בידו הימנית. על- פי הממצאים האובייקטיביים הפגיעה התפקודית עקב חסימת העורק הברכיאלי היא בשיעור 20% (עשרים אחוז), לפי סעיף 11 (5) א' מותאם. עיקר נכותו ממחלת הלב. מהלך הטיפול במר סאלח חג'אזי הונחה ע"י שיקול רפואי אשר תאם את מצבו בכל שלב. שיטת סונס לצנתור קורונארי הייתה מקובלת בשנת 1994, והסיבוך של חסימת העורק יכול לקרות בידיים מנוסות ומיומנות. הטיפול בסיבוך נעשה תוך מעקב של הקרדיולוגים ויועץ מנתח כלי דם, ועמד בסטנדרטים כירורגיים מקובלים". 6. בישיבת יום 4/3/03 הודיעו הצדדים לבית המשפט, כי הם הגיעו לידי הסכמה, ולפיה בית המשפט ימנה מומחה בתחום כירורגית כלי דם, אשר יחווה דעתו הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנכות הרפואית. על פי החלטתי מיום 5/3/03, מונה ד"ר היינריך מבית חולים כרמל, חיפה. בדיעבד, ניתן לציין כי מינוי זה הביא להארכת הדיון למשך שנים שלא לצורך. חוות דעתו (ה"מתומצתת", יש לומר) של ד"ר היינריך הוגשה אך ביום 12/2/04 לתיק בית המשפט. ד"ר היינריך סיכם הממצאים על פי חוות דעתו וקבע כי: "בעת הצינטור נחבל ה מעטפת האנדוטל {הציפוי הפנימי העדין} של העורק הברכיאלי ותהליך של טרומבוזיס {קרישיות יתר} חסמה תוך 3-5 ימים את חלל העורק הברכיאלי. הספקת הדם לחלק הרחיקני של זרוע אמה ויד ימין התאפשר הודות למעקף בעל קוטר רחב. בבדיקה עכשווית של תיפקוד יד ימין קיימת הגבלה קלה של תפקוד היד רק במהלך מאמץ מתון. פגיעה תפקודית זו הנני מעריך ב20% עשרים אחוז. לפי סעיף 11 {5} א". שאלות הבהרה נשלחו למומחה בתאריך 16/5/04 (מטעם ב"כ הנתבע) ובתאריך 6/10/04 (מטעם ב"כ התובע). תשובות לכך ניתנו רק ב- 5/2006 (בחלוף כשנתיים). לאחר מכן נעשו מספר ניסיונות לקיום חקירה נגדית של המומחה הנ"ל, אשר צלחו אך ביום 8/5/07 (!!). המומחה נחקר על חוות דעתו. ביום זה אף הודיעו הצדדים לבית המשפט על הסכמה דיונית נוספת, ולפיה ב"כ הצדדים יסכמו טענותיהם בכתב בכל השאלות שבמחלוקת, ובית המשפט יפסוק על סמך כתבי הטענות שבפניו. 7. על מנת שתקום עילת תביעה המבוססת על טענת "רשלנות רפואית" יש צורך בחוות דעת רפואית. ראשית נפנה לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984: "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א- 1971 (להלן- חוות דעת]; אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בפסק הדין שניתן בר"ע 423/83 ישראל נ' עיזבון המנוחה ורד סילוורמן ז"ל, פ"ד לז (4), 281, בעמ' 286, קובע מ"מ הנשיא שמגר (כתוארו דאז) בכל הקשור לסוגיה הנ"ל כדלקמן: "אין בעל דין יכול להעלות טיעון המתבסס על מדע הרפואה, אלא אם הניח את היסוד לכך על- ידי דברו של בעל מקצוע....". בפסק דין שיצא מתחת ידי, קבעתי: "ככל שמדובר בהוכחת רשלנות רפואית המבוססת על אבחנות רפואיות אשר כל כולן שאלות של מומחיות במדע הרפואה כמעט ואין לראות מצב שבו יוכל הטוען לדבר להוכיח טענתו מבלי שיתבסס על חוות- דעת של מומחה" (ת"א (עכו) 4757/89 ג'אסר נ' מפעלי נמליט בע"מ, פ"מ, כרך תשס"א, חלק שלישי, תשס"א- 2001). לאור כל האמור לעיל, הרי שלשם ביסוס עילת התביעה של "רשלנות רפואית", ראשית יש לבחון האם הרשלנות הרפואית לה התובע טוען נסמכת על חוות דעת של מומחה רפואי. 8. במקרה שלפניי, הוגשה מטעם התובע חוות דעת מומחה רפואי בתחום כירורגית כלי דם וכירורגיה כללית, ד"ר שלמה טורם (ולהלן: "ד"ר טורם"). בחוות הדעת אשר הוגשה מטעם ד"ר טורם, נרשם בפרק "סיכום ומסקנות" כי: "מר חג'אזי סובל מהפרעה באספקת הדם לזרוע וכף יד ימין בגלל חסימה שלמה של העורק הראשי. החסימה נגרמה בדיקור העורק בניסיון הצינטור הלבבי ביום 1.6.94. .... לאור האמור לעיל ניתן לקבוע כי נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהצינטור האמור". יחד עם זאת, נשאלת השאלה- האם "חסימה" זו נגרמה כתוצאה מטיפול רפואי רשלני אותו קיבל התובע? המומחה מטעם התובע לא חווה דעתו בשאלה זו. 9. כאשר שוחרר התובע מבית החולים "רמב"ם", ולאחר שלא צלח הצנתור מיום 1/6/94, נרשם בטופס סיכום מחלה: "בגלל תקלה במכשיר הרנטגן במכון הלב לאחר שהיינו בתוך העורק השמאלי. נסיונות לתקון לא הצליחו. החולה יוזמן בתאריך מאוחר יותר בכונה לביצוע הרחבה בהמשך ישיר לצינטור". ביום 28/6/94 בוצעה לתובע בדיקת אנגיורגרפיה. בסיכום אותו אשפוז נכתב: "התקבל אלקטיבית לבצוע אנגיוגרפיה של יד ימין בגלל כאבים ביד ימין שהופיעו לאחר צנטור לב דרך עורק הברכיאלי מימין". בתאריכים 31/7/94 ו- 12/4/95 בוצעו לתובע צנתורי לב נוספים. בדו"ח צינתור לב, מתאריך 12/4/95, נרשם: "מאז נסיון הצינתור מיד ימין מתלונן על כאבים ביד מדי פעם". אם כן נראה כי אכן התובע התלונן על כאבים מאז הצנתור שנעשה לו ביום 1/6/94. עם זאת, עדיין נשאלת השאלה- האם הוכח כי "כאבים" אלו נגרמו לתובע כתוצאה מ"רשלנותה" של הנתבעת, אם לאו. 10. בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי מרשו אינו יכול לדעת מהן הנסיבות אשר גרמו לתאונה נשוא הנזק, ועל כן תנאי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) שכותרתו "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו" מתקיימות כאן, וכתוצאה מכך- נטל ההוכחה כי לא היתה התרשלות מצד הנתבע מוטלת עליו. לא מצאתי בסיס לטענה זו, מה גם שיסודות סעיף 41 לא הוכחו במקרה שבפנינו. 11. ב"כ התובע העביר שאלות הבהרה לד"ר היינריך על חוות דעתו מיום 12/2/04. בסעיף 2 לתשובות ההבהרה מטעם ד"ר היינריך נכתב: "במקרה שלפנינו אין להסיק כל מסכנה ("מסקנה"- צ.ל.- ג.נ.) שהסיבוך נגרם עקב מוצר פגום או ביצוע לקוי". כאשר נשאל ד"ר היינריך באשר לאופן ביצוע הצינטור, הוא טען כי "נכון היום משתמשים יותר בצינטור דרך העורק במפשעה ובמידת הצורך בעורקי היד אך לפני עשור שלם לא כך היה הדבר" (סעיף 3 לתשובות ההבהרה מטעמו). בחוות דעתו ציין ד"ר היינריך כי: "בעת הצינטור נחבלה מעטפת האנדוטל {הציפוי הפנימי העדין} של העורק הברכיאלי ותהליך של טרומבוזיס {קרישיות יתר} חסמה תוך 3-5 ימים את חלל העורק הברכיאלי". בתשובות ההבהרה שהשיב ד"ר היינריך לבא כוח הנתבע, נטען כי "אין בידנו לדעת את התיזמון המדויק להתפתחות החסימה בעורק יתכן ונחסם מייד עם חדירת הצנטר" (סעיף 1.5 לתשובות ההבהרה ). באשר לאפשרות כי התובע קיבל טיפול רפואי רשלני, ד"ר היינריך טען בתשובות ההבהרה לשאלות ב"כ הנתבעת כי: "שיטת סונס לצינטור עורקים היא שיטה מוכרת היטב והייתה נהוגה במרכזים רבים, כיום נהוגה פחות כאשר במקומה מצנטרים לפי שיטת סלדינגר אך ללא ספק אינה מעידה על רשלנות" (סעיף 1.1 לתשובות ההבהרה מטעם ד"ר היינריך). 12. הנתבע מסתמך על חוות דעת מומחה רפואי מטעמו, פרופ' אדר, אשר טוען מפורשות כי הוא איננו מומחה בצינתורים (ראה עמ' 6 לחוות הדעת), אזי כיצד יכול הוא לומר בוודאות אם היתה רשלנות במהלך הצנתור מיום 1/6/94 אם לאו? באשר לרשלנות רפואית- פרופ' אדר לא ציין באופן מפורש היעדר רשלנות שכזו, אך בפרק "סיכום" נכתב: "מהלך הטיפול במר סאלח חג'אזי הונחה ע"י שיקול רפואי אשר תאם את מצבו בכל שלב. שיטת סונס לצנתור קורונארי הייתה מקובלת בשנת 1994, והסיבוך של חסימת העורק יכול לקרות בידיים מנוסות ומיומנות. הטיפול בסיבוך נעשה תוך מעקב של הקרדיולוגים ויועץ מנתח כלי דם, ועמד בסטנדרטים כירורגיים מקובלים" (ראה עמ' 7 לחוות דעתו). 13. לסיכומו של דבר יצוין כי התובע לא צרף חוות דעת המעידה על רשלנות רפואית. לא זו אף זו, אף בכתב תביעתו טען התובע לאחוזי נכות וביקש לשמור זכותו להגשת חוות דעת בנדון (וללא התייחסות לחוות דעת לעניין רשלנות רפואית). גם לאחר שהוגשו חוות דעת מטעם בעלי הדין, הם הגיעו להסכמה לפיה ימונה מומחה מטעם בית המשפט. מומחה זה נתן את חוות דעתו, והגם שלא היתה "לרוחו" של התובע, הוא נתן הסכמתו הדיונית לכך כי יינתן פסק דין לאור סיכומים שיוגשו ובצירוף המסמכים המצויים בתיק בית המשפט. על פי חוות דעתו של ד"ר היינריך, תשובותיו לשאלות ההבהרה שניתנו לו וכן לאור תשובותיו בחקירתו בבית המשפט, מצטיירת תמונה ברורה לפיה הוא שולל רשלנות רפואית מטעם הנתבע במקרה דנן. לא מצאתי כל נימוק ממשי שיצדיק סטיה מקביעתו. לאור כל האמור לעיל, ומאחר ולא קמה עילת תביעה המעידה על רשלנות רפואית- אני מחליט לדחות את התביעה. 14. בטרם אסיים אציין כי נעשו נסיונות להביא את הצדדים לפשרה (אף לאחר הגשת הסיכומים). משלא צלח הדבר לא נותר אלא להכריע במחלוקת על פי הראיות בתיק. בכל הקשור לנתבעים 1+3, הרי התביעה נגדם נמחקה בהסכמה. 15. אשר על כן אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבע מס' 2 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 3000 ₪, תוך 60 יום. צנתוררפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות