פסק דין מבוא 1. לפני, תביעת התובעת, ילידת 1964, מנהלת מדור נכות כללית במוסד לביטוח לאומי סניף טבריה, בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בתאונה שארעה ביום ו' בשבוע - 2.10.98 (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת 2 (להלן: "הנציגות") הינה נציגות הבית המשותף ברח' השופטים 45, טבריה (להלן: "הבית"). 3. הנתבעים 9-3, כמו גם התובעת, הינם דיירי הבית. 4. הנתבעת 1 - אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), הנפיקה לנתבעים פוליסת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי (להלן: "הפוליסה"), עפ"י פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"). הפוליסה הוצאה לכיסוי אחריות הנציגות כנציגות הבית ואחריות דיירי הבית בגין אחריותם החוקית המשותפת לגבי הרכוש המשותף. 5. הצדדים חלוקים בשאלת קרות התאונה, נסיבותיה, אחריות הנתבעים לארוע התאונה וכן בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת. 6. פסק הדין ניתן לאחר ששמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובעת ובעלה מר קלוד אלון (להלן: "הבעל") וחקירתו הנגדית החלקית של שמאי המקרקעין מר אילן ברעם (להלן: "השמאי"). כן עיינתי בתצהירי העדויות הראשיות של התובעת והבעל, חוות דעת השמאי, כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו ע"י שני הצדדים. כמו כן שמעתי את סיכומיהם בע"פ של באי כח בעלי הדין וזאת בתום ישיבת יום 16.3.05, ועיינתי בפסיקה שהוגשה ביום 22.3.05 ע"י ב"כ בעלי הדין. 7. כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם נאמר אחרת. שאלת האחריות ראיות התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה 8. ביום 2.10.98 בסמוך לשעה 12.00 שבו לדירתם הבעל וילדי בני הזוג.הבעל לא הבחין בשלולית או בנוזל במפלס חדר המדרגות של הקומה השניה. דירת התובעת ממוקמת בקומה הרביעית. לא מותקנת מעלית בבית. 9. לכל היותר כשעה לאחר מכן, ביקשה התובעת לצאת לטייל מחוץ לבית ביחד עם תינוקה כבן השנה. התובעת החזיקה את הפעוט בידה הימנית כשהוא נשען על מותנה הימנית וידה זו חובקת אותו. על כתפה השמאלית הניחה התובעת תיק שהכיל בקבוק, טיטולים ושאר דברים להם נדרשו התובעת והפעוט. 10. בהגיע התובעת למפלס הקומה השניה, היא צעדה במפלס כמטר אחד על מנת לרדת ממנו במדרגות המובילות אל הקומה הראשונה. מסתבר כי במפלס הקומה השניה היה נוזל כלשהו וייתכן מים. התובעת לא הבחינה בנוזל ובעת שפסעה על המדרגה העליונה, המובילה למפלס הקומה הראשונה, החליקה ואיבדה את שווי משקלה. תוך כדי נפילתה השליכה התובעת את התיק, אחזה בפעוט כשהיא מסוככת עליו בגופה ונפלה על ישבנה וגבה. תוך כדי הנפילה נתפסה רגלה השמאלית של התובעת בסורגי מעקה המדרגות. 11. הבעל, אשר שמע עד למרחוק את צעקות הכאב של התובעת, נזעק והגיע למקום. במהלך ירידתו למפלס הקומה השניה הבחין הבעל בנוזל אולם לא נתן את דעתו לכך, שכן מטבע הדברים נזעק לסייע לאשתו ולפעוט. בחקירתו הנגדית העיד הבעל כי הוא מניח כי דרך על הנוזל, אך כאמור לא נתן את דעתו לכך. 12. מעקה המדרגות מותקן בחדר המדרגות. התובעת, במהלך ירידתה במדרגות, טרם נפילתה, לא אחזה במעקה ומכל מקום לא טענה כי עשתה זאת, וכן לא טענה כי אחזה במעקה בעת שהחלה בירידה ממפלס הקומה השניה לקומה הראשונה. 13. עדויותיהם של התובעת ובעלה היו עקביות וברורות ועשו עלי רושם אמין.התובעת נחקרה בחקירה נגדית בטרם נחקר הבעל, ועל כן הם לא יכולים היו לתאם את גרסותיהם, בעקבות חקירותיהם הנגדיות. 14. הנתבעים הציגו מטעמם את תצהירו של הנתבע 5 - מר קובי עבו. בתום שמיעת ראיות התביעה חזרו בהם הנתבעים מכוונתם להגיש את התצהיר ועל כן מר עבו לא נחקר עליו. 15. מתצהיר התובעת עולה כי למשמע זעקות הכאב הגיעו למקום הבעל ומייד לאחר מכן מר קובי עבו. 16. בעניין הימנעות בעל דין מלהעיד נקבע בע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס פ"ד נד (3) 107, עמוד 118 נקבע: "הלכה מושרשת היא כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהימנעות בעל דין להעיד. במצב דברים זה רשאי בית המשפט מאז ומתמיד להעניק ל"שתיקתו" של בעל דין משקל ראייתי לחובתו. משקל ראייתי זה עולה, מטבע הדברים על המשקל שמייחסים בדרך כלל לאי העדתו של עד בעוד שבעל דין מוחזק ככלל כעד מרכזי". 17. לאור האמור לעיל שוכנעתי כי נסיבות אירוע התאונה הינן כגרסת התובעת והבעל, דהיינו כי כתוצאה מדריכת התובעת על הנוזל היא החליקה ונפלה. גרסה זו לא נסתרה ואף זכתה לחיזוק נוכח ויתור הנתבעים על זימונו של בעל דין כעד מטעמם. אחריות הנתבעים לאירוע התאונה 18. כאמור, הוכח בפני כי הנוזל שהיה במקום נשפך במהלך השעה, לכל היותר, שחלפה ממועד שובו של הבעל לבית ועד למועד אירוע התאונה. 19. מעדות התובעת והבעל עולה כי אינם יודעים איך ומתי נשפך הנוזל במדרגות (התובעת, בעמ' 14 לפרוטוקול ישיבת יום 16.3.05). 20. התובעת לא הבחינה בנוזל בעת שדרכה עליו, ורק בדיעבד היא הבחינה בקיומו, וזאת לאחר שחלקו הימני-התחתון של גופה נרטב מאותו נוזל עליו נפלה ככל הנראה. 21. הבית הנמצא בטבריה נבנה כ-14 שנים לפני מועד אירוע התאונה (חוות דעת השמאי), והוא בן על 4 קומות, ללא מעלית. שווי הדירה, עפ"י חוו"ד השמאי הינו 90,000 $ נכון למועד עריכת חוות הדעת - 6.3.00. 22. הנציגות גובה מדיירי הבית תשלומים עבור תחזוקה שוטפת, חשמל, גינון וניקיון. בתקופה הרלבנטית לתביעה נוקה חדר המדרגות פעמיים בשבוע, בימים שני או ראשון וכן ביום חמישי בשבוע. 23. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלת אחריותם הנזיקית של הנציגות ושל דיירי הבית. 24. לטענת התובעת, מאן דהוא שפך את הנוזל ברשלנות או בהיסח הדעת, ודי בכך על מנת להטיל אחריות על הנציגות, כמו גם על כל אחד ואחד מדיירי הבית, וזאת מכח אחריותם כמחזיק במקרקעין. 25. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה כנגדם. באשר לנציגות - לא ניתן להצמיד עובד ניקיון או מפקח לגבי כל דייר או לגבי כל מי שמשתמש בחדר המדרגות בכל רגע נתון. כפי שניתן להבחין מהתמונות שהוגשו ע"י התובעת - המדובר בחדר מדרגות נקי ומתוחזק, המנוקה פעמיים בשבוע, והנתבעים או מי מהם לא יכלו לצפות ו/או למנוע מצב שבו מאן דהוא שופך באקראי נוזל כלשהו וטרם הספיקו לנקותו. 26. התובעת לא הוכיחה כי קיימת אחריות מושגית ובודאי שלא קונקרטית של מי מהנתבעים כלפיה. יש גבול למידת האחריות שניתן להטיל על נציגות הבית המשותף או על כל אחד מהדיירים שעה שהם פעלו באופן סביר לתחזוקת וניקיון הרכוש המשותף. 27. הנוזל נשפך זמן קצר טרם אירוע התאונה, ולא ניתן היה לצפות מהנתבעים לנקותו בתוך זמן כה קצר. 28. הנציגות היא זו שאחראית לרכוש המשותף, ובמקרה שבו לא מונתה נציגות - כל אחד ואחד מדיירי הבית אחראי עפ"י חלקו היחסי ברכוש המשותף. 29. התובעת נמנית על דיירי הבית ומחזיקיו, ומה לה כי תלין על הדיירים האחרים של הבית, שכן אשמה זהה לאשמם שעה שלא הובאה כל ראיה כי מי מהנתבעים היה מודע לנוזל שהיה במקום. 30. ב"כ בעלי הדין הגישו פסיקה ענפה, חלקה חופפת, לתמיכה בטענותיהם ולהדיפת הטענות של הצד שכנגד. הפסיקה שצורפה דנה בעניינים שונים ומרובים אך אינה דנה בנסיבות המקרה שבפנינו, נסיבות שלעניות דעתי מחייבות נקודת מבט שונה מזו שנדונה באותם פסקי הדין. בניסיונותיי לאיתור פסיקה רלבנטית הנוגעת לנפילה בחדר המדרגות בבית משותף, עלה בידי לאתר שני פסקי דין. ב-3294/02 (עפולה) פאתנה נ' חאמד עבד אל קאדר ואריה חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם), דחה כב' השופט יוסף בן חמו את תביעת התובעת לאחר שלא שוכנע כי התאונה אירעה במקום ובמועד כפי שנטען על ידה. בתיק אזרחי 127917/00 (שלום ת"א) תבורי דינה נ' פני גבאי, ארי גבאי, נציגות הבית המשותף ואריה חברה לביטוח בע"מ, קיבל כב' השופט אל-יגון את תביעת התובעת כנגד כלל הנתבעים. נסיבותיו של תיק זה דומות אך לא זהות למקרה שבפנינו ועל כן אקדים ואומר כי לא הגעתי לתוצאה דומה לזו אליה הגיע כב' השופט אל-יגון. 31. במקרה שנדון בת"א 127917/00 הנ"ל נקבע כי התובעת החליקה בגין נוזל שמנוני שנזל משקיות אשפה שהונחו בחדר המדרגות ע"י הנתבעים 1 ו-2, ואשר הושארו במקום ברציפות במשך מספר ימים. כן נקבע כי נציגות הבית המשותף הייתה ערה לנוהגם זה של הנתבעים, וכי חרף פניות חוזרות ונשנות לנתבעים לחדול ממנהגם זה - הם המשיכו לפעול באופן דומה. 32. במקרה שבפנינו לא הוכח מהו אותו נוזל, כיצד נשפך, מי שפכו, מתי במהלך השעה שחלפה נשפך הנוזל וכן האם מי מהנתבעים הבחין בנוזל לפני התאונה. 33. על המחזיק במקרקעין, דהיינו כל אחד מהנתבעים 3 - 9, מוטלת חובת הזהירות הקבועה בסעיפים 35 - 36 לפקודה, ועל כן יש לבחון האם הם או מי מהם הפר חובה זו. 34. משהוכח כי קיימת בבית נציגות הבית המשותף וכי היא גובה תשלום מכלל דיירי הבית ודואגת לניקיונו, ומשלא הוכח בפניי מהו אותו נוזל, כיצד נשפך, מי שפכו, מתי נשפך והאם מי מהנתבעים הבחין בו לפני התאונה - דין התביעה כנגד הנתבעים 3 - 9 להידחות. קביעה הפוכה משמעה הטלת אחריות מוחלטת על דיירי בית משותף בגין כל ליקוי בלתי צפוי במקרקעין וחיובם לעמוד בנטל שאינו סביר, אינו ניתן לביצוע ואינו עומד ביחס ישר לסיכון הטמון ממפגע שכזה. חיוב הנתבעים 3 - 9 או מי מהם הינו בגדר גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. לו היה מוכח בפניי מי מהנתבעים גרם להיווצרות המפגע - היה מקום לשקול את חיובו של אותו דייר אשר גרם למפגע ולא הסירו. 35. באשר לנציגות - כאמור, הנציגות גבתה מדיירי הבית, לרבות מהתובעת, תשלום שנועד להחזקת הרכוש המשותף, לרבות ניקיונו. במסגרת זו בוצע ניקיון הרכוש המשותף פעמיים בשבוע. לא נטען ולא הוכח כי הנציגות פעלה באופן לא סביר, כי היה עליה לגבות מדיירי הבית סכומי כסף גבוהים יותר, או כי היה עליה להגדיל את מספר הימים בהם נוקה חדר המדרגות. כן לא נטען ולא הוכח כי הנציגות פעלה באופן לא סביר בהקצאת המשאבים הכספיים שעמדו לרשותה. כמו כן, לא נטען ולא הוכח כי חדר המדרגות היה מוזנח וכי מי מהדיירים התריע על כך. 36. לעניות דעתי, הנציגות פעלה באופן סביר בעת שדאגה לניקיון חדר המדרגות פעמיים בשבוע, וזאת גם בהתחשב בעובדה כי אין המדובר בבית הנמצא בשכונת יוקרה ושדייריו יכולים לעמוד בנטל הכספי הכרוך בניקיונו היומיומי של חדר המדרגות. יתרה מכך, גם אם עסקינן בבית בשכונת יוקרה - עדיין היה על התובעת להוכיח כי הנציגות פעלה ברשלנות, שכן אין לצפות ממחזיק במקרקעין כי כל העת יבדוק ויעסוק בניקיון חדר המדרגות, באיתור ובסילוק מפגעים אקראיים שנוצרו זה עתה. במקרה שבפנינו, נשפך הנוזל בסמוך לאחר מועד שובם של הבעל - מורה בבית הספר וילדיו מבית ספרם, דהיינו המדובר בשעה בה קיימת תנועה ערה יחסית של דיירים בחדר המדרגות. אין לצפות כי הנציגות, כמו גם מי מהדיירים, יציבו משמרת ניקיון למקרה ומי מהעוברים ושבים (שמרביתם הנם דיירי הבית עצמו) ייצור מפגע ולא יסלקו. אותם טעמים שהביאוני להחלטתי כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 3 - 9 יפים גם בנימוקי החלטתי כי יש לדחות את תביעת התובעת גם כנגד הנציגות - הנתבעת 3. סוף דבר - התביעה כנגד הנתבעים 1 - 9 נדחית. 37. למקרה ושגגה נפלה במסקנתי זו, אדון להלן בשאלת רשלנותה התורמת של התובעת לאירוע התאונה ובגובה הנזק. במקרה שכזה, על הנתבעת 3 - אריה חברה לביטוח בע"מ - לשאת ביחד ולחוד עם הנתבעים בכל תשלום בו היו מחויבים, וזאת מכח חבותה על פי הפוליסה ועל פי חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981. רשלנות תורמת 30. כאמור, התובעת ירדה במדרגות כשהיא חובקת את בנה הפעוט בידה הימנית ותיק מונח על כתפה השמאלית. התובעת לא אחזה במעקה המדרגות בעת שירדה ולא הבחינה בנוזל שהיה במקום, על אף שהבעל הבחין בנוזל זה, למרות שמעיניו היו לסייע לתובעת ולא לנסיבות האירוע, כמו גם למצב המקרקעין שבמקום. בנסיבות אלו מצאתי כי יש מקום להטיל על התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 35% לאירוע התאונה. אדון להלן בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת. גובה הנזק מהות הפגיעה והנכות 31. ממקום התאונה הועברה התובעת לביה"ח "פוריה" בטבריה. בבדיקה בחדר המיון אובחן שבר דו פטישוני בקרסול השמאלי, ללא פגיעות משמעותיות נוספות. השבר התאפיין בתזוזה של הפטישון הפנימי וריסוק בקו השבר בפטישון החיצוני. התובעת אושפזה במחלקה האורטופדית. במהלך האישפוז בוצעו שחזור וקיבוע פנימי של השברים. ביום 6/10/98 שוחררה התובעת להמשך טיפול ומעקב רפואי, כאשר קרסולה מקובע במגף גבס. הגבס הוסר מרגלה של התובעת כחודש ומחצה לאחר התאונה והיא החלה בקבלת טיפול פיזיוטרפי שיקומי. התובעת הגיעה בהדרגה לדריכה מלאה על כף רגלה השמאלית, ללא שימוש באמצעי עזר, וזאת כמחצית השנה לאחר התאונה. התובעת לא היתה מסוגלת לכל עבודה במשך כחודש ומחצה. 31. התובעת נבדקה מטעמה ע"י ד"ר פריידוס ומטעם הנתבעת ע"י פרופ' נרובאי. לאור הפער שבין ממצאי המומחים, מינה כב' השופט אל-יגון את ד"ר אמנון ישראלי כמומחה מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחה"). 32. בחוות דעתו מיום 8.4.04 קבע המומחה כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין מגבלות התנועה בקרסול שמאל, וזאת לפי סעיף 35 (1) ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), וכן 3% בגין הצלקות, התעבות הקרסול והפרעת התחושה בצידו החיצוני, וזאת בהתאמה לסעיף 75 (1) ב לתקנות, וסה"כ 12.7%. 33. בפתח ישיבת יום 16.3.05 הצהירו ב"כ בעלי הדין כי מוסכם עליהם ש "חוו"ד היחידה המכרעת הינה חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, ד"ר ישראלי אמנון". 34. לאור האמור לעיל, הנני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור של 12.7%, כפי שנקבע ע"י המומחה, ועתה יש מקום לדון בשאלת הנכות התפקודית. 36. המונח "נכות תפקודית" מבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. מוגבלות זו יכול שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת השפעתה של הנכות על התפקוד בכלל. דהיינו, מידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ר' ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178, 185 וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792). אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר תפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, טיבו של הנפגע, מהות הפגיעה וגורמים נוספים. בנסיבות אלו, הנכות הרפואית כשלעצמה אינה מהווה בהכרח ראיה לשיעור הנזק, אלא אם כן מתווספת לה ראיה, כי המום ביכולתו של הנפגע כרוך בהפסד השתכרות, או שיש סכנה כי יגרם לו בעתיד הפסד כזה. לנסיבותיו האישיות של הנפגע חשיבות רבה באשר לשאלה אם נכותו הרפואית טומנת בחובה גם הגבלה תפקודית בכושרו להשתכר ואם כן באיזה שיעור. יובהר, כי קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסויים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה. הנכות התפקודית אמורה לשקף את הגריעה מכושר ההשתכרות אלא אם הוכח אחרת (ע"א 722/86 יונס המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ"ד מג 875, 878). 34. אין מחלוקת בין שלושת המומחים הרפואיים באשר לנכותה של התובעת בגין הפגיעה במפרק הקרסול, ושלושתם קבעו לתובעת 10% נכות בגין כך, וזאת עפ"י סעיף 35 (1) ב לתקנות. המומחים אינם חולקים על כך כי נותרו לתובעת מגבלות בתנועות הקרסול. התובעת התלוננה בפני המומחה על כאבים והגבלה בטווח התנועה בקרסול שמאל, המקשים עליה בעמידה והליכה ממושכת. באשר להפרעה בגין הצלקות וההפרעות בתחושה, מצא המומחה כי קיימת הפרעה כלשהי בתחושה אך שלל את הטענה כי הצלקות וההפרעה בתחושה מכאיבות או מכערות. 34. כאמור, התובעת מתגוררת בדירה בקומה הרביעית, בבית ללא מעלית. התרתי לתובעת לשלוח שאלות הבהרה למומחה בשאלה האם יש בסיס רפואי לטענתה כי עליה לעבור להתגורר בדירה בבית בו מותקנת מעלית. בתשובתו מיום 25.2.05 השיב המומחה "... מתוך ממצאי בדיקתי סביר שהתובעת תהיה מסוגלת להתנייד במדרגות, אך תסבול מכאב במאמץ, בעטיו תעשה זאת בקצב איטי יותר מאשר טרם הפציעה. מגבלה זו מתבטאת בנכות שקבעתי בגין האירוע...". 35. התובעת עובדת כאמור כפקידה בכירה בסניף המל"ל בטבריה ועל כן השפעתה התפקודית של הנכות נמוכה מהנכות הרפואית שנקבעה לה. בנסיבות העניין איני מוצא מקום לכמת את שיעור הנכות התפקודית וכפי שיפורט להלן, מצאתי כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בגין אבדן כושר השתכרות. הפסדי השתכרות בעבר 36. התובעת היתה באי כושר מלא למשך כחודש ומחצה, מועד בו שבה לעבודתה. בתקופה זו שולם לתובעת שכרה ע"ח ימי המחלה. במסגרת עבודתה עובדת התובעת, מעת לעת, כמזכירת ועדות רפואיות בשעות אחה"צ, ובגין כך זכאית התובעת לתשלום נוסף - תשלום שנמנע ממנה בתקופת העדרותה בעקבות התאונה. מתעודת עובד ציבור מיום 21.3.05, שנערכה ע"י הגב' אילנה ביטון, מנהלת תחום משאבי אנוש בסניף המל"ל בטבריה, עולה כי התובעת אינה זכאית לפדיון ימי המחלה שנוצלו על ידה בסיום יחסי העבודה בינה לבין המל"ל. מתעודת עובד הציבור מיום 14.3.05 עולה כי שווי ימי המחלה (בהנחה כי התובעת היתה זכאית לפדותם - הנחה שהוכחה כשגויה) הינו 4,817.50 ₪, נכון ליום 2.5.00. 37. בהתחשב בעובדה כי יכול ובעתיד,לכשהתובעת תיזקק לאותם 30 ימי מחלה - לא תוכל לעשות כן, ובהתחשב באובדן השכר בגין אותן תוספות שכר שלא שולמו לתובעת בתקופת העדרותה - מצאתי לנכון לפסוק לתובעת, על דרך של אומדנה, פיצוי בסך של 1,500 ₪, נכון למועד מתן פסק הדין. 38. לא הובאה בפני כל ראיה כי נגרם לתובעת הפסד שכר לתקופה שממועד שובה לעבודה ועד היום. כן לא הובאה בפני כל ראיה כי קידומה של התובעת בעבודתה נפגע כהוא זה בגין התאונה. 39. בגין הפסד שכר לעבר (תוך שהבאתי בחשבון את אובדן ימי המחלה העתידיים) - מגיע לתובעת פיצוי בסך של 1,500 ש"ח נכון למועד פסק הדין. הפסד כושר השתכרות לעתיד 40. בהתחשב במהות הפגיעה והנכות, אופי עבודתה של התובעת והאפשרות כי תבקש בעתיד לעבוד בעבודה אחרת - מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בסכום של 40,000 ש"ח בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד. עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד 41. הלכה פסוקה היא, כי רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך, והוא אף יכול לערוך אומדנא ובלבד שהשתכנע כי העזרה שהושטה לנפגע ניתנה לו מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה. (ע"א 93/73 ושני נ' קראוז, פ"ד כח (1) 277; ע"א 370/93 מלכה נ' אטקין, פ"ד מ"ד (4) 168). 42. בתקופה שבסמוך לאחר התאונה רותקה התובעת למיטתה, ובהמשך התאפשרה תנועה בלא דריכה לתקופה של 3 חודשים. בתקופה שעד להסרת הגבס, כחודש ומחצה לאחר התאונה, התניידה התובעת באמצעות הליכון והיא הובלה ע"י בעלה ובני משפחתה לבדיקות וטיפולי פיזיוטרפיה במרפאות החוץ של ביה"ח "פוריה". בתקופת העדרותה מעבודתה נשלחה לתובעת, ע"י קופ"ח כללית, סייעת מהיחידה להמשך טיפול רפואי - שעתיים ביום, ששה ימים בשבוע. 43. בעת התאונה היתה התובעת אם לשלושה ילדים צעירים, אשר הצעיר שבהם היה כבן שנה במועד אירוע התאונה, ועל כן סביר בעיני כי הטיפול בעבודות משק הבית, לרבות בילדים, נעשה ע"י הבעל ובני המשפחה האחרים. 44. מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עזרת צד שלישי לעבר, וזאת נכון למועד מתן פסק הדין. פיצוי זה הינו בגין העזרה שקיבלה התובעת בנוסף לעזרה שקיבלה מהיחידה להמשך טיפול רפואי בקופ"ח כללית. 45. לטענת התובעת, היא "... מתקשה לתפקד באופן מלא, הליכה למרחקים קצרים ביותר גורמת לבצקות ברגליים, ואין לדבר, על פעילות גופנית "ספורטיבית" שהייתי רגילה לעשות לפני התאונה. דברים פשוטים כגון ניקיון הבית, בישול במטבח, הדורשים עמידה מרובה, כמעט נמחקו מאורח חיי, והקשה מכל, הצורך להימנע ככל שניתן מירידה לרחוב, דבר הכרוך בירידה וטיפוס של 4 קומות, לדירת מגורי. התוצאה המצערת הינה הרגשת הכליאה והצורך להישען על אחרים, לצורך ביצוע פעולות כמו, קנייה במכולת, בילוי בגן השעשועים עם ילדי וכו'" (סעיף 10 לתצהיר). 46. שוכנעתי כי התובעת תתקשה במידה מסוימת בביצוע חלק מעבודות הבית, ועל כן מצאתי לנכון לפסוק לתובעת פיצוי גלובאלי בסכום של 35,000 ש"ח בגין עזרת צד שלישי לעתיד. 47. סה"כ הפיצוי בגין עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד מסתכם ב- 45,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין. ניידות 48. לאחר התאונה רכשו התובעת ובעלה רכב עם תיבת הילוכים אוטומטית במקום הרכב שהיה בבעלותם ואשר היה מצויד בתיבת הילוכים ידנית. בגין כך שילמו התובעת ובעלה תוספת בסך של 58,000 ₪. 49. המומחה לא התבקש להתייחס לטענת התובעת בעניין זה. גם באם היה המומחה קובע כי התובעת אכן לא היתה מסוגלת לנהוג ברכב עם תיבת הילוכים רגילה - לא הייתי מוצא לנכון לפסוק לתובעת את הפיצוי הנתבע על ידה, שכן חלה עליה החובה להקטנת נזקיה בדרך של נסיעה במוניות, לדוגמה. 50. התובעת נזקקה לטיפולים רפואיים שבוצעו מחוץ לביתה, ובגין כך נדרשה להסעה ברכב פרטי/מוניות. לא הוצגו בפני קבלות בגין הוצאה זו. במועד אירוע התאונה משקלה של התובעת היה כ-100 ק"ג ובתקופה שלאחר התאונה עלה משקלה עד לכדי כ- 130 ק"ג. בעקבות ניתוח שעברה התובעת היא שוקלת כיום כ- 80 ק"ג. 51. לאור האמור לעיל ובהתחשב במהות הפגיעה, שוכנעתי כי התובעת נזקקה ותיזקק לנסיעות מוגברות מעבר לאילו שהיתה נזקקת להן אלמלא התאונה. 52. הנני פוסק לתובעת פיצוי גלובאלי בסך של 15,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה מוגברות לעבר ולעתיד. כאב וסבל 53. לא מצאתי כל טעם רפואי לתביעת התובעת לפיצוי בגין דירה חלופית בבית בו מותקנת מעלית, ועל כן בהחלטתי מיום 16.3.05 קבעתי כי חוות דעתו של שמאי המקרקעין, מר אילן ברעם, לא תשמש כראיה בתיק זה, וזאת גם מהנימוקים שפורטו בהחלטתי. 54. יחד עם זאת, שוכנעתי לאור דברי התובעת, כאמור בתצהירה, ולאור תשובות ההבהרה של המומחה, כי התובעת אכן מתקשה בעליה במדרגות, ועל כן יש להביא זאת בחשבון במסגרת הפיצוי בגין כאב וסבל. 55. בהתחשב בגילה הצעיר, יחסית, של התובעת במועד התאונה, מהות מגבלותיה בסמוך לאחר התאונה ובהמשך, הצלקות שנותרו ברגלה והתקופה שחלפה מאז אירוע התאונה - מצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 70,000 ₪ בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם לה. הנעלה 56. לטענת התובעת, היא נאלצת לרכוש נעליים בייצור מיוחד נוכח השוני במידות רגליה, ובגין כך שילמה 430 ₪ ביום 17.11.00. לטענת הנתבעת, המומחה לא התייחס לטענה זו ועל כן יש לדחות את תביעת התובעת בגין פריט זה. מחוו"ד המומחה עולה כי הוא מצא אצל התובעת "התעבות הקרסול השמאלי, שהיקפו גדול ב-2 ס"מ מהימני". התובעת הציגה קבלה אחת ויחידה להוכחת טענתה, וזאת בגין רכישת נעליים כ-3 שנים לאחר התאונה. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי התובעת אכן נזקקת לנעליים במידות שונות. סיכום 57. הפסד השתכרות בעבר - 1,500 ש"ח עזרת צד שלישי בעבר - 10,000 ש"ח הפסד השתכרות בעתיד - 40,000 ש"ח עזרת צד שלישי לעתיד - 35,000 ש"ח נזק לא ממוני - 70,000 ש"ח ניידות - 15,000 ש"ח סה"כ 171,500 ש"ח מסכום זה יש לנכות 35% בגין רשלנות תורמת ועל כן סכום הפיצוי מסתכם ב- 111,475 ₪. סוף דבר 58. התביעה נדחית, ובנסיבותיו של תיק זה - ללא צו להוצאות. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי ועד בית משותףפוליסהביטוח אחריותבתים משותפים