תאונת דרכים בצומת הרכבת, מסגר, לגרדיה

פסק דין בפני תביעה על תשלום פיצויים על נזקים שנגרמו ברכבו של התובע, נהוג בידי עדת התביעה באירוע של תאונת דרכים, בו היה מעורב גם הנתבע 1, מבוטח אצל הנתבעת 2. אין מחלוקת כי התאונה התרחשה בצומת הדרכים הרכבת , מסגר, לגרדיה . לפני התאונה שני הרכבים נסעו ברחוב הרכבת באותו כיוון. במקום בו התרחשה התאונה קיימים שלושה נתיבי נסיעה כאשר שניים מהם, השמאלי ביותר והשני משמאל לפנייה שמאלה בלבד לרחוב ללהגוראדיה ואילו הנתיב הימני ביותר מיועד הן לנסיעה ישר לרחוב המסגר והן לפנייה שמאלה ללהגוראדיה. שני הרכבים עצרו בקו העצירה למופע אור אדום ברמזור, ואין מחלוקת כי רכבה של עדת התביעה עמד משמאלו של הנתבע 1, כך שאין כל מחלוקת שהיא נסעה בנתיב שמיועד לפנייה שמאלה. עדת התביעה טוענת שהיא עמדה בנתיב השמאלי ביותר. עם תחילת האור הירוק ברמזור ונסיעת שני הרכבים, נוצר מגע בניהם ונגרם נזק. בין הצדדים נחלקו הדעות. עדת התביעה טוענת כי מהנתיב השמאלי ביקשה לפנות שמאלה וכי הנתבע סטה שמאלה לעברה ופגע בה . הנתבע טוען כי הוא אכן ביקש לפנות שמאלה מהנתיב הימני ביותר, בו מותרת הנסיעה גם ישר וגם שמאלה, ואילו עדת התביעה אשר עמדה לפני כן בנתיב המיועד לפנייה שמאלה בלבד, נסעה ישר ושני הרכבים התנגשו. התובע הביא לעדות מטעמו את עדת התביעה 1, הדי כהן, אשר במהלך עדותה בפני, לראשונה מסרה , כי היו עוד עדות לאירוע אך אלה לא הובאו להעיד על דבריה. הנתבע שהוא נהג מונית והסיע באותו בוקר שתי נוסעות הביא את אותן שתי הנוסעות שתמכו בגרסתו. הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בניהם על דרך הפשרה לפי סעיף 79[א] , ללא הגבלת רצפה ותקרה, כך שאני מוסמך במסגרת זו גם לדחות את התביעה כולה וגם לקבלה כולה. החלטתי לדחותה כולה. עדותו של הנתבע נשמעה לי אמינה יותר , שכן הוא טען שאחרי האירוע עדת התביעה עזבה את המקום בבריחה, תוך נסיעה ישר לכיוון רחוב המסגר. עדות זו נתמכה לא רק על ידי שתי נוסעות שהיו איתו במונית אלא גם על ידי עדת התביעה עצמה שמודע כי אחרי התאונה המשיכה לנסוע ישר לרחוב המסגר , שכן היא פחדה להימצא בסביבתו של הנתבע בשעת חושך מוקדמת בבוקר. אינני מקבל את נימוקיה של עדת התביעה, שכן, 1. אילו אכן הנתבע הוא שהיה פוגע ברככב, מן הסתם היתה עוצרת במקום קרוב ביותר עדי לעמוד על זכויותיה , לקבל את פרטיו כדי לתבוע את נזקיה ממנו. 2. עדת התביעה אינה מכחישה כי נסעה ישר לרחוב המסגר במקום לפנות שמאלה לכיוון איילון, והדבר יותר מצביע על בריחה ממקום האירוע מאשר בריחה מהנתבע עצמו. בזמן שהחלה התובעת לנסוע לכיוון רחוב המסגר, היא עוד לא ידעה על האלימות שהיא מייחסת לנתבע כאשר דפק בעוצמה על שמשת דלת הרכב שלה בצורה מאיימת. 3. עדת התביעה אינה מכחישה , שדווקא הנתבע הוא אשר רשף אחריה ועצר אותה ברחוב המסגר, והדבר משפיע על שני דברים. האחד הוא שהנתבע לא נסע שמאלה לכיוון איילון כך שעדת התביעה ברחה ממנו לרחוב המסגר. אלא הוא דווקא נסע לרחוב המסגר כדי לעצור אותה ולקבל את הפרטים. ושנית, כי הוא זה היה שהתעקש להחלפת פרטים, ולא התובעת שטוענת כי הנתבע הוא שפגע בה ולא היא בו. זאת ועוד, טוענת עדת התביעה , כי היא היתה בנתיב השמאלי ביותר ולא זזה ולו מספר סנטימטרים עד שמצאה את רכבו של הנתבע בתוך רכבה. הדבר אינו סביר , שכן, לא יתכן שהנתבע פגע ברכבה של התובעת כשהוא עדיין בעצירה או לאחר תוזזה של מספר סנטימטרים ולמעשה לא רכבו של הנתבע שהיה בתוך רכבה של עדת התביעה. אלא להיפך,פינה ימנית קדמית היא שפגעה בדופן שמאל ברכבה של הנתבע. נוסף לזאת, עדת התביעה טוענת, כי היו איתה עדים לאירוע אך עובדה זו נכבשה על ידי עדת התביעה ולא הובאה לי ראייה שהיא מסרה על כך לא למשטרה ולא לבא כוחה ופעם ראשונה שהיא מוסרת על כך זה היה בפני בבית המשפט. נוסף לעובדה, שזוהי עדות כבושה, הרי גם אם היו עדות לאירוע, הרי שעצם אי הבאתן,להעיד לטובת התובע, מתפרשת כנגדו. כללית, עת התבעיה היתה מתוחה וניכרו בה סימנים גל דברי שקר בולטים,כגןו: התרגשות, תשובות לא לעניין ושאלות ב"כ הנתבעים . ומתן תשובות בלתי סבירות לשאלותיו של ב"כ הנתבעים. יש גם לציין שעדותה של עדת התביעה נשמעה לאחר שמיעת עד ההגנה ושתי עדות מטעמו , ולאחר שהדיון נדחה מיום 08.02.05 להיום 13.02.05, יש להניח , בכל אני משוכנע, כי חלק מהתשובות של עדת התביעה הותאמו לעדויות הנתבעים. אין לי ספק, כי עדת התביעה העיד ה שקר במתכוון בבית המשפט. לפיכך, כאמור התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד בסך של 2000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. צומתתאונת דרכיםמשפט תעבורהמסגרות